ארכיון הקטגוריה: אמנות ישראלית

זיכרון של קיץ. המלצות הסופ"ש 2-4.9

תקופת החגים המתקרבת, התקצרותו של היום, ריחות הסתיו הדקים שבאויר – נראה שזה זמן להתרפק על חוויות השנה החולפת ומבט קדימה אל השנה שעוד רגע מתחילה. תערוכות השבוע, כל אחת בדרכה, עוסקות בזיכרון ובעיבוד שלו.  זיכרון של אובדן ממשי ושובר לב, זיכרונותיו של אמן המביט אל הקריירה הלא שגרתית שלו, או "הזיכרון" של הדימוי המובחן בציור המופשט.

בגלריה אלפרד מציג ליאב מזרחי פרוייקט אישי-חברתי העוסק בעיבוד של אבל ואובדן באמצעות האמנות; בגלריה מאיה צוללת יערה אורן עמוק עוד יותר אל תוך מחוזות הציור המופשט; ובגלריה חזי כהן אמן הרחוב המצליח Klone מרגיש בבית אך שומר על ריחוק.

הסתיו המתקרב נותן את אותותיו גם בגזרה שלנו, שהרי זו העונה האהובה עלינו לסיורים. ספטמבר הוא החודש שלנו.
כך יצא שהחודש יש לנו שלושה סיורים להציע לכם, כל אחד מיוחד ושונה בדרכו.
כמו כן, ההרשמה לתכנית השנתית שלנו בעיצומה! שבע קבוצות כבר התמלאו – ממליצים שתשריינו את מקומכם בהקדם.

כל הפרטים על הסיורים הקרובים בקישור

אנחנו מאחלים שזיכרונות הקיץ הנעימים ימשיכו עמוק אל תוך השנה ולכל התלמידים והוריהם שנת לימודים מהנה, פורה ומעשירה.
שני ורנר וצוות Talking Art

"כרבולית" תערוכת יחיד של ליאב מזרחי. אוצרת: רויטל משעלי

ליאב מזרחי הוא אמן שתמיד התהליך מוביל אותו אל התוצר ולא להפך. בתערוכה הנוכחית בגלריה אלפרד נראה שהנטייה הזו מגיעה לשיא מרגש ונוגע ללב במיוחד. מזרחי יצא מתוך חוויה של אובדן אישי קורע לב – מותה של אימו כשהיה ילד – ואותה בחר לעבד דרך האמנות. הטכניקה הנבחרת היא לִבּוּד – טכניקה מסורתית בת אלפי שנים בה הופכים צמר טבעי לבד. מזרחי שחזר את מודעת האבל של אימו בלבד, שזהו מעשה מצמרר לכשעצמו. אך הוא לא הסתפק באובדן האישי שלו והזמין עשרות אנשים לסדנאות ליבוד בהן יצרו מודעות אבל ליקיריהם שאבדו. באמצעות המהלך הזה הפכה מודעת האבל מפיסת נייר מודפסת ולא אישית, לפריט ייחודי שמושקעת ביצירתו עבודה רבה המאפשרת גם עיבוד מזכך של האבל. המודעות כולן צורפו לשמיכת טלאים אחת בה הסיפורים האישיים נשזרים לסיפור אנושי אחד גדול. כוחה המרפא של האמנות במלוא הדרו.

מדי יום שבת בין השעות 11:00 – 13:00 בזמן הצגת התערוכה תתקיים סדנת ליבוד פתוחה לקהל בהנחיית ליאב מזרחי. המודעות המלובדות יתווספו לשמיכת הטלאים ויעשירו את התערוכה.

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של עוז זלוף שאצרה רויטל משעלי.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.9, 20:00, גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל אביב. אירוע פייסבוק

"ביחד עם השמש", תערוכת יחיד של יערה אורן.  אוצרת: עפרה חרנ״ם

ציור מופשט זה בעיה – אולי יותר מכל זרם אמנותי, האבסטרקט הוא כנראה המטרה הקלה ביותר לאותם צופי אומנות הזועקים: "זאת אמנות??" או "ככה גם אני יודע לעשות!" ציור מופשט יכול להיראות קל מדי, לכאורה רק כמה כתמי צבע מונחים זה לצד זה בצורה רנדומלית. בכלל, כשציור לא מבוסס על דימוי קונקרטי איך אפשר לשפוט אותו ויותר חשוב – איך יודעים שהוא נגמר? מול השאלות האלה נראה שציור מופשט דווקא אינו "קל מדי" אלא בדיוק להפך. כדי לצאת מהסבך הזה צריכים אמן או אמנית ששולטים במדיום הציור על דקויותיו. כזו היא יערה אורן שתערוכה מקיפה של עבודותיה תתפרש על פני כל גלריה מאיה. אורן היא מאסטרית של צבע וקומפוזיציה ובתערוכתה הנוכחית היא מתרחקת עוד מהשענות על דימויים ממשיים וצוללת עמוק יותר אל מחוזות הדמיון והרגש ואל ציור שהולך ומתקלף משכבות ההגנה שלו אל עבר מופשט חד ומדוייק.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.9, 20:00, גלריה מאיה, שביל המרץ 2, תל אביב. אירוע פייסבוק

"אני זוכר את הצורה האנושית שלי", תערוכת יחיד של Klone

את Klone אין צורך להציג לקהל שוחרי האמנות המקומי, ודאי שלא לקוראי המדור הזה. Klone הוא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר למעבר מוצלח של אמן רחוב מקירות העיר הקשוחים אל קירות הגלריה הלבנים והקרירים. עם זאת, מעניין לראות שלמרות שהמעבר הזה מהרחוב לגלריה הפך כבר למקובל מאוד ואמני רחוב הם כמה מהאמנים המצליחים ביותר בארץ ובודאי בעולם – עדיין שומרים אותם אמנים, במתכוון או שלא, על מידה של אאוטסיידריות ופעמים רבות עבודותיהם מביעות את הריחוק הזה. בתערוכה מוצג מגוון רחב של אובייקטים אמנותיים, מציור ופיסול עד שטיחים ואובייקטים מהסטודיו שמבקשים לשרטט דיוקן של האמן כנווד שהוא מצד אחד תלוש אך בו זמנית גם בבית בכל מקום אליו מגיע, יהיו אלה רחובות העיר, או מסדרונות עולם האמנות.

