ארכיון הקטגוריה: ללא קטגוריה

משלנו. המלצות הסופ"ש 9-11.5

כתיבת תגובה

אנחנו תמיד אומרים את זה – הנכס הגדול ביותר שלנו הוא המדריכות והמדריכים שלנו שמגיעים כולם מתוך ליבה הפועם של סצינת האמנות הישראלית. מהמדריכים ועד ההנהלה, כולם וכולן עוסקים באמנות, עיצוב, אוצרות ומחקר – כאן ועכשיו בשטח ממש – לא בתאוריה. זה מאפשר לנו להכיר את עולם האמנות המקומי בצורה האינטימית והקרובה ביותר, פשוט כי אנחנו חיים אותו יום יום. השבוע נתן דוגמה מושלמת לכך, כאשר כל התערוכות בהמלצות הן של אנשי Talking Art – אם זו תערוכת יחיד, או פרויקט אוצרותי, או השתתפות בתערוכה קבוצתית. לנו רק נותר לשתף אתכם בגאווה משפחתית. בהצלחה!

בבית ליבלינג הופך עברי באומגרטן מסע קפקאי אישי להערה על "החלום הישראלי" לקניית דירה; בגלריה מנשר אוצרת מיטל כץ מינרבו תערוכה של שתי אמניות שמשוטטות על הגבול שבין טבע לתרבות; בגלריה כורש 14 תערוכה שמתייחסת להומור ברצינות. ובפינת הלוקאלז שלנו – שני ורנר בהמלצות על מה אסור לפספס בביקור בביאנלה בונציה, גם אם אתם לא מסיירים איתנו.

שיהיה סוף שבוע שקט ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

אניה קרופיאקוב, מתוך תערוכה בגלריה מנשר, תל אביב

'הסדק', תערוכת יחיד של עברי באומגרטן. ליווי אוצרותי: אדריכלית סברינה צגלה
אם יש "חלום ישראלי" מודרני, הלא השיא שלו הוא רכישת דירה. הכניסה לדירה משלך מסמלת איזו "מנוחה ונחלה" והצלחה מוחשית שאפשר למשש בקירות, רצפה וארבעה כיווני אוויר. אבל כאשר חלומות מתגשמים, לעניינים יש נטייה להסתבך ובמקום מנוחה ונחלה, אפשר למצוא את עצמך בתוך הרפתקה קפקאית. הדירה שרכש עברי באומגרטן שלנו בתחילת שנות האלפיים בנווה שאנן היתה הגשמת חלום שכזו. מתוך ראיה למרחוק ונפש אקטיביסטית, ביקש עברי לשפר את תנאי המגורים בבניין שבו נמצאת הדירה אך עד מהרה גילה שהעניינים אינם כל כך פשוטים ושסדק אחד מאיים למוטט הכל, פשוטו כמשמעו. בנסיון להתחקות אחרי שורש העניין צלל עברי לתוך ארכיונים וגנזכים וגילה סיפור שמתחיל כמעט ברגע שנבנה הבניין באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת. עברי, אוצר וחוקר אמנות שמתמחה בתפר שבין אמנות, חברה וקהילה (ומדריך סיורי אמנות נערץ) יצר תערוכה שמגוללת את הסיפור מתחילתו ועד לסופו המדומיין, אי שם בעתיד אוטופי, בו הבניין המסוכן נהרס ותחתיו נבנה בניין חדש ומושלם שיממש את הפוטנציאל של אותה רכישה רחוקה. מה שאצל אחרים היה הופך אולי לערימת ניירת בתיקייה נשכחת ולנושא לשיחות סלון מתוסכלות, הפך אצל עברי לפרויקט אמנות מרתק ולא היינו מצפים ממנו לשום דבר אחר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, בית ליבלינג, רחוב אידלסון 29, תל אביב
אירוע פייסבוק

'מלקטות תקווה', תערוכה של ויקי סקנדריון ואניה קרופיאקוב. אוצרת: מיטל כץ מינרבו
דברים מעניינים קורים כשאמנים ואמניות אוצרים תערוכות של אמנים ואמניות אחרים – יש מבט אחר, אינטימי ופנימי יותר שלא יכול להיות למי שעוסקים רק באוצרות. מיטל כץ מינרבו היא אמנית מעולה (ומדריכה מעולה לא פחות) העוסקת בעבודותיה בנקודות ההשקה בין טבע לתרבות ועל כן אך טבעי כי התערוכה שאצרה לאמניות ויקי סקנדריון ו-אניה קרופיאקוב משוטטת גם היא באיזורי הגבול המרתקים האלה. באופן מסקרן, התערוכה הזו, שאינה מוגדרת כתערוכה זוגית ולא כצמד תערוכות יחיד, מפגישה שני גופי עבודה שזוהי להם הפעם הראשונה בה נפגשו ומוצאת במפגש הזה נקודות השקה ועימות. שתי האמניות עוסקות בכאב אישי וקולקטיבי ומשתמשות בפרקטיקה של ליקוט, ממשי או מטאפורי כדי להתמודד איתו. סקנדריון מלקטת חפצים שנזרקו, ענפים, עלים יבשים ואבנים – אלמנטים של טבע ותרבות – ומחברת ביניהם בסטודיו. קרופיאקוב "מלקטת" זכרונות אישיים ומיתוסים מהתרבות בה גדלה כדי ליצור צילומים מבויימים כמו תיעודיים. השילוב בין השתיים יוצר עולם אלטרנטיבי שנדמה שנמצא בשיאה של התפרקות או בתחילתה של בניה מחדש. מסקרן ומעורר מחשבה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, גלריה מנשר, רחוב דוד חכמי 18, תל אביב
פרטים נוספים בעמוד התערוכה

'חשיבותה של רצינות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: דביר שקד
כמי שעוסקים באמנות כבר שנים רבות (אם כחברת סיורים בעלת ותק של עשור פלוס ואם כאמנים, אוצרים וחוקרים שנמצאים בשטח אפילו זמן רב יותר) אנחנו מתייחסים לאמנות כאל אחד הדברים החשובים ביותר בעולם. כל מי שהיו איתנו בסיורים ובילו זמן במפגש עם אמן או אמנית בסטודיו יודעים כיצד ניתן להתייחס ברצינות ובכובד ראש גם לאובייקטים ופעולות אמנותיות שבמבט ראשון נראים סתמיים, מצחיקים או משונים. זה אחד היתרונות של סיורי אמנות – היכולת להעמיק בדברים שללא התיווך של המדריך או המדריכה היו אולי הולכים לאיבוד. אז חשוב להתייחס ברצינות לאמנות, אבל אם שואלים אותנו רגע בלי שאף אחד ישמע אנחנו נודה שלפעמים אפשר להתייחס לאמנות קצת יותר מדי ברצינות והתוצאה יכולה להיות אמנות נפוחה מחשיבות עצמית ומשעממת. לכן שמחנו לראות את התערוכה שאוצרת דביר שקד (שאי אפשר להאשים אותה בחוסר רצינות) שמנסה להביט באמנות ובעיקר בדרכי היצירה והתצוגה שלה, במבט משועשע וקליל יותר. דרך האירוניה וההומור ניתן פעמים רבות להגיע עמוק יותר לחקר האמת. העובדה שאלעד רוזן שלנו, שהומור הוא "הנשק הסודי" שלו, מציג כאן גם, היא התות שבקצפת בשבילנו.

בהשתתפות: שי איגנץ, שחר מרקוס, מיכל נאמן, סשה סרבר, אלעד רוזן
אירוע פתיחה: יום שישי, 10.5, 11:30, גלריה כורש 14, רחוב כורש 14, כניסה ד', מפלס תחתון, ירושלים
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – ונציה
אנחנו עדיין בהיי מהסיורים הראשונים בביאנלה בונציה שהסתיימו בשבוע שעבר. אחרי כל מה שראינו וקראנו ברשת, אחרי כל ההכנות, עדיין ונציה מכה בך בכל יופיה וקסמה ברגע שמגיעים. עלה על כל הציפיות שלנו. נותרו עוד מקומות בסיורי הקיץ שלנו שכבר מגיעים מעבר לפינה. פרטים בקישור
אבל גם אם אתם מגיעים לונציה, אבל לא יזדמן לכם להצטרף אלינו השנה, אנחנו עדיין רוצים לפנק אתכם, אז ארגנו בכמה המלצות על מה שאסור לפספס בביאנלה ותערוכות הלווין השנה. אז צאו לסייר בביאנלה ואל תשכחו לספר לנו איך היה!
ההמלצות המלאות בקישור

עברי באומגרטן, מתוך תערוכה בבית ליבלינג, תל אביב

זר לא יבין זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.5

כתיבת תגובה

גלריה שנפתחת מחדש לאחר אירוע טראומתי, אמנית שלוקחת את עבודתה עוד צעד קדימה ואמנים שמשתמשים בחוויותיהם האישיות כדי לספר סיפור רחב יותר. את כל אלה קשה לראות במבט חיצוני והם דורשים הכרות מעמיקה יותר עם שדה האמנות והדמויות המרכיבות אותו. המלצות השבוע הן הנסיון שלנו להכניס אתכם בסוד העניינים.
גלריה בארי פותחת את הסניף התל אביבי המיוחל שלה עד שתחזור למקומה הטבעי בקיבוץ; במעבדה מפרקת לילי כהן פרח-יה את הציור למרכיביו הראשוניים; ובגלריה רוזנפלד מציג הצמד נוי ותמיר תערוכה אישית מאוד וציבורית מאוד בו זמנית. בהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה לעאישה עראר בגלריה דביר בפריז.

ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

לילי כהן פרח-יה, מתוך תערוכת יחידה במעבדה, תל אביב

'ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי', תערוכת יחיד של מתי אלמליח והשקה של גלריה בארי בתל אביב. אוצרת: סופי ברזון מקאי

כמה חיכינו להמלצה הזו. בתוך ים שברון הלב של השבעה באוקטובר, התמונה של גלריה בארי שרופה עד היסוד דקרה לנו בלב במיוחד. אחרי חודשים שבהם תערוכות הגלריה התארחו בחללי אמנות ברחבי הארץ, סוף סוף היא משיקה את החלל החדש, וכפי שהם מדגישים, הזמני – בתל אביב!  נדמה שאין מתאימה מתערוכתו של מתי אלמליח כדי להשיק את חלל הגלריה החדש – הצילום של אלמליח מציג דיוקנאות עצמיים שלו מלאי עדינות ושבריריות בתוך חללים שנראים כחדרי מלון וחדרי המתנה. השילוב בין החשיפה האינטימית של אלמליח לבין החדרים הזרים מסמל אולי במשהו את הגלריה שנעקרה ממקומה. ובעיקר התמונות מזקקות מבט עדין ומלא חמלה על זהות, מגדר, גוף וגיל. אלה ימים שקשה לדבר בהם על ניצחון. המילה המפוארת הזו קיבלה משמעות אחרת ומורכבת יותר אחרי מאורעות השבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם. ובכל זאת, נצחונות אפשר וצריך לחגוג, גם אם הם לא מושלמים. הקמתה המחודשת של גלריה בארי, במיוחד כשנעשתה באמצעות סולידריות של קהילת האמנות הישראלית כולה, היא בהחלט ניצחון כזה. ברכות חמות לצוות גלריה בארי, מתרגשים איתכם עד השיבה הביתה ואחריה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תנשמי', תערוכת יחידה של לילי כהן פרח-יה. אוצר: שרון תובל

בתערוכה החדשה שלה במעבדה של שרון תובל ברחוב הרצל בתל אביב, ממשיכה לילי כהן פרח-יה לאתגר את המצע הציורי כפי שהיא עושה באופן עקבי בעבודותיה בשנים האחרונות. אנחנו עוקבים במשך שנים ארוכות אחרי עבודותיה של כהן פרח-יה ולא נדיר למצוא אותה מציירת על ניירות פרגמנט, או הדפסים בפורמטים לא שגרתיים ועוד דרכים לאתגר את המדיום. כעת היא פורצת גבולות חדשים ומפרקת את הציור לחלוטין לאלמנטים פיסוליים נפרדים שממלאים את חלל הגלריה ומאפשרים לצופה להיטמע בתוך יצירת האמנות. גם כאן, לא מסתפקת האמנית בפירוק הציור בלבד, אלא גם עושה שימוש בחומרים ואלמנטים לא שגרתיים כמו נייר מכווץ, ניילון ואלמנטים פיסוליים אחרים בכדי לייצג את חלקיו השונים של הציור המפורק. המסע הארוך שלנו בעקבות עבודתה של לילי כהן פרח-יה לאורך השנים תמיד הניב רגעים מרתקים ונראה שזה עוד אחד מהם. יש למה לחכות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

'בפרקים הקודמים', תערוכת יחיד של נוי ותמיר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

מה שמחבר קהילה למקום הוא אוסף של סיפורים. לפעמים הסיפורים האלה מרגישים פרטיים ואישיים, אבל ברגע שמספרים אותם למישהו אחר מגלים שהוא או היא חיו סיפור דומה מאוד. כך נוצר בית. צמד האמנים הצעיר יחסית נוי ותמיר הספיקו כבר לעשות לא מעט בקריירה הקצרה שלהם וכעת בתעוזה שלא לומר מעט חוצפה בריאה האופיינית להם הם עורכים סוג של "רטרוספקטיבה בתערוכתם הראשונה בגלריה רוזנפלד. נוי ותמיר יוצרים תערוכה שהיא בו זמנית גם אינטימית ואישית מאוד, אבל גם ממקמת אותם בתוך קהילות רחבות יותר ובתוך הזמן בו הם חיים. כך אנחנו מקבלים נקודות מבט ייחודיות על החוויה של נוער קווירי בארץ, על אקטיביזם מתמשך, על החיים לצד ובתוך מלחמה שאינה נגמרת ועוד. כמעט כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בתוך אחד מהתרחישים הללו. שלבו את זה עם הסגנון הבלתי ניתן לחיקוי של הצמד והחיבה שלהם לפיסול לא שגרתי ותקבלו קרנבל מאוד ישראלי ועכשווי. תענוג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

 ‘There was love, there was death, and there was you’ תערוכת יחידה של עאישה עראר

תערוכת יחידה של אמנית פלסטינית בגלריה ישראלית בפריז – בימים אלו זה נשמע מינימום כמו "ואריה עם גדי ירבץ" והנה זה בדיוק מה שקורה כרגע בסניף הפריזאי של גלריה דביר. האמנות של עאישה עראר לא משדרת מייד פוליטיקה, אבל היא בהחלט זועקת מעומק הלב זהות, נשיות ואחרוּת. הציור הפראי והיצרי של עראר הולך כנגד כל סטריאוטיפ שננסה להלביש על הסיטואציה ואולי דרך שבירת המוסכמות הצפויות נצליח ליצור גשר בר קיימא בין תרבויות.

התערוכה מוצגת עד 15.6, בגלריה דביר, פריז
בכתובת: Dvir Gallery, 13, rue des Arquebusiers, Paris
פרטים נוספים באתר התערוכה

נוי ותמיר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

טרנספורמציה חומרית. המלצות הסופ"ש 25-27.4

כתיבת תגובה

בשבוע שעבר אספנו תערוכות שעוסקות באובייקט הסדרתי, החוזר והזהה. המלצות השבוע עוסקות גם הן בפיסול, אך הן מוקדשות לפיסול שמבקש לבלבל ולתעתע. העבודות בתערוכות השבוע הן לא מה שהן נראות במבט ראשון ודורשות חקירה מעמיקה ומבט בוחן. כמו שקורה בדרך כלל באמנות, גם כאן, הסבלנות ותשומת הלב משתלמות ובגדול.

בגלריה רו-ארט מציג אורי זמיר כלבים מעולמות אחרים; בגלריה BY.5 מתמיר חיימי פניכל חומרים צנועים באמצעות עדינות ודיוק; במקום לאמנות משמיע יהודה גרניט זעקה של ברזל ומתכת. ואנחנו יוצאים לסיור חדש ומפתיע ברמת השרון.

שיהיו סוף שבוע נעים ושקט וחג שמח עד כמה שניתן,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

יהודה גרניט, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'חברי הטוב הד', תערוכת יחיד של אורי זמיר. אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
אורי זמיר הוא אמן צעיר יחסית, אך מאחוריו כבר רקורד לא מבוטל של תערוכות בחללים מכובדים, הבולטת שבהם היא תערוכת היחיד המרשימה מאוד שלו במוזיאון הרצליה לפני כשנתיים. התערוכה אז עסקה וניתן לומר אולי על כל הפרויקט האמנותי של זמיר שהוא עוסק בנקודות ההשקה והגבול שבין העולם הרגיל והיומיומי והעולם האחר – זה שנגלה בחלום, בחזיונות מיסטיים ובטריפים פסיכדליים. העבודות תמיד מרהיבות טכנית, יציקות מדויקות של חלקי גוף, או אובייקטים מוכרים, אך תמיד מתקיימת בהם איזו הסטה, משהו לא מתאים, כמו למצוא את עצמך בחלום בביתך שלך שבעצם אינו ביתך, אבל בעצם כן. תערוכתו הראשונה של זמיר בגלריה רו-ארט מציגה להקת כלבים ביזארית, גם כאן החלום, הדמיון והמציאות מתערבבים דרך אובייקטים שהם וירטואוזיים ומדוייקים באותה מידה שהם משונים ואחרים.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.4, 20:00, גלריה רו-ארט, המרץ 3, תל אביב
אירוע פייסבוק

'קונגלומרט', תערוכת יחיד של חיימי פניכל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
כבר הרבה שנים שאנחנו מאוד אוהבים את הפיסול של חיימי פניכל. השילוב הכל כך מיוחד בין וירטואוזיות טכנית מעוררת השראה, לעדינות גדולה, אבל גם להומור דק ושנון הופכים אותו לאחד האמנים היחודיים במקומותינו. פניכל הוא רב אמן של טרנספורמציה. הוא עושה שימוש בחומרים הזולים והזמינים ביותר בדרך כלל כמו חול, דבק מגע או חלודה והופך אותם שנראים סתמיים במבט ראשון אך מבט קרוב יותר מגלה את סוד היופי והטכניקה. בשנים האחרונות ובתערוכה הנוכחית בפרט הוא עושה שימוש בשבבית – תחליף עץ זול העשוי מעיסת נסורת – בכדי ליצור את האובייקטים המיוחדים שלו. אין דבר רחוק יותר מההילה המאצ'ואית של הפסל החובט באבן או יוצק פסלי ברונזה עצומים. זהו פיסול שבוחר באינטימיות ושבריריות על פני כח וכך נכנס לנו הישר לתוך הלב.

