ארכיון תגיות: מעיין שחר

שנה טובה

המלצות קריאה לבידוד…

אופ. אין מילה אחרת לתאר את מה שאנחנו מרגישים. אופ, שוב חוזרים לשגרת בידוד, אופ שוב מקבלים הודעות על סגירת גלריות ומוזיאונים. אופ

אבל, כמו בפעם הקודמת, גם היום אנחנו חזקים ואופטימיים, גם היום אנחנו רוצים לתת לרוח, לתרבות, לאמנות ולחופש הפנימי – לנצח.

אם כן, השבוע אנו שולחים אליכם סיכום ביניים של סדרת הראיונות שערכנו עם בוגרים טריים של בתי הספר לאמנות. מעניין לקרוא את המבטים השונים של האמנים הצעירים על אמנות עכשווית ותפקידיה, על תקופת הלימודים ועל השפעות הקורונה עליהם ועל האמנות.

בהזדמנות זו אנו מאחלים לכולנו שנה חדשה, טובה בהרבה מזו שנגמרת.

שנה של שגרה, שפיות, אהבת אחים, ואהבה בכלל

ושנה של אמנות נהדרת בכל עת.

שני ורנר,

וצוות Talking Art

מור רימר

מור רימר, מתוך עבודת הווידאו "אבא אדמה", פרוייקט גמר מכללת אורנים
צילום: יובל בר און

יצירה טרייה: סדרת ראיונות עם שני ורנר

עונת תערוכות הבוגרים כבר בפתח ואנו שמחים לשתף בסדרת ראיונות חדשה אשר מפגישה אותנו עם הבוגרים הטריים. כיצד עברו עליהם שנות הלימודים, מה מעסיק אותם, כיצד השפיע עליהם משבר הקורונה, ועוד.

מעיין שחר, בוגרת לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל
"זה פרדוקס כזה. מצד אחד יש תחושה שאמנות, במיוחד בימים האלה, היא לא דבר מובן מאליו, אף אחד ושום דבר לא מחכה לי מעבר לפינה, אני צריכה לעבוד מאוד קשה ולהיות מאוד כנה, ליצור יש מאין ולהרוויח את העשייה שלי כל יום מחדש. מצד שני יש קול שמבקש להרפות הכל, לעצור ולהתבונן רגע מהצד כמו אורחת. זה כמו מאבק בין אש ומים אבל אני מבינה שאני צריכה להכיל את שניהם, כל יום לקום בבוקר, לשים זרעים באדמה ולהשקות."
לראיון המלא    לאתר של מעיין

שלומית לב רן בוגרת בית ספר פרדס והמדרשה לאמנות
"בתקופה של הסגר הראשון לא עשיתי הרבה אומנות. איכשהו יצא שחזרנו כל הילדים לגור אצל ההורים בבית ילדותי. ודווקא המפגש עם החיים עצמם היה המעשה הכי חתרני אמנותי: לחיות בקפסולה המשפחתית, להיות מעורבת בתהליך הגמילה של האחיין שלי מטיטולים, ולבשל לליל הסדר הפכו לסוג של פרפורמנס אמנותי. האמנות המעטה שכן עשיתי נבחנה בעיניה של משפחתי הקרובה, ופתאום התעמתי עם הצורך להסביר להם מה אני עושה ומה אני בעצם לומדת, ולמה פתאום ציירתי להם על הקיר באמבטיה 100 עיניים. כשנגמרה תקופת הסגר וחשבנו שהכול מאחורינו, חזרתי לאותה נקודה וגיליתי שכמו נמלה שהולכת על סליל, אני נמצאת פיזית באותו המיקום, אבל אני גבוהה יותר. ההפסקה הזאת הייתה בשבילי כמו לתת ללחם לתפוח."

לראיון המלא  התערוכה הוירטואלית של בוגרי בית ספר פרדס בקישור

דייויד רייכמן גיבס, בוגר לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל

"טוב, ללמוד תואר שני באמנות זה לא בדיוק "לימודים" במובן הרגיל. יותר מכל דבר אחר זה הרעיון שאתה מתחייב לשים את עצמך במרכז של בחינה עצמית ותחת ביקורת שהיא הדדית לשאר חבריך לספסל.
למדתי הרבה. זו תקופה אינטנסיבית. יותר מכל נהניתי לדבר עם המרצים בפגישות האישיות בסטודיו. זה לא רק הדברים שנאמרו שם שהם תמיד הרחבה משמעותית על פעולה שבסופו של דבר נשארת לרוב די פרטית בסטודיו, זה גם תרם לי להבין משהו על אופני הדיבור מסביב ליצירה באופן כללי. לדעת לא רק לעשות את האמנות אלא גם ללמוד לדבר את האמנות זה משהו שחווים בתואר הזה באופן טבעי מכורח הנסיבות. לפעמים היה נדמה שמה שנאמר בשיחה בסטודיו הופך כמעט ליותר משמעותי ממה שבאותו רגע נעשה שם."

לראיון המלא  לאתר של דיוויד בקישור

מור רימר, בוגרת  לימודי תואר ראשון במכון לאמנות במכללת אורנים

"הפרויקט "עד היסוד" עסק במערכת הקשרים בין הגוף והבית וכלל עבודות בווידאו, תחריט, ציור פיסול וטכניקה מעורבת. בעבודות השונות הגוף והבית הופיעו כנטולי קצוות וחסרי יסודות, כמו תלויים בין שמיים וארץ. דימוי מרכזי שחזר הוא השלד של הגוף – בית, שאמור לייצב ולהחזיק פיזית ומטאפורית, ומכיל דואליות בין יצירה של בסיס איתן ובין מצבי כליה וחורבן. למשל, בעבודות התחריט השלד הוא ריק שנפער בנוף, ועבודת הוידאו "אבא אדמה" מעלה שאלות לגבי האתוס החלוצי והשאיפה לנטוע יסודות באדמת הארץ. בווידאו, שצולם בנוף ילדותי, עסקתי בקשר הבין דורי של אב ובת. אני מופיעה בו לצד אבי, שגופו הפגוע הופך עבורי למבנה ומקום. בעבודה אני בוחנת את מקומי לנוכח דמות האב, ומעמידה לשאלה את עבודת הכפיים כאקט שיש בו גאולה."

לראיון המלא.  טריילר לעבודת הגמר של רימר בקישור

לב רן

שלומית לב-רן, פרוייקט גמר בית ספר "פרדס"

עופר אסף

חדש חדיש ומחודש. המלצות אמנות לסופ"ש 13-15.8

כבר היללנו בעבר את האנשים שמניעים את סצנת האמנות המקומית על החזרה המבורכת לשגרה. כעת יש לומר שאפו כפול על כך שלא רק דברים נמשכים – אלא גם מתפתחים דברים חדשים. בגזרת בוגרי בתי הספר לאמנות שזוהי שעת חגם – תערוכות הבוגרים ממשיכות להיפתח אחת אחרי השנייה בבתי הספר השונים; בנוסף התחלנו סדרת ראיונות חדשה עם בוגרים טריים והשבוע נשתף אתכם בראיון הראשון עם מעיין שחר הנהדרת; באום אל פחם פרוייקט חדש ומרגש של תערוכות בבתים פרטיים; ובשבוע הבא – ערב אחד של אמנות, עיצוב ומחול כתמיכה בעסקים של גן החשמל.

שיהיה סופ"ש מרענן וכייפי לכולם,

שני ורנר וצוות Talking Art

שיר מורן, מרימים את השאלטר, גן החשמל

תערוכות בוגרים

אט אט פותחים בתי הספר לאמנות את תערוכות הבוגרים שלהם. חלקן מוצלחות יותר וחלקן פחות; ובכל אופן יש לקבל מראש (לפני שהולכים לתערוכה) את העובדה שמדובר באמנים טריים מאוד וברוב המקרים העבודות גולמיות ובהפקה סטודנטיאלית. יחד עם זאת, תמיד כיף למצוא את אלה שמתעלים ושניכרת בהם כוונה אמנותית יותר משוייפת. השבוע בתערוכות הבוגרים:

