רבות נכתב כבר על ה-"מאפס למאה" שאפיין את השבוע שעבר. רגע אחד אנחנו נמלטים למרחבים מוגנים שלוש פעמים בלילה ורואים בחדשות תמונות שלא חשבנו שנראה ורגע אחר כך אנחנו מתבשרים שנגמר ונקראים לשוב לשגרה. וזאת מבלי לדבר על אלה שנפגעו ישירות מהאירועים, איבדו את ביתם או גרוע מכך.
גם החזרה להמלצות אמנות מסמנת חזרה מסויימת לשגרה – אבל אנחנו מנסים לעשות זאת בעדינות. תערוכות השבוע מתרחקות מהסוער והרועש לטובת שקט ועידון. הן לא מתפשרות על האיכות או חדות המסר, אך הן עושות זאת ללא הרעש מחריש האוזניים שאפיין את התקופה האחרונה. יחד איתן אנחנו מבקשים לשוב אל החיים, אך לעשות זאת בעדינות ובחמלה.

בגלריה הלובי משתמשת רוני קרני בשקט כנשק הסודי שלה; בגלריה נולובז, רוקמת נולי עומר סיפורים אישיים בחוט ומחט; במקום לאמנות חושפת דליה גל סברדלין את מאחורי הקלעים של עבודתה. וגם תאריכים חדשים לסיורים שבוטלו עקב המצב.

אנחנו שולחים ברכת שלום ואהבה לידידינו – אמנים ואמניות, מוזיאונים ומתחמי אמנות שבתיהם נפגעו בלחימה האחרונה.
שיהיה סוף שבוע נעים ושקט ככל האפשר ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

נולי עומר, מתוך תערוכת יחידה בגלריה נולובז. צילום: אלה אורגד

'עולם אחר עולם', תערוכת יחידה של רוני קרני. אוצרת: אורית מור
במובן מסוים, ניתן לחשוב על תערוכתה החדשה של רוני קרני כתערוכת מחאה. אבל מי שיכנס לחלל גלריה הלובי ויצפה לראות דימויים בוטים, הצהרות מפוצצות וסיסמאות פוליטיות, ימצא משהו אחר בתכלית. קרני עושה שימוש בדימויים איקוניים על סף המושפט כדי ליצור ציורי קיר המתפרשים על פני כל הגלריה ומציגים צללית של בומרנג, סימן אינסוף, חלקי שלד ואובייקטים חידתיים נוספים. החלל המונוכרומטי והעמוס בסימבוליזם נותן תחושה של כניסה אל תוך חלום ומנתק את הצופה מהעולם שבחוץ. אז איפה כאן המחאה? אל מול עולם שמסתחרר ברעש גדול אל עבר עתיד לא ברור, קרני מסמנת קו שקט בחול. הדימויים הסימבוליים מעבירים מסרים של דו משמעיות כמו הבומרנג השב אל המשליך אותו או הלאסו שבמקום ללכוד חיות הופך לסמל אינסוף – בימים שנראים כמו תחרות מי צועק את ההצהרה המזעזעת ביותר אל חלל האוויר, הנשק של קרני הוא ספק ושאלה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, גלריה הלובי, ארלוזורוב 6, תל אביב
התערוכה תוצג עד 2.8. שעות פתיחה: חמישי 16:00-19:00, שישי-שבת 11:00-14:00

'דבש וארס', תערוכת יחידה של נולי עומר. אוצרת: אדוה דרורי
תערוכתה החדשה של נולי עומר מצטרפת לרנסאנס המסחרר שעובר על אמנות הטקסטיל בשנים האחרונות. מקבץ תערוכות הטקסטיל במוזיאון הרצליה ותערוכת הטקסטיל שהוצגה בבית בנימיני לפני כמה חודשים הן דוגמה לעוד שתי תערוכות כאלה. בתערוכה מוצגות עבודות רקמה צפופות ועשירות שנוצרו במלאכת יד סבלנית ועמלנית ויוצרות את מה שעומר קוראת לו "ציורקמה". כמו תמיד אצל עומר, העבודות שלה מהלכות על הקו שבין הומור פראי לעדינות נוגעת ללב. במרכזה של התערוכה עומדת דמות שהיא סוג של אלטר אגו של האמנית שבאמצעותה היא מביעה ביקורת חברתית, אך גם מביטה על עצמה במבט אירוני ומתמודדת עם פחדים מפני הזדקנות ומוות. השימוש של עומר ברקמה צבעונית מאפשר לה לעסוק בנושאים כבדי משקל, אך לעשות זאת באווירה מזמינה ולא מאיימת. תערוכה מסקרנת הדורשת מהקהל מבט מעמיק.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.7, 20:00, גלריה נולובז,  שביל המרץ 3 קומה 3, תל-אביב
התערוכה תוצג עד 2.8. שעות פתיחה: רביעי 12.00-16.00, חמישי 17:00-20:00, שישי ושבת 11:00-14:00 אירוע פייסבוק

