ארכיון הקטגוריה: ללא קטגוריה

גדולים מהחיים. המלצות הסופ"ש 11-13.7

השבוע ייפתח קורס הקיץ שלנו "מפגש בין כוכבים", קורס שמפגיש בין מאסטרים מתולדות האמנות עם אמנים ואמניות עכשוויים שהושפעו מהם. זה די מגניב שבאותו מומנטום נפתחים השבוע גם אירועים ותערוכות שאפשר להגדיר אותם כענקים, מעוררי השראה, פורצי דרך, או כאלה שבאמת שינו משהו בעולם האמנות ובעולם בכלל.

במוזיאון תל אביב תערוכת בלוק באסטר על האימפרסיוניסטים הגדולים; במוזיאון הנגב תערוכה שמגיבה למצבי מלחמה, ובתוך כך גם תערוכת יחיד מיוחדת למיכה אולמן; בירושלים פסטיבל מנופים האגדי פותח שעריו לאחר שנדחה מאוקטובר; ואם כבר ציינו את קורס הקיץ, אז גם מידע על התכניות שלנו לשבועות הקרובים.

קחו לכם רגע לנשום,

שני ורנר, וצוות Talking Art

פסטיבל מנופים, רפאת חטאב, שטיח סרוג, קרדיט צילום דניאל חנוך

לתפוס רגע חולף: 150 שנה לאימפרסיוניזם. אוצרות: נטלי אנדריאשביץ' והילארי רידר
מוזיאון תל אביב חוגג 150 שנה להולדתה של תנועת האימפרסיוניזם – אותו זרם אמנותי שפרץ את גבולותיו של הסלון הפריזאי המיושן ופתח את הדלת לענקים כמו דגה, רנואר, מונה, פיסארו ועוד רבים רבים וטובים מאוד. זה כמובן לא נגמר רק בהם והתנועה היוותה השראה לדורות של אמניות ואמנים וכנראה אחראית במידה רבה לאופן שבו ציור ואמנות בכלל נראים בימינו. לאחר חודשים רבים שבהם הרבה מהיצירות באוסף ירדו למחסנים בשל האיום שמאז ה7.10, הן עולות לאור שוב, והתערוכה תכלול אוצרות מאוסף המוזיאון עם כמה שחקני חיזוק מאוספים אחרים.

חלק מהחידוש שהציעו האימפרסיוניסטים היה חיבור בלתי אמצעי עם הטבע הסובב אותם. אנחנו נבקר בתערוכה הזו כחלק מסיור שיבחן את הקשר בין האדם לטבע כפי שהוא בא לידי ביטוי בתערוכות השונות המוצגות כעת במוזיאון תל אביב – בין הקלאסיקות של האימפרסיוניזם לאמנות עכשווית מקומית. פרטים נוספים על הסיור בקישור

התערוכה החל מתאריך 10.7, מוזיאון תל אביב לאמנות שדרות שאול המלך 27 תל אביב

להאמין Believe إرتياء. תערוכה קבוצתית, במסגרת פסטיבל מנופים. אוצרת: רינת אדלשטיין
אנחנו תמיד כותבים על פסטיבל מנופים הירושלמי, בגלל שהוא ללא ספק אירוע האמנות החשוב של השנה הירושלמית ואחד המרכזיים בארץ. זה גם אירוע שהצליח לחולל שינוי אמיתי במרקם התרבותי של העיר, ולפצח את הדרך להנגיש אמנות לקהילות שונות ולא להשאר "סטרילי". אבל הפעם אנחנו רוצים לשים את הדגש על התערוכה המרכזית שתוצג במבנים שונים שנמצאים במתחם הר ציון בעיר העתיקה. הר ציון הוא מקום שיש בו אתרים קדושים לשלוש הדתות, הוא גם מקום שמצד אחד עומד כנגד מהלכי הזמן ובאותה נשימה מהווה גם סממן לתקופות משתנות – בעיקר לנוכח משברים שחוזרים שוב ושוב באזור המסוכסך והפצוע שלנו. התערוכה (כמו גם הפסטיבל כולו השנה) היתה אמורה להפתח באוקטובר האחרון, ומן הסתם עברה כמה שינויים והתאמות לאור אירועי הזמן האחרון. עם המטען הזה, היא מבקשת לשקף את כוחה של אמנות ליצור שינוי, להביא נחמה, להאמין.

ערב הפתיחה של "פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית ירושלים"  ייערך  ביום שלישי , 9.7 עם פתיחת התערוכה המרכזית מופע של מקהלת גיא בן הינום בכנסיית הדורמיציון.
מידע נוסף על התערוכה ועל אירועי הפסטיבל באתר

אשמורת ראשונה, תערוכת יחיד למיכה אולמן. אוצר: רון ברטוש

1973, מלחמת יום כיפור היא נקודת המוצא למערך התערוכות החדש במוזיאון הנגב, 50 שנה של חיים בין מלחמות, 50 שנה של יצירה בין מלחמות. גולת הכותרת היא תערוכת היחיד של מיכה אולמן – המאסטר המקומי שלנו, חתן פרס ישראל וזה שעבודותיו מוצגות בכל העולם. אולמן מוכר במיוחד בזכות המיצבים תלויי המקום שלו, ברוב המקרים (לפחות בשנים האחרונות) הם עשויים אדמה והם ברי חלוף. לא מפתיע שרון ברטוש בוחר להציג דבר מה אחר לגמרי, זה מאוד מתאים לו כאוצר שאוהב לחשוף עבודות שנשכחו, וגם בהיותו חובב רישום והדפס ידוע. אם כן, ברטוש בוחר להציג דווקא את "רישומי מחנה", סדרה שאולמן יצר בזמן מלחמת יום כיפור. מעניין לבחון את נקודות המפגש והשוני בין סוגי המדיום שאולמן משתמש בהם, ובמיוחד מעניינת השפעת המלחמה והשירות הצבאי על האמן המיוחד הזה, שהיה אז בן 34 בלבד.

במקביל תפתח גם התערוכה הקבוצתית "73-23 סלון וידאו בין שתי מלחמות" באוצרות הצוות המנצח של זומו המוזיאון שבדרך – אוצרות: מילנה גיצין אדירם מעין שלף ושחר בן־נון

החל מתאריך 15.7, מוזאון הנגב לאמנות רח' העצמאות 60, באר שבע

מידע נוסף באתר המוזיאון

קורסי קיץ 2024

קורס סיורים בהדרכת עברי באומגרטן ועמית רובין
כמיטב המסורת, גם השנה אנו מזמינים אתכם להצטרף לקורס קיצי של סיורי אמנות עכשוויים. סדרה בת ארבעה מפגשים שתוביל אותנו אל אתרי תרבות שונים ותפגיש אותנו עם מיטב אנשי האמנות הפועלים היום.
השנה, נשוטט על צירים שונים של תולדות האמנות – מהאימפרסיוניסטים, לציור פיגורטיבי ישראלי, למרחב הציבורי ולאמנות העכשווית הבועטת ביותר.

מידע נוסף

מפגש בין כוכבים תולדות האמנות נושקות לאמנות ישראלית היום. בהנחיית יונתן אולמן
סדרה ייחודית זו משלבת בין הרצאות בנושאי חתך מתולדות האמנות לבין מפגשי סטודיו אצל אמנים ואנשי מקצוע מובילים בשדה האמנות העכשווית בארץ. כל מפגש יתחיל בהרצאה פרונטאלית בליווי מצגת שקופיות אשר נוגעת בסוגיות בוערות בשיח האמנותי המודרני והעכשווי; בחלק השני נעבור למפגש עם אמנים עכשוויים, אוצרים ואספנים מהשורה הראשונה, אשר מגיבים או שיצירתם נקשרת לאותה התופעה או תקופה שנבחנה בהרצאה.

מידע נוסף

מוזיאון הנגב, מיכה אולמן, רישומי מחנה, 1978

כאבי גדילה. המלצות הסופ"ש 4-6.7

אחת המלים הכי מדוברות היום בעולם האמנות היא "לימינליות" שוב ושוב היא חוזרת בטקסטים, בתערוכות, בדימויים. הכוונה היא למצב סיפי, כאילו כולנו עומדים על הסף שבין לבין, רגע לפני איזה אירוע גדול מהחיים. אותנו הישראלים, קצת קשה להפחיד במלים גדולות, אנחנו חווים אירועים דרמטיים כל הזמן, ולראיה החודשים האחרונים. בכל זאת, התחושה הזו, כאילו הזמן עומד מלכת, כאילו הכל מואט או תקוע – כמו שקט לפני סערה.

תערוכות השבוע שלנו מוקדשות לתהליך התבגרות: למשחקי הילדות, להעברה בין דורית, לאמנים צעירים, לבוגרי תכניות רזידנסי ובוגרים טריים של מוסדות חינוך ובקיצור לרגע הזה – של בין לבין.

במוזיאון רמת גן תערוכה גדולה שמוקדשת לחוויית המשחק והמשחקיוּת; בבית הבאר תערוכה לאמנית צעירה בוגרת תכנית הרזידנסי; בגלריה אלפרד תערוכה שעוסקת בהעברה בין-דורית (שימו לב – הפתיחה בשבוע הבא), ולקינוח תערוכת בוגרי תכנית האוצרות של הבית לאמנות ישראלית; וסיור בתערוכת הבוגרים של בצלאל.

סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

 

טל הפנר, מתוך התערוכה "עור", בית הבאר, יפו

כל הימים, כל הימים: משחקיוּת באמנות ישראלית עכשווית. אוצרות: עדייה פורת ושרי גולן

איזה כיף ששרי גולן קיבלה את האוצרות של מוזיאון רמת גן לידיה, אם יש מוסד אמנותי שהיה צריך את האנרגיות של גולן – זה המוזיאון הזה. אם תעקבו אחרי הפרסומים האישיים של גולן, תראו כמה חיוניות יש בעשייה שלה, הרחבת הצוות, תקציבים, קשרי חוץ ועוד. בכל מקרה, עוד צעד חכם היא עושה עם תערוכת קיץ שכל כולה תעסוק במשחק ושובבות. נדמה שאין אמן ישראלי שלא משתתף בתערוכה הזו – מכל וכל אספו האוצרות יצירות שעוסקות בסוגיה החביבה הזו. מובטחת לנו תערוכה מלאה צבע, הומור, נאיביות – בקיצור כל מה שילדים (וגם מבוגרים!) צריכים בקיץ העצוב הזה.

פתיחה: החל מ-4.7, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית רח׳ אבא הלל סילבר 146, רמת גן

אירוע פייסבוק

"עוֹר", תערוכת יחידה לטל הפנר. ליווי אמנותי ואוצרותי: מעיין מוזס פלטניק ורוני רביב

יש משהו בתולי שנוכח מאוד בתערוכת הזו של טל הפנר. ראשית זוהי תערוכה שמסיימת תקופת שהות אמן של בית הבאר שמוקדשת לאמנים בתחילת דרכם. אך מעבר לכך, הבתוליות היפה הזו באה לידי ביטוי גם באופן ההגשה וגם ביצירה עצמה. הפנר יוצאת אל החופים הלא מוצהרים של יפו, שם – במקום שטבע ותרבות נפגשים באופן לא מבוקר, היא טוענת שהיא מחפשת דרך חזרה למקום קמאי וטבעי. אך מהדימויים וגם מהטקסט, עולה שיש שם גם חיפוש אחר נשיות פראית, כזו שלא מוגבלת על ידי מבט גברי או סמני תרבות אחרים. זו תערוכה בוסרית, יש בה תום שמוקדש לנערות צעירות, לאמניות בתחילת דרכן, יש בה דימויים שכבר ראינו. בכל זאת, משהו בחשיפה למסע שהפנר עוברת, הוא מרגש ומיוחד. כדאי ללכת.

פתיחה: יום חמישי, 4.7 20:00 בית הבאר, דרך סלמה 6, יפו
אירוע פייסבוק

"חבל טבור", תערוכה קבוצתית: רות אור, שרית אכטנברג, מיכל בלייר וספא קדח. אוצרת: שלומית ליוור

התערוכה הזו נפתחת רק בשבוע הבא, אבל היא כל כך התאימה לנו לנושא של השבוע, שלא יכלנו לוותר. תמיד אנחנו מדגישים בסיורים שלנו, איך אמנות חייבת להיקרא ולהילמד ביחס לקונטקסט שבו היא נוצרה, וביחס לזה בו היא מוצגת. במובן הזה, לשושלות משפחתיות ואמנותיות יש חשיבות רבה, המורשת שבתוכה צומחת האמנית משפיעה עליה – לטוב ולרע. התערוכה הזו מציגה ארבע אמניות ישראליות עכשוויות אשר בוחנות את ההשפעה הישירה שהיתה למקום, לזמן ולמשפחה בה נולדו. כל זאת כחלק ממקבץ התערוכות השנתי של גלריה אלפרד: "בין השמשות: סוף – סף – מוסף", מקבץ שהוקדש לתחושה הלימנלית שכולם מדברים עליה – של תקופה שמתאפיינת בתחושת בין לבין, או רגע לפני משהו גדול שהולך לקרות.

פתיחה: יום חמישי, 11 ביולי 2024, בשעה 20:00 שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב

מידע נוסף באתר הגלריה

פינת הבונוס

תערוכת הסיום של בוגרי תכנית יונה פישר לאוצרות עכשווית ומוזיאולוגיה, בית לאמנות ישראלית. אוצרת מלווה: תמי כץ-פרימן

"רַק תְּבוּנַת לֵב תְּתַקֵּן" – שמה של התערוכה לקוח משירו של אהרן שבתאי "תיקון"  שנכתב לאחר השבעה באוקטובר. התערוכה של פרחי האוצרות של שנה זו, מוקדשת לאחת מתוך מקבץ התערוכות המכונן שאצר מוטי עומר על אמנות שנות השבעים בארץ. התערוכה "תיקון" בחנה את האופן בו אמני שנות ה1970 הגיבו למצב הפוליטי הסוער דאז, זו תערוכה שעדיין לומדים עליה בכל מסגרת לימודי תולדות האמנות הישראלית, בשל החשיבות שלה. התערוכה העכשווית נוצרה כמחווה לתערוכה הזו אך גם כתזכורת נוספת לכוחה המרפא של האמנות, במיוחד בזמנים רעים כמו אלה.

פתיחה: יום שני 8.7, בשעה 19:00 בית לאמנות ישראלית, מוזיאון יפו העתיקה

מידע נוסף ורשימת האוצרים והאמנים המשתתפים

סיורים בתערוכת הסיום של התואר השני של בצלאל בתל אביב 6.7, 12.7

התואר השני של בצלאל הוא כנראה "בית הגידול" החשוב והפורה ביותר של אמנים ישראלים צעירים. הסניף התל אביבי של האקדמיה הירושלמית הותיקה מתהדר ברשימת בוגרות ובוגרים מפוארת, שרבים מהם מאכלסים את המקומות הגבוהים ביותר של האמנות הישראלית והעולמית. תערוכת הבוגרים של התואר השני של בצלאל, אם כן היא ה-מקום לגלות את מי שחלק מהם יהיו כוכבים זורחים בשמי האמנות המקומית בשנים הקרובות ולהיות שם כשהם מתחילים את דרכם.

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

שרית אכטנברג, מתוך התערוכה "חבל טבור", גלריה אלפרד

אהרן שבתאי / תיקון

אֶת הַזְּוָעָה
אֶת הָאָסוֹן הַנּוֹרָא
אֶת הַחֶרְפָּה,
אֶת שִׁבְרֵי הַסִּכְלוּת,
אֶת טִמְטוּמֵי הַדָּת
אֶת חֶשְׁכַת הָעֵינַיִם
אֶת אַלִּימוּת הַיֵּאוּשׁ
לֹא יְתַקְּנוּ לֹא קָצִין,
לֹא פְּצָצָה, לֹא מָטוֹס,
לֹא עוֹד דָּם.
רַק תְּבוּנַת לֵב תְּתַקֵּן
רַק הָרוֹפְאָה, הָרוֹפֵא, יְתַקְּנוּ,
יְתַקֵּן רַק הַמּוֹרֶה הַטּוֹב,
הַמּוֹרָה הַטּוֹבָה,
הַחוֹבֵשׁ, עֲרָבִי, יְהוּדִי,
יְתַקְּנוּ הַנּוֹסֵעַ הַשָּׁלֵו, רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם,
נוֹשֵׂא הַכָּרִיךְ
הַצּוֹעֵד בָּרְחוֹב.
פּוֹקֵחַ הָעֵינַיִם יְתַקֵּן,
הַדּוֹבֵר בְּחֶמְלָה יְתַקֵּן
הַמַּקְשִׁיב יְתַקֵּן,
הַמַּשְׂכִּיל יְתַקֵּן,
הַמַּמְתִּין וְחוֹשֵׁב יְתַקֵּן,
יְתַקֵּן הַמַּדְרִיךְ
בְּדַרְכֵי הַנְּדִיבוּת, הַחִבָּה,
הַצַּיָּר יְתַקֵּן, הַמְּשׁוֹרֵר,
יְתַקְּנוּ תַּלְמִידֵי הַשָּׁלוֹם,
גַּנָּנֵי הַשָּׁלוֹם.

שהות יצירתית. המלצות הסופ"ש 27-29.6

אמנות טובה צריכה זמן, אמנות טובה צריכה רגע של שקט, רגע של חשיבה, רגע של בהיה. במציאות הישראלית, שהיא כאוטית גם בימים "כתיקונם" ובודאי שבעיתות מלחמה, קשה עד כמעט בלתי אפשרי למצוא את הרגע השקט הזה להתכנסות ויצירה. המלצות השבוע שלנו מוקדשות למוסדות ומרחבים שמציעים את המשאב יקר המציאות הזה לאמניות ואמנים נבחרים. תוכניות תואר שני ותוכניות רזידנסי נותנות לאמנים פרק זמן שבו הם יכולים להקדיש את רוב זמנם ליצירה. בדרך זו לא רק שהאמנים עצמם מתקדמים ומתפתחים, אלא עולם האמנות כולו יוצא נשכר.

בארטפורט בוחרים מתוך המאגר המרשים של בוגרות ובוגרים ומציגים שתי תערוכות יחיד משובחות; במתחם 'המפעל' בירושלים משיקים תוכנית רזידנסי חדשה; שלושת בתי הספר החשובים ביותר לתואר שני באמנות פותחים את התערוכות הסיום שלהם תוך יומיים. ובפינת הבונוס – גלריה וחנות חדשה לאמנות ועיצוב של אמנים עולים.

שיהיה סופ"ש שמאפשר רגע של שהות נינוחה,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

יאיר פרץ. מתוך תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום: טל ניסים

שתי תערוכות יחיד בארטפורט. אוצרת: נעמה הנמן
הגלריה של ארטפורט מציגה באופן כמעט בלעדי את בוגרי ובוגרות תוכנית שהות האמן שלהם. ומכיוון שמדובר בתוכנית הרזידנסי הנחשבת והמבוקשת ביותר בארץ, זה אומר שיש להם מאגר משובח במיוחד של אמנים ואמניות מהטובים ביותר שפועלים כרגע בארץ לעבוד איתם (רק לדוגמא – רות פתיר, בוגרת התוכנית – מייצגת אותנו עכשיו בביאנלה בונציה) אם כן, ביקור בתערוכות בארטפורט הוא סוג של "הימור בטוח" וצמד התערוכות שנפתחות בסוף השבוע הזה אינן שונות. יאיר פרץ הוא אחד הציירים המעניינים ביותר שפועלים בארץ בעשור ומשהו האחרונים. הציור של פרץ אינו מלטף או מתחנף – מדובר בציור פראי שמציג דמויות בתהליכי התנגשות והתפרקות שונים. המפגש של דמויותיו של פרץ עם העולם ואחת עם השניה אף פעם לא הרמוני אלא פורץ את גבולות הגוף והנפש בדרכים יצירתיות. שירן יצהרי יוצרת מיצב פיסולי שמתפשט על כל שטח הגלריה והופך אותה לסוג של אתר בניה. באמצעות עבודה עם אובייקטים כמו שקי חול ענקיים ויצירה של יציקות חול עדינות ויפות, היא מביטה בהוויה העירונית הישראלית כעל מרחב בהשתנות מתמדת של הרס ובניה. "החלום הישראלי" לדירה משלך מתנגש עם קרקע המציאות.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.6, 19:00, ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
אירוע פייסבוק

'אִין סִיטוּ', פתיחת שתי תערוכות והשקת תכנית שהות אמן חדשה
אם מדברים על מקומות שנותנים שהות לאמנים לעשות את הדבר שלהם, הרי ש'המפעל' בירושלים הוא אחת הדוגמאות המעניינות והמוצלחות לכך. מתחם אמנות שהפיח חיים חדשים בבניין היסטורי נטוש ומופעל על ידי חבורה של אמנים ואוצרים צעירים שמתעקשים לא לנוח על השמרים ולהמשיך להמציא מחדש את ההגדרה של חלל אמנות. כעת נפתחות במתחם שתי תערוכות חדשות שהן תוצר של תוכנית רזידנסי חדשה שהחלה לפעול שם. מיכאל שילה ניצל את זמן השהות שלו כדי ליצור משהו בין מעבדה, לחנות אלקטרוניקה למחסן של אלטע זאכען – הוא אסף מכשירי חשמל שהפסיקו לעבוד, פירק אותם לגורמים, הרכיב אותם מחדש ויצר מהם פסלים קינטיים משעשעים ונוגעים ללב. אוצרת: אביטל וכסלר
עוד מוצגת במתחם, תערוכה קבוצתית של חברות וחברי הגלריה השיתופית התל אביבית P8. התערוכה, שהיא המשך של פרוייקט שנוצר עבור גלריה בגרמניה, מתייחסת ישירות למבנה ההיסטורי בו שוכנת הגלריה ומנסה באמצעות התחקות אחרי היסטוריה אמיתית ומומצאת לחשוף איזו אמת המסתתרת בין הקירות. התערוכה בהשתתפות: לי ברבו, רוני בן פורת, רות ביגר, נטע דרור, כרמלה וייס, ינון כלפון, תמר לב-און, רונית מירסקי, נעמה קליימן,מור קליינר, סלי קריסטל.  אוצר: אבשלום סולימן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.6, 20:00, המפעל, רחוב המערביים ,3 ירושלים
אירוע פייסבוק

תערוכות סיום התואר השני של בצלאל, המדרשה ואוניברסיטת חיפה
כנראה בלי לתאם מראש, שלושת בתי הספר החשובים ביותר לתואר שני באמנות פותחים את תערוכות הבוגרים שלהם באותו סופ"ש, שלא לומר באותו יום. בצלאל, המדרשה ואוניברסיטת חיפה הם שלושה מוסדות ותיקים וחשובים שמתהדרים כל אחד בסגנון מובחן משלו. בצלאל הותיק והמבוסס מכולם, מציג פעמים רבות תערוכות ברמה כמעט גלריסטית שאכן לא פעם נחטפות במהירות על ידי גלריה כזו או אחרת. ביה"ס המדרשה משלב תואר באמנות עם חינוך ולא פעם מוצגים בו פרויקטים רדיקליים וקונספטואליים יותר. אוניברסיטת חיפה, עם המרחק מהמרכז מאפשרת קצב שונה ואולי איזו התעמקות רבה יותר שמושכת אליה גם אמנים ותיקים יותר. הרבה נכתב, גם פה, על הרמה הלא אחידה והבוסרית לעתים של תערוכות סיום. בניגוד לתואר ראשון, בתואר שני לומדים הרבה פעמים כבר אמנים לכל דבר, מה שמגביר את הסיכוי לתערוכה בשלה ובוגרת יותר. ובסופו של דבר לדעתנו אין תחליף למפגש הראשוני הזה בתערוכת הסיום עם מי שירכיבו את סצינת האמנות המקומית בשנים ובעשורים הבאים.

תערוכת הסיום של המדרשה תיפתח ביום רביעי, 26.6, 20:00, הירקון 19, תל אביב.
תערוכות הסיום של בצלאל ואוניברסיטת חיפה יפתחו ביום חמישי, 27.6, 19:00
בצלאל, רחוב הרצל 119, תל אביב – אירוע פייסבוק
אוניברסיטת חיפה, המשכן לאמנויות, שדרות אבא חושי 199, חיפה – אירוע פייסבוק

פינת הבונוס
חנוכת גלריה KakdelArt ויריד אמנות ועיצוב בבית המכולות בנמל יפו
בסיורי התוכנית השנתית שלנו השנה ביקרנו בין השאר בסטודיו KakdelArt שמוקדש להפניית זרקור וקידום יצירתם של אמניות ואמנים עולים, בעיקר ממדינות חבר העמים לשעבר. הדבר הכיף ביותר בסטודיו הזה הוא שמדובר ביוזמה של האמניות ואמנים עצמם ושדרכי הפעולה שלהם יצירתיות בערך כמו העבודות שלהם. כעת הם פותחים גלריה וחנות חדשות במתחם 'בית המכולות' המדליק בנמל יפו שם ניתן יהיה להתרשם ולרכוש מעבודותיהם בתנאים אופטימליים. הם משיקים את המיזם החדש בפסטיבל ויריד של יומיים עם תערוכה, סטודיו צילום נייד, מוזיקה חיה, סדנאות יצירה ועוד ועוד. בילוי סופ"ש מושלם בנמל המתחדש.
מתי ואיפה: יום שישי, 28.6, 14:00-21:00 ויום שבת, 29.6, בית המכולות, נמל יפו 3, תל אביב
אירוע פייסבוק

מיכאל שילה, מתוך תערוכת יחיד במפעל, ירושלים

עוד ממשיכות. המלצות הסופ"ש 13-15.6

אנחנו ממשיכים לנצל את תרדמת הקיץ היחסית של עולם האמנות כדי לתת במה לכמה תערוכות שלא נכנסו להמלצות ברגע שנפתחו. הבמה שיש לנו כאן ותיקה אך צנועת מימדים, לכן נעים שאפשר להרחיב את המבט ולתת מקום לעוד אמניות ואמנים. קחו לעצמכם עוד סופ"ש להשלמת פערים אמנותיים במקבץ של תערוכות מוצלחות ומגוונות.
בבית בנימיני תערוכה שלוקחת חומרים מהמטבח והופכת אותם לאמנות יפהפיה ופמיניסטית; בקוביה בירושלים שתי אמניות משני דורות שונים בתכלית נפגשות במדיום יצירתי אחד; עוד בירושלים, בבית האמנים תערוכה שמביטה אל שורשי הרוע האנושי. ובפינת הבונוס שלנו – שיח גלריה בתערוכתם של הצמד נוי ותמיר.
שיהיה סופ"ש קריר ושקט,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