מנשר לאמנות – תערוכות בוגרי ובוגרות המחלקה לצילום, אמנות ותקשורת חזותית

שעות פתיחה: ימים א'-ה': 12:00 -20:00, שישי ושבת התערוכה פתוחה בין 11:00-14:00
נעילת התערוכה: 22.8.20. רח' דוד חכמי 18, תל אביב

אירוע פייסבוק

שנקר 2020: אירועי סוף השנה במחלקות העיצוב ותקשורת חזותית

השנה יש להירשם מראש לכניסה לתערוכות השונות

הרשמה לתערוכות במחלקות עיצוב אופנה, עיצוב תכשיטים, עיצוב תעשייתי, עיצוב טקסטיל, תואר שני בעיצוב – כיתת מהנדסים, תואר שני בעיצוב ופיתוח משחקים דיגיטליים בקישור

הרשמה לכניסה למחלקה לתקשורת חזותית בקישור

שעות פתיחה:  ימים א'-ה': 10:00 -22:00, יום ו' 10:00 – 14:00. מוקדים שונים בקמפוס שנקר

אירוע פייסבוק

ראיון עם מעיין שחר

אם בבוגרים עסקינן, גם אנו משתתפים בחגיגה. הזמנו כמה מהבוגרים הטריים שהציגו תערוכות שעניינו אותנו, לראיון קצר על תהליך הלימודים, על החלומות שלאחר הסיום, על השפעת הקורונה ועוד. מעיין שחר, בוגרת התואר השני לאמנות בבצלאל היא המרואיינת הראשונה שלנו.
מוזמנים לקרוא את הראיון המלא בקישור

"הוּנַאכּ הוֹן! / שם זה כאן! " תערוכות מתארחות בבתים פרטיים באום אל-פחם. אוצרת: לילך צפרוני

איזה מיזם מיוחד וחשוב הוא זה. כבר שנים שהגלריה לאמנות אום אל-פחם ואנשיה עסוקים במטרה ליצור קהילת אמנות ותרבות באזור. הפעם הם חוברים לעמותת מרבד ירוק ואדי עארה ויחד יצרו סדרת תערוכות הממוקמת בבתים פרטיים של תושבי העיר. התערוכות משלבות אמנים יהודים וערבים בתהליך של חקירה ויצירה אמנותית משותפת. כך למשל מרתק לחשוב על המפגש בין ציבי גבע ומריה סאלאח מחמיד חביב-אללה – שני ציירים שונים כל כך בטכניקה ובניראות היצירה ועם זאת דומים מאוד ברגש ובאקספרסיביות של הציורים. בדומה לכך, כל "מיני תערוכה" כזו מציעה מפגש בין סגנונות, אג'נדות, קולות, דורות ורקעים שונים ונראה שיהיה זה תמהיל מיוחד מאוד.

במהלך אוגוסט, ברחבי אום אל פחם. הביקור בתערוכות יהיה במסגרת סיורים מודרכים שיש להירשם אליהם מראש (בתשלום). מידע נוסף בקישור

אירוע פייסבוק

"מרימים את השאלטר" – אמנים מתארחים בעסקים בגן החשמל

גן החשמל הוא אזור שעובר תמורות רבות בשנים האחרונות, מאזור זנוח ומלא בפשע הוא הופך אט אט לפנינה תרבותית. ראשית יש לציין את האדריכלות באזור, לחובבי הז'אנר של אדריכלות תל אביבית של תחילת המאה ה-20, זו ממש חגיגה. מעבר לכך נפתחו בשכונה הרבה מאוד חנויות מעצבים יפות, בתי קפה קטנים, וכמובן האברהם הוסטל והייחודיות שהוא מציע. עם זאת, בניית הרכבת הקלה וכמובן משבר הקורונה, לא תורמים לוויב השכונתי, ולכן האירוע הקרוב בא להרים קצת. בכל מקרה מה שצפוי למבקרים הוא תערובת של מעצבים ואמנים אשר יציגו פעולות, מחול, מוזיקה, הקרנות וידאו, סיורים מודרכים ותערוכות בחלונות הראווה של העסקים המקומיים.

אירוע של ערב אחד: רביעי הבא 19.8 בשעה 19:00, ברחבי גן החשמל, תל אביב. הכניסה חופשית.

אירוע פייסבוק

סלוא אלנמר

סלוא אלנמר, "חיג'אב", במסגרת אירועי "הוּנַאכּ הוֹן! / שם זה כאן!", אום אל פחם

מעיין שחר

יצירה טרייה. ראיון עם מעיין שחר

עונת תערוכות הבוגרים כבר בפתח ואנו שמחים לשתף בסדרת ראיונות חדשה אשר מפגישה אותנו עם הבוגרים הטריים. כיצד עברו עליהם שנות הלימודים, מה מעסיק אותם, כיצד השפיע עליהם משבר הקורונה, ועוד.
הבוגרת הטרייה הראשונה שאנו מראיינים היא מעיין שחר, שסיימה כעת את לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל.
ראיון עם שני ורנר

היי מעיין, ספרי קצת על מי את ומה את עושה
אני מעיין שחר, בת 32, גרה בקיבוץ צאלים. השנה סיימתי את לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל ופרקטיקת העבודה שלי כוללת פיסול, מיצב ורישום.
אני מחפשת אחר חומרים, חפצים שגרתיים או רגעים יומיומיים בנאליים, שאפשר להתערב בהם ולהמיר אותם למרחבים חדשים, לעיתים מעט אבסורדיים. באמצעות מנגנונים ומערכות מכאניות סגורות, אני בונה מיצבים שמתפקדים כמו מופעים חיים המתקיימים מעצמם באופן רפטטיבי ומייצרים חזרתיות חסרת תכלית.

איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים ולהגיע למעמד תערוכת הגמר?
התואר השני הוא כמו צעד אחד דחוס ומפוקס. מהיום הראשון בתכנית כבר כמעט אפשר לראות את היום האחרון ולכן הרגשתי שכל רגע הוא בעל משמעות ואין זמן מיותר לבזבז. בנוסף, התמזל מזלי ונקשרתי מאוד לחברים בתוכנית ולכמה מרצים שהיוו מקור השראה חשוב ומפרה. תחושת סוף התואר מציפה וגם מרוקנת בו זמנית. זאת תחושה שאני עדיין לא יודעת לדבר אותה.

האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
אין ספק שהשפיע על הכל. מהילוך שמיני עברתי לניוטרל בעל כורחי ולא היתה ברירה אלא להרפות ולהתמסר. העברתי את כל פרויקט הגמר מהסטודיו בתל אביב לסטודיו בצאלים ודי מהר צללתי לעבודה למרות שלגמרי לא היה ברור איך, איפה ומתי הוא יוצג. משהו בזה הרגיע אותי ואיפשר לי חופש, יכולתי להתבונן על הפרויקט, וכשהתבוננתי – הצלחתי לראות אותו הרבה יותר חד. הפרויקט עצמו לא השתנה אבל הקריאה המחודשת שלו כנראה השפיעה על קצות האצבעות שפיסלו בחומר.

מעיין שחר 3

צילום: דור קדמי

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?
"בשורת המקהלה" הוא פרויקט שהתחלק לשני חללי תצוגה. במקור שני החלקים היו אמורים להיות מוצגים יחד בבניין שברחוב אבעולפיה אך בעקבות משבר הקורונה הוחלף לבניין החדש ברחוב הרצל 119 ושמחה שכך היה. את החלק הראשון הצגתי בחלל צידי של קומת הכניסה, בו הצבתי זוג פסלי בד מאסיביים שהסתובבו על צירם בעזרת שני מנועים וטיימר. סגרתי את אפשרות הכניסה כך שאפשר היה לעמוד מבחוץ ולהתבונן על המסה שלהם נשזרת זו בזו.  את החלק השני הצגתי בקומה השנייה של הבניין בחלל יחסית אינטימי, שם הצבתי מגדלי דליים שחורים, רדי-מייד מעורב עם פיסול, בגבהים משתנים. הדליים גדושי מים, חלקם מבעבעים וחלקם נוזלים דרך חורים קטנים ומדמים נתיב דמעות בלתי פוסק. בעזרת פיתוח מערכת סירקולציה פנימית הם פעלו במעגל סגור, כמו סוג של מזרקה. הפיסול נוצר בהשראת "גרגוילים", מרזבי מים גרוטסקיים המעטרים את מעטפת הקתדרלה הגותית, אימוגי'ם ומסכות של התיאטרון הטרגי והקומי. בנוסף, הובלת המים במערכת והטיפות שנטפו מדלי לדלי, בשילוב עם השקט שנוצר עקב מגבלות כניסת הקהל ל-10 אנשים, איפשרו לסאונד הרפטטיבי למלא את החלל.

