חלל הגלריה הוא לעתים – אולי תמיד – מראה לנפשם של האמן או האמנית המציגים בו. הציור, הפיסול או הוידאו בתערוכה הם תרגום של תופעות נפשיות, רגשיות וגם היסטוריות שהשפיעו על האמן או האמנית. תערוכות השבוע מזמינות אותנו לפסוע אל תוך ראשם וליבם של האמנים לחוויה אישית מאוד אך כזו שבה נוכל בתקווה למצוא גם את עצמנו.

בבית ליבלינג מרב שין בן-אלון עורכת מחקר אמנותי על גורלו של בית חולים יהודי בפולין; במעבדה מזמין אותנו מיכאל בן אבו לצלול אל תוך נבכי תת המודע שלו; בגלריה רוזנפלד מדגים זמיר שץ את ורסטיליות האמנותית שלו; וגם – פסטיבל 'דוקאביב גליל' חוזר למעלות תרשיחא בסופה של שנה קשה.

שיהיה סופ"ש נעים עד כמה שניתן, ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

מרב שין בן אלון, מתוך תערוכת יחידה בבית ליבלינג, תל אביב

'בית החולים היהודי',  תערוכת יחידה של מרב שין בן-אלון. אוצרת: ד"ר סמדר שפי
לאמנים ואמניות יש דרך משלהם לגשת אל ההיסטוריה. בעוד שהיסטוריונים מחוייבים לדבוק בנורמות ופרקטיקות אקדמיות, אמנות מן הסתם, היא משוחררת יותר. אמנות יכולה לנקוט בשיטות מחקר אינטואיטיביות וחופשיות שמבוססות על זיקות אסתטיות, אישיות או על חיבורים אסוציאטיביים. התוצאה יכולה פעמים רבות לחשוף אמיתות חבויות שלא היו נחשפות בשיטות הקונבנציונליות.
בתערוכתה החדשה בבית ליבלינג, מתחקה מרב שין בן-אלון אחר קורותיו של בית חולים יהודי אחד בפולין. שני מאגרי צילום שתיעדו את המקום במשך יותר ממאה שנות פעילותו, הופכים אצל בן אלון למיצב קולאז'י מרהיב ונוגע ללב שנוצר במיוחד לחלל של בית ליבלינג. ההתחלה בראשית המאה הקודמת תחת קהילה יהודית משגשת, ההשתלטות הנאצית, התקופה הסובייטית והפעילות עד הסגירה ה-2015; כמו בטבעות של גזע עץ, ההיסטוריה נוכחת בקולאז'ים של בן אלון במרומז. מרתק ומסקרן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 19:30, בית ליבלינג, אידלסון 29, תל־אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'אִישְׁמִילָה', תערוכת יחיד של מיכאל בן אבו. אוצר: שרון תובל
מגיע רגע בחייו של אדם בו הוא נוטה לעשות סיכומים. לא חלילה כדי להיפרד, אלא כדי לאמוד את ההישגים, ההפסדים ואת כל מה שלמדנו וצברנו עד עתה. בתערוכתו החדשה במעבדה, נראה שמיכאל בן אבו עושה בדיוק את זה. כאשר רואים את שני ארונות הקבורה המונחים במרכז החלל – האחד עם הכיתוב "הנני" והשני עם הכיתוב "אינני" –  קשה שלא לקרוא את זה כמבט מפוכח באמצע החיים על הגורל האנושי הבלתי נמנע של כולנו. כמו תמיד בחלל האמנות האקספרימנטלי המעבדה, בן אבו מקבל יד חופשית להשתמש בחלל לצרכיו והוא יוצר כאן מיצב חובק כל שמכיל עבודות ממגוון רחב של מדיומים ושפות. מלבד ארונות הקבורה המדוברים, נמצא פה גם וידאו של בן אבו רוקד מחול סוּפִי, "ספרי חיים" גדולי מימדים שנוצרו מפירוק והרכבה מחדש של ספרים קטנים יותר ועבודות ציור וטקסט שמתייחסות לאותיות א' ו-ה'. הכניסה לתערוכה היא קצת כמו כניסה אל תוך תת המודע של האמן שעוסק בשאלות הגדולות של חייו.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מוזמביק', תערוכת יחיד של זמיר שץ. אוצרת: מיה פרנקל טנא
ביקור בתערוכות של זמיר שץ מרגיש לפעמים כמו ביקור בתערוכה זוגית או קבוצתית. השפה האמנותית של שץ מגוונת כל כך, עד שקשה לעתים להאמין שאמן אחד יצר גם את ציורי השמן מלאי הצבע, בעלי הטכניקה המוקפדת, המציגים סצינות אידיליות אבל גם רישומים בעלי סגנון שרבוטי וגס העוסקים בנושאים קשים וקיצוניים לעתים. נראה ש-שץ אינו מרגיש מחוייב לסגנון אמנותי מסוים או אמירה אחידה, אלא מרגיש מחוייב ראשית כל לעצמו ולחייו על כל המגוון הרעיוני והסגנוני שבהם. יש בזה משהו מאוד מעורר הזדהות – הרי כולנו יכולים לפתוח את היום בהתפעמות מיופיו של הרחוב השקט בשעות הבוקר המוקדמות ומספיק מבט אחד בחדשות או שעה בפקקים ויוצאת מאיתנו "המפלצת" שרוצה לקלל ולשבור. גם מקורות ההשראה לתערוכה הם דואליים על סף הסכיזופרניה – מצד אחד זכרונות ממסע באפריקה ומצד שני יומן ויזואלי שנוצר בשנים 2013-2015 המתעד את הזעזועים החברתיים והפוליטיים שעברו על ישראל באותה תקופה. מה שנשאר קבוע בכל סגנון הוא היכולת של שץ לגעת ברגש ובלב.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

וגם –
פסטיבל דוקאביב גליל ה-16
דוקאביב הוא כנראה פסטיבל הסרטים החביב עלינו, כבר המון שנים. תמיד אפשר למצוא כאן אוצרות דוקומנטריים מרתקים ויצירתיות לא רק בבחירת הסרטים אלה גם באיך ואיפה מקרינים אותם. אחד הפרויקטים המרגשים של הפסטיבל הוא הסניף הגלילי שלו שבעצמו הוא כבר ותיק למדי. השבוע, לאחר שנה קשה במיוחד בגליל, חוזר הפסטיבל החשוב הזה אל חבל הארץ המצולק כדי להביא אליו תרבות ואמנות דווקא עכשיו. מרגש מאוד וחשוב כל כך. יש המון סרטים לבחור מהם, הלינק לאתר והתוכניה בסוף ההמלצה. אנחנו ממליצים במיוחד על הסרט 'אנסלם' של וים ונדרס – מפגש ענקים של במאי גדול עם אמן אגדי לסרט מרהיב ביופיו.
מתי ואיפה: ימים חמישי-שבת, 16-18.1, מוקדים שונים ברחבי מעלות-תרשיחא
פרטים נוספים ותוכניה מלאה באתר הפסטיבל

זמיר שץ, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב (פרט)

תערוכות השבוע עושות את מה שאמנות טובה אמורה לעשות – לקחת  חוויות יום יום, משברים לאומיים, או פשוט רגש חי ולהמיר אותם לכדי יצוג אמנותי. הדבר הכאילו פשוט הזה, אבל כל כך סבוך וטעון – להפוך רעיון לכתם צבע, או לפסל או לצילום – הוא "כל התורה על רגל אחת" וכשזה עובד אמנות יכולה להזיז את העולם.

בגלריה רוטשילד מציג צבי לחמן עבודות שקו השבר של השבעה באוקטובר ניכר בהן; בגלריה מאיה ממירה יערה אורן את היומיום לקו וכתם; ורקפת וינר עומר מציגה את הזוויות השונות של יצירתה בפסטיבל של ממש. וגם – תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג מערבבת בין מדיומים ובין האישי לקולקטיבי.

שיהיה סופ"ש נעים עד כמה שניתן, ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

צבי לחמן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד, תל אביב

'הקו החוצה', תערוכת יחיד של צבי לחמן. אוצר: יניב שפירא
אי אז בימי הקורונה, כאשר מוסדות אמנות ותרבות סגרו את שעריהם, האמן צבי לחמן פתח בפנינו את ביתו וחצרו. גילינו שם, בחצר ביתו של לחמן, ארץ פלאות אמיתית בדמות גן פסלים נהדר מיצירותיו המקוריות של לחמן – פסלים שממשיכים במובהק מסורת של פיסול ישראלי גברי – ברזל, אבן, גדול ומלא עוצמה. ומצד שני שואבים השראה מרוחו השובבה של הסוריאליזם ונטועים עמוק בפיסול העכשווי. מאז הספיק לחמן להציג תערוכה גדולה ומרשימה במשכן לאמנות בעין חרוד. כעת הוא מציג תערוכה צנועה ואינטימית יותר בגלריה רוטשילד המוצלחת. העבודות נוצרו בעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה והן מייצגות באופן פיוטי ונוגע ללב את קו השבר האדיר שנפער בחיי כולנו. תבליטי שעווה ופסלי ברונזה נשענים על יצירות מופת מתולדות האמנות והציונות ומציגים דמויות אנושיות ברגעים של התפרקות, קינה ואבל. מראה וירטואוזית של הרגע הזה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה רוטשילד, משה מאור 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

'משאלות הגיוניות', תערוכת יחידה של יערה אורן. אוצרת: סמדר שינדלר
היום יום הוא חומר הגלם של עבודתה של הציירת המוצלחת יערה אורן. אך מי שיבקר בתערוכת היחידה שלה שתפתח בסוף השבוע הקרוב בגלריה מאיה, כנראה שלא יצליח ללמוד משהו חדש על סדר יומה של האמנית או על השגרה המשפחתית שלה. הציור של אורן הוא לא ציור תיעודי, אם הוא מתעד משהו, הרי זה הלך רוח מסוים, רגשות, או אולי, כפי שמרמז שם התערוכה – משאלות לב וחלומות. את הנוף הרגשי הזה מעבדת אורן לכדי קומפוזיציות מופשטות מלאות תנופה וצבע עז. באמצעות המעשה הציורי, מטמירה האמנית את היום יום האפרפר לחגיגה של כתם, קו וצבע – בכל הנוגע לאלה, יערה אורן היא מאסטרית של ממש עם ציור מופשט וירטואוזי שבכל פינה מגלה לצופים הפתעה חדשה. לפתוח את השנה החדשה עם זריקה של צבע.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של ינאי סגל שאצרה אירית חמו
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה מאיה, רחוב שביל המרץ 2, תל אביב

׳חלב עבה׳, תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר. אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
בכותרת ההמלצה ציינו "רק" את תערוכת היחידה של האמנית המוערכת רקפת וינר עומר שנפתחת בגלריה רו-ארט – סיבה למסיבה בפני עצמה. אך למעשה מדובר ב-"פסטיבל וינר עומר" של ממש. באותו ערב ובאותו מתחם, תפתח גם 'עד מאה ועשרים' – תערוכה זוגית של האמנית יחד עם אסי משולם – אמן מעולה בפני עצמו שאירח אותנו לא אחת בסטודיו שלו. (אוצרת: שלומית ברויר) ובנוסף יושק 'שלד' – ספר אמנית מיוחד של וינר עומר המוקדש לתחריטים שלה. רקפת וינר עומר היא אחת האמניות המקוריות והמעניינות במחוזותינו. ההתעקשות שלה על ציור גולמי, פרוע וגס במתכוון ראויה להערכה במיוחד בעולם אמנות שנראה שהולך לכיוון המלוקק, המעודן והאינסטגרמי. האמנות של וינר עומר מאתגרת את הטעם הטוב ואת מושגי היפה והמכוער של הקהל. האפשרות לחוות את יצירתה משלוש זוויות שונות, בשילוב עם יום הולדת עגול במיוחד של האמנית היא כבר אירוע אמנותי של ממש שאסור לפספס.

אירועי פתיחה: יום שישי 10.1, 12:00, גלריה רו-ארט וגלריה נולובז, שביל המרץ 3 קומה 3, תל אביב
אירוע פייסבוק 'חלב עבה', תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר
אירוע פייסבוק 'עד מאה ועשרים', תערוכה זוגית של רקפת וינר עומר ואסי משולם

וגם –

'חיטין', תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג. אוצרת: הדסה כהן
ציקי אייזנברג ממשיך בסדרת תערוכות יחיד שהוא מציג בשנתיים האחרונות העוסקת בחיבורים בין היסטוריה אישית להיסטוריה כללית, בין סיפור משפחתי לסיפור לאומי. סגנון עבודתו של אייזנברג מתאים בדיוק לטשטוש הגבולות הזה – הוא עושה שימוש בצילום, בקולאז' ובפיסול ולפעמים בשילוב מפתיע של כל השלושה כדי ליצור עירבוביה בין אובייקטים וספרים שמהדהדים את ההיסטוריה העולמית והמקומית וגם את סיפורו המשפחתי האישי. תערוכה מסקרנת וסיפור אמנותי שהולך ונבנה בצורה מרתקת.

אירוע פתיחה: יום שישי, 10.1, 11:00, סדנאות האמנים, האומן 26, ירושלים
אירוע פייסבוק

רקפת וינר עומר, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רו ארט, תל אביב. צילום: דניאל חנוך

כאשר הומצא הצילום בסוף המאה ה-19, נולדה האמירה הידועה כי "הציור מת". התפיסה היתה כי כאשר הציור כבר לא נדרש כדי לייצג את המציאות בצורה נאמנה, למעשה נגמר תפקידו ההיסטורי. בצורה דומה, בימים אלו, עם עלייתה המטאורית של הבינה המלאכותית שמסוגלת לייצר דימויים מציאותיים בצורה מפתיעה, יש כבר כאלה המכריזים על מותו של הצילום. אך מספידיו של הציור דיברו מוקדם מדי – במקום להרוג אותו, המצאת הצילום שיחררה את הציור מעול ייצוג המציאות אל עבר הפסגות המדהימות שהגיע אליהן במאה העשרים ומעבר לה. תערוכות השבוע, שבאופן מקרי כולן של צילום, מוכיחות לנו שגם הצילום חי ובועט ויוצא מחוזק מתוך המשברים.

ואם בצילום עסקינן, נברך גם את האוצרת רבת הפעלים הגר רבן על תפקידה החדש כמנהלת מחלקת החינוך והקהילה של בית הספר מוסררה בירושלים.

בהזדמנות זו נאחל לכל חברינו ולקוחותינו שנה אזרחית טובה. אנחנו מרשים לעצמנו לשאול מהשנה העברית את הברכה – תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. מי יתן והשנה האזרחית החדשה תביא איתה שלום, שגרה וריפוי ובעיקר את שובם של כל החטופים בחזרה אלינו, עכשיו.

אנחנו נמשיך לדבר איתכם אמנות גם בשנה האזרחית החדשה, תודה שאתם איתנו.

אם כן, בהמלצות השבוע: בגלריה חנינא, מבט על יד אליהו כשכונה ברגע של שינוי רדיקלי; בבית ביאליק מציג דניאל צ'צ'יק צילום פיוטי; בארטפורט מביט רון עמיר על מבנים ארעיים ומגלה בהם סודות. וגם – תערוכת 'עדות מקומית' חוזרת והיא מטלטלת מתמיד.
שיהיה סופ"ש נעים, עד כמה שניתן.
שני ורנר וצוות Talking Art

רון עמיר, מתוך תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום באדיבות ארטפורט

'יד אליהו – שכונה', תערוכת יחידה של פלורה מלינש. אוצרת: גליה גור-זאב‎
חלק לא מבוטל מהצוות שלנו מתגורר בשכונת יד אליהו וסביבתה, בדרך כלל פרבר מנומנם שאמנות עכשווית אינה בראש מעייניו. לכן שמחנו והתרגשנו לגלות את שמה של השכונה האהובה עלינו בתערוכה החדשה שתפתח בגלריה חנינא השבוע. בדומה לשאר תל אביב והארץ, גם יד אליהו נמצאת בעיצומה של בוננזה נדל"נית – בנייני שיכונים ותיקים נהרסים עד היסוד ובמקומם מוקמים פרויקטים חדישים המביאים איתם אוכלוסיה חדשה. פניה של השכונה משתנים – לטוב ולרע. בצילומיה לוכדת פלורה מלינש גם את אופיה המיוחד של השכונה וגם את השינויים הרדיקליים שהיא עוברת – בנייני רכבת טובלים בירוק לצד עיי חורבות של פינוי בינוי, ולצד כל אלה הטיפוסים היחודיים המאכלסים את האיזור. מסמך מרתק שמראה דרך שכונה אחת את סיפורה של תל אביב ואולי גם הארץ כולה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.1, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

אור אחרון', תערוכת יחיד של דניאל צ׳צ׳יק. אוצר: יקיר בן – משה
דניאל צ'צ'יק הוא צלם-משורר. במקום עט (או לפטופ) הוא אוחז במצלמה ולוכד איתה רגעים פיוטיים ויפהפיים. בדומה למשוררים, צ'צ'יק הוא אמן של התמקדות ברגעים ומקומות יומיומיים וספציפיים וחילוץ מהם של איכויות מיתיות ואנושיות בו זמנית. החיבור, אם כן, של צילומיו של צ'צ'יק עם ביתו של המשורר הלאומי הוא משמח ומתבקש. בתוך המכלול האדיר של שירתו, נגע ביאליק במנעד רחב של ניגודים מרתקים – אהבה וחורבן, תקומה לאומית ורגש אינטימי, עצב והתעלות. צ'צ'יק משוטט בביתו של המשורר ובאופן דומה מחלץ מתוך מרחביו רגעים של מסתורין וקירבה, חולין וקדושה, דימוי ומופשט. מילה טובה גם לבית ביאליק עצמו – אנחנו חסידים גדולים של שילוב אמנות עכשווית בתוך מרחבים שלא יועדו במקור לתצוגת אמנות. כאשר זה נעשה היטב, השילוב הזה מיטיב עם שני הצדדים. פואטיקה צילומית בשביל הנשמה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.1, 19:00, בית ביאליק, רחוב ביאליק 22, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה 

'שטח ירוק', תערוכת יחיד של רון עמיר. אוצרת: ורדית גרוס
הצלם רון עמיר מפנה את עדשת המצלמה שלו לכיוונים שאחרים נוטים להתעלם מהם בדרך כלל. את עמיר מעניינים המבנים הזמניים והמאולתרים שבני אדם נוטים לבנות כדי ליצור לעצמם איזורי מנוחה, מגורים ומפגש במקומות בלתי צפויים. כמה קרשים, ספה שבורה ושטיח מוצבים בשולי שדה והנה סלון – כמה צינורות מחוברים עטופים בכרזת בחירות ישנה והנה חדר. עינו החדה של עמיר מזהה במבנים התמימים לכאורה משמעויות חברתיות ופוליטיות חבויות. פינות המרגוע המאולתרות בשולי השדות מפצות על היעדר מרחבים ירוקים בישובים הערביים; מאחורי האוהל הפסטורלי על שפת אגם ניצבים מבנים צבאיים. באמצעות העין של עמיר, הופכת המצלמה ממכונה אובייקטיבית למכשיר לחשיפת אמיתות חבויות. הדברים המעניינים מתחילים לקרות כשחושבים מחוץ לפריים.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של הלל רומן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.1, 20:00, ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
אירוע פייסבוק

וגם –
'עדות מקומית', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענת סרגוסטי
'עדות מקומית' היא התערוכה השנתית של צילום עיתונות ישראלי. גם בימים כתיקונם הכותרת הזו מבטיחה תערוכה מלאה בצילום עוצמתי ממקום שמגדיר מחדש את המושג שגרה. אבל השנה וחצי האחרונות הם כל דבר חוץ מ"ימים כתיקונם" ובהתאמה התערוכה השנה מוקדשת כמעט כולה לימי המלחמה. בימים שבהם כל מבט בעיתון בבוקר זורק אותך לסצינה מסרט פעולה, שלא לומר אימה – התערוכה השנה עוצמתית במיוחד. לא תערוכה "כייפית", אבל מראה חשובה לחיינו כאן בשנה האחרונה.
התערוכה מוצגת עד 15.2.25 במוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב
פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

דניאל צ'צ'יק, מתוך תערוכת יחיד בבית ביאליק, תל אביב

אפקט השקט. המלצות סוף השבוע 26-28.12
עסקנו כאן וגם בסיורים שלנו במה שמכונה "אפקט הוואו", אותה נטיה של אמנות עכשווית בשנים האחרונות ללכת על הגדול והרועש במטרה להדהים את הצופים ולבלוע אותם לתוך חוויה גדולה מהחיים. עם זאת, לאחרונה אנחנו מתחילים לזהות מגמה, גם בארץ וגם בעולם, של פניה חזרה לאינטימיות וצניעות. אולי זה המצב הכלכלי, אולי המועקה הכללית שנראה שהעולם שרוי בה ואולי בתקופה של חוסר יציבות מה שאנחנו באמת מחפשים זה קצת שקט. תערוכות השבוע זונחות את הצעקני, המשופשף והנוצץ, לטובת אמירה שקטה ונקיה יותר.
בגלריה אינדי תערוכה של יעל  מאירי בה הגוף הופך לצילום וצילום הופך לגוף; בבניין אורי ליפשיץ תערוכה זוגית של טליה קינן ושחר יהלום; בגלריה אלפרד, תמר הורביץ ליבנה וזיוה ילין מציגות את גלי ההדף של הטראומה. וגם – יריד ספרי האמנות InPrint חוזר במהדורת חג מיוחדת.

שיהיה סופ"ש נעים, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

זיוה ילין, מתוך תערוכה זוגית עם תמר הורביץ ליבנה בגלריה אלפרד, תל אביב. צילום גל אבידוב

'ממצאים', תערוכה של יעל מאירי. אוצרת: קרן זלץ
הצילומים של יעל מאירי, הזוכה בפרס אינדי לצילום לשנת 2024 עוסקים בשינויים שעובר הגוף – אם מבחירה ואם שלא. מאירי מתחקה אחרי הגוף המשתנה לצד היצוג שמקבלים השינויים האלה בצילומים רפואיים. באופן מעניין, חלק מהצילומים הופכים בידי מאירי לתלת מימד – מוטבעים בבטון ועוברים מניפולציות שונות ואז מצולמים בעצמם. הצילום הופך לגוף בעצמו, שבתורו הופך שוב לצילום וחוזר חלילה. כך מוצגים שינויי הגוף גם בצילום עצמו כאובייקט בעולם. המבט של מאירי נע תמיד בין ישירות חשופה לבין דימויים מרומזים ואלגוריים. התוצאה היא פיוטית וכנה, כואבת ורכה. בתוך המרחב הגבולי הזה שוהות העבודות של מאירי ומזמינות גם אותנו אליו. ברכות על הזכיה בפרס!
אירוע פתיחה: יום חמישי 26.12, 20:00, רחוב התנופה 6, קומה 4, תל אביב
אירוע פייסבוק

'לוח', תערוכה זוגית של שחר יהלום וטליה קינן
שחר יהלום וטליה קינן, כל אחת בדרכה, הן אמניות של המרומז והמופשט. שתיהן מאסטריות של מגע בחומר שהוא מצד אחד עדין מאוד, אך בה בעת מלא תנופה ועז מבע. האמנות של יהלום וקינן היא גם על זמנית – הפיסול של שחר יהלום נראה כמו אובייקטים שהוצאו מתוך קבר פרעוני עתיק, אבל גם כמו לקוחים מתוך סרט מדע בדיוני. הרישום של טליה קינן נראה כמו איורים לטקסט דתי מימי הביניים או כמו מפות כוכבים שצייר שאמן של שבט על אי נסתר. שתיהן מציגות וירטואוזיות בלתי מתאמצת, שליטה מוחלטת בחומר שאיתו הן עובדות אבל בלי להראות אף טיפת זיעה. תערוכה מענגת בבניין אורי ליפשיץ שממשיך למצב את עצמו כמרכז אמנות משמעותי ומפתיע.
בחלל הארכיון של הבניין תתקיים גם תצוגה של עבודות נייר של אורי ליפשיץ
אירוע פתיחה: יום שבת, 28.12, 11:00, בניין אורי ליפשיץ, רחוב אברבנאל 2, תל אביב

'הדף', תערוכה זוגית של תמר הורביץ ליבנה וזיוה ילין. אוצרת: טלי תמיר
שתי האמניות המשתתפות בתערוכה שנפתחת השבוע בגלריה אלפרד חוו את הפיצוץ האלים של השבעה באוקטובר מכלי ראשון – זיוה ילין היא בת קיבוץ בארי ועברה את מוראות הפלישה המחרידה לקיבוץ. ואילו תמר הורוביץ פונתה מכיבוץ כברי הצפוני וכששבה אליו הוא עוד היה במצב מלחמה. ניתן לומר כי ליבנה וילין שהו "בגראונד זירו" של השבעה באוקטובר והמלחמה שאחריו. אבל תערוכתן המשותפת בגלריה אלפרד לא לוקחת אותנו אל לב הפיצוץ, אלא דווקא אל אדוותיו ואל גלי ההדף הסובבים אותו. ענפי עץ שטבלה ילין בזפת, מאזכרים את המראה שנצרב בה בצאתה מהממ"ד – של ענפים שנגדעו מעוצמת הפיצוצים והיריות והוטלו על הארץ מושחרים משריפה. ליבנה יוצרת אובייקטים שמדמים כדורי ספורט, אך החומריות שלהם לא מאפשרת להיות פונקציונליים והם נותרים ללא תנועה ואימפוטנטיים. במבט ראשון, שני גופי העבודה לא מזעזעים או מחרידים במיוחד, אבל הם נושאים בתוכם עדות דוממת לטראומה. דרך נוגעת ללב להתמודד עם הפצע הפתוח.
אירוע פתיחה: יום שישי, 27.12, 12:00, גלריה אלפרד, שביל המרץ 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

וגם –
פסטיבל ספרי האמן – In Print. ניהול אמנותי: דניאל גורודנציק וג'נה רומנו
יריד In Print שנפתח השבוע בבית הנסן בירושלים הוא אחד מירידי ספרי האמנות החשובים והמוצלחים במקומותינו. היריד נכנס כבר לשנתו השישית ויש לו חלק חשוב ומשמעותי בעלייתם של ספרי האמנות כמדיום אמנותי מרכזי בשנים האחרונות בארץ (משתתפי התוכנית השנתית מגלים את קסמם בסיור יעודי על ספרי אמן השנה) במהדורת החג המיוחדת יכלול היריד גם דוכני עיצוב וקראפט ועוד שלל אפשרויות למתנות יחודיות ומעניינות. בנוסף יתקיימו השקות ספרי אמן וקטלוגים שיחגגו את המדיום המיוחד הזה.
איפה ומתי: בית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים. ימים ושעות פתיחה: יום רביעי, 25.12, 17:00-22:00, יום חמישי, 26.12, 17:00-22:00, יום שישי, 27.12, 10:00-14:00. כניסה חופשית
כל הפרטים באתר הפסטיבל

יעל מאירי, מתוך תערוכה בגלריה אינדי, תל אביב

לפי החלוקה הפשוטה של ז'אנרים אמנותיים, אמנות פיגורטיבית מתארת את המציאות הממשית ואמנות מופשטת מתארת מציאות פנימית או נפשית יותר. אך מה קורה כשהגבולות בין השניים מיטשטשים ומתמוססים? תערוכות השבוע צועדות על הגבול הדק שבין דימוי ריאליסטי ומופשט – איזור הדימדומים שבין המציאות לבין הנפש והדמיון. בימים שבהם המציאות עולה על כל דמיון על בסיס יומיומי, יש משהו במצב הביניים הזה שנראה לנו מדוייק כרגע.

בגלריה גבעון מציג ישראל קבלה ציורים שמורדים בעצמם; בגלריה בית המשאבות מציג חגי אולריך צילום שמתעלה על המצלמה; בגלריה גבעון גל וינשטיין מְאַכֵּל את עבודותיו שלו. וגם – המוזיאון הנודד 'זומו' חוזר לתחנה מרגשת ומשמעותית במיוחד.

שיהיה סופ"ש נעים, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

ישראל קבלה, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גבעון, תל אביב (פרט)

'האני הראשון', תערוכת יחיד של ישראל קבלה
בספרו 'הצייר הוא מרגל', כותב האמן לארי אברמסון שאחת הפרסונות שהוא עוטה על עצמו בסטודיו היא של מרגל של ממש – או במילותיו שלו: "סוכן חשאי שתר את הארץ לאורכה ולרוחבה ומביא אתו בחזרה לסטודיו את ממצאיו … לעתים הוא מביא אתו אובייקטים – ענף, קרש, ריבוע שחור ולעתים טקסטים". נראה שהאמן ישראל קבלה עובד על פי מוטו דומה, בתור אמן-אספן, הסטודיו שלו מתמלא באובייקטים שונים ומשונים, שלא פעם מוצאים את עצמם מודבקים על הציורים או מוצגים כאובייקט אמנותי בפני עצמו. בתערוכתו החדשה של קבלה בגלריה גבעון, נראה שהמהלך מתוחכם יותר – נראה שקבלה מבקש למרוד מרד כפול – באופן פרדוקסלי משהו, הוא מורד גם בציור המופשט וגם בציור הפיגורטיבי – הציור שלו מפלרטט לרגע עם המופשט אך אז עולה וצפה דמות. הוא מצייר דמות, אך היא מתמוססת אל תוך הציור. קבלה הצייר-המרגל מלקט רעיונות ואידאלים אמנותיים ומשתמש בהם זה כנגד זה.
אירוע פתיחה: יום חמישי 19.12, 19:00, גלריה גבעון, רחוב גורדון 35 תל אביב
אירוע פייסבוק

'X', תערוכת יחיד של חגי אולריך. אוצרת: שיר ויזל
כתבנו כאן בעבר על "צילום ללא מצלמה". מדובר על תת קטגוריה של ז'אנר הצילום שבה הדימוי נוצר לא בהכרח על ידי פעולת המצלמה, אלא על ידי תהליכים אחרים, חלקם שקושרים בצילום, באמצעות מניפולציות טכניות ועל המצלמה עצמה. חגי אולריך מציג בגלריה בית המשאבות בנווה שאנן עבודות שהתחילו כצילום פשוט, אבל אבל אז עברו תהליכים שונים של הקרנה על גבי גופים פיסוליים, צילום מחדש, והתערבויות בחיישן המצלמה. התוצאה חותרת נגד הדיוק והשליטה המיוחסים בדרך כלל לטכניקה הצילומית לטובת דימוי אחר, חסר שליטה ופראי יותר. הדימוי המקורי של עץ אותו צילם אולריך מתמוסס והולך ככל שהוא מתרחק יותר מהמקור. העובדה שהגלריה היא חלון ראווה והדימוי מתערבב בתוך הסביבה התזזיתית של נווה שאנן, מוסיפה לתערוכה עוד רובד של משמעות.
אירוע פתיחה: יום שישי, 20.12, גלריית בית המשאבות, רחוב רשי"ף 13, תל-אביב
התערוכה מוצגת בחלון ראווה וזמינה לצפיה 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.

'איכול', תערוכת יחיד של גל וינשטיין
קראנו להמלצות השבוע "דימוי מתמוסס" מתוך מחשבה מטאפורית על איזור הגבול בין מופשט לפיגורה. אבל  בתערוכתו של האמן המוערך גל וינשטיין שנפתחת השבוע בגלריה גורדון השם הזה הופך לליטרלי לגמרי. שם התערוכה 'איכול' מרמז לתהליכים כימיים של הרס, התמוססות והתפוררות, לא בדיוק מילים שרוב האמנים רוצים שיתקשרו ליצירותיהם, אבל אלה בדיוק התהליכים שבהם עושה וינשטיין שימוש ליצירת עבודותיו. צמר הפלדה, שהפך עם השנים למזוהה עם אמנותו של וינשטיין משנה הפעם את תפקידו. במקום להיות בקדמת הבמה כחומר שממנו עשויות העבודות, הוא הופך לחומר גלם שהתהליכים שהוא עובר יוצרים את העבודה בלי שנשאר לו זכר. דימויי השטיח, צילומי האוויר והמפה הטופוגרפית שמהווים את השפה האמנותית של וינשטין חוזרים כאן, אך הפעם הם מופשטים הרבה יותר וסימני התהליכים ההרסניים שעברו ניכרים בהם. אדמה חרוכה מעולם לא נראתה אסתטית יותר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 19.12, 19:00, גלריה גורדון, הזרם 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

וגם –
'זומו שער הנגב', תערוכה קבוצתית. אוצרות: שירז גרינבאום ואביטל וכסלר.
אוצרת ראשית: מילנה גיצין אדירם
אין ספק שכבר לפני שבע שנים, כאשר נוסד פרויקט "המוזיאון הנודד" 'זומו', ניתן היה לראות את החשיבות של הפילוסופיה האוצרותית והאמנותית שעומדת מאחוריו – ההתעקשות להגיע עם אמנות מעולה לפריפריה, אך לא לעשות זאת בצורה מנותקת וחייזרית, אלא להתחבר לקהילה המקומית ולבנות איתה קשרים משמעותיים. הפרויקט הזה היה מרתק ומרגש גם בימים של שגרה, אך כוחו האמיתי התגלה כשהעולם נראה שהוא יורד ממסלולו בימי הקורונה וממשיך להתגלות מאז. אנשי זומו הפכו אותו למכשיר ליצירה של קהילות וריפוי וחיבור בין קהילות קיימות. התחנה הנוכחית של הפרויקט בחדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל שבעוטף היא אולי המרגשת והמשמעותית מכולן – חדר האוכל ההיסטורי הפך לחלל אמנות שהרבה ממנה נוצרה בשיתוף פעולה בין האמנים לבין הקהילה המקומית וכל האמנות המוצגת נוצרה במטרה לקרב בין אנשים ולנסות להביא עוד קצת ריפוי לאיזור הפצוע הזה. פרויקט חשוב מאין כמותו שנותן תקווה

בהשתתפות: יעל אורן, מידד אליהו, סמיון אלקסנדרובסקי, ספיר אפריים, ביתמלאכה, צדוק בן-דוד, ג'וי ברנרד, מעין גוטפלד, עולש גולדברג, גיא גולדשטיין, נחמה גולן, אוסי גפן, לינור גפן, ספיר גז, אבישג דורון ויונתן קליין, מטריאל גירלז (שי ג׳רסי ועדי טל), אניעם לאה דרעי, נטע וייזר, גל וינשטיין, קולקטיב זמנתגובה, דפנה טלמון, ניתאי חלופ, משה טרקה, זיוה ילין, לי ינור, סטודיו Yarnatak (מריה פייגין וגאיה בלורי), נירית כהן קינן, יעקב כרמי, אורלי לנדבר, ניבי להבי, סובר לרנר, אורן מאסטרו סגל, רונית מירסקי, שרון מורו, ים מטרסו, עינב מינץ, טל מצליח, לימור מקס-צרפתי, דן (פפו) מרציפר, נטע נהרדיה ועדו צ'רני, ראובן נכון, אפרת נתן, עינת עריף גלנטי, אבישי פלטק, לימור צרור, מיטל קובו, פסי קומר, טליה קוץ-שמיר, שחר קושט וגלעד ואקנין, גלעד רטמן, ויטוריו קורינלדי, שרון קן-דור, אריה קוטלר, יוסי קוטלר, עלית קרייז, אבישג שאר ישוב, מיה שרבני, עלמה שניאור, רותם שרף, יובל תדהר-רימר, ריקי תירם.
אירוע פתיחה: שישי, 20.12,  11:00-16:00, חדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל (אלונית ברור חיל בוויז)
לאחר מכן התערוכה תיהיה פתוחה עד 25.1.25, ימי חול 8:00-20:00, שישי-שבת 10:00-16:00.

הרשמה להסעה חינם לאירוע הפתיחה מתל אביב בקישור (מקומות מוגבלים מאוד)
אירוע פייסבוק

חגי אולריך, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בית המשאבות, תל אביב

איך תופסים את רוחו של הרגע הנוכחי? אפשר לתעד בכתב או בציור את מה שנראה מול העין, אפשר לצלם את האנשים והרגעים הגדולים שבונים את ההיסטוריה בהתהוותה ואפשר לתעד בוידאו התרחשויות דרמטיות. תערוכות השבוע בוחרות בדרך אחרת, דקה ומעודנת יותר, כדי ליצור פסיפס של קווים, דימויים ורגעים שבונים יחד דיוקן של הכאן ועכשיו שהוא אמנם מופשט יותר, אבל לא פחות מדוייק.