זיוה בן ערב רבינוביץ, מתוך תערוכת יחידה בבית בנימיני, תל אביב

'אורזבצל', תערוכת יחידה של זיוה בן ערב רבינוביץ. אוצרת: טלי תמיר
קליפות בצל, תיונים, קינואה – לא נשמע בדיוק כמו החומרים שמהן מורכבות יצירות אמנות – אולי שאריות של ארוחת ערב. אלה בדיוק החומרים שמהן יוצרת זיוה בן ערב רבינוביץ את עבודותיה והן הכי רחוקות שיכול להיות משולחן האוכל. בעבודה עמלנית, עדינות מפעימה וסבלנות שנראית כמעט בלתי אנושית, טווה בן ערב רבינוביץ אובייקטים כמעט חסרי משקל ומרהיבים ביופיים. נדמה שהעבודות האלה והחומרים מהם הן עשויות הם התשובה הניצחת לקריאה המקוממת – "אישה למטבח" – בן ערב רבינוביץ אכן נכנסת למטבח, אך לא עושה זאת כדי להשתעבד לחזון פטריארכלי מיושן, אלא כדי להוציא ממנו חומרים לאמנות יפה ומרגשת. החיבה ארוכת השנים שלנו לבית בנימיני היא לא סוד והרבה ממנה מגיע מהגישה הלא שגרתית הזו לטיפול בחומר.
בבית בנימיני מוצגת גם תערוכת יחידה של זינב גריביע. אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט
התערוכה מוצגת עד 20.7 בבית בנימיני, העמל 17, תל אביב
שעות פתיחה: ימים שני עד חמישי: 11:00-19:00, ימים שישי וראשון: 10:00-14:00, שבת: 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'חלום והקיץ', תערוכה זוגית של רחל קיני ומיוריאל בנטוויץ מושנזון. אוצרת: עינב זיו אילון‎
בשנת 1981 נפטרה מיוריאל בנטוויץ מושנזון שנולדה כמעט 100 שנים קודם לכן ועסקה באמנות עד סוף ימיה. באותה שנה ממש נולדה האמנית רחל קיני. בין השתיים כמובן שלא היה שום קשר, מלבד העובדה ששתיהן אמניות שפעלו ופועלות בירושלים ועיסוקן בצבעי אקוורל. ההקשרים האלה הופכים את החיבור ביניהן מצד אחד לקונקרטי מאוד – יחסן של אמניות מדורות שונים למדיום האקוורל – אך באותו הזמן יש כאן משהו כמעט מיסטי. האם האוצרת מנסה לטעון לסוג של גלגול נשמות ולו אמנותי? כפי שאפשר לצפות, מגיעות שתי האמניות לצבעי מים ממקומות שונים למדי. בנטוויץ מושנזון שהחלה לצייר בראשית המאה שעברה מתחברת לצדדים העדינים והכמעט חלומיים של האקוורל כדי לתאר את ארץ ישראל כגן עדן אוטופי. קיני מגיעה בתקופה וגישה אחרות לגמרי ומסרבת להכנע לסנטימנטליות ועדינות יתר. קיני אף עושה סוג של "רמיקס" לעבודותיה של בנטוויץ מושנזון ומכניסה אלמנטים מהן לתוך עבודותיה שלה כדי להראות אולי את החלום ושברו, או אולי תרדמה ויקיצה. חיבור מעניין שמביא למבט חדש על שני הדורות.

ביום חמישי 13.6, 20:00, יתקיים בתערוכה שיח גלריה בתערוכה בהנחיית ניר עמית – מנהל הישיבה החילונית בירושלים, בהשתתפות האמנית רחל קיני והאוצרת עינב זיו אילון.
התערוכה מוצגת עד 4.7 בקוביה, רחוב יהושע ייבין 13, ירושלים
שעות פתיחה: ימים א׳-ה׳: 9:00-17:00, ימי ו׳: בתיאום מראש
פרטים נוספים באתר התערוכה

'שורש רע', תערוכה קבוצתית. אוצרת: סאלי הפטל נוה
בימים של אחרי שבעה באוקטובר, שמה של התערוכה 'שורש רע' מצמרר במיוחד. למדנו הרבה על טבעו של הרוע האנושי באותה שבת ארורה ובימים, השבועות והחודשים שאחריה. כדי להגן על עצמנו, רבים מאיתנו בוחרים פעמים רבות באסקפיזם – מנסים לשכוח שבני אדם מסוגלים למעשים מחרידים ולאובדן של אמפתיה אנושית בסיסית. בתערוכה בבית האמנים בירושלים מבקשת האוצרת סאלי הפטל נוה דווקא להישיר מבט אל הרוע ולנסות לחלץ מתוכו תובנות על טבע האדם – האם ככתוב במקורות "יצר לב האדם רע מנעוריו" – כלומר כולנו נולדים רעים ועלינו להתגבר על עצמנו ולתקן? או שמא כטענתו של הפילוסוף הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו, האדם נולד טוב והחברה היא זו שמשחיתה אותו? האמת העגומה היא שהעבודה על התערוכה החלה הרבה לפני השבעה באוקטובר וכבר אז היה מספיק רוע בעולם. אולי דווקא מבט ישיר אל הרוע הוא מה שיעזור למגר אותו?

בהשתתפות: רועי כהן, דניאל קאפ, ירון אתר, אנה ווילד, ליהי ניידיץ, אורי וויינשטיין, רון אסולין, רגב עמרני, לי נבו, עידו גורדון, איתמר שטמלר, יהונתן רון
התערוכה מוצגת עד 3.8, בבית האמנים ירושלים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים.
שעות פתיחה:  שני-חמישי 18:00-10:00; שבת 14:00-11:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –

שיח גלריה בתערוכה של נוי ותמיר 'בפרקים הקודמים' בגלריה רוזנפלד. אוצרת: מיה פרנקל טנא
תערוכתם של צמד האמנים נוי ותמיר בגלריה רוזנפלד היא אישית מאוד באותה מידה שהיא גם ביזארית ומשונה. בשיחה הגלריה בשבת הקרובה ידברו הצמד באמנות ובחיים על עשיית אמנות כזוג, על אמנות שמגיעה מחוויות אישיות ועל איך החוויות הללו השפיעו על תפיסת עולמם האמנותית. בטוח יהיה מעניין.
יום שבת, 15.6, 12:00, גלריה רוזנפלד, רחוב המפעל 1, תל אביב
פרטים נוספים באיוונט

רועי כהן, מתוך תערוכה קבוצתית בבית האמנים בירושלים. צילום: דניאל חנוך

תערוכות ממשיכות. המלצות הסופ"ש 30.5-1.6

לא ברור למה יש סופי שבוע שבהם יש עשר פתיחות וסופי שבוע אחרים שצריך לחפש מתחת לבלטות פתיחה אחת – לאלוהי הגלריות פתרונים. העובדה היא שיש סופי שבוע חלשים יותר והשבוע הוא אחד כזה. אבל לא נורא, זו הזדמנות מצויינת לחזור לכמה תערוכות מצויינות שפשוט לא הצליחו להיכנס בסופי השבוע העמוסים שעברו. קחו לכם סוף שבוע רגוע להשלמת פערים.

בגלריה ברוורמן מכוון אסף הינדן את הזרקור דווקא אל עבר הצופים; בגלריה שלוש מציג שי עיד אלוני איקונות פרימיטיביות-עכשוויות; במוזיאון תל אביב תערוכה שקוראת לנו להתחבר לטבע. מהצד שלנו – שני סיורי סוף אביב חביבים – בעקבות הביקוש פתחנו מועד נוסף לסיור שלנו בפארק המסילה וגם הסיור ברמה"ש חוזר.

שיהיה סוף שבוע של השלמת פערים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

שי עיד אלוני, מתוך תערוכת יחיד בגלריה שלוש, תל אביב

'Figure of Work', תערוכת יחיד של אסף הינדן
כשאנחנו חושבים על תערוכה אנחנו חושבים על עבודת האמנות, על האמן או האמנית שיצרו אותם, לפעמים על חלל התצוגה, אבל לעיתים נדירות אנחנו חושבים על הצופים. אבל, אם חושבים על זה, הרי שבלי העיניים הצופות, אין משמעות לאמנות המוצגת. לאורך ההיסטוריה של האמנות המודרנית עסקו כמה אמנים בשאלה מיהו הצופה. אחד המפורסמים שבהם הוא הצלם הגרמני  תומס שטרות' שבסדרת "צילומי המוזיאון" שלו, הוא מתמקד בקהל הצופה כאשר האמנות עצמה נדחקת לרקע. בתערוכתו החדשה לוקח את זה אסף הינדן עוד צעד קדימה ומוחק מהתמונות באופן דיגיטלי את יצירות האמנות ומשאיר רק את הצופים בוהים אל הריק. המהלך הלכאורה פשוט הזה חושף את הכוריאוגרפיה העדינה שבאקט הצפיה באמנות.

נשמע מעניין? אנחנו נבקר בתערוכה הזו בסיור שלנו לאורך פארק המסילה בשבת 15.6 – הצטרפו בקישור

התערוכה מוצגת עד 6.7 בגלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב
שעות פתיחה: שלישי-חמישי, 11:00-18:00, שישי-שבת, 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דחק', תערוכת יחיד של שי עיד אלוני
עבודותיו של שי עיד אלוני נראות כמו סמלים של תרבות קדומה וארכאית ובאותו הזמן כמו שפת סימנים מודרנית ועכשווית מאוד. עיד-אלוני יוצר הדפסים מינימליסטיים בטכניקה ידנית שפיתח, לעבודות נוצר מראה של כתם רורשארך, מסכה קדומה או מעגל חשמלי. שמחנו לגלות שנפתחת לו תערוכת יחיד בגלריה שלוש האהובה עלינו. בתערוכה הוא לוקח אתנחתא מהמיצבים השאפתניים והטוטאליים שמאפיינים את עבודתו בשנים האחרונות, לטובת עבודות אינטימיות יותר שנוצרו בתקופה המשונה שהחלה בקורונה וממשיכה גם כעת במלחמה. בתקופה הזו הוא בילה שעות וימים מסוגר בסטודיו שלו, נאלץ להסתפק במרחב מוגבל ודרכי פעולה בסיסיות יותר. העבודות שנוצרו בתנאי בידוד שכאלה מציעות אולי גם לנו דרכים להתמודד עם חוסר היציבות והתנודות המאפיינות את התקופה – הסתפקות במועט, שפה ברורה ואיקונית, כלי עבודה זמינים ופשוטים. בסופו של דבר, ניתן לחשוב שהעבודות שנראות כמו איקונות מתקופה קדומה הם בעצם אייקונים מודרנים של התמודדות עכשווית.

