ארכיון תגיות: גלריה שלוש

יצירה בעין הסערה. ראיון עם אורי גרשוני

הרבה תהפוכות עברו על אורי גרשוני בשנה האחרונה, מתערוכת יחיד שנפתחה ונסגרה בין הסגרים, מות אימו (ביאנקה אשל-גרשוני), מעבר להוראה מקוונת והזמן המשותף עם בנו בבית. בתוך המצב המוזר הזה שסחף את כולנו ובתוספת האובדנים האישיים, היצירה שלו ממשיכה ומתפתחת. כעת הוא עובד על שתי סדרות עבודות חדשות שנעשות בשיתוף עם בנו, ולאחרונה השיק גם בלוג חדש שעוסק בבידוד, בדידות ולבדות.
ראיון עם שני ורנר

מאה ימים של בדידות

היי אורי, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?
תחושות מעורבות, שנה בהחלט לא פשוטה בשבילי. חוויתי בשנה הזו כמה אובדנים ברמה הפרטית, והמצב מסביב בהחלט לא תרם להרגשה הכללית. עם כל זה, ולמרות הכל, אני מוצא גם רגעים של יופי, ואפשרויות שנפתחות להתבוננות מחודשת על עצמך, סביבתך והעולם.

ספר לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?
מיד בתום הסגר הראשון הצגתי תערוכת יחיד בגלריה שלוש בשם ״הלאה-הנה״. התערוכה הייתה מוכנה להצבה בגלריה וכמה ימים לפני מועד התלייה הוחלט על סגירת הגלריות. במהלך זמן ההקפאה הזה, בתוך תקופת הסגר, אימי נפטרה. לפתע העבודות בתערוכה הציתו בי חרדה, חשתי שהאמנות הטרימה את המציאות, שלצילומים יש כח מאגי. מעשה האמנות היה נדמה לי כמו הוירוס הכי קטלני, הרגשתי צורך לשמור על מרחק וריחוק. כאמור, מיד עם תום הסגר התערוכה נפתחה, הצלחתי לפתח נוגדנים, להתחסן.
שתי עבודות נוספו לתערוכה בזמן ההמתנה והאבל: מעין פוטוגרמות, בטכניקה של לומן פרינט, של עלים שנשרו מעץ הפיקוס בחצר ביתה של אימי, בית ילדותי.
במשך הסגר הראשון, ביליתי ימים ארוכים בבית עם בני חליל. אנחנו גרים בקומה אחרונה בבניין שלנו, מתחת לגג המשותף. הגג הפך למקום מפלט ובילוי שלנו, העברנו בו שעות ארוכות של משחק, קריאה, האזנה לתסכיתים והרבה אוכל, אוכל ועוד אוכל. מי שהיו לנו לחברה ופרטנרים למשחק היו היונים שעל הגג. באמצעות הדמיון הפורה של חליל, לפעמים הגג היה לספינה, אנחנו לפיראטים, והיונים היו האויבים שלנו, בפעמים אחרות הן היו בנות ברית. התחלתי לצלם את היונים, להתבונן עליהן דרך עינית המצלמה, דרך העיניים שלי, ואולי בעיקר דרך עיניו של חליל. העבודות האלו עדיין נמצאות בתהליך עבודה, אני רוצה שהיונים יהיו שותפות פעילות בתוצר הסופי, ועדיין מגשש את אופני הפעולה.
בסגר השני כבר חזרתי לסטודיו ולקחתי את חליל איתי. הימים שבילינו יחד בסטודיו (עדיין עם הרבה אוכל) הובילו לסדרת עבודות נוספת בשם ״תכנית אב״. העבודות הן פרי של שיתוף פעולה בינינו, הן מבוססות על ציורים של חליל שמתורגמים להדפסי ציאנוטייפ. עבדנו יחד כמו קולגות בכל שלבי העבודה: המחשבה על הנושא, הפיכת הציור לדימוי צילומי, ערבוב הכימיקלים עבור התמיסה הרגישה לאור, הכנת הניירות, ההדפסה בשמש והפיתוח. תהליך העבודה היה הדדי אבל עם היררכיה ברורה: חליל הוא הכח היצירתי, האמן, ואני מתפקד יותר כדפס שלו, נותן השרות.
העבודה על הסדרה הזו ממשיכה בימים אלו, בסגר מספר שלוש, אבל עם תפנית קלה – חליל החל מתעניין יותר ויותר בכתיבה, ואת הציורים מחליפות אותיות ומילים.
פסוק מספר משלי מתנגן לי בראש: ״בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור ליבך״

