חדר שחור ואפלולי, רק זרקור אחד של אור מאיר על הדמות שבמרכז, והתאורה הקונטרסטית יוצרת תחושה שמדובר פה בסצנה במופע תאטרון דרמטי. האווירה שקטה, הדמות רכונה, מכונסת בעצמה ואינה מודעת לקהל הצופים הלוטש בה את עיניו. מה הוא עושה? מעשן. סתם כך, בבדידותו, מעשן. אך אין זו פעולה אגבית, זו לא סיגריה חטופה וגם לא עישון של אחרי או לפני דבר מה. ההיפך הוא הנכון, כל כולה של הפעולה, כל תכליתה, היא העישון בלבד.
לילך מדר, תערוכה בגלריית מרכז הבאוהאוס, שבוע האיור
איך תמיד יוצא שכל הדברים הטובים הם באותו התאריך? למה העירייה של תל אביב וזו של ירושלים לא עשו שיחת טלפון קצרה והחליטו לתאם ביניהם את המועדים של "אוהבים אמנות. עושים אמנות" ו"מנופים" (שהוא אמנם ביוזמה עצמאית אבל ללא ספק בשיתוף עם העירייה) – שניים מאירועי האמנות הגדולים בארץ? קצת מבאס, וזה עוד לפני שדיברנו על שבוע האיור, פסטיבל צוללן, פסטיבל מקודשת היפהפייה, וכל התערוכות שנפתחות בסופ"ש הקרוב. מה שבטוח הוא שהבחירה למי שרוצה לראות אמנות בימים הקרובים, הולכת להיות קשה במיוחד. גם אני עשיתי תהליך סינון מסיבי ובחרתי להתמקד באירועי האמנות הגדולים ובכמה המלצות במסגרתם.
עריכה ותוכן: שני ורנר
פריז. אחת מבירות האמנות והתרבות החשובות בעולם, חוגגת מדי שנה בכמה אירועי אמנות יוצאי דופן ויוקרתיים במיוחד. אחד מהם הוא ה"פריז פוטו" יריד צילום ענק בו מציגות מיטב הגלריות מכל העולם. מעבר לעושר התמידי של האמנות בעיר, מתמלאת פריז בשפע של אירועים ותערוכות נפלאות ואלפי מבקרים שמגיעים במיוחד בשביל לגלות את הקולות הבולטים ואת הכיוון אליו הולכת האמנות העכשווית והצילום בפרט.
סימנו עבורכם – מכל שלל האירועים בעיר, את המקומות החשובים והאנשים המשפיעים בתחומם. בסיור נפגוש את אנשי המקצוע, אוצרי המוזיאונים, בעלי הגלריות, וגם מפגשים אישיים עם אמנים וצלמים בחללי היצירה שלהם.
הצטרפו אלינו במסע אינטימי לגילוי פריז כמרכז תרבותי, ולשים יחד את האצבע על הדופק הפועם של האמנות העכשווית והצילום הבינ"ל.
הסיור הנו שיתוף פעולה בין פסטיבל הצילום הבינ"ל לבין Talking Art. בעידוד המכון הצרפתי ומחלקת האמנות בקונסוליה הישראלית בפריז.
שימו לב: מספר המקומות מוגבל
טקסט: שני ורנר
שמשייה אפורה סגורה ולצידה ילד עם בגד ים כחול, וגל גדול מתקרב אל החוף נוגע לא נוגע בנעץ השמשייה בחול. זוג צבאים רועה יחדיו באחו. מתקן שעשועים של גן יַלְדוּת – קשת שנתלים עליה הפוכים זה מול זה ומקישים כפיים. חדר כיתה עם לוח ירוק וגדול. ערמת ילדים על הדשא. פסליה (האם ניתן לקרוא לזה פסל?) של עדן בנט פתוחים לפרשנות, נוכל לראות בהם מה שנרצה, מה שנדמיין. תערוכת היחיד "ירח חדש" המוצגת כעת בגלריה הקיבוץ היא אסופה של הפסלים, המתפקדים כסצנות בודדות ולמראית עין קשה לזהות קשר נרטיבי ברור ביניהן. בכל זאת, הם מוגדרים יחד כ"מיצב תלוי חלל", אך אולי יש לקרוא לזה מיצב תלוי סביבה, או אפילו מיצב תלוי זיכרון?
אסף רהט, גלריה שלוש
בסופ"ש הקרוב החלטתי להתמקד רק בתערוכות ציור. בתוך שפע התערוכות והאירועים שילוו אותנו בשבועות הקרובים, תערוכות הציור מתבלטות הפעם באיכותן. מעבר לכך, במקרים כאלה שמוצגות כמה תערוכות ציור במקביל ניתן ללמוד הרבה מההשוואה ביניהן. מהציור הרגשי והאינטואיטיבי של אסף רהט, לזה הטרוד והאקספרסיבי של יאיר פרץ, ועד לציור השכלתני, הבודק את עצמו של ליהי תורג'מן – צפוי לנו סופ"ש מעניין במיוחד.
עריכה ותוכן: שני ורנר
ג'ואל מוריסון, סיור גלריות בשדרות רוטשילד
אז השנה החדשה כבר בפתח וגם בעולם האמנות מתחילים להרגיש את התכונה וההתרגשות. כאן אצלנו נוצל הקיץ לבניית תכניות לשנה הקרובה, להגדלת הצוות והכשרת מדריכים חדשים, וגם קצת.. למנוחה. כך שעכשיו הכול מוכן והנה לפניכם כמה עדכונים על הסיורים הקרובים שלנו. מחכים לסייר אתכם – בארץ ובחו"ל!
אלי סינגלובסקי, גלריה פיינברג פרוג'קטס
הנה זה קורה, אחרי פגרה קצרצרה מתחילה התעוררות ועונת התערוכות כבר בפתח. זה סימן טוב שבכל שנה זה מתחיל קצת מוקדם יותר. פעם הגלריות היו מתחילות את השנה רק אחרי החגים – סצנת האמנות העכשווית בארץ במגמת עלייה וצמיחה! שפע התערוכות שנפתחות בסופ"ש הקרוב פשוט מדהים, והבחירה באילו מהן להתמקד הייתה קשה במיוחד, ולכן בסוף הרשימה מופיעות עוד כמה תערוכת שנפתחות השבוע. תהינו.
הו כן, זו יריית פתיחה מעולה במיוחד, שתחמם לנו את המנועים לקראת השנה הקרובה. כל הגלריות באזור שדרות רוטשילד פותחות את השנה עם תערוכות משובחות שבמשובחות. אם כן, חייבים לצאת ולראות אותן.
"שישי קולטורה" – סיור הגלריות הקלאסי שלנו חוזר 23.9.16
Bodies, יצירה משותפת של שרון וזאנה ותומר ספיר
מה אני אגיד, זה לא הסופ"ש הכי תוסס שהיה לנו בזמן האחרון, בכל זאת שבוע אחרון לקיץ, ונדמה שאין אף אחד בארץ. כך או כך, הנה כמה אירועים מעניינים שבכל זאת שווה להשתתף בהם.
עריכה ותוכן: שני ורנר
צילום: צופית ברבי
טקסט: שני ורנר
הייתי רוצה להיות שם לבד. לסגור את דלת הגלריה ולהתייחד עם תערוכתה של רונית פורת בחסות קרירות המזגן וטרטורו המונוטוני. הייתי רוצה להוציא פנקס קטן ולרשום בו בעיפרון לא מחודד הערות קצרות, לשרטט תרשימי זרימה, להדביק בו תמונות קטנות שחיצים מובילים ביניהן. הייתי רוצה לפענח את הסוד שטמון מאחורי תצרף הדימויים שניסחה עבורנו פורת. נראה שזו תחושה גורפת, שכן פורת מסתובבת בחלל הגלריה ונענית לטרחנותם של המבקרים, עסוקה בלבאר את מקורם של הדימויים כולם. כאילו יש בזה די, כאילו הדימויים הקטנים והשובבים האלה לא נטמעו כבר בתת המודע ותעלומת הרצח, ורוח התקופה, ונשים גדועות ראש, ומכשירי עינויים, כאילו כל אלה לא ימשיכו לרדוף את חלומותינו.
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