'מחברות עבודה', תערוכת יחידה של דליה גל סברדלין. אוצרת: מרב שין בן-אלון
מחברת סקיצות (סקצ'בוק) היא סוג של "סטודיו נייד". אל תוכה יוצקים אמניות ואמנים את רעיונותיהם הגולמיים, משכללים דימויים, בוחנים שילובי צבעים ובודקים מה עובד ושווה פיתוח הלאה ומה ראוי לו שישאר חבוי בין הדפים. יש אמניות אשר בשבילן ספרי הסקיצות הם מדיום אמנותי בפני עצמו – כזה הוא פרוייקט ספרי הסקיצות של דליה גל סברדלין – במסגרתו יצרה האמנית 20 ספרי סקיצות בני 160 עמודים כל אחד. נאמנה לרוח הנסיונית והכנה של הסקצ'בוק, גל סברדלין ממלאה את דפיהם של הספרים, מכסה ומתקנת, אך לא תולשת דפים "שלא הצליחו" ולא עוצרת עד אחרון העמודים. התוצאה היא ספר אחרי ספר של נסיונות צבעוניים ורעיוניים מרתקים. בתערוכה במקום לאמנות היא מציגה תצלומים של הספרים פתוחים בכפולות שונות, לצד עבודות ציור גדולות מימדים על בד שבהם היא מפתחת את הרעיונות שהחלו על הנייר. כך אנו מקבלים הצצה מרתקת אל אחורי הקלעים של תהליך היצירה משלב הרעיון הגולמי ועד הביצוע. העובדה שמרב שין בן אלון היא האוצרת של התערוכה הזו, אף היא מעניינת שכן גם בן אלון משתמשת בפורמט ספרי הסקיצות, ונדמה שתהיה כאן אפשרות להצצה רחבה יותר על חשיבות המדיום הזה.
באותו יום תפתח בגלריה גם תערוכת יחידה של אילנה סלמה אורתר שאוצר יאיר ברק
אירוע פתיחה: יום שישי, 4.7, 12:00, מקום לאמנות, שביל המרץ 6 תל אביב
התערוכה תוצג עד 9.8. שעות פתיחה: שלישי-חמישי: 11:00-18:00, שישי-שבת: 10:00-14:00

וגם – הסיורים הקרובים שלנו
שני סיורים שאנחנו מאוד אוהבים – במוזיאון ישראל בירושלים ובמלון גורדון ביץ' בתל אביב – בוטלו בעקבות המצב וכעת אנחנו שמחים לעדכן שקבענו להם תאריכים חדשים.
הסיור שלנו בתערוכות המוצגות במוזיאון ישראל מספק דיוקן ייחודי של המקום והזמן שבו אנחנו חיים ותדריך אותו האוצרת ואשת האמנות הירושלמית דביר שקד.
בתל אביב אנחנו חוזרים למלון גורדון ביץ' שאת קירותיו מעטר אוסף דובי שיף לאמנות והופך את הביקור בו לחוויה אמנותית מהמעלה הראשונה.
שני הסיורים בחללים סגורים – ממוזגים ברוח העונה וסמוכים למרחבים ממוגנים על כל צרה שלא תבוא. סיורי קיץ מושלמים.
בעינינו אין כמו מפגש קבוצתי מול אמנות טובה כדי לרפא את הנפש ולהחזיר איזון ברגעים מעורערים.
כל הפרטים בקישורים
12.7 – מוזיאון ישראל
18.7 – גורדון ביץ'

דליה גל סברדלין, מתוך תערוכת יחידה במקום לאמנות

"יש אמנים שהופכים את השמש לנקודה צהובה, ויש כאלה שמצליחים להפוך נקודה צהובה להיות השמש עצמה" פ. פיקאסו.
האמנות הרי היא שפה של סימנים, היא הדרך של האמן – באמצעות משיחת המכחול, הקצעת החומר, צילום או כל מדיה אחרת – להביא בסמלים ויזואליים את הרעיונות או התחושות שלו. ככל שתולדות האמנות מתקדמות בזמן, ובפרט בעולם כל כך מוצף בדימויים, שפת הסמלים הולכת ומסתבכת, סימולקרה של סימולקרה של סימולקרה. ובכל זאת, האמנות ממשיכה כמובן והשימוש בסימבוליות, בהחלפה של מושג אחד באחר הופכת מודעת הרבה יותר. תערוכות השבוע עוסקות בנושאים שונים, אבל בכולן אנו מזהים איזו חלופת סימנים, משחק ציני או מחווה נוגעת ללב ומרובדת במשמעויות.

בגלריה נגא תערוכה קבוצתית שמכניסה את המילים אל האמנות; בשדרות, אמנית מתל אביב ואמנית מהעוטף מביטות במטאפורות חייתיות; בגלריה נולובז תערוכת פופ אפ לינאי סגל. וגם סיגל ניר משתמשת בסרטים של קלטות וידאו כדי לטוות אמנות.

שיהיה סוף שבוע נעים ככל האפשר ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

גיא זגורסקי, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה נגא, תל אביב

'אין מילים', תערוכה קבוצתית
באמנות הישראלית – אשר המורשת שלה מבוססת על היהדות הטקסטואלית ולא החזותית – נכנס הטקסט אל היצירה, לא פעם. מעניין לחשוב על זה, שהעיסוק בטקסט הפך פופולרי דווקא בתקופות קשות כאן במדינה, אחרי מלחמת יום כיפור למשל. אולי דווקא בימים שנגמרות בהם המילים נדמה כי אי אפשר יותר להחריש ומילים וכתב נכנסים אל תוך היצירה. בתערוכה חדשה בגלריה נגא יוצג מקבץ של עבודות בהן הטקסט הוא חלק מהעבודה – לעתים הוא פועל במקביל לשפה האמנותית, ולפעמים הוא חותר תחתיה ומשנה את המסר מהיסוד. אבל אסור להתבלבל, המילים כאן הן חלק מהאמנות – הן מצויירות או מפוסלות והן חלק בלתי נפרד מהיצירה. סוג של סוכן חשאי טקסטואלי בתוך עבודת האמנות. מציגים כאן כמה מהמרכזיים שבאמני גלריה נגא לצד אמנים צעירים ומוכרים פחות. מגוון מרתק של אמנים העוסקים בנושא מרתק.
בהשתתפות: יהושע בורקובסקי, אורי בן נתן, ענת בצר, קארן דולב, גיא זגורסקי, יצחק ליבנה, מיכל נאמן, ליאם שמבון, עמיקם תורן
אירוע פתיחה: יום שישי, 6.6, 12:00 , גלריה נגא, אחד העם 60, תל אביב
התערוכה תוצג עד 31.7. שעות פתיחה – רביעי-חמישי: 12:00-18:00, שישי-שבת: 11:00-14:00