אורי גרשוני וחליל בכר-גרשוני, ללא כותרת, מתוך הסדרה: תכנית אב, 2020

ראינו את הבלוג שפתחת על אמנות בימי בידוד, תוכל לספר לנו עוד עליו?
הבלוג נקרא ״המחלקה הסגורה״ (כותרת משנה: ״שיגעון בעידן התבונה״). פתחתי אותו עם תחילת השנה האזרחית 2021. בעצם הוא הוקם עבור הסטודנטים שלי במחלקות לצילום בבצלאל ובויצ״ו חיפה. אחרי שכבר שבתי ללמד פרונטאלית בתום הסגר השני, שוב נסגרו המחלקות וחזרתי ללמד בזום. בתוך ההזיה הזו, ומתוך תחושת אובדן המציאות, רציתי להפוך בעבור הסטודנטים ובעבורי את השגעון ל׳משגע׳. התחלתי להעלות לבלוג תכנים בהקשר למצב הקיומי שלנו בקונטקסט העכשווי, חומרים שעניינם בידוד/בדידות, סגר/סגירות וכ״ו. הבלוג כולל סרטים עלילתיים ודוקומנטרים, עבודות אמנות בפורמט וידאו, תיעוד של מיצגים, מוזיקה וספרות. הפצתי לינק לבלוג גם לכמה חברים קרובים ובהמשך גם לחברי הפייסבוק שלי.
התגובות היו נלהבות, אנשים מצאו בבלוג עניין ואולי אף נחמה. המוטיבציה הגלויה של הבלוג הייתה להעשיר את הסטודנטים, למלא את הריק בתוכן. אבל למעשה רציתי להזכיר ולהדהד להם ולעצמי את החשיבות והעוצמה של היות לבד ואף בודד. הרבה פעמים אני מנסה ל״צייר״ לסטודנטים את היום שאחרי הלימודים, איך נראית חווית יצירה בלי כל רעשי הרקע, בלי חברים לספסל הלימודים, בלי משימות, בלי משובים תמידיים. לפעמים, כשסטודנטים מתלונננים ומקטרים, אני אומר להם שהם לא מבינים כמה טוב להם, שעכשיו הם בגן עדן, אבל אולי גן העדן האמיתי הוא דווקא בשקט שאחרי, בלבד, בבדידות (בלי הזולת שסארטר כבר הגדיר כגיהנום).
פיקאסו אמר ש״ללא בדידות רבה שום עבודה רצינית אינה אפשרית״, אני מאמין בזה. לאמן (ואולי בעצם לכולם) לעתים החברה הטובה ביותר היא בדידות. בבדידות יש כאב אבל גם יכולת להקשיב לפעמי הלב, לשמוע את החרדה אבל גם את ההתרגשות. להיות לבד זו הזדמנות מצוינת להכיר (לפעמים לאהוב ולפעמים לתעב) את עצמך.

מה דעתך, אמנות בימים האלה – אסקפיזם או תגובה חיונית למצב?
בוחר לא לבחור, לא בזה ולא בזה. האמנות היא מעשה הכרחי וחיוני (ביחוד ליוצר) בכל הימים, ואולי אף יותר בימים אלו, אבל לא כתגובה למצב ולא כבריחה ממנו.

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?
עכשיו כשאת שואלת, פתאום זה קצת עצוב לי כשמתחוור לי שאין ממש מקום כזה שאני מתגעגע אליו. אני מתגעגע יותר לראות סרט בבית קולנוע למשל. אבל בהחלט הייתי שמח על האפשרות לטוס ולבקר שוב במוזיאון מאורטיסהאוס בהאג, הולנד. המוזיאון שוכן במבנה מהמאה ה 17 שהיה אחוזת מגורים והוא משמר את אווירת הבית, כולל טפטים ירוקים על הקירות, וילונות כבדים וציורי תקרה. שם אפשר לשבת על ספה ולהתבונן ארוכות בדיוקן עצמי של רמברנדט מתבונן בך בחזרה.

איזו יצירת אמנות מפורסמת מתאימה למצב?
אני בוחר בתצלום שהוא גם הנגטיב הראשון בהסטוריה של הצילום, שצולם ב 1835 על ידי ממציא הצילום באנגליה וויליאם הנרי פוקס טלבוט. בתצלום נראים החלונות המסורגים בבית האחוזה המשפחתית בכפר לייקוק. המבט הוא מתוך הבית, מבפנים אל החוץ. בניגודיות הגבוהה של התצלום, איכות שהיא תוצאה של התהליך הפרימיטיבי שהיה עדיין בחיתוליו, פנים הבית מתכסה באפלה שחורה ואילו החוץ ׳נשרף׳ אל הלובן המסמא מעודף של אור. כל שנותר הם מסגרת וסורגי החלון, גריד שכולא אותנו במרחב הלימינאלי בין חוץ ופנים, בין ממשות ודימוי. בהקשר לרמברנדט שהזכרתי זה עתה, טלבוט
כותב באחד המכתבים לידידו סר ג׳והן הרשל (המדען ומי שטבע את המונח photography) על נסיונותיו הראשונים בצילום: ״גיליתי שתמונות הקמרה מועברות בצורה יפה מאוד, ולתוצאה אפקט רמברנדטי בסך הכל״.

אורי גרשוני ,ללא כותרת, מתוך: הלאה-הנה, 2020

מיה אגם

מצפון לדרום. המלצות הסופ"ש 26-28.11

כתבנו רבות בשבועות האחרונים על הטלטלה שעובר עולם האמנות בתגובה למשבר הקורונה והשינויים הקיצוניים שהוא מביא. נדמה שאין כמעט גלריה או מוסד אמנותי שלא עוברים שינוי כלשהו ביחס למצב. גלריה שלוש סיימה את 10 שנות החכירה שלה ברחוב מזא"ה ומתמהמהת לפתוח שעריה מחדש בחלל אחר, גלריה זומר אף היא עברה לחלל חדש וצנוע יותר, בית הספר השאפתני לצילום אותו יזם זיו קורן לא ייפתח לבסוף ועוד ועוד. לא מפתיע אם כן, שהחדשות החמות של השבוע הן פתיחת חלל האמנות החדש של סוזן לנדאו בלב תל אביב – כאילו מנותק מכל המשבר הזה.

לצד זאת דווקא הפעילות הלא מסחרית של האמנות מקבלת תאוצה, כוונתנו לגלריות השיתופיות, גלריות ואירועים בחסות עירונית וכיו"ב. השבוע ייפתחו שתי תערוכות חדשות בגלריות "ארטורה" ו"זוזו" בעמק חפר, ותערוכת ענק בחסות עיריית אילת ותיאטרון אילת – בטרמינל הישן של העיר (!)

כדאי לנצל את מזג האוויר הנעים ואת תחושת החופש היחסי, ולצאת לראות אמנות

שיהיה סופ"ש נהדר

שני ורנר וצוות Talking Art

נסימה לנדאו

סוזן לנדאו וסטיב נסימה במתחם האמנות החדש, תל אביב

"מתח גבוה", תערוכה קבוצתית. אוצרת: סוזן לנדאו

טוב זה ברור שהחדשה החמה של השבוע היא פתיחת חלל האמנות של סוזן לנדאו, מי שהיתה אוצרת ראשית במוזיאון ישראל והמנכ"לית של מוזיאון תל אביב משנת 2012 ועד לא מזמן. אוצרים בסדר הגודל הזה אשר פורשים לגמלאות או עוזבים מקום עבודה יוקרתי כל כך, נמצאים בדרך כלל בבעיה – אין "עבודה" שמתאימה למידות שלהם. על כן, מעניינת ומסקרנת במיוחד ההחלטה של לנדאו לחבור לאיש העסקים הצעיר סטיב נסימה ולפתוח יחד חלל אמנות צנוע (יחסית למוזיאון) במרכז תל אביב. השניים שואפים להביא לתצוגה בארץ אמנות עכשווית בין לאומית מהמעלה הראשונה ולהציגה לצד אמנות מקומית. התערוכה הראשונה עושה בדיוק כך, ועוסקת בוריאציות עכשוויות לציור הפיגורטיבי.

החל מיום שלישי 24.11. נסימה לנדאו – אחד העם 55,  תל אביב

שעות פתיחה: שני עד חמישי 12:00-18:00 / שישי 11:00-15:00

"שלושה כיווני אוויר", תערוכה קבוצתית. אוצרת: הגר רבן

הגלריה במתחם האמנות "ארטורה" שבעמק חפר היא בעלת מבנה מיוחד ומעניין, משהו שמזכיר (באופן מוזר) את הגלריות בפריז. הכוונה לחלל שמותח את גבולות הקוביה הלבנה ומשלב גם את ההיסטוריה הקודמת של המבנה, ובפרט: חלל עם גג גבוה ויפה ומעין נקודת תצפית מהקומה השניה המאפשרת צפייה בתערוכה מנקודות מבט בלתי שגרתיות. אין זה מפתיע אם כן, שהאוצרים המתארחים במקום מבקשים "לשחק" עם אפשרות התצוגה השונות הללו ולהציג אמנות תלויית חלל. בתערוכה החדשה יוצגו עבודות של שלוש אמניות שביצירתן הצורניות וההצבה בחלל של העבודה והתוכן הרגשי הטמונים בה מקבלות מעמד זהה. העבודות שלהן מגיבות לחלל הגלריה, כמו צומחות ממנו והתכנים האישיים והנשיים בכל עבודה משתלבים עם המבנה והתנאים שהוא מציב.

פתיחה: שישי 27.11 בשעה 11:00. "ארטורה" ממוקם במרכזו של קמפוס רופין, עמק חפר.

אירוע פייסבוק

באותה הזדמנות של ביקור בעמק חפר כדאי לראות גם את התערוכה החדשה בגלריה זוזו
"שָׁמָּה", תערוכה קבוצתית. אוצרת: רותם ריטוב

האמנים המציגים בתערוכה בוחנים דרכים שונות להכיר, לבחון, להציץ, להשוות ולחוות חיים של אחרים, יהיו אלה השכנים, בני משפחה של אמנים אחרים וזרים גמורים.

החל מיום שישי 27.11. זוּזוּ, גלריה להנעה תרבותית, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. אתר      פייסבוק

"One Voice", תערוכת אמנות רב תחומית. ניהול אמנותי: מרינה פוזנר

קצת מוזר, קצת מגניב, קצת מרגש וקצת לא ברור איך נגיע לשם בכלל, ובכל זאת נראה שזה אירוע שצריך לשים אליו לב. תערוכת אמנות רב תחומית ורבת משתתפים ב… טרמינל הישן של אילת! ראשית, זה עונה יפה על החיפוש העכשווי אחר חללי תצוגה אלטרנטיביים. בנוסף יש עניין בכך שזה חלל תצוגה "מלוכלך" – שיש בו כבר היסטוריה, תוכן וכמובן תוואי פיזי שחורג מהתצוגה הסטרילית המוכרת. בתערוכה יציגו עשרות אמנים מתחומים שונים אשר הוזמנו לתוך חלל הטרמינל ויצרו עבודות בהשראתו ובתוכו, בנושא של מסע ונדודים.
בין התאריכים 27.10.20 ועד ל31.1.21. שעות פתיחת התערוכה :ימים שני – חמישי 16:00-22:00, יום שישי 10:00-14:00, יום שבת 10:00-16:00, יום ראשון סגור.