בגלריה מוצגת גם תערוכת יחידה של טל שושן
התערוכה מוצגת עד 26.6 בגלריה שלוש, רחוב הצורפים 15 תל אביב
שעות פתיחה: שני-חמישי: 11:00-18:00, שישי: 11:00-14:00, שבת: 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תיאטרון החיות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: שוע בן-ארי
האם האדם הוא חלק מהטבע, או צופה חיצוני בהצגה הגדולה שהאל או מי שלא יהיה יצר למענו? זו שאלה שנשמעת אולי מעט משונה, אבל בימים אלו, בהם העולם מתמודד עם השלכותיו של יחס האדם לטבע, יש לשאלה הזו משמעויות הרות גורל. זו גם השאלה העומדת בבסיסה של התערוכה החדשה במרכז החווייתי למשפחה במוזיאון תל אביב, אשר מתגלה כפרוייקט מוצלח ביותר. בהשראת שטיח מהמאה ה-17 המציג יער עבות מלא חיים, אספה האוצרת שוע בן-ארי קבוצה של עבודות  המציגות את הטבע כמופע או תפאורה לעיניו של האדם. מבט נוסף חושף את העמדה הביקורתית אותה נוקטות רבות מהעבודות. כמו אומרות – כדאי שתתחילו להבין שאתם חלק מהעניין ולא רק צופים, אחרת…
גם התערוכה עצמה, כיאה למרכז חווייתי אינה מסתפקת בעמדת הצופה הפאסיבי ומספקת שלל הזדמנויות ואפשרויות להשתתפות אקטיבית של הילדים אבל גם לגמרי של הגדולים. אסקפיזם מבורך בימים אלו.

בהשתתפות: ריצ'רד ברנס, וויג'י ארתור פליג, הדס סט, מאידר פורטונה
התערוכה מוצגת עד 26.10 במרכז החוויתי למשפחה במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.
שעות פתיחה: ראשון-שני: סגור, שלישי: 10:00-21:00, רביעי: 10:00-18:00, חמישי: 10:00-21:00, שישי: 10:00-14:00, שבת: 10:00-18:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

שני סיורים חדשים לסוף האביב –

סיור לאורך פארק המסילה – מועד חדש בשל הביקוש! 15.6
בעקבות הביקוש פתחנו סיור נוסף בחללי האמנות סביב פארק המסילה היפה בשבת 15.6 מה שהיה עד לא מזמן מגרש חניה מאובק בדרום תל אביב, הפך לאחת הפנינים המוצלחות של התחדשות אורבאנית. הצטרפו לסיור לאורך הפארק הנעים והטרנדי ובכמה מהתערוכות הטובות שמוצגות כרגע בעיר..
פרטים והרשמה בקישור

וסיור אמנות ברמת השרון 28.6
מוזיאון גיאולוגי שמציג אמנות עכשווית, גלריה עירונית שמתהדרת באוצרת מהשורה הראשונה, אמנות במרחב הציבורי, בניין דואר ישן שהפך למרכז אמנות דיגיטלית ובתים פרטיים שפותחים את דלתותיהם לתצוגת האוספים שלהם. האם מרמת השרון תצא הבשורה?
בואו לגלות בירת אמנות מפתיעה.
פרטים והרשמה בקישור

ריצ'רד ברנס, מתוך תערוכה במוזיאון תל אביב

מקור. המלצות הסופ"ש 23-25.5

כאשר אנחנו מכינים סיור אמנות, אחד הדברים שחשובים לנו הוא להבין מאיפה הגיעה היצירה. ברור לנו שהציור, הפסל או עבודת הוידאו הם רק הקצה של תהליך ארוך של השראה, חשיבה ועבודה שההתחקות אחריהם מאפשרת להבין את היצירה לעומק ולא רק על פני השטח. תערוכות השבוע קצת עושות בשבילנו את העבודה וחושפות, לפחות טפח, מהמקורות החמקמקים שמתוכן נולדו יצירות האמנות.

בגלריה קו 16 יוצר ציקי אייזנברג מחווה לאביו וחושף את מאחורי הקלעים של עבודתו; בגלריה חנינא תערוכה קבוצתית מבקשת לתפוס את הרגע החמקמק שבו מגיעה ההשראה; בגלריה ליטבק יוצר הצמד Brothers of Light תקלות נשלטות. ואנחנו מזמינים אתכם להרצאת זום של שני ורנר על הביאנלה.

שיהיה סופ"ש נעים וקליל,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

Brothers of Light, מתוך תערוכה בגלריה ליטבק, תל אביב. צילום: יהב טרודלר

'פאטריה', תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג. אוצרת: טלי קיים
מה משאירים לנו אבותינו? במקום כמו ישראל, העוסק במורשת אבות עד רמה של כמעט אובססיה, יכולות להיות לשאלה הזו מספר משמעויות – ברמה הלאומית והאישית כאחד. במקרה של ציקי אייזנברג – שאביו המנוח היה היסטוריון חובב, הלאומי והאישי מתערבבים יחד ללא הכר, ואולי בעצם כך זה אצל כולנו במקום הזה. לאורך השנים מציג אייזנברג צילום של מה שאפשר לקרוא לו אולי "טבע דומם שבור", טבע דומם שהוא מעצב ואחר כך מצלם. למשל: קרע של ספר, על שבר כד, מכוסה בכנף של ציפור. בתערוכה זו, לראשונה, חושף אייזנברג את מאחורי הקלעים של עבודתו ומציג את האסמבלאז'ים הללו כפסלים בחלל הגלריה. המבט הקרוב מאפשר לראות את מה שהצילום מסתיר – החומרים זולים או ישנים ומתפוררים, החיבורים גסים במתכוון, השילובים בלתי אפשריים. ברוח הקהילתית של גלריה קו 16, החפצים המרכיבים את הפסלים הגיעו מתושבי השכונה שהוזמנו לתרום חפצים שמזכירים להם את בית הוריהם. אם לחזור לשאלה מתחילת ההמלצה – האם לא כולנו מרגישים בזמן האחרון שמה שהשאירו לנו אבותינו מעט מתפרק, בלתי אפשרי לשילוב וחורק בחיבורים? מעורר מחשבה וכשחושבים על זה ככה – גם מעט מצמרר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.5, 19:00, גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6 תל אביב
אירוע פייסבוק

'מנסה לתפוס מים', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענבל מארי כהן
השראה – מושג חמקמק. בתקופתנו החומרית כל כך, נראה שהמונח הזה, שיש בו הרבה מהרוחני, קצת ירד מגדולתו. בעידן של האמנות הגדולה מהחיים – אמנות ה"וואו פאקטור" – הערכים שעולים על נס פעמים רבות הם רעיון מבריק, עבודה קשה, וכמובן הרבה כסף. בשוק אמנות רותח אין זמן למה שיכול בקלות להיחשב כסתם "חלימה בהקיץ". אך יש אמניות ואמנים המבקשים להשיב להשראה את כבודה האבוד. בתערוכה חדשה בגלריה חנינא מנסות קבוצה משובחת של אמניות להתחקות אחרי הרגע החמקמק הזה, של הולדת ההשראה. כיאה למונח ערטילאי כל כך, רבות מהעבודות עוסקות בשינה, חלימה ומצבים אלטרנטיביים של תודעה. התוצאה היא תערוכה עדינה ופיוטית שנכנסת אל הלב והלוואי על כולנו למצוא קצת השראה בימים אלו.

בהשתתפות: הילה חסידים, לילית שמבון, נועה סימון, ענבל מארי כהן
אירוע פתיחה: יום חמישי 23.5, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

'גליצ", תערוכה של Brothers of Light. אוצרת: הדס גלזר
את צמד אמני הרחוב המוכשר Brothers of Light אנחנו אוהבים כבר הרבה זמן. עוד מהימים שבהם אמנות הרחוב בקריית המלאכה היתה סוד השמור ליודעי חן וכמובן בימיהם בסצינה החיפאית הבועטת. כבר מההתחלה משהו בקו שלהם – שמצליח להיות נקי ומוקפד כמו שהוא פראי ומלא צבע – תפס את עינינו ושבה את ליבנו. כמו אמני רחוב לא מעטים, גם "האחים" עשו בשנים האחרונות את הדרך המרשימה מהרחובות אל לב הקוביה הלבנה של הגלריות. תערוכתם החדשה בגלריה ליטבק לוקחת השראה מה-"גליצ'" אותה תקלה דיגיטלית שמעוותת את התמונה ומשנה אותה. אך בניגוד למקור הדיגיטלי, העבודות בתערוכה נוצרו בתהליך ידני ועמלני של הצמד. התוצאה מתעתעת בעין ובראש – מה שנראה מקרי ומופשט, הוא בעצם היפר ריאליסטי ומכוון מאוד. סוג זה של כשרון משולב בשנינות יצירתית הוא מה שמושך אותנו ליצירה של Brothers of Light כבר כמעט עשור. איזה כיף להיות שם כשזה קורה לאורך הדרך.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.5, 20:00, גלריה ליטבק קונטמפוררי, שביל המפעל 3 קומה 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאל – ונציה

מפגש מקוון עם שני ורנר על הביאנלה בונציה
כן כן, שבוע שלישי ברציפות של המלצות הנוגעות לונציה. ככה זה כשמאוהבים, רק רוצים לספר לכל העולם. אז אולי במקום לכתוב לכם כל פעם מאה מילה פשוט נגיד לכם? הצטרפו להרצאת זום עם שני ורנר על הביאנלה ה-60 בונציה. אירוע האמנות החשוב בעולם שהשנה השילוב בין נושא התערוכה "זרים בכל מקום" והמצב הפוליטי העולמי, הפכו אותו לטעון ומרתק במיוחד.
שני, שכבר חרשה את הביאנלה בסיורים בחודש שעבר, תביא לנו את התובנות, המגמות והסודות מעיר האמנות.
הקדימו להרשם למפגש זום מרתק במחיר ידידותי שינגיש לכם את הביאנלה, גם בלי לעלות על מטוס.