'טרף קל', תערוכה זוגית של תמר לב-און ולימור קליין טיבולי. אוצרת: מיטל מנור
אמנית מהנגב המערבי ואמנית מתל אביב נפגשות בגלריה החדשה בשדרות שנפתחה בתחילת השנה. יחד הן יוצרות תערוכה שמתמודדת עם החרדות שהיו שנים רבות נחלתן של תושבי העוטף ומאז השבעה באוקטובר התפשטו לכל חלקי הארץ. התערוכה מביטה על התפקיד שיש לבעלי חיים בתרבות האנושית ובתת מודע הקולקטיבי לאורך ההיסטוריה. כאשר חושבים על בעלי חיים כמטאפורה, מעניין לראות איך לאורך הדורות "הולבשו" על חיות תכונות שונות ואף הופכיות בהתאם למסר המבוקש. בעלי חיים הם סמל לאצילות, תמימות וחפות אך גם לאכזריות, גסות וחוסר מוסר. כמובן שאחרי השבעה באוקטובר, המילים "טרף קל" כשהן נאמרות בעוטף עזה מקבלות משמעות מצמררת במיוחד.
אירוע פתיחה: יום שישי, 6.6, 11:00, גלריה חנה לאמנות עכשווית, בית אום קולטור, רחוב שאר ישוב 4, שדרות. שעות פתיחה: שני 15:30-20:30, חמישי ושישי 9:00-14:00

'מים שחורים', תערוכת יחיד של ינאי סגל. אוצרת: אוסנת יהלי סרבגילי
הגלריה השיתופית המוצלחת נולובז החלה את דרכה כגלריה קטנטנה ברחוב צדי בשוק לוינסקי. על המגבלה של המימדים הצנועים הם פיצו בלהרשות לעצמם לערוך הרבה מאוד תערוכות פופ אפ. מה שבגלריות אחרות נחשב לאירוע מיוחד ונדיר יחסית, בגלריה נולובז עורכים תערוכת פופ אפ פעם בכמה שבועות, לפעמים אפילו שבוע אחר שבוע. תערוכות פופ אפ הן קצרות וקולעות וככאלה הן מאפשרות גם לאמנים המציגים להשתחרר ולהקליל מעט. כך המקרה בתערוכת הפופ אפ של ינאי סגל בגלריה בה הוא מרשה לעצמו לשלוף עבודות נייר ישנות ממגירות הסטודיו ולשלב אותן בצורה יצירתית עם עבודות חדשות ועכשוויות יותר.  כך ניתנת לנו ההזדמנות להיחשף לרישומים אקספרסיביים אשר נראים כמו מפות מאולתרות או סימנים חרוטים על ידי נוודים. מהר לפני שיגמר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 5.6, 20:00, גלריה נולובז, שביל המרץ 3, תל אביב
שימו לב – זוהי תערוכת פופ-אפ הפתוחה במהלך סוף השבוע בלבד. שעות פתיחה: יום חמישי – 20:00-23:00, שישי-שבת – 11:00-14:00
אירוע פייסבוק

וגם –
'קצה חוט', תערוכת יחידה של סיגל ניר. אוצרות: רותי שגיא ואורית קוליקובסקי
היו ימים, לא כל כך מזמן, בהם קלטות וידאו החזיקו בתוכן את הזכרונות היקרים לנו ביותר. כיום, כאשר אנחנו מספרים עליהן לילדינו זה נשמע להם רק טיפה פחות עתיק מלוחות חרס חרוטים או מגילות פפירוס וגם זה לא בטוח. האמנית סיגל ניר אוספת קלטות וידאו ישנות מכל רחבי הארץ, מפרקת אותן וטווה מסרטיהן השחורים האיקוניים עבודות שמהדהדות זכרונות אישיים שלה מהווי החיים בקיבוץ. אנחנו אוהבים את הדרך בה האמנית הופכת טכנולוגיה לאנושית וגופנית.
התערוכה תוצג עד 21.6 בגלריה גן שמואל, קיבוץ גן שמואל. פתוח בימים שישי ושבת 10:00-14:00 או בתיאום מראש – אורית: 054-4973857, סיגל: 054-3144616

ינאי סגל מתוך תערוכת יחיד בגלריה נולובז, תל אביב

אנחנו חברה של סיורי אמנות, לכן לא יפתיע אף אחד לגלות שאנחנו אוהבים שיטוטים ארוכים בעקבות אמנות מעניינת. כיף להתהלך ברחובות מגלריה אחת לשניה, לעבור בסמטה נסתרת מעוטרת אמנות רחוב מסקרנת, להציץ אל תוך חלון ראווה ולעלות לקומה השלישית של בניין תמים למראה כדי לגלות חלל אמנות מפתיע. אבל לפעמים גם אנחנו רוצים שירכזו בשבילנו הרבה אמנות בחלל אחד. תנו לנו תחנה אחת מרוכזת וגדושה באמנות מעולה ואנחנו מרוצים וגם הרגליים שלנו מודות לנו. לרגל התחממות מזג האוויר, אספנו עבורכם כמה חוויות אמנות מרוכזות וממוזגות – מושלם לימים בהם הזמן קצר והאמנות מרובה.

במוזיאון ארץ ישראל שתי תערוכות שמסוות את עומקן הרגשי בכסות של קרירות טכנית; בגלריה לאמנות עכשווית ברמת השרון, ארבע תערוכות יחיד עוסקות באופיים הארעי של החיים; בחללי גלריה גורדון השונים בתל אביב מציגים שלושה דורות של אמנות ישראלית. וגם – תערוכת יחידה של אלונה רודה ותערוכה קבוצתית במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון.

שיהיה סוף שבוע נעים ככל האפשר ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

שתי תערוכות במוזיאון ארץ ישראל
מוזר לחשוב על מוזיאון ארץ ישראל כעל פנינה נסתרת – מדובר באחד המוזיאונים הותיקים והמרכזיים בארץ. ובכל זאת, בדרך כלל הוא לא הראשון שעולה לראש כשחושבים על אמנות עכשווית. בשנים האחרונות נראה שמישהו שם נחוש לשנות את התדמית עם פרוייקטים ותערוכות מסקרנות שמנצלות את אופיו המיוחד של המוזיאון הזה. השבוע נפתחות שתי תערוכות כאלה ובמקרה הן של שני אמנים שאנחנו מחבבים מאוד ומעריכים את פועלם. אסתר כהן לוקחת את הציור הבוטני הרגיש שלה והופכת אותו לראשונה לעבודת וידאו עדינה ומינימליסטית שמתמקדת בפרח השושן הצחור רב הסמליות. העבודה משתלבת בחלל המיוחד של סדנת מנפח הזכוכית. (אוצרת: רז סמירה) יואב וינפלד מצטיין ביכולתו ליצור עבודות שמצליחות לשמר מראה קריר וחלק מצד אחד ומצד שני להכיל עומק רגשי ואנושיות נוגעת ללב. בתערוכתו החדשה הדואליות הזו בין ריחוק אסתטי להצפה רגשית מגיעה לגבהים חדשים, כאשר וינפלד נוגע בהשפעתו הטרגית של השבעה באוקטובר על משפחתו – בן זוגו הוא אחיו של החטוף אור לוי ויחד הם גידלו את בנם של אור ואשתו עינב ז"ל כאשר היה אור בשבי. (אוצרת: ד"ר סמדר שפי).
שתי תערוכות שהן בעלות עומק רגשי אדיר, אך דווקא האיפוק בו הן מביעות אותו, הופך אותן לחזקות עוד יותר.
אירוע פתיחה: יום רביעי, 6.5, 19:00, מוזיאון ארץ־ישראל, רחוב חיים לבנון 2, תל אביב
הכניסה לפתיחה חינם אך דורשת הרשמה מראש – כאן בקישור
תערוכתו של יואב וינפלד תוצג עד 30.8. תערוכתה של אסתר כהן תוצג עד 30.11

מחזור תערוכות בגלריה העירונית לאמנות עכשווית רמת השרון. אוצרת: רחל ששפורטה
השנתיים האחרונות הציפו על פני השטח משהו שהוא בעצם עובדת חיים שרירה וקיימת – ההרגשה שהכל זמני וחולף ושמה שנדמה כחלק נפרד מחיינו, סופו שיעלם באחת. כיצד אם כך מוצאים משמעות בתוך עולם הנשלט על ידי ארעיות? כמה מהמרכזיות שבדרכים הרוחניות בהיסטוריה עסקו בשאלה הזו ומטבע הדברים גם האמנות. מחזור התערוכות החדש בגלריה לאמנות עכשווית ברמת השרון אולי לא עונה על השאלה הגדולה הזו, אך היא פותחת פתח למחשבה והרהור. נועה בן־נון מלמד מתייחסת למונח ה"בארדו" – עולם הביניים אליו מגיע המאמין הבודהיסטי לאחר מותו – כדי להציג מצבי ביניים בתוך צילום מטופל. נעה רז מלמד יוצרת ארכיאולוגיה אלטרנטיבית אותה היא מטביעה בגושי כביש מפורקים. אמן הוידאו המוערך רן סלוין צולל אל תוך תרבות התה במזרח הרחוק כדי ליצור עולם שמחבר בין המציאותי, הפואטי והמדומיין. אליה בלוך אוספת רהיטים שנזרקו לרחוב ויוצקת אותם בזכוכית – התוצאה היא אובייקטים שכמו נלקחו מתוך חלום וכל מפגש שלהם עם המציאות עלול לנפץ אותם לרסיסים. ארבע תערוכות שמטיילות בין חומר קונקרטי לרעיונות אמורפיים כדי לשאול שאלות על טבעה של המציאות שסביבנו.
פתיחה: יום שישי, 9.5, 11:00, הגלריה העירונית לאמנות עכשווית רמת השרון, שדרות ויצמן 20, רמת השרון

דני קרוון, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גורדון, תל אביב

תערוכות חדשות בגלריה גורדון
קשה להתחרות עם גלריה גורדון עם מאגר האמנים והאמניות העומד לרשותם, כמו גם עם מגוון החללים לתצוגה שהגלריה מציעה. מקבץ התערוכות שנפתח בסוף השבוע במה שאפשר לכנות אותו "מתחם גורדון" בדרום תל אביב, מדגים את העניין היטב. שלוש תערוכות של שלושה דורות באמנות הישראלית שנעים על הספקטרום שבין האיקוני לעכשווי וכולם מכילים את אותו הדר שקט שמאפיין את אמני ואמניות הגלריה. תערוכת יחיד גלריסטית של ענק כמו דני קרוון היא עניין נדיר ביותר וההתמקדות במודלים וגרסאות מוקטנות ליצירות מופת עצומות שלו היא מרגשת במיוחד ומציעה מבט אינטימי על אחד מהאבות של האמנות הישראלית. שרון פוליאקין מציגה תערוכה שלוקחת את העיסוק רב השנים שלה באלמנטים גרפיים וקליגרפיים ומרחיבה אותו עם אובייקטים מרשימים ומפתיעים. וגם הצייר המחונן יוסף קריספל, מפרק את הציור לכדי מערכים פיסוליים תלת מימדיים. שלוש תערוכות שמספקות מסע בנבכי האמנות הישראלית ומאפשרת מבט רחב על הדרך בה צועד עולם האמנות המקומי. אם תגיעו בסוף השבוע, תוכלו לקנח בגן הפסלים המיוחד של הגלריה להשלמה מרגשת של התמונה.
שימו לב שהתערוכות נפתחות בימים שונים בחללים שונים של הגלריה.
תערוכתיהם של דני קרוון ושרון פוליאקין יפתחו ביום חמישי, 8.5, 19:00, גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב
תערוכתו של יוסף קריספל תפתח ביום שבת, 10.5, 10:00, גלריה גורדון, רחוב הפלך 6, תל אביב
מידע נוסף באתר הגלריה

וגם –
תערוכת יחידה של אלונה רודה ותערוכה קבוצתית במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון
אלונה רודה היא אחת האמניות שמצליחות ללכוד הכי טוב את רוחו של הרגע הנוכחי. עבודות הוידאו המהוקצעות שלה יכולות להיראות במבט ראשון כמו סרטוני תדמית של חברת טכנולוגיה מהשורה הראשונה. רחפנים, כלי רכב חשמליים ואביזרי בטיחות עירוניים מוצגים במלוא הדרם בסביבה עירונית עכשווית ריקה מאדם. אך מבט נוסף בעבודות חושף גלמים שקמו על יוצרם – עדרים של קורקינטים חשמליים למשל – שמאיימים להשתלט על עולם האדם – אך עושים זאת באסתטיקה מרהיבה. (אוצר: אודי אדלמן)
התערוכה הקבוצתית 'אפקט משלים', עוסקת בצורה שבה קולנוע ותיאטרון מייצרים אשליות באמצעות אפקטים מיוחדים – כאלה מתוחכמים וחדשניים וכאלה פרימיטיביים ומגושמים. התערוכה בוחנת את האופן שבו התנאי הראשון כדי שאפקט יעבוד הוא הסכמתם של הצופים להשהות את חוסר האמון שלהם. האם יש כאן גם שאלה לגבי רוח התקופה שבה המציאות נתונה למתקפת פייק ניוז?
בהשתתפות אדר גולדפרב, יסמין דייויס, יסמין ורדי וביאטריס ווסטר, נועה יפה, עומר שיזף (אוצרים: אודי אדלמן וליילה רוז ברי)
פתיחה: שישי 9.5, 11:00, המרכז לאמנות דיגיטלית, רחוב האמוראים 4, חולון

רן סלוין, מתוך תערוכת יחיד בגלריה העירונית לאמנות עכשווית, רמת השרון

פסח חלף עבר לו, אבל אנחנו עדיין באווירת שלושת הרגלים ומעלים את ירושלים על ראש שמחתנו. המלצות השבוע מוקדשות כולן לסצינת האמנות המיוחדת והדינאמית של ירושלים. עקבו אחר ההמלצות שלנו ועלו לירושלים בעקבות השילוב המיוחד הזה בין היסטוריה מפעימה בעומק שלה לבין סצינה עכשווית בועטת וחתרנית. בין לב ליבו של הממסד לבין מרכזי אמנות עצמאיים וכמעט מחתרתיים. כל תערוכה מביאה טעם מעט שונה, אך ביחד הן יוצרות מעורב ירושלמי אמיתי (סליחה, היינו חייבים).

בסדנאות האמנים באצטדיון טדי, האוצרת היוצאת תמר גיספאן גרינברג נפרדת מהגלריה בתערוכה נוגעת ללב שמפנה את הזרקור אל מי שליוו אותה בדרך; בקוביה שתי צלמות מביטות אל הנסתר מהעין; בבית הנסן טליה טוקטלי מפרקת ובונה את הבית מחומרים של זכרון. וגם – בבית טיכו תערוכה על הקשר המיוחד וארוך השנים בין בית טיכו לסדנת ההדפס.

שיהיה סוף שבוע נעים ככל האפשר ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

רותי אגסי ואתי שוורץ, מתוך תערוכה זוגית בקוביה, ירושלים

'Back Stage', תערוכה קבוצתית. אוצרת: תמר גיספאן גרינברג
איזה רעיון יפה לתערוכה. האוצרת המוצלחת  תמר גיספאן גרינברג מסיימת תקופת עבודה פורה ומלאת תערוכות משובחות בגלריה של סדנאות האמנים באצטדיון טדי. כאוצרת בעלת שם ומוניטין שניהלה את אחד ממרכזי האמנות הגדולים בירושלים היא היתה יכולה להביא לתערוכת הפרידה שלה כנראה כמעט כל שם שהיתה רוצה. גיספאן גרינברג היתה יכולה "לסיים בפיצוץ" עם תערוכה מלאת כוכבים, אך היא בחרה בנתיב אחר. לאורך השנים התקבצו סביב הגלריה קבוצה של אמנים אשר בנוסף לעיסוקם באמנות, עוסקים גם במלאכות שונות שנדרשות לתפקודה השוטף של גלריה – כמו נגרות, אלקטרוניקה, שיפוץ וכו' זהו נתיב ידוע ומקובל של אמנים – במיוחד בארץ בעלת שוק האמנות המוגבל – לחפש את פרנסתם מחוץ לסטודיו. בתערוכת הפרידה שלה מהגלריה, בוחרת גיספאן גרינברג להפנות את הזרקור אל אותם אמנים ולתת את הכבוד הראוי לעבודתם. זה צעד כל כך נכון ומרגש בעינינו של אוצרת שמחוייבת ממש עד יום עבודתה האחרון לתפקיד האמיתי של אוצרת במרכז אמנות עצמאי – לתת במה לקולות שלא בהכרח מקבלים אותה במקומות אחרים. ישר כח ובהצלחה בהמשך!
בהשתתפות: דניאל אייכנברגר, הדר אלפסי, יהודית אפלטון, עומר גבע, אסף גורל, הדס חי, שלמה סרי, ז'אק פימה, יואב פיש, דור קדמי, אמיר רונן, מאיה שמעוני.
אירוע פתיחה: יום חמישי,  24.4, 20:00, הגלריה החדשה בסדנאות האמנים באצטדיון טדי (שער (22), ירושלים
התערוכה תוצג עד 15.8. שעות פתיחה: ראשון, שני, רביעי ושישי: 14:00-10:00, שלישי וחמישי 15:00-19:00

'הישרדות הגחליליות', תערוכה זוגית של רותי אגסי ואתי שוורץ. אוצרת: גבי המבורג-פימה
איך נוצר צילום? כל ספר הדרכה ראשוני לצילום יסביר שהדבר קורה כאשר אל תוך מרחב אפל לחלוטין חודר אור ומטביע את חותמו על מצע רגיש. זהו הסבר טכני לחלוטין, אך אפשר לקרוא אותו גם באופן פואטי ומטאפורי. בספרו הקלאסי, שנתן את שמו לתערוכתן של רותי אגסי ואתי שוורץ, מציע הוגה הדעות הצרפתי-יהודי ז'ורז' דידי הוברמן את הגחליליות כהשראה לדרך שבה אמנות ויצירה יכולות לשמש כאור באפלה בימים חשוכים. בתערוכה בקוביה מציגות אגסי ושוורץ צילומים של כל אחת מהן המתחברים לעבודות משותפות של שתיהן. בניגוד למה שאולי התרגלנו לצפות מצילום, הצילומים לא מנסים לתעד את הנראה לעין, אלא לתת הבהובים למה שנסתר ואינו נראה. אולי כמו הגחליליות, הצילומים מבקשים להיות ניצוץ של אור באפלה, בקריאה עדינה לתת מקום גם לשולי והנחבא, בימים שהרעש נדמה לפעמים כבד מנשוא.
אירוע פתיחה: יום שישי, 25.4, 10:30, הקוביה, רחוב יהושע ייבין 13, ירושלים
התערוכה תוצג עד 13.6. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 9:00-17:00, ימי שישי בתיאום מראש

'טייסת פרפרי דם', תערוכת יחידה של טליה טוקטלי. אוצרת: דביר שקד
בשירו 'איך נקרא', כתב המשורר הגדול אבות ישורון את השורות המצמררות:
"אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת,
וְהַבַּיִת אֵינֶנֻּ?
אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת,
וְאִישׁ לֹא חַי?"
זהו שיר שובר לב המתאר את החוויה הקשה מנשוא של המשורר שהצליח להימלט מאירופה רגע לפני השואה, אך שמשפחתו נספתה שם והוא נותר רק עם זכרונות מעולם שכבר אינו קיים. תערוכתה החדשה של האמנית הותיקה והמוערכת טליה טוקטלי יוצאת מתוך חוויה דומה. טוקטלי חוזרת אל משלוח של רהיטים וכלי בית שהגיעו כאשר היתה ילדה אל אביה מבית משפחתו אשר חרב בוינה. הריהוט הקלאסי והכבד בלט בזרותו בסביבתה של טוקטלי הצעירה ועובדת היותו "דרישת שלום" מעולם שנמחק הציתה את דמיונה כבר אז. שנים רבות אחר כך היא חוזרת אל אותם אובייקטים טעונים כל כך בתערוכה שיוצאת מתוך המרחב הביתי, מפרקת אותו ומרכיבה ממנו משהו חדש. בתערוכתה מערבבת טוקטלי בין וינה וירושלים, אמת ודמיון, חומרי אמנות גבוהים ונמוכים, הביתי והחמים יחד עם הזר והמוזר. העירבוביה הזו שנראית מבולגנת במבט ראשון היא בעצם השתקפות מדוייקת למדי לאופן שבו הזכרון פועל וחי ולצורה שבה העבר ממשיך לחיות בתוך חיינו בהווה.
אירוע פתיחה: יום שישי, 25.04, 12:00, מרכז מעמותה, בית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים
התערוכה תוצג עד 4.7. שעות פתיחה: שלישי-רביעי 13:00-18:00, חמישי 12:00-18:00, שישי 10:00-14:00 אירוע פייסבוק

וגם –
'דרך ההדפס', תערוכה לרגל 50 שנה לסדנת ההדפס, ירושלים ו- 40 שנה לבית טיכו. אוצרות: תמנע זליגמן ורונית שורק, בשיתוף אריק קילמניק ומירב המבורגר
שניים ממוסדות האמנות הותיקים והמעניינים בירושלים יושבים באותו רחוב היסטורי במרחק הליכה קצרה זה מזה. ומסתבר שהם גם כרוכים יחד בעבותות של קשרים גלויים ונסתרים. אחד הקשרים האלה הוא העיסוק המתמשך בהדפס – גם של האמנית אנה טיכו שהתגוררה בבית שנושא כעת את שמה וגם כמובן של סדנת ההדפס שמהווה מרכז חלוצי למדיום החשוב והמגוון הזה כבר חמישים שנה. כעת מוצגת בבית טיכו היפהפה תערוכה של ארבעה אמנים שההדפס הוא חלק בלתי נפרד מעבודתם. תערוכה שהיא כולה מחווה לקשר המתמשך והפורה בין שני הבתים.
בהשתתפות: לארי אברמסון, אסף בן צבי, אביטל כנעני, שרון פוליאקין
התערוכה תוצג עד סוף מאי בבית טיכו, רחוב הרב אגן 10 ירושלים. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 22:00-17:00, שישי-שבת סגור – פרטים נוספים באתר בית טיכו

טליה טוקטלי, מתוך תערוכת יחידה בבית הנסן, ירושלים

קשה מאוד לחגוג בימים טרופים אלו. אך בכל זאת האביב כאן במלוא עוזו, פסח וחול המועד בפתח ואיתם החופש לילדים – כל אלה, והשקט היחסי מזמינים אותנו לצאת לטיול צפונה בסימן אמנות. הנה כמה תחנות לעצירות אמנותיות בדרך צפונה או ממש מסלול אמנותי מקיף למיטיבי לכת.
נצלו את הפריחה ואת הפריחה האמנותית כדי לקחת רגע של אוויר לנשימה.
חג אביב שמח

שני ורנר וצוות Talking Art

שי עבאדי, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות אום אל פחם

מחזור תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם
התערוכות בגלריה המשובחת והחשובה הזו (שלאחרונה קיבלה הכרה כמוזיאון הערבי הראשון בישראל) תמיד משלבות בין מעורבות חברתית וחתירה לדו קיום יחד עם מחויבות בלתי מתפשרת לאמנות מעולה. כאן לא תמצאו אמנות מנותקת ודקדנטית מצד אחד ומאידך גם לא אמנות פוליטית ופלקטית. מרחביה הרבים והמרווחים של הגלריה רחבת הידיים הזו מבטיחים גם מגוון של תערוכות ואמנים מציגים ומבטיחים שכמעט כל אחד ימצא כאן משהו לטעמו. בין התערוכות המוצגות כעת בגלריה – תערוכת ציור של שי עבאדי המתמודדת עם זהותו הסבוכה; חמודי ג'נאם יוצר פנטזיה דיסטופית על עתיד אפשרי; קרן טאב ונהונד ג'בארין, בתערוכה משותפת שהיא דיאלוג בין-תרבותי על זיכרון, זהות ונשיות; תערוכה מעבודותיו של וליד אבו שקרה הבוחנת את יחסו הדואלי ליחסי מזרח-מערב. ועוד תערוכות רבות וטובות. מומלץ להקדיש כמה שעות לביקור בגלריה המיוחדת הזו.
מוזיאון אום אל פחם לאמנות. שעות פתיחה: ראשון-חמישי – 9:00-15:00, שבת – 9:00-16:00.
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'שולחן עבודה: תערוכה פיזית על עידן דיגיטלי', תערוכה קבוצתית במוזיאון חיפה. אוצר: יובל סער
נכון שעוד לפני שסיימתם לקרוא את שם התערוכה, כבר הבנתם שיובל סער אוצר אותה? יש פרויקטים (במיוחד ענקיים ושאפתניים) שפשוט נושאים את טביעת האצבע המובהקת של האוצר רב המעללים היצירתי והאהוב עלינו. התערוכה החדשה במוזיאון חיפה היא בדיוק פרויקט "סערי" שכזה. מפגש מסקרן, רחב יריעה וסופר אסתטי בין העולם הדיגיטלי לזה הפיזי. בתקופה המתאפיינת בערבוב מוחלט בין הפיזי לוירטואלי, התערוכה הזו שמה את האצבע (או סמן העכבר) על הדופק ומצביעה על הדרכים בהן השפה שלנו, הדרך בה אנחנו מסתכלים על העולם ואפילו עולמות הרגש שלנו מושפעים מהחיבור למרחב הדיגיטלי. עשרות אמנים ומעצבים מעולים הוזמנו ליצור עבודות חדשות שמשחקות על התפר בין מה שאפשר לגעת בו לבין מה שהוא רק קוד מאוחסן בענן. יש כאן ציורים בשמן על בד; פרוייקט המצאת רגשות בשיתוף בינה מלאכותית, אופנה המותאמת לעולם החדש וכמובן שכאשר ביובל סער עסקינן לא נפקד גם מקומו של האיור העכשווי. חגיגה אמיתית בחיפה.
מוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26 חיפה. שעות פתיחה: ערב פסח, יום שבת, 12.4, 10:00–14:00, חג הפסח, יום ראשון, 13.4, 10:00–18:00, חוה"מ שני-חמישי, 14–17.4, 10:00–18:00, ערב חג שני, יום שישי, 18.4, 10:00–14:00, חג שני, יום שבת, 19.4, 10:00–18:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

מחזור תערוכות המפגיש אמנות פלסטית ושירה במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע. אוצרת: שיר מלר-ימגוצ'י
בעולם האמנויות היפות, שירה ואמנות פלסטית חיות במרחבים מקבילים. שירה נועדה כדי לתת מילים למה שאי אפשר לגעת בו ואילו האמנות הפלסטית יוצרת אובייקטים שאפשר לגעת בהם ממש. המשורר הוגה מול הדף הריק (או מסך המחשב) ואילו האמן מלכלך את ידיו בחומר. מחזור התערוכות החדש במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע מפגיש בין שני העולמות הללו עם שלוש תערוכות שמתכתבות עם או יוצאות מתוך שירה. רותי הלביץ כהן פוגשת בתערוכתה את כתביו של המשורר וההוגה ההודי רבינדרנאת טאגור. ספרו האיקוני של טאגור 'גחליליות' מהווה השראה לתערוכה שמנצנצת בין החושך לאור. הצלמת המחוננת אסנת בן דב מתכתבת בצילומיה הפואטיים עם שירת הייקו יפנית שכמו נולדה בשביל סגנונה המיוחד. ואילו נדיה עדינה רוז מחברת לראשונה בין שני העולמות בהם היא פועלת – שירה ופיסול – לתערוכה ששולחת אותנו לנוע במרחביה הפתוחים והמתעתעים של השפה. שלוש תערוכות של חיבור לא מובן מאליו, פיוטי ומרגש בין עולמות.
מוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע. שעות פתיחה: ראשון: סגור, שני, רביעי, חמישי ושישי: 09:00-14:00, שלישי: 12:00-17:00, שבת: 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'יצירות מופת', תערוכה קבוצתית במשכן לאמנות עין חרוד. אוצר: אבי לובין
כבר נכתב לא פעם בעבר על דלותה של האמנות הישראלית, ועל החסך במורשת אמנותית מפוארת בהשוואה לאירופה. בנוסף לכך, מדובר על סצנה אמנותית צעירה וכמו צעירים בכל מקום, גם האמנות המקומית בילתה הרבה "מנעוריה" בהתנערות מופגנת מהעבר וערכיו לטובת המצאות וחדשנות משלה. אם להמשיך את האנלוגיה – נראה שלפי התערוכה החדשה שאוצר אבי לובין במשכן לאמנות בעין חרוד, עולם האמנות המקומי יצא מגיל ההתבגרות אל תוך השלב בחיים בו אפשר להסתכל אחורה לאו דווקא בזעם, אלא כדי ללמוד ולהעשיר את היצירה העכשווית. בתערוכה נאספה חבורה גדולה ומרשימה של אמניות ואמנים מקומיים שיצרו גרסאות משלהם ליצירות המופת הגדולות של תולדות האמנות. אפשר לקרוא לזה מחווה, העתקה או למידה, זה לא כל כך משנה – התוצאה היא תערוכה מרתקת ומרגשת שמראה כיצד העבר המפואר וההווה החדשני יכולים להזין זה את זה בפרשנות ומשמעות.
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד. שעות פתיחה: יום שני-חמישי 16:00-9:00, יום שישי 14:00-10:00, יום שבת 15:00-10:00, יום ראשון – סגור. פרטים נוספים באתר התערוכה 

'מפגש מאוחר', שלוש תערוכות לרגל 100 שנה להולדתם של אורי ריזמן ויחיאל שמי בקיבוץ כברי.
גם בסצינת האמנות הצעירה שלנו יש כמה "אבות קדמונים" – אמנים מיתולוגיים עם פרסונה גדולה מהחיים שהאדוות של השפעתם, עדיין מורגשות גם שנים רבות לאחר לכתם. אורי ריזמן ויחיאל שמי הם דוגמה מובהקת לשניים שכאלה – שני אמנים שהושפעו עמוקות מתנועות מודרניות של האמנות העולמית, אך נטעו אותה היטב באדמה, החומר והאור המקומיים. שמי הוא ממנסחיה המובהקים של שפת הפיסול הישראלי המודרני ואילו ריזמן היטיב לתפוס בציוריו את האור והנוף הישראליים, גם כשפעל על סף הציור המופשט. שניהם לא הסתפקו בעבודת הסטודיו והתערבו בעולם בצורה הישירה ביותר – הם בין מקימיו של קיבוץ כברי, הקימו בו את הסטודיות שלהם והיו מהסיבות שהפכו אותו למרכז האמנותי שהוא היום. כעת נפתחות בחללי האמנות הנחשבים של הקיבוץ שלוש תערוכות מקבילות המוקדשות לפועלם של השניים לרגל 100 שנים להולדתם. עכשיו עם בוא השקט לצפון והופעתו של האביב – כדאי ואף חשוב לבוא ולהיחשף לעומק תרומתם של השניים לעולם האמנות הישראלי ובכלל.
את התערוכה באטליה שמי אוצרת סמדר שינדלר. בנוסף מוצגות תערוכות גם במרכז גוטסמן לתחריט (אוצרת: עפרה רעיף) וגם בגלריה השיתופית יהודית ערבית בגליל (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה)
שעות פתיחה באטליה שמי: שני-חמישי ושבת בין השעות 11:00 – 15:00
שעות פתיחה במרכז גוטסמן: ראשון-חמישי 16:00-07:30, שבת 15:00-11:00, שישי – בתיאום מראש.
שעות פתיחה בגלריה השיתופית: חמישי 08:00-16:00, שישי 11:00-14:00, שבת 11:00-15:00

איזבלה וולובניק, מתוך תערוכה במוזיאון חיפה