אני לא יודעת אם שמתם לב אבל נעדרתי מהבלוג ומפעילות בכלל בחודש האחרון. למעשה חזרתי לפני כמה ימים מביקור בהודו. אחרי תקופה טעונה מאוד מבחינה רגשית ידעתי שהדבר היחיד שיאושש אותי יהיה חזרה אל הודו, מושא געגועיי ואהבתי. זה אולי יישמע כקלישאה אבל יש משהו במקום הזה, בחדוות האנשים, בסתירות הפנימיות הקיצוניות כל כך – בין עוני ועושר, בין שקט לרעש, מהיר ואטי, בין מזרח למערב, וכמובן בדת ובתרבות המיוחדות שאי אפשר שלא התרשם מהן. יש משהו במקום הזה שפותח לי את הנשמה, מרטיט אותה, מערבל אותה, אבל בסוף גם עושה בה שקט.
ארכיון פוסטים מאת: שני ורנר
כתיבת תגובה
מה בתחפושת?
אני אוהבת את סינדי שרמן, תמיד אהבתי. אולי זאת קלישאה לדבר עליה דווקא היום, בפורים ובכל זאת, נדמה שאין מתאימה ממנה ליום הזה. שרמן, אמנית התחפושות הקדישה את הקריירה שלה לבחינה של סטראוטיפים נשיים על ידי כך שהיא מגלמת בצילומיה דמויות נשיות מגוונות. בכל פעם היא מאמצת דמות אחרת בעודה מתמחה ומשתכללת בתלבושות, תפאורה, איפור והצגה. העבודות שלה הגדירו אופני צפייה חדשים באופן בו נשים מגולמות במדיה ובאמנות, הן העלו שאלות נוקבות בהקשר זה ועל כן נקשרו מן הסתם בשיח הפמיניסטי.
נתקלתי בוידאו מוקדם שלה במקרה ומצאתי שהוא מרתק ורלוונטי גם היום. שאלת הנשיות בראי האופנה עודנה אקטואלית. במיוחד בימים כמו פורים, שאנו רואים נערות מתבגרות ואף ילדות צעירות מתלבשות באופן סקסי (שלא לומר סקסיסטי). האם להיות יפה אומר לחשוף את גופך? האם היופי הנשקף לעינינו מהפרסומות הוא עדיין משהו לשאוף אליו? ומה זה בכלל יופי אידאלי?
כשהמחשבות האלה מלוות אותי, אלך להתכונן לחגיגות הפורים שלי. מי ייתן ונמצא את הדרך להיות יפות, לא משנה איך אנחנו נראות. חג שמח לכם!
ההיסטוריה, לא קמה לתחיה
Tzibi Geva
לפני כמה שבועות פרסמתי פוסט על תערוכתה של נבט יצחק במוזיאון האיסלאם בירושלים. בתערוכה, נעשה שילוב בין עבודותיה העכשוויות של יצחק לבין המוצגים ההיסטוריים שבמוזיאון. על אף הצעד הלא שגרתי, מצאתי שהחיבור בין הדברים מעניין ומושכל ומוסיף נדבכים חדשים של משמעויות לשני הפנים של החיבור הזה. היום לעומת זאת, נתקלתי בניסיון דומה ומוצלח פחות.
אלכס שוודר מעיף את הגג!
ביום שישי הקרוב, 14.2.14 תפתח תערוכת יחיד של האמן אלכס שוודר "קיר לקיר, רצפה לתקרה" בגלריה לאדריכלות במוזיאון תל אביב.
למי מכם שלא יודע, אני עובדת במוזיאון ולאחרונה התחלתי גם לנהל את דף הפייסבוק שלו. בדרך כלל אנינמנעת מלכתוב על תערוכות שמוצגות שם כדי שלא אראה משוחדת מדי, אבל השבוע יצא לי לראיין את אלכס שוודר לקראת הפתיחה והרצאה שהוא יעביר באותו היום. היה לי כל כך נעים ומעניין שלא יכולתי להתאפק והחלטתי לשתף אתכם בראיון עמו.
קסם!
לנו התל אביבים לפעמים נדמה שמסביב לגבולות העיר יש מדבר, ומעטות הסיבות שיגרמו לנו לצאת אל מחוץ למחוזותינו. אבל, יש דברים שמקדשים את פריצת הבועה ואין שמחה ממני על ההמלצה שקבלתי לנדוד אל ירושלים ולראות את תערוכת הפלא "אוריינט אקספרס" של האמנית נבט יצחק במוזיאון האסלאם בירושלים.
שאריות ההיסטוריה
זה די נדיר, אבל לפעמים קורה שנוצר דיאלוג מעניין בין שתי תערוכות שמוצגות במקביל בגלריות שונות. כמובן, שהגלריות לא מתכננות את זה וסביר להניח שגם לא האמנים, ובכל זאת, אנחנו אנשי האמנות ושוחריה יכולים לאתגר את עצמנו במציאת קשרים כאלה, וכך אכן עשיתי בסיור שלי ביום שישי האחרון. ביקרנו בכמה גלריות וביניהן בשתי תערוכות יחיד, האחת של איתן בן משה (שכבר כתבתי עליו כאן) בגלריה אלון שגב, והשנייה של האמנית נעמה ערד, המוצגת בגלריה זומר.
טבוע בחומר
היום אני רוצה להמליץ לכם על תערוכה קטנה וחביבה בגלריה פלורנטין 45 הנושאת את השם "טבוע בחומר". בתערוכה מוצגות עבודות של תשעה אמנים צעירים, כולם יצרו עבודות שהן "סייט ספסיפיק" כלומר אשר יועדו מראש לחלל הגלריה ואשר מתקשרות עם האדריכלות והאופי שלו. אוצרת התערוכה, גילת נדיבי מגדילה לאבחן את העבודות כעוסקות ב"שבר ומהפך קיומי", אם כי אני מתקשה לזהות את ההקשר הזה, ובמיוחד במחבר בין העבודות, אשר נדמה כי הרציונל העומד מאחוריו הוא אסתטי בלבד. יחד עם זאת, אם נתעלם מהטקסט המביך למדי של התערוכה ומהיומרה למצוא הקשר תכני בין העבודות, בכל זאת ישנה כאן אסופה טובה של אמנים אשר נותנים פרשנות מחודשת לעיסוק בחומר ובוחנים את ההגדרות של פיסול ושל מיצב, ועל כך יעיד שמה המצוין של התערוכה.
החיים והמוות בגלריה אלון שגב
אם יש משהו שאני אוהבת זה תערוכות שמרגשות אותי, ותערוכתו של איתן בן משה בגלריה אלון שגב בתל אביב, היא בדיוק תערוכה שכזו. המיצב המרשים שבנה בן משה בחלל הינו מיזוג מושלם של שליטה מדויקת במדיום הפיסול ובחומר, ושל אמירה רומנטית סוריאליסטית על עולם שהיה ואיננו ואשר מתגלמת בחומר באופן מדויק ומרגש להפליא.
האלמנט המרשים ביותר בתערוכה הינו מיצב פיסולי גדול ממדים שנמצא במרכז הגלריה. מדובר על שולחן עשוי מראה ועליו מפוזרים שברי חפצים כגון כוסות קריסטל וכלי שולחן אחרים, ולצדם כוכבי זכוכית, פרחים וקורי עכביש. כולם עשויים מזכוכית, פלסטיק וקריסטל, חלקם נעשו בטכניקות ניפוח זכוכית מסורתיות ואחרים נעשו במדפסת תלת ממדית. זה לצד זה שוכנים החפצים וערוכים כמעין משתה עשיר אשר קפא בעת הווייתו ונשאר דומם במשך זמן רב, עד שכסוהו האבק וקורי העכביש.
עאסם אבו שקרה, תערוכת יחיד בגלריה שלוש
השבוע ביקרתי בתערוכת היחיד של האמן עאסם אבו שקרה המוצגת בימים אלה בגלריה שלוש. זו הפעם השנייה שאני מבקרת בתערוכה והרושם העז העולה מן העבודות, מן התלייה המדויקת ומהמחווה העמוקה – החפה ממניעים כלכליים – של בעלת הגלריה נירה יצחקי לעבודותיו של אבו שקרה ולמורשת שהשאיר אחריו, מתגבר אף בביקור השני.
אירוע התרמה לספריית גן לוינסקי
היום יש לי מטרה טובה שאני רוצה לקדם. החל משנת 2009 פועלת "ספריית גן לוינסקי" – פרוייקט קהילתי-חברתי-אמנותי שנוצר על ידי גופים ללא מטרות רווח, באזור דרום העיר, ליד התחנה המרכזית. הספריה היא מבנה אדריכלי ייחודי שהוצב בלב הגן, ללא קירות מגנים וללא חציצות מבדילות. היא מכילה ספרים ב-16 שפות, כולל עברית, ומתופעלת על ידי מתנדבים. בשנה האחרונה עברה הספרייה שינויים והתפתחות והרחיבה את פעילותה. היום היא כוללת מרכז תרבות וחוגים לילדים ולמבוגרים שנפתח במקלט הצמוד אליה; קבוצת תיאטרון של פליטים; להקות מוזיקה ומחול הפועלות במסגרת מרכז התרבות; ומרכז לימוד קהילתי ייחודי לזרים.
מטרת הספרייה לגשר בין אוכלוסיות שונות באזור, לפתוח צוהר לפעילות תרבותית לעובדים הזרים ופליטים ולהקל על חייהם הקשים.