רכישת כרטיסים בקישור

הסיורים הקרובים שלנו

גם אנחנו מנסים לחזור לשגרת הסיורים שלנו ושלכם. כך, בין הטיפות אנחנו משיקים החודש שלושה סיורים שמותאמים למצב ולתקנות התו הסגול. סיורי ההורים-ילדים שלנו אשר כוללים גם סדנת יצירה יתקיימו במרחב הפתוח ויתייחסו לאמנות במרחב הציבורי. סיור הגלריות הקלאסי שלנו עובר גם הוא אדפטציה ואנו נקיים אותו בשני סבבים עם קבוצות קטנות. גם סיורי פסטיבל האיור השנתיים שלנו עוברים מתיחת פנים והתאמה ועליהם עוד נעדכן בהמשך.

לפרטים על כל הסיורים הקרובים בקישור

אלי סינגלובסקי

אלי סינגלובסקי מתוך התערוכה "שמה", גלריה זוזו עמק חפר

דיוי בראל

היום שאחרי? המלצות הסופ"ש 2-4.7

סוף השבוע הקרוב מרגיש כמו פעם, שלל אירועים, פתיחות, מיצגים, שיחי גלריה ועוד – כמו חגיגה גדולה של היום שאחרי (טפו טפו). בראש ובראשונה יתקיים בסופ"ש הקרוב אירוע Gallery Weekend שנוצר ביוזמת גלריה רו ארט ובחסות יריד צבע טרי ועיריית תל אביב. אירוע בסדר גודל כזה מזכיר לנו את הימים הטובים ונקווה שהוא מסמן את יריית הפתיחה של חזרה לשגרת אירועי תרבות בעיר ובכלל.
בהרצליה אפשר לבקר בימים האחרונים לתערוכה האחרונה בגלריה בסיס; ברמלה תפתח תערוכה קבוצתית של ארבע אמניות נשים העוסקות בנשיות ומגדר ביצירה שלהן; וגם אנחנו מצטרפים לחגיגת החזרה לשגרה עם סיור חדש בנושא פיסול ישראלי.
שיהיה סופ"ש פסטיבי ובטוח לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art
להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון עם אסתר כהן

בתמונה למעלה: אסתר כהן, פטל רימון ולשון של זהורית, 2020

אסתר כהן מביטה באור של שעות הבוקר המוקדמות החודר מחלון המטבח שלה, ויוצרת על שולחן האוכל סדרה של ציורים לקראת תערוכה חדשה. בציורים משתלבים צמחים, סורגים, אותיות ושירה מקראית ועוסקים בריטואלים וביחסים בין הטבע למעשה ידי אדם, במפגש בין רוח לחומר.
ראיון וירטואלי עם שני ורנר

להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם תומר ספיר

תומר ספיר מרגיש שהוא חי בתוך עבודה שלו, בין אסון שהיה לאסון שיהיה. המצב האפוקליפטי מטעין את היצירה, ובין לבין טיול עם הכלבה ושמירה על המרחב הביתי, הוא עובד על פרוייקט חדש.
ראיון וירטואלי עם אלעד רוזן 

להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם דנה יואלי

דנה יואלי שומרת על השפיות בעזרת עשייה טקטילית שנעה על הגבול שבין אמנות ואומנות. בימים של משבר הקורונה היא עובדת בעיקר בבית, ברגעים הפנויים.
ראיון וירטואלי עם אלעד רוזן

להמשיך לקרוא

דניאל צאל

ספק סביר, המלצות הסופ"ש 19-21.12

באמנות עכשווית הטלת הספק היא כלי עבודה לכל דבר, חשוב כמו המכחול, המצלמה או האיזמל. אמנות טובה לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו ובמיוחד לא את עצמה. היא תמיד שואלת שאלות קשות וגם כשהיא מתמסרת היא שומרת על עמדה ביקורתית ואירונית. תערוכות השבוע שלנו מביטות על קונבנציות תרבותיות, אופני תצוגה ואפילו על המדיום בו הן פועלות ומנסות לפרק אותם מבפנים. הן מבינות שרק באמצעות הפירוק הזה אפשר יהיה להרכיב משהו חדש, שלם ונכון יותר.
במוזיאון תל אביב זוכה פרס פרסר לצילום דניאל צאל מצטרף לשורה של צלמים הבוחנים את מדיום הצילום עצמו בתקופה בה נראה שהוא במשבר מתמשך; בגלריה שלוש ממשיכה דנה יואלי את העיסוק שלה במוות וזיכרון בכדי לשאול שאלות לגבי הדרך בה התרבות נבנית ומתמסדת; ובתערוכה קבוצתית בגלריה קו 16, עושות האמניות המשתתפות שימוש אירוני בקונבנציות של מרכזי מבקרים בכדי לערטל את התחבולות העומדות מאחוריהם. בפינת הבונוס תערוכת המכירה הוותיקה לחם ושושנים חוזרת לשנתה ה-14.

אל תקחו אותנו כמובן מאליו, צאו לחקור את התערוכות האלה בעצמכם,
סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

אורלי מיברג

ציור מקומי מצוין, המלצות הסופ"ש 31.10-2.11

בתמונה למעלה: "מתוך הכחול", תערוכת יחיד של אורלי מיברג, גלריה נגא, תל אביב

בשבוע שעבר הגיע למחוזותינו טל ר – אחד הכוכבים הגדולים בשמי הציור העולמי. באמצעות הפגנת כח של הצגת ציור אדיר ממדים אחד בגלריה מגזין 3, כמו בא להראות למקומיים מה הולך היום בעולם הגדול. אז הנה השבוע – כאילו הרימו את הכפפה מוכתמת הצבע שנזרקה לזירה, עולים ובאים שלושה ציירים ישראלים מעולים, נשים וגברים, כדי להראות שהציור הישראלי במיטבו יכול לעמוד מול כל אחד בלי למצמץ. זהו שבוע שבו אנחנו לא רק שמחים על מגוון הציור המעולה שנחשף לנו, אלא גם חשים גאווה מקומית של ממש – הציור הישראלי פורח!
בגלריה גורדון מציג האמן והמרצה הוותיק והמוערך – לארי אברמסון תערוכה שהיא נדבך נוסף בעבודתו המשייטת בין המופשט הלירי לביקורת חברתית נשכנית; בגלריה שלוש מציג שי יחזקאלי ציורים המשלבים מאגרים עמוקים של רפרנסים תרבותיים וחוש הומור מושחז; ובגלריה נגא מציגה הציירת המשובחת אורלי מיברג תערוכה שהיא כולה מעשה של פירוק, הרכבה והסתרה.
בפינת הבונוס יש לנו שיח על בוטניקה ואמנות, וגם סוף סוף – נפתחת ההרשמה לסיורי שבוע האיור שלנו!!
מאחלים לכולכם סופ"ש מלא קסם,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