בגלריה ברוורמן מצלם דוד עדיקא רגעי מעבר גבוליים; בגלריה גורדון בירושלים שילוב לא מובן מאליו בין שני ציירים בני הארץ הזאת; בגלריה נגא אורלי מיברג מתרגלת למה שיש. ואילו אנחנו מתרגשים לארח את האמן והאוצר רב הפעלים עידו מרקוס לסיורים מיוחדים באתונה.

שיהיה סופ"ש נעים, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

דוד עדיקא, מתוך תערוכת יחיד בגלריה ברוורמן, תל אביב (פרט)

'בין השמשות', תערוכת יחיד של דוד עדיקא
"בין השמשות" הוא הרגע שבין היום ולילה – זהו זמן חמקמק של בין לבין, כבר לא יום אבל עדיין לא ממש לילה, סוף היום אבל עוד לא מחר. מבחינה רוחנית ומטאפורית מדובר ברגע רגיש ועדין שבו הדברים חסרי הגדרה ופתוחים. לפי מסורות רוחניות שונות, גם זו היהודית, זהו הזמן שבו דברים שמעבר לטבע ולהגיון יכולים להתרחש. הצלם המוערך דוד עדיקא משתמש במטאפורה הזו כדי ליצור תערוכה בה הוא מציג סדרה של צילומים העוסקים במצבי מעבר גבוליים. דקלים מוארים בנאון חולני, פינה נוצצת של אולם אירועים מוגזם, תצורת עננים מעניינת – עדיקא תופס במצלמתו הרגישה פרגמנטים חלקיים וחידתיים. מתוך החלקי והשבור, עדיקא משאיר מקום לדמיונם של הצופים להגיע למקומות שמעבר למציאות, ואולי למצוא שלם חדש.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 12.12, גלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב
אירוע פייסבוק

'קרוב רחוק', תערוכה זוגית של אסד עזי ומשה קופפרמן
איזה שילוב מפתיע בתערוכה הקרובה בגלריה גורדון בירושלים! אסד עזי ומשה קופפרמן נמצאים לכאורה בשני צדדים שונים של הספקטרום הרחב של האמנות המקומית. משה קופפרמן הוא אחד מ-"אבות המזון" של הציור הישראלי – יליד שנות העשרים, מקים קיבוץ לוחמי הגטאות, תלמידם של ציירי תנועת 'אופקים חדשים' המיתולוגית. הסגנון שהפך למזוהה עימו הוא רישומים מונוכרומטיים מופשטים שבהם חזרה על פעולה רישומית כמעט מכנית על נייר פשוט למראה. לעומתו אסד עזי, יליד שנות החמישים יוצר ציורים פיגורטיביים העוסקים באלמנטים המחוברים לזהותו רבת הפנים הערבית-דרוזית-פלסטינית-ישראלית כהגדרתו. אלה מסוג החיבורים האינטואיטיביים שיכולים לקרות כנראה רק בגלריות, שיכולות להרשות לעצמן גמישות רבה יותר מאשר המוזיאונים. שורה יפהפיה מתוך טקסט התערוכה מסכמת זאת היטב:
"…יש …ציור של פני שטח וציור של שטיח, והם שניהם, מתחממים מאותה אש. הם שניהם, התעקשות על אותה שארית האנושי שמבדילה בין כתיבה בכתב יד להקלדה במחשב."
אירוע פתיחה: יום שישי, 13.12, 10:00, גלריה גורדון ירושלים, מרכז ספיר, בניין 3, קומה 3, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

'ככה זה עכשיו', תערוכת יחידה של אורלי מיברג
כאשר נמצאים בליבו של משבר, אך טבעי לקוות לשינוי ולדמיין עולם אחר, אך יש גם כח וחשיבות בקבלת מצב העניינים הנוכחי – לא ככניעה, אלא בהשלמה מפוכחת עם מה שיש כרגע. אחרי השבעה באוקטובר מצאה את עצמה האמנית המעולה אורלי מיברג בסטודיו שהפך כמעט למקום זר בעקבות המאורעות שסביבו. היא חזרה אל עבודה שהוצגה בעבר – קנווס גדול מימדים שהיה חלק ממיצב ציורי תלוי מקום שנוצר עבור – ובחלקו גם ממש בתוך – בית אנה טיכו בירושלים. מיברג חזרה אל הציור הזה ובמה שמרגיש כמו אלגוריה מושלמת להתפרקות שבחוץ – חתכה אותו לארבעים פיסות קנווס קטנות יותר ויצרה למעשה ציורים חדשים שמתמקדים בקומפוזיציות חדשות מתוך המכלול. והנה מיברג יוצרת לנו מטאפורה ציורית – ציור אחד הפך לציורים מזן אחר – ככה זה עכשיו.
אירוע פתיחה: יום שישי, 13.12, 12:00, גלריה נגא, אחד העם 60, תל אביב

סיורים חדשים באתונה עם האמן והאוצר עידו מרקוס
עידו מרקוס הוא אחד האנשים הכי אנרגטיים שאנחנו מכירים. יזם אמנות במלוא מובן המילה. האמן המוכשר הזה לא מסתפק ביצירה קדחתנית בסטודיו (והיא קדחתנית) אלא שולח את ידו גם באוצרות, מקים גלריות, מנצח על יוזמות אמנותיות-חברתיות ומה לא. בגלל כל זאת ועוד אנחנו גאים מאוד לארח את עידו בשני סיורים באתונה אותם הוא ידריך מתוך היכרותו המיוחדת עם העיר.
אם אתם בעיר במועדים הרלוונטיים, בואו לחוות את האמנות העכשווית המקומית וגם את התופעה שהיא עידו.
הסיורים הקרובים עם עידו:
יום שישי 20.12
יום שישי 27.12 

משה קופפרמן, מתוך תערוכה זוגית עם אסד עזי בגלריה גורדון, ירושלים

בתוך המשבר המתמשך בו כולנו נתונים בשנה ומשהו האחרונה, "הישראליות" שלנו חשופה יותר מתמיד. פרחי בר כאלה – רגל אחת בעולם המערבי ורגל שניה במזה"ת, מוערכים ואהובים – שונים ומוגלים, הכל בו בעת. לא סתם אימצנו לעצמנו את הצבר כסמל, על המתוק והקוצני שבו. תערוכות השבוע מדגישות יותר מתמיד את הישראליות המיוחדת הזו, הן מחפשות ומוצאות יופי ומשמעות גם במקומות וברגעים הבלתי צפויים וחשוב מכך הן מתעקשות להביא את יופיו של המקום הזה גם אלינו הצופים.

בגלריה רוטשילד אמנות חוזרת אסיה לוקין לתערוכת יחיד שמציגה סצינות אנושיות מבתי חולים; בגלריה מאיה מציגים זוג האמנים אבישי פלטק ואביטל כנעני שתי תערוכות יחיד שמתמודדות כל אחת בדרכה עם המשבר שעוברת המשפחה; בגלריה פרטר משתמשת דינה שנהב בחומרים היומיומיים ביותר כדי ליצור חוויה כמעט נשגבת. ובפינת הבונוס – תערוכה המחברת בין מוסיקה לאמנות חזותית.

שיהיה סופ"ש מלא יופי, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

אסיה לוקין, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רוטשילד אמנות, תל אביב

'להישיר מבט', תערוכת יחידה של אסיה לוקין. אוצר: יניב שפירא
הרבה זמן כבר לא ראינו תערוכת יחידה של הציירת המצויינת אסיה לוקין. אם לדייק, תערוכת היחידה של לוקין שנפתחת בסוף השבוע בגלריה רוטשילד אמנות היא הראשונה שלה מזה כעשור. כאחת החברות המייסדות של קבוצת "הברביזון החדש", לוקין מחויבת ביותר לרעיון של אמנות ריאליסטית שמציגה דרך הפריזמה הציורית, את המצב האנושי והחברתי כמות שהוא. במהלך השנים האחרונות בילתה אסיה לוקין הרבה מזמנה בבתי חולים. בעוד שאמנים אחרים אולי היו מאבדים מוטיבציה יצירתית ונכבים, לוקין התמקדה באנושיות של מצבה השברירי והחשוף ביותר, והיא לא מהססת ללכוד אותו על הקנווס. התוצאה היא תערוכה שחושפת את הבטן הרכה של מה זה אומר להיות בן אדם ועושה זאת בעין חדה אך מלאת חמלה. וכמובן בכישרון ציורי וירטואוזי.
אירוע פתיחה: חמישי, 5.12, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, רחוב מאור משה 2 , תל אביב
אירוע פייסבוק

