ארכיון תגיות: אמנות עכשווית

מעיין שחר

יצירה טרייה. ראיון עם מעיין שחר

עונת תערוכות הבוגרים כבר בפתח ואנו שמחים לשתף בסדרת ראיונות חדשה אשר מפגישה אותנו עם הבוגרים הטריים. כיצד עברו עליהם שנות הלימודים, מה מעסיק אותם, כיצד השפיע עליהם משבר הקורונה, ועוד.
הבוגרת הטרייה הראשונה שאנו מראיינים היא מעיין שחר, שסיימה כעת את לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל.
ראיון עם שני ורנר

היי מעיין, ספרי קצת על מי את ומה את עושה
אני מעיין שחר, בת 32, גרה בקיבוץ צאלים. השנה סיימתי את לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל ופרקטיקת העבודה שלי כוללת פיסול, מיצב ורישום.
אני מחפשת אחר חומרים, חפצים שגרתיים או רגעים יומיומיים בנאליים, שאפשר להתערב בהם ולהמיר אותם למרחבים חדשים, לעיתים מעט אבסורדיים. באמצעות מנגנונים ומערכות מכאניות סגורות, אני בונה מיצבים שמתפקדים כמו מופעים חיים המתקיימים מעצמם באופן רפטטיבי ומייצרים חזרתיות חסרת תכלית.

איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים ולהגיע למעמד תערוכת הגמר?
התואר השני הוא כמו צעד אחד דחוס ומפוקס. מהיום הראשון בתכנית כבר כמעט אפשר לראות את היום האחרון ולכן הרגשתי שכל רגע הוא בעל משמעות ואין זמן מיותר לבזבז. בנוסף, התמזל מזלי ונקשרתי מאוד לחברים בתוכנית ולכמה מרצים שהיוו מקור השראה חשוב ומפרה. תחושת סוף התואר מציפה וגם מרוקנת בו זמנית. זאת תחושה שאני עדיין לא יודעת לדבר אותה.

האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
אין ספק שהשפיע על הכל. מהילוך שמיני עברתי לניוטרל בעל כורחי ולא היתה ברירה אלא להרפות ולהתמסר. העברתי את כל פרויקט הגמר מהסטודיו בתל אביב לסטודיו בצאלים ודי מהר צללתי לעבודה למרות שלגמרי לא היה ברור איך, איפה ומתי הוא יוצג. משהו בזה הרגיע אותי ואיפשר לי חופש, יכולתי להתבונן על הפרויקט, וכשהתבוננתי – הצלחתי לראות אותו הרבה יותר חד. הפרויקט עצמו לא השתנה אבל הקריאה המחודשת שלו כנראה השפיעה על קצות האצבעות שפיסלו בחומר.

מעיין שחר 3

צילום: דור קדמי

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?
"בשורת המקהלה" הוא פרויקט שהתחלק לשני חללי תצוגה. במקור שני החלקים היו אמורים להיות מוצגים יחד בבניין שברחוב אבעולפיה אך בעקבות משבר הקורונה הוחלף לבניין החדש ברחוב הרצל 119 ושמחה שכך היה. את החלק הראשון הצגתי בחלל צידי של קומת הכניסה, בו הצבתי זוג פסלי בד מאסיביים שהסתובבו על צירם בעזרת שני מנועים וטיימר. סגרתי את אפשרות הכניסה כך שאפשר היה לעמוד מבחוץ ולהתבונן על המסה שלהם נשזרת זו בזו.  את החלק השני הצגתי בקומה השנייה של הבניין בחלל יחסית אינטימי, שם הצבתי מגדלי דליים שחורים, רדי-מייד מעורב עם פיסול, בגבהים משתנים. הדליים גדושי מים, חלקם מבעבעים וחלקם נוזלים דרך חורים קטנים ומדמים נתיב דמעות בלתי פוסק. בעזרת פיתוח מערכת סירקולציה פנימית הם פעלו במעגל סגור, כמו סוג של מזרקה. הפיסול נוצר בהשראת "גרגוילים", מרזבי מים גרוטסקיים המעטרים את מעטפת הקתדרלה הגותית, אימוגי'ם ומסכות של התיאטרון הטרגי והקומי. בנוסף, הובלת המים במערכת והטיפות שנטפו מדלי לדלי, בשילוב עם השקט שנוצר עקב מגבלות כניסת הקהל ל-10 אנשים, איפשרו לסאונד הרפטטיבי למלא את החלל.

מה החלום? איך את רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
זה פרדוקס כזה. מצד אחד יש תחושה שאמנות, במיוחד בימים האלה, היא לא דבר מובן מאליו, אף אחד ושום דבר לא מחכה לי מעבר לפינה, אני צריכה לעבוד מאוד קשה ולהיות מאוד כנה, ליצור יש מאין ולהרוויח את העשייה שלי כל יום מחדש. מצד שני יש קול שמבקש להרפות הכל, לעצור ולהתבונן רגע מהצד כמו אורחת. זה כמו מאבק בין אש ומים אבל אני מבינה שאני צריכה להכיל את שניהם, כל יום לקום בבוקר, לשים זרעים באדמה ולהשקות.

מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
אני חושבת שתפקידה של אמנות הוא לשקף את מה שהעיניים, האוזניים, האף, הפה, המישוש, המוח והלב סופגים ומעבדים ביחס לנתון ברגע הזה. ועל כן, היא תמיד משתנה ביחס לעכשווי. היא לא תלויה בוודאות או ביציבות, גם כשחונקים אותה ומנסים להשתיק את קולה, גם כשמצמצמים בתקציבים, היא תמשיך לבעבע ולבעוט… אני חושבת שאמנים צריכים להמשיך לעשות בדיוק את מה שהם עושים ולהיות ערים ופתוחים מתמיד לפלטפורמות חדשות שהתקופה מאפשרת.
בנימה אישית, אני חווה את תקופת הקורונה כמו מאיץ חלקיקים בשילוב של חשבון נפש, לטוב ולרע. אני חושבת שהיא דוחקת אותנו לפינה ומאלצת אותנו להישיר מבט למה שהיה מגיע במוקדם או במאוחר.

האתר של מעיין שחר בקישור

מעיין שחר 2

צילום: דור קדמי

הסיורים הקרובים שלנו

שנה"ל הנוכחית הסתיימה לה אבל אנחנו ממש ממש לא עוצרים. יולי הקרוב מלא הפתעות מכל טוב, נותרו מקומות אחרונים לסיור בנושא פיסול ישראלי בהדרכת מיכל סופיה הנהדרת שלנו; סיור על האמנות העכשווית ביותר, ובתוך כך גם בתערוכה המדוברת של ג'ף קונס במוזיאון תל אביב בהדרכת שני ורנר; ובעקבות הביקוש – סיור בוטיק נוסף – מאלף ומפנק בדרום הארץ.

מחכים לדבר אמנות אתכם,
שני ורנר וצוות Talking Art

סיכום השנה שלנו בקישור

להמשיך לקרוא

שמחות קטנות. המלצות הסופ"ש 21-23.5.20

תמונה ראשית: "ברירת מחדל", תערוכת יחיד של יואב וינפלד, הלובי מקום לאמנות, תל אביב

זוהי תקופה של הסתגלות מחדש, קשה לדבר על שגרה כשכל כך הרבה השתנה. כולנו מתרגלים לחיים קצת שונים לאור הקלות התנועה והפעילות ובצל מגבלות חדשות על חיי היום יום. עולם האמנות מתחיל לצאת מהתרדמה שנכפתה עליו ותיבת הדואר שלנו מתחילה אט אט להתמלא מחדש בהזמנות משמחות לתערוכות והמשמח מכול – גם אנחנו חזרנו לסייר! בשבועיים האחרונים התחלנו לפגוש את קבוצות התוכנית השנתית שלנו, בסוף החודש נצא לסיור פתוח אליו אתם מוזמנים מאוד להצטרף ויש לנו גם סיור לצפון ברוח הבוטיקית והמפנקת שאנחנו אוהבים כל כך.

משמח גם להתניע מחדש את מדור ההמלצות שלנו, התגעגענו. בתחילה יפורסם המדור בתדירות מצומצמת יותר, אך אנחנו מקווים שלא יחלוף זמן רב ותיבת הדואר שלנו תחזור להתפקע מהזמנות ואנחנו נוכל לחזור לשבור את הראש באיזו תערוכות לבחור להמליץ לכם. בעקבות הסגר והמגבלות איבדו תערוכות רבות את מומנטום הפתיחה שלהן או שלא התקיימה להן פתיחה בכלל ואנחנו נחרוג כאן ממנהגנו בתקופה הקרובה ונמליץ גם על תערוכות רצות ולא רק כאלה הנפתחות בזמן הקרוב.
חשוב לזכור שמגבלות משרד הבריאות על התכנסות הופכות את אירועי הפתיחה המסורתיים לבלתי אפשריים כרגע לכן כל גלריה בחרה בדרך שונה לפתוח תערוכה ולשמור על בריאות הקהל – חלק מהגלריות מבקשות מהקהל להרשם לשעה מסוימת בהם יגיעו לפתיחה, חלק פרסו את הפתיחה על פני כמה ימים בכדי למנוע התקהלות וחלקן ויתרו בינתיים על פתיחות. רצוי לשים לב לגלריה הספציפית אליה תרצו ללכת ולדרך ההתמודדות שלה עם המצב.

שמרו על עצמכם שם בחוץ, המשיכו לצרוך אמנות תוך אחריות ועירנות לכללי הבטיחות ומקווים להתראות בקרוב.
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

ז׳וזף דדון ציון

יצירה בעין הסערה. ראיון עם ז'וזף דדון

בתמונה למעלה: רונית אלקבץ בסרטו של ז׳וזף דדון "ציון", 2005. צילום: טומאס זוריטשטק

ז'וזף דדון מנקה כל בוקר את הסטודיו הביתי באקונומיקה ונובר בארכיון שלו. עבורו המצב החדש הוא זמן להתנקות ולפנות מקום למבט על העבר ועל ההווה. קפצנו לביקור וירטואלי בפריז לשוחח עמו על יצירה והשראה בימי קורונה.
ראיון עם שני ורנר

להמשיך לקרוא

סיפורם של פרחי האדמוניות – הצוות שלנו מסכם את תקופת הקורונה

בתמונה למעלה: האדמוניות של יעל בן ארי

56 ימים עברו מאז הסיור האחרון שלנו. 56 ימים בהם נטרפו כל הקלפים על ידי הקורונה, ונאלצנו להמציא את החיים שלנו מחדש. כמו רוב תושבי המדינה והעולם, גם אנחנו התאמנו את עצמנו למציאות החדשה וחיכינו שהכול יגמר ונחזור לשגרה. הסיורים, ההוראה, מפגשים יצירתיים, מפגשים עם קהל, ביקורי סטודיו, אירוח תיירים מחו"ל ובשביל חלקנו גם היצירה העצמאית שלנו כאמנים – כולם נפסקו או השתנו מאוד. בתוך מובלעת הזמן הזו, כל אחד מאיתנו חווה את החיים אחרת, וכעת עם חזרה מסתמנת לשגרה אנו משתפים אתכם בתמונה אחת שמסמנת עבורנו את תקופת הקורונה.

שלכם, ומחכים כבר להתראות בסיורים
שני ורנר וצוות Talking Art: יעל, אלעד, לירון, מיכל, יונתן ודויד.

להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון עם אסתר כהן

בתמונה למעלה: אסתר כהן, פטל רימון ולשון של זהורית, 2020

אסתר כהן מביטה באור של שעות הבוקר המוקדמות החודר מחלון המטבח שלה, ויוצרת על שולחן האוכל סדרה של ציורים לקראת תערוכה חדשה. בציורים משתלבים צמחים, סורגים, אותיות ושירה מקראית ועוסקים בריטואלים וביחסים בין הטבע למעשה ידי אדם, במפגש בין רוח לחומר.
ראיון וירטואלי עם שני ורנר

להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם תומר ספיר

תומר ספיר מרגיש שהוא חי בתוך עבודה שלו, בין אסון שהיה לאסון שיהיה. המצב האפוקליפטי מטעין את היצירה, ובין לבין טיול עם הכלבה ושמירה על המרחב הביתי, הוא עובד על פרוייקט חדש.
ראיון וירטואלי עם אלעד רוזן 

להמשיך לקרוא

אופטימיות זהירה. המלצות אמנות לשבוע חדש

בתמונה למעלה: בן הגרי, מתוך "דרך מרפסת", הקרנות וידאו מול בתי העיר, ביוזמת מוזיאון תל אביב

בעקבות הסגר של החודש וחצי האחרונים ראינו התעוררות ענקית של אמצעים וירטואליים לצריכה של אמנות ותרבות – שיחות גלריה בזום, תערוכות במציאות מדומה, שידורים חיים בפייסבוק ואינסטגרם ועוד ועוד. הכל כדי לפצות על חוסר היכולת לצאת מהבית ולחוות את התערוכות בצורה פיזית. גם אנחנו, בסדרת הראיונות שלנו על אמנות בימי קורונה מנסים להביא משהו מחוויית ביקור הסטודיו לפלטפורמה הוירטואלית. אבל אין מה לעשות, בסופו של דבר אנחנו "אולד פאשן" ובשבילנו אין באמת תחליף לחוויה הבלתי אמצעית של אמנות בחלל התצוגה – יהיה זה המוזיאון, הגלריה או הרחוב. לכן, כשראינו שעם ההקלה בהנחיות הסגר גם עולם האמנות מגיח בזהירות מהאינטרנט לעולם הממשי, התרגשנו מאוד וכמובן היינו חייבים לספר לכם על זה! מוקדם מאוד לדבר על חזרה לשגרה. זו כנראה מילה שתצטרך לקבל פירוש חדש בתקופה הקרובה, אבל אנחנו מקווים שהשבועות הבאים יספקו לנו עוד ועוד חומרים להמלצות ככל שיוסרו המגבלות.
כמובן שהבריאות והבטיחות מעל הכל, שמרו על עצמכם ביציאה למרחב הציבורי, היו ערים להנחיות המשתנות והשתמשו באמצעי ההגנה המתאימים והלוואי שנוכל להפגש כבר בקרוב ולברך אלה את אלה בנקישת מרפק מסורתית.
בברכת שבוע חדש וטוב,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם עלמה יצחקי

עלמה יצחקי משתמשת ברישום כמדיטציה ומתעניינת בטבע העירוני שהתעורר לחיים בעקבות משבר הקורונה.
ראיון עם אלעד רוזן.

להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם דנה יואלי

דנה יואלי שומרת על השפיות בעזרת עשייה טקטילית שנעה על הגבול שבין אמנות ואומנות. בימים של משבר הקורונה היא עובדת בעיקר בבית, ברגעים הפנויים.
ראיון וירטואלי עם אלעד רוזן

להמשיך לקרוא