ארכיון תגיות: סיורי גלריות

צפים. המלצות הסופ"ש 23-25.11

לא מזמן הוצאנו סיורים מודרכים בתערוכה של סיגלית לנדאו במוזיאון ישראל. באחד הטקסטים שהתלוו לתערוכה התייחסה לנדאו לתחושת הציפה בים המלח: בין חיים למוות; הגוף הצף נרגע מצד אחד אך חרד בו זמנית בשל כל טיפת מי מלח שעלולה להיכנס לעיניים או לצרוב את הפצעים. התיאור הזה מתאים לנו עכשיו. כולנו מדברים על חזרה לשגרה, אך יודעים בליבנו שהיא לא אפשרית לחלוטין, יש בנו את הצורך לחזור לחיים, להמשיך, להתגבר, אבל הלב כואב ואנו יודעים שזה לא נגמר עדיין באמת.

התערוכות שבחרנו להציג בהמלצות השבוע מתייחסות באופן כזה או אחר למים, אבל מטלטלות את הגוף הצף. בכלל נדמה שלראות אמנות אחרי ה-7 לאוקטובר, זה כבר לא אותו הדבר, הכל נצבע באירועי היום הזה והכל מקבל משמעות נוספת לאור המצב.

אבל הגוף רוצה לצוף, והנשמה רוצה לראות אמנות, ואמנים רוצים להישמע, והעולם ממשיך.

מאחלים לכולנו ימים שקטים במהרה,

שיחזרו כל החטופים שלנו

ושיהיה סוף שבוע הכי נעים שאפשר.

שני ורנר,

וצוות Talking Art

יעל הוניג, מתוך התערוכה "והים איננו מלא", גלריה אלפרד

"בריכה עירונית", תערוכה קבוצתית, אוצרת: מיכל קרסני

מה יש בה בבריכה הציבורית שמרתק כל כך את היוצרים לאורך השנים? כנראה משהו במפגש בין הציבורי והחשוף לרגע האינטימי כל כך של הגוף, המאמץ, התגובה הפיזית והרגשית לתחושה של המים. התערוכה החדשה ב"ארטורה" שבעמק חפר שוזרת יחד יצירות שונות שנעשו בהשראת הבריכה, תחת הכותרת השאולה מהספר של אדוה בולה "בריכה עירונית". בטקסט של התערוכה מציעה האוצרת שהיא: "פותחת בפנינו את האפשרות להתבונן בחלל (בריכת השחייה) כמרחב בטוח המאפשר ניתוק, כלי קיבול להרהורים ושיחות פנימיות נוקבות, לבחון מקרוב את התנועה המדיטטיבית והאקט המרפא בשהייה במים ובשחייה".
קשה לחשוב בימים האלה על טבילה ממשית וחופשית בבריכה, אבל התחושות שלה עוד נוכחות בגוף ובזיכרון של כולנו, ונדמה כי תחת צל המלחמה, אלה מקבלים משמעות חדשה.

בהשתתפות: אווה אבידר, תום ברטוב, יונתן גולד, ינון גל-און, שרון גלזברג, רעות דפנא, אילנית שרף ויגודסקי, אדיר כהן, חן כהן, מורן לוי, ניר ג'ייקוב יונסי, אורלי מונטג, עידו מרקוס, אבשלום פולק, שונית פלקו-זריצקי, אילת רוזנברג, טליה רז, אדם שפי גל.

פתיחה: שישי 24.11 בשעה 11:00. גלריה ארטורה, קמפוס רופין, עמק חפר

פרטים נוספים באתר הגלריה

"והים איננו מלא", תערוכת יחידה ליעל הוניג

בשנים האחרונות פועלת גלריה אלפרד על פי מתכונת מעניינת לפיה לכל שנת תערוכות יש כותרת רעיונית שמוצגת כקול קורא אליו מגיבים אמנים שונים. שנת 23-24 נפתחה תחת הכותרת בין השמשות: סוף – סף – מוסף. השנים האחרונות לא היו יציבות בלשון המעטה, ביציאה ממשבר הקורונה נדמה שרודפים אותנו אסונות ומשברים גלובליים ולאומיים, הקרקע לא יציבה וכולם מרגישים את זה. בין השמשות, כעת של שינוי או מעבר מתקופה לתקופה, ממצב תודעתי כזה לאחר, והימים הנוכחים מדגישים זאת ביתר שאת. בתערוכה שתפתח השבוע מציגה יעל הוניג עבודות וידאו המתחקות אחר ציורי הטיפטיך של הרנסנס המוקדם ובמיוחד אחר ציורים של ברויגל ובוש. בתוך השפה החזותית המובהקת שלהם – ערבוב סמלים, רמזים דתיים, אימרות ופתגמים, חוסר היררכיה ושפע – משחקת הוניג עם סמלים מקומיים וציוניים בפרט. מעניין לראות את הגבוה והנמוך, החילוני והדתי מתערבבים, וכמובן כמו כל אמנות בזמן האחרון – גם לקרוא אותה ביחס למצב העכשווי.

פתיחה: יום חמישי, 30.11 בשעה 20:00, גלריה אלפרד שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב

"רוחות", תערוכת יחיד לדניאל קיצ׳לס, אוצר: אמיר בולצמן 

כבר כתבנו כאן בעבר על חשיבותה של אמנות הסאונד בתוך האמנות העכשווית ועל חלקה בצרכי הקהל המשתנים בתקופה בה גירויים ויזואליים כבר מתחילים להישחק. לא מזמן עבר מבנה בית התה מהחצר של וילה שרובר השכנה אל בית הנסן. כמבנה לשימור הוא לא שינה את צורתו אך תפקידו השתנה, ובמיוחד ביחס לאקוסטיקה המיוחדת שנוצרת בו. עבודת הסאונד של קיצ'לס שתוצג/תושמע במקום היא מיצב המורכב משני פסי קול שחוברו יחד. קיצ'לס השתמש בראיון מוקלט של יצחק רבין משנת 1994, והרכיב עליו פס קול של מקהלת גברים עכשווית. רבין של שנת 1994 – שנה לפני הרצח, משרטט בראיון את דעותיו לגבי בסיס הקיום, הקונפליקט והשבר של החברה הישראלית. כמעט 30 שנה מאוחר יותר, בתוך בית התה ובליווי המוזיקלי הופך הראיון לעדות מטלטלת של מי שחזה אולי את המקום שבו אנו נמצאים היום.

פתיחה: יום חמישי, 23.11 בשעה 19:00, בית התה – גלריית סאונד בבית הנסן, רח' גדליהו אלון 14, ירושלים

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 24.11 בצהריים, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 13:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור

בית התה בבית הנסן, צילום דור קדמי

אורן פישר, איור הזמנה לאירוע בתדר

לנסות לאחות את הפצע. המלצות הסופ"ש 16-18.11

בשבועות האחרונים כתבנו על התגובה המיידית של עולם האמנות לאירועי ה-7.10 והמלחמה. רוב התגובות היו של ניסיון לעזור ולאחר מכן של התאוששות חלקית, והשבוע הגיע זמנה של הנחמה, הניסיון להחלים לאט לאט מהשבר העמוק שכולנו חווים. התערוכות השבוע מציעות אור חדש לתערוכות שנשרפו, לאמנים שנפגעו, למחשבות אינטואיטיביות על המצב וגם ללב של כולנו.