מה החלום? איך את רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
זה פרדוקס כזה. מצד אחד יש תחושה שאמנות, במיוחד בימים האלה, היא לא דבר מובן מאליו, אף אחד ושום דבר לא מחכה לי מעבר לפינה, אני צריכה לעבוד מאוד קשה ולהיות מאוד כנה, ליצור יש מאין ולהרוויח את העשייה שלי כל יום מחדש. מצד שני יש קול שמבקש להרפות הכל, לעצור ולהתבונן רגע מהצד כמו אורחת. זה כמו מאבק בין אש ומים אבל אני מבינה שאני צריכה להכיל את שניהם, כל יום לקום בבוקר, לשים זרעים באדמה ולהשקות.

מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
אני חושבת שתפקידה של אמנות הוא לשקף את מה שהעיניים, האוזניים, האף, הפה, המישוש, המוח והלב סופגים ומעבדים ביחס לנתון ברגע הזה. ועל כן, היא תמיד משתנה ביחס לעכשווי. היא לא תלויה בוודאות או ביציבות, גם כשחונקים אותה ומנסים להשתיק את קולה, גם כשמצמצמים בתקציבים, היא תמשיך לבעבע ולבעוט… אני חושבת שאמנים צריכים להמשיך לעשות בדיוק את מה שהם עושים ולהיות ערים ופתוחים מתמיד לפלטפורמות חדשות שהתקופה מאפשרת.
בנימה אישית, אני חווה את תקופת הקורונה כמו מאיץ חלקיקים בשילוב של חשבון נפש, לטוב ולרע. אני חושבת שהיא דוחקת אותנו לפינה ומאלצת אותנו להישיר מבט למה שהיה מגיע במוקדם או במאוחר.

האתר של מעיין שחר בקישור

מעיין שחר 2

צילום: דור קדמי

הסלון 5

מים מתוקים במדבר, המלצות הסופ"ש 8-10.8

כשיוצאים לטיול במדבר, החיפוש אחר מים יכול להיות קשה ומאתגר, ובהתאמה כל מקור מים שנמצא במסענו המפרך יהיה משמח שבעתיים. אוגוסט הוא המדבר של עולם האמנות המקומי, כולם בחופש, הרבה גלריות סגורות והדימויים המעניינים ביותר שמייצרים רוב האמנים החביבים עלינו הם תמונות חופשה שמפורסמות באינסטגרם. לשמחתנו, אירועי האמנות שכן מתעקשים לקרות בחודש הזה, הם מרעננים כמו מים מתוקים. ליקטנו בשבילכם השבוע כמה תערוכות ואירועי אמנות שירוו גם את חובב האמנות הצמא ביותר.
בגלריה בקיבוץ בארי מציגה מעיין שחר פסלים היברידיים המשקפים את הציר שבו מתקיימת עבודתה: בין העיר למדבר; בגלריה מאיה תערוכה מהסוג החביב עלינו, כזו הנולדת ומתפתחת משיח בין אמנים; בגלריה רוזנפלד שיח גלריה עם קבוצת האמנים הצעירים הסלון 5, שעבודתם כבר סיקרנה אותנו מספיק בכדי לכתוב עליהם ביקורת מורחבת כאן; ובחצר בית הנסן שבירושלים, תחת כיפת השמיים, ערב הקרנת סרטים העוסקים באובדן ובהתמודדות אתו.
מאחלים לכולכם סופ"ש רענן ונעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא