ארכיון תגיות: אניסה אשקר

לצאת מהבועה. המלצות הסופ"ש 9-11.10

כידוע זמן חגים הוא זמן של חשבון נפש

"דוגמאות לחיקוי! מסעות בין אסתטיקה וקיימות", אוצרת: אדריאן גוהלר

שוב ושוב אנחנו מתרשמים מהפעילות מעוררת ההשראה של מוזיאון על התפר בירושלים. כל כך חשוב שיהיה לפחות מוזיאון אחד כזה, ששם לעצמו למטרה להעלות מודעות לנושאים פוליטיים בוערים, והבין שאמנות היא כלי שרת נהדר שיכול לשמש כשופר לשינוי. התערוכה הנוכחית היא אסופה של עבודות מרחבי העולם החושפות את העוולות והאיוולת בכל הנוגע ל"משבר האקלים" וההשפעה של בני האדם על הטבע והאקולוגיה.

זו לא פעם ראשונה שמוצגת במוזיאון תערוכה שעוסקת במשבר האקלים, והפעם מדובר בתערוכה נודדת שעלתה לראשונה ב-2010, הוצגה ברחבי העולם ומאגדת בתוכה כמה מהקולות הבולטים באמנות העכשווית הבינ"ל. קצת מוזר לחשוב שהתערוכה הזו הוצגה לראשונה לפני יותר מעשור, ואולי דבר לא השתנה, ועם זאת יש לה חשיבות אינסופית בחינוך לקיימות ועידוד פעולה לצמצום טביעת הרגל האקולוגית שלנו.

התערוכה כבר פתוחה לקהל. מוזיאון על התפר, רח׳ חיל ההנדסה 4, ירושלים. פרטים נוספים באתר

שני ורנר וצוות TALKING ART

 

"האב, הבת ורוח הקודש", אוצר: ד״ר חוסני אלח׳טיב שחאדה

הגלריה של הפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים נפתחה לא מזמן וכבר מסתמנת כגלריה חשובה ומעניינת. סדרת התערוכות הראשונה – שהוצגה במהלך השנה החולפת – עסקה ב"שפה", משבר השפה, פערי שפה וכד'. התערוכה הנוכחית חותמת את הסדרה והיא פרי של שיתוף בין היחידה למעורבות חברתית בפקולטה לאמנויות – סמינר הקיבוצים והגלריה לאמנות אום אל פחם. בתערוכה יציגו שש אמניות פלסטיניות עכשוויות ובולטות, יצירות שעוסקות בקשר שבינן לבין האבות שלהן. התמהיל הזה בין אמניות נשים שעוסקות בדמות גברית והמורכבות שהקשר הזה מעלה, יחד עם התצוגה בגלריה במרכז תל אביב והיא מתייחסת לנושא בשני אופנים: ראשית היא מאגדת שש אמניות פלסטיניות

אמניות מציגות : מנאר זועבי, מנאל מחאמיד, אניסה אשקר, נסרין אבו בכר, פטאמה אבו רומי , נרדין סרוג׳

פתיחה: חמישי 9.9, בשעה 19:30

התערוכה בשיתוף היחידה למעורבות חברתית בפקולטה לאמנויות – סמינר הקיבוצים והגלריה לאמנות אום אל פחם.

תערוכה קבוצתית זו מציגה מבחר מיצירותיהן של שש אמניות פלסטיניות הפועלות כיום בשדה האמנות בתוך ישראל ומחוצה לה. האמניות מתייחסות בצורה ייחודית לקשר בינה לבין דמות האב – דמות מרכזית בהתהוותה האמנותית, המגדרית, החברתית ואף הפוליטית. התערוכה  מציגה עבודות אשר נבחרו לייצג אמניות שעברו כברת דרך בחייהן, בין אם בדרכן היצירתית או האישית.

כל אחת משש האמניות פותחת בפנינו צוהר המאפשר לנו כצופים הסתכלות מזווית ראייה ייחודית על מורכבות ההקשרים השונים שבהם התערוכה מנסה לגעת. הדבר ייחודי מכיוון שמדובר באמניות השייכות בזהותן החברתית והתודעתית לחברה הערבית המוגדרת, בצדק אולי, כגברית-שוביניסטית במהותה, חברה שבה דמות האב לרוב היא דמות דומיננטית, אך לא בהכרח שלילית.

מערכת יחסים בין הבת האמנית לאביה היא מורכבת וקריטית בהתהוותה הריגשית. זו מערכת הקשורה בהערצה, אהבה, שנאה, מודל חיקוי, חיפוש אחר הדומה והשונה ועוד. בדומה לכל חברה, מיתוסים וסטראוטיפים רבים קיימים ביחס לחברה הערבית בכלל, ולזו הפלסטינית בפרט. אך תערוכה זו חושפת רבדים החבויים מעיניהם של הצופים שאינם בקיאים ברזי המערכות והיחסים שבתוך החברה הערבית. יחד עם זאת, ישנן גם מערכות אנושיות רגילות שאינן שונות מכל מקום אחר בעולם, הבאות לידי ביטוי בתוך העשייה האמנותית הייחודית הנוצרת בידיהן של אמניות אלה, כאן ועכשיו.

כל צליל הבוקע בחלל התערוכה נושא צבע, צורה, תנועה ואמירה, הכוללים בתוכו ניסיון חיים וריצה למרחקים ארוכים של כל אחת מהאמניות המציגות,  צלילים נשזרים לכלל יצירת אמנות שאינה נושאת בהכרח פרשנות רציונלית, ואף לא פילוסופית, אלא  צמתים, הצטלבויות בעלי השפעה על הגוף, הזמן והחלל. דרך תערוכה זו, נבחנת דרכה של כל אחת משש האמניות להתמודד עם היותה אמנית-יוצרת במערכת יחסים עם האב — לא בהכרח האב הביולוגי, אלא דמות הגבר בחברה הפטריארכלית, עם כל המשתמע מכך. דרך ציטוט של משפט מכונן בתפיסת העולם הנוצרי, המקדש את דמות האב בהיררכית התפקידים במרחב החברתי, נעשה חילוף תפקידים בין הבן לבת (מובן מאליו שתפיסת עולם זו אינה בלעדית לעולם הנוצרי). בכך נהפך מרחב התערוכה למעין ניסיון לפרק את מאפייני תפקידן של נשים באמצעות המשפט המתקן: ״האב, הבת ורוח הקודש״. הבחירה בשש אמניות ערביות-פלסטיניות אשר חיות בתוך המורכבות של החברה הישראלית, מייצגת את ימי הבריאה הראשונים, כשכל אמנית יוצרת בפנינו עולם משלה.

כל אמנית חוקרת את מבוכי הנפש הקשורים ליחסיה המורכבים עם דמותו של האב. הבחירה בקבוצה המורכבת משש אמניות פלסטיניות הפועלות כיום בתוך המרחב הישראלי יכולה אולי לפרק את הדימוי הסטריאוטיפי לגבי  הדומיננטיות הגברית, אך מציגה  גם  דימוי אחר, זה השונה לחלוטין ממה שעולה מדי יום ביומו באמצעי התקשרת. אין כאן דיבור על חוסר השלמות הנשית, על חולשות, כניעות או ציות של נשים כפי שהיה בעבר. במקום זאת, נמצא בתערוכה זו קבוצה של אמניות הממלאות תפקיד מרכזי בהוויה האמנותית, החברתית ואף הפוליטית.

בתערוכה הקשרים רחבים של מערכות יחסים של האמנית עם דמות האב, המסמל את ההגמוניה, השלטון והכוח דרך כלי מדיה שונים ובחומרים שונים : וידאו ארט, ציור, מיצב ופיסול. האקט האמנותי שלהן מתכוון למוטט את יחסי השליטה והכוח הגבריים המדכאים, וכאלה המעניקים לגבר את הזכות הבלעדית למלא תפקיד מרכזי בחיים, בחברה ובפוליטיקה. מכאן שתערוכה זו באה כדי להחזיר את מעשה הבריאה לאישה, ולהדגיש את תפקידה החלוצי והיצירתי בהקשר של האמנות הפלסטינית בפרט, והערבית בכלל.

התערוכה "האב, הבת ורוח הקודש" חותמת את סדרת התערוכות השנתית בגלריה "אחד העם 9" שעסקו בשפה. "שפה" בהקשר למשבר של שפה והפרעה של תקשורת, והן כמודל לחיבור ולדרכי קומוניקציה.

 

שוברים חומות

אוצרות: נעמי גורדון-חן ומיכל תאומי סלע

תערוכת אמנות מיוחדת של אמנים עם מוגבלויות פיזיות ונפשיות

עוד על התערוכה באתר של "ארטורה" בקישור

פרנסיס אליס, מתוך התערוכה "דוגמאות לחיקוי", מוזיאון על התפר, ירושלים

איילת השחר כהן

מהפנים החוצה. המלצות הסופ"ש 15-17.4

שלוש האמניות המצויינות שמציגות בתערוכות המומלצות שלנו השבוע לא עושות לנו חיים קלים בדרך להבנת עבודתן. כולן מתבססות על עולם פנימי עשיר ומורכב, לעתים כזה המובן רק להן, ויוצאות ממנו למסעות של חיפוש וגילוי שמובילים אותן למחוזות מפתיעים ולא מובנים מאליהם.
המשותף לכולן הוא שגם ביצירות האישיות ביותר הן אינן מוותרות על תקשורת איתנו הצופים ושולחות לנו יד לכניסה לעולמן.

בבית האמנים בתל אביב מציגה אניסה אשקר את תוצרי שהות האמן שלה בפריז שהיתה בשבילה מרחב נייטרלי מהעיסוק המתמיד בשפה וזהות; במרכז לאמנות עכשווית בערד עוקבת דנה דרויש אחרי להקת כלבים מיוחדת ושואלת באמצעותה שאלות על מוסר ואתיקה; ובגלריה השיתופית בקיבוץ כברי חוזרת איילת השחר כהן למקום בו הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה ומציגה קולאז'ים מורכבים שנוצרו מליקוט אקלקטי בשנת הקורונה.

ואם שלושת האמניות המעולות האלו הלהיבו אתכם, אולי תצטרפו אלינו לסיור בעקבות שלוש אמניות מעולות לא פחות? הסיור הפתוח הבא שלנו יתארח אצל עלמה יצחקי, מאיה אטון ושיר מורן – שלוש ציירות מקומיות שבוחנות כל אחת בדרכה את שדה המוקשים של הציור העכשווי. סיור מרגש ומומלץ מאוד. פרטים מלאים והרשמה בקישור.

חג שמח וסופ"ש מעולה לכולם,

שני ורנר וצוות Talking Art

דנה דרויש

"נפש חיה בי", תערוכת יחיד של דנה דרויש, ערד

"דרגות האהבה", תערוכת יחיד של אניסה אשקר במסגרת פרס רוזנבלט. אוצרת: אורלי הופמן

אניסה אשקר חוצבת את דרכה הייחודית בעולם האמנות כבר זמן רב. עבודותיה המשלבות כיתוב קליגרפי בערבית – פעמים רבות על פניה שלה – הן רגישות ואניגמטיות וקשורות בעבותות לשפה, לזהותה האישית ולזהותה הלאומית. כל הנושאים האלו קיבלו משנה תוקף כאשר שהתה בתוכנית הרזידנסי של "הסיטה" בפריז למשך חצי שנה, במקום זר, בו היא לא מוכרת ואינה דוברת את השפה. כעת, בתערוכה לכבוד זכייתה בפרס רוזנבלט, היא מציגה את פירות התקופה הזו – עבודות החוגגות את החירות שבשהות בעיר נייטרלית, אך גם שואלות שאלות על המקום חסר השורשים.
איפה ומתי: יום שישי, 16.4, 11:00, בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
אירוע פייסבוק

"נפש חיה בי", תערוכת יחיד של דנה דרויש. אוצרת: לאה אביר

גם תערוכתה החדשה של דנה דרויש היא תוצאה של שהות בתוכנית רזידנסי, בעיר אולי מעט פחות רומנטית מפריז – ערד. בשיטוטיה באזור מצאה את עצמה דרויש עוקבת אחרי אהבתה הגדולה לבעלי חיים ומגיעה שוב ושוב לפאתי ערד. שם העיר פוגשת את המדבר ובה מתקיימת קהילה מיוחדת של כלבים נטושים שכבר אינם מבויתים ובכל זאת אינם כלבי בר. המבט הצילומי של דרויש על להקת הכלבים משוטט על התפר שבין צילום טבע, צילום אקטיביסטי וצילום כמעט משפחתי העוקב אחרי הפרטים בלהקה כאינדיבידואלים ברגעיהם האינטימיים. התוצאה היא סדרה מרגשת של צילומים שמפגישה אותנו עם נושאים גדולים של אתיקה ומוסר במקום בו ממש לא ציפינו להם.
באותו יום תפתח במרכז גם תערוכתו של ניר הראל "הר מיטה"

איפה ומתי: יום שישי, 16.4, 12:00, המרכז לאמנות עכשווית בערד, רחוב בן יאיר 28, קומה 2 מתנ"ס ערד.

אירוע פייסבוק

"חמשת הימים המלאים, חמשת הריקים" תערוכת יחיד של איילת השחר כהן. אוצר: אבשלום סולימן

שמה של תערוכתה החדשה של איילת השחר כהן מתייחס למונח מתוך לוח השנה האצטקי בו התקיימו חמישה ימים  'קיימים אך לא נספרים' בהם הזמן אינו פועל כסדרו. אפשר לחשוב על המונח הזה דרך הפריזמה של שנת הקורונה שמרגישה כמו 'השנה שלא היתה' ובה הזמן בהחלט תפקד בצורה מוזרה. במקום להסגר בבית בשנה הזו, בחרה כהן לצאת החוצה וללקט – אובייקטים, חומר אורגני ודימויים – את כל אלה החזירה לסטודיו ויצרה קולאז'ים מורכבים. בתערוכה זו חוזרת כהן לגלריה בה הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה לפני שלושים שנה בסגירת מעגל שמנסה לגשר גם היא על מרחב הזמן.

ביום הפתיחה יתקיים שיח גלריה עם האמנית והאוצר בשעה 12:30

איפה ומתי: יום שבת, 17.4, 11:00, הגלריה השיתופית היהודית ערבית בקיבוץ כברי
אתר הגלריה

אניסה אשקר

"דרגות האהבה", תערוכת יחיד של אניסה אשקר במסגרת פרס רוזנבלט, תל אביב

שירה ריימן

חייבות אמנות. המלצות הסופ"ש 12-14.11

איך אומרים באנגלית? When it rains it pours, הגשם מוביל למבול. אם בשבועות האחרונים דברנו בהססנות על חזרה כלשהי לשגרת אמנות, הסופ"ש הקרוב מוכיח שתל אביב היא באמת עיר ללא הפסקה ושהתרבות והאמנות הן חיוניות לא פחות מדברים אחרים. ביום חמישי ייפתחו אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות" אשר הפכו בשנים האחרונות לאירוע המרכזי בתחום האמנות שנתמך על ידי העירייה. כמובן שהשנה היו צריכים הדברים להשתנות מעט בשל המצב, ועם זאת נראה שמגבלות יכולות להיות גם דבר מפרה – במיוחד באמנות. הסופ"ש הקרוב עמוס לעייפה באירועים מעניינים, שונים ומפתיעים לצד פתיחה של תערוכות חדשות.

בהמלצות הסופ"ש לא נרחיב על התערוכה המרכזית של האירוע, כיוון שעל כך תוכלו לשמוע בסיורים שלנו, שכן אנחנו נוביל השנה את הסיורים הרשמיים מטעם העירייה (כולם התמלאו בין רגע, אבל יש סיור פתוח נוסף בקישור). בחרנו להציע רשימה של קצרים משלל האירועים שיתקיימו בסופ"ש בין היתר פתיחת תערוכה משותפת לאניסה אשקר ומשה גרשוני, קבוצת פרוטקטיב אדג' שיוצאת לישון במוסדות תרבות סגורים, ערבי הקרנות וידאו ארט, סדנה מקוונת ליצירת עששיות ועוד.

זה הזמן לנעול נעליים נוחות ולצאת לראות אמנות – איזה כיף!

שני ורנר וצוות Talking Art

מיכל ארז

מיכל ארז, מתוך התערוכה "כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת", סטודיו בנק

תערוכות

תערוכה מקבילה לאניסה אשקר ומשה גרשוני. אוצרת : אורית מור

בשנת 1970 כתב משה גרשוני על אחד מרישומיו את המשפט "הנייר נראה לבן מבחוץ, אבל בפנים הוא שחור". במשפט זה הוא מסמן את המתח בין הזהויות השחורה והלבנה, ואת העמל "השחור" שמסתתר מאחורי הנייר הלבן. משפט תמים לכאורה, אך פוליטי במובהק. יצירתו של גרשוני נחשבת לאחת המכוננות באמנות הישראלית וחשוב לזכור שהיא גם משתייכת לדור שבו המחאה הפוליטית החלה לראשונה להופיע בארץ, וגם באמנות המקומית. החיבור עם אניסה אשקר הוא מעניין בהקשר זה, כמייצגים שני דורות שונים של אמירה דומה. מעבר לכך, יש קשר סגנוני וצורני בין שני היוצרים ומעניין לראות תערוכה שתכיל בתוכה וודאי אקספרסיביות רבה ועוצמה ציורית.

פתיחה: יום חמישי, 12.11 בשעה 20:00, הלובי מקום לאמנות. ארלוזורוב 6, תל אביב.  אירוע פייסבוק

"חומר אפל מאוד" תערוכת יחידה לשירה ריימן. אוצרת: הגר רבן

איכויותיו של הפיסול הישראלי הן דבר שיש לחקור אותו יותר לעומק, נדמה שמשהו מתזת "דלות החומר" המכוננת, דבק עדיין באמנות המקומית בכלל ובפיסול בפרט. אכן, קשה ליצור בארץ פיסול מונומנטלי נוסח אירופה בברונזה או אבן, ואנו עדים בעיקר לפיסול המשתמש בחומרים זמינים יותר ובתוך כך בהרבה חומרים מן הנמצא ומן המוכן. עבודותיה של ריימן הן תחביר מסתורי ואפלולי של אותם חומרים פשוטים. גזירי עץ, חבלים, עצמות של פרה – כרוכים יחד במעין תחבושות פלסטית שחורה ודמוית זפת. מושג "החומר האפל" נלקח כאן בהשאלה מעולם המדע ונראה שהוא מתאים מעין כמוהו, כשאלה מהו אותו דבר מסתורי ולא ברור שהופך את מחבר הדברים לטעון כל כך.

פתיחה: חמישי 12.11, 17:00-23:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב.   אירוע פייסבוק

האתר של שירה ריימן בקישור

"כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת" תערוכה קבוצתית. אוצרת: יוליה יבלונסקי

כשמה כן היא, תערוכה מורכבת. סטודיו בנק הוא מתחם אמנות שהוקם בחסות העירייה במבנה ששכן בו בעבר בנק ועתיד להפוך למלון חדש. כיאה לתהליכי הג'נטריפיקציה בעיר – האמנות משמשת ככלי לשיבוח עירוני בתקופת המעבר שבין שני המוסדות הכלכליים. יש בכך הרבה טוב, אך תמיד אפשר לזהות במהלכים כאלה גם בעייתיות נדל"נית, כלכלית וערכית. כך או כך, התערוכה עוקבת אחר דמויות מפתח בבוהמה התל אביבית של המאה הקודמת ובניסיון שלהן להעיר את השדה המקומי, ובבעיות דומות שמתקיימות גם היום. כפי שנכתב בטקסט התערוכה "העבודות המוצגות עוסקות במתח שבין המיתולוגי לעכשווי; בין שימור האתוס לקריאה מחודשת של ההיסטוריה".

פתיחה: חמישי, 12.11, 19:00. סטודיו בנק, בן יהודה 71, תל אביב.   אירוע פייסבוק

אירועים

ארט בי אנד בי – עולם התרבות הלך לישון, מופע שינה של קבוצת פרוטקטיב אדג'

לאט ובנחישות קבוצת האמנים המגוונת הזו חודרת לתודעה, בזכות המיצגים מעוררי המחשבה שלהם. כעת, בפעולה פשוטה יחסית הם יצאו לישון (באמת לישון) על במות היכלי התרבות הנטושות.

ההופעות והשינה יוקרנו על קיר חיצוני של תיאטרון הקאמרי בלייב סטרימינג כמו גם ברשתות החברתיות.

אירוע פייסבוק.    לייב סטרימינג

"חייבים אמנות" סדרת אירועים בחסות הגלריות השיתופיות בעיר

כיאה לגלריות האלטרנטיביות בעיר, הן מובילות מחאה וביקורת על המצב הקשה שעולם האמנות נתון בו בימים אלו. בהתאמה, כל האירועים יהיו בעלי אופי ביקורתי על המצב. בין היתר: סדנה מקוונת ליצירת עששיות "לך" ו"חייבים אמנות" (בהנחיית רותם ריטוב) ותהלוכה לאחר מכן; מיצב חוצות של גל ורדי, העוסק בהריון ולידה בזמן סגר הקורונה;  מיצב "אירוע לבבי" של רותם רשף במעבדה לאמנות; "המולה וזעם" – הקרנת אסופה של עבודות וידאו. אוצר: יאיר ברק

יש עוד הרבה אירועים. מומלץ להתעדכן באירוע הפייסבוק על כל האירועים והפרטים

אבנר פינצ'ובר

אבנר פינצ'ובר, הקרנת וידאו ארט במסגרת "חייבים אמנות"

יונתן גולדמן

קיץ ישראלי, המלצות הסופ"ש 16-18.8

תחושה מוזרה לכתוב המלצות בידיעה שרוב הקהל שלנו ודאי נופש עכשיו ברחבי העולם. על אף הקנאה העזה, אין לנו אלא לשמור על הגחלת ולהמשיך לדווח על הנעשה בסצנת האמנות הישראלית הלוהטת. כבר כתבנו בשבועות האחרונים שיש איזו דואליות בקיץ הזה, נראה שבעונה השקטה של עולם האמנות גם התערוכות הרציניות וכבדות הראש מגיעות עם קריצה ומוצגות לצדן של תערוכות מכירה קיציות וכיפיות.
בגלריה רו-ארט, צולל האמן הפולני פשמק מטצקי לתוך מבול הדימויים העכשווי ויוצר חיבורים מפתיעים ולא שגרתיים בין ההיסטוריה של האמנות לתרבות פופולרית והתוצאה משעשעת ומטרידה כאחד; שלל אירועי אמנות בבית קנדינוף ובתוך כך תערוכתו של יונתן גולדמן ובה עבודת וידאו ורישומים נלווים בהם תכנן, בנה והשיט רפסודה תוצרת בית לאורך הגבול המערבי של מדינת ישראל; ובגלריה הלובי מוצגת תערוכת מכירה קייצית ממיטב התוצרת של אוסף האמנים המשובח והאלגנטי שעובדים עם הגלריה.
שיהיה סופ"ש קיצי קליל וכיפי,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

סוף שבוע חמים ונעים, המלצות חגיגיות 25.12-27.12.14

פתיחות תערוכות
זויה צ'רקסקי, תערוכה חדשה
חמישי, 25.12.14 בשעה 20:00, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, קריית המלאכה, תל אביב
בתערוכה יוצגו ציורים חדשים מהתקופה האחרונה, המציגים את מגוון דרכי ההתמודדות והגישות הציוריות של האמנית לשאלת הציור מהתבוננות. למן ציורים שנעשו ישירות מהתבוננות תוך יציאה לשטח ועבודה במקום עצמו, דרך רישומים וסקיצות על נייר שנעשים באופן יום-יומי ומהווים גם מעין יומן, ועד לעבודות המשלבות בין ציור מהתבוננות לעבודה בסטודיו.
לאירוע בפייסבוק

להמשיך לקרוא