מאחלים לכולנו סופ"ש שקט
והלוואי שהחטופים יחזרו כבר
שני ורנר, וצוות Talking Art

עידו גורדון, עזאזל, גלריה תער

עידו גורדון, עזאזל, גלריה תער

צל של ציפור חולפת. תערוכת יחיד לאסנת בן דב. אוצרת סופי ברזון־מקאי
אז נתחיל את ההמלצות בחדשות שמחות באופן יחסי, או מנחמות לפחות. עולם האמנות נאלם בזעזוע באותה שבת, כאשר ראינו ברשתות החברתיות את זעקותיה של האמנית סופי ברזון מקי ששידרה אות חיים מפוחד בעודה מסתגרת בממ"ד בקיבוץ בארי (תוכלו לקרוא עוד על כך בקישור הזה). בהקלה גדולה גילינו שהיא ושותפתה זיוה ילין ניצלו שתיהן מהטבח, אבל הגלריה בבארי נשרפה כליל. כמובן שגם התערוכה שהוצגה במקום (שבאופן מזעזע המלצנו עליה רק שבוע קודם לכן, כשכולנו עוד לא צפינו מן הסתם את העומד להגיע). כעת, לאחר חיפוש אחר בית חדש, התערוכה והגלריה מתארחות באופן זמני במוזיאון ינקו-דאדא עין הוד שפתח עבורן את דלתותיו.
תערוכתה של בן דב שוחזרה, כל הצילומים הופקו מחדש וכך גם ספר האמנית שמתלווה לתערוכה. זאת בתמיכה נדיבה של כמה מגופי האמנות וקרנות מקומיים.
התערוכה תהיה פתוחה החל משבת 18.11 ואירוע פתיחה יתקיים בשבת 9.12, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.
אתר המוזיאון בקישור

עוטף ליבי, תערוכה קבוצתית. אוצרת: קרן בר-גיל
למעשה, בדרום הארץ התקיימה סצנת אמנות שוקקת, שהיוותה אלטרנטיבה ראויה לבועה המרכזית ופועלים שם עשרות אמנים משובחים וגלריות. לא פעם נסענו לאזור הזה בנופשונים שלנו, והמלצנו על תערוכות. גלריה קטנה נוספת בעוטף עזה היא הבית הלבן בניר עוז אשר הוקמה על ידי חבר הקיבוץ חיים פרי, חיים בן השמונים הוא בין החטופים בעזה. הגלריה אמנם שרדה אך הלב נשבר.
האוצרת קרן בר-גיל אספה יצירות של אמנים שיצרו והציגו בעוטף עזה, ביניהן סופי ברזון מקי ואסנת בן דב שכתבנו עליהן קודם, וגם דיוקן מצמרר של חיים פרי עם נכדתו שצולם על ידי האמנית שרון דרעי.
התערוכה תוצג בעזריאלי שרונה, באותו מבנה בו נמצאים גם משרדי אמאזון שעובד החברה שלה סשה טרופנוב נמנה גם הוא בין החטופים. מעניין אם סשה וחיים נמצאים עכשיו יחד, אנחנו מקווים שהשלום להם עד כמה שניתן.
פתיחה: חמישי, 16.11 בשעה 19:00. עזריאלי שרונה. קומת כניסה של שרונה

הטור השביעי – סדרת תערוכות בזק בגלריה "תער"
תערוכה ראשונה: עידו גורדון, עזאזל. אוצרים: יואב וינפלד, עומר שיזף, ליילה רוז ברי
כבר כתבנו לא פעם על הפעילות של צמד הלוליינים יואב וינפלד ועומר שיזף, וגם על החלל החדש שקיבלו לידיהם ונקרא "תער" (ניתן לקרוא עוד על הגלריה כאן). כגלריה שמטרתה להשתלב בחיי היום יום של תושבי השכונה, אין זה מן הנמנע שהיא תגיב גם למצב הנוכחי. כותבים האוצרים: " גלריה תער הזמינה אמנים לפעול דווקא מתוך המצב הזה, מתוך העכשווי, שאין לו עבר ועוד לא ברור לו העתיד, ולייצר פעולות מהירות, רגעיות, לחלל הגלריה ולחלון הראווה הפונה לגינה. מתוך מחשבה על הפעולה של האמנים ככזאת הנוצרת מתוך העכשיו ולמען העכשיו, בלתי מתוכננת, קצרת מועד ואינטואיטיבית".
סדרה זו של תערוכות בזק היא תגובה ראשונית ומהירה למצב, היא מנסחת שאלות, מעלה כאבים, אין בה יומרה לתת תשובה. אנחנו אוהבים את זה.
בין התאריכים 14-18.11. גלריה תער, גינת אלוף בצלות, סמוך לרחוב הרצל 53, תל אביב
פרטים ושעות פתיחה בקישור

מוזיקה, לצייר אותה. אירוע של תדר ות"א תרבות המחוגה
אנחנו אוהבים את בית רומנו ואת הפעילות שמתקיימת בו – בחסות פרטית ובחסות עירונית, השילוב טוב שם.
הפעם הקהל מוזמן לסדנת יצירה חופשית וקהילתית אשר תלווה על ידי האמנים אורן פישר, רותי דה פריס, אולגה קונדינה, ובר זוטרא. במקביל יתקלטו בחצר זיו, מיכל גפן, שאקטי סאונדסיסטם טריו, צח בר, תאי רונה.
כל זאת תחת כיפת השמיים ועם הפיצה המושלמת של התדר – נשמע מושלם לימים האלה.
שבת 18.11 החל מהשעה 12:00. כניסה חופשית
אירוע פייסבוק

דיוקן שרון דרעי, של חיים פרי עם נכדתו דריה

דיוקן שרון דרעי, של חיים פרי עם נכדתו דריה

דברים שקורים. המלצות הסופ"ש 9-11.11

תשמעו, אין על עולם האמנות בארץ, באמת. כולנו עדים לכך שבשבועות האחרונים העם הישראלי מוכיח את עצמו שוב כעם סגולה – ההתנדבות, החיבוק ובגדול הרוח הישראלית שהופכת אותנו למקשה מורכבת אבל מיוחדת מאוד. בתוך כך, גם עולם האמנות לא מאכזב; מתחילת ימי הלחימה ראינו תגובות למצב מאת מיטב האמנים (זויה צ'רקסקי היא דוגמה מצוינת), אבל גם יוזמות לעשייה יצירתית משותפת, סדנאות וארגון התרמות.

כנראה שדי קשה לשבור את הרוח שלנו, והנה לאחר שבשבועות האחרונים כתבנו על מקומות שנפתחים טיפין טיפין, השבוע יש כל כך הרבה דברים שקורים שכמעט התקשינו לבחור על מה לכתוב כאן. שוק איכרים בגלריה גורדון, מכירת אמנות לגיוס תרומה למרכזי האמנות שנפגעו במלחמה, שתי תערוכות יחיד נפתחות בגלריה מנשר ובבית הנסן, מיצב מטלטל בגלריה בעין הוד, והרצאה שלנו על בנקסי.
המלצות הסופ"ש לפניכם

מאחלים לימים שקטים
שני ורנר וצוות Talking Art

ספק סביר. תערוכת יחיד ללימור צרור. גלריה מנשר, תל אביב

בית חכם בגוף טיפש. תערוכת יחיד לגיא גולדשטיין. אוצרת ורדית גרוס
תערוכת היחיד החדשה של גיא גולדשטיין משלימה פרק נוסף במה שמתחיל להתהוות כמעין רומן עתידני דיסטופי בשפה החזותית המיוחדת כל כך שלו. בשנים האחרונות מקבלת היצירה של גולדשטיין תפנית או יותר נכון הידוק – כשהיא עוברת ממיצב יחיד (נוכל לקרוא לזה שורה בטקסט, או משפט מוזיקלי אחד), למיצב תלוי חלל, כוללני, שמצליח לייצר עולם בפני עצמו (סיפור, פרטיטורה). העולמות שנוצרים מורכבים מאלפי פרטים קטנים כגדולים שגולדשטיין אוסף – חפצים מוכרים ויום יומיים שעוברים טרנספורמציה, קיטוע וחיבור, הרכבה על מנוע, המחזה, הזרה, האנשה ועוד ועוד. חוט סמוי נקשר בין העבר ההווה והעתיד, בין כמיהה לטכנולוגיה והפחד מההתממשות שלה. איך יראו בתי העתיד?
ראוי לציין גם את תהליכי האוצרות ואת הטקסט המלווה את התערוכה. כשנה וחצי לאחר התערוכה בגלריה ארטפורט, גיא גולדשטיין וורדית גרוס עושים זאת שוב, החיבור המושלם בין אמן גאוני ואוצרת משכילה ורהוטה עובד להם.
החל מיום שני, 6.11. בית הנסן רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים
מידע נוסף באתר

ספק סביר. תערוכת יחיד ללימור צרור. ליווי אוצרותי ברק רביץ
כבר כמה שנים שהסירה של לימור צרור שטה על מים סוערים. פסל הסירה שיוצג בתערוכה הקרובה הוצג בעבר במוזיאון רמת גן, לשבועיים בלבד – רגע לפני שנסגר המוזיאון בסערת הצנזורה שכבר שכחה בינתיים. לאחר מכן היתה אמורה להיות מוצגת שוב בגלריה מנשר, אך הפתיחה נדחתה לאור המצב בחודש האחרון – והנה כעת היא מקבלת הזדמנות נוספת להיראות, וזאת לאחר שהתערוכה עמדה בגלריה הסגורה כל הזמן הזה. אולי זה לא מפתיע, יש משהו בסירות (ובמיצבים בכלל) של צרור שיש בהם מעין נבואה שחורה שמגשימה את עצמה שוב ושוב. הסירות שלה שבורות, טבועות בשמן שרוף, המפרש הוא רשת חוטים דקיקה כקורי עכביש, הפסלים שלה מדממים זפת נוזלת. תמיד מדובר במראה מלא עוצמה וחסר און בו זמנית.
אנו סקרנים לראות אילו וריאציות תעבור ההצבה החדשה לאור החלל החדש והחלל המחודש (אחרי כל הזמן שהגלריה היתה סגורה)
נ.ב – ממליצים להסתכל בקישור הבא על התערוכה של צרור שהוצגה בגלריה בארי רק לפני שנה.

החל מיום שישי 9.11. גלריה מנשר, דוד חכמי 18, תל אביב
מידע נוסף באתר

21 באנידרות ל-21 הילדים היתומים. מיצב פיסולי קרמי של הגר פונדק
יש כאלה שמגיבים למצב קטסטרופלי רק חודשים אחרי, ויש כאלה שהתגובה היא מיידית יותר. יכול להיות שזה נובע מזיקה אישית, או מרגישות של האמן.ית, ואולי ספונטניות בלתי ניתנת לעצירה. בכל מקרה, מה שאפשר לזהות הוא שהתגובה המיידית היא לרוב טעונה מאוד ומצמררת יותר, במיוחד לאור העובדה שהצופים במקרה שלנו גם הם עדיין בהלם מהמצב. בימים אלה מוצגת בגלריה המחודשת בעין הוד התערוכה "כאילו חיכו לנו אלף שנים – מקום מפלט", שמגיבה להסטוריה הטעונה של המקום, ומקבלת כמובן אור חדש לאחר אירועי ה7.10. לצד התערוכה הוצב במקום הפרוייקט החדש והמטלטל של הגר פונדק המורכב מ21 אמבטיות קטנות ביציקות קרמיות וברמות שריפה וטיפול שונות. 21 אמבטיות לילדים שנותרו יתומים בעקבות מתקפת הטרור. נדמה שאין צורך להכביר במלים על העבודה הזו שזועקת את הכאב של כולנו.
גלריה לאמנות עין הוד, כיכר מרכזית עין הוד
מידע נוסף באתר

אירוע
שוק איכרים של תושבי הצפון והדרום, תמיכה ביצרנים ישראליים
כולל אירוח של הצוות של אסף גרניט שיבשלו מנות מהתוצרת שמוצעת למכירה
יום שישי, 10.11, 9:00-14:00. גן הפסלים של גלריה גורדון. המנוע 4, תל אביב
הרצאה
האמן השנוי במחלוקת – בנקסי, הרצאה מקוונת
בין האמת לבדיה, בין אמנות לפוליטיקה, כסף, חוק וסדר. בואו להכיר את העשיה של אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בעולם.
9.11 בשעה 18:00, הרצאה של Talking Art בהנחיית יונתן אולמן
פרטים נוספים
מכירת אמנות
קרן אמנות עם שחר Foundation Israel’s Art at Dawn למען קהילת האמנות הישראלית שנפגעה במלחמה, מכירת התרמה אונליין בין התאריכים 9-15 בנובמבר
האתר יפתח ביום ה׳, 9.11, בשעה 10:00ה

בית חכם בגוף טיפש. תערוכת יחיד לגיא גולדשטיין. בית הנסן, ירושלים

לא שגרה, ובכל זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.11

אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה, לא אחרי מה שעברנו כולנו רק לפני שבועות מעטים ולא כאשר המלחמה עדיין מתרחשת והעתיד לוט בערפל. ועדיין החיים כנראה חייבים להמשך ולאט לאט גלריות ומרכזי אמנות חוזרים להיפתח. אנחנו תמיד אומרים ולגמרי עומדים מאחורי זה – תרבות ואמנות אינן מותרות, אלא כורח המציאות. אנחנו קוראים – אם זה מרגיש לכם נכון ובטוח – דווקא עכשיו, לכו לראות אמנות!

שימו לב ששעות הפתיחה של הגלריות צומצמו והשתנו בהתאם למצב. כמובן שכדאי גם להיות קשובים להנחיות פיקוד העורף ולבדוק עם הגלריות עצמן לפני הביקור. לא בכל הגלריות יש מרחבים מוגנים

מאחלים לכולנו סוף שבוע של שקט יחסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

גילית לוין רונן, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'על החיים ועל המוות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע גל-עצמון
אין שם יותר סמלי מזה לתקופה העגומה שנפלה עלינו וגם נושא התערוכה מתאים כמו כפפה ליד. "ממנטו מורי" הוא זרם עתיק באמנות העוסקת במה שכולנו מנסים להדחיק – עובדת היותנו בני תמותה. עבודות האמנות בזרם הזה מזכירות לנו – גם ברגעים החזקים והשמחים מאין באנו ולאן אנו הולכים. התערוכה מציגה כמה מהאמנים המרכזיים בזרם הזה בארץ – כמו יצחק ליבנה עם ציורי הגולגלות שלו; דינה שנהב עם יצירות הספוג השבריריות שלה; ורוני לנדה שהפסלים דמויי הפורצלן שלה מסתירים תוך של בשר חי. אפשר לומר אולי שאמנות הממנטו מורי מבקשת לשבור לנו את הקונספציה שאנחנו בלתי פגיעים ובטוחים תמיד. קונספציה שכולנו התעוררנו ממנה בצורה האכזרית ביותר בתחילת אוקטובר.
בהשתתפות: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב
גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. שעות פתיחה: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'בזיליקה קיבוצית', תערוכת יחיד של זהר טל ענבר. אוצרת: עינת סיני-פסטרנק
כנראה שכל שם של תערוכה יראה לנו סמלי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כזה שיש בו את המילה קיבוץ. התערוכה הזו של זהר טל ענבר יוצרת חיבור כמעט בלתי אפשרי בין שני עולמות לכאורה מרוחקים זה מזה – העולם הקיבוצי ואיקונוגרפיה נוצרית. במחשבה שניה אולי המרחק לא כזה גדול, לפחות לא בהקשר המקומי. איקונוגרפיה נוצרית עוסקת במיתולוגיה של ראשית הנצרות ודרכה ליצור זהות ואתוס שעזרו לבסס את הנצרות בכל העולם. בהקשר המקומי וכמובן הצנוע הרבה יותר, גם הקיבוצים הם סוג של מיתולוגיה ואתוס שסיפוריהם שזורים בזהות הישראלית ללא התר. אחרי שבשנים האחרונות נחשבו הקיבוצים לישובים כפריים, מנומנמים ופריבילגיים, החזירו אירועי השביעי לאוקטובר, בצורה הנוראה ביותר, את אתוס הגבורה הישן של הקיבוצים לקדמת הבמה.
במשכן מוצגות גם תערוכות של צבי לחמן ושל חיה גרץ-רן
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד פרטים נוספים באתר המשכן

'תיקון', תערוכת יחיד של גילית לוין רונן. אוצר: יאיר ברק
פירוק בית ההורים ומיון החפצים שלהם לאחר מותם הוא אירוע מורכב ולא פשוט שדורש תעצומות נפש גדולות, לכל אחד יש את דרכו שלו להתמודד עם הרגע הכואב הזה. במקרה של גילית לוין רונן היתה זו האמנות ששימשה לה כלי להתמודדות ונחמה. בתערוכתה במקום לאמנות בקריית המלאכה היא מציגה את תוצריו של המסע שערכה בנבכי המגירות והארונות של הוריה. מכתבים רשמיים, מסמכים שעבר זמנם, מרשמים לתרופות ועוד ועוד, הופכים למעין דיוקן של אנשים שאינם, אך גם של תקופה שאיננה. את הכל מעבירה לוין רונן דרך פילטר האמנות ומוסיפה להם צבע, דימויים וחיבורים מפתיעים. היום, כאשר אנחנו עומדים מול מספר בלתי נתפס של בתים מפורקים שתכולתם פזורה לכל עבר, האמנות מציעה אולי קצה חוט לתחילתו של תיקון.
בגלריה מוצגות כרגע גם תערוכות יחיד של ג'רי שי שריג ושל איילת עמרני נבון
מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המטפלת הפצועה', תערוכת יחיד של עדי בצלאל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
המונח "המטפל הפצוע" הנותן לתערוכה את שמה מגיע מעולם הפסיכואנליזה והוא מתייחס לרעיון כי המטפל או המטפלת עוסקים בפצעים שלהם עצמם תוך כדי ובאמצעות הטיפול במטופל. יש המייחסים לאמנים ולאמנות בדיוק דרך המשקפיים של תאוריה זו, כי הרי מה היא האמנות אם לא נסיון של האמן לטפל בפצעיו תוך כדי יצירת עבודת אמנות שיכולה גם להביא את הצופה למבט מחודש ואחר על העולם, אם זה העולם שבחוץ או עולמו הפנימי שלו. עבודותיה של עדי בצלאל משלבות בין ציור לצילום ומנסות להיות גם הפצע וגם התרופה בו זמנית. בעולם שאחרי טבח הקיבוצים של 7.10, צירוף המילים "המטפלת הפצועה" מעביר רעד של צמרמורת בגב. אך בעולם של אחרי, הרעיון של פצועים שמרפאים פצועים מציע גם סוג של נחמה.
בבית האמנים מוצגות גם תערוכה קבוצתית של חברי הבית החדשים ותערוכות יחיד של עדן בצלאל חבס ושל ים עמרני
בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים פרטים נוספים באתר הגלריה

עדי בצלאל, מתוך תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. המלצות הסופ"ש 26-28.10

אחרי שבועיים של הלם, עולם האמנות מתחיל לאט לאט להרים שוב את הראש. אמנם כולנו מבינים שדברים כנראה לא יחזרו להיות בדיוק כפי שהיו, בודאי לא כל כך מהר. אבל לרגע הזה ועם ההבנה והאמונה בחשיבות של אמנות, חלק מהגלריות והמוזיאונים מתחילים להיפתח מחדש. אמנות בשעה הקשה הזו יכולה להיות הרבה דברים – היא יכולה להוות נחמה, לתת רגע של אסקפיזם אבל גם לתת מראה, לפעמים לא פשוטה, שתאפשר לעבד את מה שקרה. בכל מקרה, גם כשהתותחים רועמים, אסור למוזות לשתוק וחייבים להמשיך לנגן.

שיהיה סוף שבוע של שקט ונחמה,
שני ורנר וצוות Talking Art

סשה סרבר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גורדון, תל אביב

"בית" תערוכת יחיד של סשה סרבר

סשה סרבר הוא פסל וירטואוזי שמשתמש ביכולות הטכניות המפעימות שלו כדי ליצור מחדש אובייקטים של תרבות פופולרית אבל "עם טוויסט" מיוחד ולעתים קרובות אפל שמשנה את המשמעות שלהם. מרשימה במיוחד היכולת של סרבר לתת לפסלים שלו את התחושה שהם עשויים מאבן, עץ ומתכת בעוד שלמעשה הם נוצרו מפלסטיק, קלקר וחומרים דומים אחרים. גם בימים כתיקונם העבודות של סשה סרבר יכולות לצמרר ולהטריד – הוא כבר יצר בעבר אחוזות קבר מזויפות להוריו בחלל הגלריה ועובד שנים רבות עם דימוי של פינוקיו לא ילדותי ולא תמים – אבל התערוכה שתפתח בסוף השבוע הקרוב בגלריה גורדון בתל אביב עוכרת שלווה באופן אקטואלי ומצמרר במיוחד. המיצב "בית" מדמה שיירים שרופים ומפוחמים של בית בתוכו ניתן למצוא עדויות לחיים שהיו ואינם כמו סוס עץ שרוף או שוב אותו פינוקיו לא בדיוק ילדותי. כשמראות כאלה ניבטים אלינו מיישובי העוטף במסכים, התערוכה של סרבר הופכת לאקטואלית ורלבנטית מתמיד. קחו בחשבון שזה עשוי להיות קשה לעיכול.

גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'האם ייתכנו הדברים?', תערוכה קבוצתית. אוצרת: אתי שוורץ

אין ספק, דברים פשוטים מקבלים משמעות חדשה וכואבת בתקופה זו, גם שמות של תערוכות. המשפט "האם יתכנו הדברים?" שנותן לתערוכה בגלריה באצטדיון טדי את שמה, מהדהד את השאלה שאנו שואלים את עצמנו שוב ושוב בתדהמה אל מול זרם החדשות והעדכונים המחרידים של התקופה. התערוכה, שנפתחת מחדש אחרי הפסקה לרגל המצב, מציגה צילום שמביט על הגבול הדק שבין האישי לפוליטי והציבורי ועל הצורך לתעד אותם. משפט תמים לכאורה מתוך טקסט התערוכה כמו "החיבור בין העבודות קושר את המקומי אל שבריריותם של החיים. המאבק על גבולות, המשתנה שוב ושוב מאז הקמת המדינה, עובר מגבולות הארץ החיצוניים לתוך העורף האזרחי." מקבל גם הוא משמעות חדשה וכואבת לאחר אירועי השבועות האחרונים. מה שבטוח הוא שהצורך לתעד את הנעשה סביבנו ולחבר בין האישי לציבורי הפך רק לדחוף יותר.

בהשתתפות:  שירה אבולעפיה, רלי אברהמי, גסטון צבי איצקוביץ, מתי אלמליח, תומר אפלבאום, עודד בלילטי, סופי ברזון מקאי, טליה הופמן, פבל וולברג, קרן זלץ, אנה ים, פראנס לבה נדב, אלכס ליבק, סג׳א קוטינה, מיקי קרצמן, אלדד רפאלי, אתי שוורץ.

הגלריה החדשה של סדנאות האמנים בטדי, אצטדיון טדי (שער 22), ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

תערוכות במוזיאון וילפריד

גם התערוכות במוזיאון וילפריד נפתחות מחדש לקהל הרחב ונותנות יעד מוצלח לטיול התאווררות ואסקפיזם. כמו תמיד במוזיאון המוצלח הזה, התערוכות משלבות בין יחס יחודי לטבע, מבט מפתיע על קראפט, חשיפה של תרבות מזרח אסיה ושילוב שלה בנעשה כאן ועכשיו. האובייקטים הקרמיים שיוצר אודי צ'רקה משלבים בין חימר שחור וגס שנראה כמו בולע פורצלן לבן ועדין ומתכתבים עם האובייקטים האסייתיים מאוספי המוזיאון. אורית ליבנה עושה שימוש בתהליך עבודה ארוך וסיזיפי של הספגת נייר בדיו באמצעות צמר גפן במהלך מדיטטיבי שיכול להמשך גם שנה שלמה ובסופו נוצרים פרחים שחורים מרהיבים. ותערוכה נוספת משלבת בין מגילות יפניות עתיקות לבין עבודתו של צלם יפני עכשווי. השילוב הזה בין טבע מרגיע לארצות רחוקות הוא בדיוק מה שצריך בשביל מנת אסקפיזם בריאה שתאפשר לנו לעבור עוד שבוע.

מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת מזרח אסיה, קיבוץ הזורע
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'Shape the Beauty', תערוכה קבוצתית. אוצרת: דרורית גור אריה

זו לא המלצת הלוקאלז כי אין לנו שם מדריכים ואפילו אי אפשר להמליץ להגיע לשם בגלל המצב הבטחוני ועדיין זה סיפור מעורר השראה על כוחה של האמנות שלא יכולנו לוותר עליו.
בשבוע הבא תפתח הביאנלה העשירית של איסטנבול. האוצרת המוערכת דרורית גור אריה הוזמנה להציג בה תערוכה אליה צירפה את שחר מרקוס ונאזקת אקיצ'י, רן סלווין ולי ינור. כל הקלפים נטרפו עם מאורעות ה-7.10 שאיתם הגיעה גם אזהרת מסע חמורה לאיסטנבול. אל מול מצב שנראה על פניו בלתי אפשרי, בחרה גור אריה בקולה של האמנות. כשהאוצרת  והאמנים לא יכולים להגיע להקים את התערוכה, ישלחו עבודות הוידאו בצורה דיגיטלית יחד עם הוראות הצבה מדויקות, אותן יבצעו אנשי הביאנלה עצמם שיקימו את התערוכה בהעדר הצוות הישראלי. כך יגיע קולה של האמנות הישראלית גם לאיסטנבול, דווקא עכשיו. המסר ברור – קולה של האמנות הישראלית לא יושתק והיא תמשיך ליצור גשרים גם בימים בהם הדבר נראה בלתי אפשרי. ישר כח!

אורית ליבנה, מתוך תערוכה במוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע

המלצות צפיה. המלצות הסופ"ש 19-21.10

המצב ממשיך להיות קשה ואנחנו ממשיכים להאמין בכוחה של האמנות – גם אם לא להציל את העולם ממש, לפחות לתת רגעים של נחמה או רק הסחת דעת. אנחנו רואים כבר די הרבה דוגמאות של אמנים שמגיבים בזמן אמת למצב ועל כך עוד ניתן את הדעת בהמשך. בינתיים זה מחזק אותנו בהבנה שאמנות היא קריטית לנפש האדם, גם ואולי במיוחד ברגעי משבר. אחרי המלצות ההאזנה של שבוע שעבר, אספנו לכם המלצות צפיה אמנותיות במיוחד. קחו הפסקה מהחדשות והפייסבוק ותנו לעצמכם רגעים של תרבות ושקט.

ממשיכים להתפלל לרגיעה וחזרה לשגרה,
שני ורנר וצוות Talking Art

יהושע בורקובסקי, מתוך סדרת הרשת 'רצפים' של בית האמנים בירושלים

רצפים – סרטונים קצרים על אמנים ירושלמים

סצינת האמנות של ירושלים היא קטנה יותר מזו התל אביבית, זה בטוח. מבחינה כלכלית היא גם כנראה הפחות משמעותית (למרות שכניסתן של גלריות כמו גורדון לעיר משנות מעט את התמונה) אבל על כל זה היא מפצה בקהילת אמנים מחוייבים ומעוררי השראה שהופכים את העיר לאחת מהמרתקות ביותר מבחינה אמנותית. בית האמנים הירושלמי, שמרכז את פעילותם של רבים מאמני העיר, יצר לפני מספר שנים סדרה של דיוקנאות וידאו פואטיים ואסתטיים להפליא על כמה מהם, עם דגש על הותיקים שבהם. כל פרק פותח צוהר לעולם מרגש של אמנות וחיים. מומלץ כמו מים זכים לנפש.

רשימת הסרטונים המלאה בקישור

דוד וגוליית – סדרת שיחות אמן של דוד וקשטיין

דוד וקשטיין הוא מפעל אמנות של איש אחד. במהלך הקריירה הארוכה שלו נראה שהוא מתעניין פחות ביצירה האישית והסינגולרית שלו, אלא מקדיש את זמנו ואת מרצו לשיתופי פעולה בתוך עולם האמנות וגם מחוצה לו  עם יצירות מונומנטליות בשיתוף הקהילה. אחד הפרויקטים המרשימים ביותר של וקשטיין היא סדרת שיחות האמן שהוא עורך עם אמנים מכל קצוות עולם האמנות כבר עשרות שנים ומתעד בוידאו. מדובר על מסמך ייחודי ומתמשך שמראה שדה אמנותי עשיר ומתפתח ונותן פרספקטיבה אחרת על עולם האמנות. הסדרה שעליה אנחנו ממליצים היא סידרת המאסטרים שלו – שיחות ארוכות ומעמיקות עם כמה מהאמנים הותיקים והחשובים שפעלו ופועלים כאן. לא מדובר בסרטונים קצרים ותזזיתיים לצפיה אגבית, אלא בשיחות רחבות יריעה ומרתקות ששווה לפנות להן זמן (או לשמוע אותן ברקע לפעילות אחרת) נותן אוויר ומחזק.

השיחות המלאות בקישור

י(ו)צרים – סדרת הרשת של שחף דקל

סדרת הרשת המוערכת של היוצרת שחף סגל מפגישה את הצופים עם יוצרות ויוצרים מובילים מכל קצוות הקשת היצירתית. החל מהמשורר, המוזיקאי והאקטיביסט נטע וינר, דרך הצייר יונתן הירשפלד ועד הזוג המלכותי של אמנות הרחוב דדה וניצן מינץ. בדרך עוברת דקל דרך מעצבי אופנה, קומיקסאים, כוריאוגרפים ועוד ועוד.  הסרטונים קצרים, ערוכים היטב ומצליחים להביא בצורה מונגשת ונעימה את סיפורם של כל אחד וגם של התרבות והיצירה הישראלית. בגלל אורכם, ניתן לטעום את הסרטונים במנות קטנות בכל פעם, או לעשות בינג' אחד של תרבות ואמנות במקום חדשות וחרדות.

הסדרה המלאה בקישור

ערוץ הוידאו של מוזיאון לואיזיאנה בדנמרק

למרות השם המבלבל, לא מדובר במוזיאון מורשת הג'אז בניו אורלינס, אלא במוזיאון חשוב מאוד לאמנות מודרנית ועכשווית בדנמרק. למרות המיקום המפתיע והנידח משהו, הצליח המוזיאון להפוך את עצמו לאבן שואבת ומוקד עליה לרגל לכמה מהאמנים החשובים הפועלים בזירה העולמית בעשורים האחרונים. כמי שממוקם בסוף העולם שמאלה, השכיל המוזיאון לתחזק ערוץ יוטיוב פעיל ומגוון ובו ראיונות מרתקים (באנגלית) עם אמנים ואנשי תרבות מכל העולם. סדרת הסרטונים "עצות לצעירים" היא מרגשת במיוחד ובה אמנים ותיקים ומבוססים חולקים מנסיון חייהם ומהפרספקטיבה שקיבלו במהלך הקריירה הארוכה שלהם כדי לתת מילת חוכמה או שתיים לדור הצעיר. גם לא צעירים יהנו מכך.

הסרטונים בקישור

יאיר גרבוז בשיחה עם דוד וקשטיין

המלצות האזנה לימים קשים. המלצות הסופ"ש 12-14.10

אין הרבה מלים לתאר את המצב המורכב והקשה שאנו נמצאים בו בימים אלו. ברור לנו שיקח לכולנו זמן להחלים אבל בינתיים אנחנו מנסים לעשות את מה שאנחנו יודעים, וזה לדבר על דברים יפים יותר. כדי לנסות להסיח את הדעת ולו לרגע מהמתרחש במסכים, אספנו כמה פודקאסטים ותוכניות רדיו העוסקות באמנות ותרבות, להם ניתן להאזין בבית, או חלילה במרחב המוגן. אנחנו באמת מאמינים שאמנות ותרבות הן לא מותרות, אלא חלק בלתי נפרד מנפש האדם. חלק קריטי במיוחד ברגעים קשים כמו זה שאנחנו עוברים עכשיו.

עוד נדע ימים טובים מאלה, שני ורנר וצוות Talking Art תיק עבודות – פודקאסט של מגזין פורטפוליו

חברינו הבלתי נלאים במגזין פורטפוליו לא משאירים אבן על אבן ולא מסתפקים רק בכתיבה. הפודקאסט שלהם, כמו כל דבר שהם עושים הוא אלגנטי ומעמיק ומחובר לכמה מהשחקנים המרכזיים של עולם האמנות והעיצוב המקומיים. אוצרים, אמנים, אנשי תוכן, מעצבים ועוד ועוד, נפגשים לשיחה עם יובל סער ומציגים את "תיק העבודות" הממשי והקונספטואלי שלהם. התוצאה תמיד מגוונת ומרתקת.

קישור 

לשם שמיים – פודקאסט התרבות של בית הנסן ומגזין ערב רב

כמו בהמלצה הקודמת, גם הפודקאסט הזה מונחה על ידי קולגות שאנו מעריכים מאוד. את יונתן אמיר אירחנו לא פעם כמנחה בתכנית השנתית שלנו, ואנו ממש אוהבים את הפרשנות החכמה, המתוחכמת והברורה שלו את הדברים. רונן אידלמן הוא מורה, אקטיביסט, הוגה ואמן, ושניהם יחד הקימו ועורכים את "ערב רב". השילוב בין בית הנסן לערב רב יוצר פודקאסט שמתמקד באישים ותופעות מרכזיות ושוליות מעולם האמנות והתרבות הישראלי. אמנות, עיצוב, פילוסופיה וחברה בשילוב אנין ומרתק.

קישור

דברים בעולם – פודקאסט אמנות של ארנון בן דרור ועידו גורדון

ארנון בן דרור ועידו גורדון הם אמנים צעירים יחסית שפוגשים מורים וקולגות לשיחה על עבודתם. זה ללא ספק הפודקאסט "הבצלאלי" ביותר, עם נטייה ברורה לאנשים שלמדו או מלמדים במוסד. וזהו גם הפודקאסט הנישתי יותר מבין המומלצים פה עם שיחות שהשפה בהן אולי נגישה יותר למביני דבר מבוססים. ועדיין מדובר בשיחות קולחות ונעימות שנותנות מבט אינטימי על מאחורי הקלעים של עבודתם של כמה מהאמנים והאמניות המובילים בסצינה המקומית.

קישור לספוטיפיי, אבל הפודקאסט קיים בכל הפלטפורמות המקובלות

תיבת פנדורה – הפודקאסט של יהודה רחנייב

זה למעשה לא בדיוק פודקאסט, אלא יותר תוכנית רדיו אינטרנטית בתחנת "הרדיו החברתי הראשון". התוכנית משודרת על ידי האמן ויזם האמנות יהודה רחנייב והיא במידה רבה מעוצבת בדמותו – עם שירים פרי עטו שאותם הוא מבצע על הגיטרה לפני השיחות ואווירה בלתי מחייבת. כיאה לרדיו חברתי המגוון כאן אקלקטי ורחב. מאוצרות ראשיות של מוזיאונים ועד אמנים אלמונים יחסית, כולם מקבלים אצל רחנייב במה כדי שנוכל להכיר אותם ואת פועלם טוב יותר.

קישור 

נטע וינר בפודקאסט של ערב רב

להיות בשוק הכרמל ולהרגיש בורסאי. המלצות הסופ"ש 28-30.9

לפני כמה שבועות המלצנו כאן על מקבץ של תערוכות פיסול גבריות. דיברנו אז על הסטריאוטיפים שיש לכולנו על ההבדלים בין אמנות גברית לאמנות נשית ואיך הם נשברים כל יום מחדש. מפתה להתייחס לתערוכות השבוע – שכולן נוצרו על ידי נשים – דרך פריזמה מקבילה. אנחנו לא בטוחים אם התערוכות האלה "נשיות" דווקא, אבל כן יכולים לומר שבכולן יש איזשהו ממד פנטסטי. ארבע תערוכות יחיד של אמניות שמצליחות להאיר את המציאות האפרורית בזוהר אלגנטי שכמו לקוח מעולם אחר, רחוק מאוד אך מוכר בו זמנית.

אתי אברג'ל ממשיכה את הממואר שלה ומספרת דרך חפצים יום יומיים ופשוטים על עולם של נסיכות בין מרוקו טבעון ופריז; ליהי תורג'מן שואבת אותנו פנימה לתוך ציוריה ולעולם קדמוני מומצא; נירית טקלה בתערוכה מוזיאלית ראשונה מציגה את החברה האתיופית באור גדול מהחיים; ובלונדון פאולה רגו האחת והיחידה.

ואנחנו? לנו טוב להסחף בפנטזיה, בעיקר אם מובילה אותנו לשם אמנות משובחת.
סוף שבוע נעים וחג שמח,
שני ורנר וצוות Talking Art

ליהי תורג'מן, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות עכשווית, רמת השרון

'מֶמוּאָר', תערוכת יחיד של אתי אברג'ל. אוצרת: תמר מרגלית

אתי אברג'ל היא ההוכחה שבאמנות טובה השלם גדול מסך חלקיו. רשימת החומרים בעבודותיה של אברג'ל לא יכולה להיות צנועה יותר – סלי שוק, קוביות משחק, סרגלים – נשמע כמו רשימת קניות לחנות "הכל בדולר" ובאמת בהרבה מהפעמים אלה המקומות מהם מביאה אברג'ל את חומרי הגלם לאמנותה. אבל כמו בסיפור על הנסיכה שטווה קש לזהב, גם כאן מצליחה האמנית ליצור קסם ופיוט משילוב החומרים הצנועים האלה. קשה לשים את האצבע על מה הופך את עבודותיה של אברג'ל לקסומות – אולי זו התחושה הזו שהן כל כך מוכרות ומקומיות (כולנו גדלנו עם קוביית שש בש ביד) ובאותו הזמן חלומיות ומיסטיות כמעט. התחושה היא קצת כמו לחלום שביקרנו בשוק הכרמל והכל היה אותו דבר אבל גם מאוד מאוד אחר. התערוכה החדשה של אתי אברג'ל במרכז לאמנות עכשווית נפרשת על פני שתי הקומות של המרכז ונראית כתפורה בדיוק למידותיה – שילוב מושלם בין שאפתנות וירטואוזית לעדינות מדוייקת. מרגשת אותנו.

התערוכה מוצגת עד 18.11 במרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2, תל אביב
שעות פתיחה: שני-חמישי: 19:00-14:00, שישי-שבת: 14:00-10:00

פרטים נוספים באתר התערוכה 

'אדישותו של התת קרקעי', תערוכת יחיד של ליהי תורג'מן. אוצרת: רווית הררי

הציורים של ליהי תורג'מן משחקים משחק כפול. מצד אחד הם פיזיים מאוד – קנווסים מונומנטליים שהציורים עליהם נוצרים פעמים רבות על ידי חומרים קשוחים כמו חלודה או טיח שנתלש מהקיר. אבל באותו הזמן הציור של תורג'מן הוא בעל איכות כמעט מיסטית, עם דימויים שנדמה שלקוחים מתרבות עתיקה ונשכחת או ממפות כוכבים. תורג'מן עושה שימוש בטכניקות מעולם שימור הארכיאולוגיה – כמו טכניקת קילוף הטיח המצוייר מהקיר. אבל הארכיאולוגיה של תורג'מן היא מדומיינת ויוצרת עולם מקביל וחידתי. ביקור בתערוכה של תורג'מן דומה קצת לביקור במוזיאון ארכיאולוגי במדינה זרה שאנחנו לא דוברים את שפתה ואנחנו נותרים לנסות לפענח את המוצגים ממבט בלבד. אם זה לא מספיק, תורג'מן מטמינה בציורים שלה חורים המאיימים לבלוע את הצופה. פה כבר לא מדובר בביקור תמים במוזיאון ארכיאולוגיה אלא בהרפתקה של ממש בנוסח אינדיאנה ג'ונס. כמה מסעיר!

בגלריה מוצגות גם תערוכות יחיד של אורית רף ושל גבי קלזמר
התערוכה מוצגת עד   בגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון,  שדרות ויצמן 20, רמת השרון
שעות פתיחה: שני-חמישי 09:00-17:00; שישי-שבת 10:00-14:00

'כרומטיק', תערוכת יחיד של נירית טקלה. אוצר: רון ברטוש

כיאה לשנה החדשה יש בתערוכה הזו התחדשות כפולה – גם תערוכתו הראשונה במוזיאון כאוצר ראשי של רון ברטוש וגם תערוכה מוזיאלית ראשונה לאמנית נירית טקלה. בשני המקרים מדובר בהתחלות חדשות מרגשות ומעוררות תקווה. הציור של נירית טקלה מכה גלים כבר זמן מה. ניתן לומר שהיא משתמשת בציור שלה כדי לתת קול ולחזק את הקהילה שלה – קהילת יוצאי אתיופיה. טקלה מציירת דמויות וסצינות מחיי הקהילה ועושה זאת במימדים מונומנטליים ובצבעים עזים וכך לדבריה מבקשת להציג אותם כמלאי כח והשפעה. במובנים מסויימים זהו ציור אקטיביסטי המבקש להשפיע על העולם באמצעות צבעים וקומפוזיציה, אבל אין כאן מימד של תעמולה או יפוי מיותר של המציאות, אלא חוויה אישית אותנטית ורצון לחזק את הקהילה מבפנים ומבחוץ.

התערוכה תוצג עד 31.12 במוזאון הנגב לאמנות, רח' העצמאות 60, באר שבע.
שעות פתיחה: שני, שלישי וחמישי 16:00-10:00, רביעי 19:00-12:00, שישי ושבת 14:00-10:00.
פרטים נוספים באתר התערוכה

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Letting Loose', תערוכת יחיד של פאולה רגו

פאולה רגו (Paula Rego) היתה אחד הקולות החשובים של תחיית הציור הפיגורטיבי בשנות השמונים. לאחר עשורים בהם שלטה האמנות המופשטת והקונספטואלית בכיפה, ביקשה תנועת הציור החדשה לגאול את עולם האמנות מהיובש הקר שדבק בו ולהחזיר מעט חיים, הומור וגוף לציור. פאולה רגו יצרה קנווסים גדולים ועשירים בדמויות גרוטסקיות. הציורים של רגו מלאים הומור ואבסורד, אך גם טעונים באנרגיה אחרת, אפלה ועמוקה יותר. תערוכת חובה לחובבי הציור שרוצים לחזור להאמין במדיום.

התערוכה מוצגת עד 11.11 בגלריה  Victoria Miro

בכתובת: Victoria Miro Gallery, 16 Wharf Road, London

שעות פתיחה: שלישי-שבת: 10:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

נירית טקלה, מתוך תערוכה במוזיאון הנגב, באר שבע

המלחמה ההיא. המלצות הסופ"ש 21-23.9

בתחילת השבוע הבא יחול יום כיפור. בתרבות הישראלית היום הזה הוא כבר מזמן לא רק מועד דתי של צום וכפרה, אלא גם יום זכרון לאחד האירועים המכוננים והטראומתיים ביותר בתולדות המדינה – מלחמת יום הכיפורים.

למלחמה ההיא היו השלכות על כל צדדי החברה וכמובן שגם על התרבות והאמנות. השנה, במלאת חמישים שנה למלחמת יום כיפור, נפתחות מספר תערוכות שבוחנות את ההשפעה הזו. תערוכות מחקריות ושאפתניות לצד אישיות ואינטימיות, כולן מבקשות לספר את סיפורה של המלחמה ושל אלה שהושפעו ממנה.

שתהיה לכולנו שנת שלום,
שני ורנר וצוות Talking Art

שירז גרינבאום, מתוך תערוכת יחידה בגלריה P8, תל אביב

'עכשיו כשיש אור, תצלמי', תערוכת יחיד של שירז גרינבאום. אוצר: אבשלום סולימן

תערוכת היחיד הראשונה של שירז גרינבאום היא קודם כל שיר אהבה וגעגועים נוגע ללב לאביה המנוח. מתוך הכאב האישי יוצאת גרינבאום אל תוך אמירה רחבה הרבה יותר שהופכת גם לקריאה לפעולה של ממש. לאחר שהיה ביניהם נתק ארוך שנים, בילתה גרינבאום עם אביה את שנותיו האחרונות בעודו מתמודד עם פוסט טראומה שנשא איתו כל חייו מאז מלחמת יום כיפור. הטראומה הזו עיצבה את חייו של האב ובמידה רבה מאוד גם את חייה של הבת ובאמצעות הצילום מבקשת גרינבאום להתחבר מחדש לאביה ולנסות אולי להשיב לשניהם את שלקחה המלחמה. בימים אלו, כאשר סיפוריהם של הלומי קרב מגיעים לכותרות בצורות הטרגיות ביותר, מביאה התערוכה קול עדין ופיוטי לסבלם של אלו שחלק מנפשם לא חזר מהקרבות. בה בעת היא מזכירה לנו שההתמודדות לא מוגבלת רק לאלו שנלחמו, אלא מתפשטת כאדוות גם למשפחתם והסובבים אותם.
התערוכה מוצגת עד 14.10 בגלריה P8, רחוב הפטיש 1, ת"א
שעות  פתיחה  רביעי-חמישי 16:00-20:00, שישי-שבת 10:00-14:00

'כיפור, רקוויאם למלחמה', תערוכת יחיד של עמוס גיתאי. אוצרת: מירה לפידות
תצוגה מיוחדת של אמנות ישראלית המוקדשת למלחמה בתערוכת האוסף הישראלי

ניתן לומר שבמובנים רבים שנות השבעים בישראל החלו למעשה רק בשנת 73 לאחר המלחמה. הזעזוע האדיר של המלחמה ההיא הכה גלים במערכת הפוליטית, הכלכלית והתרבותית בארץ ושינתה לגמרי את פני הדברים. באמנות ובתרבות למשל, דור שלם של צעירים יצאו מהמלחמה מצולקים בגוף ובנפש, מפוכחים מהחלומות והאופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים ועם תחושת דחיפות גדולה לבטא את תחושותיהם באמנות. יש שמקשרים את פריחתה האדירה של האמנות המושגית בארץ בשנות השבעים והשמונים לטראומה של המלחמה. מוזיאון תל אביב מקדיש תצוגה מיוחדת לאמנות התקופה (שעבודות רבות ממנה הפכו ליצירות מכוננות של האמנות הישראלית בכלל) ומאפשר לצופים להתבונן בעבודות האלה בקונטקסט שבו נוצרו. בנוסף נפתחת תערוכה מיוחדת של עמוס גיתאי, שסרטו "כיפור" הפך לאחת היצירות הקולנועיות החשובות ביותר בהתמודדות עם פצעי כיפור.

תערוכתו של עמוס גיתאי מוצגת עד 13.1
מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
פרטים נוספים על תערוכתו של גיתאי

פרטים נוספים על תצוגת האוסף

'שמש אוקטובר: ארבעה קולות ממלחמת יום-כיפור', תערוכה קבוצתית.  אוצרת: תמרה אברמוביץ'

כאמור, מלחמת יום הכיפורים היא אירוע ישראלי מכונן ששלח גלי הדף אדירים שהניעו מהלכי עומק בחברה הישראלית, חלקם מורגשים עד היום. אבל המלחמה הזו היא ראשית כל, כמו כל אירוע גדול באשר הוא, מורכבת מסיפוריהם של האנשים שלקחו בה חלק. תערוכה שנפתחת השבוע במוזיאון ישראל מביאה את קולותיהם של ארבעה מהאנשים האלה. במקרה הזה מדובר בארבעה שיודעים דבר או שניים על סיפור סיפורים. דוד טרטקובר היה אז אמן צעיר במילואים שמילא מחברות סקיצות ברישומים מהווי המלחמה, רמי הלפרין התנדב להצטרף ללוחמים כצלם עיתונות. רינו צרור דיווח על המלחמה לעיתון ועלי מוהר כתב רשימות אישיות מחייו כחייל מילואים. שלושה מהם הפכו בהמשך להיות דמויות מפתח בתרבות הישראלית. רמי הלפרין נהרג ולעולם לא נדע באילו אופנים היה יכול לממש את הפוטנציאל שלו. אם מלחמה היא סך כל הסיפורים שמרכיבים אותה, הטרגדיה שלה היא קטיעתם של הסיפורים האלה בטרם עת.

בהשתתפות: דוד טרטקובר, עלי מוהר, רמי הלפרין, רינו צרור
התערוכה מוצגת החל מ- 21.9 עד 31.1
מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11 הקריה, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

המלצת הלוקאלז – פריז

'Gina, mon cœur', תערוכת יחיד של דור גז

אנחנו תמיד שמחים על רגעים של גאווה ישראלית בחו"ל ופה מדובר בגאווה כפולה – גם גלריה ישראלית מצליחה עם סניף בפריז וגם תערוכה של אמן ישראלי. לא בטוח שהוא יאהב את ההגדרה, אבל דור גז מייצג במידת מה את השילוב, שנדמה לעתים בלתי אפשרי, של החיים פה. הביוגרפיה המשפחתית שלו משלבת יהודים ופלסטינים, הגירה ושורשיות, פליטוּת ותקומה לאומית. את כל אלה הוא שוזר לתוך אומנותו בצורה רגישה ועדינה שמצליחה להיות ישירה בלי להכות עם פטיש בראש.

התערוכה מוצגת בסניף גלריה דביר בפריז עד 14.10, בכתובת: Dvir / Paris, 13 rue des Arquebusiers, Paris, 75003

שעות פעילות: שלישי-חמישי: 11:00-19:00, שישי-שבת: 12:00-19:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

דוד טרטקובר, מתוך תערוכה במוזיאון ישראל, ירושלים

מרחב פעיל. המלצות הסופ"ש 14-16.9

איך הופכים חלל תצוגה למרחב פעיל ומפעיל – כזה שלא יהיה סטטי ופסיבי, אלא מזמין את המבקרים בו לפעולה יצירתית, גם אם רק במחשבה –  זו אחת השאלות המרכזיות בבניית תערוכת אמנות טובה. תערוכות השבוע בוחנות בדיוק את השאלה הזו ועושות זאת על ידי השקה לתחומים – שהם לכאורה מחוץ לאמנות, וגם בהם השאלה הזו משמעותית ומרכזית.

אם זה חינוך, בו כיתה פעילה היא תנאי הכרחי ללימוד אפקטיבי; המצאת כלי נגינה שמיתריהם נמתחים על חדר שלם ומהדהדים אותו; או תכנון עירוני שכל כולו נועד להפוך את העיר למזמינה, פעילה ומכילה.

כל הנושאים האלה מטופלים בתערוכות השבוע שלנו ואילו אנחנו יוצאים שוב לסיור "אני טבע" שבוחן את החיבורים העדינים שבין אמנות לטבע ואקולוגיה ושואל את השאלה המרגשת – האם אמנות יכולה להציל את העולם?

בנימה זו נאחל לכל חברינו, לקוחותינו וקוראינו, שנה טובה ומתוקה של בריאות, יצירה והמון אמנות טובה,
שני ורנר וצוות Talking Art

שמיל פרנקל, מתוך תערוכת יחיד במשכן האמנים, הרצליה

'צילום חלל', תערוכה קבוצתית. אוצר: מתן אורן

"כיתת אמן" הוא שמה של תוכנית עירונית בתל אביב, המציעה לאמנים ואמניות תל אביבים כיתת בית ספר כסטודיו לאמנות. התוכנית יוצאת מתוך תפיסה כי גם  בית הספר וגם האמן יצאו נשכרים מהחיבור הקרוב. קשה לכמת את "הרווח" הזה, אבל ברור שהוא הרבה מעבר לשיעור אמנות כזה או אחר בתוכנית הלימודים. גם גלריה קו 16 היא שילוב כזה של אמנות ומוסד עירוני. הגלריה ממוקמת בתוך המרכז הקהילתי נווה אליעזר כחלק אינטגרלי מפעילות המרכז. כסוג של סיכום שאינו סיום, נפתחת כעת תערוכה קבוצתית של חלק מאמני התוכנית. התערוכה מנסה ללכוד בדיוק את אותה השפעה הדדית חמקמקה בין בית הספר לעבודת האמנות. כמו בפרויקט עצמו,  גם בתערוכה לא מחפשים תוצאות מובהקות, אלא עדויות לטיבם של יחסי הגומלין המרתקים בין חינוך ואמנות.

בהשתתפות: אברהם הרוש, אייל סגל, איתמר שמשוני, מתן גולן, צח שיף
אירוע פתיחה: יום רביעי 13.9, 19:00, גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

'כמעוף העורב', תערוכת יחיד של שמיל פרנקל. אוצר: רן קסמי אילן

עושה רושם שאם היו שואלים את שמיל פרנקל מה הוא עושה בחיים, הוא היה אומר "מה שמעניין אותי" וכך אפשר לראות אותו יוצר כלי נגינה יחודיים, בונה מיצבים המבוססים על מנועים או מתמחה בנגינה על כלי אקזוטי ממזרח אירופה. נראה שפרנקל ניחן בתכונה מעוררת קנאה שמאפשרת לו לקפץ בין תחומי העניין שלו, בלי לחפש שלמות אבל גם בלי לוותר על הרצינות – אפשר לקרוא לתכונה הזו משחקיות. התערוכה הנפתחת במשכן האמנים בהרצליה היא מין מגרש משחקים אמנותי שכזה. באמצעות מנועים פשוטים, מיתרים מתחברים ובניה רעועה אך בטוחה, מפעיל פרנקל את חלל התערוכה ויחד איתו את המבקרים ויוצר מעין קונצרט מכני/אנושי שדווקא מתוך הצרימה והחריקה מבקש למצוא הרמוניה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.9, 20:00, משכן האמנים, יודפת 7, הרצליה
אירוע פייסבוק

'תוכנית המתאר מתעדכנת', תערוכה בשיתוף מינהל הנדסה של עיריית תל אביב

על פניו, אין דבר משעמם יותר מבירוקרטיה עירונית. ברור, כולנו רוצים לקום בבוקר ושהכל יעבוד – בית הספר והמרפאה יהיו במרחק סביר מהבית, המדרכות יהיו רחבות ומוצלות ובין הבית לבית הקפה השכונתי ימתח שביל אופניים מרווח. אבל להתעסק עם סעיפי התוכניות העירונית שמאחורי הקלעים? למי יש זמן וכח לזה? אך נראה שהתקופה האחרונה מלמדת אותנו שאין לנו את הפריבילגיה לטמון את הראש בחול גם כשמדובר בנושאים משעממים לכאורה, במיוחד בהתחשב בכך שהשפעתם על חיינו עצומה. בחודשים הקרובים צפויה תוכנית המתאר העירונית להיות מופקדת בועדה המחוזית ולהיות פתוחה להתנגדויות והשגות הקהל. התערוכה בבית ליבלינג מבקשת להנגיש את התוכנית הזו שמשפיעה על כמעט כל חלק בחיים בתל אביב וכך לאפשר למבקרים להפוך לאזרחים עירוניים פעילים ולקחת חלק ממשי ביצירתה של העיר שכולנו אוהבים. בית ליבלינג מתמחה בחיבור הזה (שכשחושבים עליו הוא נעשה ברור כשמש) בין תכנון עירוני, אמנות ואזרחות פעילה)

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.9, 20:00, בית ליבלינג, אידלסון ,29 תל אביב
אירוע פייסבוק

סיור – אני טבע – יום שישי 22.9

אחרי הצלחתו של הסיור הראשון, אנחנו מוציאים סיור נוסף בסדרת 'אני טבע', בעקבות אקולוגיה ובוטניקה באמנות עכשווית.

בואו לגלות את מערכת היחסים המרתקת בין אמנות לאקולוגיה ולפגוש את האמניות והאמנים שפועלים על התפר בין שני התחומים.

פרטים והרשמה בקישור 

גדי גרשון, מתוך תערוכה בבית ליבלינג