מתוך הסדרה: "הרפתקאות האמנים המודרניים"
בסופ"ש הקרוב אנחנו בנדודים. אל הצפון "הרחוק" שהופך לאט לאט למרכז אמנותי מסקרן; בין תחנות שונות על הציר של קו 16 החוצה את רחבי תל אביב. אנו מוזמנים גם להיסחף בסדרת טלוויזיה חדשה שתיקח אותנו אל חייהם של גדולי האמנים המודרניים בתחילת המאה ה-20. לקינוח, המלצה על סדנא לצלמים וסיור מרתק שיסגור לנו את חודש פברואר.
עריכה ותוכן: שני ורנר
חדר שחור ואפלולי, רק זרקור אחד של אור מאיר על הדמות שבמרכז, והתאורה הקונטרסטית יוצרת תחושה שמדובר פה בסצנה במופע תאטרון דרמטי. האווירה שקטה, הדמות רכונה, מכונסת בעצמה ואינה מודעת לקהל הצופים הלוטש בה את עיניו. מה הוא עושה? מעשן. סתם כך, בבדידותו, מעשן. אך אין זו פעולה אגבית, זו לא סיגריה חטופה וגם לא עישון של אחרי או לפני דבר מה. ההיפך הוא הנכון, כל כולה של הפעולה, כל תכליתה, היא העישון בלבד.
בשנים האחרונות ניתן לעקוב אחר מגמה בולטת בתחום הצילום העכשווי בארץ שניתן לקרוא לה בהכללה "צילום שחוקר את עצמו". רצף תערוכות הצילום שהוצגו לאחרונה במוזיאון תל אביב יוכל לשמש כאבטיפוס לתופעה זו; תערוכות יחיד של צלמים ישראלים צעירים, המשתמשים בשיטות שונות להוכיח את אין-אונו הנוכחי של הצילום, ואולי להכריז (אם כי מעט באיחור) על מותו. טכניקות מגוונות של צילום ללא מצלמה, צילומים המאיינים את חשיפת האירוע ההיסטורי העומד מאחוריהם – כלומר שוללים את ה"אמת" הגלומה במדיום, צילומים מנוכסים, צילומים שהומצאו בתוכנת הדמיה ממוחשבת, וצילומים שהופכים לאובייקטים תלת ממדיים. בכל התערוכות הללו נשבה רוח אנליטית, קרה ומנוכרת, שהצביעה אמנם על מצבו העגום של הצילום, ובפרט הצילום האמנותי כיום, אך גם שללה ממנו את תכונותיו הטובות, מרנינות הלב. הנה כפלא, הגיחה תערוכתו של בועז אהרונביץ' המוצגת אף היא במוזיאון, ומציעה הערה נוקבת על טיבו של הצילום העכשווי, בלי לאבד את הנפח והחומריות, והחום הגלומים במדיום.
דיווי בראל, גלריה אינדי
ראשית, שתי תערוכות ציור לשתי אמניות ותיקות ומרתקות. כל אחת מהן יוצרת ציור אקספרסיבי וחושני, המשלב תוכן אישי ובדיוני, אגדתי וקומי
"כלה טוניסאית", תערוכת יחיד, חן שיש
גלריה גורדון, בן יהודה 95
אירוע פייסבוק
עבודות חדשות, תערוכת יחיד, טל מצליח
גלריה אלון שגב, רוטשילד 6
אירוע פייסבוק
המופע "MIND THE GAP", תיאטרון מיסתורין
רוחה של השנה החדשה כבר מנשבת ומביאה עמה התרגשות ותחושת פריחה. אירועי סוף השנה מבשרים טובות לשנת האמנות שבפתח. זה הולך להיות פוסט ארוך מהרגיל, ולו רק בשל העובדה שזה עומד להיות שבוע עמוס במיוחד, שמתחיל בסופ"ש רווי גם הוא. עבודת הסלקציה לגבי אירועים נבחרים, הייתה קשה הפעם מהרגיל.
פיתחו את היומן, ורק תבחרו.
רונן רז, גלרייה זימאק לאמנות עכשווית
אין ספק שזה אחד מהקיצים הלוהטים שיצא לי לחוות כאן – מבחינת אמנות כמובן
באופן יחסי, יש הרבה תערוכות ואירועים מעניינים, וגם בסופ"ש הקרוב, הנה ההמלצות שלי.
"חמישי בטי" במוזיאון תל אביב לאמנות
כל חמישי במהלך אוגוסט בין השעות 21:00-חצות, שד' שאול המלך 27
אני אמנם קצת משוחדת כי אני עובדת במוזיאון, אבל האירוע הזה הוא באמת מדליק. שיתוף פעולה בין המוזיאון לחברת קסטרו הניב קולקציית חולצות נחמדה עם דימויים של יצירות מתוך אוסף המוזיאון. אבל עיקר העניין שלי הוא דווקא באירועי "חמישי בטי". מעבר לכך שהמוזיאון פתוח לקהל ללא תשלום (בשעות האירוע), יהיו גם שלל הרצאות, סיורים מודרכים, מפגשים עם אוצרים, סדנאות והקרנות וידאו מיוחדות. מרבית התכנים מוגשים על ידי חבריי לאגף החינוך ואני יכולה לערוב לכך שהם יהיו משובחים במיוחד.
הערב, 13.8.15 האירוע בנושא "סדר / אי סדר", בין היתר תוכלו לשמוע הרצאה על אמנות רחוב בישראל, לפגוש את נועה רוזנברג אוצרת התערוכה "ציירת המתחילה מהסוף", ולהשתתף בסדנת רישום אקרובטים מעופפים, בחיי!
אירוע פייסבוק
תערוכות חדשות
גל ברייר
לימודי האמנות הם חוויה מיוחדת. הסטודנטים מתמסרים לתוך עולם חברתי ואמנותי הרמטי שהרבה פעמים מתקיים רק בתוך עצמו. יש בו חוקים, פוליטיקה ותחרות פנימית, ובה בעת משהו מגונן המאפשר לסטודנט לחקור במשך ארבע שנים את מאווי ליבו ואת נטייתו האמנותית. התהליכים שמתקיימים במהלך הלימודים אינם חשופים לעיני הקהל ולכן ליתר חברי הקבוצה, למוסד הלימודי ובעיקר למורים יש תפקיד חשוב בהבניית אישיותו האמנותית של כל תלמיד. לבסוף מסתמן שבתי ספר מסוימים מתאפיינים בקו מנחה שנוכח בדרך כלל ביצירתם של מרבית הבוגרים – בצלאל מתאפיין בטיפוח אמנות פוליטית ואסתטית ומהוקצעת בה בעת, המדרשה מתאפיינת עדיין בשייריה העייפים של האסתטיקה הדלה והמושגית, ונוטה לדחות ציור, ובפרט ציור "עשיר".
כך קורה, שתערוכות הבוגרים של בתי הספר לאמנות שמציעות שפע עצום של אמנים "טריים", נוטות לרוב לשעמם ולהיות צפויות מראש. השנה בלטה בשונותה תערוכת סוף השנה של בוגרי המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר. מחלקה צעירה יחסית שהוקמה בשנת 2008 ולמן ההתחלה סימנה אופק חדש בשדה לימודי האמנות בארץ, דווקא בשל בוסריותה וחפותה מהיצמדות לקו מנחה שנוטה כאמור להיות מסרס ולאו דווקא מפרה. אך יתרה מכך, תערוכת בוגרי שנקר היא כמשב רוח מרענן לא רק במערך תערוכות הבוגרים כי אם בשדה האמנות השבע בארץ.
חליל בלבין ומרב קמל, "הקרנפים" גלריה עינגא
דרום תל אביב – מיפו ועד קריית המלאכה מוצפת בתערוכות ששווה לבקר לפני שהן נסגרות. מצאו לכם זמן וצאו לשם, מהר מהר, לפני שייגמר.
הנה מה שכדאי לראות:
איתי זלאיט, חרושת התלמים
עצמו עיניכם והקשיבו היטב. נסו לדמיין לעצמכם את שכבות הארץ הזאת, כמו בסרט בדיוני. המטוסים חוצים את השמיים מסמנים אחריהם ענני עשן כשבילים שחוזרים על עצמם עד אינסוף. מעט מתחתם נוגעים לא נוגעים גורדי השחקים, בתוכם בני האדם נוקשים על מקלדות, מנהלים מלחמות, מגלגלים כספים, ומערבבים מנות חמות. ארצה משם, אל הכביש. מכוניות סואנות וצפצופים. כולם ממהרים, בדרכם אל פה ואל ההוא, ודרכם היא המקודשת והחיונית מכולם.
מטה אל תחת לכביש, אם תקשיבו היטב תוכלו לשמעם. בתוך צינורות הביוב הם מקרשקשים. מחשבים ניידים, בגדים יפים, כרטיסי אשראי, מכוניות פאר, ארוחות גורמה, שלושה ילדים ובתים במושב. פנטזיות סרוחות שלימדו אותנו אלה שכבר איננו מכירים.
מה עושים צינורות הביוב כשכבר לא יוכלו להכיל את טומאתם? מה יקיא מתוכו העולם הרווי הזה שבו נצברים כל שברי החלומות שנצבעו בפסטל מתקתק?
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