פרטים והרשמה בקישור

לילית שמבון, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא, תל אביב

פואטיקה. המלצות הסופ"ש 16-18.5

אם להשתמש במטאפורה משפחתית, אפשר לומר ששירה היא אחותה הגדולה והמיושבת של האמנות. יש משהו באינטימיות של מילה כתובה בספר שקשה לשחזר באמצעים המקובלים של האמנות הפלסטית, שתופסים מקום בחלל ומעמתים את הצופה עם הצורה, הצבע והמימדים שלהם. תערוכות השבוע יוצאות מתוך שירה כנקודת הפתיחה שלהן, ומבקשות לשמר משהו מהאינטימיות והעדינות שיש לאחות הפואטית.

בערש התרבות הישראלית המתגלם בבית ביאליק בתל אביב, מחברת האוצרת ד"ר סמדר שפי בין הטבעי למעובד; בגלריה החדשה באצטדיון טדי אוצרת האמנית איילה לנדאו תערוכה על התבגרות והתגברות; בגלריה רוטשילד אסנת בן דב משוררת באמצעות מצלמה ופילם; והמלצת הלוקאלז שלנו הפעם בונציה עם טקסט יפהפה ועטור ציטוטי שירה שנכתב על ידי לקוחה ותיקה שהצטרפה אלינו לסיור.

שיהיה סוף שבוע פיוטי במיוחד,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

עופר ללוש, מתוך תערוכה קבוצתית בבית ביאליק, תל אביב. צילום: תום פורת

'אור וערגה', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ד"ר סמדר שפי
המפגש הטעון בין טבע ותרבות עומד בבסיס תערוכה חדשה בבית ביאליק. העבודות המשתתפות בתערוכה נשזרות לתוך אחד הבתים היפים בתל אביב, שלאחרונה עבר תהליכי שיפוץ ושימור מאסיביים. העץ הטבעי והגולמי בעבודתן של סיגלית לנדאו ושיר סניור פוגש את הרהיטים המכובדים של חדר האוכל ומזכיר להם מאיפה הגיעו; עופר ללוש ממשיך את העיסוק שלו בפני השטח של פני הדיוקן; מעיין אליקים הופך את החדר בראש המבנה למעין מגדלור שעושה שימוש בטכניקות מעולם עיצוב הספרים וחנאן אבו חוסיין משתמשת במוטיבים מוכרים מעבודתה כמו שיבולים וצבע זהב כדי ליצור מעין שדה שהוא ממשי באותה מידה שהוא פואטי. סמדר שפי מצליחה בכל פעם מחדש להתערב בתוך בית ביאליק בצורות מפתיעות, ובכלל הרעיון הזה של שילוב בין אדריכלות, שירה ואמנות – היסטורי והווה, הוא גילום של מה שמעניין היום והוא שבירת גבולות בין זמנים ומדיומים – כי השלם גדול מסך חלקיו.

בהשתתפות: סיגלית לנדאו ושיר סניור, עופר ללוש, חנאן אבו חוסיין, מעיין אליקים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 19:30, בית ביאליק, רחוב ביאליק 22, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

‘Girls Just Wanna’, תערוכה קבוצתית. אוצרת: איילה לנדאו
יש שרואים בילדות שלהם גן עדן נשכח, אחרים יכולים לזכור אותה כמקום פצוע או כואב. נדמה שכך או כך, כולנו נסכים שגם בבגרותנו הילדות עדיין מפעמת בנו ומעצבת את גורלנו במידה רבה. בתערוכה החדשה שהיא אוצרת בגלריה באצטדיון טדי, מבקשת האמנית איילה לנדאו לבחון את הדרכים העדינות והנסתרות בהן נוכחת הילדות בחיינו כעת. לנדאו בוחרת לעשות זאת באמצעות אנסמבל נשי מרשים של אמניות מעולות המתייחסות לחוויית ההתבגרות הנשית, אך עושות זאת בדרכים שאינן דווקא "נשיות" במובהק. ההשראה לתערוכה מגיעה מסרט תיעודי על חייה של האמנית הענקית לואיז בורז'ואה שהיתה מאסטרית בלשזור את סיפור חייה והתבגרותה אל תוך אמנות מתוחכמת ומרגשת. שמה של התערוכה כמובן מרמז לשיר הידוע של סינדי לאופר, אך בניגוד אליו שקובע שבנות רוצות רק לכייף, השם המקוצץ פותח את טווח האפשרויות באופן מסקרן.

בהשתתפות: עדן אורבך עפרת, ריקי אלקיים, ביאנקה אשל גרשוני, ענת בצר, איזבלה וולובניק, סיון לביא, יעל מאירי, אילה נצר, גליה פסטרנק, ניל וקרין רומנו, ליאור שור.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של יאיר חובב
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 20:00, הגלריה החדשה טדי, אצטדיון טדי (שער 22), ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

'נור', תערוכת יחיד של אסנת בן דב
שלא כמו שתי התערוכות האחרות בהמלצות, תערוכתה של הצלמת המשובחת אסנת בן דב אינה יוצאת משיר או פזמון. אבל כשמביטים בעבודותיה הוירטואוזיות והעדינות של בן דב אפשר לומר בפה מלא כי היא כותבת שירה באמצעות מצלמה. כמו בשירה מינימליסטית אמיתית, לוקחת בן דב חפצים, פירות, ירקות ופרחים והופכת אותם באמצעות אור, זמן חשיפה והדפסה לרגעים פואטיים ונעז ונאמר אפילו – נשגבים. העבודות בתערוכה נוצרו סביב הפרידה של האמנית מאמה, שנפטרה לפני שנים ספורות – דרך חפצים שהיו שייכים לאם ודרך אלמנטים סמליים מחייה, שוזרת בן דב שיר אהבה לאמה המנוחה ואיתה לכל אם שהלכה ולבית שאבד. אמנות גדולה המחלצת שירה מהיומיומי ויופי מהכאב.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, משה מאור 2, קומה ראשונה, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – ונציה
מלכה מהולל היא לקוחה ותיקה שלנו ואישה שאנחנו אוהבים מאוד. אפשר לומר שהיא מלווה את שני ורנר כמעט מתחילת הדרך ועם השנים הפכה להיות גם חברה, ומישהי להתייעץ איתה, וכמובן אורחת מבורכת בסיורים השונים.
בנוסף לכל, היא גם כותבת מחוננת וצלמת! מלכה הצטרפה לסיור האחרון שלנו בונציה ואנחנו משתפים אתכם ברשימה היפה שכתבה על החוויה. ממש כאן בקישור 

הכתיבה היפה עשתה לכם חשק? נותרו עוד מקומות בסיורי יוני הקרובים שלנו שכבר מגיעים מעבר לפינה! פרטים בקישור

ניל וקרין רומנו, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה החדשה באצטדיון טדי, ירושלים

משלנו. המלצות הסופ"ש 9-11.5

אנחנו תמיד אומרים את זה – הנכס הגדול ביותר שלנו הוא המדריכות והמדריכים שלנו שמגיעים כולם מתוך ליבה הפועם של סצינת האמנות הישראלית. מהמדריכים ועד ההנהלה, כולם וכולן עוסקים באמנות, עיצוב, אוצרות ומחקר – כאן ועכשיו בשטח ממש – לא בתאוריה. זה מאפשר לנו להכיר את עולם האמנות המקומי בצורה האינטימית והקרובה ביותר, פשוט כי אנחנו חיים אותו יום יום. השבוע נתן דוגמה מושלמת לכך, כאשר כל התערוכות בהמלצות הן של אנשי Talking Art – אם זו תערוכת יחיד, או פרויקט אוצרותי, או השתתפות בתערוכה קבוצתית. לנו רק נותר לשתף אתכם בגאווה משפחתית. בהצלחה!

בבית ליבלינג הופך עברי באומגרטן מסע קפקאי אישי להערה על "החלום הישראלי" לקניית דירה; בגלריה מנשר אוצרת מיטל כץ מינרבו תערוכה של שתי אמניות שמשוטטות על הגבול שבין טבע לתרבות; בגלריה כורש 14 תערוכה שמתייחסת להומור ברצינות. ובפינת הלוקאלז שלנו – שני ורנר בהמלצות על מה אסור לפספס בביקור בביאנלה בונציה, גם אם אתם לא מסיירים איתנו.

שיהיה סוף שבוע שקט ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

אניה קרופיאקוב, מתוך תערוכה בגלריה מנשר, תל אביב

'הסדק', תערוכת יחיד של עברי באומגרטן. ליווי אוצרותי: אדריכלית סברינה צגלה
אם יש "חלום ישראלי" מודרני, הלא השיא שלו הוא רכישת דירה. הכניסה לדירה משלך מסמלת איזו "מנוחה ונחלה" והצלחה מוחשית שאפשר למשש בקירות, רצפה וארבעה כיווני אוויר. אבל כאשר חלומות מתגשמים, לעניינים יש נטייה להסתבך ובמקום מנוחה ונחלה, אפשר למצוא את עצמך בתוך הרפתקה קפקאית. הדירה שרכש עברי באומגרטן שלנו בתחילת שנות האלפיים בנווה שאנן היתה הגשמת חלום שכזו. מתוך ראיה למרחוק ונפש אקטיביסטית, ביקש עברי לשפר את תנאי המגורים בבניין שבו נמצאת הדירה אך עד מהרה גילה שהעניינים אינם כל כך פשוטים ושסדק אחד מאיים למוטט הכל, פשוטו כמשמעו. בנסיון להתחקות אחרי שורש העניין צלל עברי לתוך ארכיונים וגנזכים וגילה סיפור שמתחיל כמעט ברגע שנבנה הבניין באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת. עברי, אוצר וחוקר אמנות שמתמחה בתפר שבין אמנות, חברה וקהילה (ומדריך סיורי אמנות נערץ) יצר תערוכה שמגוללת את הסיפור מתחילתו ועד לסופו המדומיין, אי שם בעתיד אוטופי, בו הבניין המסוכן נהרס ותחתיו נבנה בניין חדש ומושלם שיממש את הפוטנציאל של אותה רכישה רחוקה. מה שאצל אחרים היה הופך אולי לערימת ניירת בתיקייה נשכחת ולנושא לשיחות סלון מתוסכלות, הפך אצל עברי לפרויקט אמנות מרתק ולא היינו מצפים ממנו לשום דבר אחר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, בית ליבלינג, רחוב אידלסון 29, תל אביב
אירוע פייסבוק

'מלקטות תקווה', תערוכה של ויקי סקנדריון ואניה קרופיאקוב. אוצרת: מיטל כץ מינרבו
דברים מעניינים קורים כשאמנים ואמניות אוצרים תערוכות של אמנים ואמניות אחרים – יש מבט אחר, אינטימי ופנימי יותר שלא יכול להיות למי שעוסקים רק באוצרות. מיטל כץ מינרבו היא אמנית מעולה (ומדריכה מעולה לא פחות) העוסקת בעבודותיה בנקודות ההשקה בין טבע לתרבות ועל כן אך טבעי כי התערוכה שאצרה לאמניות ויקי סקנדריון ו-אניה קרופיאקוב משוטטת גם היא באיזורי הגבול המרתקים האלה. באופן מסקרן, התערוכה הזו, שאינה מוגדרת כתערוכה זוגית ולא כצמד תערוכות יחיד, מפגישה שני גופי עבודה שזוהי להם הפעם הראשונה בה נפגשו ומוצאת במפגש הזה נקודות השקה ועימות. שתי האמניות עוסקות בכאב אישי וקולקטיבי ומשתמשות בפרקטיקה של ליקוט, ממשי או מטאפורי כדי להתמודד איתו. סקנדריון מלקטת חפצים שנזרקו, ענפים, עלים יבשים ואבנים – אלמנטים של טבע ותרבות – ומחברת ביניהם בסטודיו. קרופיאקוב "מלקטת" זכרונות אישיים ומיתוסים מהתרבות בה גדלה כדי ליצור צילומים מבויימים כמו תיעודיים. השילוב בין השתיים יוצר עולם אלטרנטיבי שנדמה שנמצא בשיאה של התפרקות או בתחילתה של בניה מחדש. מסקרן ומעורר מחשבה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, גלריה מנשר, רחוב דוד חכמי 18, תל אביב
פרטים נוספים בעמוד התערוכה

'חשיבותה של רצינות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: דביר שקד
כמי שעוסקים באמנות כבר שנים רבות (אם כחברת סיורים בעלת ותק של עשור פלוס ואם כאמנים, אוצרים וחוקרים שנמצאים בשטח אפילו זמן רב יותר) אנחנו מתייחסים לאמנות כאל אחד הדברים החשובים ביותר בעולם. כל מי שהיו איתנו בסיורים ובילו זמן במפגש עם אמן או אמנית בסטודיו יודעים כיצד ניתן להתייחס ברצינות ובכובד ראש גם לאובייקטים ופעולות אמנותיות שבמבט ראשון נראים סתמיים, מצחיקים או משונים. זה אחד היתרונות של סיורי אמנות – היכולת להעמיק בדברים שללא התיווך של המדריך או המדריכה היו אולי הולכים לאיבוד. אז חשוב להתייחס ברצינות לאמנות, אבל אם שואלים אותנו רגע בלי שאף אחד ישמע אנחנו נודה שלפעמים אפשר להתייחס לאמנות קצת יותר מדי ברצינות והתוצאה יכולה להיות אמנות נפוחה מחשיבות עצמית ומשעממת. לכן שמחנו לראות את התערוכה שאוצרת דביר שקד (שאי אפשר להאשים אותה בחוסר רצינות) שמנסה להביט באמנות ובעיקר בדרכי היצירה והתצוגה שלה, במבט משועשע וקליל יותר. דרך האירוניה וההומור ניתן פעמים רבות להגיע עמוק יותר לחקר האמת. העובדה שאלעד רוזן שלנו, שהומור הוא "הנשק הסודי" שלו, מציג כאן גם, היא התות שבקצפת בשבילנו.

בהשתתפות: שי איגנץ, שחר מרקוס, מיכל נאמן, סשה סרבר, אלעד רוזן
אירוע פתיחה: יום שישי, 10.5, 11:30, גלריה כורש 14, רחוב כורש 14, כניסה ד', מפלס תחתון, ירושלים
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – ונציה
אנחנו עדיין בהיי מהסיורים הראשונים בביאנלה בונציה שהסתיימו בשבוע שעבר. אחרי כל מה שראינו וקראנו ברשת, אחרי כל ההכנות, עדיין ונציה מכה בך בכל יופיה וקסמה ברגע שמגיעים. עלה על כל הציפיות שלנו. נותרו עוד מקומות בסיורי הקיץ שלנו שכבר מגיעים מעבר לפינה. פרטים בקישור
אבל גם אם אתם מגיעים לונציה, אבל לא יזדמן לכם להצטרף אלינו השנה, אנחנו עדיין רוצים לפנק אתכם, אז ארגנו בכמה המלצות על מה שאסור לפספס בביאנלה ותערוכות הלווין השנה. אז צאו לסייר בביאנלה ואל תשכחו לספר לנו איך היה!
ההמלצות המלאות בקישור

עברי באומגרטן, מתוך תערוכה בבית ליבלינג, תל אביב

זר לא יבין זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.5

גלריה שנפתחת מחדש לאחר אירוע טראומתי, אמנית שלוקחת את עבודתה עוד צעד קדימה ואמנים שמשתמשים בחוויותיהם האישיות כדי לספר סיפור רחב יותר. את כל אלה קשה לראות במבט חיצוני והם דורשים הכרות מעמיקה יותר עם שדה האמנות והדמויות המרכיבות אותו. המלצות השבוע הן הנסיון שלנו להכניס אתכם בסוד העניינים.
גלריה בארי פותחת את הסניף התל אביבי המיוחל שלה עד שתחזור למקומה הטבעי בקיבוץ; במעבדה מפרקת לילי כהן פרח-יה את הציור למרכיביו הראשוניים; ובגלריה רוזנפלד מציג הצמד נוי ותמיר תערוכה אישית מאוד וציבורית מאוד בו זמנית. בהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה לעאישה עראר בגלריה דביר בפריז.

ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

לילי כהן פרח-יה, מתוך תערוכת יחידה במעבדה, תל אביב

'ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי', תערוכת יחיד של מתי אלמליח והשקה של גלריה בארי בתל אביב. אוצרת: סופי ברזון מקאי

כמה חיכינו להמלצה הזו. בתוך ים שברון הלב של השבעה באוקטובר, התמונה של גלריה בארי שרופה עד היסוד דקרה לנו בלב במיוחד. אחרי חודשים שבהם תערוכות הגלריה התארחו בחללי אמנות ברחבי הארץ, סוף סוף היא משיקה את החלל החדש, וכפי שהם מדגישים, הזמני – בתל אביב!  נדמה שאין מתאימה מתערוכתו של מתי אלמליח כדי להשיק את חלל הגלריה החדש – הצילום של אלמליח מציג דיוקנאות עצמיים שלו מלאי עדינות ושבריריות בתוך חללים שנראים כחדרי מלון וחדרי המתנה. השילוב בין החשיפה האינטימית של אלמליח לבין החדרים הזרים מסמל אולי במשהו את הגלריה שנעקרה ממקומה. ובעיקר התמונות מזקקות מבט עדין ומלא חמלה על זהות, מגדר, גוף וגיל. אלה ימים שקשה לדבר בהם על ניצחון. המילה המפוארת הזו קיבלה משמעות אחרת ומורכבת יותר אחרי מאורעות השבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם. ובכל זאת, נצחונות אפשר וצריך לחגוג, גם אם הם לא מושלמים. הקמתה המחודשת של גלריה בארי, במיוחד כשנעשתה באמצעות סולידריות של קהילת האמנות הישראלית כולה, היא בהחלט ניצחון כזה. ברכות חמות לצוות גלריה בארי, מתרגשים איתכם עד השיבה הביתה ואחריה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תנשמי', תערוכת יחידה של לילי כהן פרח-יה. אוצר: שרון תובל

בתערוכה החדשה שלה במעבדה של שרון תובל ברחוב הרצל בתל אביב, ממשיכה לילי כהן פרח-יה לאתגר את המצע הציורי כפי שהיא עושה באופן עקבי בעבודותיה בשנים האחרונות. אנחנו עוקבים במשך שנים ארוכות אחרי עבודותיה של כהן פרח-יה ולא נדיר למצוא אותה מציירת על ניירות פרגמנט, או הדפסים בפורמטים לא שגרתיים ועוד דרכים לאתגר את המדיום. כעת היא פורצת גבולות חדשים ומפרקת את הציור לחלוטין לאלמנטים פיסוליים נפרדים שממלאים את חלל הגלריה ומאפשרים לצופה להיטמע בתוך יצירת האמנות. גם כאן, לא מסתפקת האמנית בפירוק הציור בלבד, אלא גם עושה שימוש בחומרים ואלמנטים לא שגרתיים כמו נייר מכווץ, ניילון ואלמנטים פיסוליים אחרים בכדי לייצג את חלקיו השונים של הציור המפורק. המסע הארוך שלנו בעקבות עבודתה של לילי כהן פרח-יה לאורך השנים תמיד הניב רגעים מרתקים ונראה שזה עוד אחד מהם. יש למה לחכות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

'בפרקים הקודמים', תערוכת יחיד של נוי ותמיר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

מה שמחבר קהילה למקום הוא אוסף של סיפורים. לפעמים הסיפורים האלה מרגישים פרטיים ואישיים, אבל ברגע שמספרים אותם למישהו אחר מגלים שהוא או היא חיו סיפור דומה מאוד. כך נוצר בית. צמד האמנים הצעיר יחסית נוי ותמיר הספיקו כבר לעשות לא מעט בקריירה הקצרה שלהם וכעת בתעוזה שלא לומר מעט חוצפה בריאה האופיינית להם הם עורכים סוג של "רטרוספקטיבה בתערוכתם הראשונה בגלריה רוזנפלד. נוי ותמיר יוצרים תערוכה שהיא בו זמנית גם אינטימית ואישית מאוד, אבל גם ממקמת אותם בתוך קהילות רחבות יותר ובתוך הזמן בו הם חיים. כך אנחנו מקבלים נקודות מבט ייחודיות על החוויה של נוער קווירי בארץ, על אקטיביזם מתמשך, על החיים לצד ובתוך מלחמה שאינה נגמרת ועוד. כמעט כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בתוך אחד מהתרחישים הללו. שלבו את זה עם הסגנון הבלתי ניתן לחיקוי של הצמד והחיבה שלהם לפיסול לא שגרתי ותקבלו קרנבל מאוד ישראלי ועכשווי. תענוג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

 ‘There was love, there was death, and there was you’ תערוכת יחידה של עאישה עראר

תערוכת יחידה של אמנית פלסטינית בגלריה ישראלית בפריז – בימים אלו זה נשמע מינימום כמו "ואריה עם גדי ירבץ" והנה זה בדיוק מה שקורה כרגע בסניף הפריזאי של גלריה דביר. האמנות של עאישה עראר לא משדרת מייד פוליטיקה, אבל היא בהחלט זועקת מעומק הלב זהות, נשיות ואחרוּת. הציור הפראי והיצרי של עראר הולך כנגד כל סטריאוטיפ שננסה להלביש על הסיטואציה ואולי דרך שבירת המוסכמות הצפויות נצליח ליצור גשר בר קיימא בין תרבויות.

התערוכה מוצגת עד 15.6, בגלריה דביר, פריז
בכתובת: Dvir Gallery, 13, rue des Arquebusiers, Paris
פרטים נוספים באתר התערוכה

נוי ותמיר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

טרנספורמציה חומרית. המלצות הסופ"ש 25-27.4

בשבוע שעבר אספנו תערוכות שעוסקות באובייקט הסדרתי, החוזר והזהה. המלצות השבוע עוסקות גם הן בפיסול, אך הן מוקדשות לפיסול שמבקש לבלבל ולתעתע. העבודות בתערוכות השבוע הן לא מה שהן נראות במבט ראשון ודורשות חקירה מעמיקה ומבט בוחן. כמו שקורה בדרך כלל באמנות, גם כאן, הסבלנות ותשומת הלב משתלמות ובגדול.

בגלריה רו-ארט מציג אורי זמיר כלבים מעולמות אחרים; בגלריה BY.5 מתמיר חיימי פניכל חומרים צנועים באמצעות עדינות ודיוק; במקום לאמנות משמיע יהודה גרניט זעקה של ברזל ומתכת. ואנחנו יוצאים לסיור חדש ומפתיע ברמת השרון.

שיהיו סוף שבוע נעים ושקט וחג שמח עד כמה שניתן,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

יהודה גרניט, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'חברי הטוב הד', תערוכת יחיד של אורי זמיר. אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
אורי זמיר הוא אמן צעיר יחסית, אך מאחוריו כבר רקורד לא מבוטל של תערוכות בחללים מכובדים, הבולטת שבהם היא תערוכת היחיד המרשימה מאוד שלו במוזיאון הרצליה לפני כשנתיים. התערוכה אז עסקה וניתן לומר אולי על כל הפרויקט האמנותי של זמיר שהוא עוסק בנקודות ההשקה והגבול שבין העולם הרגיל והיומיומי והעולם האחר – זה שנגלה בחלום, בחזיונות מיסטיים ובטריפים פסיכדליים. העבודות תמיד מרהיבות טכנית, יציקות מדויקות של חלקי גוף, או אובייקטים מוכרים, אך תמיד מתקיימת בהם איזו הסטה, משהו לא מתאים, כמו למצוא את עצמך בחלום בביתך שלך שבעצם אינו ביתך, אבל בעצם כן. תערוכתו הראשונה של זמיר בגלריה רו-ארט מציגה להקת כלבים ביזארית, גם כאן החלום, הדמיון והמציאות מתערבבים דרך אובייקטים שהם וירטואוזיים ומדוייקים באותה מידה שהם משונים ואחרים.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.4, 20:00, גלריה רו-ארט, המרץ 3, תל אביב
אירוע פייסבוק

'קונגלומרט', תערוכת יחיד של חיימי פניכל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
כבר הרבה שנים שאנחנו מאוד אוהבים את הפיסול של חיימי פניכל. השילוב הכל כך מיוחד בין וירטואוזיות טכנית מעוררת השראה, לעדינות גדולה, אבל גם להומור דק ושנון הופכים אותו לאחד האמנים היחודיים במקומותינו. פניכל הוא רב אמן של טרנספורמציה. הוא עושה שימוש בחומרים הזולים והזמינים ביותר בדרך כלל כמו חול, דבק מגע או חלודה והופך אותם שנראים סתמיים במבט ראשון אך מבט קרוב יותר מגלה את סוד היופי והטכניקה. בשנים האחרונות ובתערוכה הנוכחית בפרט הוא עושה שימוש בשבבית – תחליף עץ זול העשוי מעיסת נסורת – בכדי ליצור את האובייקטים המיוחדים שלו. אין דבר רחוק יותר מההילה המאצ'ואית של הפסל החובט באבן או יוצק פסלי ברונזה עצומים. זהו פיסול שבוחר באינטימיות ושבריריות על פני כח וכך נכנס לנו הישר לתוך הלב.

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של דוד סוסנובסקי
אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.4, 19:30, גלריה BY.5, רחוב בר יוחאי 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'המלחמה מתרגשת', תערוכת יחיד של יהודה גרניט. אוצרת שירלי וגנר
לפעמים נדמה כי פיסול ופוליטיקה הם פעולות דומות. בשניהם ניצב האדם מול מה שנראה כבלתי ניתן לשינוי – ברזל ואבן מצד אחד או קונבנציות חברתיות נוקשות מצד שני והוא או היא מבקשים לכופף אותם לרצונם. קשה, אך לא בלתי אפשרי. החומר המוצק דורש פעולות כמו חריטה, כיפוף, גילוף והדבקה כדי להפוך לאובייקט אומנותי ואילו הפוליטיקה דורשת פעולה נחושה של יחידים וקבוצות – הפגנות, מחאות ובחירות – כדי להביא לשינוי חברתי עמוק ובר קיימא. הפיסול של יהודה גרניט מבקש לדבר את שתי השפות האלה – האמנותית והפוליטית – הפסלים שלו עשויים ברזל ומתכות אחרות שהטיפול בהן דורש כח, אבל גם עדינות ודיוק. התערוכה של גרניט לא הולכת סחור סחור והיא מביאה מסר פוליטי וחברתי ברור ומיידי, זועק אפילו. השילוב בין החומר הקשה והכבד לבין המסר המיידי והדחוף יוצרים אפקט מטלטל ומעורר מחשבה ופעולה.

באותו ערב יפתחו בגלריה גם תערוכות יחיד של חן שפירא ושל רועי קורן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.4, 20:00, מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

סיור חדש – רמת השרון על המפה – אמנות עכשווית ברמת השרון 10.5
רמת השרון מרכז אמנותי? בהחלט כן!
מוזיאון גיאולוגי שמציג אמנות עכשווית, גלריה עירונית שמתהדרת באוצרת מהשורה הראשונה, אמנות במרחב הציבורי, בניין דואר ישן שהפך למרכז אמנות דיגיטלית ובתים פרטיים שפותחים את דלתותיהם לתצוגת האוספים שלהם. נראה שעיריית רמת השרון שמעה את מה שתושביה אמרו מזמן, והשכילה להבין את הקשר בין תרבות להשתבחות עירונית. האם מרמת השרון תצא הבשורה?

בואו לגלות בירת אמנות מפתיעה.
פרטים והרשמה בקישור

חיימי פניכל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה BY.5