ארכיון הקטגוריה: אמנות ישראלית

Maurizio Cattelan, La Nona Ora, 1999

מפגש בין כוכבים עונה מספר 4 – שנה”ל 2025-26

אנו מאמינים כי תולדות האמנות הן רצף מתמשך של אירועים והתפתחויות, אשר מגיבים לשינויים חברתיים, פוליטיים וכלכליים בתקופות שונות. בכדי להבין יצירת אמנות – יש להכיר את התנאים בהן נולדה, וברוב המקרים יש לבחון את אלה שקדמו ואף בישרו אותה.

סדרה ייחודית זו משלבת בין הרצאות בנושאי חתך מתולדות האמנות לבין מפגשי סטודיו אצל אמנים ואנשי מקצוע מובילים בשדה האמנות העכשווית בארץ.
בכל מפגש אנו מצמידים בין שני אמנים – האחד מאסטר מתולדות האמנות, והשני – אמן עכשווי. המפגשים מתחילים בהרצאה פרונטאלית בליווי מצגת שקופיות אשר מציגה את היצירה של אמן או אמנית שעשו היסטוריה ונחקקו בתולדות האמנות, בחלק השני נעבור למפגש עם אמנים עכשוויים מהשורה הראשונה, אשר מגיבים או שיצירתם נקשרת לאותה התופעה או תקופה שנבחנה בהרצאה.

את מפגשי עונת 2025-6 נקדיש למאסטרים של האמנות המודרנית הבינ"ל – אלה ששינו את הדרך והביאו לעולם האמנות דבר מה חדש: מאוריציו קאטאלאן, פרידה קאלו, מקס ארנסט, ז'אן מישל בסקיאט, לואיז בורז'אה ואלברטו ג'קומטי

זו הזדמנות נפלאה לקבל המחשה מעשית להשפעה ולביטוי של תולדות האמנות על העידן העכשווי, לבחון כיצד תרבות ואמנות מתפתחות, את האופן בו תופעות פוליטיות משפיעות עליהן; ובסופו של דבר גם לשפוך אור חדש על אמנות עכשווית, וישראלית בפרט – דווקא דרך קישורם להיסטוריה.

 

הידיעון המלא בקישור הזה

ההרשמה החלה!
פרטים נוספים והרשמה
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

 

התכנית בהנחיית יונתן אולמן
אמן פעיל ומרצה לתולדות האמנות המתמחה באמנות מודרנית ועכשווית. אולמן סיים בהצטיינות את לימודי התואר השני מטעם המחלקה לאמנות של ה School of Visual Arts בניו-יורק, ולימודי תואר ראשון בהצטיינות מטעם המחלקה לאמנות של בצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. מאז סיום לימודיו הציג בעשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם, זכה בפרס Paula Rohdes פרס הציור בביאנלה של לונדון, ולאחרונה בפרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט

 

 

התכנית השנתית של 2025-26 יוצאת לדרך!

התכנית השנתית שלנו היא פרוייקט הדגל של Talking Art.
זו תכנית ייחודית של תשעה סיורי אמנות ברחבי הארץ שחושפת אתכם לכל מה שמעניין וחם בעולם האמנות המקומי.
את התכנית מובילים עברי באומגרטן / יונתן אולמן ומשתתפים בה מנחים אורחים – אמנים, אוצרים, מנהלי גלריות ועוד – מהעילית של האמנות הישראלית.

התכנית תצא השנה בפעם התשיעית (!), היא בנויה לקבוצות קטנות שמסיירות יחד אחת לחודש במהלך השנה ומובלת על ידי מדריכים ומנחים אורחים מהשורה הראשונה. אנשי מקצוע, אוצרים, אמנים, בעלי גלריות מהעילית של האמנות הישראלית העכשווית.

המנחים האורחים בתכנית השנתית 2025-26

עבדנו קשה השנה ליצור משהו חדש ומרגש, השנה יהיו מפגשים עם המון אמנים בסטודיו, גייסנו רצועה של אמנים מהשורה הראשונה – נבט יצחק, דור זליכה, נטליה זורבובה, להלי פרילינג, ורדי בוברוב, ועוד
המנחים האורחים השנה הם
יובל סער – המייסד והעורך הראשי של מגזין פורטפוליו. אוצר עצמאי
רז סמירה – סמנכ״לית ואוצרת ראשית של מוזיאון ארץ ישראל
גלית רייסמן.- מייסדת TLVstyle, אוצרת תוכן ומובילת סיורים

במסגרת הסיורים נבקר במוזיאון ישראל בירושלים, במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, ובמוזיאון אגם
וכמובן עוד מלא הפתעות.

כל הפרטים והידיעון המלא בקישור הזה
ידיעון ימי חמישי בקישור הזה

להרשמה
צרו קשר עם נטע עשת
במייל infotalkingart@gmail.com או בטלפון 052-879-2935

הולכת להיות לנו שנה נפלאה!
מחכים לראותכם,
שני ורנר, וצוות Talking Art

סיור גלריות באתונה

 

התכנית השנתית של 2025-26 יוצאת לדרך!

התכנית השנתית שלנו היא פרוייקט הדגל של Talking Art.
זו תכנית ייחודית של תשעה סיורי אמנות ברחבי הארץ שחושפת אתכם לכל מה שמעניין וחם בעולם האמנות המקומי.
את התכנית מובילים עברי באומגרטן / יונתן אולמן ומשתתפים בה מנחים אורחים – אמנים, אוצרים, מנהלי גלריות ועוד – מהעילית של האמנות הישראלית.

התכנית תצא השנה בפעם התשיעית (!), היא בנויה לקבוצות קטנות שמסיירות יחד אחת לחודש במהלך השנה ומובלת על ידי מדריכים ומנחים אורחים מהשורה הראשונה. אנשי מקצוע, אוצרים, אמנים, בעלי גלריות מהעילית של האמנות הישראלית העכשווית.

המנחים האורחים בתכנית השנתית 2025-26

עבדנו קשה השנה ליצור משהו חדש ומרגש, השנה יהיו מפגשים עם המון אמנים בסטודיו, גייסנו רצועה של אמנים מהשורה הראשונה – נבט יצחק, דור זליכה, נטליה זורבובה, להלי פרילינג, ורדי בוברוב, ועוד
המנחים האורחים השנה הם
יובל סער – המייסד והעורך הראשי של מגזין פורטפוליו. אוצר עצמאי
רז סמירה – סמנכ״לית ואוצרת ראשית של מוזיאון ארץ ישראל
גלית רייסמן.- מייסדת TLVstyle, אוצרת תוכן ומובילת סיורים

במסגרת הסיורים נבקר במוזיאון ישראל בירושלים, במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, ובמוזיאון אגם
וכמובן עוד מלא הפתעות.

כל הפרטים והידיעון המלא בקישור הזה
ידיעון ימי חמישי בקישור הזה

להרשמה
צרו קשר עם נטע עשת
במייל infotalkingart@gmail.com או בטלפון 052-879-2935

הולכת להיות לנו שנה נפלאה!
מחכים לראותכם,
שני ורנר, וצוות Talking Art

סיור גלריות באתונה

מישל פלטניק, מתוך תערוכת יחיד בגלריה של האוניברסיטה הפתוחה, רעננה. צילום: טל ניסים

קלאסיקה מעורבבת. המלצות סוף השבוע 10-12.7

העידן העכשווי מתאפיין בערבוביה וחוסר היררכיה. כולנו מרגישים את זה בכל פעם שאנחנו פותחים את הטלפון ומקבלים בתוך דקה וחצי חדשות מבהילות מקצה העולם (או מהחצר האחורית של הבית) וידאו מצחיק של חתול וסקירה על יצירת מופת אמנותית מהעבר. גבוה ונמוך, עבר והווה, אמת ושקר כולם מתערבבים לעיסה אחת סמיכה ומבלבלת. מצבים מבלבלים יכולים פעמים רבות להיות מנוע ליצירתיות, וכך נראה שגם כאן יש הזדמנות, ליצירה של שפה ומשמעות חדשה שהיא רלבנטית לרגע הזה ממש.
תערוכות השבוע מציעות מן ערבוב משמעויות, סגנונות וזמנים שכזה – אחד מעמודי התווך של האמנות הישראלית מציג בגלריה קטנה בתל אביב; צייר ריאליסטי משתמש בטכניקות קלאסיות ומתכתב עם רגישויות עכשוויות וציור איקוני מתפרק לסך חלקיו בוידאו ופיסול. זה כאוטי, זה מבולגן, זה קצת מופרע ואנחנו מתים על זה.
בגלריה בזל תערוכה של הענק פנחס כהן גן; בגלריה רוטשילד השקט המעמיק של בועז לוונטל; בגלריה של האוניברסיטה הפתוחה מישל פלטניק מפרק את הגרניקה האיקונית. וגם – פסטיבל סרטי אמנות של ארטפורט בשיתוף מוזיאון ישראל.
שיהיה סוף שבוע נעים ושקט ככל האפשר ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

'דמות – צורה – נוסחה', תערוכת יחיד של פנחס כהן גן. אוצרת: נירית דהן
פנחס כהן גן הוא מענקי האמנות הישראלית המודרנית. הוא ענק לא רק בגלל משך הזמן (הרב) בו הוא פועל בשדה ולא רק בגלל רוחב היריעה (העצום) של יצירתו. כהן גן הוא ענק בראש ובראשונה בגלל שאפתנות רעיונותיו והתעוזה והתנופה בה ביטא אותם לאורך השנים. השפה האיקונית שבנה לאורך השנים משמשת אותו מעבר ליצירה של "תמונות יפות", מבחינתו היא מכשיר של ממש לחקירה מעמיקה אל תוך עצם טבעו של האדם והדרך שבה הוא בא במגע עם העולם שסביבו. אפשר לחשוב על עבודותיו של כהן גן, אם כן, כאל סוג של "קצה קרחון" שהוא רק החלק הגלוי מתוך עולם קונספטואלי עשיר ורב רבדים שמתגלה רק במבט שני ושלישי. תערוכה של ענק כזה בגלריה קטנה יחסית כמו גלריה בזל היא הפתעה מסקרנת והיא מאפשרת מבט אינטימי וקרוב יותר על גוף עבודות שהוא בשר מבשרה של ההיסטוריה המפוארת של האמנות המקומית. לרוץ לראות.
אירוע פתיחה: 11.7, גלריה בזל, רחוב בזל 34, תל אביב
התערוכה תוצג עד 9.8. שעות פתיחה: ראשון – חמישי: 10:00 – 19:00, שישי – שבת: 10:00 – 14:00

'בְּשָׁעָה הַסְּגֻלָּה', תערוכת יחיד של בועז לוונטל. אוצר: מידד אליהו
בועז לוונטל שייך לסוג האמנים שההתעמקות, ההתבוננות הממושכת והעבודה העמלנית והקפדנית הם בשבילם כלי עבודה חשובים בדיוק כמו, אם לא יותר, מהמכחול, הקנווס והצבע עצמם. עם רקע שמשלב לימודים בבצלאל יחד עם השתלמות בבית ספר "התחנה" המתמחה בציור ריאליסטי ואף לימודי קליגרפיה מסורתית אצל מאסטר ביפן – לא פלא שיצירותיו של לוונטל הן מופת של עומק, שקט ומבט חודר. תערוכתו החדשה של לוונטל בגלריה רוטשילד מגיעה אחרי סוג של "עוצר תערוכות" שכפה על עצמו במטרה להתמקד בעבודת סטודיו שקטה וחסרת הפרעות. התוצאה היא תערוכה ששמה מתכתב עם שירו של ת"ס אליוט ומסמלת שעת דמדומים בה מתפרק הסדר הקיים וקם משהו חדש – אחר. כמו תמיד אצל לוונטל העבודות נשענות באופן מעמיק על נושאים וטכניקות מסורתיים אך מרשות לעצמן להביט אל הרגע הנוכחי במטרה למצוא פתרונות רלוונטיים לעין העכשווית.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 10.7, גלריה רוטשילד אמנות, רחוב מאור משה 2, תל אביב
התערוכה תוצג עד 10.8. שעות פתיחה: שלישי – חמישי 11:00-18:00, שישי – שבת 10:00-14:00

'הפוסט אנושי: מחווה לגרניקה', תערוכת יחיד של מישל פלטניק. אוצרות: חוה אלדובי וכרמית בלומנזון
הגרניקה של פיקאסו היא כנראה יצירת האמנות האנטי מלחמתית המפורסמת מכולן. ציורו המונומנטלי של פבלו פיקאסו מתאר את המתקפה הגרמנית האכזרית על העיר הספרדית שנתנה לעבודה את שמה. סגנונו המיוחד של פיקאסו נתן לעבודה את מעמדה האיקוני וכיום אין כמעט מי שלא מזהה אותה מייד אפילו ממבט באחד האלמנטים בה. מישל פלטניק, אחד האמנים החביבים עלינו, ניגש לטפל בגרניקה בסגנון המיוחד שהפך למזוהה עימו – פירוק והרכבה של יצירות מופת והמרת דימויים דו מימדיים לתלת מימד ולוידאו. בגלריה של האוניברסיטה הפתוחה הוא בונה מיצב וידאו ופיסול שמפרק את האלמנטים ביצירה המפורסמת והופך אותם לאינטראקטיביים. הדמויות והאובייקטים השונים הופכים לבובותרובוטים ועבודות הוידאו מציגות את ידיו של האמן מניעות אותם כמריונטות. הפיסול בחלל התערוכה לעומת זאת, נשלט על ידי חיישנים ומנועים ומגיב לתנועת הקהל בתערוכה. אמרנו כבר שפלטניק הוא מהאמנים החביבים עלינו וזו בדיוק הסיבה – היכולת שלו לקחת יצירות שכולנו ראינו כבר עשרות ומאות פעמים ולהפוך אותן לרעננות באמצעות מגע הקסם שלו.
אירוע פתיחה: יום שישי, 11.7, 10:30, גלריית האוניברסיטה הפתוחה, דרך האוניברסיטה 1, רעננה
בפתיחה יושק גם קטלוג התערוכה ובשעה 11:00 ייערך סיור מודרך בתערוכה בהשתתפות האמן ואוצרות התערוכה.
התערוכה תוצג עד 5.9. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 18:00-9:00, שישי 13:00-9:00

9-12.7 פסטיבל סרטי אמנים בארטפורט, תל אביב, ובמוזיאון ישראל, ירושלים. מנהל אמנותי: ד"ר גלעד רייך
אחרי שיריד ספרי האמן שלהם היה בין האחראים המרכזיים לתחייתו של תחום ספרי האמן בארץ, התחילו בארטפורט לפני כשלוש שנים מסורת חדשה – פסטיבל סרטי אמנות. כמו תמיד בארטפורט השאפתנות היא חלק מהעניין והשנה הפסטיבל כבר נערך בשיתוף עם מוזיאון ישראל ויוצג גם במתחם ארטפורט בתל אביב וגם בבית טיכו בירושלים, שם יערכו ההקרנות בחצר היפה של הבית ההיסטורי. סרטי אמנות הם קטגוריה רחבה שנעה בין הוידאו ארט לבין הקולנוע וכך גם הסרטים המשתתפים בפסטיבל נעים בין שתי דקות לחצי שעה באורכם. אפשר לסמוך על ארטפורט שהאוצרות כאן תהיה לעילא ואכן במסגרת הפסטיבל יתקיימו הקרנות בכורה ליצירות של אמניות ואמנים כמו יעל ברתנא, עילית אזולאי, ניר עברון ועוד.
כדאי להכנס לאתר ארטפורט ולהתעדכן בתוכניה המלאה.
ימי ושעות פעילות:
9.7, יום רביעי, 19:00-23:00, בית טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים
10.7, יום חמישי, 19:00-23:00, בית טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים
11.7, יום חמישי, 19:30-22:00, ארטפורט, תל אביב
12.7, יום שישי, 11:00-24:00, ארטפורט, תל אביב
הכנסו לקישור לתוכניה המלאה 

פנחס כהן גן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בזל, תל אביב. צילום: רן ארדה

פנחס כהן גן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בזל, תל אביב. צילום: רן ארדה

 

הילה בן ארי, מתוך תערוכת יחידה בגלריה אחד העם 9, תל אביב. צילום: אביגיל שפרבר

אלביתי. המלצות סוף השבוע 15-17.5

בשנת 1919 טבע זיגמונד פרויד את אחד המונחים החשובים בתיאוריה שלו – האלביתי. הוא כותב את המסה שלו בתקופה שהעיר המודרנית מתפתחת ומשנה לאדם בן זמנו את חווית החיים והוא מדגים את מהות המושג דרך התחושה בעיר החדשה. הרגע הזה שאדם רואה את ההשתקפות שלו בחלון ראווה – ולשניה אחת הוא לא מזהה את עצמו. תחושה של זרות המתגלמת דווקא בתוך היכרות אינטימית. תערוכות השבוע בוחנות את הגבולות הדקים שבין היכרות לזרות, הן יוצרות מפגשים בלתי אפשריים, מערערות את המוכר ביותר, מכניסות אפלה למרחב הביתי. אפשר לומר שכולן עוסקות בגוף ובאיומים השונים הניצבים לפתחו, אבל גם מציגות את הפוטנציאל לקשר וחיבור שהוא חלק כל כך חשוב בהוויה הפיזית והרגשית שלנו.

שיהיה סוף שבוע נעים ככל האפשר ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

שרית אכטנברג, מתוך תערוכת יחידה בגלריה גבול בקיבוץ חניתה

שרית אכטנברג, מתוך תערוכת יחידה בגלריה גבול בקיבוץ חניתה

'שלומי קשור בשלומך', תערוכת יחידה של שרית אכטנברג. אוצרת: ריטה כץ
במובנים רבים, האדם הוא סך כל קשריו. קשרים אישיים, משפחתיים וקהילתיים – ללא כל אלה, אפשר בהחלט לטעון שחיים אנושיים אינם מגיעים אל מלוא הפוטנציאל שלהם. בתערוכתה החדשה מציגה שרית אכטנברג מיצב ציורי שממחיש בצורה אמנותית את הקשרים הדקים המחברים אותנו יחד. הציורים מציגים סצינות אידיליות של חיבור אנושי – משחק קפיצה בחבל, רכיבת "שקמח", חיבוק אוהב – כל מה שהופך את החיים לראויים לחיותם. אך בחירתה של האמנית לצייר את הסצינות בצבע לבן על בד שחור רומזת שלא הכל ורוד בסבך ההקשרים הזה. הציורים השחורים משמשים כמעין "נגטיב" המציג עולם הפוך וטוען את הרגעים היפים והאינטימיים באווירה אפלולית וקודרת. החוטים הנמתחים בחלל בסגנון המשחק "סבתא סורגת" מוסיפים לתחושה הדואלית שבין חוט מקשר לפלונטר לוכד. זוהי התערוכה הראשונה שמוצגת בגלריה גבול שבקיבוץ חניתה הצפוני מאז שנאלצה להתפנות בעקבות המלחמה. אם כבר מדברים על קשרים קהילתיים – חזרתה של הגלריה לפעילות היא סימן שמעורר אופטימיות זהירה לגבי רקימה מחדש של קשרים שנפרמו בצורה אלימה ופתאומית לפני כמעט שנתיים.
אירוע פתיחה: יום שישי, 16.5, 11:30, גלריה גבול, קיבוץ חניתה
התערוכה תוצג עד 28.6. שעות פתיחה: חמישי 09:30-13:30 שישי ושבת 10:00-16:00
או בתיאום מראש 052-3749526 | 054-6370785

'שדה כחול', תערוכת יחידה של רוני הירש
הבית כמרחב שהוא מצד אחד בטוח ומוכר ומצד שני זר ומאיים, הוא נושא לעיסוק אמנותי, פסיכולוגי ופילוסופי כבר לפחות מאה שנה. זיגמונד פרויד טבע כאמור את המונח "אלביתי" בכדי לתאר בדיוק את התחושה הזו של זרות ומוזרות דווקא בלב המוכר והשגרתי. תערוכתה החדשה של רוני הירש היא קצת כמו תעלומה בלשית. מה קורה בציוריה של הירש? האם אלה סצינות תמימות של הרמוניה משפחתית? מסיבת יום הולדת? אמבטיה לפעוט? קבוצת אחים בצילום משפחתי? קפה במיטה? אבל רגע – מה עושה פה הסכין בפינת הציור? למה המבט החלול בעינם של הילדים? מי היא הדמות המאיימת מאחורי קבוצת הנערות? הירש שותלת בתוך ציוריה התמימים לכאורה שורה של רמזים שהופכים את המרחב הביתי המוכר לזירת פשע פוטנציאלית. תערוכה חזקה ועוכרת שלווה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.5, 20:00, גלריית ספקטרום, בר יוחאי ,20 תל אביב.
שימו לב – מדובר בתערוכת פופ-אפ לסופ"ש אחד בלבד. נעילת תערוכה: 17.5
שעות פעילות התערוכה: 15.5 – ערב פתיחה – 20:00-00:00, 16-17.5 – 11:00-15:00, 18.5 – שיח אמנית – 19:00-21:00

רוני הירש, מתוך תערוכת יחידה בגלריה ספקטרום, תל אביב. צילום: ראובן אביב (פרט)

רוני הירש, מתוך תערוכת יחידה בגלריה ספקטרום, תל אביב. צילום: ראובן אביב (פרט)

'מִשְמָר' תערוכת יחידה של הילה בן ארי. אוצרת: דרורית גור אריה
אנחנו אוהבים את עבודתה של הילה בן ארי. היא מצליחה לשלב באופן שאינו מובן מאליו בין וידאו, תנועה ופיסול ולהכניס רעננות למדיומים שלפעמים יכולים ליפול לקלישאות. עבודתה החדשה מתייחסת לנושא קשה וכואב – הדרך שבה טראומות רושמות את חותמן בגוף. מיצב הוידאו של בן ארי מפגיש בין שלוש נשים – כותבת, מוזיקאית ושחקנית – אבל אולי המילה פגישה אינה מדוייקת כי הנשים אינן נפגשות אלא יושבות לבד כל אחת בהקרנה משלה כאשר "המפגש" קורה באמצעות ההצבה המשותפת של המסכים. הצופה נכנס איפוא אל עולמן של הנשים היוצרות ומשלים את החיבורים בעצמו. אל הנשים המדברות ושרות מצטרפות שתי רקדניות במסכים נפרדים המבצעות רצף של תנועות מתואמות. מה שנוצר הוא מרחב עוטף ואינטימי המכניס אותנו לליבו של מרחב כואב, אך כזה הפותח פוטנציאל לריפוי ותיקון.
אירוע פתיחה: יום שלישי, 13.5, 20:00, גלריה אחד העם 9, סמינר הקיבוצים, הכניסה מרחוב השחר 5, תל אביב. התערוכה תוצג עד 30.8. שעות פתיחה: א'-ה' 17:00-11:00 שישי ושבת: 14:00-11:00

וגם –
'ועכשיו אל החומר', תערוכה קבוצתית בגלריה לאמנות עין הוד. אוצרת: צאלה קוטלר הדרי
בעוד הקראפט הישראלי ממשיך לתפוס את מקומו הראוי בלב השיח האמנותי, אחרי שנים של הדרה ממרחבים של "אמנות רצינית"; חשוב לזכור את החלוצים שהיו שם בהתחלה ועזרו לעצב את שפת המלאכה המקומית. אנשים ומוסדות שהיו שם בצורה עקבית, גם בתקופות של "תור זהב" וגם בזמנים של חוסר אמונה. כפר האמנים עין הוד הוא ללא ספק מקום כזה, כאשר בנוסף לאמנים והאמניות הפועלים בו – התקיים בו במהלך שנות השבעים בית ספר מיוחד למלאכות ואומנויות. כעת מתקיימת בגלריה היפה של הכפר תערוכה שהיא כולה מחווה לפעילותו של בית הספר עם עבודות של החלוצים כמו גם ממשיכי דרכם.
בהשתתפות: אפרת אייל, עינב ברנס אליאסוב, מעיין בן יונה, ג'ניה ברגר, גליה הילי פסטרנק, ערן וובר, ריצ'י סרנוף וולפיש, נעמי ורכובסקי, דאנה טנהאוזר ויואב פיש, פרנסין לסרי, ג'ין מאייר, חוה מחותן, שיר מלך, תמר נבון, בוב נצ'ין, גדולה עוגן, זיוה עילם, גור ענבר, אורה להב שאלתיאל, יוסף שאלתיאל, דינה שנהב, לואיז שץ, תמרה תורג'מן.
במקביל מוצגות בגלריה תערוכות יחיד של אורי גיל ויובל נאור. ובנוסף גם קירות אמן של מורן פישר, ויואב בן דב. התערוכות יוצגו עד 6.9 בגלריה לאמנות עין הוד. שעות פעילות: שני – שישי 10:00 – 14:00 I שבת 10:00 – 16:00

מריה סאלח מחאמיד, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון תל אביב. צילום: דניאל חנוך

של האדמה. המלצות סוף השבוע 10-12.4

תולדות הקיום האנושי יכולים להסתכם אולי במאבק מתמיד על משאבים. במיוחד כאן בפיסת האדמה המסוכסכת הזו שלנו שנראה שכולם מוכנים למות עליה אבל מעטים כל כך מוכנים פשוט לחיות עליה. נדמה שהבעיה מתחילה בזה שהרעיון של לשלוט על אדמה – כל אדמה – הוא מעט אבסורדי מלכתחילה. תערוכות השבוע עוסקות ביחסים המורכבים של האדם עם האדמה ועם הנסיונות לשלוט ולהשתלט עליה. אולי אם נבין שהאדמה קצת פחות שלנו ויותר אנחנו שלה, נוכל לנוע לעבר ריפוי ופיוס. אמן
במוזיאון תל אביב מזמינה אותנו מריה סאלח מחאמיד לצלול אל תוך רישומיה האינטימיים והאינטנסיביים; בבית בנימיני דניאל דייויס עם תערוכה שמתקרקעת אל הזמן והמקום אך גם מתעלה מעליהם; בגלריה של קרן בר גיל ענבל הופמן עושה פוליטיקה עדינה. וגם – מקבץ תערוכות חדש במוזיאון לאמנות עכשווית באתונה, אף הוא בנושא של טבע וקיימות.
מכולנו כאן בצוות, מאחלים לך ולמשפחתך חג אביב שמח והלוואי ויהא זה חג חירות אמיתי לכולם וכולן – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

ענבל הופמן, מתוך תערוכת יחידה בגלריה קרן בר גיל, רמת השרון

ענבל הופמן, מתוך תערוכת יחידה בגלריה קרן בר גיל, רמת השרון

'ראחת א-רוח – נחת הרוח', תערוכת יחידה של מריה סאלח מחאמיד. אוצרת: ענת דנון סיון
שיטת העבודה של האמנית זוכת פרס רפפורט מריה סאלח מחאמיד היא יחודית ויוצאת דופן. על הגבול בין אמנות לשמאניזם, סאלח מחאמיד יושבת במרכזם של קנווסים אדירי מימדים ומטביעה בהם את חותמה באמצעות פחם וכשהגוף מתלכלך בו אז הטביעות שלו נוכחות.אף.הן על הבד. את האנרגיה הגברית המשפריצה של ציורי האקשן פיינטינג של ג'קסון פולוק ודומיו מחליפה כאן אנרגיה נשית מקורקעת ועדינה, אך מלאת עוצמה בה בעת. שיטת העבודה הזו – אישה יושבת על בד גולמי ומציירת בפחם – היא תמונת ראי לטקסים של אבל וקינה – לבישת שק והתמרחות באפר. ההשוואה הזו מקבלת משנה תוקף כאשר מבינים שהעבודות בתערוכתה החדשה של סאלח מחאמיד נוצרו כולן לאחר השבעה באוקטובר ובמהלך חודשי המלחמה הארוכים. כוחה של מחאמיד טמון ביכולת הלא מובנת מאליה לטעון את עבודותיה המונומנטליות באנרגיה האינטימית השמורה לרישום על נייר. שומה שהאמנית מזמינה אותנו לשבת איתה במרכז הבד, מוכתמים בפחם, לטקס אבל שכולו ריפוי, עדינות ויופי.
התערוכה מוצגת עד 18.10 במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.
שעות פתיחה: ראשון ושני: סגור; שלישי וחמישי: 10:00–21:00; רביעי ושבת: 10:00–18:00; שישי: 10:00–14:00
מידע נוסף באתר המוזיאון

'אנחנו של האדמה', תערוכה של דניאל דייויס. אוצרת: שלומית באומן
אולי יותר מכל אמנות ומלאכה אחרת, עבודתם של הקדר והקרמיקאי מתחילה בחיבור ישיר ובלתי אמצעי לחומר. לפני ואחרי כל רעיון או מטאפורה, כדי לעשות את עבודתו, אמן הקרמיקה נדרש לגעת באדמה ובוץ, במובן המילולי ביותר. אולי בגלל סיבה זו, אמני קרמיקה רבים נוטים להיות מחוברים יותר למקום בו הם חיים. אמן הקרמיקה המנוח דניאל דייויס היה אחת הדוגמאות המובהקות לחיבור בין קרמיקה למקום ולהיסטוריה שלו. דייויס היה מרותק לשיטות עבודה של אמני קרמיקה פלסטיניים מקומיים, כמו גם של בעלי מלאכה מהמדינות השכנות כמו לבנון ומצרים. בעבודתו הוא ביקש ליצור מהלך כפול – גם לחבר את הקרמיקה למקום בו היא פועלת ולמסורותיו, אך בה בעת לשחרר את האמנות הותיקה הזו מכבליהם של חוקים והרגלים שהוא תפס כמגבילים ומיושנים. התוצאה היא יצירה קרמית שנראית אל-זמנית אך מחוברת מאוד למקום הזה על כל גווניו.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של יובל בוכשטב
אירוע פתיחה: יום חמישי, 10.4, 19:30, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פתיחה: ראשון ושישי: 10:00–14:00, שני–חמישי: 11:00–19:00, שבת: 11:00–14:00
אירוע פייסבוק

'פוליטיקה קטנה', תערוכת יחידה של ענבל הופמן. אוצרת: קרן בר גיל
כשאנחנו חושבים על פוליטיקה, אנחנו חושבים על הרבה דברים. יש בה חתירה לכוח ושליטה ויש בה קטנוניות והתחשבנות; יש בה ערמומיות ואסטרטגיה ויש בה גסות מקוממת; יש בה משהו שנראה שהורס כל חלקה טובה במרחב שלנו ובו בזמן כנראה שיש בה משהו הכרחי. תערוכתה החדשה של ענבל הופמן בגלריה של קרן בר גיל משלבת בפוליטיקה שני דברים שממש לא עולים לראש כשחושבים עליה – יופי ועדינות. נדמה שלחיות במקום כמו ישראל דורש מכולנו להיות מעורבים בדרך זו או אחרת בפוליטיקה – במיוחד בשנים האחרונות עם כל זעזועיהן. מטבע הדברים, פוליטיקה מוצאת את דרכה גם לתוך סטודיות של אמניות ואמנים. אצל הופמן היא נכנסה לתוך סקצ'בוקים ועבודות קרמיקה ועושה זאת בדרכים מעודנות ושקטות. משפטים מהחדשות משתלבים עם דמויות מלנכוליות וגורמות לנו לייחל לזמן שבו פוליטיקה תלחש ברוגע ולא תצרח ברעש מחריש אוזניים.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 10.4, 19:00, גלריה קרן בר גיל, נווה רעים 29א' רמת השרון
שעות פתיחה: חמישי ושישי: 10:00-14:00 וגם בתיאום מראש 054-7244311

וגם –
מחזור תערוכות מעניין במוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית אתונה (EMST)
המוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית אתונה (EMST) הוא המוסד המוביל של יוון לאמנות עכשווית ותרבות חזותית, ואחד ממוסדות הדגל לאמנות בדרום אירופה ובמזרח הים התיכון. מעבר לתצוגת האוסף המרשימה שלהם EMST מארח מחזור תערוכות שנתי המוקדש לנושא מסוים. תוכנית 2025 תתמקד במשבר האקולוגי, בטבע ובטביעת הרגל הסביבתית של האנושות. התערוכה הקבוצתית הענקית שכולם מחכים לה תפתח באמצע מאי (ואנחנו גם נציע סיורים במוזיאון), ובינתיים נפתחו בו ארבע תערוכות יחיד שיוצרות יחד תמונה מטלטלת על העולם שלנו כיום. אמנית טקסטיל אנגליה יוצרת מיצב ענקי של רקמה ופיסול בבד; מיצב פיסול מופשט וכואב של אמן קונגולזי שבוחן את השפעות הקולוניאליזם על הטבע של המדינה שלו; ציור קיר גדול שמשתמש בצבעוניות וסמלים ילדותיים בשביל להציע מבט נוקב על היחס לבעלי חיים; וחדר שלם שהאמנית הפכה אותו למשהו שהוא שילוב ביזארי ומצמרר בין מועדון סאדו-מאזו למאחורי הקלעים של מרוצי סוסים. כאמור, שילוב מטלטל, מסעיר חושים, צבעוני, כואב, מוזר… כל מה שאמנות עכשווית צריכה להיות.
המוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית אתונה (EMST), עד פברואר 2026
פרטים נוספים באתר המוזיאון

 דניאל דייויס, מתוך תערוכת יחיד בבית בנימיני, תל אביב. צילום: רוני כנעני

דניאל דייויס, מתוך תערוכת יחיד בבית בנימיני, תל אביב. צילום: רוני כנעני

דיוי בראל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה אינדי

רומנטיקה בקריית המלאכה – הצעה לסיבוב גלריות עצמאי לכבוד וולנטיינס דיי 14.2

וולנטיינס דיי בפתח ואנחנו נתקפים במצב רוח רומנטי. או אולי ליתר דיוק – נאחזים ברומנטיקה בכדי לרכך מעט את המציאות הלא פשוטה שמסביב. לכבוד היום הזה אנחנו מציעים מסלול אמנות עצמאי שכיף לעשות בזוג (אבל האמת שגם בנפרד) לדייט קצת אחר באווירה יצירתית.
אנחנו מתמקדים בקריית המלאכה אהובתנו וסביבתה ומשלבים בין אמנות בגלריות לבין אמנות רחוב. הכניסה לכל המקומות חופשית.
אפשר לעשות את המסלול כמובן גם "מהסוף להתחלה", או באיזה סדר שתרצו למעשה
שיהיה יום (ואם אפשר ימים) של אהבה ויצירה.
שני ורנר וצוות Talking Art

ערבה אסף. מתוך תערוכה זוגית עם משי כהן בגלריה אלפרד

ערבה אסף. מתוך תערוכה זוגית עם משי כהן בגלריה אלפרד

נתחיל מעט מחוץ לקריה עצמה בפינת הרחובות הפטיש והמנור למרגלות יצירתם המונומנטלית של הזוג המלכותי של אמנות הרחוב הישראלית – הלא הם ניצן מינץ ודדה האהובים. השורות החידתיות והעדינות של מינץ בשילוב עם צמד הציפורים היפהפה של דדה, מכניס אותנו למצב רוח רומנטי למרות הסביבה הקשוחה. "כל הגוף שמש. העור מצמיח אצבעות. אני מעבירה לך חשמל מפה לפה".

משם נמשיך לבית בנימיני – אחד ממרכזי האמנות והעיצוב החביבים עלינו בקריית המלאכה ובכלל – לשלישיית תערוכות שזהו ממש סוף השבוע האחרון לראות אותן.

בקומת הקרקע נמצא את תערוכתו של אודי צ'רקה – אמן וקרמיקאי מוערך – המשלב כאן בין פיסול בפורצלן לבין עבודה עם גלמים של תולעי המשי – התוצאה יחודית ונוגעת ללב. (אוצרת: שלומית באומן)
במדפיה של "הגלריה הקטנה" נמצא את פסלי הזכוכית היפים של רובין פנטופרו (אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט) שצורתם מרמזת כלי קיבול, אך הן נוצרו ללא היכולת להכיל.
ובקומה השניה, מיצב הסאונד של אמי ספרד (אוצרת: ניצן שובל-אבירי) מתאים במיוחד לביקור זוגי, אפשר לשבת יחד על הספסל העגול ולהאזין לקולות הנשיים המספרים סיפור מתוך כדי הקרמיקה המיוחדים. לא לפספס עליה לגג עם תצפית ייחודית על הסביבה.
מידע נוסף

נמשיך אל תוך הקריה אל גלריה אלפרד, לתערוכתן הזוגית של ערבה אסף ומשי כהן – נימה (אוצרת: קמיע סמית). תערוכה עדינה עדינה של שתי אמניות צעירות שהן אשפיות המגע המינורי. העבודות המונוכרומטיות והשקטות עוסקות במוטיבים של לידה, התחדשות והתפרקות.
ערבה אסף מציגה כאן הדפסים בטכניקות מיוחדות ועבודות שאותן הרכיבה בחיבור חלקיקים זעירים זה לזה. משי כהן מגלפת בנייר עד דק והופכת אותו לאובייקט בפני עצמו – כזה שחדיר לאור מולו הוא מוצב. לצד הניירות המגולפים היא מציגה אובייקטים יצוקים מחומרים כמו אדמה, כסף ופליז. שם התערוכה ׳נימה׳ מרמז לדבר מה דק כחוט השערה ואכן התערוכה הזו "מנגנת" בצליל דק מן הדק. וזה יפהפה.
מידע נוסף

הבאה בתור היא גלריה אינדי, עם "יש מלשינה בשכונה" – תערוכת יחיד של דיוי בראל, אחד היוצרים הכי עדינים ומשעשעים שיש כאן. בראל מערבב דימוים אייקונים מאינצקלופדית תרבות יחד עם צילומי ארכיון של שיכונים ישראלים. הוא יוצר תמונת מצב בדיונית על ישראל של פעם, איפה הכל התחיל. מה שנקרא חלום ושברו. אבל אל תתעצבו, זו תערוכה לירית, יפה ומצחיקה. לא סתם אנחנו ממליצים עליה אפילו בולנטיינס. מידע נוסף

נקנח בעבודת הקיר הגדולה של אורן פישר "זה בידיים שלנו" שנמצאת ברחוב התנופה 7. העבודה נוצרה כחלק מפרויקט בינלאומי לכבוד 50 שנה לארגון גרינפיס. כמו תמיד, פישר משלב בין סגנון גרפי וכמעט נאיבי, הרבה הומור והרבה הרבה ציניות בכדי לדבר על הנושאים הבוערים ביותר. עם כל הכאב ביצירה שלו, תמיד אפשר למצוא בה גם פינה של אופטימיות.

מומלץ להצטייד בקפה בבית הקפה "הרשמי" של קריית המלאכה 'קופילאב' שמתמחה בקפה איכותי במיוחד ואווירה נעימה בחלל רחב ידיים בו אפשר לפתוח את היום, או לעשות הפסקה כאשר מתעייפות הרגליים…

וכמובן שאף דייט לא שלם בלי משהו לאכול – אה לה רמפה היא מסעדה נעימה וטעימה המשקיפה על אמנות הרחוב של הכניסה לקריית המלאכה. ניתן למצוא כאן אוכל צמחוני ואיכותי וללוות אותו ביין טוב. בעומק הקריה, בבניין של גלריות וסטודיות, נחבאת "למעלה" מסעדה מקסיקנית איכותית ושמחה. שני ספוטים מעולים לסיום הדייט ושיחה על מה שראיתם.

אז שיהיה באהבה!

אורן פישר "זה בידיים שלנו"

אורן פישר "זה בידיים שלנו"

"נוטה להישכח", תערוכת יחיד לאבי סבח, מוזיאון תל אביב לאמנות

בוחרים את האמנות שעשתה לנו את השנה

כמו בכל שנה, גם הפעם התבקשתי על ידי אלעד, מנהל התוכן של Talking Art וידידי היקר, לכתוב סיכום לשנת 2024. איך אפשר לעשות סיכום לשנה כל כך עצובה? שנה שבה כל ההגדרות, החוקים והמשענות המוכרות חמקו מידינו ברמה הקולקטיבית והאישית גם יחד.
לפני כמה שבועות הבנתי, שבעצם את השנה האחרונה העברתי באבל. לקח לי זמן להתאושש ולהבין לאן אני מנתבת את העשייה של Talking Art ביחס לשינויים שהביא המצב החדש. איכשהו, ובכל זאת הצלחנו לעשות כמה דברים בשנה לסייר בתל אביב בונציה ובאתונה, ולפתוח את התכנית השנתית עם 10 קבוצות, לא פחות.
אבל את סיכום השנה הזה, נקדיש דווקא לאמנים ולאמנות עצמה. בקשנו מהצוות שלנו לבחור את התערוכות והאמנים שעשו להם את השנה, ולהלן הסיכום האישי שלנו

הבחירה של שני ורנר: "שתי דקות לחצות", עבודתה של יעל ברתנא במוזיאון לאמנות עכשווית באתונה
את השנה האחרונה הקדישו במוזיאון לאמנות עכשווית באתונה לתצוגה של אמניות נשים ממקומות שונים בעולם, וזאת תחת הכותרת "מה אם נשים היו מנהלות את העולם"?. אחת העבודות שהוצגה בין סבבי התערוכות היתה סרטה של יעל ברתנא (אמנית ישראלית שחיה בברלין) "שתי דקות לחצות". כמו תמיד, ברתנא מציגה סרט שהוא על הגבול בין אמנות לקולנוע, והסרט באורך של 50 דק' עשוי בשפה קולנועית ובאיכות גבוהה מאוד. בסרט מתוארת ועדת נשים – אלה המנהלות את העולם, שצריכות להתמודד עם איומים כאלה ואחרים. זה אולי קצת נאיבי או מזוייף, אבל הסרט שלה לא נועד לתת תשובה אלא דווקא לפתוח שאלה – מה אם נשים היו מנהלות את העולם?
בעולם של היום, כשאני רואה את הניהול האלים והגס של מנהיגים סביב הגלובוס, כזה שמוביל לעוד ועוד אלימות, אני חושבת שהשאלה הזו חזקה ורלוונטית מתמיד. במיוחד בישראל, כשהפצע כואב מכולם, אני מייחלת להנהגה שפויה יותר, ומרגישה שנשים יכולות להביא איכויות חדשות ולהציע אלטרנטיבה שפויה. אני מרגישה שהגיע הזמן לשינוי כזה, ולנסות להציל את העולם מהשריפה שמתחוללת בו.
עוד על העבודה של ברתנא במוזיאון

"שתי דקות לחצות", עבודתה של יעל ברתנא

"שתי דקות לחצות", עבודתה של יעל ברתנא

הבחירה של נטע עשת: "קישוטי מלחמה", תערוכת יחידה לטל מצליח, מוזיאון תל אביב לאמנות
התערוכה של טל מצליח השאירה אותי ברגשות מעורבים ומטלטלים. הציורים של מצליח כל כך מרשימים בצבעוניות, באלמנטים ובכמויות הפרטים שבהם. יש בהם משהו חזק ומושך, אני מהססת לומר, אבל יש בהם גם הרבה יופי. טל מצליח היא ילידת כפר עזה, ובשבעה באוקטובר היא היתה נצורה בממ"ד במשך שעות רבות. כמו תמיד, היא משלבת בציורים שלה חוויות אישיות וקולקטיביות וסמלים מעולם הדימויים הציבורי. הדיסוננס בין היופי והעוצמה למול הנושא הקשה, החוויות המתוארות בהם והאירועים הכואבים כל כך יצר חוויה נוגעת ללב ותופסת בשנה הקשה הזו.
עוד על התערוכה

הבחירה של אלעד רוזן: "נוטה להישכח", תערוכת יחיד לאבי סבח, מוזיאון תל אביב לאמנות
כאבא לילד בן קצת יותר משנה, יש לי הרבה פחות זמן בעבר לראות תערוכות. לאחרונה הגשמתי חלום ולקחתי את בני למוזיאון תל אביב. הילד עשה לי (ולשומרות המוזיאון המתמוגגות) הרבה נחת, כשהתרוצץ באולמות התצוגה והצביע על עבודות שמשכו את עיניו. עד שהגענו לתערוכתו המעולה של אבי סבח 'נוטה להשכח' (אוצרת: דלית מתיתיהו), הוא כבר נרדם, כמנהגם של פעוטות. יש משהו מתבקש בהרדמות הזו דווקא שם. לא חלילה כי זו תערוכה משעממת – מדובר בתערוכה מהממת במובן הפשוט והמקורי של המילה. אבל תערוכתו של סבח היא דוגמה מושלמת לציור שמתקיים במרחב המהבהב שבין ערות לחלימה והיא מרגישה לעתים כמו מה שקורה כאשר נרדמים בפינה שקטה של מוזיאון אירופאי מפואר וכל ההיסטוריה של אמנות המערב נמסכת לתוך תת המודע הישראלי והופכת לשדה קרב מדמם. תצוגת ציור מרהיבה ומטלטלת.
עוד על התערוכה

 "קישוטי מלחמה", תערוכת יחידה לטל מצליח, מוזיאון תל אביב לאמנות

"קישוטי מלחמה", תערוכת יחידה לטל מצליח, מוזיאון תל אביב לאמנות

הבחירה של עברי באומגרטן : "לימינלי", תערוכת יחיד של פייר וויג, אוסף פינו, ונציה
השנה הדרכתי שבע קבוצות בביאנלה בונציה, במסגרת הסיורים שלנו ביקרנו גם בתערוכה המדוברת של וויג. כמדריך אני חווה את התערוכה כמה פעמים, בדרכים שונות. אני צופה, אני לומד, אני מדריך ואני חווה את התערוכה שוב דרך העיניים של המשתתפים בסיור. במקרה הזה, הרגשתי שכל השלבים ובמיוחד האחרון, היו שונים מתערוכות אחרות. פייר וויג הצליח ליצור חוויה אימרסיבית וטוטאלית שהתפרסה על כל החלל היפה של הפונטה דה לה דוגנה בונציה. כל התערוכה הוצגה בחושך כמעט מוחלט והצופים הוזמנו להתמסר לחשכה ולעולם שוויג יצר לנו. בעבודות בתערוכה וויג מחבר אותנו לטבע בצורה חדשה שמשלבת את הטכנולוגיה החדישה ביותר, אפילו השיח השחוק על AI מקבל אינטרפרטציה מעניינת. התערוכה מעוררת מחשבה על עולם פוסט אנושי, על גוף משולב מכונה ואינטליגנציה מלאכותית, נושא חשוב בימים האלה.
עוד על התערוכה

"לימינלי", תערוכת יחיד של פייר וויג, אוסף פינו, ונציה

"לימינלי", תערוכת יחיד של פייר וויג, אוסף פינו, ונציה

הבחירה של עמית רובין: " שלוש שריטות ומכתב אהבה" תערוכת יחידה לאיזבלה וולובניק, מוזיאון הרצליה
ממש אהבתי את התערוכה של איזבלה וולבניק במוזיאון הרצליה. היצירה של וולבניק מרתקת, מלאה בפרטים וסמלים שלכל אחד מהם יש חשיבות. בבסיס היצירה שלה וולבניק מבצעת פעולה של ריקלימינג (ניכוס מחדש). היא מזהה תופעות תרבותיות – בדרך כלל ביחס לנשיות, מיניות ומגדר והופכת את המשמעות שלהן. למשל היא מזהה דרך השפה ודרך מיתוסים שונים את החיבור שעושים בין נשיות לחייתיות כייצוגים שנמצאים כמעט בכל מקום. מוזיקה קולנוע, תרבויות שוליים, ספרות, תנך, ושפה – מילים מושגים ביטויים כינויי גנאי וסלנג. איזבלה מארגנת מחדש את ההיסטוריה והופכת את החיבור החייתי לעוצמתי דווקא, ואת האישה החיה לחזקה ויצרית. הציורים עמוסים בפרטים, כל רפרנס מוביל לעולם אינסופי של הקשרים תרבותיים והיסטוריים. וולבניק היא מסוג היוצרות שברור שיש מחקר שלם, עמוק וחכם מעבר ליצירה שלה, והתערוכה היתה מסע מהפנט לתוך עולם דמיוני וחדש.
עוד על התערוכה

איזבלה וולובניק, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון הרצליה

הבחירה של מיטל כץ מינרבו: ״העובדות הנחוצות לנו״ תערוכת יחידה של מאיה שמעוני בסטודיו משלך, ירושלים
האמת היא שקשה לי למנות ולזכור את התערוכות שראיתי בשנה המורכבת הזאת. אבל יש תערוכה קטנה שמאוד הפתיעה אותי ונגעה לי במקום מאוד חי, לאור האירועים של השנה האחרונה. התערוכה מוצגת עכשיו בסטודיו משלך בירושלים, הגלריה עצמה היא מיזם אמנותי מפתיע ומעניין שממוקם בסטודיו של הצייר המנוח פנחס ליטבינובסקי. מאיה מייצרת עבודה תלויית חלל שמורכבת משני דוקומנטים על נייר, האחד הוא טפט ענק שהיא יצרה באופן ידני והשני הוא קלף עם כתיבת סת"ם שהיא ייצרה בעצמה לאחר שלמדה את המלאכה. שתי העבודות מגיבות להסיטוריה של המבנה, לסיפורו של הצייר ולעבר תרבותי ירושלמי וישראלי. עבודת הטפט הגדולה היא ציור מורכב שמשלב אלמנטים דקורטיביים מתקופות שונות, אבל באזורים מסויימים הצורות מתעוותות בתוך הטפט עד שהן נדמות למפלצות. בעבודה השנייה, היא משלבת את כתיבת הסת"ם על הקלף הכשר עם טקסט שהוא למעשה תיאור פסק הדין של עיזבון האמן.
השילוב הזה בין נרטיבים, הפירוק של ההיסטוריה ובחינה של מוטיבים ששייכים לתרבות אחת בתוך האחרת, אלה נושאים שמעניינים אותי גם ביצירה שלי. גם השאלה שעולה משם התערוכה נגעה בי, במיוחד בתקופה המאתגרת הזו.
עוד על התערוכה

״העובדות הנחוצות לנו״ תערוכת יחידה בסטודיו משלך, ירושלים

״העובדות הנחוצות לנו״ תערוכת יחידה בסטודיו משלך, ירושלים

מדברים אמנות קורס קיץ 2024

כמיטב המסורת, גם השנה אנו מזמינים אתכם להצטרף לקורס קיצי של סיורי אמנות עכשוויים. סדרה בת ארבעה מפגשים שתוביל אותנו אל אתרי תרבות שונים ותפגיש אותנו עם מיטב אנשי האמנות הפועלים היום.
השנה, נשוטט על צירים שונים של תולדות האמנות – מהאימפרסיוניסטים, לציור פיגורטיבי ישראלי, למרחב הציבורי ולאמנות העכשווית הבועטת ביותר.

תכנית הקורס
12.7 אמנות אקדמית. אמנות עכשווית – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ'
25.7 אמנות במרחב הציבורי – סיור מיוחד לעת ערב, בהדרכת עברי באומגרטן
2.8 טבע ואדם במוזיאון תל אביב, בהדרכת עברי באומגרטן
16.8 פוסט מודרניסטים במוזיאון הרצליה, בהדרכת עמית רובין

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

עמית רובין בסיור באוסף דובי שיף

עברי באומגרטן מדריך בביאנלה בונציה

תכנית הקורס
12.7 אמנות אקדמית. אמנות עכשווית – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ'
סיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ' " בתל אביב, שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.
תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי משמח היוצר את השילוב המתבקש בין תיירים בעלי ממון לבין יצירה מקומית המוסיפה רובד נוסף להיכרות עם המקום. מה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.
25.7 אמנות במרחב הציבורי – סיור מיוחד לעת ערב, בהדרכת עברי באומגרטן
כמו בהרבה ערים בעולם, גם בתל אביב עושה העירייה מאמצים רבים לשילובה של אמנות במרחב הציבורי.
המניעים לכך נובעים הן מהערכה לנכסי תרבות, רצון לשיפור ניראות וגם ממניעים פוליטיים וכלכליים. מעניין לעקוב אחר תהליך האוצרות בבחירת הפסלים ובמיוחד בשל אופיים המגוון. איזו דרך צריך לעבור פסל עד שהוא מוצב במרחב הציבורי של תל אביב-יפו? ומה האמנות במרחב העירוני מספרת עלינו כעיר, כאומה?
בסיור מיוחד זה, נשוטט באזורים היפים של מרכז תל אביב. בטבורה של העיר בין מתחם הבימה, שדרות חן, בניין העירייה וכיכר מסריק נגלה ציורי קיר קבועים, קיר אמן מתחלף, מציאות רבודה, אנדרטאות, דמויות קומיקס ופסלים שמתחבאים ורק מחכים שנמצא אותם.
סיור ערב מיוחד. הסיור יתחיל בשעה 17:30
2.8 טבע ואדם במוזיאון תל אביב, בהדרכת עברי באומגרטן
גינות פרטיות וציבוריות, האדנית הפורחת על אדן החלון, ציור הנוף על קיר הסלון, אגרטל עם פרחים על השולחן. כל אלה ניסיונות לשחזר את החוויה של הטבעי בכל מקום בו אנו נמצאים. איזה צורך אנושי זה ממלא? כנראה שהתקשורת עם הטבע טבועה בנו באופן עמוק ממה שחשבנו.
בתחומי האמנות והעיצוב נשמעת קריאה לנהל דיאלוג מחודש עם הטבע. קריאה ליצירה שמהדהדת את הטבע, שמבקשת לתקן, לרפא אותו, אותנו. השאלה מה הוא טבעי? יוצרת אפקט של מראה, בצד אחד הטבע ובצד השני אני ההשתקפות שלו.
בסיור זה נעקוב אחר הקשר של האדם לטבע הסובב אותו, על ציר הזמן שבין האימפרסיוניסטים הגדולים ועד לאמנות העכשווית.
נבקר בתערוכה המדוברת "לתפוס רגע חולף" המציינת מאה חמישים שנה לאימפרסיוניזם, בתערוכה "תאטרון החיות" ועוד.
16.8 פוסט מודרניסטים במוזיאון הרצליה, בהדרכת עמית רובין
מרבית התערוכות במערך התגבשו על רקע תקופת התפרצות מגפת הקורונה ומציגות מבטים שונים על המצב האנושי, המלווה בחרדות קיומיות, תודעת התכלות וטלטלה. התערוכות השונות כורכות יחד מושגים מודרניים כמו אבסורד, אקזיסטנציאליזם וגרוטסק לצד מושגים פוסט-מודרניים כמו ערוב ז'אנרים, ריבוי נרטיבים, ציטוטים נעדרי מקור מתקופות שונות והיברידיות. האמניות והאמנים השונים מציעים, בדרכם הייחודית, פרשנויות לחיפוש אחר משמעות, שיקוף של מצבי התכלות, תודעת קץ ונחמה בתקופות של אי-וודאות.

פרטים
התוכנית תתקיים אחת לשבועיים בחודשים יולי ואוגסט, בימי שישי בין השעות 10:30-12:30, למעט סיור אחד שיתקיים בחמישי בערב
140 ש"ח לסיור
500 ש"ח למי שלוקח את כל הסדרה
המחיר אינו כולל כניסה למוזיאונים
הגעה עצמאית
הסיורים מוגבלים לקבוצה של כ-20 משתתפים
ניתן לארח חבר/ה בסיור אחד במהלך הקורס – ללא עלות נוספת

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

מחכים לראותכם,
שני ורנר וצוות Talking Art

Sophie Calle, Room with a View, from True Stories, 2010

מפגש בין כוכבים תולדות האמנות נושקות לאמנות ישראלית היום

בקיץ הקרוב אנחנו ממשיכים במסורת קורסי הקיץ, וממשיכים להפגיש בין תולדות האמנות לאמנות העכשווית.
סדרה ייחודית זו משלבת בין הרצאות בנושאי חתך מתולדות האמנות לבין מפגשי סטודיו אצל אמנים ואנשי מקצוע מובילים בשדה האמנות העכשווית בארץ. כל מפגש יתחיל בהרצאה פרונטאלית בליווי מצגת שקופיות אשר נוגעת בסוגיות בוערות בשיח האמנותי המודרני והעכשווי; בחלק השני נעבור למפגש עם אמנים עכשוויים, אוצרים ואספנים מהשורה הראשונה, אשר מגיבים או שיצירתם נקשרת לאותה התופעה או תקופה שנבחנה בהרצאה.

את מפגשי עונת 2024 נקדיש למאסטרים של האמנות המודרנית הבינ"ל – אלה ששינו את הדרך והביאו לעולם האמנות דבר מה חדש: וילם דה קונינג, פרנסיס בייקון, סופי קאל והגרילה גירלז.
זו הזדמנות נפלאה לקבל המחשה מעשית להשפעה ולביטוי של תולדות האמנות על העידן העכשווי, לבחון כיצד תרבות ואמנות מתפתחות, את האופן בו תופעות פוליטיות משפיעות עליהן; ובסופו של דבר גם לשפוך אור חדש על אמנות עכשווית, וישראלית בפרט – דווקא דרך קישורם להיסטוריה.

התכנית מבית Talking Art ובהנחיית יונתן אולמן
יונתן אולמן הוא אמן פעיל, אוצר עצמאי ומרצה לתולדות האמנות המתמחה באמנות מודרנית ועכשווית. אולמן סיים בהצטיינות את לימודי התואר השני מטעם המחלקה לאמנות של ה Visual of School Arts בניו-יורק, ולימודי תואר ראשון בהצטיינות מטעם המחלקה לאמנות של בצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. מאז סיום לימודיו הציג בעשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם, זכה בפרס Rohdes Paula , פרס הציור בביאנלה של לונדון, ובפרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט.

ביקור סטודיו אצל האמן מישל פלטניק

תכנית המפגשים (נתונה לשינויים קלים)
11.7 קולקטיבים נשיים למען שוויון – גרילה גירלז וקולקטיב בוש
במשך כארבעים שנים קולקטיב הנשים ה'גרילה גירלז' פועל למען שיוויון הזדמנויות מגדרי וגזעי בעולמות התרבות. אחד הדברים המסקרנים בעשייה של הקולקטיב הוא שבמשך כל השנים הללו הן גם פועלות באנונימיות. הן משחקות על הקרבה הלשונית בין 'גרילה' ו'גורילה' כאשר הן עוטות על עצמן מסיכות גורילה בכל פעם שהן מופיעות בציבור.
בהרצאה נלמד להכיר את הרגע ההיסטורי שהביא להיווסדן, את דרכי הפעולה הרבות והמגוונות שלהן, נדבר על המשפט המתוקשר שהתקיים בין חברות הקבוצה בתחילת שנות האלפיים, ונדון באופן בו הן נתפסות כיום לאחר שהפכו למיינסטרים בתוך תרבות שהן יצאו נגדה.
לאחר ההרצאה נבקר בסטודיו של האמנית נוגה אור ים, חברת קולקטיב בוש שנוסד בשנת 2015 לקידום אמנות קווירית-פמיניסטית. נגה מציגה בימים אלה בתערוכת הבוגרים של הMFA בצלאל, אנו נשמע ממנה על העשייה של הקולקטיב ונבקר יחד בתערוכה שלה.
18.7 סופי קאל: אינטימיות חשופה
סופי קאל פרצה לתודעה הציבורית במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 עם סדרת עבודות אמנות רעיוניות שערערו את הגבולות הבינאישיים שבין אדם לאדם, ומתחו את הגבולות המוסריים-אתיים של מה שמותר ומה שאסור לנו לעשות. היא הזמינה אנשים זרים לישון במיטה שלה ותיעדה אותם, היא שכרה בלש פרטי שיעקוב אחריה, היא תיעדה את הרומנים שלה לפרטי פרטים.
לימים הפכה קאל לאחת האמניות המאתגרות ביותר של העידן שלנו ולדוגמה מובהקת ולאבן דרך בכל הנוגע להפיכתה של האמנות לאישית ואינטימית ביותר. מאז ועד היום גוף היצירה שלה בוחן וחוקר את המרחב הנפשי-פסיכולוגי שלה ושלנו.
לאחר הסיור נבקר בסטודיו של מרב שין בן אלון אשר הושפעה עמוקות מהעשייה של סופי קאל. בספרה האחרון "ונציה" בן אלון יוצרת מחווה ישירה ל"סוויטה ונציאנית" של קאל.
25.7 פרנסיס בייקון: האיש והאגדה
הטענה שלפרנסיס בייקון היו חיים סוערים היא understatement מטורף – רק בתור התחלה, בייקון נזרק מביתו בהיותו נער מתבגר, הוא הסתובב ברחוב וגילה את הכישרון שלו 'להתחבב על ליבם של גברים בעלי מעמד גבוה'. השמועות לגביו טוענות שאפילו לימים כאשר הוא כבר היה בעל מעמד בעצמו, הוא הכיר את אחד מבני הזוג שלו כאשר זה פרץ לביתו.
מסצנות בלהות, לסצינות דתיות, דרך אפיפיורים מבעיתים, ועד לדיוקנאות של בני הזוג והמאהבים שלו שנראים כאילו עברו מתקפה אלימה – בייקון היטיב לבטא את החלקים הקשים, האלימים והבוטים של הקיום האנושי.
לאחר ההרצאה נבקר בסטודיו של מישל פלטניק אשר משלב את היכולות הטכנולוגיות המשוכללות ביותר תוך זיקה לתולדות הציור המודרני. ביצירתו, מישל פלטניק בוחן את המפגש בין דו לתל ממד, הוא 'מנפיש' עבודות של גדולי הציירים המודרניסטים וביניהן גם של פרנסיס בייקון .
8.8 וילם דה קונינג: הילד הרע של המודרניזם המאוחר
במעבר בין שנות ה-40 לשנות ה-50 של המאה ה-20, ובעקבות מלחמת עולם (נוספת), התרחש תקדים היסטורי שבו המרכז הפוליטי והכלכלי של העולם נדד מאירופה ונחת לראשונה בהיסטוריה בארצות הברית. באותה תקופה היה חשוב לאומה האמריקאית לנסח תפיסה אמנותית שתהיה אמריקאית במהותה ותהיה שונה בתכלית מכל האמנות שהתפתחה באירופה עד אז.
בהיותו בן עשרים ושתיים בלבד, וילם דה-קונינג התגנב לספינה שהפליגה מהולנד בה הוא גדל לארה"ב. שם, הוא נהפך לאחת הדמויות המובילות, אחד הסמלים ולימים אחד האייקונות של האמנות האמריקאית החדשה.
לאחר ההרצאה נבקר בתערוכת היחיד של יאיר פרץ המוצגת בגלריה ארטפורט. בדומה לדה קונינג, ציוריו של יאיר פרץ ניחנים באקספרסיביות ובעוצמה דומה. בחירת צבעים כבדה, קומפוזיציה סוערת. עולם הדימויים של פרץ, דמויות מעוותות, איברי גוף משתוללים ועוד.

פרטים
תכנית של ארבעה מפגשים בתאריכים 11.7, 18.7, 25.7, 8.8 בימי חמישי בין השעות 10:30 -12:30
הגעה עצמאית. המפגשים יתקיימו בתל אביב, ובמרחק הליכה קצר ברגל מהמפגש בסטודיו.
התכנית מוגבלת לקבוצה של כ-20 משתתפים
עלות
מחיר לסדרה של ארבעה מפגשים 900 ש"ח מחיר למפגש בודד 250 ש"ח
המחיר כולל מע"מ כחוק

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com