אירוע פתיחה: יום שישי, 3.9, 10:00-14:00, גלריה חזי כהן, לילינבלום 33, תל אביב. אירוע פייסבוק

ליאב מזרחי, לוח מודעות, צמר, 2021. גלריה אלפרד, תל אביב

נסגרת דלת, נפתח חלון. המלצות הסופ"ש 26-28.8

בעולם האמנות הקיץ מסמן בדרך כלל סיום שנה של תערוכות והמתנה לשנה הבאה. כך למשל, בגלריות נפתחות תערוכות קבוצתיות המבשרות את מכירות סוף השנה ובערים מסוימות בעולם הן אף יוצאות לפגרה. בעיצומו של קיץ לוהט זה, לא יכולנו שלא לחשוב שאולי זו הסיבה שכל התערוכות השבוע עוסקות במובן כזה או אחר בסוף של משהו, אך לשמחתנו גם בתחילתו של משהו אחר. אנחנו אוהבים את המסר האופטימי הזה שכל סוף הוא התחלה חדשה בודאי כשהוא מגיע מלווה בהרבה אמנות משובחת.
​בגלריה הלובי מציגים שגיא אזולאי ואליה כהן ציור החושף את הרובד העמוק הרוחש מתחת ליומיומי; בלוד יוצא לדרך פרוייקט המוזיאון הנודד של זומו בגרסא מחודשת ומרגשת; בארטפורט תערוכת הסיום של עוד מחזור מוצלח של תוכנית הרזידנסי היוקרתית; ובגלריה לוטן ביפו מציגות יזמיות האמנות ליטל מגידיש וג'וי ברנרד פרוייקט מסקרן.

שיהיה לכולנו סופ"ש של התחלות חדשות,
שני ורנר וצוות Talking Art

"סוף עונה", תערוכה זוגית של אליה כהן ושגיא אזולאי. אוצרת: אורית מור
עבור רובנו – שמורגלים כבר בעולם הצרכני של ימינו,  המונח "סוף עונה" שולח אותנו מיד להנחות ומבצעים מיוחדים ויש בו משהו חגיגי שאנחנו מצפים לו. אך בקריאה ליטרלית של צירוף המילים הזה המגיע למעשה מחילופי העונות, יש אווירה מרירה מתוקה של סוף של משהו וציפיה לתחילתו של משהו חדש. המשחק הזה בין היומיומי לבין המשמעויות שעומדות מאחוריו, קיים גם בעבודות של אליה כהן ובאלו של שגיא אזולאי. הוא בא לידי ביטוי ביכולת שלהם לצייר אובייקט בנאלי לחלוטין לכאורה, אך לעשות זאת בצורה שחושפת בו צד שאולי לא ראינו קודם. כך לדוגמא ציורי המפיות של אזולאי יוצרות מחווה לטבע הדומם הקלאסי דרך דוגמאות הירקות והפירות הטראשיים המופיעים על מגבות נייר ומטליות. גם כהן מציירת נושא קלאסי כמו צבעי השקיעה אך עושה זאת דווקא באמצעות חסימות והסתרות. שני ציירים מוצלחים שמשתלבים היטב יחד.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 26.8, 20:00, גלריה הלובי, ארלוזורוב 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

"זומו המפתן", תערוכת חוצות. אוצרת: מילנה גיצין-אדירם. אוצרי משנה: בר ירושלמי ושחר בן נון
אחרי שהושבת ונעצר בעקבות הסגרים וההגבלות, היה אמור המוזיאון הנודד להפתח באביב האחרון בתחנה החדשה שלו בלוד. המוצגים כבר הוצבו במרחב הציבורי בהתאם למגבלות הקורונה והכל היה מוכן, ואז הגיעו אירועי האלימות הקשים שהיכו בלוד ביתר שאת והכל התפרק – האירוע בוטל, יצירות האמנות פורקו וגם חלק מהצוות נפוץ לכל עבר. אך למרבה המזל אוצרת הפרוייקט מילנה גיצין-אדירם הצליחה לצאת מהיאוש, לאסוף סביבה צוות חדש ולקיים את הפרוייקט שוב בצורה שהולמת את המצב. את אמנות החוצות הבומבסטית מחליפות פעולות צנועות ומרגשות בחללי הכניסה לבניינים בלוד שנוצרו בשיתוף עם דייריהם ורוח של אופטימיות מרגשת שורה על הכל. פרוייקט המוזיאון הנייד של זומו היה תמיד מרשים ומעורר השראה, כעת הוא מתגלה כממש הכרחי וקריטי.
בהשתתפות: רינה אנגדו, מידד אליהו, יואב בראל, נירוונה דאבח, דוד דובשני, ליאת דניאלי, שיראל הורוויץ, מאיר טאטי, משה טרקה, אמירה פודי, אורן פישר, איתמר פלוג'ה, מוריה פלסקין, להלי פרילינג, חנא קובטי, אולגה קונדינה, טליה קינן וגיא שרף, איגור רבליס (klone yourself) רונן שהרבני, לילך שטיא
איפה ומתי: ימים רביעי-שבת, 25-28.8, לאורך ציר החשמונאים בלוד. ('המפתן' בווייז)
שעות פעילות: ד'-ה' מ-17:30- 21:30, שישי מ-11:00 – 17:00, מוצ"ש מ-20:00- 22:00.
אירוע פייסבוק
פרטים נוספים באתר הפרוייקט

'נונפיניטו', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ורדית גרוס
כמי שמחזיקה בתואר הלא רשמי של הרזידנסי האיכותי ביותר בארץ, תערוכות סיום המחזור של תוכנית שהות האמן 'ארטפורט' הן מקום טוב לראות מה מתרחש היום בקדמת הבמה של האמנות המקומית. בארטפורט יודעים לייצר תמהיל מדויק בין אמנים מבוססים, כוכבים עולים וכאלה שבשבילם מדובר בפלטפורמת מקפצה של ממש. ברוח התקופה, שורה על העבודות בתערוכה מידה של מלנכוליה – כמו הקברים שיוצרת שחר יהלום לפסלים שלה, או העיסוק המתמשך של כרם נאטור עם העולם העל טבעי. זו היתה שנה מוזרה להיות בה אמן ובודאי לשהות ברזידנסי שאמור להיות נקודת חיבור לשדה האמנות העולמי והפך לסוג של אי בודד. התוצאה היא תערוכה שמציעה יותר שאלות מאשר תשובות וזה מסקרן ומרתק.
בהשתתפות: שי-לי הורודי, שחר יהלום, אמיר יציב, רועי כהן, כרם נאטור ותכלת רם
איפה ומתי: החל מיום שישי, 27.8 (ללא אירוע פתיחה), ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס

Square 1, תערוכת פופ אפ קבוצתית. אוצרות: ליטל מגידיש וג'וי ברנרד
ליטל מגידיש וג'וי ברנרד הן יזמיות אמנות מהדור החדש והנחוץ כל כך כדי להזיז קדימה את סצינת האמנות המקומית הלוקה לעתים בשמרנות יתר. על התפר שבין מפיקות, עיתונאיות, אמניות ואוצרות, הן אינן מסתפקות בתווית אחת ופועלות בכמה זירות במקביל. בפרויקט חדש הן מזמינות אמנים מכל קצוות עולם האמנות המקומי להציג בפורמט אחיד ועל מצע של נייר את הגרסא שלהם לנקודת ההתחלה.
בערב הפתיחה יתקיימו הקראת שירה ומופע מחול
אירוע פתיחה: יום חמישי, 26.8, 20:00, לאחר מכן תהיה התערוכה פתוחה ביום שישי, 27.8, בשעות 10:00-16:00 וביום שבת, 28.8, בשעות 10:00-20:00 בלבד. גלריה לוטן, רחוב מזל אריה 19, יפו העתיקה
אירוע פייסבוק
עמוד האינסטגרם של הפרוייקט

דוד דובשני, מתוך פרוייקט "זומו", לוד

נפתחה ההרשמה לתכנית השנתית

התוכנית השנתית היא ספינת הדגל שלנו – תוכנית מגוונת, עשירה ומעמיקה של סיורים המכסים את כל שדה האמנות המקומי ומודרכים על ידי מיטב המדריכות שלנו בשילוב עם עוד מומחיות ומומחים שחיים ונושמים ובעיקר מדברים אמנות.
השנה אנחנו פותחים את המחזור השישי של התוכנית השנתית שלנו והוא מבטיח להיות מלא וגדוש מתמיד בביקורים במרכזי תרבות מהמבוססים ביותר ועד החדשים והניסיוניים ובמפגשים עם האנשים שמרכיבים את העולם המרתק הזה – אמנים, אוצרים, גלריסטים ויזמים.

כמדי שנה נצא לשמונה סיורים מעמיקים, מעשירים, מרגשים ויפים ברחבי הארץ בעקבות האמנות המעניינת ביותר שמתקיימת היום.
השנה תפתח גם תכנית מתחילים שמתטרתה להעניק ידע והבנה במושגי יסוד באמנות עכשווית, זאת לצד קבוצות התכנית הרגילות שלנו.

ידיעון 2021-22 לדוגמה (התכנית אינה מחייבת בשלב זה) בקישור

להרשמה יש ליצור קשר עם יעל בן ארי במייל infotalkingart@gmail.com או בטלפון 054-8087082

ניתן גם להשאיר פרטים בקישור ואנו נחזור אליכם

 

פוליאנה אור

הישרדות ומרפא. המלצות הסופ"ש 12-14.8

בשנה החולפת סיקרנו כאן את התגובה המיידית של אמנים למשבר הקורונה.  ימים ספורים אחרי תחילת הסגר הראשון כבר אפשר היה לראות ברשתות השונות תגובות אמנותיות למצב החדש. כמה שבועות וחודשים אחר כך כולנו כבר התחלנו לחוות צורות חדשות של תצוגה והפצת אמנות – אם זה אונליין או במרחב הציבורי. אבל כעת, כשנה וחצי מאז פרוץ הקורונה לחיינו עושה רושם שאנחנו מתחילים לראות את התגובות הבשלות ביותר למצב, עם שלוש תערוכות קבוצתיות גדולות במרכזי אמנות רציניים, שהן לא "יומני קורונה" כמו שהן דרכו של עולם האמנות לעבד העולם החדש בו מצאנו את עצמנו כולנו.

במוזיאון פתח תקווה תערוכה המציגה את האמנות ככורח הישרדותי של ממש; במרכז אדמונד דה רוטשילד מבט על אמנות מתוך האטה וצמצום ובמרכז לאמנות עכשווית בערד תערוכה המעלה על נס את כוחה המרפא של האמנות.

מאחלים לכולנו שהדבר הזה ייגמר כבר, אפילו שהוא עושה אמנות טובה.
שני ורנר וצוות Talking Art

רגב עמרני

רגב עמרני מתוך התערוכה "הר הקסמים" המרכז לאמנות עכשווית, ערד

"הדרך שבה אנו שורדים", תערוכה קבוצתית. אוצרת: אירנה גורדון

בימי הסגר הראשון התעורר עיסוק רב בשאלה מה היא עבודה חיונית ומה לא – למי צריך להרשות להמשיך בעבודתם למרות הסיכונים ומי אפשר להסתדר בלעדיהם ועדיף שישארו בבית. במסגרת הדיונים וההחלטות נדחקו האמנות והתרבות לתחתית הסולם והוכרזו קבל עם ועדה כ"לא חיוניות". מוסדות התרבות היו הראשונים להסגר והאחרונים להפתח. התערוכה החדשה במוזיאון פתח תקווה מבקשת לערער על הקביעה הזו. העבודות בתערוכה קושרות בין אמנות – עשייתה וצריכתה – להישרדות של ממש, הן רוחנית והן פיזית. האמניות והאמנים בתערוכה אומרים למעשה את מה שאנחנו יודעים בחוש: אמנות היא לא רק חיונית אלא ממש הכרחית.

בהשתתפות: תמיר ארליך, ורדי בוברוב, איה בן רון, יסמין ורדי, אירית חמו, כרם נאטור, אנרי סאלה, אבי סבג, שרון פז, ישראל קבלה, עלית קרייז, אסף רהט.

באותו זמן יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של טל שושן ודפנה קפמן

אירוע פתיחה: יום חמישי, 12.8, 20:00, מוזיאון פתח תקווה, רחוב ארלוזורוב 30, פתח תקווה

אירוע פייסבוק

"מסת מנוחה", תערוכה קבוצתית. אוצרת: טלי בן-נון, אוצרת משנה: ליטל בר-נוי

בהתחלה, יש להודות, ההתכנסות בבית שכפה הסגר והמנוחה שבאה איתה היו די נעימות. קצב החיים האט ונרגע וגילינו מחדש את הבית והסביבה הקרובה. עם הזמן, ההתכנסות וההסתגרות הפכו קלסטרופוביות והשתוקקנו כבר לחזור לעולם שבחוץ. גם אמניות ואמנים מצאו את עצמם מסוגרים בבית, רחוקים מהסטודיות ומרחבי היצירה הרגילים שלהם ונאלצים ליצור בתנאים הביתיים מתוך צמצום חומרי ומרחבי. העבודות  בתערוכה במרכז אדמונד דה רוטשילד היפה והחשוב, הן פירות הצמצום הזה – עבודת סאונד שהוקלטה בבית, עבודת רקמה עמלנית, אבנים מגולפות ועוד – הרחק מהמחוות הגדולות ו'אפקט הוואו'. אבל אם דיברנו בהמלצה הקודמת על חיוניותם של אמנים הרי שפה היא בדיוק מתגלה – ביכולת להוציא מהמחסור והאילוץ אמירה אישית, אינטימית ומעוררת הזדהות.

בהשתתפות: איציק גיל אביזוהר,  פוליאנה אור, תמיר ארליך, נינה טראוב, נעמה לינדנבאום, תמרה סטראנו,  קובי עמיאל

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 12.8, 20:00, מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב

אירוע פייסבוק

"הר הקסמים" תערוכה קבוצתית. אוצרים: לאה אביר, בר ירושלמי

בשיח הפנים אמנותי יש לעתים נימה מעט מתנשאת, שלא לומר מזלזלת, ברעיון של אמנות כמרפאת. אמנות ככלי טיפולי, כמו תרפיה באמנות למשל, נחשבת כביכול לנחותה יותר מ"האמנות הטהורה". אותו סיפור ישן של "אמנות לשם אמנות". התערוכה החדשה במרכז האמנות העכשוית המוצלח בערד מבקשת לקבל השראה מעברה של ערד כעיירת מרפא מדברית ולהעלות על נס את כוחה המרפא של האמנות שהיא בעצם יכולתה לרדת ממגדל השן ולצאת מהקוביה הלבנה ולגעת בחיים עצמם. עבודת וידאו של איה בן רון העוקבת אחרי מאושפזים במצב קשה, ציור קיר של מאיר טאטי החוזר לטראומה של אסון פסטיבל ערד והעבודות הנוספות בתערוכה בוחרות לשלוח יד לצופה ולהציע משען ומרפא בשעה שנראה שהעולם זקוק להם יותר מתמיד.

בהשתתפות: אניסה אשקר, דגנית בן אדמון, איתן בן משה, איה בן רון, הדסה גולדוויכט, ניב גפני, שיראל הורוויץ, מאיר טאטי, סשה טמרין, סמדר לוי, רגב עמרני, דן פרברוף ודוד בהר פרחיה, טליה קינן, ישי שפירא קלטר

באותו זמן תפתח במרכז גם תערוכת יחיד של יולי צרפתי שאצרה לאה אביר.

אירוע פתיחה:  יום שישי, 13.8, המרכז לאמנות עכשווית בערד, בן יאיר 28, קומה א' , ערד

הסעה מתל אביב תצא בשעה 10:00 ליד ביתן הלנה רובינשטיין.  בהרשמה מראש בקישור

אירוע פייסבוק

תמיר ארליך

תמיר ארליך מתוך התערוכה "הדרך שבה אנו שורדים", מוזיאון פתח תקווה

מכירת קיץ 2021 אמנות ישראלית לבית

גלריה אלמסן וTalking Art- שמחים לבשר על שיתוף פעולה ומכירת אמנות קייצית ומרעננת.
עשרות יצירות של אמני הגלריה ואמנים אורחים במגוון מדיומים וטכניקות.
ציור, הדפס, תחריט, פיסול וצילום של אמנים ישראלים מהשורה הראשונה והכל במחירים נוחים.

לקראת החגים ובכלל, בואו להתחדש באמנות ישראלית מקורית ולהתרענן איתנו על כוס בירה צוננת.
המכירה תתקיים בשלוחה אלמסן הרכבת שברחוב הרכבת 4, תל אביב, בין התאריכים: 5-7.8

שעות הפתיחה:
יום חמישי 17 – 22
יום שישי 10 – 16
יום שבת 17 – 22

האמנים המציגים: אלימה, יאנה אר, שי אריק, מירב שין בן אלון, טלי בן בסט, אסנת בן דב, מיכה בר-עם, דרורה דומיני, אלמה מיה הדס, עדי ויצמן, שאדי טואפרה, מיכל סופיה טוביאס, אביטל כנעני, אורי כרמלי, נטע לאופר, ארנסטו לוי, אנה מירקין, מרגלית מנור, שחר סיון, פנחס עזרא, פנחס עשת, אורית פורת, רוני פקר, יאיר פרץ ורני ששון.

מחכים לראותכם,
יניב לכמן
שני ורנר

חדשות אוגוסט 2021

הקיץ, החופש הגדול, החום – כל אלה לא מפחידים אותנו, להפך!
יש לנו המון חדשות מרגשות בשבילכם.

* מכירת אמנות ישראלית במחירים נוחים
* סיור חדש בנווה שאנן
* הנחה מיוחדת לסיורים פרטיים למשפחות

כל הפרטים לפניכם.
מחכים לדבר אמנות אתכם, גם בקיץ
שני ורנר וצוות Talking Art

ציור קיר של KNOW HOPE בשכונת נוה שאנן

סיור חדש!
13.8 אמנות חדשה בנווה שאנן
שכונת נווה שאנן נבנתה על פי תכנית של יוסף טישלר בצורה של מנורת שמונה קנים מתוך אידיאל ציוני של עיר גנים. ברבות השנים הפכה למרחב מדורדר מבחינה עירונית בין השאר בעקבות הקמת התחנה המרכזית החדשה והגירה של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה ממדינות רבות.
בסיור זה נגלה יחד את היופי הנסתר בשכונה ואת הכוחות התרבותיים והאמנותיים הפועלים בה. סטודיואות של אמנים, מיזמי תרבות עצמאיים, גלריה עירונית, מרכז מסחרי לאמנות, אמנות רחוב וגם קולינריה מקומית.
נדבר על תהליכים עירוניים דוגמת בניית מרכז התרבות של בת שבע והגלריה העירונית שמעודדים מתוך הבנה של התחדשות עירונית דרך תרבות.
הסיור בהדרכת האוצר עברי באומגרטן
רכישת כרטיסים ופרטים נוספים בקישור

5-7.8 מכירת קיץ 2021
שיתוף פעולה חדש ונחמד עם גלריה אלמסן. "מכירת קיץ" – יצירות אמנות מקוריות של אמנים ישראלים מעולים במחירים של עד 5,000 ש"ח.
לקראת החגים ובכלל, בואו להתחדש באמנות ישראלית מקורית ולהתרענן איתנו על כוס בירה צוננת.
המכירה תתקיים בשלוחה אלמסן הרכבת שברחוב הרכבת 4, תל אביב, בין התאריכים: 5-7.8
האמנים המציגים אלימה, יאנה אר, שי אריק, מירב שין בן אלון, טלי בן בסט, אסנת בן דב, מיכה בר-עם, דרורה דומיני, אלמה מיה הדס, עדי ויצמן, שאדי טואפרה, מיכל סופיה טוביאס, אביטל כנעני, אורי כרמלי, נטע לאופר, ארנסטו לוי, אנה מירקין, מרגלית מנור, שחר סיון, פנחס עזרא, פנחס עשת, אורית פורת, רוני פקר, יאיר פרץ ורני ששון.
שעות פתיחה: יום חמישי 17 – 22, יום שישי 10 – 16, יום שבת 17 – 22
פרטים נוספים בקישור

סיורי קיץ במחיר מיוחד לזוגות ומשפחות
בקיץ הזה מדברים אמנות!
אחרי השנה ההזויה הזאת, אנחנו שמחים לפרגן לכל הילדים בחופשה, ולכל ההורים באשר הם.
כל סיורי הגלריות ואמנות הרחוב שלנו במחיר מיוחד לזוגות ולמשפחות.
בהזמנת סיור פרטי.
מחכים לדבר אמנות אתכם!
להזמנת סיור צרו קשר

אסנת בן דב, ללא כותרת, 2021 עבודה במכירת קיץ

נשים 2021. המלצות הסופ"ש 24-26.6

מה זו אמנות נשית ב2021? האם אפשר או יש צורך עדיין לאפיין אמנות כזו? בכל ניסיון לתת מענה קונקרטי לשאלות האלה יהיה איזה ניחוח אנכרוניסטי. ועם זאת, שלוש אמניות מציגות בתערוכות המומלצות הפעם שיש בהן כמה מאפיינים משותפים. שילוב בין חקירה מעמיקה לבין תוצר אסתטי ומלוטש; חיבור חסר פשרות בין האישי לפוליטי; והקבלה בין ארכיטקטורה לגוף. מובן שאין בזה כל ניסיון לסיכום או לניסוח תשובה מוחלטת אבל אולי בחינת הקשרים האלה יכולה לתת מענה כלשהו או לפחות להניע התחלה של מחקר עכשווי בנושא. אנחנו בכל מקרה שמחים להמליץ על תערוכות של שלוש אמניות מעולות עם בונוס חשוב שכולן מוציאות אותנו מתל אביב, אל מחוץ למרכז העניינים המובן מאליו, עם דגש על ירושלים שמתחילה להסתמן כיעד חם לאמנות עכשווית.

במרכז מעמותה בבית הנסן מציגה שגית מזמר מהלך אמנותי רחב ועמוק הנוגע בנושא כואב; בסדנאות האמנים בירושלים מביטה אורית ישי על ירושלים ורואה גוף פצוע; במוזיאון וילפריד נבט יצחק חוזרת אל מעלליה הישנים, מפרקת ומרכיבה את אוסף המוזיאון במיצב וידאו מונומנטלי; ובפינת הבונוס גלריה שיתופית חדשה ומסקרנת בבית אליאנס בירושלים.

מאחלים לכולנו סוף שבוע של כוח נשי ובכלל,

שני ורנר וצוות Talking Art

"זהב חלוד", תערוכת יחיד של אורית ישי. סדנאות האמנים, ירושלים

"אמא אופיום", תערוכת יחיד של שגית מזמר. אוצרות: סלה-מנקה

להגיד על שגית מזמר שהיא אמנית רב תחומית זה אנדרסטייטמנט. בין השאר עובדת מזמר בציור, רישום, פיסול ו-וידאו. בנוסף היא עוסקת גם באוצרות, ואם כל זה לא מספיק אז היא גם פסיכולוגית מוסמכת. כך שאפשר להבין שהיא ניגשת ליצירת תערוכה מהזווית הרחבה ביותר שאפשר. הפעם בוחנת מזמר את הנושא הכואב והנפיץ של התמכרות לסמים ועושה זאת במגוון הכלים המעניין שרכשה. נקודת המוצא שלה היא מחקר שערכה בשימוש היסטורי וטקסי באופיום וגם בראיונות ושיחות עם מכור לסם. השילוב עם קולקטיב האמנות הרדיקלי והוותיק סלה-מנקה הוא מתבקש ומסקרן. התוצאה מבטיחה להיות רחבת היקף ומעמיקה, אך גם רגישה ונוגעת ללב.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 23.06, 19:00 מרכז מעמותה בבית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים. אירוע פייסבוק

"זהב חלוד", תערוכת יחיד של אורית ישי. אוצר: דביר שקד

העיר ירושלים היא כבר מזמן לא "ירושלים של מעלה". העיר הקדושה שמכונה במקורות "משוש תבל" עוברת תהליך אינטנסיבי של חידוש עירוני אחרי שנים של הזנחה והתוצאה בשטח היא אתר בניה אחד גדול. אורית ישי מתבוננת בעיר הפצועה ורואה בה גוף חי, כזה ששלל הסכסוכים שהיא עומדת במרכזם – הדתי, הלאומי והפוליטי – עושים בו כבשלהם ולא נותנים לו מנוחה. באמצעות צילום מטופל וקולאז'ים צילומיים מציגה ישי "ירושלים של מטה" כזו שמושפעת מאוד מהחיים עצמם שרוחשים בה מתחת ומעל לפני השטח. התזמון עם מה שעבר על כולנו לפני כחודש נותן לתערוכה טאץ' אקטואלי מצמרר. המזל הוא שהמגע הייחודי של ישי הופך הכל לאסתטי ומרהיב ומספק בכל זאת איזושהי נחמה קטנה.

באותו ערב תפתח במתחם גם התערוכה "ארץ פצועה" של האמנית אריאן ליטמן, באוצרות גליה בר אור.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 23.6, 20:00, סדנאות האמנים, רחוב האומן 26, קומה 3, אזור התעשייה תלפיות, ירושלים. אירוע פייסבוק

״זיכרון דברים״, תערוכת יחיד של נבט יצחק. אוצרת: שיר מלר-ימגוצ׳י

אם דיברנו בהמלצה הקודמת על החיבור בין אסתטי למצמרר, אין הרבה שעושים את השילוב הזה בצורה מדוייקת כל כך כמו נבט יצחק. עבודות המיצב המונומנטליות, המשלבות בין וידאו לאובייקט, כבר היו לשם דבר וקנו ליצחק פרסום עולמי. כעת היא מגיעה למוזיאון וילפריד היפה בקיבוץ הזורע, משתלטת על כל חלליו והופכת את אוסף המוזיאון עצמו לחומר גלם בעבודה חדשה ושאפתנית. מערכת היחסים ההיסטורית בין מוזיאון לאספן ידועה כטעונה והיא נוגעת בפוליטיקה של אמנות, כסף וכמובן לא מעט אגו. כמוזיאון שהתבסס בהקמתו על אוספיו של אספן ספציפי, מערכת היחסים הזו עומדת בתשתיתו של מוזיאון וילפריד ישראל עוד מתחילתו. כעת מבקשת יצחק לפרק ולהרכיב מחדש את הקשר הסבוך הזה ועושה זאת בדיוק בשפתה הייחודית הנעה בין המרהיב למעורר המחשבה. מעניין לחשוב על התערוכה הזו גם ביחס לטלטלה שעבר המוזיאון עם הפריצה והפגיעה באוסף שהתרחשה לא מזמן.

אירוע פתיחה: יום שישי, 25.6, 12:00, מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע. אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: "גן בעדן", תערוכה קבוצתית והשקת גלריה "תפוז". אוצרים: טליה פרי ודוד (דוכי) כהן

קבוצת בוגרות ובוגרים של בית הספר הגבוה לאמנות "פרדס" החליטו לא לחכות שיעשו להם מקום בעולם האמנות של אחרי האקדמיה, אלא ליצור את המקום הזה בעצמם והקימו את הגלריה השיתופית "תפוז". גלריות עצמאיות ושיתופיות תמיד מרגשות אותנו ואופיו המיוחד של בית הספר מבטיח שהתפוז לא יפול רחוק מדי מהעץ. יהיה מעניין

בהשתתפות: מירב אל-עיני, טל אקשטיין, חמוטל בר כהן, ריקה גרינפלד, דוד (דוּכי) כהן, שלומית לב-רן, אלקנה לוי, הילה מדינה אמיר, אימרי פניאל, טליה פרי וקלוד משה קמון
באותו ערב יציינו בבית אליאנס את פתיחת אירועי הקיץ של מתחם התרבות הפועל במקום עם עוד תערוכות ואירועים.
אירוע פתיחה: יום רביעי, 23.6, 20:00, בית אליאנס, כי"ח 5, ירושלים
אירוע פייסבוק פתיחת גלריה תפוז
אירוע פייסבוק אירועי קיץ בבית אליאנס

״זיכרון דברים״, תערוכת יחיד של נבט יצחק. מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע

מקום בעולם. המלצות הסופ"ש 27-29.5

בזמן אחר או במקום אחר, צמד המילים "מרחב מוגן" יכול להשמע כמונח מעולם הטיפול או הרוח. אבל אחרי השבועיים שעברו עלינו המונח הזה כמובן נטען במשמעויות אחרות לגמרי. ככה זה במקומותינו כשגם מילים תמימות לכאורה כמו "שטחים" או "חללים" הן לא תמימות כלל ועיקר.
התערוכות המומלצות שלנו השבוע עוסקות במרחבים ממשיים ומטאפוריים מהבית החוצה וחזרה פנימה ועושות את מה שאמנות עושה מצוין – מספקות לנו מרחב שהוא גם מוגן ועוטף, אבל גם חשוף ופתוח לשאלות העמוקות ביותר.

בגלריה מנשר תערוכת יחיד של אמן הפירוק והחיבור מחדש אבינועם שטרנהיים; בגלריה אלפרד מביטים האמנים הצעירים רוני קים ועומר שך ממעוף הציפור ועד גובה המדרכה; ובגלריה המפעל בירושלים מפגיש אותנו קובי ווגמן עם השבר של האובדן ועם האיחוי שלאחריו.

מאחלים לכולנו סופ"ש מוגן, עטוף ונעים

שני ורנר וצוות Talking Art

"ספייסר", תערוכת יחיד של אבינועם שטרנהיים. גלריה מנשר, תל אביב

"ספייסר", תערוכת יחיד של אבינועם שטרנהיים. אוצרת: מיקה מילגרום

אבינעם שטרנהיים הוא אמן מטמורפוזות, הוא אוסף גרוטאות שמצא בשיטוטיו ברחובות העיר ובסטודיו הוא מנסר, חותך, מדביק ומחבר ויוצר מהן דבר חדש שהוטמר ונטען במשמעות אמנותית. בתערוכתו החדשה בגלריה מנשר עושה שטרנהיים שימוש ב"ספייסר" – חתיכת פלסטיק קטנה שנועדה לשמור על מרווח בין מרצפות ואריחים בשעת בניה – כמטאפורה לחלל האמנות והמרחב שהוא מציע לתצוגת האמנות. במרכז התערוכה מוצג בית עץ שנוצר – על כל החפצים שבו ופרטיו המדוקדקים – בעבודה עמלנית שיצרה מרחב ביתי שלם ומזמין שרק הדמות האנושית נעדרת ממנו. כך יוצר שטרנהיים – קצת כמו הספייסר עצמו, מעין מרווח ריק אליו יכולה האמנות, או הצופים להכנס.
איפה ומתי: יום חמישי, 27.5, 19:00, גלריה מנשר, דוד חכמי 18, תל אביב. אירוע פייסבוק

"רעפים וחלזונות", תערוכה זוגית של רוני קים ועומר שך

בסוף המאה העשרים ובתחילת  שנות האלפיים התאפיינה האמנות העכשווית העולמית בפניה אל הגרנדיוזי והמפוצץ – בחיפוש מתמיד אחר מה שמכונה "אפקט WOW". אפשר לחשוב על ג'ף קונס, יויוי קוסמה, איי ויוי ודגלאס גורדון כדוגמאות טובות לנטייה הזו. כעת, עם תחילתו של העשור השלישי של המאה ה21 נראה שיותר ויותר אמנים ואמניות, במיוחד הצעירים שבהם, פונים בחזרה אל הפריזמה הביתית והאישית ואל קנה המידה הקטן והאינטימי. האמנים רוני קים ועומר שך, בוגרים טריים יחסית של שנקר, נעים בתערוכתם בין נקודת התצפית הגבוהה והמרוחקת של הגג אל קו המדרכה של הרחוב. במבט הציפור שהם תופסים הם מביטים מהגדול לקטן מגגות הבתים האחרים ועד לריר החלזונות הכמעט בלתי נראה, בעקבותם הם יוצרים מיצב תלוי חלל ומערער חלל. עם שם כזה לתערוכה, אתם יודעים כבר שהסקרנות שלנו נפתחת.

איפה ומתי: יום חמישי, 27.5, 20:00, גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל אביב. אירוע פייסבוק

"זז", תערוכת יחיד של קובי ווגמן. אוצר: אלעד ירון

במחקר הפסיכולוגי על אובדן מצביעים על כמה שלבים של התמודדות עם אֵבֶל בהם עוברת הנפש בדרכה להחלמה. בלי המעבר בתחנות האלה הריפוי לא יהיה שלם.
בתערוכתו החדשה בגלריה של המפעל משתמש קובי ווגמן במרחב של האמנות כדי להתמודד עם מותו של אביו ולוקח אותנו דרך השלבים והתחנות בדרך שלו להתמודדות עם הכאב. העבודה הראשונה בתערוכה נוצרה כסקיצה בימי מחלתו של האב ושאר העבודות עושות שימוש בדימוי של בית שבתחילה נדמה נטול צבעים ומרוסק ולאט לאט נבנה מחדש ומתמלא צבע וצמיחה. תיאור מרגש של המעבר מהשבר הגדול של האובדן אל עבר האיחוי וההחלמה.

איפה ומתי: יום רביעי, 2.6, 20:00, המפעל, רחוב המערביים 3, ירושלים. אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: השקת המגזין "חושך" ותערוכת פופ-אפ. עורכים: עידו גורדון ודוד דובשני

יש כמה סיבות שבגללן אנחנו מתרגשים מהשקת המגזין החדש "חושך" – קודם כל מגזין אמנות חדש זה תמיד כיף ומרגש, במיוחד אחרי תקופה ארוכה בה השיח האמנותי בארץ היה די דל ורזה. שנית, ההשקה תתקים בחלל האמנות החדש והמסקרן "פרטר" שגם הוא חלק מגל חדש ולא מובן מאליו בכלל של חללי אמנות חדשים ועצמאיים שצצים בעיר דווקא בשנה האחרונה. הסיבה השלישית וחשובה מאוד – אחד משני העורכים, דוד דובשני הוא כמובן מדריך משובח ואהוב שלנו. בהצלחה!

איפה ומתי: יום חמישי, 27.5, 18:00, עד יום שבת 29.5, פרטר, פרישמן 37, תל אביב. אירוע פייסבוק

"רעפים וחלזונות", תערוכה זוגית של רוני קים ועומר שך. גלריה אלפרד תל אביב

 

תערוכות רצות והתחלות חדשות. המלצות הסופ"ש 29.4-1.5

צוואר הבקבוק שנוצר עם פתיחת אתרי האמנות מתחיל להשתחרר ונדמה שעולם האמנות המקומי נכנס לאיזה איזון מבורך שחיכינו לו כל כך. לצד השגרה המתוקה מגיעות בשורות מרגשות כמו בואה של האמנית יאיוי קוסאמה למוזיאון תל אביב וכל זאת יוצר תחושה אופטימית של חגיגת הרוח, והאמנות כמובן.
שתיים מהתערוכות המומלצות שלנו השבוע אמנם נפתחו כבר אבל בחרנו לכתוב עליהן בכל זאת כי היה חשוב לנו שדווקא לא תפספסו אותן. לאיזון פינקנו אתכם בפינת בונוס כפולה שכל כולה התחלות חדשות וטריות.

בבית הנסן תערוכה שהיא חוויה לימודית לקהל וגם לאוצרי התערוכה עצמם; בגלריה העירונית בכפר סבא נמשך הפרויקט המונומנטלי של דפנה טלמון ומכניס את הקהל אל אחורי הקלעים של תרבות הצריכה; ובפינת הבונוס – פתיחת חלל חדש נוסף לגלריה אלמסן המוצלחת ותערוכת בזק למצטרפים החדשים לצוות הגלריה השיתופית בנימין.

מאחלים לכולנו סוף שבוע של ניצחונות,

שני ורנר וצוות Talking Art

"MIC – Made in China", תערוכת יחיד של דפנה טלמון. הגלריה העירונית כפר סבא

“ראש רוח", תערוכה קבוצתית. אוצרים.ות: גליה אלטרץ, עברי באומגרטן, יעל בן עמי, ליאן וולף, אילה מוזס, נועה מירו, סתיו פרימו, אביב צוקר

לאחרונה אנו עדים לשני תהליכים מעניינים שקורים בעולם האמנות המקומי, שניהם קשורים ללימודי האמנות עצמם. האחד הוא כניסתו של מקצוע האוצרות לאקדמיה – אם עד לא מזמן אוצרות ואוצרים נוצרו מתוך עבודה ומחקר עצמאיים ומתוך השתפשפות בשדה, הרי שהיום אנחנו רואים עוד ועוד קורסים ותארים באוצרות בתוך האוניברסיטאות והאקדמיות הגדולות ובוגריהם הולכים ומשתלבים בעולם האמנות בצאתם.
התהליך השני הוא הפיכתה של תקופת הלימודים באקדמיה לאמנות מחממה סגורה ומבודדת לזמן בו הסטודנטים מתבקשים ומבקשים בעצמם להתערב בעולם האמיתי בדרכים שונות. דוגמא טובה מהזמן האחרון היא פתיחתה של הגלריה החדשה של סמינר הקיבוצים במרכז העיר והאירוע הגדול שקיימו הסטודנטים שלהם בשדרות רוטשילד.
התערוכה המסקרנת בבית הנסן היא פרוייקט הגמר בקורס אוצרות במסגרת לימודי התואר השני במדיניות ותאוריה של האמנויות בבצלאל והיא במידה רבה תוצר של שני התהליכים האלה – רשימת האמנים והאמניות המרשימה והאוצרות הקולקטיבית מראים בדיוק מה מסקרן בהם, ומסמנים עידן חדש אולי באוצרות המקומית.
בהשתתפות: מאיה אטון, מאיה גולד, גיא גולדשטיין, כרמי דרור, גיא הדני, ענבל הופמן, אמירה זיאן, דור זליכה לוי, אביטל כנעני, תמר לוינסון, יוסי מרק, יהודית סספורטס, מורן קליגר, אלהם רוקני, מעין שחר, פאטמה שנאן
איפה ומתי:  בית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים
אירוע פייסבוק  הכניסה חופשית אך מותנית בהרשמה מראש בקישור

"MIC – Made in China", תערוכת יחיד של דפנה טלמון. אוצרת: הגר רבן

דפנה טלמון לא עוצרת. רק לאחרונה סיימה מסע לאורכה ולרוחבה של הארץ במסגרת פרוייקט "אוטו המתנות" בו הציעה לקהל למסור חפצים ישנים שלהם כמתנות ולקבל אחרים במקומם בהפתעה. כעת היא ממשיכה להתבונן באופן ביקורתי, אירוני ושנון על תרבות הצריכה ומגיעה לגלריה העירונית בכפר סבא שם היא חוברת לאשת אמנות בלתי נלאית אחרת – האוצרת הגר רבן (לשעבר בריל) שהתמנתה לא מזמן לאוצרת של הגלריה. בתערוכה החדשה מכניסה אותנו טלמון אל אחורי הקלעים של תרבות הצריכה, והופכת את הקהל למשתתף אקטיבי בפרויקט, שלא לומר לפועלים מן המניין במפעל אריזת המתנות שלה. חלל הגלריה יחולק לעמדות עבודה וכמו בכל סדנת יזע שמכבדת את עצמה המבקרים יקבלו הדרכה קצרה והופ לעבודה… כמובן שהאמנית אינה מוותרת על "הטאץ' הטלמוני" וחוץ מהקהל המזדמן תשתף פעולה עם תושבי העיר, עיריית כפר סבא ומרכז לקיימות. אי אפשר שלא להתרשם מהמהלך ארוך הטווח והמנומק שטלמון פורשת בעבודתה בשנים האחרונות ומסקרן להמשיך איתה את המסע.

איפה ומתי בשעות פעילות הגלריה: ימים א'-ה' 09:00-20:00, גלריה עירונית כפר סבא, בית רייזל, רח' גאולה 12, כפר סבא
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס א': פתיחת שלוחה חדשה לגלריה אלמסן

גלריה אלמסן היא אחת החביבות עלינו ביפו והיא דוגמא טובה למה שדיברנו עליו בהמלצות השבוע שעבר – גלריה קטנה וצעירה שלא נותנת לגילה או מידותיה להשפיע על שאפתנותה. כעת היא מתקרבת למרכז העניינים עם חלל תצוגה ומכירה נוסף ברחוב הרכבת המתחדש וזו ממש סיבה למסיבה.

איפה ומתי: יום שישי, 30.4, 12:00, אלמסן הרכבת, רחוב הרכבת 4, תל אביב
אירוע פייסבוק

"והרי החדשות" תערוכת פופ-אפ קבוצתית. אוצרות: דינה לוי, שלומית ליוור

לפני מספר חודשים התפרסם קול קורא להצטרפות חברים חדשים לקולקטיב האמנים של הגלריה השיתופית בנימין. משהסתיים תהליך הבחירה מציגים בגלריה את התוספות החדשות לצוות בתערוכת בזק לסוף שבוע אחד בלבד. הזדמנות מצוינת להכיר קולות חדשים שבודאי עוד נשמע מהם.

בהשתתפות: אתי לוי, בועז טורפשטיין, דניאל מנו-בלה, טל הפנר, עדי הופמן, עירית בראל בסן

איפה ומתי: יום חמישי, 29.4, 20:00 התערוכה תעמוד עד יום שבת 1.5, גלריה בנימין, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

דניאל מנו-בלה, מתוך התערוכה "והרי החדשות", גלריה בנימין, תל אביב

 

 

יצירה בעין הסערה. ראיון עם מיכל סופיה טוביאס

האמנית (והמדריכה המהוללת שלנו!) מיכל סופיה טוביאס ניצבה בפני אתגר לפתח טקטיקות וטכניקות יצירה חדשות בשל מגבלות הקורונה והקושי להשיג את חומרי היצירה הרגילים שלה. מעבר לכך, לאחרונה הציגה מיצב צילומי בו השתמשה בדימויים מתערוכה קודמת, באופן כזה שהדמויות המצולמות נראות כאילו הן חופרות מנהרה אל תוך תאטרון נגה הסגור. החזרה לעבודה ההיא "עתות קריסה" נראתה רלוונטית מתמיד. 

ראיון עם שני ורנר

היי מיכל, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?

תקופה מורכבת אבל מלאה בלימוד, כך שהתחושה מאד מעורבת. משהו ביחסים של פנים וחוץ קיבל מבחינתי תפנית מאד מעניינת בעקבות התקופה הזאת ואני מקווה שאחרי שזאת תעבור (ובאמת שכבר תעבור!) אדע לשמור על איכויות מסוימות שהיא אפשרה לי.

ספרי לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?

אז באותה הרוח של התשובה הראשונה, אני מרגישה שהקורונה נתנה לעשייה שלי מתנה שלא הייתי מאפשרת אותה לעצמי בכל רגע נתון אחר. בתקופת הסגר הראשון, כשעוד לא היה ברור אם ואיך מלמדים בזום וכשכמובן כל סיורי האמנות שלנו הוקפאו – כל הפרנסה שלי עצרה מלכת. היה בזה משהו מאיים ומפחיד אך יחד עם זאת הפיתוי של ללכת כל יום לסטודיו ולהיות שם מבוקר עד ליל היה חזק יותר מכל הפחדים, ובפעם הראשונה בחיי מימשתי את הפנטזיה הכי גדולה שלי כאמנית ופשוט הייתי כל היום בסטודיו. העצירה המוחלטת של החיים אפשרה לי להתכנס פנימה ולחקור את מה שמעניין אותי ברמה הכי טוטאלית ועמוקה שיש, וממש כמו בריטריט שהיתי עם עצמי ועם החומרים עד שיצא עשן לבן בצורת סדרת מונופרינטים (הדפסים חד פעמים) חדשה שמבחינתי מאחדת תחתיה את כל מה שמעסיק אותי היום. האפשרות לפצח ולגלות טכניקות נוספות בתוך העשייה שלי קשורה מאד גם בשקט שהקורונה יצרה ברעשי הרקע של החיים אבל גם במגבלה שהייתה בזמנו ברכישת ציוד וחומרים. גם אם חשבתי לעצמי שאני צריכה חומר אחר או שחסר לי ציוד, זה היה מצב שהייתי צריכה לעבוד איתו. כמו שקורה לעיתים קרובות, ולא רק באמנות, דווקא המגבלה היא זו שמזקקת ומכריחה להתעמת עם הפער שבין מה דבר באמת צריך כדי להתקיים לבין מה אני חושבת שהוא זקוק לו. כמובן שלא הכל היה קל ופשוט כל הזמן אבל בסופו של דבר אני מרגישה הכרת תודה על תקופה שברור שלרגעים עוד אתגעגע אליה.

מיכל סופיה טוביאס, אמא סלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

לאחרונה השתתפת באירוע "מרימים את השאלטר" בשכונת נגה. הצגת שם מיצב צילומי שונה מהפעולה הפיסולית המוכרת שלך. תוכלי לספר לנו על המעבר מפיסול לצילום או על הקשר ביניהם?

האירוע של ״מרימים את השאלטר״ ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובאוצרותה של מיטל מנור, היה הזדמנות מפתיעה ולא צפויה בכלל לחזור למדיום של הצילום ממקום אחר. היחסים שלי עם צילום בעצם קדמו ליחסים שלי עם הפיסול. לפני התואר השני שלי בבצלאל למדתי במחלקה לצילום במוסררה ובמשך כמה שנים טובות עסקתי רק בצילום. בזמנו אפילו צילמתי רק עם מצלמת פורמט בינוני (7×6) אנלוגית ושתי תערוכות היחיד הראשונות שלי היו צילומיות. באיזשהו שלב הרגשתי שמיציתי. לא יכולתי להמשיך להיות כל כך פסיבית ביחס למה שאני עושה ובמקום להתבונן בשקט בחורים בקירות ואז לצלם אותם, התחלתי לבנות את הקירות בעצמי ולפסל בתוכם חורים. אחר כך הצטרפו גם האנשים והרקדניות.

בכל אופן, אם נחזור להצבה הצילומית בנגה – אני מרגישה שזה עוד סיבוב בתוך צורת האינסוף. כשמיטל מנור האוצרת פנתה אלי לא הבנתי איך הפסלים הגדולים שלי יכולים להתאים לסיטואציה של ערב אחד. אבל מהר מאד הבנתי שזו בעצם הזמנה למחשבה משחקית יותר, הזדמנות לשבור את מה שאני כבר מכירה. בהסתובבות בשכונה מיד קלטתי את הקופות הנעולות של תיאטרון גשר והיה לי חשוב להפנות זרקור למצב של התרבות, לקריסה שלה באם המדינה לא תגיש לה עזרה. תיאטראות ומוסדות תרבות נעולים כבר כמעט שנה ורציתי שבפעולה מדומיינת גופים יחפרו מנהרה ויכבשו בחזרה את מה שגם חשוב. סטייל המהפכה הצרפתית.

הבחירה להציב שם דווקא את הדימויים של האנשים בתוך הפסל שלי קיר מס. 2 (עתות קריסה) הייתה נראית לי הכי טבעי. גם בגלל הפורמט והאדריכלות של הקופות הנעולות של תיאטרון גשר אך גם ובעיקר בגלל התוכן של העבודה שהיה נראה לי משותף. הפסל שהצגתי באוסף קופפרמן ב-2018 הוא מחווה פיסולית וגופנית לרישום של משה קופפרמן שעסק בקריסה. קריסה של הגוף, של תרבות, של הדמוקרטיה. או איך שקופפרמן אמר: "נשאלתי: הכל קורֵס תחתיו? הכל מתמוטט? לא. לא הכל ולא בכל מקום. אבל הרבה. מספיק כדי שה'קריסה' תצוין כמאפיינת את הזמן הזה. כזאת תחושתי".

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?

בגלגול הזה יוצא שאני תמיד מתגעגעת לחלל הרואה של ג׳יימס טורל שנמצא בגן הפסלים שבמוזיאון ישראל. יש לי ממש כיסופים אליו. כירושלמית לשעבר החלל הרואה היא עבודה שגדלתי בתוכה. כיס צידי בציר הזמן והמרחב בו אפשר להתרווח מול השמיים והאינסוף מבלי להיבהל. יש בעבודה הזאת של טורל יחסים מאוזנים בין הגוף האנושי לכוחות האדירים של הטבע. נכון שזה ממש כאן וקרוב ולא הלכתי רחוק, אבל זה מה שמבליט את הקושי של התקופה הזאת. בסופו של דבר אני חושבת שאני בעיקר חולמת ומתגעגעת לחופש התנועה שלנו כמו החופש והזכות להתפרנס בכבוד. אבל זאת כבר תשובה לשאלה אחרת.

איזו יצירת אמנות מפורסמת מתאימה למצב?

אחד מהתאים של אבשלום. מלונית קורונה לאדם אחד.

האתר של מיכל סופיה טוביאס בקישור

מיכל סופיה טוביאס, איילה בסלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020