'מזרח תיכון חדש לאללה', תערוכת יחיד של אבישי פלטק. אוצרת: הדסה כהן ו-'קפל במים', תערוכת יחידה של אביטל כנעני.
יחד עם רבים, נקלעה משפחתם של האמנים אבישי פלטק ואביטל כנעני – זוג בחיים ואמנים משובחים ומוערכים כל אחד ואחת בזכות עצמו,  אל ליבו של המשבר. המלחמה אילצה אותם להתפנות מביתם אשר בקיבוץ כברי הצפוני. השורשים שהחלה המשפחה לנטוע באדמה נאלצו להיעקר והמשפחה יצאה לנדודים בארץ. כל אחד מהשניים בחר להתמודד עם המצב בעזרת האמנות שלו/ה ומן הסתם בשפה אמנותית אחרת. אבישי פלטק מציג סדרת ציורים שבוחנת את הצבר – אחד מסמליה של הארץ הזו וסמל להיאחזות בקרקע. הציורים גדולי המימדים של פלטק מציגים את הקקטוס האיקוני במלוא הדרו, אך גם ברגע של משבר -הצמח נמצא בסכנת הכחדה עקב מחלה שמתפשטת במהירות. הציורים של פלטק גרוטסקיים ובשרניים והסברס נראה בו כמעט אנושי. אי אפשר שלא לחשוב על הסמליות המאיימת של דמות שורשית שנמצאת בסכנה קיומית. אביטל כנעני לעומת זאת יוצרת סדרה של תחריטים מופשטים, עדינים ואווריריים. היכן שפלטק מפשפש בקרביים, כנעני בוחרת בשפה מעודנת יותר, אך כזו שבמבט מעמיק מראה מעין שדה קרב מרומז שבו גופים נמצאים על סף התנגשות ופירוק. שתי התערוכות יוצגו זו לצד זו בגלריה מאיה ומציגות, בנוסף לאמנות מעולה, גם את הדרך בה כל אחד מגיב למשבר ומוצא בתוכו יופי ומשמעות.
אירוע פתיחה: חמישי, 5.12, 20:00, גלריה מאיה, שביל המרץ 2, קומה שנייה, תל אביב

'רך', תערוכת יחידה של דינה שנהב. אוצר: רועי ברנד
אנחנו מאוהבים בעבודתה של דינה שנהב כבר שנים. האמת שזו לא חוכמה – קשה מאוד להשאר אדיש לקסם האלכימי כמעט שיוצקת שנהב אל תוך החומרים היומיומיים ביותר. החומר שהפך למזוהה איתה ביותר הוא כמובן הספוג. מהספוג הפשוט יוצרת שנהב פיסול שמצליח להיות בו זמנית גם מונומנטלי ומרשים וגם עדין ואינטימי מאוד. זכורים במיוחד טנק הספוג בגודל טבעי שמילא את חלל גלריה נגא ואת המנהרה (כמה מצמרר הדימוי הזה הפך להיות) במוזיאון הרצליה. בדקדקנות ו-וירטואוזיות יוצרת שנהב אובייקטים שהם כמעט העתק אחד לאחד של המקור אבל החומר מתמרד בה והופך לגרסה רכה, וכמעט אימפוטנטית של האובייקט המועתק. כעת בגלריה פרטר מצטרפים אל פסלי הספוג גם דיוקנאות מניקוב סיכות על פוליגל (עוד טכניקה מימי חוג מלאכה ששנהב לוקחת עליה בעלות מחודשת ומעניקה לה משמעות עמוקה יותר) כדי להביט מזווית חדשה בדימויים איקוניים כמו "הסעודה האחרונה" ו"עקדת יצחק" ולהכניס אותם אל עולמה הרך-עוקצני של האמנית.
אירוע פתיחה: יום שבת, 7.12, 12:00, גלריה פרטר, רחוב פרישמן 37, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –
'תמונות בתערוכה', תערוכה קבוצתית בגלריה נסימה לנדאו. אוצרים: סטיב נסימה ולהב שני
אמנות פלסטית ומוזיקה שזורות יחד מקדמת דנא. כבר באמצע המאה ה-19 יצר המלחין הרוסי מוֹדֵסט מוּסוֹרגְסְקִי את היצירה הנותנת לתערוכה הזו את שמה. זאת בהתבסס על עבודותיו של חברו הטוב, האדריכל והצייר ויקטור הרטמן. התערוכה הנוכחית היא חציו השני של פרויקט פרי שיתוף פעולה של גלריה נסימה לנדאו והפילהרמונית הישראלית. האמנים בתערוכה הגיבו לחלקים השונים ביצירתו של מוסורגסקי ויצרו בהשראתם. בנוסף לאלה מוצגות בתערוכה גם עבודות וידאו מקוריות המשלבות בין האמנות למוזיקה. מבט חטוף ברשימת האמנים מספיק כדי לשכנע להגיע לגלריה והרעיון המקורי רק מחזק את המחשבה שזו תערוכה שכדאי לראות.
בהשתתפות: זיוֹ זיגלר, אורי גרשט, מיכאלה מור, לביא ליפשיץ ז"ל, ג׳ואל מסלר, גדעון רובין, טאנט (ברוקן פינגאז), מיכל רובנר, אשחר חנוך קלינגבייל
התערוכה מוצגת עד 24.1.25, בגלריה נסימה – לנדאו, אחד העם 55 תל אביב
שעות פעילות: שני –רביעי 10:30 – 18:00 חמישי 10:30- 21:00 שישי  10:30 – 14:30
פרטים נוספים באתר התערוכה

אבישי פלטק, מתוך תערוכת יחיד בגלריה מאיה, תל אביב. צלם: אלעד שריג

איך מחברים תחת כותרת אחת בין אמנית שהפיסול הצבעוני שלה במרחב הציבורי שבה את לב הציבור, לבין אמן-אינטלקטואל שמתייחס לרוח התקופה ולנעשה בחייו בשפה קומיקסית גרוטסקית, לבין צייר שחוזר לאותו שבריר דימוי שוב ושוב כדי לחלץ ממנו משמעות? קשה מאוד. אחת לכמה חודשים זה קורה, שלקט התערוכות המעולות שאנחנו רוצים להביא לידיעתכם, לא ממש נופלות תחת הגדרה אלגנטית אחת.
לא נורא, העיקר שבאמת מדובר בלקט משובח של תערוכות שממש לא כדאי לפספס, והן סיבה מעולה לצאת מהבית גם בימים האלה.

חלל חדש המוקדש ליצירתה של עופרה צימבליסטה נפתח בתערוכה מעבודותיה; בגלריה המדרשה רועי רוזן נוגע בעצבים חשופים בחיוך מריר; בגלריה על הצוק ממשיך עידו מרקוס את צלילת העומק שלו לתוך דימויים. ובפינת הבונוס – לקט של בוגרי אקדמיות מציגים בגלריה רוזנפלד.
שיהיה סופ"ש רגוע ושקט, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

רועי רוזן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה המדרשה, תל אביב

'סטודיו עפרה', תערוכת יחידה של עפרה צימבליסטה. ליווי אמנותי: הדס מאור
עפרה צימבליסטה היתה מסוג האמנים שעוד לפני שאתה מזהה את שמם, אתה מזהה את השפה הייחודית להם. דמויות האדם המונוכרומטיות בגודל טבעי, קפואות ברגע של ריקוד, שירה או להבדיל תקיפה, הוצבו פעמים רבות במרחב הציבורי והפכו לחלק ממרקם החיים של רבים. במסגרת סיורי אמנות במרחב הציבורי פגשנו את המקהלה שלה המשקיפה על שדרות רוטשילד. אותה עבודה, היתה מוצבת במרפסת פרטית המשקיפה לרחוב יועדה להימכר ולהיעלם מהעין, אך מאבק ציבורי נלהב מנע את המכירה ושכנע את בעליה המקוריים של העבודה לתרום אותה לציבור ולהשאירה במקומה. מעמד פופולרי כזה הוא ללא ספק קנאתם של אמנים רבים.
כעת נפתח בתל אביב חלל תצוגה חדש המוקדש ליצירתה של האמנית החשובה הזו – ממוקם במבנה ששימש כסטודיו שלה – ואנחנו גאים שמשתתפי התוכנית השנתית שלנו הם מהראשונים לבקר בחלל המיוחד הזה, עוד לפני פתיחתו לקהל הרחב. כעת, גם אם אתם לא חלק מתהכנית השנתית, תוכלו לבקר בתערוכה ולחוות במקום אחד את מנעד יצירתה של האמנית האהובה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 28.11, 19:00, גלריה צימבליסטה, שיבת ציון 36, תל אביב
אירוע פייסבוק 

'קעקועי מלחמת עזה / לוסי חולה'  תערוכת יחיד של רועי רוזן. אוצר: גלעד מלצר
מצד אחד, תערוכה חדשה של רועי רוזן זו תמיד חגיגה, האמן הותיק והמוערך תמיד יוצר תערוכות שהן חוויה חזקה ומורכבת – מצד שני מדובר בתערוכה שסוגרת רשמית את גלרית המדרשה האיקונית שהיתה אחת הגלריות הנחשבות והאיכותיות בעיר. זו כבר מכה של ממש לחיי האמנות והתרבות בארץ. השילוב הזה של חגיגה וכאב מאפיין גם את עבודתו של רועי רוזן עצמו, שמיטיב לשזור בין סגנון ציור קומיקסי, צבעוני וקליל לבין נושאים רחוקים מאוד מההומור הזה. תערוכתו של רוזן בגלריה המדרשה מורכבת משני גופי עבודות שנוגעים בנושאים כבדים וכואבים – המלחמה שמשתוללת סביבנו כבר יותר משנה ומחלת הסרטן איתה התמודד רוזן בשנים האחרונות. "לכבוד" המלחמה יצר רוזן סדרה של קעקועים שמתארים באופן מלא אירוניה עוקצנית את הוויי המלחמה והדרך שבה היא מתווכת אלינו. ואילו את מחלתו מתאר רוזן בספר שהוא שילוב מסחרר בין ספר זכרונות, ספר צביעה ומעשייה גרוטסקית. אסור לפספס.
אירוע פתיחה: יום שישי, 29.11, 11:00, גלריית המדרשה, הירקון 19, תל אביב

'זרים ברכבת', תערוכת יחיד של עידו מרקוס. אוצר: ד"ר גיא מורג צפלביץ'
אנחנו עוקבים אחרי עבודתו של עידו מרקוס כבר שנים ותמיד משתאים מיכולות הצלילה שלו.מדובר באמן שצולל עמוק לתוך כל פרויקט בו הוא מעורב – תהא זו החייאה תרבותית של הסצינה החיפאית, אוצרות של תערוכות וכמובן היצירה האישית שלו. בעבודת הסטודיו שלו הצלילה היא לתוך דימויים – בדרך כלל דימוי אחד בכל פעם – אליו צולל מרקוס וחוזר אליו שוב ושוב עד שהוא מחלץ משמעות מתוך דימויים שלעתים נדמים כמעט "סתמיים". הדימויים איתם עובד מרקוס בתערוכתו החדשה בגלריה על הצוק הם לכאורה תמימים – חקלאי בעבודה, מתעמלת על מוט, רגעים מתוך החדשות – אך תחת ידו של מרקוס ובאמצעות החזרתיות הכמעט כפייתית, עולים לאט לאט מתוך הקנווסים הקשרים חדשים וצורות נחבאות. מאסטר בפעולה
אירוע פתיחה: יום שישי, 29.11, 11:00,  גלריה על הצוק, המעפילים 19, נתניה

פינת הבונוס –
'בוגרים ברוזנפלד', תערוכה קבוצתית. אוצרת: מיה פרנקל טנא
כפי שיודעים חובבי אמנות משופשפים (וכאלה הם רוב הקוראים כאן) – תערוכות בוגרים הן חוויה מעורבת. מצד אחד כאן מתחיל הכל, חלק מהבוגרים הטריים שנפגוש על קירות האקדמיה יהפכו לכוכבים של מחר. מצד שני, מטבע הדברים הרמה אינה אחידה והחיבור הוא רנדומלי בהסתמך על השנה שבה במקרה סיימו הבוגרים את לימודיהם יחד. התערוכה החדשה בגלריה רוזנפלד מבקשת לתת לנו את הטוב שבכל העולמות – מצד אחד המבט הרענן של בוגרות ובוגרים טריים טריים של האקדמיות המובילות לאמנות בארץ ומצד שני אוצרות סלקטיבית של מיה פרנקל טנא, אוצרת הבית המנוסה של הגלריה הנחשבת. נשמע לנו כמו ווין ווין.
בהשתתפות: אוריין יעקבי, אפשון (שון) אגיולאר, דפנה בן ארי, פולה פרחי, שלי ברגר
אירוע פתיחה: יום חמישי, 28.11, 19:00, גלריה רוזנפלד, רחוב המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

עידו מרקוס, מתוך תערוכת יחיד בגלריה על הצוק, נתניה. צילום: ליבי קסל

בשירו הקאנוני, כותב המשורר האנגלי הנערץ ג'ון דאן:
"שׁוּם אָדָם אֵינֶנוּ אִי
כֻּלּוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ;
כָּל אָדָם הוּא פִּסָּה מִן הַיַּבֶּשֶׁת, חֵלֶק מֵאֶרֶץ רַבָּה;
או אם לצטט משורר מקומי יותר: "כולנו רקמה אנושית אחת חיה". כלומר, אנחנו לא לבד – כולנו מושפעים זה מזה, לטוב ולרע, בחיים וביצירה. אמרו את זה קודם לפנינו, זה לא משנה (אנחנו במצב רוח פואטי במיוחד השבוע). תערוכות השבוע בוחנות מה משפיע על אמנים ומעצבים בדרכם האמנותית וחושפות  נדבך בחיים היצירתיים שנותר פעמים רבות חבוי. ההבנה שמשהו תמיד משפיע עלינו אולי כרוכה באובדן של איזו מקוריות בדויה, אבל בתמורה אנחנו מרוויחים את ההבנה שכולנו חלק ממשהו גדול יותר. אם תשאלו אותנו, יש בזה משהו מנחם.
במוזיאון תל אביב יוצר ארנון בן-דוד סדרה של מחוות למי שהשפיעו עליו לאורך דרכו האמנותית; בבית בנימיני תערוכה ששואלת מה קורה כשאמנים ומעצבים הופכים לאספנים; בגלריה מנשר האחיות המיוחדות קארין וניל רומנו מביאות את רוחה של התקופה. ובפינת הבונוס – אירוע הרצאות של אמנים שחושפים את דרכם היצירתית בגרוסו מודו.
שיהיה סופ"ש רגוע ושקט, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

מתוך האוסף של עומר הופמן המוצג בתערוכה בבית בנימיני, תל אביב. צילום: עומר הופמן

'מצע הנפש הרכה', תערוכת יחיד של ארנון בן-דוד. אוצרת: דלית מתתיהו. אוצר משנה: טל ברויטמן
הרבה פעמים הכי קל לאמנים לספר על עצמם סיפור כמי שבאו מהחלל הריק – טאבולה ראסה. כמה מפתה לראות את עצמך כתופעה ייחודית שהגיעה לעולם בכוחה שלה, נקייה מהשפעות חיצוניות. האמת היא כמובן מורכבת הרבה יותר – במיוחד בעבודה היצירתית. נכון יותר יהיה להגיד שאמנים מבטאים באופן אסתטי את סך כל ההשפעות עליהם. נדמה שלכל דבר יש חשיבות, אוסף של מפגשים אקראיים ומתוכננים, מורים רוחניים וכאלה בשר ודם, וגם יצירה של אחרים. לאור כל זאת, מרגש לראות את תערוכתו החדשה של ארנון בן-דוד במוזיאון תל אביב. בן-דוד לוקח אותנו למסע בין כל אלה שהשפיעו עליו לאורך השנים. בסדרה של ציורים אקספרסיביים ונוגעים ללב הוא יוצר מחוות למורים שפגש לאורך הדרך וחושף לפנינו צד נסתר ומרתק בהתהוותו כאמן. מבט נדיר ומרגש, תחנות בדרך היצירתית.
התערוכה מוצגת החל מיום רביעי, 20.11, במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'ח.פ.ץ', תערוכה קבוצתית. אוצרת: גלינה ארבלי
אפשר לחשוב על עולם האמנות, ולפחות על הפן הכלכלי שלו כנחלק לשניים – אמנים ואספנים. האמנים (או המעצבים לצורך העניין) יוצרים אובייקטים אמנותיים למיניהם והאספנים מצרפים את האובייקטים הללו לאוספים שלהם. הדינמיקה הזו היא הרבה ממה שמניע את עולם האמנות לאורך ההיסטוריה. תערוכה חדשה בבית בנימיני מבקשת לבדוק מה קורה כשיוצרים הופכים לאספנים. שתי קומות הבניין יתמלאו באוספים שונים ומשונים – מאופני ילדים ועד עפרונות שחוקים (!). זוהי הזדמנות מרתקת לקבל הצצה על איך פועל הראש היצירתי. הרבה פעמים במפגשי האמן בסיורים שלנו אנחנו מגלים שמה שמייחד את האמנים – מעבר לידע טכני וגישה לחומר – זו העין שלהם ובמה הם בוחרים למקד אותה. התערוכה מציגה את הדברים שהם בוחרים ללקט מהעולם ואיך זה משפיע על עבודתם היצירתית, והקשר שלהם לתרבות חומרית.
בהשתתפות: לוקה אור, יוסי אביליה וולף, הדס אפרתי בן גל, ענת בראל, עידו ברונו, בן ברוידא, אירה גימפלביץ', עומר הופמן, ענת ורשבסקי, יואב זיו, רונה זינגר, יהודה חופשי, גיא כהן, רביב ליפשיץ, אילון ערמון, איתי פוטש, גד צ'רני, לירון צנחני, ישראל רבינוביץ', מיכל ונורית רינות, גלית שבו, רועי שכנאי, יהודית שרייבר, סטודיו Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחידה של לנה גוברמן. אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט
אירוע פתיחה: יום חמישי, 21.11, 19:30, בית בנימיני, רחוב העמל 17, תל אביב
אירוע פייסבוק

'ממעמקי נשמתי חסרת הצורה', תערוכה של קארין וניל רומנו. אוצרת: רונית ידעיה
אפשר די בביטחון לומר שאין כרגע בארץ עוד אמנים כמו קארין וניל רומנו. החל מהפרסונה – תאומות זהות שמקפידות גם על לבוש דומה ברוח פנקיסטית-גותית ולא מרבות בחיוכים, עבור בהתעקשות שלהן להתמזג לאמנית אחת – הציורים הם תמיד של שתיהן, בלי הבחנה מי עשתה מה; ועד הציורים עצמם שהם מעין וריאציה עכשווית על סוריאליזם גרוטסקי משולבת עם מבט מפוכח, מעורר פלצות אך גם מלא הומור על החיים בעידן העכשווי. כעת הן חוזרות בתערוכה חדשה בגלריה מנשר עם השילוב המוכר שלהן בין פאנק בועט לדקדנס אפלולי ונראה שהן רק הולכות ומתבגרות והולכות ומעמיקות במבט הביקורתי שלהן על המציאות שסביב. במבט היסטורי ניתן לראות הרבה דמיון בין שנות העשרים של המאה שעברה לבין שנות העשרים של המאה הנוכחית – עולם במלחמה, פערי עושר מעמיקים וחוסר יציבות כללי. בתוך כל זה האחיות רומנו מתאימות באופן מושלם לשנות העשרים החדשות. דמיינו מה היה קורה לג'ורג' גרוס אם היה שוכר דירה בפלורנטין, או אם מקס בקמן יושב בארומה.
אירוע פתיחה: 21.11, 19:00, גלריה מנשר, רחוב דוד חכמי 18 תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –
7×8 – מהדורת סתיו, ערב של שיחות אמנ.ית. יוצרת ומפיקת האירוע: ליליאנה אורבך
שמונה אמנים ואמניות, שבע דקות של שיחה כל אחד. גלריה גרוסו מודו מציעה ערב נעים ומרוכז של מפגש עם כמה עולמות יצירה בשיחות אינטימיות ובלתי אמצעיות. שמחנו לראות כאן שמות של אמנים פחות מוכרים כל שהערב הזה מציע פוטנציאל של ממש להכיר אמן או אמנית שלא שמעתם עליהם וכעת תוכלו להיחשף ליצירתם. איך אומרים? החיים עצמם.
בהשתתפות: אהרון קריצר, איריס חבר, אשר ארנון, ג'סיקה שרון, ורד פנואלי & אדוארדו מיטלמן, יהונתן דוד, נועה טמיר, צבי בן-ארץ & ויקטור ברקובסקי
מתי ואיפה? יום חמישי, 21.11, 20:00, גלריה גרוסו מודו, אלפסי 31, תל אביב
אירוע פייסבוק

קארין וניל רומנו, מתוך תערוכה בגלריה מנשר, תל אביב

הפמיניזם נחל מפלה קשה השבוע בארצות הברית, עם ההפסד של קמלה האריס. אמנם הניצחון של טראמפ הוא לא בהכרח על רקע מגדרי, ובכל זאת לראות סוף סוף אישה שולטת במעצמה הזו, היה יכול להיות רגע מכונן לפמיניזם העולמי. דווקא בשבוע הזה, אנחנו כאן כדי להעלות על נס את יצירתן של אמניות נשים. משחר תולדות האמנות, היו אלה אמניות נשים שעמדו מאחורי כמה מהמהלכים המהפכניים ופורצי הדרך ביותר באמנות – גם אם סבלו מהשתקה והעלמה. כמו תמיד בהמלצות מסוג זה, אנחנו מייחלות ומייחלים לימים בהם המגדר של היוצרות יהיה לא רלבנטי ובינתיים מזמינים אתכם ליהנות מאמנות מעולה ומעוררת מחשבה.

בגלריה סטודיו משלך שלוש אמניות פותחות שלוש תערוכות במקביל; בגלריה אלפרד צוללת יעל בן שלום למרחבים של חלום והזיה; במקום לאמנות מתעמתת דליה זרחיה עם המורשת הפרטית שלה שהיא גם המורשת החומרית של כולנו. ובפינת הבונוס – תערוכה שעושה כבוד לאלמנטים הרדקיליים של מלאכת יד.

שיהיה סופ"ש רגוע ושקט, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

דליה זרחיה, מתוך תערוכת יחידה במקום לאמנות, תל אביב

שלוש תערוכות חדשות, בגלריה סטודיו משלך. אוצרות: מיטל מנור וגבי המבורג-פימה
אי אפשר לכתוב המלצות על אמנות נשית ואמנות שנוצרת על ידי נשים בלי לעצור בגלריה סטודיו משלך – מתחם אמנות שלם המוקדש לאמנות נשים עכשווית, נוקבת ונוגעת. כעת נפתחות כאן שלוש תערוכות יחידה חדשות שעוסקות במקום וזהות. בתערוכתה 'העובדות הנחוצות לנו' יוצרת מאיה שמעוני מיצב תלוי מקום שמבוסס על טפט בהדפסה ידנית שבמבט ראשון נראה מסורתי, אך יש בו יותר ממה שנראה לעין (אוצרת: מיטל מנור). יעל אורן חוקרת את המבנה עצמו בו שוכנת הגלריה – בית האמן פנחס ליטבינובסקי הפך ל-'בית הציירת', תערוכה שמוקדשת לנשים ששכנו בבניין ובסביבתו והועלמו מההיסטוריה שלו (אוצרת: מיטל מנור). בתערוכה 'מעשה מחט' עוסקת רות פקטרוביץ' בהגירה וזהות משתנה – נושאים שהם ותיקים כמו האמנות הישראלית אך מקבלים רלבנטיות מתחדשת בימים אלו. (אוצרת: גבי המבורג פימה).

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.11, 10:30, גלריה סטודיו משלך, רחוב כ"ט בנובמבר 10, ירושלים
פרטים נוספים באתר הגלריה

'מכסה את האין בציפורים', תערוכת יחידה של יעל בן שלום. אוצרת: ייני אהרן
אבן שקמה לחיים, סוס שאכל את הנוף שסביבו ודמות העומדת על פי תהום – הציור של יעל בן שלום מאוכלס בדימויים חידתיים ויצורים משונים. בציור שלה, בן שלום יוצרת שכבות של צבע דליל ושקוף אחת על השניה על מצע צבוע שחור. התוצאה היא מרחב ציורי חלומי שנושק לסוריאליזם של ממש. בדומה לאמני תנועת הסוריאליזם המקורית, גם בן שלום מבקשת לשלוח יד (או מכחול) אל המרחב התת מודע בנסיון לחלץ משם סימני דרך התמודדות עם המציאות הממשית העכשווית. תערוכתה של בן שלום מצטרפת אל התמה השנתית של גלריה אלפרד שעוסקת באיזורי מעבר ומצבי סף. כמו בחלום גם הציור בתערוכה מבקש להוביל אותנו אל המקום בהכרה שנמצא מעבר למילים.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.11, 20:00, גלריה אלפרד, שביל המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'אצילה למחצה', תערוכת יחידה של דליה זרחיה. אוצר: יאיר ברק
בתערוכתה החדשה צוללת דליה זרחיה אל סיפורה המשפחתי שהוא חלק משמעותי מהסיפור החומרי הישראלי. סבה של זרחיה היה ממייסדי בצלאל, עוד בימים שעיקר עיסוקו של המקום היה הוראה של מלאכות מסורתיות שונות וניסוח של אסתטיקה יהודית-מקומית שתתאים לפרויקט הציוני הצעיר. בתחילה נראה חלל התערוכה כמו שיר אהבה למלאכה הבצלאלית וליצירתו של סבה – אבל במהלך מתוחכם חוזרת זרחיה אל הפריטים בעלי הנראות "הבצלאלית" (שהיום הפכו לפריטי וינטג' נחשקים) ומשכפלת אותם בחומריות זולה ועכשווית וכך שוללת מהם את ההילה הנוסטלגית ואת ערכם הכלכלי. זרחיה מנכסת את המהלך הבצלאלי לשפה האמנותית של הכאן והעכשיו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.11, 20:00, מקום לאמנות, שביל המרץ 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –
'ועשתה להם אות לראות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רותם ריטוב
טכניקות של קראפט במיוחד כאלה שקשורות בטקסטיל נחשבו במשך שנים – ובמובנים רבים עדיין נחשבות – כנשיות במהותן. כשחושבים על רקמה, סריגה ותפירה התרבות מייד גורמת לנו לדמיין מין "סבתא סורגת" בלתי מזיקה שכזו שיושבת לה עם חתול וכדור צמר. אך האמת היא שבעשורים האחרונים ובשנים האחרונות ביתר שאת לקחו אמניות ואמנים בעלות על הטכניקות האלה ועושים בהן שימוש רדיקלי של ממש בכדי להעביר מסרים נוקבים במעטפת תמימה ורכה – תרתי משמע. במלאת 50 שנים לתחילת עבודתה של האמנית הרדיקלית ג'ודי שיקגו על המיצב פורץ הדרך 'מסיבת ארוחת הערב' (1974) נפתחת כעת בגלריה זוזו תערוכה שבה רקמה, תפירה וסריגה הן ממש לא תחביבים תמימים אלא כלים לשינוי ומחאה.
בהשתתפות: פריד אבו שקרה, טל אמיתי-לביא, ג'ניפר בר לב, אורנה דגני, גליה חי, גיל יפמן, נולי עומר, אביב קלר, חנה שביב

אירוע פתיחה: יום שישי, 15.11, 10:00, גלריה זוּזוּ, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר
פרטים נוספים באתר התערוכה