ארכיון תגיות: גלריה רוזנפלד

זר לא יבין זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.5

גלריה שנפתחת מחדש לאחר אירוע טראומתי, אמנית שלוקחת את עבודתה עוד צעד קדימה ואמנים שמשתמשים בחוויותיהם האישיות כדי לספר סיפור רחב יותר. את כל אלה קשה לראות במבט חיצוני והם דורשים הכרות מעמיקה יותר עם שדה האמנות והדמויות המרכיבות אותו. המלצות השבוע הן הנסיון שלנו להכניס אתכם בסוד העניינים.
גלריה בארי פותחת את הסניף התל אביבי המיוחל שלה עד שתחזור למקומה הטבעי בקיבוץ; במעבדה מפרקת לילי כהן פרח-יה את הציור למרכיביו הראשוניים; ובגלריה רוזנפלד מציג הצמד נוי ותמיר תערוכה אישית מאוד וציבורית מאוד בו זמנית. בהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה לעאישה עראר בגלריה דביר בפריז.

ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

לילי כהן פרח-יה, מתוך תערוכת יחידה במעבדה, תל אביב

'ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי', תערוכת יחיד של מתי אלמליח והשקה של גלריה בארי בתל אביב. אוצרת: סופי ברזון מקאי

כמה חיכינו להמלצה הזו. בתוך ים שברון הלב של השבעה באוקטובר, התמונה של גלריה בארי שרופה עד היסוד דקרה לנו בלב במיוחד. אחרי חודשים שבהם תערוכות הגלריה התארחו בחללי אמנות ברחבי הארץ, סוף סוף היא משיקה את החלל החדש, וכפי שהם מדגישים, הזמני – בתל אביב!  נדמה שאין מתאימה מתערוכתו של מתי אלמליח כדי להשיק את חלל הגלריה החדש – הצילום של אלמליח מציג דיוקנאות עצמיים שלו מלאי עדינות ושבריריות בתוך חללים שנראים כחדרי מלון וחדרי המתנה. השילוב בין החשיפה האינטימית של אלמליח לבין החדרים הזרים מסמל אולי במשהו את הגלריה שנעקרה ממקומה. ובעיקר התמונות מזקקות מבט עדין ומלא חמלה על זהות, מגדר, גוף וגיל. אלה ימים שקשה לדבר בהם על ניצחון. המילה המפוארת הזו קיבלה משמעות אחרת ומורכבת יותר אחרי מאורעות השבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם. ובכל זאת, נצחונות אפשר וצריך לחגוג, גם אם הם לא מושלמים. הקמתה המחודשת של גלריה בארי, במיוחד כשנעשתה באמצעות סולידריות של קהילת האמנות הישראלית כולה, היא בהחלט ניצחון כזה. ברכות חמות לצוות גלריה בארי, מתרגשים איתכם עד השיבה הביתה ואחריה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תנשמי', תערוכת יחידה של לילי כהן פרח-יה. אוצר: שרון תובל

בתערוכה החדשה שלה במעבדה של שרון תובל ברחוב הרצל בתל אביב, ממשיכה לילי כהן פרח-יה לאתגר את המצע הציורי כפי שהיא עושה באופן עקבי בעבודותיה בשנים האחרונות. אנחנו עוקבים במשך שנים ארוכות אחרי עבודותיה של כהן פרח-יה ולא נדיר למצוא אותה מציירת על ניירות פרגמנט, או הדפסים בפורמטים לא שגרתיים ועוד דרכים לאתגר את המדיום. כעת היא פורצת גבולות חדשים ומפרקת את הציור לחלוטין לאלמנטים פיסוליים נפרדים שממלאים את חלל הגלריה ומאפשרים לצופה להיטמע בתוך יצירת האמנות. גם כאן, לא מסתפקת האמנית בפירוק הציור בלבד, אלא גם עושה שימוש בחומרים ואלמנטים לא שגרתיים כמו נייר מכווץ, ניילון ואלמנטים פיסוליים אחרים בכדי לייצג את חלקיו השונים של הציור המפורק. המסע הארוך שלנו בעקבות עבודתה של לילי כהן פרח-יה לאורך השנים תמיד הניב רגעים מרתקים ונראה שזה עוד אחד מהם. יש למה לחכות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

'בפרקים הקודמים', תערוכת יחיד של נוי ותמיר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

מה שמחבר קהילה למקום הוא אוסף של סיפורים. לפעמים הסיפורים האלה מרגישים פרטיים ואישיים, אבל ברגע שמספרים אותם למישהו אחר מגלים שהוא או היא חיו סיפור דומה מאוד. כך נוצר בית. צמד האמנים הצעיר יחסית נוי ותמיר הספיקו כבר לעשות לא מעט בקריירה הקצרה שלהם וכעת בתעוזה שלא לומר מעט חוצפה בריאה האופיינית להם הם עורכים סוג של "רטרוספקטיבה בתערוכתם הראשונה בגלריה רוזנפלד. נוי ותמיר יוצרים תערוכה שהיא בו זמנית גם אינטימית ואישית מאוד, אבל גם ממקמת אותם בתוך קהילות רחבות יותר ובתוך הזמן בו הם חיים. כך אנחנו מקבלים נקודות מבט ייחודיות על החוויה של נוער קווירי בארץ, על אקטיביזם מתמשך, על החיים לצד ובתוך מלחמה שאינה נגמרת ועוד. כמעט כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בתוך אחד מהתרחישים הללו. שלבו את זה עם הסגנון הבלתי ניתן לחיקוי של הצמד והחיבה שלהם לפיסול לא שגרתי ותקבלו קרנבל מאוד ישראלי ועכשווי. תענוג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

 ‘There was love, there was death, and there was you’ תערוכת יחידה של עאישה עראר

תערוכת יחידה של אמנית פלסטינית בגלריה ישראלית בפריז – בימים אלו זה נשמע מינימום כמו "ואריה עם גדי ירבץ" והנה זה בדיוק מה שקורה כרגע בסניף הפריזאי של גלריה דביר. האמנות של עאישה עראר לא משדרת מייד פוליטיקה, אבל היא בהחלט זועקת מעומק הלב זהות, נשיות ואחרוּת. הציור הפראי והיצרי של עראר הולך כנגד כל סטריאוטיפ שננסה להלביש על הסיטואציה ואולי דרך שבירת המוסכמות הצפויות נצליח ליצור גשר בר קיימא בין תרבויות.

התערוכה מוצגת עד 15.6, בגלריה דביר, פריז
בכתובת: Dvir Gallery, 13, rue des Arquebusiers, Paris
פרטים נוספים באתר התערוכה

נוי ותמיר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

בית הפוך. המלצות הסופ"ש 30.3-1.4

ימים מוזרים לכתוב בהם המלצות אמנות, כשהמראות הניבטים מבעד למסכים נדמים סוריאליסטיים וכשמוסדות אמנות מושבתים במחאה בזה אחר זה. ואולי תמיד אמנות מתקיימת מול המציאות – משמשת לה כמראה אבל גם פועלת במנותק ממנה. אנחנו בכל מקרה תמיד מאמינים שאמנות יכולה לשמש כמצפן מוסרי וגם כנחמה ומפלט ולכן אנחנו בוחרים בה שוב ושוב.

בגלריה רוזנפלד מציגה שירלי וגנר חזון של נוף מקומי מפורק; בגלריה המדרשה נוי ותמיר יוצרים עולם מקביל שהוא בין חלום לסיוט; במוזיאון תל אביב מביא האמן העכשווי המוערך ארווין ווּרם את בית ילדותו עם טוויסט; ובהמלצות הלוקאלז שלנו אמנית המלהטטת בין אמנות לקראפט בלונדון.

שיהיה סופ"ש רגוע ושקט,

שני ורנר וצוות Talking Art

שירלי וגנר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

'מזג שכבות', תערוכת יחיד של שירלי וגנר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

שירלי וגנר מתעתעת בצופה – מה שמתחיל בפיסול הופך לצילום, שמדמה תקלות וגליצ'ים דיגיטליים שבסופו של דבר נראים כמו ציור נוף. יש משהו מאוד מקומי וישראלי בדימויים של וגנר – השימוש בחומרים מצויים כמו בד, צמר פלדה ורשתות בניה. למרבה הצער גם הנוף המפורק והמופגז שנשקף מהעבודות עצמן מזכיר נופים שרואים כאן בחדשות הרבה יותר מדי פעמים. בעבודותיה החדשות נראה ששירלי וגנר ממשיכה את המסע שלה אל פירוק הנוף והדימוי. אולי זו רוח הזמן והתקופה, אבל התערוכה החדשה נראית מפוררת ומפורקת מתמיד. ישראל שנשקפת דרך עבודותיה של וגנר מרוסקת לרסיסים וגם מה שאפשר עוד לזהות נסתר מתחת לשיבוש כמו דיגיטלי. יש תקופות שבהם לא משנה כמה מנסים לסגור את דלת הסטודיו או הגלריה המציאות מזדחלת ודולפת פנימה. העבודות של וגנר בתערוכה נראות כחלון אל מציאות מקומית מסוכסכת ומטרידה.

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים של הגלריה גם תערוכת יחיד של יעל ורטהיים סואן

אירוע פתיחה: יום חמישי, 30.3, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מקום תחת השמש', תערוכה של נוי ותמיר. אוצר: אבי לובין

ניתן לקרוא לפרקטיקה של צמד האמנים נוי ותמיר "אמנות לשעת משבר". לא בגלל שהיא דלה או ענייה – להיפך, האמנות של הצמד הזה מצטיינת בעושר חומרי ורעיוני, עם שימוש מתוחכם ברפרנסים תרבותיים רבים ושימוש וירטואוזי, ומתוחכם לא פחות במדיומים מגוונים כמו קרמיקה, מיצב וסאונד. אנחנו מכנים את עבודתם של נוי ותמיר (ללא שם משפחה, כמו מדונה) "אמנות לשעת משבר" דווקא כי היא יוצרת עולם מקביל ואלטרנטיבי לזמן והמקום המסוכסכים. העולם שנוצר הוא מצד אחד סוג של גן שעשועים אסקפיסטי שמפעיל את החושים ומצד שני יוצר תמונת מראה מעוותת אך מדויקת להפליא של המציאות ממנה הוא מבקש להתנתק. אפשר לחשוב על עבודתם של נוי ותמיר כסוג של חלום העושה שימוש בחומרי המציאות הממשיים אך הופך אותם על ראשם. האחריות לחלץ מתוך החלום\תערוכה הזה משמעות חוזר אלינו החולמים\מבקרים וכל לקח שנלמד הוא על אחריותנו בלבד.

באותו יום תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של תומר דקל
אירוע פתיחה: יום שישי, 31.3, 10:00-14:00, גלריה המדרשה, הירקון 19, תל אביב

'הרחק בבית', תערוכת יחיד של ארווין ווּרם. אוצרת: מירה לפידות

כל מי שעקב אחרי עולם האמנות בשנות התשעים ותחילת האלפיים, לא יכול שלא להתרגש מהגעתו לארץ של אחד השמות החשובים והמרתקים של האמנות העכשווית בעשורים האחרונים. האמן האוסטרי ארווין ווּרם הוא קול פורץ דרך בעולמות הפיסול, המיצב והמיצג והכניס הומור עוקצני לתחומים שיכולים להיות פעמים רבות עבשים ויבשים. ווּרם ידוע כמי שהמציא את ה"פסלים לדקה" (One Minute Sculptures) – שילוב בין פיסול למיצג השתתפותי, בו מציב האמן סדרה של חפצים יומיומיים ומשאיר לקהל הוראות מדויקות כיצד להחזיק אותם, לרוב בצורה מסורבלת, מעט מביכה ומשעשעת. הפסלים הזמניים האלה נותנים זווית מבט אחרת על יצירת האמנות, על רדי מייד וגם על הגוף. בתערוכה הראשונה של ווּרם בישראל יוצגו מספר "פסלים לדקה" חדשים לצד הצבת ענק של "בית צר", שהוא העתק של בית ילדותו של האמן שכווץ לרוחב של מעט יותר ממטר אחד. הזדמנות משמחת מאוד לחוות את יצירתו של אחד מחשובי האמנים העכשוויים הפעילים היום בעולם.

בערב הפתיחה יתקיים מפגש פתוח עם האמן.
אירוע פתיחה: יום שלישי, 4.4, 19:00, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב

המלצת הלוקאלז

'These Boots Are Made For Walkin', תערוכת יחיד של Polly Apfelbaum

פולי אפפלבאום משלבת בעבודתה בין טכניקות של קראפט לבין רגישויות אמנותיות. היא מרבה להשתמש בטקסטיל ויוצרת עבודות שמטשטשות את הגבולות בין אמנות ואומנות. התערוכה הנוכחית שלה מסמנת כניסה לתחום הקרמיקה – גם הוא מדיום שניצב בתפר שבין מלאכה ואמנות גבוהה וגם כאן היא יוצרת עבודות צבעוניות ומושכות עין ולב.

התערוכה פתוחה עד 5.5 בגלריה Frith Street Gallery
בכתובת: Frith Street Gallery, 17-18 Golden Square, W1F 9JJ
שעות פתיחה: שלישי-שישי 11:00-18:00, שבת 11:00-17:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים ללונדון ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות, אמנות רחוב, או ביקור בטייט מודרן? הכנסו לקישור ובחרו סיור

נוי ותמיר, מתוך תערוכה בגלריה המדרשה

איזה יופי. המלצות הסופ"ש 27-29.10

בעולם האמנות העכשווי המילה "יפה" לפעמים יכולה להיחשב כעלבון. אמנים רבים, אם תגידו להם על עבודתם שהיא יפה יחרקו שיניים, כנראה יודו לכם בנימוס, אבל בלב ירגישו שאתם מתעלמים ממשמעויותיה העמוקות של היצירה ומשטיחים אותה לנראות בלבד. עושה רושם שהאמנים המציגים בתערוכות השבוע לוקחים בעלות על המילה הזו ולא בורחים ממנה. אבל באמנות כמו באמנות, גם מתחת ליופי רוחשות משמעויות נסתרות.

במגזין 3 ביפו מציג דוד עדיקא דיוקנאות של קולגות וטבע דומם בסגנונו הישיר והאסתטי; בגלריה רוזנפלד מחברת טל שוחט בין המיתולוגי לאישי; בגלריה ברוורמן, פסליה של רונית ברנגה מהממים במובן הקלאסי של המילה. ובהמלצת הלוקאלז שלנו הומאז' ביקורתי ויפה למיניאטורות איסלאמיות.

שיהיה סוף שבוע מלא ביופי,

שני ורנר וצוות Talking Art

דוד עדיקא, מתוך 'לדוד מזמור', תערוכת יחיד במגזין 3, יפו

'לדוד מזמור', תערוכת יחיד של דוד עדיקא. אוצרת: כרמית גלילי

את דוד עדיקא אין צורך להציג. מדובר באחד הצלמים ובכלל האמנים המוערכים ביותר שפועלים כרגע במחוזותינו. מתחילת דרכו התפרסם עדיקא כמי שהתעקש להביא לעולם הצילום האמנותי משהו שקצת חסר לו בזמנו – סקס אפיל וסטייל. אז והיום עדיקא מזגזג במכוון בין עולמות האמנות, האופנה והעיצוב ומטשטש את הגבולות ביניהם. זכורה במיוחד תמונת הפורטרט של הדוגמנית מירי בוהדנה שצילם והפכה לשער מגזין האמנות הנחשב "סטודיו". בתערוכתו החדשה בחלל האמנות 'מגזין 3' ביפו מוצג מהלך שניתן לחשוב עליו כהפוך לצילום של בוהדנה. במקום את הדוגמנית, עדיקא מצלם את הקולגות שלו הפועלים בסצינה המקומית. הוא משלב את הפורטרטים עם צילומי טבע דומם יפהפיים ויוצר את השילוב המאוד "עדיקאי" הזה בין יופי לבין אמירה חברתית מרומזת. עוד מהלך שראוי לשים לב אליו הוא התמהיל המעניין שנוצר בחלל האמנות החשוב 'מגזין 3' של הצגת אמנים מחו"ל לצד אמנים ישראלים משמעותיים. בתור פטריוטים אמנותיים אנחנו מברכים על המהלך הזה בכל פה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 20:00, מגזין 3, רחוב עולי ציון 34, יפו. אירוע פייסבוק

'כוכבים בחוץ', תערוכת יחיד של טל שוחט. אוצרת: מיה פרנקל טנא

כשאנחנו מבקרים בסיורים בשואו רום הפרטי של גלריה רוזנפלד, פעמים רבות עבודותיה של טל שוחט גונבות את ההצגה. עבודות הצילום המוקפדות שמציגות סצינות שנראות גם מקומיות מאוד אבל גם זרות לחלוטין, עם עצי הדר, שטיחים ודמויות מסתוריות תופסות את העין ומציתות את הדמיון. הזגזוג הזה בין המקומי לזר בא לידי ביטוי ביתר שאת בסדרת העבודות העוסקת במשפחתה של האמנית שתוצג בתערוכה שתפתח בסוף השבוע בגלריה רוזנפלד. התערוכה מורכבת מעבודות וידאו ומצילומי סטילס וכולם – כנהוג אצל שוחט – עשויים לעילא ומבוימים עד הפרט האחרון. הסיפור שנפרש בין העבודות הוא מחד של זהות, הגירה ולאום ומצד שני נוגע במיתולוגיות קמאיות ובסמלים עתיקים. באמצעים האמנותיים הוירטואוזיים העומדים לרשותה, יוצרת שוחט עבור משפחתה סיפור בריאה והתהוות אלטרנטיבי, במקום זה שנקטע בעקבות הגירה ותלישות. יש למה לצפות.

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים של הגלריה תערוכת יחיד של שמואל גולדשטיין

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

'Between Four Walls', תערוכת יחיד של רונית ברנגה. אוצרת: עדי גורה

בשפה העברית העכשווית, התואר "מהמם" כבר הפך לקלישאה של ממש והתנתק כמעט לחלוטין ממשמעותו המקורית. אבל כשנתקלים בעבודותיה של רונית ברנגה המילה הזו מקבלת בחזרה את הכבוד המגיע לה. כי פסלי הקרמיקה העשויים בוירטואוזיות ומציגים גופים היברידיים וסצינות סוריאליסטיות פשוט מהממים את הצופה שמנסה להבין מה ניצב מולו. ספלים עם פיות אנושיים פעורים בפתיינות על רגליים שהן למעשה אצבעות למרגלות פסל אישה ריאליסטי בגודל טבעי – אלה לא דברים שרואים כל יום ואין לך כצופה אלא להביט בהם פעור פה. תערוכתה של ברנגה בגלריה ברוורמן מסודרת כמעין דירה שהצופה מוזמן להציץ בה, אבל המחזה הנגלה הוא רחוק מלהיות "ביתי". הדמויות של ברנגה עסוקות בין לבין עצמן והן מרחפות על הגבול שבין הפתייני לדוחה. הריאליזם והגודל האנושי שלהן מגביר את האפקט עוכר השלווה של התערוכה ויוצר חוויה שלא תשכח במהרה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 19:00, גלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב

המלצת הלוקאלז – ברלין

מוחמד זישאן בגלריה Kristin Hjellegjerde

האמן הפקיסטני מתכתב בעבודותיו עם מסורת המיניאטורות האיסלאמית ארוכת השנים ויוצר סדרה של ציורים קטני מימדים אך מלאי התרחשות פנטסטית המשלבת דמויות מיתולוגיות, בעלי חיים וצמחים. מבט נוסף מגלה אלמנטים של ביקורת כלפי היחס של החברה ממנה הוא מגיע כלפי נשים ויחסי מגדר.

התערוכה מוצגת עד 12.11, בגלריה Kristin Hjellegjerde בכתובת: Linienstr. 130, 10115, Berlin

מידע נוסף באתר הגלריה

מגיעים לברלין ורוצים להכיר את סצינת האמנות התוססת של העיר? בחרו תאריך והצטרפו אלינו לסיור!
אין סיור בזמן שתהיו בעיר? נשמח לארגן לכם סיור פרטי.  כל הפרטים בקישור:

רונית ברנגה, מתוך 'Between Four Walls', תערוכת יחיד בגלריה ברוורמן, תל אביב

ראיה אחרת. המלצות הסופ"ש 13-15.10

ראיה היא כנראה החוש המרכזי איתו אנחנו באים במגע עם העולם. בוודאי שבמקרה של אמנות ראיה היא החלק המרכזי בצריכה של אמנות (אחריה יכולים להגיע השמיעה, הריח ואם השומרים לא מסתכלים גם המגע). תערוכות השבוע מבקשות מאיתנו לחשוב מחדש ולא לקחת את החוש הזה בצורה מובנת מאליה – אלא דווקא לאפשר לו להתרחב, ולנו – לראות את הדברים בצורה חדשה.

בגלריה של בית הספר לאמנות בסמינר הקיבוצים, זהר אלעזר וחגי אולריך מסכמים תוכנית שהות אמן ומתמודדים עם אתגריו של מדיום הצילום בעת הנוכחית; בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד מעבדת מרב שין בן-אלון את מאגר הדימויים שצברה; ובגלריה רוזנפלד מפגש אמנית מומלץ עם רחל קיני בתערוכתה היפה. וגם אנחנו מציעים ראייה אחרת עם מבחר ענק של סיורים באירופה בחודשיים הקרובים.

חג שמח ומועדים לשמחה
שני ורנר וצוות Talking Art

חגי אולריך, מתוך 'ליקוי מאורות', תערוכה זוגית עם זהר אלעזר, גלריה אחד העם 9, תל אביב

'ליקוי מאורות', תערוכה זוגית של זהר אלעזר וחגי אולריך. אוצר: יאיר ברק

כמו רבים מהאמנים בני דורם העוסקים בצילום, זהר אלעזר וחגי אולריך אינם מסתפקים רק בצילום ישיר של דמויות ואובייקטים, אלא מבקשים לפרק את עצם הפעולה הצילומית. כבר עסקנו פה בהמלצות פעמים לא מעטות במשבר בו מצוי מדיום הצילום – כעת כאשר כולנו "צלמים" והדרכים המקוריות והיצירתיות שצלמים בני זמננו מתמודדים עם האתגר הזה. גם אלעזר וגם אולריך נוטשים את הצילום הקלאסי לטובת עיבוד אחר של הדימוי המצולם, למשל באמצעות הקרנה וצילום של ההקרנה, או שימוש מקורי בטכניקות צילום עתיקות עם טוויסט. הצילום שמוצג בסופו של דבר מתרחק מהדימוי הממשי ומתקרב למחוזות המופשט וגורם לנו הצופים לשאול בעצמנו שאלות לגבי המדיום הזה. כחלק מנסיון להתמודד עם אתגר מסוג אחר – הנתק בין האקדמיה לעולם האמיתי – התערוכה היא סיכום של שהות אמן שקיימו אולריך ואלעזר בסטודיות ובסדנאות של בית הספר לאמנות בסמינר הקיבוצים. פתרונות יצירתיים אנחנו אוהבים.

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 13.10, 20:00, גלריה אחד העם 9, כניסה מרחוב השחר 5, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'העבר אינו מפסיק להשתנות', תערוכת יחיד של מרב שין בן-אלון. אוצרת: חנוש מורג

מרב שין בן-אלון היא אמנית שצוברת. היא עושה זאת לא באמצעות אגירה של חפצים מיותרים, אלא באמצעות ספרי הסקיצות שלה. בן-אלון משתמשת במחברות שלה כדי לאסוף פרגמנטים של רגעים מחיי היום יום – זווית מעניינת של יד, דוגמא שמשכה את עינה בשמלה, או פריים מסרט – הכל נכנס למחברות שלה בדמות רישומים עדינים ונוגעים ללב. ספרי הסקיצות האלה (ויש הרבה מהם) הופכים בתורם גם הם למאגר ממנו אפשר לשאוב דימויים, חומרים ומחוות. התוצאה היא תהליך של יצירה מתמדת שחוקר את עצמו באותה מידה שהוא חוקר את העולם שסביב. אין שם מתאים לתערוכתה הנוכחית של בן-אלון מאשר 'העבר אינו מפסיק להשתנות' – מונח מתחום הפסיכואנליזה, שכמו נולד כדי לתאר את הפרקטיקה האמנותית שמוותרת על מבט לינארי לטובת גישה כוללת ומכילה יותר להיסטוריה היצירתית של האמנית. עצירה שווה בטיול צפוני.

אירוע פתיחה: שבת 15.10, 12:00, הגלריה בקיבוץ גבעת חיים איחוד

מפגש בתערוכה 'ערמות' של רחל קיני. אוצרת: מיה פרנקל טנא

הרבה זמן לא המלצנו כאן על איזה שיח אמן טוב והרי אין הרבה דברים שאנחנו אוהבים כמו לדבר אמנות (זה די מובן מהשם שבחרנו לנו, לא?) מפגש עם הציירת המשובחת רחל קיני הוא הזדמנות טובה "לשבור את הצום", לא רק כי התערוכה שלה בגלריה רוזנפלד היא חגיגה של ציור שהוא עדין ורגיש, אך בו בזמן גדוש בפרטים וניואנסים, אלא גם בגלל שתמיד כיף לפגוש את רחל. במסגרת הנופשונים שלנו בירושלים, הזדמן לנו לבקר את הסטודיו היפהפה של רחל בעין כרם וזו חוויה מרוממת נפש של ממש. הנדיבות והישירות של השיחה בשילוב עם העושר של הציור יוצרים חוויה מיוחדת במינה שלא כדאי לפספס. אז הנה הזדמנות ליהנות מתערוכה מצוינת ולשמוע מפי האמנית עצמה על תהליך העבודה, הרעיונות והמחשבות שמאחורי הקלעים. בעינינו זה משהו שלא כדאי להחמיץ.

בגלריה מוצגת גם תערוכת יחיד של אייל נוי

מתי ואיפה: יום שבת, 15.10, 11:00-13:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק 

הסיורים הקרובים שלנו באירופה

הפעם באמת הגזמנו – המון המון סיורים בפריז, ברלין ולונדון – בדיוק כשמגיע הזמן המושלם לנסוע לאירופה. רגע לפני שהטמפרטורות יורדות מדי, ובדיוק כשמחירי הטיסות דווקא נמוכים, אחרי החגים ולפני כריסמס. סיורי גלריות ואמנות רחוב שיתאימו לכל סגנון של טיול. אם זו הפעם הראשונה שלכם בעיר או אם אתם כבר מבקרים מנוסים – לדבר אמנות זו ה-דרך להכיר את המקום מזווית חדשה ורעננה.
הכנסו לקישור, בחרו סיור ובואו נדבר אמנות באירופה

רחל קיני, מתוך 'ערמות', תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

לב היער. המלצות הסופ"ש 28-30.4

השבוע שבין ימי הזכרון והחגים הלאומיים אף פעם לא קל – הצער על האובדן מתערבב בשמחה על היש והמעבר החד בין צפירות לזיקוקים מייצג את האינטנסיביות של החיים כאן.

תערוכות השבוע עוסקות כולן במבטים שונים על טבע והיחסים הטעונים שלו עם האדם וגופו. בימים כאלה שבהם מילים כמו יער, אדמה וגוף מקבלים משמעות טעונה מהרגיל התערוכות האלה נוגעות בעצב חשוף.

תערוכת מחווה לצייר ידיד רובין תוצג בו זמנית בגלריות שלוש וגורדון; בגלריה רוזנפלד רוני לנדה מגישה לנו פיתוי מורבידי; בגלריה מנשר לוקחת אותנו הדר ראובן איתה למעמקי היער; בהמלצת הלוקאלז שלנו גלריה פריזאית מציגה את הפסטורליה הקאריבית באור ביקורתי ואילו אנחנו מציעים לכם להצטרף ללוקאל הפריזאי שלנו לסיור פתוח בשכונת המארה.

שיהיה סוף שבוע נעים וקל

שני ורנר וצוות Talking Art

ידיד רובין, מתוך שתי תערוכות יחיד מקבילות בגלריות שלוש וגורדון, תל אביב

"השדה שלי לא צומח, הוא קיים", שתי תערוכות של ידיד רובין בשתי גלריות בו זמנית לרגל עשור למותו

במחוות של צבע דשן ועז הציור של רובין משחזר את מה שנראה במבט ראשון כמו נופי הקיבוץ בו חי ופעל. למעשה, ציורי הנוף העשירים והצבעוניים של רובין לא נוצרו מול נוף כלשהו אלא בתוך הסטודיו הסגור וחסר החלונות שלו. הציור שלו, אם כן, הוא יותר ציור של נופי הנפש ותיעוד של חוויות שהצטברו בתוכו ואז התפרצו על הבד בקומפוזיציות מורכבות של קווים, כתמים ונקודות. במלאות עשור למותו של האמן המיוחד הזה פותחות שתיים מהגלריות החשובות בעיר תערוכות יחיד של רובין. יפה לראות את המחווה הזו לאמן שהיה כל כך מרגש עוד בחייו, וגם במותו המפתיע והעצוב. שם התערוכה לקוח מתוך יומניו של רובין שנמצאו לאחר מותו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 28.4, 20:00, בו זמנית ברזידנסי של גלריה שלוש, מזל תאומים 4 יפו העתיקה ובגלריה גורדון רחוב הזרם 5 תל אביב.

'על גופתי המתה', תערוכת יחיד של רוני לנדה. אוצרת: מיה פרנקל טנא

רוני לנדה שייכת לזן האמנים אשר מתחילת דרכם היצירתית ניתן לראות שיש להם שפה מיוחדת משלהם, כזו שמאפשרת לזהות אותם במבט ראשון. במקרה של רוני לנדה ניתן היה לראות את זה כבר בתערוכת הסיום של התואר השני שלה שהיתה רק לפני שנתיים. הפיסול היחודי של לנדה מערב קוקטייל בלתי אפשרי של השראות שנע בין קרמיקת וינטאז' אירופאית, ציור טבע דומם קלאסי, רישומים רפואיים וגותיקה אפלולית. לנגה יוצרת מיצבי פיסול עשויים קרמיקה אשר נראים כמו זרי פרחים או זרים של אברים אורגניים מדממים. החוויה מול העבודות היא תמיד בין המעודן והאסתטי למטריד והמורבידי. כפי שציינו קודם, משהו בשילוב הזה בין יופי למוות מתאים מאוד לתקופה הזו בשנה.
באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים גם תערוכת יחיד של יעל חובב.
אירוע פתיחה: יום שבת, 30.4, 19:00, גלריה רוזנפלד, רח' המפעל 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'כל כך הרבה יער', תערוכת יחיד של הדר ראובן. אוצרת: גילי סיטון

האמנית הצעירה הדר ראובן מתמודדת עם תסמונת הרגישות-הגבוהה – מצב תודעתי בו נחווה הקלט החושי בעוצמה מוקצנת ומוביל לתחושת הצפה בעת המפגש עם החוץ. בתערוכתה החדשה בגלריה מנשר נראה שראובן מבקשת להכניס אותנו לתוך עולמה ולתת לנו לטעום ולו במעט את המצב התודעתי המאתגר הזה. הציורים והקולאז'ים המוצגים בתערוכה גדולי ממדים וזולגים מהמצע הציורי אל קירות הגלריה. העבודות יוצרות יער עבות העוטף את הצופה ללא אפשרות בריחה ואותה תחושת הצפה מדוברת הופכת לממשית ביותר. מבין ענפי היער המצויר מופיעה דמותה החוזרת של התנשמת, המבשרת בתרבויות רבות בשורות רעות או מוות מתקרב.
אירוע פתיחה: יום שבת, 30.4, 18:30, גלריה מנשר, רח׳ דוד חכמי 18, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז:

התערוכה Antille של האמניות Allora & Calzadilla

האיים האנטיליים, מהם מגיעות צמד האמניות אלורה וקלזדילה, הם גן עדן טרופי פסטורלי עם נופי טבע מרהיבים של ים, הרים ויערות. בו בזמן האיים האלה הם גם מוקד של טראומה קולוניאליסטית עבור תושביהם אחרי שנים של ניצול על ידי הכובשים האירופאים. בתערוכה שהיא מרהיבה ויזואלית ומעוררת מחשבה מביאות האמניות את שני הצדדים של מולדתן.

נמצאים בפריז ורוצים להצטרף לסיור גלריות המארה עם הלוקאל שלנו עדן סרנה?
הצטרפו ביום שישי 6.5 לסיור בשכונה המיוחדת הזו!

התערוכה מוצגת עד 28.5
Galerie Chantal Crousel, 10 Rue Charlot, 75003 Paris

פרטים נוספים באתר הגלריה

הדר ראובן, מתוך 'כל כך הרבה יער', תערוכת יחיד בגלריה מנשר

רועי רוזן

צבעי יסוד. המלצות הסופ"ש 10-12.3

האם צבעוני יותר זה בהכרח שמח יותר? במבט ראשון תערוכות השבוע הן חגיגה של צבע שופע והכניסה אליהן משרה איזו חדווה שרק צבע עשיר יכול לספק. אך מבט נוסף על הסוכריות הצבעוניות האלה מגלה שהן בעצם גלולות מרות במסווה, ושמתחת לפני השטח העליזים מסתתרת מציאות מורכבת הרבה יותר.

במגזין 3 ביפו האמנית האמריקאית פולי אפפלבאום במחווה טוטאלית לצבע האדום; בגלריה רוזנפלד עוטף רועי רוזן קלאסיקה מאיימת בעטיפה של ממתק; במכון הצרפתי משלבים ג׳ניפר אבסירה וז׳וליאן דונאדה בין עולמות של ארכיטקטורה, רומנטיקה ותיירות; ובפינת הבונוס סופ"ש של אמנות בשכונה הכי מגניבה של פריז.

עוד הרבה הזדמנויות לצלול לתוך עולמות מגוונים של צבע נמצאות בסיורים הקרובים והחדשים שלנו ואנחנו מאוד ממליצים להכנס לקישור ולבחון אותם בעצמכם

שיהיה סוף שבוע צבעוני במיוחד
שני ורנר וצוות Talking Art

ג׳ניפר אבסירה וז׳וליאן דונאדה, מתוך 'התיירות שלנו', תערוכה זוגית במכון הצרפתי, תל אביב

'Red Desert, Red Mountain, Red Sea', תערוכת יחיד של פולי אפפלבאום. אוצרת: כרמית גלילי

התערוכה הקודמת במגזין 3 ביפו נפתחה לפני מעט יותר משנה. מאז הספיקו להיות עוד כמה גלי הדבקה, מלחמה אחת, השקת חנות ספרי אמן מטעם המקום והשתתפות בהפקת יריד ספרי האמן של ארטפורט. עכשיו נראה שסוף סוף הגיעה העת לתערוכה חדשה במרכז האמנות המושקע והמוצלח הזה. וכפי שלמדנו לצפות מהמקום הם הולכים בגדולות ומביאים את האמנית האמריקאית החשובה פולי אפפלבאום להציג את עבודותיה ביפו. אפפלבאום התפרסמה בזכות השימוש הנדיב והאינטנסיבי שלה בצבע וביצירת מיצבים טוטאליים ועבודות רצפה גדולות מימדים שנמצאות על הגבול שבין אמנות, מלאכת-יד ועיצוב. המיצב שהיא מציגה במגזין 3 נוצר במיוחד למקום והוא מחווה לצבע האדום כפי שחוותה אותו האמנית במיקומים גיאוגרפיים שונים וגם לצורה בה הוא מופיע בתרבות הפופולארית. יהיה אדום ולוהט.

אירוע פתיחה: יום שלישי 15.3, 19:00, מגזין 3, עולי ציון 34, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'קפקא לקטנים – הציורים', תערוכת יחיד של רועי רוזן. אוצרת: מיה פרנקל טנא

רועי רוזן הוא מאסטר של עיסוק בנושאים כבדים ואריזה שלהם בעטיפה מתקתקה ומנצנצת אשר פורקת את הצופה מהגנותיו, עד שהוא מתפתה לבלוע את הגלולות המרות ביותר. כעת ניגש רוזן למשימה של לא פחות מאשר להנגיש לילדים את יצירתו של הסופר היהודי הקודר פרנץ קפקא. לצורך העניין יצר רוזן עבודת וידאו שהיא קומדיה מוזיקלית לפעוטות לכאורה והיא תושק לקראת סוף החודש במוזיאון תל אביב ובסינמטק. יצירת מחזמר ילדים המבוסס על יצירתו של קפקא היא כמו תמצית יצירתו של רועי רוזן שהיא תמיד מאתגרת, מצחיקה ומעוררת מחשבה. לכבוד האירוע תפתח השבוע תערוכה של הציורים המקוריים שהיוו בסיס לאנימציה המופיעה בסרט וכן כאלה ששימשו כמתווה לתפאורה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 10.3, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'התיירות שלנו', תערוכה זוגית של  ג׳ניפר אבסירה וז׳וליאן דונאדה

ואם כבר מדברים על אפלה מתקתקה, אז יקירת המערכת ומלכת השיק ג'ניפר אבסירה היא עוד מאסטרית של הז'אנר – גם אם בסגנון שונה למדי. אבסירה משתמשת בשפה עכשווית מאוד והדימויים שהיא מייצרת לוכדים באיזו קלילות מעוררת קנאה את רוח הזמן. הרוח השורה על עבודותיה של אבסירה היא כזו של עליצות צעירה ומשוחררת, אך בבסיסה נמצא יסוד עמוק של מלנכוליה. בפרוייקט החדש שלה משתפת פעולה אבסירה עם הבמאי הצרפתי ז׳וליאן דונאדה ויחד הם יוצרים סדרה של צילומים שיש בהם ארכיטקטורה, עירום וצבעי יסוד. אבסירה ודונאדה מסכמים את זה בצורה קולעת בהגדרה היפה: "קרטוגרפיה טעימה של אדריכלות שלאחר המלחמה." אי אפשר שלא להישבות בקסמו של משפט כזה ואצלנו לפחות הוא מעורר הרבה ציפייה וסקרנות לקראת התערוכה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 10.3, 19:00, מבואת המכון הצרפתי, שדרות רוטשילד 7, תל אביב.  אירוע פייסבוק

פינת הבונוס – המלצה מעבר לים

סוף שבוע אמנות בשכונת בלוויל בפריז 12-13.3

שכונת בלוויל בפריז היא אחת השכונות המגניבות בעיר. זה כמובן אומר המון אמנות, גלריות, חללי תצוגה אלטרנטיביים וסטודיות של אמנים. בשנים האחרונות מציינים שם את תחילת האביב בסופ"ש של אמנות ברחבי כל השכונה. אם אתם בעיר זוהי הזדמנות מעולה להיחשף לכל מה שחם בסצינה המקומית.  אירוע פייסבוק

תוכניית האירועים

פולי אפפלבאום, מתוך 'Red Desert, Red Mountain, Red Sea', תערוכת יחיד במגזין 3, יפו

בתוך ומחוץ. המלצות הסופ"ש 6-8.1

לפעמים היוצרות מתהפכות ואנחנו מגלים שאנחנו מרגישים הכי בבית דווקא בחוץ ואילו פנים הבית האינטימי לכאורה הפך להיות זר ומוזר. זה אולי נכון שבעתיים אחרי השנתיים האלה של סגרים, בידודים והגבלות.
תערוכות השבוע משחקות עם המבט הזה של פנים וחוץ, שייכות ושונות, ומראות לנו שלפעמים המבט מבחוץ דווקא רואה הכי עמוק ושאנחנו שנמצאים בפנים לא תמיד  בטוחים כמו שחשבנו.

בגלריה רוזנפלד תערוכת יחיד לאמנית הצעירה והנשכנית נועה אירוניק; יואב וינפלד ועומר שיזף חונכים מרחב תצוגה חדש; במעבדה של שרון תובל מזילה נעמה אופנהיים דמעות בשם האמנות; ובפינת הבונוס – פסטיבל מיצג בינלאומי.

סוף שבוע נעים ושתתחיל לה שנה טובה
שני ורנר וצוות Talking Art

נעמה אופנהיים מתוך תערוכת יחיד במעבדה של שרון תובל

'באתי לכבד', תערוכת יחיד של נועה אירוניק. אוצרת: מיה פרנקל טנא

אין ספק שנועה אירוניק היא סוג של עוף מוזר בסצינת האמנות הישראלית העכשווית. הציורים עזי הצבע המציגים דימויים כמעט וולגריים, לא נראים כשייכים לאף מורשת אמנותית מקומית מוכרת – איפה היא ואיפה דלות החומר. נראה שיותר משהיא נשענת על ההיסטוריה הכבדה של האמנות, אירוניק שואבת השראה מתרבויות שוליים מפוקפקות, בדיחות אינטרנטיות וסצינת המועדונים. ובכל זאת, עם כל ההומור השחור, הגסות והכאוס, יש בציור של אירוניק אותנטיות וכנות. נרצה או לא נרצה אירוניק מציבה מולנו מראה – יכול להיות שזו מראה מעוותת של פארק שעשועים, ועדיין היא מראה לנו צד של עצמנו שאי אפשר להתכחש אליו

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים תערוכת יחיד של מתן גולן

אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.1, 19:00, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

 'העיניים של אלנבי', עבודה חדשה של יוחאי אברהמי והשקת מרחב תצוגה חדש. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

כבר כתבנו פה בעבר על חלל תצוגת האמנות "אופנובנק" שמפעילים האמנים יואב וינפלד ועומר שיזף מתוך הסטודיו שלהם. כמו שאנחנו רואים את זה יש הרבה נדיבות בהחלטה הזו להקצות חלק ניכר מחלל הסטודיו לצורכי תצוגה ולא פחות משמעותי מכך, להקצות משאבי זמן יקר לצורכי הפעלתו. לכן משמח במיוחד לראות שכעת הם מרחיבים את פעילותם לחלל נוסף ועוד כזה הזמין לצפייה 24/7. אם הסטודיו ממוקם בתוך מבנה של בנק לשעבר, מה יותר מתאים מאשר המשך התצוגה בכספומט? החור בקיר ששימש לאספקת מזומנים הופך לעמדת צפיה באמנות הנשקפת החוצה אל רחוב אלנבי. העבודה הראשונה המוצגת בכספומט היא של יוחאי אברהמי והיא הומאז' לאלנבי – על הברים הזולים, חיי הלילה הסליזיים והתשוקה המהולה בפחד המאפיינים אותו.

באותו ערב תפתח בחלל "אופנובנק" תערוכת יחיד של שאיה חזן
אירוע פתיחה:  יום חמישי, 6.1, 20:00, אלנבי 43, תל אביב, קומה 1 (בתוך בניין "המרחב החברתי")
אירוע פייסבוק

'לַקְרִימָה', תערוכת יחיד של נעמה אופנהיים. אוצר: שרון תובל

מעבדת האמנות של שרון תובל היא מקום שרגיל לצאת מאיזור הנוחות שלו ובהתאם להוציא גם את הצופים ממנו. בכל תערוכה החלל משתנה ומשנה את אופיו בצורה דרסטית ומספק למבקרים חוויה אחרת. וכך אחרי החלל הלבן והסטרילי שסיפקה לנו תערוכתה של רוני בן פורת בחודש שעבר, כעת מגיעה נעמה אופנהיים ומשנה את התמונה לחלוטין. במיצב טוטאלי בכל חלל הגלריה מתחקה אופנהיים אחרי פעולת הזלת הדמעות. אותו רגע אינטימי של עודפות רגש מנותח מכל כיוון ושוטף את הצופה בתערוכה, וזאת באמצעות אור, סאונד ואובייקטים מטופלים. ההזמנה קוראת למבקרים להגיע "בראש פתוח" וזה אכן רעיון טוב תמיד בביקור במעבדה. בתמורה המבקרים מרוויחים חוויית אמנות שכנראה לא היו מקבלים במקום אחר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.01, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס
'מה', פסטיבל מיצג בינלאומי. מנהלת אמנותית: תמר רבן

תמר רבן היא אחת האמהות הגדולות של אמנות המיצג בארץ שכבר בשנות השמונים הקימה מרכז מיצג במקלט בתל אביב שלאחר מכן הפך למה שאנחנו מכירים כיום כמרכז "במת מיצג" בתחנה המרכזית. כעת היא מביאה לנו פסטיבל בינלאומי מלא התרחשות ומסקרן במתחם "סטודיו אנט" של מרכז פליציה בלומנטל החדש בקריית המלאכה. בפסטיבל יופיעו כמה מהשמות הבולטים באמנות המיצג בארץ לצד מיצגים מצולמים של אמנים מהעולם. זאת לצד פעילויות וסדנאות מיוחדות. שווה להתעדכן באירוע הפייסבוק.

איפה ומתי: ימים שישי-ראשון, 7-9.1, סטודיו אנט, שביל המרץ 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

סאקיקו ימאוקה, מתוך פסטיבל 'מה' לאמנות המיצג

האמנות שעשתה לי את השנה

שני ורנר מסכמת את 2021

התבקשתי על ידי אלעד, מנהל התוכן של Talking Art וידידי היקר, לכתוב סיכום לשנת 2021. איך אפשר לעשות סיכום לשנה שכל הגדרות הזמן שבה היו נזילות כל כך? מרגיש לי שהשנתיים האחרונות הן בועת זמן אחת, האירועים התגבשו להם יחד למעין בליל שאין לו היררכיה פנימית, ולא התחלה או סוף.
כניסת הקורונה לחיינו היתה ועודנה אירוע משמעותי ומאתגר שטרף את כל חוקי המשחק; ובכל זאת כשאני מסתכלת אחורה על השנה האחרונה אני נרגשת וגאה כל פעם מחדש מכמות הפעילות שהצלחנו לייצר למרות הכל. שמונה קבוצות מלאות של התכנית השנתית, ארבעה נופשונים של יומיים שיצאו לאזורים שונים בארץ, עשרות סיורים פרטיים וסיורים פתוחים לקהל, שיתופי הפעולה השנתיים שלנו עם שבוע האיור ועם עיריית תל אביב בסיורי "אוהבים אמנות", שני מדריכים חדשים, מיתוג מחדש, חציית גבולות חשיפה ברשתות החברתיות שלנו, ועוד המון דברים שמתרחשים כל הזמן.
אבל הכי חשוב אלפי אנשים סיירו איתנו בשנה האחרונה, ראו אמנות ישראלית משובחת, פגשו אמנים, אוצרים ואנשי רוח, ודיברו אמנות איתנו בכל הזדמנות. זה ממש לא מובן מאליו שגם בימים טרופים אלה, אתם ממשיכים להצביע ברגליים. הבחירה שלכם באמנות היא התגשמות החזון שלי, ואני אנצל את הפלטפורמה הזו שניתנה לי בשביל לומר לכם – האורחים הנלהבים בסיורים, העוקבים ברשתות החברתיות, החברים בקבוצות הוואטסאפ – תודה.
וכעת לבחירות שלי, האמנות שעשתה לי את השנה. בעבודה כמו שלי, אני נחשפת כל הזמן לאמנות ואמנים חדשים שלא הכרתי. השנה – אולי גם בהשפעת הקורונה (ועל כך אתן את הדעת בפעם אחרת) הכרתי הרבה מאוד אמנים ואמניות צעירים ומעניינים, ואת הבחירות שלי הפעם אקדיש להם. אם כן, קבלו אותם – ארבעה אמנים צעירים שעשו לי את השנה.

דימוי עבודה של גיא און- מתוך התערוכה מסיבת תחפושות

מריה סאלאח מחמיד

את מריה פגשתי במסגרת הנופשון שערכנו לצפון באוקטובר האחרון, בו אירחה אותנו ברוחב לב ובנדיבות בסטודיו שלה בעין מאהל. מובן שהכרתי את עבודותיה קודם, אבל המפגש האישי הפך אותה למיוחדת עוד יותר בעיניי. מריה מייצרת ציורים גדולי ממדים עשויים בפחם בעיקר, כיוון שהיא מציירת על הרצפה המצע הופך למעין שטיח והגוף כולו הופך למכחול. בנחישות, עמלנות והרבה עוצמה היא מביאה אל הנייר או הבד את עולמה הפרטי – על מורכבויותיו העדינות, אשר מקבל משמעות ורובד נוספים במפגש עם החומר והטכניקה העוצמתיים.

עמוד האינסטגרם של מריה עוד על מריה באתר של ארטפורט 

שני אביבי

שני אביבי היא דוגמה עכשווית למה שאפשר לקרוא לו "כוכב עולה". שני התארחה בסיור של התכנית השנתית "איך לומדים אמנות" בקמפוס סמינר הקיבוצים ובהובלת יאיר ברק. בפרזנטציה קצרה יחסית הצליחה שני להעביר לנו מעט מעולמה היצירתי, ומהעיסוק שלה בנשיות וגבריות ובנרטיבים הכרוכים בשני המושגים האלה. כך למשל יצרה עבודת פרפורמנס מצולמת בה היא מתגוררת בתוך טנק נטוש – אישה שכובשת כלי כיבוש, מרחב נשי בתוך עולם גברי. בעבודה אחרת היא יושבת מול אביה והם מתבוננים זה בעיני זו – בדומה למיצג המפורסם של מרינה אברמוביץ'. העבודות של שני נשענות על עולם דימויים ונרטיבים מיושן, ומצליחות להפיח בו חיים חדשים, רעננים ורלוונטיים עדיין.

עמוד האינסטגרם של שני האתר של שני

מיכאל ליאני מתוך פרוייקט האהבה הלהטבקית שלו

גיא און

כשנפתחה תערוכת היחיד של גיא און בגלריה רוזנפלד מוקדם יותר השנה, השוויתי את היצירה שלו לסרט "העור בו אני חי" של אלמודובר, כי משהו ביצירה שלו מזכיר את הניחוח האלמודוברי – בין אפלה ליופי מושלם. בראש ובראשונה, און עוסק בצילום – אבל הוא מעוות אותו ומשתמש בו בדרכים חדשות, מקלף שכבות מהתצלום המודפס, מקמט, מדביק על גוף אחר ומצלם שוב. הדימויים הסופיים ניחנים באותו בלבול מגדרי שדובר בו, אברי המין מתחלפים, הגוף מתפצל, זה סקסי ודוחה בו זמנית.
און הוא אמן שובב, צעיר ומסקרן, הוא מעז לגעת בדרכים חכמות מאוד בנושאים הכי קמאיים שבמשך שנים רבות היו מודחקים בנפש האדם. בתקופה האחרונה הם צפים אל פני השטח ואון מתחבר לרוח העכשווית הזו. הבחירה שלו בצילום דווקא היא גם לא מפתיעה בהקשר זה שבין מציאות ובדיה, וביחס לתקופה שבה צילום הוא המדיום הכי רלוונטי שיש.
דרך אגב – גיא אירח אותנו במסגרת הסיור שלנו ביפו, ועשה לנו הדגמה חיה של תהליך העתקת הדימויים שלו על הגוף – זה היה מדהים!

עמוד האינסטגרם של גיא האתר של גיא און

מריה סאלח מחמיד מארחת אותנו בסטודיו שלה

מיכאל ליאני
איך נהניתי להדריך בתערוכה "הכלכלול" של מיכאל ליאני שהוצגה במוזיאון הרצליה. העבודות של ליאני תמיד התאפיינו בהומור, ססגוניות ואפילו קיטש, ובתערוכה הזו הוא לקח את הכל צעד אחד קדימה, אל השיא – כיאה לחווית התיירות באילת שהיתה נושא התערוכה. ליאני הוא אמן רב תחומי, ובתערוכה שלו שולבו עבודות וידאו, צילום, מיצב וסוג של פיסול. זכורה במיוחד עבודת הוידאו "אילת ממי" שהתבססה על סגנון מוקמונטרי ותיארה חווית נופש באילת בסגנון הכל כלול.
ליאני הצליח לפרוט על נימי הנוסטלגיה ובה בעת להיות ביקורתי ומדוייק בכך שחשף את האשליה, החומרנות והריקנות שמתקיימות בנהייה שלנו אחר חופשה חלומית, ובעצם בחיים העכשווים באופן כללי.
עמוד האינסטגרם של מיכאל ליאני האתר של מיכאל

לסיכום, זו הייתה שנה מוצלחת למרות הכל. התחלתי את הכתיבה שלי במחשבה על תקופה שאין בה עוגני זמן ואין לה תחושה של התחלה וסוף. עם זאת, המחשבה על אמנים צעירים שמצליחים דווקא בתקופה הזו לנסח לעצמם קול ייחודי, פורץ דרך בתוך עולם שחוק, היא מחשבה מעודדת ומחזקת.
איזה כיף
אני מאחלת לכולנו שנה חדשה, טובה, שגרתית, וגם ברוכה בעשייה יצירתית בועטת. שלא יצנזרו אותנו, שלא יעצרו אותנו, וששדה האמנות הישראלי ימשיך לפרוח ולשגשג – למרות כל הקשיים.
שלכם,

שני.

שני אביבי, מתוך עבודתה 'בדרכה'

להתבונן באמת. המלצות הסופ"ש 25-27.11

ציור מהתבוננות הוא אחד הזרמים האמנותיים הותיקים והמכובדים ביותר. ממש כמו שליטה במכחול או במפסלת, אומנות המבט היא טכניקה שאמנים ואמניות מבלים חיים שלמים בלחדד ולשפר והיא כלי עבודה ואמצעי ביטוי חשובים מאין כמותם. תערוכות השבוע מבליטות כולן את הז'אנר הזה ופורסות מניפה מעניינת של התבוננות… ובכן, בהתבוננות של אחרים.

גם אנחנו מזמינים אתכם להתבונן באמת, אבל גם להתפנק על הדרך, בנופשון אמנות ירושלמי מיוחד לפי מיטב המסורת שלנו של יומיים מלאים באמנות, שיחות מרתקות ואוכל מצוין. הכנסו לקישור לכל הפרטים והרשמה.

בגלריה רוזנפלד מציג בועז נוי נקודת מבט ציורית ייחודית בטכניקה שהפכה לסימן ההיכר שלו; בגלריה עינגע גוזרת נעה יקותיאלי חלונות בבריסטול שחור שהנוף הנשקף מהן מרהיב ומאיים בו זמנית; בחלל האמנות HQRN בחיפה מציגים תלמידי בית הספר 'הנביאים' דרך התבוננות מרעננת על הסובב אותם. ובפינת הבונוס המלצה מעבר לים על חלל אמנות חדש ויחודי שנפתח ברוטרדם שבהולנד.

שיהיה סוף שבוע של התבוננות מעמיקה,

שני ורנר וצוות Talking Art

תאיר דהן מתוך התערוכה 'מבט קרוב' של בוגרי בית הספר לציור 'הנביאים', חיפה

'הולך רגל', תערוכת יחיד של בעז נוי. אוצרת: מיה פרנקל טנא

הציור של בעז נוי נולד מתוך התבוננות עמוקה בנוף העירוני הסובב אותו, אך הוא מתורגם לציור המתקרב למופשט. השפה הציורית היחודית של נוי כבר הפכה לשם דבר ולסימן ההיכר שלו. בעבודתו הוא ממעט להשתמש במכחול ובמקום זה עובד באמצעות סכין הציירים ומניח את הצבע בכתמים דשנים של צבע עז וחזק. התוצאה היא נוף שנדמה כחלום – מצד אחד אבסטרקטי וחסר אחיזה ומצד שני מזוהה מאוד וספציפי – איכשהו בתוך סופת הצבעים הפראית שהיא הציורים של נוי אפשר תמיד לזהות את פינת הרחוב החיפאית שהולידה אותה. לכן אין פלא שבעז נוי הוא אחד הציירים האהובים עלינו וממש לא רק עלינו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.11, 19:00, גלריה רוזנפלד, רח' המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

'אומרים שזה טבע הדברים', תערוכת יחיד של נעה יקותיאלי. אוצרות: רויטל גל וליזה גרשוני

תערוכתה של נעה יקותיאלי בגלריה עינגע נולדה מכל המקורות בעולם – דווקא מתוך שיחה אקראית עם נהג מונית במהלך מבצע "שומר החומות". השיחה שהסתיימה במשפט ״אין מה לעשות, זה טבע הדברים״ הובילה את יקותיאלי למסע יצירתי שלוקח את הרעיון של חלון כגבול המאפשר התבוננות אך גם חוסם את העולם המשתולל והכאוטי שבחוץ. עבודותיה של יקותיאלי נעשות בטכניקה של חיתוך עמלני ומדוייק בבריסטול שחור היוצר כמו מגזרות נייר ענקיות או תפאורה של תיאטרון צלליות. הנשקף מהחלונות הגדולים של יקותיאלי נדמה במבט ראשון לתחרה עדינה ויפהפיה אך למעשה הוא מתבסס על תמונות של סצינות הרס מלחמתיות ומעלה שאלות עגומות על אותו "טבע הדברים" הבלתי ניתן לשינוי.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.11, 20:00, גלריה עינגע , רחוב בר יוחאי 7, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'מבט קרוב', תערוכה קבוצתית. אוצר: שחר סיון

לאחרונה אנחנו רואים פריחה של בתי הספר הפרטיים לציור. אם פעם אלה היו חוגי ערב קטנים בסטודיות של אמנים שהתלמידים הם חובבים במובהק – כיום מדובר במוסדות קטנים אמנם, אך כאלה שלוקחים את עצמם ברצינות וכבר ניתן לראות בוגרים שלהם המשתלבים כאמנים מן המניין בשדה האמנות המקומי. בתל אביב ניתן לציין את 'האטליה' ואת 'הכולל' בתוך הז'אנר הזה ואילו בחיפה פועל בית הספר 'הנביאים' שמופעל בצורה קואופרטיבית על ידי אמנים חיפאים ביניהם ידידינו שחר סיון ועידו מרקוס. כעת בשיתוף פעולה עם חלל HQRN נפתחת תערוכה של תלמידי בית הספר שהיא תוצר של שיטוטי התבוננות אינטנסיביים בשכונה הסובבת את המוסד. בית ספר מסוג אחר המציע מבט קצת שונה.
בהשתתפות: דורית לבון שטרנפלד, דורית קווינטר, גל עמית, תאיר דהן, ירין ברנט, אנסטסיה גלפמן סיליס, תמר ינקו

אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.11, 19:00, HQRN, סירקין 5, חיפה
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס – המלצה מעבר לים

האמנות שמוצגת לקהל במוזיאונים ואוספים שונים היא למעשה רק חלק קטן מהיצירות שנמכרות ונקנות ומחליפות ידיים – זו מבלה את רוב שנותיה סגורה אי שם במחסנים עלומים וסגורים לקהל. כעת בצעד מרגש ומרתק פותח אחד המחסנים האלה את שעריו לקהל ומאפשר למבקרים לצפות באמנות הזו וגם להיחשף למוסד הזה שבדרך כלל נמצא עמוק מאחורי הקלעים של עולם האמנות.
זה קורה ברוטרדם שבהולנד ואת האירוע המרגש הזה מלווים אירועי אמנות ויצירות מיוחדות למקום כמו מיצב אור שאפתני של האמנית פיפילוטי ריסט.

אם אתם בסביבה שווה מאוד לקפוץ על ההזדמנות הנדירה הזו.
יצא לכם לבקר שם? שלחו לנו תמונות!

Museumpark 24 ,Depot Boijmans Van Beuningen, רוטרדם, הולנד

פרטים מלאים בקישור

'אומרים שזה טבע הדברים', תערוכת יחיד של נעה יקותיאלי בגלריה עינגע. צילום שרון פולבר

גיא ואן

ספיישל אחרי החגים א'. המלצות אמנות 7-9.10

אז אחרי חגים שמח לכולם, מקווים שנהניתם בחופש, והנה אנחנו כאן להחזיר אותנו לשגרה גם בכל מה שנוגע לגזרת האמנות המקומית. עולם האמנות הישראלי עוד לא הסתנכרן לאחר הסגרים שהיו, ופתיחות התערוכות לעתים קרובות מתנגשות זו בזו, אדרבא בשבוע כזה שמגיע מיד אחרי פגרה ארוכה. אם כן, השבוע יש שלל כזה מטורף של אירועי אמנות ותערוכות חדשות, שהחלטנו לפנק אתכם בשתי רשימות המלצות נפרדות (השנייה תתפרסם ביום רביעי). נוסיף ונאמר, שאנו עושים בדרך כלל סינון ראשוני ובוחרים את הטובים ביותר, והפעם – עוד בנוסף לכל מה שכן נכתוב עליו – יש המון. זה באמת אירוע יוצא דופן.

אז הנה לפניכם המלצות חלק א' בספיישל "אחרי החגים שלנו": תערוכה המפגישה שני ענקים מדורות שונים: ראובן רובין וסיגלית לנדאו; תערוכת יחיד לגיא און – אמן צעיר מסקרן ונועז, בגלריה רוזנפלד; תערוכת יחיד לאחת האמניות האהובות עלינו – הלא היא חן שיש; ולקינוח המלצה על תערוכה קטנה מבית היוצר של האוצר רון ברטוש שעוסקת במדיום הקולאז'.

מעניין כבר אמרנו?
מאחלים סופ"ש נעים לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art

חן שיש, זיקית בת מזל, 2021. מתוך התערוכה בגלריה נווה שכטר, תל אביב

"חומר אנושי", תערוכת יחיד לגיא און. אוצרת: מיה פרנקל טנא

זוכרים את הסרט "העור בו אני חי" של אלמודובר? מופע אימים של הסתרות וחשיפות, חילופי זהות מין ומגדר – והכל בסגנון האמנותי היפהפייה של אלמודובר. משהו ביצירה של גיא און מזכיר לנו את הניחוח האלמודוברי הזה. בראש ובראשונה, און עוסק בצילום – אבל הוא מעוות אותו ומשתמש בו בדרכים חדשות, מקלף שכבות מהתצלום המודפס, מקמט, מדביק על גוף אחר ומצלם שוב. הדימויים הסופיים ניחנים באותו בלבול מגדרי שדובר בו, אברי המין מתחלפים, הגוף מתפצל, זה סקסי ודוחה בו זמנית.

און הוא אמן שובב, צעיר ומסקרן, הוא מעז לגעת בדרכים חכמות מאוד בנושאים הכי קמאיים ושבמשך שנים רבות היו מודחקים בנפש האדם. בתקופה האחרונה הם צפים אל פני השטח ואון מתחבר לרוח העכשווית הזו. הבחירה שלו בצילום דווקא היא גם לא מפתיעה בהקשר זה שבין מציאות ובדיה, וביחס לתקופה שבה צילום הוא המדיום הכי רלוונטי שיש.

פתיחה: יום חמישי, 7.10.21, בשעה 19:00. גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב

אירוע פייסבוק

סיגלית לנדאו בבית ראובן

אנחנו אוהבים את הרעיון הזה של תערוכות חוצות זמן, חיבור בין שני אמנים גדולים כל כך מדורות שונים. תערוכות כאלה מאפשרות לבצע מחקר רוחב בתולדות האמנות, כלומר לא רק מחקר לינארי כרונולוגי, אלא בחינה של נושאים ותמות לאורך הזמן. במקרה של החיבור בין סיגלית לנדאו וראובן רובין אנחנו יכולים לחשוב על כמה מבטים כאלה שיעלו מן התערוכה. למשל השוואה בין תפישת המקום האידילית של רובין למבט הביקורתי הפוליטי של לנדאו; נושא ההגירה שאצל רובין סימן את הביוגרפיה שלו, ואצל לנדאו עולה ביחס לעקירה ותלישות של העם הפלשתיני ושל המהגרים העכשווים; ולבסוף גם הפעלה של מבט פנים אמנותי, פורמליסטי שישווה בין סגנון האמנות של ראשית המאה הקודמת לזה של ראשית המאה הזו.

פתיחה: יום חמישי , 7.10 בשעה 20:00. בית ראובן, רח' ביאליק 14, תל אביב. כניסה ברכישת כרטיסים מראש

שימו לב, זוהי תערוכה קצרה. נעילה:21.10.2021

רכישת כרטיסים בקישור

"זיקית בר מזל" תערוכת יחיד לחן שיש. אוצרת: דרורית גור אריה

כתבנו כאן לא פעם על הפעילות המעניינת של הגלריה במרכז נווה שכטר באוצרותה של שירה פרידמן הנהדרת. מקום מיוחד זה מצליח לקשור בין זיקתו המובהקת לערכי היהדות לבין אמנות עכשווית שמתאפיינת בדרך כלל דווקא בחילוניות. התערוכות במקום יכולות להתייחס לנושא באופן ישיר או מופשט, ובאוצרות של השנים האחרונות ניכרת פתיחות גדולה לתערוכות שהן גם ביקורתיות. כעת נפתחת במקום תערוכה של יקירת ליבנו – חן שיש, ונדמה שזו התאמה מושלמת. ציוריה צבעוניים, משקפים מחוות גוף גדולות, משיכות מכחול כמו ריקוד, עמוסים בסמלים, עיטורים, זהב, נוצצים ועוד, נדמה שיש משהו רוחני באמנות של שיש. בתערוכה הנוכחית שיש חוזרת אל שורשיה, אל בית אמא בצפת, על שלל מופעי הדת והמיסטיקה שנקשרו בו. היא מתמקדת בקמעות, ברכות, טקסטים וסמלים שליוו את ילדותה ומופיעים שוב גם עכשיו, כאישה שמבקשת לברך את עצמה, להביע את משאלותיה וכמו ליצור לעצמה קמע של אהבה.

פתיחה: יום חמישי 7.10 בשעה 19:00. גלריית שכטר, רחוב שלוש 42 פינת רחוב אילת נווה צדק, תל אביב-יפו

פרטים נוספים באתר הגלריה בקישור

פינת הבונוס: ״עשירים במקום אחר״ תערוכה קבוצתית. אוצר: רון ברטוש

בעידן של היום, בו יש זליגה מובהקת וטשטוש גבולות בין מדיומים שונים, תערוכה אשר מתרכזת במדיום אחד היא אולי מעט מיושנת. עם זאת, התערוכה החדשה בטרקלין האמנות בבית עלמא תתמקד בעיסוק בקולאז', וזהו מדיום כל כך קסום ומיוחד, שאולי ראוי לתת לו את הפוקוס למרות הכל. ניתן לראות בקולאז' עיסוק "עשיר" פחות מציור או פיסול למשל, זאת כיוון שהחומריות שבו דלה יותר. האוצר רון ברטוש דווקא רואה בקולאז' מדיום עשיר "יצירה של יש מתוך יש ולא יש מאין", ומתייחס לקולאז'ים שבתערוכה כמדרשים ופרשנויות חדשים של האמנים את המקור הויזואלי והחומרי.

אמנים משתתפים: דנה דרויש, שי זילברמן, רמי מימון, מלאכי סגן-כהן, רונית פורת, עירית תמרי

פתיחה: יום שישי 8.10 בשעה 11:00. בית עלמא שד"ל 6 פינת שד' רוטשילד, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

סיגלית לנדאו

סיגלית לנדאו, המסיק (סטילז מתוך וידאו). מתוך התערוכה בבית ראובן, תל אביב