סיורי גלריות בליווי הדרכה יחשפו את סצנת האמנות התוססת של תל אביב – מגוונת בסגנונות, תכנים ושאיפות.
בסיורים נבקר בגלריות בעלות אופי שונה – מגלריות מובילות ועד לגלריות ניסיוניות, וממסחריות לבעלות אג'נדה חברתית. נראה תערוכות של אמנים מהארץ ומהעולם, העוסקים בתכנים שונים ופועלים באופנים מגוונים. נזכה לפגוש את האנשים המובילים בתחום: בעלי גלריות, אמנים ואוצרים, ואף נבקר בסדנאות האמנים שם נחשף לסביבת העבודה של האמן ונזכה לראות את תהליכי העבודה מרמת הרעיון ועד לביצוע.
סיורי הגלריות מתקיימים כל פעם במקום אחר, כי אנחנו רוצים לראות את התערוכות הכי טובות בעיר.
ארכיון תגיות: גלריות בתל אביב
כתיבת תגובה
שני אירועים מעניינים בסופ"ש הקרוב
השקת העונה השביעית של הסדרה ארט21
שישי 28.11.14 בשעה 14:30, סינמטק תל אביב, שפרינצק 2
ארט21 (Art in the Twenty-First Century) היא אחת הסדרות המעולות לכל מי שמתעניין באמנות עכשווית ורוצה להעמיק ולהעשיר את הידע שלו. כל פרק בסדרה נבנה סביב נושא מרכזי ומציג שלושה אמנים העוסקים בו בעבודותיהם. כעת מושקת העונה החדשה (שביעית) של הסדרה אשר תעסוק בארבעה נושאים מרכזיים: מחקר, בדיה, סודות ומורשת.
הקרנת הסרטים תיערך בסינמטק תל אביב כאשר לפני כל פרק אמנים ישראלים יתנו דברי מבוא וידברו על הנושאים המרכזיים בפרק דרך עבודתם שלהם.
מדור חדש באתר: המלצות לסיור גלריות
אריק לוי, רכיבים פרימיטיביים
גלריה אלון שגב, עד 25.12.14
אריק לוי הוא אחד המעצבים התעשייתיים הבולטים היום בעולם, ובשנים האחרונות החליט "לחצות את הקו" ולהשתלב בעולם האמנות. "רכיבים פרימיטיביים" הינה תערוכת היחיד השלישית שלו בגלריה אלון שגב והיא ממשיכה את העיסוק שלו בתופעות טבע ובמפגש שלהן עם האדם העכשווי. התערוכה מורכבת מפסלים עשויי ברונזה מבריקה ועץ הבנויים מאלמנטים דמויי אבן (מוטיב שמגיע משפת העיצוב של לוי) הניצבים זה על גבי זה באופן המשלב גסות אורגנית ומלאכת מחשבת עדינה המסתמנת בתחושה כי הם מטים לפול. לצדם עבודות קיר עשויות בחומרים דומים. אוסף לוחות דמויי יהלום מגובבים זה על זה כמו דוגמאות בחנות שטיחים ולב עשוי חוט תיל מוזהב ופתייני.
לוי טוען כי יש בתערוכה חיפוש אחר "המרכיב הבסיסי ביותר", זה של העולם שלנו וזה של נפש האדם. כוונתו ליצור עימות בין תת מודע בלתי נשלט ובין איזון אינטלקטואלי. כמו שהטבע פוגש את האדם והמכונה שלו, כך נפגשים בתערוכה אלמנטים בסיסיים העוברים אדפטציה אל עולם דיגיטלי מהוקצע, ואנו הצופים אמורים לפענח את המפגש הזה ולסווגו לתבניות מוכרות. תחושה זו מתגלמת היטב אל מול שלושה לוחות פלדה מלוטשת ומבריקה שלוי ירה עליה במטווח כך שהיא מחוררת על ידי הקליעים. כשניצבים מולם אנו משתקפים בהם וכמו מתאחדים עם הדימוי, גופנו מחורר, פצוע. פרויד היה קורא לזה "האל-ביתי", דימוי שהוא מוכר וזר בו זמנית, שמצמרר אותנו לרגע, עד אשר אנו מעבדים באמת במה אנו מסתכלים.
בשורה התחתונה: תערוכה מרהיבה ביופייה. על אף כי הרעיונות מעט רופפים, בהחלט שווה ביקור.
החיים והמוות בגלריה אלון שגב
אם יש משהו שאני אוהבת זה תערוכות שמרגשות אותי, ותערוכתו של איתן בן משה בגלריה אלון שגב בתל אביב, היא בדיוק תערוכה שכזו. המיצב המרשים שבנה בן משה בחלל הינו מיזוג מושלם של שליטה מדויקת במדיום הפיסול ובחומר, ושל אמירה רומנטית סוריאליסטית על עולם שהיה ואיננו ואשר מתגלמת בחומר באופן מדויק ומרגש להפליא.
האלמנט המרשים ביותר בתערוכה הינו מיצב פיסולי גדול ממדים שנמצא במרכז הגלריה. מדובר על שולחן עשוי מראה ועליו מפוזרים שברי חפצים כגון כוסות קריסטל וכלי שולחן אחרים, ולצדם כוכבי זכוכית, פרחים וקורי עכביש. כולם עשויים מזכוכית, פלסטיק וקריסטל, חלקם נעשו בטכניקות ניפוח זכוכית מסורתיות ואחרים נעשו במדפסת תלת ממדית. זה לצד זה שוכנים החפצים וערוכים כמעין משתה עשיר אשר קפא בעת הווייתו ונשאר דומם במשך זמן רב, עד שכסוהו האבק וקורי העכביש.
"קו תפר" תערוכת יחיד ליוכבד ויינפלד
“Menstruation”, 1976, documentation of performance
שנות השבעים בארץ הן בין השנים הסוערות והמרתקות בהיסטוריה של האמנות הישראלית. תקופה זו מתאפיינת בהתעוררותן של שאלות נוקבות לגבי מעמדן של קבוצות שונות בחברה, בביקורת לגבי האפליה שמנחילה הממשלה ובעקבותיה החלו גם להישמע קולות של מחאה ורצון לשינוי, כל אלה כתסמינים של שבר באמונה העיוורת בשלטון שהביאה בסופו של דבר להחלפתו ב"מהפך" של שנת 1977. בתוך כך, עברה גם האמנות שינוי מהותי, מאמנות שמקדשת את השאיפה לחברה קוהרנטית ואת הקונצנזוס הפוליטי, לאמנות שבוחנת את הפרט ונותנת ביטוי לקולות אינדיבידואליים מסוג חדש. מאמנות מקבלת ואף מפארת, לאמנות ביקורתית.
לפעמים הכל מתחיל בתמונה אחת בלבד
Jeff Wall, After Invisible Man by Ralph Ellison, the Prologue
בימים אלה מוצגת במוזיאון תל אביב התערוכה "ניראות" של האמן הקנדי ג'ף וול. וול הוא אחד האמנים האהובים עלי בכל הזמנים. נחשפתי לעבודותיו לראשונה כאשר למדתי צילום לפני מספר שנים. וול הקדיש את הקריירה שלו לחיפוש אחר מאפייניו הבסיסיים של הצילום ולחקירתם, והוא נחשב לצלם כה חשוב בעיקר בשל העבודה שהצילומים שלו עזרו בשינוי וביסוס מעמדו של מדיום הצילום בתוך שדה האמנות הרחב.