לפי החלוקה הפשוטה של ז'אנרים אמנותיים, אמנות פיגורטיבית מתארת את המציאות הממשית ואמנות מופשטת מתארת מציאות פנימית או נפשית יותר. אך מה קורה כשהגבולות בין השניים מיטשטשים ומתמוססים? תערוכות השבוע צועדות על הגבול הדק שבין דימוי ריאליסטי ומופשט – איזור הדימדומים שבין המציאות לבין הנפש והדמיון. בימים שבהם המציאות עולה על כל דמיון על בסיס יומיומי, יש משהו במצב הביניים הזה שנראה לנו מדוייק כרגע.

בגלריה גבעון מציג ישראל קבלה ציורים שמורדים בעצמם; בגלריה בית המשאבות מציג חגי אולריך צילום שמתעלה על המצלמה; בגלריה גבעון גל וינשטיין מְאַכֵּל את עבודותיו שלו. וגם – המוזיאון הנודד 'זומו' חוזר לתחנה מרגשת ומשמעותית במיוחד.

שיהיה סופ"ש נעים, ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

ישראל קבלה, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גבעון, תל אביב (פרט)

'האני הראשון', תערוכת יחיד של ישראל קבלה
בספרו 'הצייר הוא מרגל', כותב האמן לארי אברמסון שאחת הפרסונות שהוא עוטה על עצמו בסטודיו היא של מרגל של ממש – או במילותיו שלו: "סוכן חשאי שתר את הארץ לאורכה ולרוחבה ומביא אתו בחזרה לסטודיו את ממצאיו … לעתים הוא מביא אתו אובייקטים – ענף, קרש, ריבוע שחור ולעתים טקסטים". נראה שהאמן ישראל קבלה עובד על פי מוטו דומה, בתור אמן-אספן, הסטודיו שלו מתמלא באובייקטים שונים ומשונים, שלא פעם מוצאים את עצמם מודבקים על הציורים או מוצגים כאובייקט אמנותי בפני עצמו. בתערוכתו החדשה של קבלה בגלריה גבעון, נראה שהמהלך מתוחכם יותר – נראה שקבלה מבקש למרוד מרד כפול – באופן פרדוקסלי משהו, הוא מורד גם בציור המופשט וגם בציור הפיגורטיבי – הציור שלו מפלרטט לרגע עם המופשט אך אז עולה וצפה דמות. הוא מצייר דמות, אך היא מתמוססת אל תוך הציור. קבלה הצייר-המרגל מלקט רעיונות ואידאלים אמנותיים ומשתמש בהם זה כנגד זה.
אירוע פתיחה: יום חמישי 19.12, 19:00, גלריה גבעון, רחוב גורדון 35 תל אביב
אירוע פייסבוק

'X', תערוכת יחיד של חגי אולריך. אוצרת: שיר ויזל
כתבנו כאן בעבר על "צילום ללא מצלמה". מדובר על תת קטגוריה של ז'אנר הצילום שבה הדימוי נוצר לא בהכרח על ידי פעולת המצלמה, אלא על ידי תהליכים אחרים, חלקם שקושרים בצילום, באמצעות מניפולציות טכניות ועל המצלמה עצמה. חגי אולריך מציג בגלריה בית המשאבות בנווה שאנן עבודות שהתחילו כצילום פשוט, אבל אבל אז עברו תהליכים שונים של הקרנה על גבי גופים פיסוליים, צילום מחדש, והתערבויות בחיישן המצלמה. התוצאה חותרת נגד הדיוק והשליטה המיוחסים בדרך כלל לטכניקה הצילומית לטובת דימוי אחר, חסר שליטה ופראי יותר. הדימוי המקורי של עץ אותו צילם אולריך מתמוסס והולך ככל שהוא מתרחק יותר מהמקור. העובדה שהגלריה היא חלון ראווה והדימוי מתערבב בתוך הסביבה התזזיתית של נווה שאנן, מוסיפה לתערוכה עוד רובד של משמעות.
אירוע פתיחה: יום שישי, 20.12, גלריית בית המשאבות, רחוב רשי"ף 13, תל-אביב
התערוכה מוצגת בחלון ראווה וזמינה לצפיה 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.

'איכול', תערוכת יחיד של גל וינשטיין
קראנו להמלצות השבוע "דימוי מתמוסס" מתוך מחשבה מטאפורית על איזור הגבול בין מופשט לפיגורה. אבל  בתערוכתו של האמן המוערך גל וינשטיין שנפתחת השבוע בגלריה גורדון השם הזה הופך לליטרלי לגמרי. שם התערוכה 'איכול' מרמז לתהליכים כימיים של הרס, התמוססות והתפוררות, לא בדיוק מילים שרוב האמנים רוצים שיתקשרו ליצירותיהם, אבל אלה בדיוק התהליכים שבהם עושה וינשטיין שימוש ליצירת עבודותיו. צמר הפלדה, שהפך עם השנים למזוהה עם אמנותו של וינשטיין משנה הפעם את תפקידו. במקום להיות בקדמת הבמה כחומר שממנו עשויות העבודות, הוא הופך לחומר גלם שהתהליכים שהוא עובר יוצרים את העבודה בלי שנשאר לו זכר. דימויי השטיח, צילומי האוויר והמפה הטופוגרפית שמהווים את השפה האמנותית של וינשטין חוזרים כאן, אך הפעם הם מופשטים הרבה יותר וסימני התהליכים ההרסניים שעברו ניכרים בהם. אדמה חרוכה מעולם לא נראתה אסתטית יותר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 19.12, 19:00, גלריה גורדון, הזרם 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

וגם –
'זומו שער הנגב', תערוכה קבוצתית. אוצרות: שירז גרינבאום ואביטל וכסלר.
אוצרת ראשית: מילנה גיצין אדירם
אין ספק שכבר לפני שבע שנים, כאשר נוסד פרויקט "המוזיאון הנודד" 'זומו', ניתן היה לראות את החשיבות של הפילוסופיה האוצרותית והאמנותית שעומדת מאחוריו – ההתעקשות להגיע עם אמנות מעולה לפריפריה, אך לא לעשות זאת בצורה מנותקת וחייזרית, אלא להתחבר לקהילה המקומית ולבנות איתה קשרים משמעותיים. הפרויקט הזה היה מרתק ומרגש גם בימים של שגרה, אך כוחו האמיתי התגלה כשהעולם נראה שהוא יורד ממסלולו בימי הקורונה וממשיך להתגלות מאז. אנשי זומו הפכו אותו למכשיר ליצירה של קהילות וריפוי וחיבור בין קהילות קיימות. התחנה הנוכחית של הפרויקט בחדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל שבעוטף היא אולי המרגשת והמשמעותית מכולן – חדר האוכל ההיסטורי הפך לחלל אמנות שהרבה ממנה נוצרה בשיתוף פעולה בין האמנים לבין הקהילה המקומית וכל האמנות המוצגת נוצרה במטרה לקרב בין אנשים ולנסות להביא עוד קצת ריפוי לאיזור הפצוע הזה. פרויקט חשוב מאין כמותו שנותן תקווה

בהשתתפות: יעל אורן, מידד אליהו, סמיון אלקסנדרובסקי, ספיר אפריים, ביתמלאכה, צדוק בן-דוד, ג'וי ברנרד, מעין גוטפלד, עולש גולדברג, גיא גולדשטיין, נחמה גולן, אוסי גפן, לינור גפן, ספיר גז, אבישג דורון ויונתן קליין, מטריאל גירלז (שי ג׳רסי ועדי טל), אניעם לאה דרעי, נטע וייזר, גל וינשטיין, קולקטיב זמנתגובה, דפנה טלמון, ניתאי חלופ, משה טרקה, זיוה ילין, לי ינור, סטודיו Yarnatak (מריה פייגין וגאיה בלורי), נירית כהן קינן, יעקב כרמי, אורלי לנדבר, ניבי להבי, סובר לרנר, אורן מאסטרו סגל, רונית מירסקי, שרון מורו, ים מטרסו, עינב מינץ, טל מצליח, לימור מקס-צרפתי, דן (פפו) מרציפר, נטע נהרדיה ועדו צ'רני, ראובן נכון, אפרת נתן, עינת עריף גלנטי, אבישי פלטק, לימור צרור, מיטל קובו, פסי קומר, טליה קוץ-שמיר, שחר קושט וגלעד ואקנין, גלעד רטמן, ויטוריו קורינלדי, שרון קן-דור, אריה קוטלר, יוסי קוטלר, עלית קרייז, אבישג שאר ישוב, מיה שרבני, עלמה שניאור, רותם שרף, יובל תדהר-רימר, ריקי תירם.
אירוע פתיחה: שישי, 20.12,  11:00-16:00, חדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל (אלונית ברור חיל בוויז)
לאחר מכן התערוכה תיהיה פתוחה עד 25.1.25, ימי חול 8:00-20:00, שישי-שבת 10:00-16:00.

הרשמה להסעה חינם לאירוע הפתיחה מתל אביב בקישור (מקומות מוגבלים מאוד)
אירוע פייסבוק

חגי אולריך, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בית המשאבות, תל אביב