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של דוד סוסנובסקי
אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.4, 19:30, גלריה BY.5, רחוב בר יוחאי 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'המלחמה מתרגשת', תערוכת יחיד של יהודה גרניט. אוצרת שירלי וגנר
לפעמים נדמה כי פיסול ופוליטיקה הם פעולות דומות. בשניהם ניצב האדם מול מה שנראה כבלתי ניתן לשינוי – ברזל ואבן מצד אחד או קונבנציות חברתיות נוקשות מצד שני והוא או היא מבקשים לכופף אותם לרצונם. קשה, אך לא בלתי אפשרי. החומר המוצק דורש פעולות כמו חריטה, כיפוף, גילוף והדבקה כדי להפוך לאובייקט אומנותי ואילו הפוליטיקה דורשת פעולה נחושה של יחידים וקבוצות – הפגנות, מחאות ובחירות – כדי להביא לשינוי חברתי עמוק ובר קיימא. הפיסול של יהודה גרניט מבקש לדבר את שתי השפות האלה – האמנותית והפוליטית – הפסלים שלו עשויים ברזל ומתכות אחרות שהטיפול בהן דורש כח, אבל גם עדינות ודיוק. התערוכה של גרניט לא הולכת סחור סחור והיא מביאה מסר פוליטי וחברתי ברור ומיידי, זועק אפילו. השילוב בין החומר הקשה והכבד לבין המסר המיידי והדחוף יוצרים אפקט מטלטל ומעורר מחשבה ופעולה.

באותו ערב יפתחו בגלריה גם תערוכות יחיד של חן שפירא ושל רועי קורן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.4, 20:00, מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

סיור חדש – רמת השרון על המפה – אמנות עכשווית ברמת השרון 10.5
רמת השרון מרכז אמנותי? בהחלט כן!
מוזיאון גיאולוגי שמציג אמנות עכשווית, גלריה עירונית שמתהדרת באוצרת מהשורה הראשונה, אמנות במרחב הציבורי, בניין דואר ישן שהפך למרכז אמנות דיגיטלית ובתים פרטיים שפותחים את דלתותיהם לתצוגת האוספים שלהם. נראה שעיריית רמת השרון שמעה את מה שתושביה אמרו מזמן, והשכילה להבין את הקשר בין תרבות להשתבחות עירונית. האם מרמת השרון תצא הבשורה?

בואו לגלות בירת אמנות מפתיעה.
פרטים והרשמה בקישור

חיימי פניכל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה BY.5

אובייקט סדרתי. המלצות הסופ"ש 18-20.4

כתיבת תגובה

אמנות עכשווית רצינית היא במידה רבה מבוססת מחקר. האמן או האמנית חוקרים רעיון, או חומר או דימוי – באמצעים האמנותיים העומדים לרשותם. כמו בתחומים אחרים, גם אמנות טובה זקוקה פעמים רבות לחזור על "הניסוי" בכדי ללמוד ולהסיק מסקנות. בעולם האמנות זה מתבטא ביצירת סדרות – רצף של עבודות המשחזרות אלמנט מסוים, יהיה זה קונספטואלי, חומרי או צורני, במטרה למצות מתוכם משהו שמעניין אותם. תערוכות השבוע מוקדשות לעבודה סדרתית כזו בה הכמות מוסיפה לאיכות.

בגלריה חזי כהן, נחום טבת מזכיר לנו למה הוא נחשב לאחד מאבות המזון של האמנות הישראלית העכשווית; בגלריה זוזו סדרות של אמנים שונים מתערבבות זו בזו; בגלריה פריסקופ גליה חי מתעתעת בצופה. ואנחנו לוקחים נשימה של שפיות ויוצאים לנופשון אמנות חדש באתונה!

שתהיה שבת של שלום,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

נחום טבת, מתוך תערוכת יחיד בגלריה חזי כהן, תל אביב. צילום: אלעד שריג

'רצפות', תערוכת יחיד של נחום טבת

נחום טבת הוא אמן מוערך ומורה כריזמטי שהשפיע על דורות רבים של אמנים ישראלים לאורך השנים. אי אפשר להתבלבל כשפוגשים בעבודות שלו – פיסול עץ מינימליסטי וצבעוני שמפלרטט במכוון עם נגרות תעשייתית. אמנות גבוהה ואנינה שצריך יותר ממבט אחד בכדי להתוודע אליה ולהבין אותה. הסגנון הכל כך מזוהה עם טבת נולד מתוך זירה ישראלית וממשיך לבטא שפה שהיא עכשווית מאוד עדיין. כמובן שהשימוש בעץ ודיקט זורק אותנו אל המקורות שנטועים עמוק בזרם "דלות החומר" המקומי. אבל הביצוע המוקפד, החומריות והצבעוניות – ממקמים את העבודה בעולמות המינימליזם והפופ הבינ"ל. זוהי תערוכת היחיד הראשונה מזה עשור של טבת בישראל ומצטרפת אליה תערוכה זוגית שלו עם הענק סול לוויט בגלריה הר-אל בשבת. בקיצור, צלילת עומק מרגשת אל נכסי צאן הברזל של האמנות הישראלית העכשווית והכל סביב עבודתו המרגשת של אמן אחד.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.4, 19:00,  גלריה חזי כהן, רחוב לילינבלום 33, תל אביב.

פרטים נוספים באתר התערוכה

ביום שבת 20.4, בשעה 12:00, תפתח בגלריה הר-אל, אליזבט ברגנר 8, יפו, תערוכה משותפת של נחום טבת וסול לוויט

'הלך הרוח הסדרתי', תערוכה קבוצתית. אוצרת: כרמל גופר

האמנים בתערוכה הזו, כפי שאפשר להבין משמה, עוסקים בעבודה סדרתית ויוצרים גופי עבודה בהם השלם עולה על סך חלקיו. כל אחד ואחת עושים זאת בשפה יחודית שלהם, אך לכולם משותפת הנטיה לחקירה ממושכת שאינה מסתפקת בעבודה אחת בעיסוק בנושא כלשהו. למשל יקיר המערכת שחר סיון (אותו ביקרנו רבות בסיורינו החיפאיים), יוצר את מה שהוא מכנה "קהילות" של פסלי עץ בעלי מראה גולמי ומחוספס שאת פני השטח שלהם מעטרים חריצים עמוקים; מג'די חלבי הוא אמן קליגרפיה סופי שיוצר עבודות ששואבות השראה מהעולם העשיר והמסתורי של האיסלאם הסופי ואילו מירי ספקטור צ'רניץ מסתמכת על טקסט שהיא עצמה יצרה. הסדרות בתערוכה מתערבבות זו בזו ומוסיפות רבדים מרתקים של משמעות אחת לשניה. כל זה קורה בגלריה זוזו שתמיד משמח לבקר בה.

בהשתתפות: סאלח אלקרא, אורה בריל, מג׳די חלבי, שחר סיון, מירי ספקטור צ’רניץ

אירוע פתיחה: יום שישי, 19.4, 10:00, גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר.

פרטים נוספים באתר התערוכה

'סירנות', תערוכת יחידה של גליה חי. אוצרת: רותם ריטוב

העבודות של גליה חי מתעתעות ומבלבלות בכמה וכמה רבדים. חי נשענת על אמנות יוונית עתיקה ובמבט ראשון האובייקטים שלה נראים מוכרים לכל מי שדימויים מכוננים של תרבות המערב אינם זרים לו – כדים מעוטרים, מחצלות וקישוטי מערות קבורה – אך מבט נוסף מגלה שמדובר באובייקטים עכשוויים מאוד בצבעי פסטל אופנתיים ובצורות שמתרחקות מהמקור העתיק. אבל פה מגיע עוד טוויסט שהופך את כל העסק למעניין הרבה יותר – למרות שהאובייקטים מאוד עכשוויים במראה שלהם, הם כולם עשויים בעבודת יד ומחומרים מפתיעים – הכדים העתיקים תפורים ורקומים ביד מבדים צבעוניים; שורות של פמוטים בצורת משאיות אחידות עשויים כל אחד בעבודה ידנית עמלנית. יש כאן שיבוש על גבי שיבוש של הציפיות של הצופה ואנחנו מאוד אוהבים את זה. מסוג הדברים שאפשר למצוא על קו התפר שבין עיצוב לאמנות רק בגלריות כמו פריסקופ המוצלחת.

אירוע פתיחה: יום שישי, 19.4, 11:00, גלריה פריסקופ לעיצוב עכשווי, רחוב בן יהודה 176, תל אביב.

פרטים נוספים באתר התערוכה

נופשון אמנות חדש באתונה! 19-22.6.24

בואו לגלות את סצינת האמנות העכשווית הפורחת של אתונה עם לא אחרת מאשר שני ורנר, בנופשון אמנות מפנק, מעשיר וכיפי כמיטב המסורת של Talking Art.

שני מתגוררת באתונה ומכירה לעומק את הסצנה המקומית, יחד נגיע למקומות שתיירים בדרך כלל פשוט לא מגיעים אליהם. נפגוש אוצרים, נבקר בסטודיות של אמנים ואמניות מהשורה הראשונה, נבקר במוסדות אמנות פרטיים וציבוריים, חתרניים ושמרנים. נכיר את פינות החמד, הגלריות הנחבאות במקומות לא שגרתיים, הגרפיטי על הקירות ועוד.

לא כדאי לפספס!

פרטים והרשמה בקישור

מירי ספקטור צ’רניץ, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה זוזו, עמק חפר. צילום: יגאל פרדו (פרט)

התחדשות. המלצות הסופ"ש 4-6.4

כתיבת תגובה

בעולם האמנות היה זה שבוע של כמה התחדשויות מסקרנות – במוזיאון תל אביב מונתה שחר מולכו לתפקיד אוצרת האמנות העכשווית במוזיאון, במקומה של האוצרת המוערכת רותי דירקטור ואילו במוזיאון ישראל בירושלים מונתה טניה סירקוביץ׳ לתפקיד האוצרת הראשית של האגף לאמנויות. שתי בחירות מסקרנות במוסדות המרכזיים האלה שישפיעו בודאי לא רק על התנהלותם של המוזיאונים עצמם אלא גם על עולם האמנות כולו. זוהי תקופה שכולנו כמהים להתחדשות ומעבר פאזה ויש בחדשות האלה משהו מעודד. המלצות השבוע מוקדשות להתחדשות, ולפנים חדשות למיניהן.

בגלריה עזריאלי בירושלים חילופי משמרות נוספים – יוצאת אוצרת מוכשרת ומחליפה אותה אוצרת מוכשרת ומסקרנת אחרת; גלריה רוטשילד המשובחת נודדת דרומה לחלל חדש עם תערוכה חדשה של דוד ניפו; במוזיאון תל אביב מציגה נטע ליבר שפר תערוכה ששואלת "מה אם?". ובפינת הבונוס שלנו אירוע אמנות ומדע בחממה האקולוגית בעין שמר.

הלוואי שיהיה סופ"ש של התחדשות מרפאה,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

דיאנה קוגן, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה עזריאלי, ירושלים

'אדמה חרוכה', תערוכה קבוצתית. אוצרת: שני אביבי
גלריה שממוקמת בלובי של מכללה נשמע כמו מתכון בטוח לתצוגה דקורטיבית דלוחה שבמקרה הטוב יכולה להפיג קצת את השעמום בהמתנה לקפיטריה. אבל גלריה עזריאלי הנמצאת במכללה האקדמית הדסה בירושלים, היא הוכחה שהכל תלוי בידיים שאוחזות בהגה. בשנים האחרונות היתה זו האוצרת המוכשרת טלי קיים שניווטה את המקום ויצרה בו קו של תערוכות חכמות ולא מובנות מאליהן, במיוחד בחלל שרחוק מאוד מהקוביה הלבנה הקלאסית. כעת קיים מפנה את מקומה ובמקומה נכנסת האמנית שני אביבי. את שני פגשנו לראשונה בסיורים שלנו מאחורי הקלעים של מתחם סמינר הקיבוצים במגדל שלום, שם היא התארחה כסטודנטית בוגרת שסיפרה על תהליך הלימודים והיצירה שלה. התפעלנו לגלות אמנית צעירה ומבטיחה עם חזון אמנותי מורכב ומעניין. מאז ראינו אותה כבר מתחילה לקיים את ההבטחה בתערוכת יחיד בגלריה 4 בפלורנטין ובתערוכת הסיום של התואר השני. את כהונתה כאוצרת הגלריה היא מתחילה בתערוכה קבוצתית שבוחנת באמצעות המטאפורה של יער שעלה באש, מה פוטנציאל ההתחדשות שמביאה איתה קטסטרופה. רלבנטי ואקטואלי מאוד. בהצלחה רבה, שני!

בהשתתפות: מרים אדלר, קארין בן חיים, עומר געש, דניאל אלקיים, מאיה זהבי, שירה מטוסביץ, אלה מעיין, שחר מרקוס, אריאן ליטמן וורד סיוון, דיאנה קוגן.
אירוע פתיחה: יום רביעי , 3.4, 19:00, גלריה עזריאלי, רחוב הנביאים 39, ירושלים
אירוע פייסבוק

'ציפורים שרו', תערוכת יחיד של דוד ניפו וחנוכת החלל החדש של גלריה רוטשילד אמנות. אוצר: ד"ר דורון לוריא
מעטות הגלריות שיש להן טעם מובהק ומובחן כמו של גלריה רוטשילד אמנות, לא כל שכן טעם אנין ומעודן שכזה. בגלריה לא נוהים אחרי אופנות וטרנדים ומתמקדים בציור והצילום הפיגורטיבי ריאליסטי ולחובבי הז'אנר זו תחנת חובה. כעת, אחרי שהתחילו את דרכם בשדרות רוטשילד (כפי שמרמז השם) ואחרי כמה שנים ביהודה הלוי, מצטרפת הגלריה לנדידת עולם האמנות דרומה ומתמקמת בחלל חדש ומושקע לא רחוק מקריית המלאכה. אין אמן מתאים יותר להשקת החלל החדש של הגלריה מאשר דוד ניפו, אחד המובילים בז'אנר הציור הריאליסטי, שמשלב וירטואוזיות טכנית מעוררת השתאות עם עומק רעיוני ופואטי. הציורים בתערוכה שנוצרו בשנים האחרונות, משלבים דיוקנאות, סצינות טבע דומם ונופים, והם מצליחים לשלב שקט אידילי עם אווירה טעונה ונפיצה. שמחים מאוד על המצטרפת החדשה אל ליבו הפועם של עולם האמנות ומחכים לראות מה יביא החלל החדש.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 4.4, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, רחוב משה מאור 2 (פינת אלפסי 34), קומה ראשונה, תל אביב
אירוע פייסבוק

'על תקוות וחלופות אחרות', תערוכת יחיד של נטע ליבר שפר. אוצרת: ענת דנון סיון. עוזרת לאוצרת: נעמה בר-אור
בימי האינתיפאדה השניה, התפרסם ברדיו שיר פרודי בשם "למה לא אוגנדה" של ההרכב הקומי "מה קשור" בנימה משועשעת – אך גם בכנות השמורה לקומיקאים, ביכו חברי ההרכב את ההחלטה לקבוע את ביתו הלאומי של העם היהודי בישראל, במקום באוגנדה שהייתה אחת ההצעות האחרות. למרות היותו קומי ופרודי במובהק, הפך השיר ללהיט מפתיע ואולי לא כל כך מפתיע בהתחשב בכך שהסיפור של עמנו תמיד היה סיפור של פנטזיות גדולות של השאלה "מה אם?". את השאלה הגדולה הזו תוקפת הציירת המעולה נטע ליבר שפר מכיוון אחר, אך עדיין במקוריות טבולה ברוח משחקית. בתערוכה לרגל זכייתה בפרס שיף היוקרתי לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית היא מציגה מפה שמייצגת את המקומות האלטרנטיביים שהוצעו לעם היהודי במהלך השנים במקום ארץ ישראל. את המפה הקיפה ליבר שפר ברישומי פחם ענקיים של סירות המאוכלסת בדמויות המייצגות כל אחת איזה "מה אם?" אחר. מה אם היינו מקיימים את חזונו האוטופי של הרצל כלשונו? מה אם היתה מתגבשת הנהגה נשית פמיניסטית? מה אם דרך השלום היתה מובילה מן ההתחלה? בימים אלו, בהם אמות הסיפין של החלום הציוני מזדעזעות, יש משהו מריר בביקור בתערוכת הפוטנציאלים הבלתי ממומשים הזו. אך באותו זמן, מה אם מסתתר כאן המפתח לעתיד?

התערוכה תעמוד עד 24.10 במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –
 אירוע 'ארטפטפת 4.0 – שימור החומר' תערוכת אמנות רב תחומית. ניהול אמנותי: עתר גבע, ניהול מדעי: נועה קינן

החממה האקולוגית בעין שמר היא כנראה מקום שיכול להתקיים רק בישראל וגם כאן היא נשמעת קצת כמו מדע בדיוני. מרכז מחקר חקלאי וביולוגי עם דגש אקולוגי שמחבר יחד יהודים וערבים ומשלב גם אמנות ואפילו ייצג את ישראל בביאנלה בונציה! בהתאמה, גם הפסטיבל השנתי שלהם משלב אמנות, מדע ואקולוגיה בדרכים ייחודיות ומרתקות. שווה להגיע לקיבוץ!

האירוע יתקיים ביום חמישי, 4.4 בשעות 17:00-20:00, התערוכה תוצג עד 14.04.24 ותהיה פתוחה לאורך שעות היום ואחר הצהריים למבקרים. החממה האקולוגית בעין שמר
אירוע פייסבוק

דוד ניפו, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד אמנות, תל אביב

פשוט תערוכות טובות. המלצות הסופ"ש 28-30.3

כתיבת תגובה

בדרך כלל אנחנו משתדלים לאגד את ההמלצות שלנו תחת איזה נושא אחד, כדי ליצור חיבור או סיפור מעניין. אבל לפעמים התערוכות שאנחנו מתלהבים מהן בשבוע מסוים לא מתחברות יחד תחת מטריה אחת בהכרח, השבוע הוא שבוע כזה. מה שכן מאגד את תערוכות השבוע הוא שהן פשוט תערוכות מעולות ומסקרנות שכיף לנו להמליץ עליהן מכל הלב. לכו לראות אמנות!

פסטיבל הצילום הבינלאומי "פוטו ישראל" חוזר בשנתו האחת עשרה שמבטיחה להיות טעונה במיוחד; במשכן לאמנות המשובח בעין חרוד מקבץ תערוכות שעושה חשק להיכנס למכונית ולנסוע; ובמוזיאון ארץ ישראל תערוכה שמבקשת למצוא קצת איזון שאבד. ובפינת הבונוס, מיטל כץ מינרבו שלנו משיקה ספר אמנית חדש ומרגש.

שיהיה סוף שבוע שקט ונעים
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

יורם אלעזרי, מתוך פסטיבל הצילום פוטו ישראל

פסטיבל הצילום הבינלאומי PHOTO IS:RAEL

זו השנה ה-11 בה נערך פסטיבל הצילום הבינלאומי פוטו ישראל ולנו יש פינה חמה לעוסקים בעשייתו בגלל הרבה שיתופי פעולה שעשינו יחד בשנים הראשונות. מטבע הדברים השנה צפוי הפסטיבל להיות טעון במיוחד. קצת כמו תערוכת צילום העיתונות "עדות מקומית", פסטיבל פוטו ישראל מחובר מאוד למציאות המקומית והעכשווית וזו סיפקה לנו בחודשים האחרונים כמה דימויים שלא נשכח, גם אם מאוד נרצה. אך ממש לא רק אקטואליה יש כאן, למען האמת זו כנראה טיפה בים בתוך 50 (!) תערוכות פתוחות אשר יתפרשו על פני כל המתחם של מרכז ענב וגן עופר – באולם מרכז ענב לתרבות, בלובי השקוף של המרכז, על הגג וברחבי גן העיר. ממש קצרה היריעה שלנו מלפרט הכל, וכמו תמיד במקרים האלו אנחנו ממליצים להיכנס לאתר הפסטיבל ולבחור את מה שמושך אתכם ובעיקר לבוא ולשוטט בין התערוכות השונות. אותנו תפסו בין השאר תערוכתו של מיכאל ליאני המבוססת על הפרוייקט המרגש שלו "אהבה גאה" בה הוא מתעד זוגות קוויריים. עבודה דיגיטלית של רונה יפמן שמשלבת בין פאנק לבין האתוס הסוציאליסטי של ראשית המדינה והתערוכה הקבוצתית ״לב רעב״ שמתייחסת לספרו האחרון של הסופר המוערך אשכול נבו באותו השם. אבל באמת שיש עוד המון המון. חגיגה של ממש לחובבי הצילום והאמנות בכלל.

החל מיום רביעי 27.3 עד שבת 6.4, מתחם מרכז ענב וגן עופר (שדרות בן גוריון, פינת מלכי ישראל, תל אביב)
פרטים נוספים באתר הפסטיבל

מחזור תערוכות חדש במשכן לאמנות עין חרוד

האמת שהיה אפשר להקדיש מדור המלצות שלם רק למחזור התערוכות הזה במשכן לאמנות בעין חרוד, איזה שילוב של תערוכות! שלוש תערוכות, כל אחת ברוח אחרת וכל אחת מרתקת ומענגת בדרכה. יקיר המדור, הצייר המחונן בעז נוי מביא את סגנונו הציורי המיוחד לחלל העמודים האיקוני של המשכן. הציור שנע בין הפשטה לספציפיות עירונית מציג מרחבים שלווים רק לכאורה שמתמלאים במתח וציפייה (אוצר: אבי לובין). רלי דה פריס ממשיכה את הקו האמנותי המרתק שלה שמתכתב עם אדמה ונוף ומחברת בין שני אירועים במרחק של מליוני שנים אחד מהשני – קונצרט של הכנר האגדי יאשה חפץ במחצבת גיר וההתפרצות הגעשית שיצרה בה תופעה גיאולוגית מפתיעה (אוצרת: גליה בר אור). בנוסף – 'מוזיאון מאיר אגסי' מתארח במשכן; "המוזיאון" הוא יצירה קונספטואלית רחבת יריעה של האמן, האוצר והמבקר המנוח מאיר אגסי והוא מאגד עבודות מהמגוון הרחב (מאוד) של המדיומים בהם פעל אגסי, בשילוב עם אובייקטים שאסף ומסמכים שונים. אגסי, שנהרג ממש מוקדם מדי בתאונת דרכים טרגית, הספיק להותיר חותם של ממש על האמנות הישראלית וזוהי מחווה מרגשת והזדמנות טובה לחוות את עבודתו הייחודית (אוצר: יניב שפירא). המשכן היפה מוכיח שוב שהוא אחד ממוסדות האמנות הרציניים והמרכזיים בארץ, שווה נסיעה.
אירוע פתיחה: יום שישי, 29.3, 11:00, המשכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'אסאנה לרגע', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רז סמירה

איזון, איזה מונח חמקמק גם בימים כתיקונם וכמה הוא נראה רחוק בימים אלו. התערוכה החדשה במוזיאון ארץ ישראל עושה שימוש מטאפורי במונח מעולם היוגה כדי לנסות ולהגיע אל אותו איזון מיוחל. אסאנה היא תנוחת יוגה המיועדת לאיזון, הרפיית מתחים והקלה על הנשימה – בדיוק אבל בדיוק מה שכולנו צריכים ממש עכשיו. בעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה, נוצרו כמה וכמה תגובות מיידיות בעולם האמנות, כאלה שכמו המציאות, לופתות את הצופה ומעמתות אותו עם המצב הקשה. זה חשוב מאוד וממלא תפקיד קריטי בהתמודדות של החברה עם הטראומה המתמשכת – אבל בתוך כך חייבים להיות גם מרחבים של מנוחה, איזון, נשימה ונחמה. נראה שזה בדיוק מה שמבקשת התערוכה הזו לייצר. ועם רשימה ארוכה של אמניות ואמנים מעולים, היא עושה זאת בלי להתפשר על האיכות.

בהשתתפות: ריקי אלבנדה, ליאת אלבלינג, סילביה אקרמן, יורם בוזגלו, עינת עריף גלנטי, אורי גרשט, דגנית ברסט, מירב הימן, סשה טמרין, אפרת ירון, מרים כבסה, מיכאל ליאני, מרק לואיס, סיגלית לנדאו, נעמי מנדל, מירי סגל, אלון סגל, חנה סהר, הילה עמרם, טליה קינן, ג'ני קצ'ורין, יאנה רוטנר, עומר שיזף

אירוע פתיחה: יום שישי, 29.3, 11:00, מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –
השקת 'המדריך לבוטניות אנושית', ספר אמנית של מיטל כץ מינרבו

כמו כל המדריכות והמדריכים שלנו, מיטל כץ מינרבו היא גם אשת אמנות פעילה ופורה שמביאה לסיורים ערך מוסף בדמות עיסוק בטבע ותרבות, מגדר או כמו בסיור החדש ביותר שלנו  – עיסוק בתהליכים ובמבני הכח שמאחורי האמנות. ספר האמנית החדש שלה, שנוצר בעקבות רזידנסי קצר בת"א תרבות המחוגה, עושה שימוש בטכניקת הדפס חצי דיגיטלית וחצי אנלוגית בשם 'ריזו'. הספר, שנוצר ונכרך כולו ביד, שואל את הקוראים שתי שאלות: מה הטבע שלך? ואיפה הגינה שלך? הקוראים אז מוזמנים להתערב פיזית בספר ולהוסיף את התשובות שלהם בין דפיו. מקורי ומרגש, ממש כמו מיטל. מזל טוב על הספר החדש!

אירוע השקה: יום שישי, 29.3, 11:00-14:0, מגזין 3 יפו ספרים, עולי ציון 17, תל אביב

בקישור – מיטל כץ מינרבו משוחחת עם ורדית גרוס על הספר

סיגלית לנדאו, מתוך תערוכה קבוצתית במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

אנשים שפגשנו. המלצות הסופ"ש 14-16.3

כתיבת תגובה

אחד הדברים המרגשים בעובדה שמאחורינו יותר מעשור של פעילות אינטנסיבית בטופ של האמנות הישראלית, הוא האמנים והאמניות שפגשנו בדרך. אנחנו לא מתביישים להגיד שאנחנו יודעים לזהות איזה טרנדים יהיו מעניינים ואיזה אמנים.ות יפרצו את הדרך, ובאמת מאלה שפגשנו בדרך ניתן להרכיב ממש "דרים טים" של אמנות. תערוכה קבוצתית מהחלומות או סוף שבוע שלם של פתיחות שכל אחת עשר. זה בדיוק מה שקרה הפעם – כל התערוכות השבוע הן של אמניות ואמנים שפגשנו בסיורים, התארחנו בסטודיו שלהם או שביקרנו במרכזים אותם הם מפעילים. ועכשיו גם אתם יכולים להנות.

במוזיאון על התפר, אסי משולם היחיד במינו מציג עוד נדבך בחזון האפלולי והמתוחכם שלו; בטרקלין האמנות של בית עלמא, מתארח מוזיאון בר דוד שפונה מקיבוץ ברעם הצפוני עם תערוכה של יעל סרלין; בגלריה חנינא תערוכה קבוצתית על הגבול הדק שבין מזל טוב לגורל מר. ובפינת הבונוס שלנו חגיגות יום הולדת למרכז ת"א תרבות ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

שיהיה סוף שבוע של מפגשים משמחים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

ליאב מזרחי, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא, תל אביב

'תֹּפֶת', תערוכת יחיד של אסי משולם. אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי

תערוכתו החדשה של אסי משולם במוזיאון על התפר בירושלים ממוקמת בקומת המרתף של המוזיאון ויש בכך משהו מתאים. לא חלילה בגלל שעבודתו המעולה לא ראויה לחללים מרכזיים ומוארים (בהם היא מוצגת לא מעט), אלא בגלל שמשולם מבקש בעבודתו להציג את תת המודע האפל של התרבות. העבודות, שלעתים קרובות מכילות דימויים מעוררי אימה ופחד כמו שוכנות בעצמן באיזו קומת מרתף אליה הוגלו על ידי התרבות המהוגנת ומשם הן מתכננות את השתלטותן. אסי משולם, שמגיע מרקע של לימודי ארכיאולוגיה יצר במהלך השנים מעין מיתולוגיה פרטית שלקוחה מדתות ומסורות רוחניות של המזרח הקדום ומפגיש אותה עם אסתטיקה שמזכירה לעתים סרטי אימה מודרניים. הפעולה הזו מבקשת לתת כלים להתמודדות עם עולם עכשווי שנראה שנכנס למערבולת של חוסר רציונליות וטירוף.

באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של מרסל הנסלאר, נלי אגסי והרי אומיי ותערוכה קבוצתית שאצר ד״ר דוד שפרבר, כולן במסגרת הביאנלה של ירושלים – אירוע אמנות משמח ושאפתני שמקיף את כלל חללי האמנות בבירה וגם כאלה שלא ידעו שהם כאלה. פרטים נוספים בקישור

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 19:00, מוזיאון על התפר, רחוב חיל הנדסה 4, ירושלים.  אירוע פייסבוק

'ארץ אחרת', תערוכת יחידה של יעל סרלין. אוצרוּת: אבי איפרגן ומיטל מנור

כבר כתבנו פה רבות על הסמליות המיוחדת שנטענת בעבודות האמנות בימים שאחרי השבעה באוקטובר. מוזיאון בר דוד שוכן בקיבוץ ברעם שעל גבול הלבנון ומטבע הדברים פונה בתחילת המלחמה. כעת, באקט של סולידריות של עולם האמנות, הוא מתארח בחלל היפה של טרקלין האמנות בבית עלמא בתל אביב. כדי ליצור את עבודותיה מלקטת סרלין חפצים ותמונות מקהילות יהודיות שהתפוררו עם השנים, הקולאז'ים שהיא יוצרת מבקשים לתת עדות וקול לקהילות שאבדו. באופן סמלי ומעט מצמרר, סרלין מגיעה במקור מקיבוץ צפוני הסמוך לקיבוץ ברעם ולגבול לבנון, שגם הוא מפונה כעת. העיסוק בקהילות יהודיות שנעקרו ונמחקו, שהיה עד לא מזמן היסטורי בעיקרו, הפך לעדכני וקרוב הביתה באופן טרגי. התערוכה, שהיתה אמורה להפתח במוזיאון הצפוני, נפתחת במרכז תל אביב ומבקשת להזכיר לא רק את ההיסטוריה הרחוקה, אלא גם את המתרחש בימים אלו ממש, לא רחוק מכאן.

אירוע פתיחה: יום שישי, 15.3, 11:00, טרקלין האמנות עלמא,, רחוב שד"ל 6, פינת רוטשילד, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מזל טוב', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענבל מארי כהן

טרגדיות גדולות מזכירות לנו פעמים רבות את חשיבותו של מזל בחיים – השרירותיות של ההבדל בין חיים למוות ובין צער לשמחה יכולה להיות בלתי נסבלת לפעמים. ברכת יום ההולדת הקלאסית "מזל טוב" משמשת את ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן ושירה ריימן כדי לחקור את קו הגבול השברירי הזה. התערוכה מביטה על פרקטיקות מקובלות של חגיגת יומולדת ישראלית – נרות, לבוש לבן, זר פרחים, כיבוד – ומראה את הקרבה המצמררת שלהם למנהגי אבלות. זר יום ההולדת הופך לזר אבל, הנר על העוגה הופך לנר נשמה והחולצה הלבנה החגיגית הופכת לתכריכים. בימים אלו שבהם כל שמחה נראית כאסקפיזם במקרה הטוב וכאצבע בעין במקרה הרע, אמני התערוכה מבקשים להראות את מרחק חוט השיערה שבין החיים למוות.

בהשתתפות: ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן, שירה ריימן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –  יום הולדת למרכז 'ת"א תרבות' ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

קריית המלאכה היא איזור שנמצא בשינוי מתמיד, אך נדמה שבשנים האחרונות השינוי קיבל מבער אחורי ועבר למצב טורבו. חוץ מצורתם האיקונית של הבניינים, כמעט ואין קשר כבר בין קריית המלאכה שהכרנו כשהתחלנו את סיורנו שם לאיך שהיא היום. אחת התוספות המבורכות לקריה הוא מרכז 'ת"א תרבות' – מרכז אמנות המיועד לקהילת האמנות המקומית ונועד לשרת אותה. גם אנחנו הספקנו כבר לעשות בו שימוש, להתארח בו ולקיים בו הרצאות ואירועים. כעת המקום חוגג שנתיים וכך הקריה לובשת חג בדמות עשרות חללי סטודיו פתוחים ופעילויות נוספות. מי יתן והאיזור המיוחד הזה ימשיך להשתנות יחד ולטובת קהילת האמנות הרוחשת בו.

האירועים יתקיימו במהלך הסופ"ש של שישי-שבת 15-16.3 בשעות 10:00-14:00, במרכז ת"א תרבות, המרץ 5, תל אביב ובכל רחבי הקריה.
כדאי להתעדכן במתרחש בקישור

אסי משולם, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון על התפר, ירושלים

אמנות ירושלמית. המלצות הסופ"ש 7-9.3

כתיבת תגובה

ירושלים, מה לא נאמר עליה, במובנים רבים היא סוג של קפסולה מרוכזת של ישראל. כל העדות והעמים, כל המתחים והפלונטרים שמאפיינים את המדינה מתרכזים במקום אחד, מבעבעים ומאיימים להתפרץ בכל רגע. האווירה הזו מהווה חממה לאמנים מסוג מיוחד שיוצרים אמנות אמיצה ולא מתפשרת. המלצות השבוע מוקדשות לאמנות ירושלמית מעולה.

במגדל דוד ובמפעל שתי תערוכות סוקרות מאה שנים של אמנות בירושלים; בבית הנסן תערוכה שמערבבת בין הפנים לחוץ; בגלריה החדשה באצטדיון טדי מבחר של בוגרי ובוגרות בתי ספר ירושלמים לאמנות ועיצוב מציגים את ביכוריהם. לסיום ואמנם לא בירושלים, בפינת הבונוס – המכירה השנתית של לחם ושושנים חוזרת עם אמנות מצויינת למען מטרה טובה.

סופ"ש נעים ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

מאירה קלנדר, מתוך תערוכה בבית הנסן, ירושלים

'אסכולת ירושלים' – תערוכות במגדל דוד והמפעל

מאה שנות אמנות בירושלים. ביחס להיסטוריה בת אלפי השנים של העיר המדהימה הזו, זה מרגיש אולי כמו פיפס קטן ולא מורגש, אבל בסטנדרטים של אמנות ישראלית מדובר בזמן לא מבוטל. כדי לחגוג את המאורע נפתחות השבוע בעיר שתי תערוכות גדולות בעלות אופי שונה מאוד שמראות את הדואליות שהעיר הזו חיה בה – היסטוריה עתיקה ומפוארת מול תרבות עכשווית חיה ובועטת. במגדל דוד – שהוא סוג של אייקון של ירושלים העתיקה, תוצג התערוכה 'רוח אבן' שאצרה טל קובו והיא תתמקד בחמישים השנים הראשונות של אמנות מודרנית בעיר. ובעיקר במפגש של עולים מתקופות שונות עם האופי היחודי של המקום אליו הגיעו ותגובותיהם אליו. קובו מנסה לספר סיפור אחר מזה המוכר ולהביא לקדמת הבמה גם אמנים שאינם חלק מהנרטיב הקלאסי השכיח. באותו הזמן במתחם "המפעל" שהוא אולי ה-אייקון של התחדשות אמנותית בעיר, אוצר ד"ר אלעד ירון תערוכה שסוקרת את האמנות העכשווית הירושלמית של העשורים האחרונים. גם כאן מבקש ירון להעלות על נס דווקא את האלטרנטיבה הנשכחת. שתי תערוכות חשובות ומענגות.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 7.3, החל מהשעה 19:00 בשני מוקדים – מגדל דוד בעיר העתיקה והמפעל ברחוב המערבים 3, ירושלים

פרטים נוספים באתר התערוכות

'חצר פנימית', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רוני יחזקאל

בהשאלה מהעולם האדריכלי, החצר הפנימית היא השילוב האולטימטיבי בין הפנים לחוץ – היא מספקת לנו נגיעה של טבע, אך בתוך הסביבה הנשלטת של הבית. התערוכה בשם זה שנפתחת השבוע בבית הנסן עושה שימוש מטאפורי במונח כדי לעסוק בנושא קלאסי של האמנות – המפגש בין טבע לתרבות. מערכת היחסים של האדם עם הטבע תמיד היתה סבוכה, יש שיאמרו אהבה שנאה. הטבע הוא בו זמנית גם מזין ומחייה אך גם מפחיד ומאיים. בימים שאחרי השבעה באוקטובר, המרחב הפתוח קיבל משמעויות חדשות וביניהן גם תחושה של חוסר ביטחון. יובל בוכשטב, מעצב בן קיבוץ נירים צורב את נופי הקיבוץ על עץ; מעצבת הטקסטיל מאירה קלנדר מפרקת את הנוף לשתי וערב של טקסטיל והמעצבת בעלת השם המתאים הגר אופק, יוצרת קו אופק מכלי זכוכית שעיצבה. כל אחד מאלה יחד עם המשתתפים והמשתתפות האחרות בתערוכה יוצרים אובייקטים ביתיים שמספרים סיפור.

בהשתתפות: אופל גלילי ויטורי, בועז אהרונוביץ׳, דורית פרוביזור, הגר אופק, טליה שאנון מוזס, יובל בוכשטב, מאירה קלנדר, סטודיו Yarnatak: מריה פייגין וגאיה בלורי

אירוע פתיחה: יום שישי, 8.3, 12:00, בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

'ביכורים 4', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נוגה דוידסון

התערוכה המוצגת בימים אלו בגלריה "החדשה" באצטדיון טדי נותנת כבוד לבוגרים ובוגרות טריים יחסית שסיימו לאחרונה את לימודיהם בבתי הספר לאמנות ועיצוב הפועלים בעיר ובחרו להישאר גם הם לפעול בה. ירושלים בורכה בכמה מבתי הספר הגבוהים החשובים והמעניינים לאמנות ועיצוב (בראשם כמובן בצלאל, אבל הוא ממש לא היחיד), אך רובם של הבוגרים עוזבים בדרך כלל את העיר וממשיכים הלאה אחרי לימודיהם. תערוכה זו מבקשת להאיר בזרקור דווקא את אלה שבחרו להשאר. כצפוי, המלחמה טרפה את הקלפים והעבודות המוצגות בתערוכה שונות מתכנונם המקורי של האמנים. הנושאים העולים בתערוכה הם כאלה של אובדן, ריקנות וחשש מהעתיד. אך באותו הזמן עולה מחלק מהעבודות גם תקווה לריפוי ושקט. מרשים לעצמנו להידבק בתקווה.

בהשתתפות: אלכסנדרה דנציג, שלום חי, חלי יוזביץ׳, עילי סקוטלסקי, איריס אהובה פיקובסקי, אביגיל צדיק, עמר גרוסוסר.

בחלל פרויקטים מוצגת תערוכת יחידה של יוליה אהרונסון
התערוכה תעמוד עד 30.4, בגלריה החדשה באצטדיון טדי, שער 22, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –

תערוכת המכירה "לחם ושושנים". אוצרים: דני בן שמחון, שרון ליאור, לאה אביר, ארז וגנר וחגי אולריך.

"לחם ושושנים" היא אחת ממכירות התרומה הוותיקות בארץ. כמעט 20 שנה שהיא מאגדת מאות אמנים למכירה שמוקדשת להוצאה של נשים ערביות ויהודיות ממעגל העוני. אתם כבר מכירים את הדיל – קונים יצירת אמנות מעולה במחיר רגוע יחסית ותורמים למטרה טובה – ווין ווין. ייחודה של המכירה הזו שהיא מאגדת אמנים ואמניות מכל רחבי הספקטרום של הוותק, הפרסום והמחירים וקשה לצאת מכאן בלי משהו שיתאים לטעם ולכיס.

ימים רביעי-שבת, 6-9.3, גלריה מאיה, רח' שביל המרץ 2 תל אביב
שעות פתיחה: רביעי: 10:00-21:00, חמישי: 10:00-23:00, שישי: 10:00-15:00, שבת: 10:00-21:00
פרטים נוספים ומכירה מקוונת באתר התערוכה

עילי סקוטלסקי, מתוך תערוכה בגלריה החדשה באצטדיון טדי, ירושלים

מתפללים לטוב. המלצות הסופ"ש 29.2-2.3

כתיבת תגובה

נראה שבימים אלו כולנו מתפללים, כל אחד בדרכו. אנחנו נאחזים בתקווה ובתחינה לשובם בשלום של החטופים, לחזרתם של החיילים בריאים ושלמים וגם לחיים של שלום ושקט בקרוב. תערוכות השבוע אולי לא עוסקות כולן בתפילה לשמה, אך כולן מכילות תקווה – לפעמים אך מעצם קיומן.

בגלריה רוזנפלד מציג רועי רוזן את השילוב המוכר שלו בין הומור למורבידיות והפעם ממקום אישי יותר, בגלריה שכטר ממשיך האוצר בר ירושלמי לטשטש את הקווים בין אמנות לחיים; בגלריית בית המשאבות בנווה שאנן נפגשים ההווה של השכונה עם עברה. ואנחנו יוצאים לסיור חדש בכיכר ביאליק היפהפיה ומוסדות התרבות שלה.

יחד איתכם, מתפללים לשקט
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

רועי רוזן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

'איך להסתיר את כאביך מעצמך', רועי רוזן. אוצרת: מיה פרנקל טנא

נראה שאין צורך להציג את רועי רוזן, מדובר באחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ שעבודותיו מאופיינות מאז ומעולם במה שאפשר אולי לכנות "שובבות מורבידית". העבודות של רוזן הן כמעט תמיד שילוב בין הומור פרוע ומשולח רסן לבין עומק אינטלקטואלי נדיר. רוזן עוטה ומשיל מעליו זהויות בדויות ואמיתיות, מערער את הגבולות בין מציאות לדמיון ושותל את עצמו בצמתים החשובים ביותר של התרבות המערבית ואיכשהו הכל תמיד טבול בנוזלי גוף כאלה ואחרים וגופניות בלתי מתנצלת. כעת, אחרי התמודדות עם מחלה, נראה שהעיסוק בגוף מצד אחד ובמקומו של האמן בהיסטוריה הפך לאישי הרבה יותר והתוצאה היא תערוכה שמשלבת עיסוק אינטנסיבי בפרויד, יחד עם תיאורים של הליכים רפואיים בדיוניים ופנטזיות על הלוויה שלו עצמו – שילוב "רועי רוזני" מאוד וכמו תמיד מובטח להיות מרתק.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 29.2, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

'אוא – רדיו תפילות' תערוכה ורדיו אינטרנטי. אוצר: בר ירושלמי

מאז שנכנס האוצר בר ירושלמי לתפקידו בגלריה של נווה שכטר לפני כשנתיים, נראה שהוא נחוש לערער על תפקידה המסורתי של גלריה ולהשתמש בחלל ובמשאבים שלרשותו בדרכים אחרות ויצירתיות. נראה שירושלמי מתעניין יותר בחוויה אנושית משותפת ובדרכים של פעולה יחד מאשר באמנות יפה תלויה על קירות. כעת מגיע הפרויקט האוצרותי של ירושלמי לאחד משיאיו עם פרויקט "רדיו תפילות" שיתארח בגלריה בחודשים הקרובים. במסגרת הפרויקט יוסב חלל הגלריה לתחנת רדיו אינטרנטית ומקום מפגש שיוקדש לתפילות. גם אל מושג התפילה מביא ירושלמי את הפילוסופיה המיוחדת שלו – בעוד שנהוג לחשוב על תפילה כעל טקסט סדור ומאורגן המגיע מלמעלה אותו המאמין נדרש לשנן ללא שינוי – התפילות בפרויקט הזה מגיעות מהקהל עצמו, כל אחד עם סגנונו והמטען שלו ומשם הן מושמעות לעולם. במהלך הפרויקט מוזמן הקהל לשלוח תפילות מכל סוג באמצעות אתר יעודי והן יושמעו ברדיו ובחלל התערוכה. ולנו רק נותר לומר – אמן.

החל מיום חמישי, 29.2, גלריה נווה שכטר, רחוב שלוש 42, תל אביב
ניתן לשלוח תפילות משלכם בקישור 

'חוץ לארץ', תערוכת יחידה של אנה ים. אוצר: חגי אולריך

שכונת נווה שאנן בתל אביב עוברת בשנים האחרונות טרנספורמציה מקיפה וחסרת תקדים, אחרי שנחשבה במשך שנים לתחתית של התחתית של תל אביב ואספה אליה טיפוסים משוליה של החברה שמצאו בה מפלט. כמובן שאמנות תמיד היתה חלק מהסיפור כמו בשכונות מוזנחות רבות, אך כעת גם עולם הנדל"ן הגיע והשכונה כאמור משנה את פניה. יש בכך כמובן הרבה טוב, אך במקביל אותם "טיפוסי שוליים", שאין להם בהכרח מקום אחר ללכת אליו, נדחקים הצידה עוד יותר.  אחד הביטויים לשינוי שעובר על השכונה היא גלריית החלון האלגנטית ברחוב רשי"ף שאוצר חגי אולריך. כעת מוצגת בגלריה (הפתוחה לרחוב 24/7) תערוכה של הצלמת המוערכת אנה ים שהיא פרי הכרות ארוכה עם איילין ניר (פרח), דרת רחוב – תושבת השכונה. אחת מאותם "טיפוסי שוליים" לכאורה הנדחקים החוצה כעת. וכך בגלריה האלגנטית נפגשים עברה של השכונה עם ההווה שלה ומעוררים מחשבות על עתידה.

החל מיום שישי, 1.3, גלריית בית המשאבות, רחוב רשי"ף 13, תל אביב

סיור חדש בכיכר ביאליק היפיפיה והמתחדשת 22.3

הסיור ייקח אותנו בין מוסדות האמנות השונים בכיכר שהיא המרכז ההיסטורי של העיר ונתמקד במוזיאון העיר תל אביב שנפתח מחדש להרצה אחרי שיפוץ ארוך ומקיף.

בסיור נראה איך האדריכלות השמורה והקסם ההיסטורי, מהווים כר פורה והשראה להתפתחות של אמנות חדשה ונקודות מבט חדשות על מקומה של האמנות בעיר.

יום שישי, 22.3 בכיכר הכי יפה בעיר. פרטים והרשמה בקישור

אנה ים, מתוך תערוכת יחידה בגלריית בית המשאבות, תל אביב

מחקר חומרי. המלצות הסופ"ש 22-24.2

כתיבת תגובה

אנחנו נסתכן באמירה קצת בוטה, אבל עם כל הכבוד לרוח ולקונספט, בלי חומר אין אמנות. ואם להסתכן באמירה קצת פואטית, ניתן לומר אולי שאמנות היא שירת החומר. משחר ההיסטוריה ידעו אמניות ואמנים מנוסים לחלץ אמירות נוגעות ללב ומעוררות מחשבה מתוך גושי אבן, פיסות עץ ושלוליות צבע. בתערוכות השבוע עובר החומר וחקירה האמנותית שלו למרכז הבמה. מרתק ומאיר עיניים לשפוך אור על מערכת היחסים הזו בין אמן לחומרי יצירתו.

בבית בנימיני מותח מארק צצולה את גבולותיו של הפורצלן האצילי; במקום לאמנות מתחברים יחדיו דרך החומר העבר והעתיד של קריית המלאכה; ובגלריה אינדי בוחנות שתי אמניות את יסודותיו של הצילום. ובהמלצת הלוקאלז שלנו – תערוכה חשובה באתונה.

שיהיה סופ"ש נעים ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

יבגניה גוטרמן, מתוך תערוכה זוגית עם מיכל שני בגלריה אינדי, תל אביב

'התפוררות', תערוכת יחיד של מארק צצולה. אוצרת: שלומית באומן

 פורצלן הוא האציל שבחומרים הקרמיים. כאשר אנחנו שומעים את המילה פורצלן מייד עולים לראש כלים יפניים עדינים או סרוויסים אירופאיים מפוארים, ובכל מקרה נחשוב על טכניקה וירטואוזית ומעודנת. אין דבר רחוק יותר כאשר הדברים אמורים בעבודתו של האמן הפולני-ישראלי מארק צצולה. בעוד שאין ספק שצצולה הוא וירטואוז – אחרי עשורים של עבודה בכל האספקטים של אמנות וייצור קרמיים כולל עשרים שנה כמקים ומנהל המחלקה לקרמיקה בבית הספר היוקרתי פרסונס בניו יורק. – אבל מעדינות נראה שצצולה נמלט כמו מאש. האובייקטים המוצגים בתערוכה בבית בנימיני נשענים על עיצובים קלאסיים שרבים מאיתנו זוכרים מבית הסבתא, אך הם נראים ככאלה שעברה עליהם טראומה – שברים, ריקבון וקורוזיה מעוותים וחורצים את פני השטח העדינים ליצירת חפצים שהם מצד אחד מוכרים וביתיים ומצד שני זרים, מוזרים ומעוררי אי נוחות ושאלות.

באותו יום תפתח בבית בנימיני גם תערוכת יחיד של זיו גנל
אירוע פתיחה: שישי, 23.2, 10:00, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
אירוע פייסבוק

'אינטליגנציה חומרית: מחקר גישוש'. אוצרוּת: יאיר ברק ושירה שובל

כל מי שהיה איתנו בסיור בקריית המלאכה, יודע שהמקום האהוב עלינו בתל אביב נולד כאיזור תעשייה עירונית זעירה ואיגד במתחם מפעלים קטנים כמו מרפדיות, נגריות, בתי יציקה, בתי דפוס ועוד. עם השנים ובעקבות תהליכים גלובליים ומקומיים, פינו את מקומם רבים מבעלי המלאכה ובמקומם הגיעו האמנים והגלריות שמאפיינים את המתחם כיום. במהלך יפה ומרתק שהוא פרי שיתוף פעולה בין מקום לאמנות למרכז ת"א תרבות מתחברים שני הפנים הללו של קריית המלאכה לתערוכה מרגשת אחת. שישה אמנים ואמניות שיתפו פעולה במהלך החודשים האחרונים עם ארבעה בעלי מלאכה מסורתיים ויצרו שיתופי פעולה שנותנים מקום לחוזקות של שני העולמות – הדמיון והחופש של האמנות העכשווית יחד עם הטכניקה והיצירתיות של בעלי המלאכה. התוצאה שמהדהדת את העבר ומראה את ההווה ואולי מסמנת את הדרך לעתיד של המתחם המיוחד הזה. איזה כיף

בהשתתפות: דבורה מורג בשיתוף עם רקמת שפרה, תמר אור בשיתוף עם סריגי פילטקס, חן פלמנבאום בשיתוף עם אלעד יציקות, ענבל כהן חמו בשיתוף עם יציקות ג'וני, יובל חי , יפעת זיו

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחידה של גלית ראוכווגר
אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.2, 20:00, מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

'נמוג', תערוכה זוגית של מיכל שני ויבגניה גוטרמן. ליווי אוצרותי: חן תמיר

קוראים וקוראות צעירים לא בהכרח יבינו את הקשר בין תערוכת צילום לבין מחקר חומרי – הרי בימינו צילום הוא דיגיטלי לחלוטין, כמה לחיצות כפתור בטלפון ועשרות תמונות עולות באופן מיידי לענן האינטרנטי. אבל כמובן שהותיקים יותר מבינינו זוכרים היטב כי צילום אנלוגי היה תלוי מאוד בתהליכים כימיים מורכבים, בהם איכות החומר וסוגו ואפילו רמת האור וכמות הזמן שהנייר מבלה באמבטיית החומר משנים דרמטית את התוצאה. מיכל שני, המציגה בתערוכה זוגית שתפתח השבוע בגלריה אינדי יחד עם יבגניה גוטרמן, משתמשת באספקטים החומריים של הצילום כדי ליצור את עבודותיה. כדי לפתח ולהדפיס את הצילומים שלה היא משתמשת בעיקר בחומרים מצויים או טבעיים, כמו נוזלי פיתוח על בסיס צמחי וניירות צילום שפג תוקפם. השימוש בחומרים הלא סטנדרטיים הללו מכניס מעט כאוס בריא ומקריות מסעירה לתוך מה שאמור להיות תהליך כימי מדויק ונשלט. יחד עם גוטרמן האמניות בוחנות את יסודות המעשה הצילומי ושואלות שאלות על הדרך שבה נוצרים דימויים.

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 22.2, 20:00, גלריה אינדי, צ'לנוב 42, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – אתונה

'תהום', תערוכת יחידה של Renée Revah

לא הרבה אנשים מכירים את השלוחה העכשווית של מוזיאון בנקי, וחבל. זה מוזיאון קטן ואיכותי שבדרך כלל מוצגות בו תערוכות טובות. בימים אלה מוצגת בו תערוכה של Renée Revah – אמנית יווניה יהודיה שחוזרת לשורשים של משפחתה בזמן מלחה"ע השנייה. למעשה אלה השורשים של אביה ששרד, בזמן שכל משפחתו נספתה בשואה.

התערוכה היא תיעוד של מסע שערכה האמנית לאושוויץ, והיא מורכבת בעיקר מצילום שחור לבן ומעט וידאו. מעבר לסיפור המצמרר והמוכר, נדמה שהדבר החזק ביותר בתערוכה הוא דווקא השקט שלה, והאסתטיקה הפיוטית שנחשפת בצילומים. זה תמיד צורב מחדש, לגלות כמה יופי אפשר למצוא, גם במקומות כאלה שנגועים בכל כך הרבה רוע והמון המון עצב.

הנושא של השואה עלה באינספור יצירות במדיומים שונים אבל הוא מעולם לא נשחק, והתערוכה הזו רלוונטית, נוגעת ללב וחשובה. תמיד, ובמיוחד היום.

התערוכה מוצגת עד 19.5 במוזיאון Benaki
בכתובת: Koumpari 1, Athens 106 74
שעות פתיחה: חמישי וראשון: 10:00-18:00, שישי ושבת: 10:00-22:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

דבורה מורג, מתוך תערוכה קבוצתית במקום לאמנות, תל אביב