דיוי בראל, מתוך התערוכה "הקולקטיביסטים – דיוקן קבוצתי", בית האמנים, תל אביב
סיורי אמנות הרחוב והתחנה המרכזית שלנו יכולים להעיד שתרבות שוליים ואמנות אלטרנטיבית קרובות לליבנו. אל תבינו לא נכון, אנחנו יכולים לבלות ימים שלמים בסיורים במוזיאונים ובין גלריות נוצצות. אבל יש משהו בקסם הלא משויף ולא מבוית של האלטרנטיבה שאנחנו לא עומדים בפניו. הסיבה לכך נעוצה כנראה באמונה שלנו ששם בעצם הכל מתחיל, או לפחות הדברים הטובים באמת. אמנות טובה מתחילה פעמים רבות ביוזמות עצמאיות, הצגות מעולות מועלות בהתחלה בפני קהל מצומצם מאוד ועל אמני העתיד כנראה שעוד לא שמעתם. שמירת האצבע על הדופק של האמנות האלטרנטיבית והעצמאית מאפשרת לנו למעשה להיות בחזית של האמנות העכשווית בישראל. איפה ששיקולים של רייטינג, כלכלה ושיווק לא חוסמים את התפתחותה של אמנות רצינית, נשכנית ומרגשת. מבחינתנו זה שווה לגמרי את היציאה מאיזור הנוחות שלנו.
בבית האמנים בתל אביב, תערוכה קבוצתית שבמקום לאגד אמנים מאגדת גלריות ונותנת תמונת רוחב של הגלריות השיתופיות בעיר; ברחוב בן יהודה, בנק נטוש מצטרף לטרנד העולמי והופך למרכז אמנות זמני עד שיהפוך למלון יוקרה; בפלורנטין, צמד יוצרי קולנוע צעירים (מאוד) פותחים את שעריו של קולנוע חדש המכוון לקדם יצירה עצמאית מקומית; ובפאתי קריית המלאכה, כמה ממדריכינו המצוינים משתתפים על תקן אמנים ביום של סטודיות פתוחים.
איזה סופ"ש מושלם (של סוף החופש הגדול!), לפנינו
שני ורנר וצוות Talking Art
