ארכיון תגיות: תל אביב

חשיבותה של התמדה. המלצות הסופ"ש 31.8-2.9

בתוך הכאוס הישראלי המוכר, קשה מאוד לקיים מוסדות לאורך זמן. לעומת אירופה בה קיימים מוזיאונים וגלריות בני עשרות ומאות שנים, אנחנו כאן עובדים בקנה מידה צנוע יותר. ועדיין יש לנו את המתמידים שלנו שדואגים לשמור על גחלת תרבותית רציפה ורוחשת – ולהם מוקדשות המלצות השבוע. אימרה מוכרת בין אמנים גורסת שהשראה היא חשובה וטובה, אבל אם לא מתייצבים בסטודיו מדי יום לאורך זמן, יכול להיות שכאשר היא כבר תגיע – לא יהיה אף אחד כדי לקבל את פניה. הגלריות בהמלצות השבוע דואגות שההשראה לא תגיע אף פעם לבית ריק.

תוכנית שהות האמן היוקרתית 'ארטפורט' חוגגת עשור עם תערוכת סיום מחזור נוספת; צמד אמנים בלתי נלאה מקבל לידיו גלריה עירונית חדשה בתל אביב; בגלריה פי8 חוגגים 15 שנות פעילות עם תערוכת מכירה מגוונת. וגם אנחנו מתמידים בהמצאה של תכנים חדשים ורלוונטים, ומשיקים סיור חדש בפריז בעקבות אמנות רחוב ענקית ברובע ה-13 האחר.

סופ"ש  של השראה ושל התמדה,
שני ורנר וצוות Talking Art

חן כהן, מתוך תערוכה קבוצתית בארטפורט, תל אביב

'נונפיניטו', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ורדית גרוס

קשה לדמיין את סצינת האמנות המקומית בלי ארטפורט. תוכנית שהות האמן היוקרתית שהיא כבר הרבה יותר מ"רק" תוכנית שהות אמן, עם גלריה משובחת ויוזמות כמו יריד ספרי האמנות, שיחות אמן, הרצאות, אירועי תרבות ועוד. אבל בליבו של ארטפורט הזה יושבת תוכנית שהות האמן שמצליחה שנה אחר שנה לגבש קבוצה איכותית של אמניות ואמנים שנמצאים בנקודה המדוייקת שבין הבטחה גדולה למימוש ולתת להם כלים נוספים להצלחה. התערוכה 'נונפיניטו' חוגגת כל שנה את סיומו של עוד מחזור עם פרויקטים שאינם תערוכות סיום אלא סימון נקודה בזמן בקריירה של האמנים. הפעם פתיחת התערוכה היא חגיגה כפולה שמציינת גם עשור לפעילותו המוסד החשוב הזה. עשר שנים של מוסד אמנותי עצמאי ושאינו נתמך על ידי המדינה, זה לא הולך ברגל, בודאי לא במקומותינו – אנחנו נקרא לזה עשר השנים הראשונות ונחכה בסקרנות לראות מה מתכננים כאן להמשך.

בהשתתפות: אירה אדוארדובנה, יעל אפרתי, חן כהן, לי נבו, אבנר פינצ'ובר, הלל רומן
אירוע פתיחה: שבת, 2.9, 20:00, ארטפורט, העמל 8, תל אביב
אירוע פייסבוק

'תגובה פשוטה להודעה בסיסית', תערוכה קבוצתית והשקת גלריה עירונית חדשה. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

קשה להאמין, אבל הפעם האחרונה שנפתחה בתל אביב גלריה עירונית היתה לפני כעשרים שנה – אז היתה זו גלריה קו 16 שעדיין ממשיכה לפעול בהצלחה. אלה חדשות משמחות במיוחד לשמוע על פתיחת גלריה עירונית חדשה, במיוחד בימים טרופים אלו. הגלריה אשר מתהדרת בשם המושחז 'תער' תופעל ע"י הצמד הדינמי יואב וינפלד ועומר שיזף. השניים עומדים מאחורי חלל התצוגה 'אופנובנק' אותו הפעילו מתוך הסטודיו המשותף שלהם במרכז "סטודיו בנק" (אף הוא היה בתמיכת העירייה), לאחר שנאלצו לפנות את הסטודיו פתחו את הגלריה מחדש בסטודיו החדש שלהם ולאחר שפונו גם משם המשיכו להפעיל אותו מתוך חללים מארחים. כעת הם מקבלים חלל משלהם במימון העירייה ומלמדים אותנו משהו על חשיבותה של עקשנות והתמדה במאבק על יצירת תרבות עצמאית ובועטת. הגלריה תפעל בתוך גינת אלוף בצלות המקסימה והמשופצת בפלורנטין מתוך אג'נדה של הכנסת האמנות לחיי היום יום של התושבים בעיר. בהצלחה!

בהשתתפות: מוחמד טוחי, אורי טוכמן, אליאב ליבוביץ׳, יואל פלד ועמוס פלד, שוש קורמוש, נעה שחף שמחיוף
אירוע פתיחה: יום חמישי, 31.8, 18:00, גלריה תער, גינת אלוף בצלות, סמוך לרחוב הרצל 53, תל אביב
אירוע פייסבוק

'סלון P8  – הגלריה מארחת', תערוכת מכירה. ליווי אוצרותי: מיטל מנור
גלריה פי8 היא לא גלריה של רעש וצלצולים, במשך כל שנות פעילותה היא עוברת בין חלל צנוע מידות אחד למשנהו ובהתאמה התערוכות המוצגות בה – אפשר לומר קאמריות באופיין. אבל יחד עם הצניעות הזו, הגלריה השיתופית פועלת באופן רציף ועקבי כבר 15 שנה שבהן התחלפו הרבה מהאמנים המפעילים אותה ואיתם השתנה והתפתח אופיה של הגלריה, התקיימו שיתופי פעולה עם אוצרים ואוצרות שונים והוצגו תערוכות של אמנים צעירים ומבטיחים לצד ותיקים וחשובים. כעת חוגגים כאן 15 שנות פעילות באמצעות תערוכת מכירה מיוחדת שנותנת מקום לאמנים והאמניות שעבדו עם הגלריה במהלך השנים. התערוכה פתוחה במהלך סוף שבוע אחד בלבד ומציעה למכירה במחירים נוחים למדי עבודות אמנות מכל הסוגים – מציור עד הדפס, מפיסול עד צילום. חצי מהרווחים יתרמו על ידי האמנים לתנועת המחאה "בונות אלטרנטיבה". קנו לעצמכם מתנה לחג

 בהשתתפות: עופרה אוחנה, מתי אלמליח, רות ביגר, לי ברבו, רוני בן פורת, טל גולני, נטע דרור, כרמלה וייס, איתי זלאיט, ינון כלפון, תמר לב-און, רונית מירסקי, אלינור סאם, אבשלום סולימן, אשחר חנוך קלינגבייל, נעמה קליימן, מור קליינר, מיכל קליסקי, סלי קריסטל, צח שיף, עדי שמעוני

התערוכה תהיה פתוחה במהלך הסופ"ש בלבד. שעות פתיחה: רביעי  30.8.23, 14:00-20:00 חמישי 31.8.23, 14:00-22:00 ובשעה 19:00 מסיבת סוף הקיץ. שישי, שבת 1-2.9.23, 10:00-16:00.
גלריה P8, הפטיש 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

סיור פריזאי חדש! ציורי קיר XXL ברובע ה-13

החל משנות השישים של המאה הקודמת, החלו להופיע על קירותיו של הרובע ה-13 יצירות אמנות גדולות מימדים שנוצרו על ידי אמנים שונים ובתמיכת העירייה. בשנים האחרונות הפכו אזורים מסוימים ברובע למוזיאוני רחוב של ממש!

כמו באיזורים דומים בעולם, גם כאן מדובר באיזור תעשייתי בו מוקמו מפעלים ושוכנו בו בני מעמד הפועלים, אשר עם השנים שינה את פניו ואת אוכלוסייתו. אמנות רחוב היא גם סיבה וגם תוצאה של התהליכים האלה. בשל נוכחותם של מגדלים ובנייני דירות רבים שנבנו לאחרונה, הרובע בעל חזות מודרנית ששונה מאוד ממרכז פריז ההיסטורי.

הצטרפו אלינו לסיור צבעוני בין עבודות אמנות רחוב ענקיות, בחלק האחר של פריז.
פרטים והרשמה בקישור

לי ברבו, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה פי8

סיכום השנה שלנו

סופי שנה הם תמיד זמן טוב להתבוננות ולהרהור על השנה שעברה, על הטוב והרע שהיה בה ובשבילנו כמובן, על האמנות שפגשנו וריגשה אותנו. בשנה החולפת יצאנו מנבכי המגיפה, עולם האמנות הישראלי נתן את כל מה שיש בו גם בתקופה הזו ועל כך אין לנו אלא לומר – שאפו! כמה גאווה יש בעשייה האמנותית הישראלית.

בגזרה שלנו גם היו כמה שינויים מרגשים, נפרדנו מחברי צוות שליוו אותנו במשך תקופה ארוכה והיוו חלק משמעותי מהעשייה שלנו; ולצידם התווספו לנו חברים חדשים בארץ ובאירופה. השקנו את סיורי הלוקאלז שלנו – עשייה מבורכת שההזדמנות לה קרתה דווקא בזכות המגיפה או בהשפעתה. חזרנו לסייר בחו"ל עם קבוצות ישראליות שהתלוו אלינו לונציה, לא פחות מ120 אורחים ואורחות סקרנים שכיתתו רגליהם איתנו בין התעלות בתערוכת האמנות הטובה בעולם.

לצד כל זאת, כל אחד מאיתנו המשיך גם בעשייה האישית שלו, חתונות, ילדים, רילוקיישנים, תערוכות יחיד וקבוצתיות, תהליכי אוצרות שיצאו לפועל ועוד.

ובנימה זו של אופטימיות, עם חגיגת הטוב שהיה ובציפייה לעוד שנה מבורכת, נאחל לכל ידידינו שנה טובה, של אמנות מעולה!

כמדי שנה וכמיטב המסורת, הנה סיכום השנה החולפת מטעם חברי הצוות של Talking Art, שבחרו את אירוע השנה שלהם.

אנט מסאז'ה, מתוך 'תשוקה, הפרעה', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב – הבחירה של יונתן אולמן

מפגש בסטודיו עם אורן אליאב – הבחירה של שני ורנר

שני ורנר – מפגש מחודש עם יצירתו של אורן אליאב

כבר כתבתי בעבר, שאחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא מפגשי סטודיו והכרה קרובה יותר עם האמנים האהובים עליי. לא מזמן חזרו התיירים לבקר בארצנו, ועמם חזרו גם סיורי האמנות התפורים במיוחד עבורם. במסגרת זו, ביקרתי בסטודיו של האמן אורן אליאב, שאת עבודתו הכרתי היטב אך מרחוק. אורן אירח אותנו בנדיבות ובשמחה וחשף פן מרתק על העשייה שלו. מקורות ההשפעה הדיגיטליים והמגע שלהם עם מצע הציור הוותיק, ריגשו אותי מאוד וחיברו אותי באופן ישיר לאחד הנושאים החמים ביותר היום – אמנות וטכנולוגיה. תודה אורן!

נטע עשת – התערוכה 'בדלת אמות' של בתיה אפולו במוזיאון הרצליה

לא חסרות פנינים במחזור התערוכות הנוכחי שמוצג במוזיאון הרצליה. אני מצאתי את עצמי מתלהבת במיוחד מתערוכתה של בתיה אפולו. אפולו היא אמנית שלא פרצה לתודעת הקהל הרחב בחייה וכעת, ארבע שנים לאחר מותה, התערוכה הזו עושה שירות חשוב בלהביא את עבודתה לקדמת הבמה. אהבתי את סגנון הציור הפיגורטיבי שלה שהרגיש לי על התפר בין איור לציור. השילוב בין הצבעוניות לדימויים יצר משהו קצת קודר שהצליח לרגש אותי.

אלעד רוזן – התערוכה 'טעויות העתיד וכיבוד קל' של גיא גולדשטיין בארטפורט

כשרואים כל כך הרבה אמנות כל השנה, לפעמים כבר קצת קשה להיות מופתע. לכן שמחתי מאוד על ההפתעה הנעימה שחוויתי בכניסה לתערוכה המוצלחת של גיא גולדשטיין "טעויות העתיד וכיבוד קל" בגלריה של ארטפורט. אני מכיר את גולדשטיין כאמן רציני ואנליטי שתערוכותיו מעוררות מחשבה ונולדות מתוך מחקר מעמיק וארוך. היה זה גילוי משמח במיוחד לגלות תערוכה מלאת הומור עם המצאות ויזואליות וחיבורים מפתיעים בין אובייקטים. מצאתי את עצמי מסתובב בתערוכה עם חיוך על הפנים ובשבילי, כמי שלוקח הומור מאוד ברצינות – זו המחמאה הכי גדולה.

מימין: בתיה אפולו (פרט), מתוך תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה – הבחירה של נטע עשת
משמאל: ערבה אסף, מתוך תערוכת יחיד בגלריה לחם ושושנים – הבחירה של עמית רובין

משה שק במוזיאון ארצות המקרא

מיכל סופיה טוביאס – היכרות עם עבודתו של האמן משה שק

כחובבת פרהיסטוריה ידועה, התערוכה שהייתה עבורי חגיגה גדולה היא כמובן התערוכה ״חפירות – אמנות מזמן עכשיו״ שאצרה בחוכמה ובנדיבות שירה פרידמן במוזיאון ארצות המקרא. מעבר לשילוב הנהדר של עבודות אמנות עכשוויות המגיבות לרוח קדמונית לצד הממצאים הארכיאולוגיים הפנטסטיים של תצוגת הקבע, התרגשתי במיוחד מגילויו של אמן ופסל נפלא שלא הכרתי – משה שק. התערוכה הזאת כאילו נולדה כדי לשים עליו אלומה רכה של אור ולומר: לפעמים אפשר להתגעגע לזמן אחר במקום הזה. זה בהחלט משהו ללכת איתו הביתה.

עברי באומגרטן – התערוכה 'פני מזרח מאדימין' של הינדה וייס בארטפורט

השנה התלהבתי במיוחד מהתערוכה "פני מזרח מאדימין" של הינדה וייס בארטפורט. התערוכה בחנה את הנוזליות של הזמן וההיסטוריה מנקודת מבט ייחודית על תקופת המגפה בניו יורק. הינדה יוצאת מתוך עיסוק בחומרים תיעודיים למסע מרגש ומרתק בין הקולקטיבי לאישי. שווה גם לציין את רמת ההפקה הגבוהה של התערוכה שיצרה חלל מרשים עם הקרנות ענק שעטפו את הצופה ולקחו את החוויה עוד צעד קדימה.

לירון אלקולומברה – אירועי 'אוהבים אמנות – עושים אמנות' בתל אביב

מבחינתי האירוע של השנה היה "אוהבים אמנות עושים אמנות",  ובפרט התערוכה המרכזית – "אליהו" ביד אליהו. סופ״ש גדוש באמנות והזכות להדריך סיורים שם ולחשוף אמנות לקהל כל כך רחב. מרגש במיוחד היה בשבילי לחזור להדריך לראשונה מאז היציאה לחופשת לידה. החזרה לשטח הרגישה גם כמו הרפתקה חדשה אבל גם כמו לחזור הביתה.

יונתן אולמן – התערוכה 'תשוקה, הפרעה' של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב

השנה שמחתי מאוד על ההזדמנות לפגוש את התערוכה רחבת היריעה של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב לאמנות. אני אמנם מכיר את עבודתה של מסאז'ה כבר שנים רבות, אך מעולם לא הזדמן לי לפגוש תערוכה כל כך מקיפה שלה. בהמון מובנים, לדעתי, תערוכה שהציגה אמנות מעניינת בהרבה מהתערוכה המאוד מתוקשרת של יאיוי קוסמה (וזה מבלי להפחית בכלל מערכה של קוסמה) וחבל שעברה קצת 'מתחת לרדאר'.

הילה בן ארי בבית אנה טיכו – הבחירה של נועה מירו

דוד דובשני – 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל
זו תערוכה שהייתה ממש כפי ששמה מעיד – חגיגה של רישומים מהמאה האחרונה. מפול קליי ועד ויליאם קנטרידג'. בנוסף, בכניסה לתערוכה הייתה תערוכה אחרת שעסקה במגילת פירנצה. שני העולמות הכל כך שונים השלימו זה את זה והוכיחו שלא צריך יותר מפיסת נייר ודיו כדי לברוא עולמות.

נועה מירו – התערוכה 'קול הקורא אל עצמו' של הילה בן ארי בבית אנה טיכו

תערוכת השנה שלי היא תערוכתה של הילה בן ארי "קול הקורא אל עצמו" בבית אנה טיכו (אוצרת: תמנע זליגמן). לב התערוכה הוא מיצב הוידאו שיצרה בן ארי כמחווה לאמן מגזרות הנייר הנשכח משה רייפר. זוהי תערוכה חכמה ומלאת רגישות המשלבת בין המיצב של בן-ארי למגזרות הנייר של רייפר העשויות בדקדקנות מעוררת השתאות. מתוך האפלה מגיחות דמויות בודדות; ספק מתמזגות, ספק נאבקות במחול שדים עם יריעות נייר.  ההצבה בחלל מזמינה אותנו למעין מסע אל נבכי התת-מודע, למבט על גבולות ומגבלות הגוף והחומר, בין שברי הברות, בניסיון לברוא עולם יש מאין.

עמית רובין – התערוכה 'שתיהן אותה אחת' של ערבה אסף בגלריה לחם ושושנים

אחד מרגעי האמנות המרגשים ביותר שקרו לי בשנה האחרונה התרחשו בגלריית לחם ושושנים בתערוכת היחידה של ערבה אסף 'שתיהן אותה אחת'. האובייקטים והציורים היו מרגשים, אבל יותר מכל נגעה בי הקריאה בקלפים. לערבה יש מערכת קלפים, מצוירים בידה, שסביבם בנוי טקס עם קודים וחוקים לפתיחה. במסגרת התערוכה היא ערכה למבקרי ומבקרות התערוכה ואני ביניהם, טקסי פתיחת קלפים – אחת על אחת. לא אגלה מה שאלתי אבל הרמז היה מדויק ואפילו הספיק להתממש, ממליצה בחום לעקוב אחריה.

התערוכה 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל (הצילום באדיבות מוזיאון ישראל) – הבחירה של דוד דובשני

גיא גולדשטיין - 1 צילום - טל ניסים

גיא גולדשטיין, מתוך 'טעויות העתיד וכיבוד קל', תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום: טל ניסים

אמנות עם ובשביל ילדים בחול המועד

חול המועד הגיע ואיתו השאלה – מה עושים עם הילדים? בשבילנו כמובן שהתשובה ברורה – מדברים אמנות!

אספנו בשבילכם כמה מהפעילויות האמנותיות לילדים שמוצעות ברחבי הארץ בשבוע הקרוב, כדי שנוכל להעביר את החג הזה בצורה נעימה ויצירתית.

חג שמח ורגוע

שני ורנר וצוות Talking Art

סדנת ציור בבית ליבלינג, תל אביב

בית ליבלינג

אחד ממרכזי האמנות היפים בתל אביב שממוקם בצורה אסטרטגית בכיכר ביאליק מציע שלל פעילויות לילדים.
כמצופה מהמקום, הסדנאות פועלות ברוח הבאוהאוס ומציעות לילדים להתנסות במגוון טכניקות כמו ציור, אריגה, נגרות ואפילו אדריכלות.
המקום מציע פעילויות למגוון רחב של גילאים מגיל 5 ועד 12 במסלולים שונים שנעים מקייטנה של שבוע וחצי ועד לפעילויות ממוקדות וסטודיו פתוח.

בית ליבלינג, מרכז העיר הלבנה, רחוב אידלסון 29, תל־אביב
הנחה מיוחדת לתושבי תל אביב, כל הפרטים והרשמה באתר המרכז

מוזיאון תל אביב

כצפוי, מוזיאון תל אביב מציע פעילויות למידה ויצירה הנוגעות לתערוכות המוצגות שם כרגע, כולל לתערוכתה של יאיוי קוסאמה שכבר אוטוטו נסגרת. בין השאר מציעים שם ערכות לפעילות עצמאית, סדנאות ומדריכים קוליים מותאמים לילדים.

מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.  לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

מוזיאון בת ים

מוזיאון בת ים אמנם צנוע בגודלו, אבל מאז ומתמיד דאג לשמר ולטפח מחלקת חינוך וילדים חזקה ופעילה. במהלך חול המועד מציעים שם מגוון של פעילויות בעקבות התערוכה היפה של שחר יהלום והתערוכה בעקבות סיפור חייה של הלן קלר המוצגות שם כעת, ביניהן שעת סיפור, סדנת יצירה ועוד.

מוזיאון בת ים, רחוב סטרומה 6, בת ים.  פרטים וכרטיסים באתר המוזיאון

יאיוי קוסאמה, מתוך תערוכה במוזיאון תל אביב. צילום: אלעד שריג

מוזיאון אגם

המוזיאון המוקדש לאמן הצבעוני בראשון לציון הוא יעד מתבקש לביקור עם הילדים, ובהתאמה מציעים שם לכבוד החג סיורים מודרכים למשפחות, סדנאות אמנות קינטית לילדים ועוד מגוון פעילויות למשפחה.

מוזיאון אגם, רחוב מישר 1, ראשון לציון.  פרטים וכרטיסים באתר המוזיאון

מוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע

למטיילים צפונה מציעים במוזיאון וילפריד שבקיבוץ הזורע ביקור מודרך ופעילות משפחתית בתערוכה 'סדק' של טליה קינן, ולסדנת יצירת 'ציור קסם' בהשראת התערוכה.
עלות השתתפות 30 ש״ח לילד, 15 ש״ח להורה מלווה וכוללת כניסה למוזיאון.

איפה ומתי: ימי שני ורביעי, 18.4, 20.4 בשעה 10:30, מוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע.  פרטים נוספים באתר המוזיאון

יעקב אגם, מתוך 'שומעים את הצבעים' במוזיאון אגם, ראשון לציון. צילום: דור קדמי

שירה ריימן

חייבות אמנות. המלצות הסופ"ש 12-14.11

איך אומרים באנגלית? When it rains it pours, הגשם מוביל למבול. אם בשבועות האחרונים דברנו בהססנות על חזרה כלשהי לשגרת אמנות, הסופ"ש הקרוב מוכיח שתל אביב היא באמת עיר ללא הפסקה ושהתרבות והאמנות הן חיוניות לא פחות מדברים אחרים. ביום חמישי ייפתחו אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות" אשר הפכו בשנים האחרונות לאירוע המרכזי בתחום האמנות שנתמך על ידי העירייה. כמובן שהשנה היו צריכים הדברים להשתנות מעט בשל המצב, ועם זאת נראה שמגבלות יכולות להיות גם דבר מפרה – במיוחד באמנות. הסופ"ש הקרוב עמוס לעייפה באירועים מעניינים, שונים ומפתיעים לצד פתיחה של תערוכות חדשות.

בהמלצות הסופ"ש לא נרחיב על התערוכה המרכזית של האירוע, כיוון שעל כך תוכלו לשמוע בסיורים שלנו, שכן אנחנו נוביל השנה את הסיורים הרשמיים מטעם העירייה (כולם התמלאו בין רגע, אבל יש סיור פתוח נוסף בקישור). בחרנו להציע רשימה של קצרים משלל האירועים שיתקיימו בסופ"ש בין היתר פתיחת תערוכה משותפת לאניסה אשקר ומשה גרשוני, קבוצת פרוטקטיב אדג' שיוצאת לישון במוסדות תרבות סגורים, ערבי הקרנות וידאו ארט, סדנה מקוונת ליצירת עששיות ועוד.

זה הזמן לנעול נעליים נוחות ולצאת לראות אמנות – איזה כיף!

שני ורנר וצוות Talking Art

מיכל ארז

מיכל ארז, מתוך התערוכה "כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת", סטודיו בנק

תערוכות

תערוכה מקבילה לאניסה אשקר ומשה גרשוני. אוצרת : אורית מור

בשנת 1970 כתב משה גרשוני על אחד מרישומיו את המשפט "הנייר נראה לבן מבחוץ, אבל בפנים הוא שחור". במשפט זה הוא מסמן את המתח בין הזהויות השחורה והלבנה, ואת העמל "השחור" שמסתתר מאחורי הנייר הלבן. משפט תמים לכאורה, אך פוליטי במובהק. יצירתו של גרשוני נחשבת לאחת המכוננות באמנות הישראלית וחשוב לזכור שהיא גם משתייכת לדור שבו המחאה הפוליטית החלה לראשונה להופיע בארץ, וגם באמנות המקומית. החיבור עם אניסה אשקר הוא מעניין בהקשר זה, כמייצגים שני דורות שונים של אמירה דומה. מעבר לכך, יש קשר סגנוני וצורני בין שני היוצרים ומעניין לראות תערוכה שתכיל בתוכה וודאי אקספרסיביות רבה ועוצמה ציורית.

פתיחה: יום חמישי, 12.11 בשעה 20:00, הלובי מקום לאמנות. ארלוזורוב 6, תל אביב.  אירוע פייסבוק

"חומר אפל מאוד" תערוכת יחידה לשירה ריימן. אוצרת: הגר רבן

איכויותיו של הפיסול הישראלי הן דבר שיש לחקור אותו יותר לעומק, נדמה שמשהו מתזת "דלות החומר" המכוננת, דבק עדיין באמנות המקומית בכלל ובפיסול בפרט. אכן, קשה ליצור בארץ פיסול מונומנטלי נוסח אירופה בברונזה או אבן, ואנו עדים בעיקר לפיסול המשתמש בחומרים זמינים יותר ובתוך כך בהרבה חומרים מן הנמצא ומן המוכן. עבודותיה של ריימן הן תחביר מסתורי ואפלולי של אותם חומרים פשוטים. גזירי עץ, חבלים, עצמות של פרה – כרוכים יחד במעין תחבושות פלסטית שחורה ודמוית זפת. מושג "החומר האפל" נלקח כאן בהשאלה מעולם המדע ונראה שהוא מתאים מעין כמוהו, כשאלה מהו אותו דבר מסתורי ולא ברור שהופך את מחבר הדברים לטעון כל כך.

פתיחה: חמישי 12.11, 17:00-23:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב.   אירוע פייסבוק

האתר של שירה ריימן בקישור

"כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת" תערוכה קבוצתית. אוצרת: יוליה יבלונסקי

כשמה כן היא, תערוכה מורכבת. סטודיו בנק הוא מתחם אמנות שהוקם בחסות העירייה במבנה ששכן בו בעבר בנק ועתיד להפוך למלון חדש. כיאה לתהליכי הג'נטריפיקציה בעיר – האמנות משמשת ככלי לשיבוח עירוני בתקופת המעבר שבין שני המוסדות הכלכליים. יש בכך הרבה טוב, אך תמיד אפשר לזהות במהלכים כאלה גם בעייתיות נדל"נית, כלכלית וערכית. כך או כך, התערוכה עוקבת אחר דמויות מפתח בבוהמה התל אביבית של המאה הקודמת ובניסיון שלהן להעיר את השדה המקומי, ובבעיות דומות שמתקיימות גם היום. כפי שנכתב בטקסט התערוכה "העבודות המוצגות עוסקות במתח שבין המיתולוגי לעכשווי; בין שימור האתוס לקריאה מחודשת של ההיסטוריה".

פתיחה: חמישי, 12.11, 19:00. סטודיו בנק, בן יהודה 71, תל אביב.   אירוע פייסבוק

אירועים

ארט בי אנד בי – עולם התרבות הלך לישון, מופע שינה של קבוצת פרוטקטיב אדג'

לאט ובנחישות קבוצת האמנים המגוונת הזו חודרת לתודעה, בזכות המיצגים מעוררי המחשבה שלהם. כעת, בפעולה פשוטה יחסית הם יצאו לישון (באמת לישון) על במות היכלי התרבות הנטושות.

ההופעות והשינה יוקרנו על קיר חיצוני של תיאטרון הקאמרי בלייב סטרימינג כמו גם ברשתות החברתיות.

אירוע פייסבוק.    לייב סטרימינג

"חייבים אמנות" סדרת אירועים בחסות הגלריות השיתופיות בעיר

כיאה לגלריות האלטרנטיביות בעיר, הן מובילות מחאה וביקורת על המצב הקשה שעולם האמנות נתון בו בימים אלו. בהתאמה, כל האירועים יהיו בעלי אופי ביקורתי על המצב. בין היתר: סדנה מקוונת ליצירת עששיות "לך" ו"חייבים אמנות" (בהנחיית רותם ריטוב) ותהלוכה לאחר מכן; מיצב חוצות של גל ורדי, העוסק בהריון ולידה בזמן סגר הקורונה;  מיצב "אירוע לבבי" של רותם רשף במעבדה לאמנות; "המולה וזעם" – הקרנת אסופה של עבודות וידאו. אוצר: יאיר ברק

יש עוד הרבה אירועים. מומלץ להתעדכן באירוע הפייסבוק על כל האירועים והפרטים

אבנר פינצ'ובר

אבנר פינצ'ובר, הקרנת וידאו ארט במסגרת "חייבים אמנות"

ענבל הופמן 1

יצירה טרייה. ראיון עם ענבל הופמן

משבר הקורונה שינה את פרוייקט הגמר של ענבל הופמן. מה שהתחיל בתור יצירה עם אופי חברתי מאוד, כבר לא התאים ובמקום זאת חפצי היום יום מהמרחב הביתי, הרכיבו את המיצב הסופי.
שני ורנר בראיון שני בסדרה "יצירה טרייה" עם בוגרי בתי הספר לאמנות של שנה"ל הנוכחית.

ספרי קצת על מי את ומה את עושה
שמי ענבל הופמן, אני עוסקת באמנות משנת 2012, לפני כן עסקתי הרבה שנים בעיצוב ואיור. גרה בתל אביב, שני ילדים, שלושה חתולים, מעלית וחניה. אני חושבת על עצמי בתור אמנית 'רב תחומית' כי לפעמים יוצאת לי איזו עבודת וידאו, אבל אני בעיקר פסלת, בעיקר מיצב, בעיקר תלוי מקום….עד היום כל הפרויקטים שעשיתי והצגתי התייחסו, ועל פי רוב גם צמחו מתוך התאמה לחלל נתון בו הוצגה העבודה.
איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים להגיע למעמד תערוכת הגמר?
עברו עלי שנתיים לא פשוטות במחלקה לאמנות, את התואר הראשון עשיתי בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, ובין התואר הראשון לשני צברתי שנות עבודה, שנות סטודיו ודי הרבה פרויקטים.
קיוויתי שהלימודים יתנו דגש על תאוריה עכשווית, ניתוח טקסטים וניתוח עבודות אמנות, קריאה ביקורתית והעמקת השיח בנושאים תיאורטיים – שזה צד אצלי שהיה בחסר וקיוויתי שישלים את הצד המעשי של עבודתי. אולם התברר לי שהתכנית מבוססת בעיקר על עבודה עצמאית בפורמט של ביקורי סטודיו, אז העמקתי בצד התיאורטי כמה שניתן בעצמי (ממש עפתי על כתיבת העבודות העיוניות…).
בנוסף היה קושי בהתכוונות לפרקטיקה תלוית מקום, כי אתה עובד בסטודיו ללא אופק תצוגה, בלי לדעת מה יהיו התנאים הפיזיים שתקבל במועד ההגשה של הפרויקט, מה שאילץ אותי לשנות את אופי העבודה שלי במהלך התואר ,  וזה גם השפיע על ההיערכות לפרויקט הגמר, מאחר וקיבלנו שיבוצי תצוגה הרבה אחרי שהפרויקטים כבר היו מגובשים.
היום יש נטייה אצל מרבית האמנים ובכללם הסטודנטים, לעשות עבודות שמגיבות לחללי התצוגה מתערבות הם ומפעילות אותם, והניתוק מנתוני התצוגה במהלך העבודה הוא דבר שצריך להתמודד איתו. בנוסף רוב השנה השנייה גם עבדתי על תערוכת יחיד שהייתה מיועדת להיפתח בסוף מאי במוזיאון ישראל, כך שעבדתי מאוד קשה לסיים את העבודות לתערוכה ולתואר במקביל.
אלו היו שנתיים קשות, ועבורי זו הקלה גדולה לסיים את התואר, חיכיתי שזה יהיה מאחורי.
האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
היציאה לסגר שינתה את התוכניות שלי לחלוטין, תחילה הורחקנו מהסטודיואים ועברנו ללמידה בזום. בשלב הזה התחלתי להבין שהפרויקט שתכננתי, שהיה גם תלוי מקום וגם התבסס על שיתוף הקהל והיה לו אופי מאוד 'SOCIAL' אין לו היתכנות במציאות של סגרים וריחוק חברתי. בנוסף, כל התפיסה 'תלוית המקום' שמאפיינת את היצירה שלי בדרך כלל לא הייתה רלוונטית כיוון שהבניין בו היינו אמורים להציג היה מיועד להריסה (בתאריך סיום הלימודים המקורי). לסיום, מאחר שכאמנית אני מגיבה למה שאני חווה, מצאתי את עצמי מתחילה תהליך עבודה על פרויקט חדש כראקציה למצוקת הבידוד ולמהדורות החדשות, זה הפרויקט שבסופו של דבר הצגתי בתערוכת הגמר.

ענבל הופמן 3

פרוייקט הגמר של ענבל הופמן. בצלאל תואר שני 2020

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?
הצגתי מיצב מותאם חלל, שפירק את פנים הבית שלנו בימי הסגר והרכיב אותו מחדש. בפרויקט היו ייצוגים של בני המשפחה דרך חפצים אישיים, והרבה התייחסות לזמן שהולך לאיבוד כאשר הוא מושקע בפעולות תחזוקה ביתיות שונות. המיצב הפיסולי שבניתי יצא מתוך רגעי הבהלה והשעמום שאפיינו את ימי הסגר, כדי להזיז את הזמן בכוח קדימה התחלתי להתעסק עם כל אספקט של שאריות חיינו בבית: כביסה, כלים, הכנת ואגירת מזון, ניקיונות וצריכה מוגזמת של אלכוהול (מול מהדורות החדשות המדכאות) כל אלו הפכו לאיברים מתוך יצירה פיסולית טוטלית שמאכלסת את חלל התערוכה בצורה שתלטנית מרצפה עד תקרה.
הצורך לשנות וללוש מחדש את המציאות לצורה של פסל, ולכפות את הפסל הזה על החלל בתערוכה, היו הדרך שלי לייצר אשליה של שליטה על חיי ועל המרחב שלי, בתקופה בה כולנו הרגשנו שאיבדנו כל ריבונות על חיינו למול הנגיף ופעולות הממשלה.
מה החלום? איך את רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
למען האמת החלום כבר כמעט התגשם במאי, מאחר והתכוננתי לתערוכת יחיד במוזיאון ישראל במקביל לסיום התואר. נכון לעכשיו המוזיאון טרם חזר לפעילות מלאה כך שהתערוכה ממתינה בארגזים, אז אני מאוד מקווה שהחלק הזה יסתיים בקרוב ויהיה תאריך פתיחה חדש. מלבד זה אני מקווה להמשיך ולהציג בתכיפות פרויקטים מעניינים; אני מרגישה שהיכולת שלי הולכת ומשתכללת, הולכת ומתמקצעת מהתקנה להתקנה, ומחלל לחלל. אז אני מקווה להמשיך את המגמה לכיוון של bigger and better, להמשיך וליצור דברים מעניינים יותר ומאתגרים יותר כל הזמן.
מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
כדי לענות על כך צריך פרספקטיבה של זמן, שעדיין אין כי אנחנו עוד בתוך זה. אני לא יודעת אם יגיע גל של אמנות פוליטית שתזעק את זעקת אי השוויון, או שהאמנות המקוונת תתפוס תפקיד יותר משמעותי בשל תנאי הריחוק.; ואולי בכלל להפך, שהמחאה ברחובות תהפוך בעצמה למצע לגילויים של אמנות. דבר אחד בטוח, תסיסה רוחבית בכזה סדר גודל לא נראתה כבר שנים, הקריאה לסדר חדש, ההתפקחות מהסקטור הניהולי ברמה לאומית ואוניברסלית, יעביר טלטלה את דור היוצרים הנוכחי, כי אמנות במהותה היא מתמר ( transducer ) של רוח הזמן.

ענבל הופמן 2

פרוייקט הגמר של ענבל הופמן. בצלאל תואר שני 2020

מיכאל ליאני

צבע טרי, המלצות הסופ"ש 30.5-1.6

רק לפני שבועיים כתבנו כאן בשבחה של השגרה והנה כמעט בלי שהרגשנו מגיע האירוע הגדול ביותר בלוח השנה של האמנות המקומית – יריד צבע טרי. אז עם כל הכבוד לשגרה, צבע טרי הוא מסיבת האמנות הכי חמה בעיר. בעשר השנים בהן הוא מתקיים, שימש היריד כפלטפורמה למאות אמנים ואמניות צעירים והיווה במה לעשרות פרויקטים אמנותיים שאפתניים. אפשר להגיד על ירידי אמנות מסחריים כמו צבע טרי הרבה דברים, אבל אין ספק שמבחינת חשיפה של אמנות ועיצוב מקומיים מדובר באחת הבמות החשובות, אם לא החשובה שבהן. אפשר לאהוב אותו ואפשר לשנוא אותו, אבל אין אפשרות להתעלם ממנו.
השנה, לכבוד תחילתו של עשור פעילות חדש, החליטו ביריד על ריענון הפורמט – בנוסף למתחם היריד עצמו בגני התערוכה, יתקיים גם "סוף שבוע גלריות" במסגרתו יצאו שאטלים לרחבי העיר ויבקרו בגלריות השונות, היציאה הזו החוצה, מגדילה למעשה את היריד פי כמה וכמה ומוסיפה עושר ועניין לאירוע שהוא גם ככה מלא וגדוש.
כרגיל באירועים בסדר גודל כזה, אין לנו פה אפשרות לסקור את כל ההיצע האדיר וננסה להצביע על כמה אירועים ואמנים שנראים לנו מעניינים במיוחד. אנחנו ממליצים בנוסף לבקר באתר היריד ובעמודי הפייסבוק בכדי לבנות תכנית משלכם. וכמובן לא לשכוח להזמין כרטיסים
מאחלים לכם סופ"ש נפלא,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

קלון

בתנועה מתמדת, המלצות הסופ"ש 31.1-2.2

הפעם הזרקור שלנו מופנה אל הגלריות עצמן, ואל נטייה מרעננת של שינויים ומיקומים לא קונבנציונליים לתצוגת אמנות. בשדה אמנות דינמי ומשתנה כמו זה שלנו, קפיאה על השמרים אינה אופציה וכשהמטרה היא לפרוץ את גבולות האמנות, שום מקום אינו מחוץ לתחום.
בגלריה חזי כהן פותחים תערוכה חדשה לאמן הרחוב Klone שתחנוך את המעבר המפתיע של הגלריה אל צפון העיר דווקא; מזרחה לאיילון, או כמו שהתל אביבי הממוצע יאמר "מעבר להרי החושך" נפתחת עונת תערוכות חדשה בחלל האמנות הביתי Third Floor on the left; ובגלריה הביתית הותיקה של שרה ארמן מכניסות משתתפות התערוכה הקבוצתית מיצגים ומיצבים בנושא הגוף הנשי אל תוך המרחב הביתי האינטימי.
מאחלים לכולנו סופ"ש רענן ומגוון,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

מיכל סופיה טוביאס.

These are a few of my favorite things, המלצות הסופ"ש 24-26.1

אחרי הטון הנוגה והמורבידי של המלצות השבוע שעבר, החלטנו לעודד את עצמנו ולהתמקד בדברים שמשמחים אותנו בעבודה. האמת צריכה להיאמר שאנחנו מאוד נהנים ממה שאנחנו עושים, היכולת לקום בבוקר ולנשום, לאכול ולשתות אמנות ישראלית היא פריבילגיה שלא מפסיקה לרגש אותנו. ובכל זאת בתוך כל הטוב הזה יש דברים שמשמחים אותנו במיוחד – כמו לעבוד עם צוות מדריכים שרובם גם אמנים פעילים בשדה האמנות וללכת לראות תערוכות שלהם. כמו לראות שאמן מצליח ומבוסס בוחר לצאת מאזור הנוחות שלו ולהתנסות בתחום אחר מהצפוי ממנו, או להיות עדים למסורת שפורחת מתוך הפינות החביבות עלינו במפת הסיורים שלנו.
בסדנאות האמנים בתל אביב מציגה האמנית מיכל סופיה טוביאס – שהיא גם התוספת הטריה ביותר לצוות ההדרכה שלנו – תערוכה הממשיכה את העיסוק שלה בקשר שבין פיסול לגוף האנושי; בגלריה ברבור גוסטבו סגורסקי הידוע בעיסוקו בצילום, מפתיע בתערוכת ציור המרחיבה את המנעד היצירתי שלו; ובחלל אלטרנטיבי בדרום תל אביב, פסטיבל הפנזינים המחתרתי שהתחיל את דרכו בתוך הכאוס של התחנה המרכזית החדשה האהובה עלינו כל כך, חוגג את שנתו השמינית.
מאחלים לכולנו סופ"ש של אהבות קטנות וגדולות,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

גוף מכונה ונפש – המלצות הסופ"ש 12-14.5.16 (ותחילת השבוע הבא)


אלי גור אריה, "מנועי צמיחה", מוזיאון תל אביב לאמנות

אנחנו ממשיכים בשבועות מעט מנומנמים בגלל כל החגים והמועדים. בכל זאת, השבוע צפויות לנו פתיחות לשתי תערוכות שבאופן מפתיע עוסקות בנושאים דומים – האנושות, הגוף האנושי, חיים ומוות, ומכונות החייאה. בסוף השבוע הקרוב תוכלו ליהנות גם ממפגש נוסף בסדרה "שיחות סלון" במקום לאמנות, ויש לנו גם הנחה מיוחדת למופע של תאטרון מסתורין, וסיורים המתקרבים ובאים. כל הפרטים עכשיו:

להמשיך לקרוא

סיורי ינואר של Talking Art

DSC02930-Reduced
סיור אדריכלות בשוק הפשפשים

גם בחודשים הקרים, אנחנו לא מפסיקים לראות אמנות, וחוזרים עם שני סיורי "שישי קולטורה" פתוחים לקהל.
סיור האדריכלות בשוק הפשפשים שזכה לביקורות נלהבות, חוזר במתכונת חורפית וכולל כניסה לבתים באזור השוק, ויש לנו סיור חדש ומיוחד ברחבי אוניברסיטת תל אביב.
בואו לדבר אמנות אתנו.

*הסיורים מיועדים לקבוצות של עד 25 משתתפים
*כל הסיורים הם של שעה וחצי וכוללים הליכה ברגל
להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר

22.1.16 קצוות פרומים; מרקם שוק הפשפשים וסביבתו
שוק הפשפשים הוא אחד המקומות המעניינים ביותר בעיר – רווי במצבים משתנים, ביופי ובכיעור, אינטנסיבי ומלא בקסם ובמסתורין.
השוק, אשר החל את דרכו במאה ה-19 תחת השלטון העות'מאני עבר מן הסתם שינויים רבים. בעשור האחרון, הפך להיות למתחם שוקק של חנויות, מסעדות ומרכזי תרבות. עליאל קיי, מדריכת הסיור הייתה חלק מהמשרד האחראי לשיפוצו ושיקומו. בסיור נשוטט בשוק, נדבר על העקרונות התכנוניים אשר עמדו מאחורי שיקומו, ננסה להבין מה האופי האמתי של המקום ומה תכנון אדריכלי מאפשר.

להמשיך לקרוא