גדעון גכטמן

את הנעשה אין להשיב, המלצות הסופ"ש 17-19.1

אולי זה מזג האוויר הסגרירי והסוער ואולי תוגה של אחרי חגיגות הסילבסטר, אבל התערוכות בהמלצות השבוע הן מעט מורבידיות ונוגות. המוות והניסיון האנושי להיאבק ולדחות אותו – הנידון מראש לכישלון – עוברים כחוט שני בין התערוכות. אך התוצאה היא חשיפה חומלת של העדינות והשבריריות של חיי האדם.
בגלריה שלוש תערוכה לרגל עשור למותו של גדעון גכטמן שכמו חזה את העתיד ועסק בעבודתו במותו שלו ובמוות בכלל; במקום לאמנות בקריית המלאכה משתמשת הצלמת יהודית שרייבר בסגנון הצילום המזוהה עמה בכדי להציג שלדים ובעלי חיים מתים באופן שהולך מעבר למוזיאון הטבע ואל עבר מבט אנושי יותר; ובגלריה יאיר תערוכה רצה של שחר קורנבליט מציגה שיירים ושאריות בניסיון נואש להיאחז בחולף.
מקווים לסופ"ש נעים ומלא חיים,
שני ורנר וצוות Talking Art

"מרקמי חיים", תערוכת יחיד של גדעון גכטמן, במלאת 10 שנים למותו. אוצרת: נירה יצחקי
האמן גדעון גכטמן נפטר לפני כעשור, אבל מבחינה אמנותית לפחות, ניתן לומר כי החל בהכנות לכך שנים רבות לפני מותו. בריאותו הרופפת ומותו של בנו הביאו לעיסוק אובססיבי כמעט במותו שלו ובמוות בכלל. בתערוכה החדשה לרגל עשר שנים למותו יוצגו בין השאר אלמנטים מתוך העבודה "יותם" – שהיוותה מעין יד זיכרון לבנו החולה, ומברשות שעשויות משיער ראשם של האמן ובני משפחתו. עבודות שהן כמעין ניסיונות נואשים ואנושיים מאוד להיאחז במה שדינו למות. בשביל אמן כמו גכטמן, שכל הקריירה שלו עסקה במוות, ושבמרכז סדרת העבודות המפורסמת ביותר שלו עמדה מודעת אבל שניסח לעצמו, תערוכה לציון עשור לפטירתו נראית כמו חלק מהמהלך הטבעי של עבודתו ויכולה אף להיקרא כעבודה בפני עצמה.
אירוע פתיחה: יום שבת, 19.1, 12:00, גלריה שלוש, מזא"ה 7, תל אביב. אירוע פייסבוק

"בימים כתיקונם", תערוכת יחיד של יהודית שרייבר. אוצר: גלעד אופיר
כבר שנים שהצלמת יהודית שרייבר אוספת חפצים ואובקייטים שונים, שוטפת ומטפלת בהם, מציבה על רצפת הבטון של הסטודיו שלה ומצלמת אותם מלמעלה בזווית המדמה צילום קטלוגי או תיעוד מזירת פשע. בתערוכת היחיד החדשה שלה מחליפה שרייבר את החפצים בשלדים ובעלי חיים מתים ובמקום רצפת הבטון החשופה והקרה, שרייבר מציבה את מושאי הצילום שלה בתוך קופסאות בעלות שימוש או משמעות כפולה או כמחסה או כמקום מנוחה אחרון. כך במבט נוקב אך חומל מבקשת האמנית להציע סוג של סיכום לתקופה ולמהלך האמנותי הזה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 17.1, 20:00, מקום לאמנות, שביל המרץ 6, תל אביב.  אירוע פייסבוק

יהודית שרייבר מתוך התערוכה "בימים כתיקונם", גלריה מקום לאמנות, תל אביב

"חלוף", תערוכת יחיד של שחר קורנבליט. אוצר: יאיר שולביץ
בתערוכתו החדשה עוסק שחר קורנבליט בחולף והרצון חסר הסיכוי לשמור על מה שדינו להיעלם. העבודות העדינות והמינוריות של קורנבליט מתארות אובייקטים שנמצאים בתהליך של התפוררות והתפוגגות או שהם כבר עצמם שיירים של חפצים שנהרסו. דגלים שרופים, רישומים של האמן אותם שרף בעצמו ואבני מדרכה שבורות שאסף במהלך שהות אמן בפריז, כל אלה נשזרים יחד לכדי קינה שקטה ועדינה אך מצמררת משהו על מה שעבר ואיננו עוד. התערוכה אמנם נפתחה כבר בשבוע שעבר, אבל עדיין אנחנו ממליצים לסור אל גלריה יאיר הנחבאת אל הכלים ולחוות אותה.
התערוכה תוצג עד 15.2. גלריה יאיר, אבן גבירול 6, תל אביב.  עמוד פייסבוק גלריה יאיר

מדברים אמנות גם בחורף – המפגשים הקרובים שלנו
18.1.19 הרצאה: "בעומק השטח" המרחב בין דו לתלת-ממד באמנות + מפגש סטודיו עם כרמל אילן
מפגש במסגרת תכנית במתכונת חורפית הבוחנת נושאים שונים בתולדות האמנות ומשלבת הרצאה ופגישה עם בכירי האמנים ואנשי המקצוע בישראל.
הנייר לרוב סופג את הדיו, נושא עליו את הדימוי, משמש כמצע שטוח שהעומק והמשמעות מוצגים עליו ולא נובעים מתוכו. ההרצאה בוחנת את הנייר מזווית אחרת, כחומר תלת ממדי העומד בזכות עצמו. מרצה: הילה כהן ברוש
רכישת כרטיסים בקישור

1.2.19 סיור גלריות באזור שדרות רוטשילד – בהדרכת שני ורנר
בסיור נבקר בגלריות בעלות אופי שונה – מגלריות מובילות ועד לגלריות ניסיוניות, וממסחריות לבעלות אג'נדה חברתית. נראה תערוכות של אמנים מהארץ ומהעולם, העוסקים בתכנים שונים ופועלים בסוגי מדיה מגוונים.
תכנית הסיור הקרוב (לא סופית): גלריה רוטשילד, גלריה נגא, גלריה שלוש לאמנות עכשווית, הגלריה ללימודי אפריקה
הסיור בהדרכת שני ורנר. מחיר הסיור: 120 ש"ח
כרטיסים בקישור

עריכה ותוכן: Talking Art

שחר קורנבליט מתוך התערוכה "חלוף", גלריה יאיר, תל אביב

דיוי בראל

סימני הזמן, המלצות הסופ"ש 22-24.3.2018

בהמלצות השבוע הכול מתערבב: הגדרות של מדיום אמנותי נשברות, מושג הרלוונטיות עומד במבחן, וגם מגבלות של מקום ונוף היו ואינן.
בגלריה גורדון תערוכה גלריסטית ראשונה בארץ של המעצב רון ארד מאפשרת לחוות את עבודותיו חוצות המדיומים; בגלריה אינדי מציג דיוי בראל קולאז'ים שמשלבים פנטזיה ומציאות; ובגלריה שלוש תערוכה חגיגית של האמנית האיקונית לאה ניקל לרגל 100 שנים להולדתה; ובפינת הבונוס – אירוע חד פעמי ב"שעון", עבודתו פורצת הדרך של כריסטיאן מרקליי במוזיאון תל אביב.

אבל רגע לפני ההמלצות יש לנו הפתעות חגיגיות במיוחד עבורכם:
ראשית, אספנו עבורכם כמה רעיונות מקוריים, אמנותיים ויצירתיים למתנות לחג – וכולן במחירים מיוחדים רק לחברים של Talking Art. כל המידע בקישור

בנוסף, בחוה"מ אנו יוצאים לסיור גרפיטי ואמנות רחוב בדרום תל אביב. הסיור מתקיים בשעות אחה"צ ומתאים גם לילדים (מעל גיל 8). בהדרכת שני ורנר. פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

מאחלים לכולכם סוף שבוע פורץ גבולות,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא