ארכיון תגיות: 'תיקון'

כאבי גדילה. המלצות הסופ"ש 4-6.7

אחת המלים הכי מדוברות היום בעולם האמנות היא "לימינליות" שוב ושוב היא חוזרת בטקסטים, בתערוכות, בדימויים. הכוונה היא למצב סיפי, כאילו כולנו עומדים על הסף שבין לבין, רגע לפני איזה אירוע גדול מהחיים. אותנו הישראלים, קצת קשה להפחיד במלים גדולות, אנחנו חווים אירועים דרמטיים כל הזמן, ולראיה החודשים האחרונים. בכל זאת, התחושה הזו, כאילו הזמן עומד מלכת, כאילו הכל מואט או תקוע – כמו שקט לפני סערה.

תערוכות השבוע שלנו מוקדשות לתהליך התבגרות: למשחקי הילדות, להעברה בין דורית, לאמנים צעירים, לבוגרי תכניות רזידנסי ובוגרים טריים של מוסדות חינוך ובקיצור לרגע הזה – של בין לבין.

במוזיאון רמת גן תערוכה גדולה שמוקדשת לחוויית המשחק והמשחקיוּת; בבית הבאר תערוכה לאמנית צעירה בוגרת תכנית הרזידנסי; בגלריה אלפרד תערוכה שעוסקת בהעברה בין-דורית (שימו לב – הפתיחה בשבוע הבא), ולקינוח תערוכת בוגרי תכנית האוצרות של הבית לאמנות ישראלית; וסיור בתערוכת הבוגרים של בצלאל.

סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

 

טל הפנר, מתוך התערוכה "עור", בית הבאר, יפו

כל הימים, כל הימים: משחקיוּת באמנות ישראלית עכשווית. אוצרות: עדייה פורת ושרי גולן

איזה כיף ששרי גולן קיבלה את האוצרות של מוזיאון רמת גן לידיה, אם יש מוסד אמנותי שהיה צריך את האנרגיות של גולן – זה המוזיאון הזה. אם תעקבו אחרי הפרסומים האישיים של גולן, תראו כמה חיוניות יש בעשייה שלה, הרחבת הצוות, תקציבים, קשרי חוץ ועוד. בכל מקרה, עוד צעד חכם היא עושה עם תערוכת קיץ שכל כולה תעסוק במשחק ושובבות. נדמה שאין אמן ישראלי שלא משתתף בתערוכה הזו – מכל וכל אספו האוצרות יצירות שעוסקות בסוגיה החביבה הזו. מובטחת לנו תערוכה מלאה צבע, הומור, נאיביות – בקיצור כל מה שילדים (וגם מבוגרים!) צריכים בקיץ העצוב הזה.

פתיחה: החל מ-4.7, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית רח׳ אבא הלל סילבר 146, רמת גן

אירוע פייסבוק

"עוֹר", תערוכת יחידה לטל הפנר. ליווי אמנותי ואוצרותי: מעיין מוזס פלטניק ורוני רביב

יש משהו בתולי שנוכח מאוד בתערוכת הזו של טל הפנר. ראשית זוהי תערוכה שמסיימת תקופת שהות אמן של בית הבאר שמוקדשת לאמנים בתחילת דרכם. אך מעבר לכך, הבתוליות היפה הזו באה לידי ביטוי גם באופן ההגשה וגם ביצירה עצמה. הפנר יוצאת אל החופים הלא מוצהרים של יפו, שם – במקום שטבע ותרבות נפגשים באופן לא מבוקר, היא טוענת שהיא מחפשת דרך חזרה למקום קמאי וטבעי. אך מהדימויים וגם מהטקסט, עולה שיש שם גם חיפוש אחר נשיות פראית, כזו שלא מוגבלת על ידי מבט גברי או סמני תרבות אחרים. זו תערוכה בוסרית, יש בה תום שמוקדש לנערות צעירות, לאמניות בתחילת דרכן, יש בה דימויים שכבר ראינו. בכל זאת, משהו בחשיפה למסע שהפנר עוברת, הוא מרגש ומיוחד. כדאי ללכת.

פתיחה: יום חמישי, 4.7 20:00 בית הבאר, דרך סלמה 6, יפו
אירוע פייסבוק

"חבל טבור", תערוכה קבוצתית: רות אור, שרית אכטנברג, מיכל בלייר וספא קדח. אוצרת: שלומית ליוור

התערוכה הזו נפתחת רק בשבוע הבא, אבל היא כל כך התאימה לנו לנושא של השבוע, שלא יכלנו לוותר. תמיד אנחנו מדגישים בסיורים שלנו, איך אמנות חייבת להיקרא ולהילמד ביחס לקונטקסט שבו היא נוצרה, וביחס לזה בו היא מוצגת. במובן הזה, לשושלות משפחתיות ואמנותיות יש חשיבות רבה, המורשת שבתוכה צומחת האמנית משפיעה עליה – לטוב ולרע. התערוכה הזו מציגה ארבע אמניות ישראליות עכשוויות אשר בוחנות את ההשפעה הישירה שהיתה למקום, לזמן ולמשפחה בה נולדו. כל זאת כחלק ממקבץ התערוכות השנתי של גלריה אלפרד: "בין השמשות: סוף – סף – מוסף", מקבץ שהוקדש לתחושה הלימנלית שכולם מדברים עליה – של תקופה שמתאפיינת בתחושת בין לבין, או רגע לפני משהו גדול שהולך לקרות.

פתיחה: יום חמישי, 11 ביולי 2024, בשעה 20:00 שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב

מידע נוסף באתר הגלריה

פינת הבונוס

תערוכת הסיום של בוגרי תכנית יונה פישר לאוצרות עכשווית ומוזיאולוגיה, בית לאמנות ישראלית. אוצרת מלווה: תמי כץ-פרימן

"רַק תְּבוּנַת לֵב תְּתַקֵּן" – שמה של התערוכה לקוח משירו של אהרן שבתאי "תיקון"  שנכתב לאחר השבעה באוקטובר. התערוכה של פרחי האוצרות של שנה זו, מוקדשת לאחת מתוך מקבץ התערוכות המכונן שאצר מוטי עומר על אמנות שנות השבעים בארץ. התערוכה "תיקון" בחנה את האופן בו אמני שנות ה1970 הגיבו למצב הפוליטי הסוער דאז, זו תערוכה שעדיין לומדים עליה בכל מסגרת לימודי תולדות האמנות הישראלית, בשל החשיבות שלה. התערוכה העכשווית נוצרה כמחווה לתערוכה הזו אך גם כתזכורת נוספת לכוחה המרפא של האמנות, במיוחד בזמנים רעים כמו אלה.

פתיחה: יום שני 8.7, בשעה 19:00 בית לאמנות ישראלית, מוזיאון יפו העתיקה

מידע נוסף ורשימת האוצרים והאמנים המשתתפים

סיורים בתערוכת הסיום של התואר השני של בצלאל בתל אביב 6.7, 12.7

התואר השני של בצלאל הוא כנראה "בית הגידול" החשוב והפורה ביותר של אמנים ישראלים צעירים. הסניף התל אביבי של האקדמיה הירושלמית הותיקה מתהדר ברשימת בוגרות ובוגרים מפוארת, שרבים מהם מאכלסים את המקומות הגבוהים ביותר של האמנות הישראלית והעולמית. תערוכת הבוגרים של התואר השני של בצלאל, אם כן היא ה-מקום לגלות את מי שחלק מהם יהיו כוכבים זורחים בשמי האמנות המקומית בשנים הקרובות ולהיות שם כשהם מתחילים את דרכם.

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

שרית אכטנברג, מתוך התערוכה "חבל טבור", גלריה אלפרד

אהרן שבתאי / תיקון

אֶת הַזְּוָעָה
אֶת הָאָסוֹן הַנּוֹרָא
אֶת הַחֶרְפָּה,
אֶת שִׁבְרֵי הַסִּכְלוּת,
אֶת טִמְטוּמֵי הַדָּת
אֶת חֶשְׁכַת הָעֵינַיִם
אֶת אַלִּימוּת הַיֵּאוּשׁ
לֹא יְתַקְּנוּ לֹא קָצִין,
לֹא פְּצָצָה, לֹא מָטוֹס,
לֹא עוֹד דָּם.
רַק תְּבוּנַת לֵב תְּתַקֵּן
רַק הָרוֹפְאָה, הָרוֹפֵא, יְתַקְּנוּ,
יְתַקֵּן רַק הַמּוֹרֶה הַטּוֹב,
הַמּוֹרָה הַטּוֹבָה,
הַחוֹבֵשׁ, עֲרָבִי, יְהוּדִי,
יְתַקְּנוּ הַנּוֹסֵעַ הַשָּׁלֵו, רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם,
נוֹשֵׂא הַכָּרִיךְ
הַצּוֹעֵד בָּרְחוֹב.
פּוֹקֵחַ הָעֵינַיִם יְתַקֵּן,
הַדּוֹבֵר בְּחֶמְלָה יְתַקֵּן
הַמַּקְשִׁיב יְתַקֵּן,
הַמַּשְׂכִּיל יְתַקֵּן,
הַמַּמְתִּין וְחוֹשֵׁב יְתַקֵּן,
יְתַקֵּן הַמַּדְרִיךְ
בְּדַרְכֵי הַנְּדִיבוּת, הַחִבָּה,
הַצַּיָּר יְתַקֵּן, הַמְּשׁוֹרֵר,
יְתַקְּנוּ תַּלְמִידֵי הַשָּׁלוֹם,
גַּנָּנֵי הַשָּׁלוֹם.

לא שגרה, ובכל זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.11

אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה, לא אחרי מה שעברנו כולנו רק לפני שבועות מעטים ולא כאשר המלחמה עדיין מתרחשת והעתיד לוט בערפל. ועדיין החיים כנראה חייבים להמשך ולאט לאט גלריות ומרכזי אמנות חוזרים להיפתח. אנחנו תמיד אומרים ולגמרי עומדים מאחורי זה – תרבות ואמנות אינן מותרות, אלא כורח המציאות. אנחנו קוראים – אם זה מרגיש לכם נכון ובטוח – דווקא עכשיו, לכו לראות אמנות!

שימו לב ששעות הפתיחה של הגלריות צומצמו והשתנו בהתאם למצב. כמובן שכדאי גם להיות קשובים להנחיות פיקוד העורף ולבדוק עם הגלריות עצמן לפני הביקור. לא בכל הגלריות יש מרחבים מוגנים

מאחלים לכולנו סוף שבוע של שקט יחסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

גילית לוין רונן, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'על החיים ועל המוות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע גל-עצמון
אין שם יותר סמלי מזה לתקופה העגומה שנפלה עלינו וגם נושא התערוכה מתאים כמו כפפה ליד. "ממנטו מורי" הוא זרם עתיק באמנות העוסקת במה שכולנו מנסים להדחיק – עובדת היותנו בני תמותה. עבודות האמנות בזרם הזה מזכירות לנו – גם ברגעים החזקים והשמחים מאין באנו ולאן אנו הולכים. התערוכה מציגה כמה מהאמנים המרכזיים בזרם הזה בארץ – כמו יצחק ליבנה עם ציורי הגולגלות שלו; דינה שנהב עם יצירות הספוג השבריריות שלה; ורוני לנדה שהפסלים דמויי הפורצלן שלה מסתירים תוך של בשר חי. אפשר לומר אולי שאמנות הממנטו מורי מבקשת לשבור לנו את הקונספציה שאנחנו בלתי פגיעים ובטוחים תמיד. קונספציה שכולנו התעוררנו ממנה בצורה האכזרית ביותר בתחילת אוקטובר.
בהשתתפות: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב
גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. שעות פתיחה: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'בזיליקה קיבוצית', תערוכת יחיד של זהר טל ענבר. אוצרת: עינת סיני-פסטרנק
כנראה שכל שם של תערוכה יראה לנו סמלי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כזה שיש בו את המילה קיבוץ. התערוכה הזו של זהר טל ענבר יוצרת חיבור כמעט בלתי אפשרי בין שני עולמות לכאורה מרוחקים זה מזה – העולם הקיבוצי ואיקונוגרפיה נוצרית. במחשבה שניה אולי המרחק לא כזה גדול, לפחות לא בהקשר המקומי. איקונוגרפיה נוצרית עוסקת במיתולוגיה של ראשית הנצרות ודרכה ליצור זהות ואתוס שעזרו לבסס את הנצרות בכל העולם. בהקשר המקומי וכמובן הצנוע הרבה יותר, גם הקיבוצים הם סוג של מיתולוגיה ואתוס שסיפוריהם שזורים בזהות הישראלית ללא התר. אחרי שבשנים האחרונות נחשבו הקיבוצים לישובים כפריים, מנומנמים ופריבילגיים, החזירו אירועי השביעי לאוקטובר, בצורה הנוראה ביותר, את אתוס הגבורה הישן של הקיבוצים לקדמת הבמה.
במשכן מוצגות גם תערוכות של צבי לחמן ושל חיה גרץ-רן
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד פרטים נוספים באתר המשכן

'תיקון', תערוכת יחיד של גילית לוין רונן. אוצר: יאיר ברק
פירוק בית ההורים ומיון החפצים שלהם לאחר מותם הוא אירוע מורכב ולא פשוט שדורש תעצומות נפש גדולות, לכל אחד יש את דרכו שלו להתמודד עם הרגע הכואב הזה. במקרה של גילית לוין רונן היתה זו האמנות ששימשה לה כלי להתמודדות ונחמה. בתערוכתה במקום לאמנות בקריית המלאכה היא מציגה את תוצריו של המסע שערכה בנבכי המגירות והארונות של הוריה. מכתבים רשמיים, מסמכים שעבר זמנם, מרשמים לתרופות ועוד ועוד, הופכים למעין דיוקן של אנשים שאינם, אך גם של תקופה שאיננה. את הכל מעבירה לוין רונן דרך פילטר האמנות ומוסיפה להם צבע, דימויים וחיבורים מפתיעים. היום, כאשר אנחנו עומדים מול מספר בלתי נתפס של בתים מפורקים שתכולתם פזורה לכל עבר, האמנות מציעה אולי קצה חוט לתחילתו של תיקון.
בגלריה מוצגות כרגע גם תערוכות יחיד של ג'רי שי שריג ושל איילת עמרני נבון
מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המטפלת הפצועה', תערוכת יחיד של עדי בצלאל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
המונח "המטפל הפצוע" הנותן לתערוכה את שמה מגיע מעולם הפסיכואנליזה והוא מתייחס לרעיון כי המטפל או המטפלת עוסקים בפצעים שלהם עצמם תוך כדי ובאמצעות הטיפול במטופל. יש המייחסים לאמנים ולאמנות בדיוק דרך המשקפיים של תאוריה זו, כי הרי מה היא האמנות אם לא נסיון של האמן לטפל בפצעיו תוך כדי יצירת עבודת אמנות שיכולה גם להביא את הצופה למבט מחודש ואחר על העולם, אם זה העולם שבחוץ או עולמו הפנימי שלו. עבודותיה של עדי בצלאל משלבות בין ציור לצילום ומנסות להיות גם הפצע וגם התרופה בו זמנית. בעולם שאחרי טבח הקיבוצים של 7.10, צירוף המילים "המטפלת הפצועה" מעביר רעד של צמרמורת בגב. אך בעולם של אחרי, הרעיון של פצועים שמרפאים פצועים מציע גם סוג של נחמה.
בבית האמנים מוצגות גם תערוכה קבוצתית של חברי הבית החדשים ותערוכות יחיד של עדן בצלאל חבס ושל ים עמרני
בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים פרטים נוספים באתר הגלריה

עדי בצלאל, מתוך תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים