ארכיון תגיות: תערוכת יחיד

דיוי בראל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה אינדי

רומנטיקה בקריית המלאכה – הצעה לסיבוב גלריות עצמאי לכבוד וולנטיינס דיי 14.2

וולנטיינס דיי בפתח ואנחנו נתקפים במצב רוח רומנטי. או אולי ליתר דיוק – נאחזים ברומנטיקה בכדי לרכך מעט את המציאות הלא פשוטה שמסביב. לכבוד היום הזה אנחנו מציעים מסלול אמנות עצמאי שכיף לעשות בזוג (אבל האמת שגם בנפרד) לדייט קצת אחר באווירה יצירתית.
אנחנו מתמקדים בקריית המלאכה אהובתנו וסביבתה ומשלבים בין אמנות בגלריות לבין אמנות רחוב. הכניסה לכל המקומות חופשית.
אפשר לעשות את המסלול כמובן גם "מהסוף להתחלה", או באיזה סדר שתרצו למעשה
שיהיה יום (ואם אפשר ימים) של אהבה ויצירה.
שני ורנר וצוות Talking Art

ערבה אסף. מתוך תערוכה זוגית עם משי כהן בגלריה אלפרד

ערבה אסף. מתוך תערוכה זוגית עם משי כהן בגלריה אלפרד

נתחיל מעט מחוץ לקריה עצמה בפינת הרחובות הפטיש והמנור למרגלות יצירתם המונומנטלית של הזוג המלכותי של אמנות הרחוב הישראלית – הלא הם ניצן מינץ ודדה האהובים. השורות החידתיות והעדינות של מינץ בשילוב עם צמד הציפורים היפהפה של דדה, מכניס אותנו למצב רוח רומנטי למרות הסביבה הקשוחה. "כל הגוף שמש. העור מצמיח אצבעות. אני מעבירה לך חשמל מפה לפה".

משם נמשיך לבית בנימיני – אחד ממרכזי האמנות והעיצוב החביבים עלינו בקריית המלאכה ובכלל – לשלישיית תערוכות שזהו ממש סוף השבוע האחרון לראות אותן.

בקומת הקרקע נמצא את תערוכתו של אודי צ'רקה – אמן וקרמיקאי מוערך – המשלב כאן בין פיסול בפורצלן לבין עבודה עם גלמים של תולעי המשי – התוצאה יחודית ונוגעת ללב. (אוצרת: שלומית באומן)
במדפיה של "הגלריה הקטנה" נמצא את פסלי הזכוכית היפים של רובין פנטופרו (אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט) שצורתם מרמזת כלי קיבול, אך הן נוצרו ללא היכולת להכיל.
ובקומה השניה, מיצב הסאונד של אמי ספרד (אוצרת: ניצן שובל-אבירי) מתאים במיוחד לביקור זוגי, אפשר לשבת יחד על הספסל העגול ולהאזין לקולות הנשיים המספרים סיפור מתוך כדי הקרמיקה המיוחדים. לא לפספס עליה לגג עם תצפית ייחודית על הסביבה.
מידע נוסף

נמשיך אל תוך הקריה אל גלריה אלפרד, לתערוכתן הזוגית של ערבה אסף ומשי כהן – נימה (אוצרת: קמיע סמית). תערוכה עדינה עדינה של שתי אמניות צעירות שהן אשפיות המגע המינורי. העבודות המונוכרומטיות והשקטות עוסקות במוטיבים של לידה, התחדשות והתפרקות.
ערבה אסף מציגה כאן הדפסים בטכניקות מיוחדות ועבודות שאותן הרכיבה בחיבור חלקיקים זעירים זה לזה. משי כהן מגלפת בנייר עד דק והופכת אותו לאובייקט בפני עצמו – כזה שחדיר לאור מולו הוא מוצב. לצד הניירות המגולפים היא מציגה אובייקטים יצוקים מחומרים כמו אדמה, כסף ופליז. שם התערוכה ׳נימה׳ מרמז לדבר מה דק כחוט השערה ואכן התערוכה הזו "מנגנת" בצליל דק מן הדק. וזה יפהפה.
מידע נוסף

הבאה בתור היא גלריה אינדי, עם "יש מלשינה בשכונה" – תערוכת יחיד של דיוי בראל, אחד היוצרים הכי עדינים ומשעשעים שיש כאן. בראל מערבב דימוים אייקונים מאינצקלופדית תרבות יחד עם צילומי ארכיון של שיכונים ישראלים. הוא יוצר תמונת מצב בדיונית על ישראל של פעם, איפה הכל התחיל. מה שנקרא חלום ושברו. אבל אל תתעצבו, זו תערוכה לירית, יפה ומצחיקה. לא סתם אנחנו ממליצים עליה אפילו בולנטיינס. מידע נוסף

נקנח בעבודת הקיר הגדולה של אורן פישר "זה בידיים שלנו" שנמצאת ברחוב התנופה 7. העבודה נוצרה כחלק מפרויקט בינלאומי לכבוד 50 שנה לארגון גרינפיס. כמו תמיד, פישר משלב בין סגנון גרפי וכמעט נאיבי, הרבה הומור והרבה הרבה ציניות בכדי לדבר על הנושאים הבוערים ביותר. עם כל הכאב ביצירה שלו, תמיד אפשר למצוא בה גם פינה של אופטימיות.

מומלץ להצטייד בקפה בבית הקפה "הרשמי" של קריית המלאכה 'קופילאב' שמתמחה בקפה איכותי במיוחד ואווירה נעימה בחלל רחב ידיים בו אפשר לפתוח את היום, או לעשות הפסקה כאשר מתעייפות הרגליים…

וכמובן שאף דייט לא שלם בלי משהו לאכול – אה לה רמפה היא מסעדה נעימה וטעימה המשקיפה על אמנות הרחוב של הכניסה לקריית המלאכה. ניתן למצוא כאן אוכל צמחוני ואיכותי וללוות אותו ביין טוב. בעומק הקריה, בבניין של גלריות וסטודיות, נחבאת "למעלה" מסעדה מקסיקנית איכותית ושמחה. שני ספוטים מעולים לסיום הדייט ושיחה על מה שראיתם.

אז שיהיה באהבה!

אורן פישר "זה בידיים שלנו"

אורן פישר "זה בידיים שלנו"

הכל כל כך פריך. המלצות סוף השבוע 13-15.2

תערוכות השבוע הן אוסף של ניסיונות עכשוויים ליצור אמנות במעמד מורכב וטעון, אולי לחזור ולעסוק בנושאים בנאליים לכאורה, כמובן מאליו ששום דבר הוא לא כמו שהיה. עיסוק בגוף חושף פצע; מחשבה על חומר יומיומי כל כך כמו גבס והמקום שלו בעולם האמנות מבקשת לטפל ביסודות שמרכיבים הכל ומתפוררים באחת; החזרה להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ולזו של ישראל בתקופה נאיבית יותר – יכולה להתפרש כנבירה בעבר שהביא אותנו לאן שאנחנו היום.

וכן, הכל פריך. היסודות נבנו בגבס, חיזקו אותם בידיים עמלות, באמונות ובחלומות. אבל עכשיו, מה?

במוזיאון פתח תקווה נפתח מחזור תערוכות מונומנטלי העוסק בגוף; בגלריה הקוביה מקבל חומר גלם זנוח את מרכז הבמה; בגלריה אינדי משלב דיוי בראל בין עולמות קשורים-לא קשורים. וגם – בגלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי תערוכה של הצלם הוירטואוז רועי קופר.

שיהיה סופ"ש נעים של בשורות טובות, ושיחזרו כולם וכולן הביתה בשלום – עכשיו.

שני ורנר וצוות Talking Art

דיוי בראל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה אינדי

עונת תערוכות חדשה במוזיאון פתח תקווה. אוצרת: ד"ר אירנה גורדון
במוזיאון פתח תקווה פותחים את עונת 2025 עם מחזור תערוכות חזק במיוחד שמתייחס בדרכים שונות לגוף וגופניות. התערוכה המרכזית שאוצרת אירנה גורדון עוסקת בשבריריות של הגוף, המפגש הפריך שלו עם העולם, וכיצד המפגש הזה בא לידי ביטוי באמנות הישראלית לדורותיה. הילי לב-גרינפלד ושיראל ספרא מציגים בתערוכה זוגית את המעברים העדינים בין ילדות לבגרות (אוצרת: הדס גלזר). דניאל קיצ'לס מפתיע כמו תמיד ומציג לא פחות מאשר יצירה מוזיקלית לשתי מקהלות הנוסעות במוניות שירות. (אוצרת: אירנה גורדון) בתערוכתה של כרמית חסין, מתנגש הגוף האנושי השברירי עם מבנים ארכיטקטוניים מונוליטיים. (אוצרת: דניאל צדקה כהן). בתערוכה זוגית מיוחדת, מחברת האוצרת סיגל קהת קרינסקי בין אירה יאן וארתור קולניק – שאיירו יצירות של הסופר י"ל פרץ – ומציגה איורים מאוסף המוזיאון שנוצרו בעקבות אירועים טראומטיים בחיי עם ישראל. ואילו ליאור גריידי מציג את תוצריה של תוכנית שהות אמן בסדנת ההדפס של המוזיאון (אוצרת: אירנה גורדון). שש תערוכות מגוונות ומסקרנות באחד המוזיאונים המוצלחיםבמרכז הארץ.
פתיחה: יום שישי, 14.2, 11:00, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, רחוב ארלוזורוב 30, פתח תקווה
התערוכות יוצגו עד 28.6
שעות פתיחה: ב', ד', שישי ושבת 14:00-10:00, ה' 16:00-20:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון 

'גבס 101 – התקווה לנצח', תערוכה קבוצתית. אוצר: יונתן אולמן
גבס הוא אחד מחומרי היצירה הותיקים בעולם האמנות. אך למרות שהשתמשו בחומר המגוון הזה כמה מהאמנים הגדולים ביותר לאורך ההיסטוריה, הגבס נותר או "מאחורי הקלעים" כחומר גלם לתבניות יציקה או לסקיצות לפסלים, או כחומר ממנו עשויים העתקים זולים באיכות ירודה. עם זאת, לאורך השנים ישנם אמנים שאימצו את החומר הזה לתוך יצירתם ומנצלים דווקא את התכונות "הבעייתיות" שלו. אחד מאותם אמנים הוא חברנו המדריך והמרצה המהולל יונתן אולמן, שגם הגדיל לעשות ואסף כמה מאותם אמנים שיוצרים בגבס ואצר תערוכה המוקדשת לו. אולמן יצר תערוכה המשלבת בין אמנים שהשימוש שלהם בגבס הוא מתבקש ומשתלב בטבעיות בעבודתם ובין כאלה שמפתיע לגלות דווקא כאן. תערוכה שמוכיחה שגם לבן על לבן יכול להכיל תתי גוונים מרתקים.
בהשתתפות: אתי אברג'יל, יונתן אולמן, זוהר גוטסמן, איצ'ה (יצחק) גולומבק, משה גרשוני, ארז ישראלי, פיטר יעקב מלץ וגבי קלזמר.
פתיחה: 13.2, 19:00, הקוביה, יהושע ייבין 13, ירושלים
התערוכה תוצג עד 4.4
שעות פתיחה: ימים א׳—ה׳: בין השעות 9:00 —17:00, ימי ו׳: בתיאום מראש בטלפון 02-5456222
אירוע פייסבוק

'יש לנו מלשינה בשכונה', תערוכת יחיד של  דיוי בראל. ליווי אוצרותי: טל יחס
את מה שדיוי בראל עושה עם מדיום הצילום אנחנו אוהבים, תמיד אהבנו; הדימויים שהוא מיצר הם שילוב של שימוש במאגרי צילום קיימים, מלאכה עדינה, וצילום סטודיו. בסופו של דבר, בראל הוא אשף של חיבורים מפתיעים ולא שגרתיים. הוא משתמש בהומור דק שנשזר ומתבל את העיסוק שלו בעניינים רציניים ביותר. תערוכתו החדשה של בראל בגלריה אינדי חוזרת לשני מפעלים אנושיים אדירים שקמו מתוך אג'נדה של קידום החברה, אך מבט לאורך זמן חשף את נקודות התורפה שלהם. השיכונים הישראליים נועדו ליצור שכונות שלמות יש מאין בזמן קצר, כדי ליישב בזול ובנוחות יחסית את המוני העולים בישראל הצעירה. אנציקלופדיה 'תרבות' – עם האיורים האייקונים – נועדה לייצר קורפוס של ידע נגיש לכל, שיביא להמונים את מה שמחבריה חושבים שבני תרבות צריכים לדעת. שני פרויקטים שנוצרו מתוך תקווה טובה, אך כמו כל דבר שמוכתב מלמעלה – המפגש עם המציאות לא תמיד היה חלק. בראל יוצר מעין קולאז'ים המחברים בין צילומי שיכונים מתפוררים ונטושים לבין האיורים האידיליים של האנציקלופדיה האגדית ויוצר מרחבים סוריאליסטיים וחלומיים שהם גם מאוד ישראליים.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 13.2, 20:00, גלריה אינדי, רחוב התנופה 6 (המפעל 5), קומה 4, תל אביב
התערוכה תוצג עד 15.3
שעות פתיחה: ד׳-ה׳ 11:00-18:00, שישי-שבת: 10:00-14:00
אירוע פייסבוק

וגם –
'חומה אטלנטית', תערוכת יחיד של רועי קופר. אוצרת: רווית הררי
רועי קופר הוא אחד הצלמים האנינים והחכמים בארץ. לאורך הקריירה הארוכה שלו הוא בונה גוף עבודות של צילומים שהם בחזקת "מים שקטים חודרים עמוק". הסצנות המצולמות נראות במבט ראשון שקטות ונינוחות, אך מבט נוסף מטעין אותן במשמעויות מצמררות. תערוכת היחיד החדשה של קופר בגלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי עוסקת בשיירים של הביצורים הנאציים לחופי דנמרק מימי מלחמת העולם. כיום הם נותרים נטועים כאנדרטאות אלמוניות בין מפריחי עפיפונים וילדים משחקים בחול. המיקום בגלריה בעוטף מוסיף רובד נוסף של משמעות מצמררת.
התערוכה מוצגת בגלריה דנה, קיבוץ יד מרדכי
שעות פתיחה: רביעי, חמישי ושישי 11:00-15:00, שבת 11:00-16:00 ובתיאום מראש 054-3269727

יונתן אולמן, מתוך תערוכה בקוביה, ירושלים. צילום: טל ניסים

 

מצב נפשי. המלצות סוף השבוע 16-18.1.25

חלל הגלריה הוא לעתים – אולי תמיד – מראה לנפשם של האמן או האמנית המציגים בו. הציור, הפיסול או הוידאו בתערוכה הם תרגום של תופעות נפשיות, רגשיות וגם היסטוריות שהשפיעו על האמן או האמנית. תערוכות השבוע מזמינות אותנו לפסוע אל תוך ראשם וליבם של האמנים לחוויה אישית מאוד אך כזו שבה נוכל בתקווה למצוא גם את עצמנו.

בבית ליבלינג מרב שין בן-אלון עורכת מחקר אמנותי על גורלו של בית חולים יהודי בפולין; במעבדה מזמין אותנו מיכאל בן אבו לצלול אל תוך נבכי תת המודע שלו; בגלריה רוזנפלד מדגים זמיר שץ את ורסטיליות האמנותית שלו; וגם – פסטיבל 'דוקאביב גליל' חוזר למעלות תרשיחא בסופה של שנה קשה.

שיהיה סופ"ש נעים עד כמה שניתן, ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

מרב שין בן אלון, מתוך תערוכת יחידה בבית ליבלינג, תל אביב

'בית החולים היהודי',  תערוכת יחידה של מרב שין בן-אלון. אוצרת: ד"ר סמדר שפי
לאמנים ואמניות יש דרך משלהם לגשת אל ההיסטוריה. בעוד שהיסטוריונים מחוייבים לדבוק בנורמות ופרקטיקות אקדמיות, אמנות מן הסתם, היא משוחררת יותר. אמנות יכולה לנקוט בשיטות מחקר אינטואיטיביות וחופשיות שמבוססות על זיקות אסתטיות, אישיות או על חיבורים אסוציאטיביים. התוצאה יכולה פעמים רבות לחשוף אמיתות חבויות שלא היו נחשפות בשיטות הקונבנציונליות.
בתערוכתה החדשה בבית ליבלינג, מתחקה מרב שין בן-אלון אחר קורותיו של בית חולים יהודי אחד בפולין. שני מאגרי צילום שתיעדו את המקום במשך יותר ממאה שנות פעילותו, הופכים אצל בן אלון למיצב קולאז'י מרהיב ונוגע ללב שנוצר במיוחד לחלל של בית ליבלינג. ההתחלה בראשית המאה הקודמת תחת קהילה יהודית משגשת, ההשתלטות הנאצית, התקופה הסובייטית והפעילות עד הסגירה ה-2015; כמו בטבעות של גזע עץ, ההיסטוריה נוכחת בקולאז'ים של בן אלון במרומז. מרתק ומסקרן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 19:30, בית ליבלינג, אידלסון 29, תל־אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'אִישְׁמִילָה', תערוכת יחיד של מיכאל בן אבו. אוצר: שרון תובל
מגיע רגע בחייו של אדם בו הוא נוטה לעשות סיכומים. לא חלילה כדי להיפרד, אלא כדי לאמוד את ההישגים, ההפסדים ואת כל מה שלמדנו וצברנו עד עתה. בתערוכתו החדשה במעבדה, נראה שמיכאל בן אבו עושה בדיוק את זה. כאשר רואים את שני ארונות הקבורה המונחים במרכז החלל – האחד עם הכיתוב "הנני" והשני עם הכיתוב "אינני" –  קשה שלא לקרוא את זה כמבט מפוכח באמצע החיים על הגורל האנושי הבלתי נמנע של כולנו. כמו תמיד בחלל האמנות האקספרימנטלי המעבדה, בן אבו מקבל יד חופשית להשתמש בחלל לצרכיו והוא יוצר כאן מיצב חובק כל שמכיל עבודות ממגוון רחב של מדיומים ושפות. מלבד ארונות הקבורה המדוברים, נמצא פה גם וידאו של בן אבו רוקד מחול סוּפִי, "ספרי חיים" גדולי מימדים שנוצרו מפירוק והרכבה מחדש של ספרים קטנים יותר ועבודות ציור וטקסט שמתייחסות לאותיות א' ו-ה'. הכניסה לתערוכה היא קצת כמו כניסה אל תוך תת המודע של האמן שעוסק בשאלות הגדולות של חייו.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מוזמביק', תערוכת יחיד של זמיר שץ. אוצרת: מיה פרנקל טנא
ביקור בתערוכות של זמיר שץ מרגיש לפעמים כמו ביקור בתערוכה זוגית או קבוצתית. השפה האמנותית של שץ מגוונת כל כך, עד שקשה לעתים להאמין שאמן אחד יצר גם את ציורי השמן מלאי הצבע, בעלי הטכניקה המוקפדת, המציגים סצינות אידיליות אבל גם רישומים בעלי סגנון שרבוטי וגס העוסקים בנושאים קשים וקיצוניים לעתים. נראה ש-שץ אינו מרגיש מחוייב לסגנון אמנותי מסוים או אמירה אחידה, אלא מרגיש מחוייב ראשית כל לעצמו ולחייו על כל המגוון הרעיוני והסגנוני שבהם. יש בזה משהו מאוד מעורר הזדהות – הרי כולנו יכולים לפתוח את היום בהתפעמות מיופיו של הרחוב השקט בשעות הבוקר המוקדמות ומספיק מבט אחד בחדשות או שעה בפקקים ויוצאת מאיתנו "המפלצת" שרוצה לקלל ולשבור. גם מקורות ההשראה לתערוכה הם דואליים על סף הסכיזופרניה – מצד אחד זכרונות ממסע באפריקה ומצד שני יומן ויזואלי שנוצר בשנים 2013-2015 המתעד את הזעזועים החברתיים והפוליטיים שעברו על ישראל באותה תקופה. מה שנשאר קבוע בכל סגנון הוא היכולת של שץ לגעת ברגש ובלב.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

וגם –
פסטיבל דוקאביב גליל ה-16
דוקאביב הוא כנראה פסטיבל הסרטים החביב עלינו, כבר המון שנים. תמיד אפשר למצוא כאן אוצרות דוקומנטריים מרתקים ויצירתיות לא רק בבחירת הסרטים אלה גם באיך ואיפה מקרינים אותם. אחד הפרויקטים המרגשים של הפסטיבל הוא הסניף הגלילי שלו שבעצמו הוא כבר ותיק למדי. השבוע, לאחר שנה קשה במיוחד בגליל, חוזר הפסטיבל החשוב הזה אל חבל הארץ המצולק כדי להביא אליו תרבות ואמנות דווקא עכשיו. מרגש מאוד וחשוב כל כך. יש המון סרטים לבחור מהם, הלינק לאתר והתוכניה בסוף ההמלצה. אנחנו ממליצים במיוחד על הסרט 'אנסלם' של וים ונדרס – מפגש ענקים של במאי גדול עם אמן אגדי לסרט מרהיב ביופיו.
מתי ואיפה: ימים חמישי-שבת, 16-18.1, מוקדים שונים ברחבי מעלות-תרשיחא
פרטים נוספים ותוכניה מלאה באתר הפסטיבל

זמיר שץ, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב (פרט)

רגשות מעורבים. המלצות סוף השבוע 9-11.1.25

תערוכות השבוע עושות את מה שאמנות טובה אמורה לעשות – לקחת  חוויות יום יום, משברים לאומיים, או פשוט רגש חי ולהמיר אותם לכדי יצוג אמנותי. הדבר הכאילו פשוט הזה, אבל כל כך סבוך וטעון – להפוך רעיון לכתם צבע, או לפסל או לצילום – הוא "כל התורה על רגל אחת" וכשזה עובד אמנות יכולה להזיז את העולם.

בגלריה רוטשילד מציג צבי לחמן עבודות שקו השבר של השבעה באוקטובר ניכר בהן; בגלריה מאיה ממירה יערה אורן את היומיום לקו וכתם; ורקפת וינר עומר מציגה את הזוויות השונות של יצירתה בפסטיבל של ממש. וגם – תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג מערבבת בין מדיומים ובין האישי לקולקטיבי.

שיהיה סופ"ש נעים עד כמה שניתן, ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

צבי לחמן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד, תל אביב

'הקו החוצה', תערוכת יחיד של צבי לחמן. אוצר: יניב שפירא
אי אז בימי הקורונה, כאשר מוסדות אמנות ותרבות סגרו את שעריהם, האמן צבי לחמן פתח בפנינו את ביתו וחצרו. גילינו שם, בחצר ביתו של לחמן, ארץ פלאות אמיתית בדמות גן פסלים נהדר מיצירותיו המקוריות של לחמן – פסלים שממשיכים במובהק מסורת של פיסול ישראלי גברי – ברזל, אבן, גדול ומלא עוצמה. ומצד שני שואבים השראה מרוחו השובבה של הסוריאליזם ונטועים עמוק בפיסול העכשווי. מאז הספיק לחמן להציג תערוכה גדולה ומרשימה במשכן לאמנות בעין חרוד. כעת הוא מציג תערוכה צנועה ואינטימית יותר בגלריה רוטשילד המוצלחת. העבודות נוצרו בעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה והן מייצגות באופן פיוטי ונוגע ללב את קו השבר האדיר שנפער בחיי כולנו. תבליטי שעווה ופסלי ברונזה נשענים על יצירות מופת מתולדות האמנות והציונות ומציגים דמויות אנושיות ברגעים של התפרקות, קינה ואבל. מראה וירטואוזית של הרגע הזה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה רוטשילד, משה מאור 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

'משאלות הגיוניות', תערוכת יחידה של יערה אורן. אוצרת: סמדר שינדלר
היום יום הוא חומר הגלם של עבודתה של הציירת המוצלחת יערה אורן. אך מי שיבקר בתערוכת היחידה שלה שתפתח בסוף השבוע הקרוב בגלריה מאיה, כנראה שלא יצליח ללמוד משהו חדש על סדר יומה של האמנית או על השגרה המשפחתית שלה. הציור של אורן הוא לא ציור תיעודי, אם הוא מתעד משהו, הרי זה הלך רוח מסוים, רגשות, או אולי, כפי שמרמז שם התערוכה – משאלות לב וחלומות. את הנוף הרגשי הזה מעבדת אורן לכדי קומפוזיציות מופשטות מלאות תנופה וצבע עז. באמצעות המעשה הציורי, מטמירה האמנית את היום יום האפרפר לחגיגה של כתם, קו וצבע – בכל הנוגע לאלה, יערה אורן היא מאסטרית של ממש עם ציור מופשט וירטואוזי שבכל פינה מגלה לצופים הפתעה חדשה. לפתוח את השנה החדשה עם זריקה של צבע.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של ינאי סגל שאצרה אירית חמו
אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.1, 20:00, גלריה מאיה, רחוב שביל המרץ 2, תל אביב

׳חלב עבה׳, תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר. אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
בכותרת ההמלצה ציינו "רק" את תערוכת היחידה של האמנית המוערכת רקפת וינר עומר שנפתחת בגלריה רו-ארט – סיבה למסיבה בפני עצמה. אך למעשה מדובר ב-"פסטיבל וינר עומר" של ממש. באותו ערב ובאותו מתחם, תפתח גם 'עד מאה ועשרים' – תערוכה זוגית של האמנית יחד עם אסי משולם – אמן מעולה בפני עצמו שאירח אותנו לא אחת בסטודיו שלו. (אוצרת: שלומית ברויר) ובנוסף יושק 'שלד' – ספר אמנית מיוחד של וינר עומר המוקדש לתחריטים שלה. רקפת וינר עומר היא אחת האמניות המקוריות והמעניינות במחוזותינו. ההתעקשות שלה על ציור גולמי, פרוע וגס במתכוון ראויה להערכה במיוחד בעולם אמנות שנראה שהולך לכיוון המלוקק, המעודן והאינסטגרמי. האמנות של וינר עומר מאתגרת את הטעם הטוב ואת מושגי היפה והמכוער של הקהל. האפשרות לחוות את יצירתה משלוש זוויות שונות, בשילוב עם יום הולדת עגול במיוחד של האמנית היא כבר אירוע אמנותי של ממש שאסור לפספס.

אירועי פתיחה: יום שישי 10.1, 12:00, גלריה רו-ארט וגלריה נולובז, שביל המרץ 3 קומה 3, תל אביב
אירוע פייסבוק 'חלב עבה', תערוכת יחידה של רקפת וינר עומר
אירוע פייסבוק 'עד מאה ועשרים', תערוכה זוגית של רקפת וינר עומר ואסי משולם

וגם –

'חיטין', תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג. אוצרת: הדסה כהן
ציקי אייזנברג ממשיך בסדרת תערוכות יחיד שהוא מציג בשנתיים האחרונות העוסקת בחיבורים בין היסטוריה אישית להיסטוריה כללית, בין סיפור משפחתי לסיפור לאומי. סגנון עבודתו של אייזנברג מתאים בדיוק לטשטוש הגבולות הזה – הוא עושה שימוש בצילום, בקולאז' ובפיסול ולפעמים בשילוב מפתיע של כל השלושה כדי ליצור עירבוביה בין אובייקטים וספרים שמהדהדים את ההיסטוריה העולמית והמקומית וגם את סיפורו המשפחתי האישי. תערוכה מסקרנת וסיפור אמנותי שהולך ונבנה בצורה מרתקת.

אירוע פתיחה: יום שישי, 10.1, 11:00, סדנאות האמנים, האומן 26, ירושלים
אירוע פייסבוק

רקפת וינר עומר, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רו ארט, תל אביב. צילום: דניאל חנוך

"נוטה להישכח", תערוכת יחיד לאבי סבח, מוזיאון תל אביב לאמנות

בוחרים את האמנות שעשתה לנו את השנה

כמו בכל שנה, גם הפעם התבקשתי על ידי אלעד, מנהל התוכן של Talking Art וידידי היקר, לכתוב סיכום לשנת 2024. איך אפשר לעשות סיכום לשנה כל כך עצובה? שנה שבה כל ההגדרות, החוקים והמשענות המוכרות חמקו מידינו ברמה הקולקטיבית והאישית גם יחד.
לפני כמה שבועות הבנתי, שבעצם את השנה האחרונה העברתי באבל. לקח לי זמן להתאושש ולהבין לאן אני מנתבת את העשייה של Talking Art ביחס לשינויים שהביא המצב החדש. איכשהו, ובכל זאת הצלחנו לעשות כמה דברים בשנה לסייר בתל אביב בונציה ובאתונה, ולפתוח את התכנית השנתית עם 10 קבוצות, לא פחות.
אבל את סיכום השנה הזה, נקדיש דווקא לאמנים ולאמנות עצמה. בקשנו מהצוות שלנו לבחור את התערוכות והאמנים שעשו להם את השנה, ולהלן הסיכום האישי שלנו

הבחירה של שני ורנר: "שתי דקות לחצות", עבודתה של יעל ברתנא במוזיאון לאמנות עכשווית באתונה
את השנה האחרונה הקדישו במוזיאון לאמנות עכשווית באתונה לתצוגה של אמניות נשים ממקומות שונים בעולם, וזאת תחת הכותרת "מה אם נשים היו מנהלות את העולם"?. אחת העבודות שהוצגה בין סבבי התערוכות היתה סרטה של יעל ברתנא (אמנית ישראלית שחיה בברלין) "שתי דקות לחצות". כמו תמיד, ברתנא מציגה סרט שהוא על הגבול בין אמנות לקולנוע, והסרט באורך של 50 דק' עשוי בשפה קולנועית ובאיכות גבוהה מאוד. בסרט מתוארת ועדת נשים – אלה המנהלות את העולם, שצריכות להתמודד עם איומים כאלה ואחרים. זה אולי קצת נאיבי או מזוייף, אבל הסרט שלה לא נועד לתת תשובה אלא דווקא לפתוח שאלה – מה אם נשים היו מנהלות את העולם?
בעולם של היום, כשאני רואה את הניהול האלים והגס של מנהיגים סביב הגלובוס, כזה שמוביל לעוד ועוד אלימות, אני חושבת שהשאלה הזו חזקה ורלוונטית מתמיד. במיוחד בישראל, כשהפצע כואב מכולם, אני מייחלת להנהגה שפויה יותר, ומרגישה שנשים יכולות להביא איכויות חדשות ולהציע אלטרנטיבה שפויה. אני מרגישה שהגיע הזמן לשינוי כזה, ולנסות להציל את העולם מהשריפה שמתחוללת בו.
עוד על העבודה של ברתנא במוזיאון

"שתי דקות לחצות", עבודתה של יעל ברתנא

"שתי דקות לחצות", עבודתה של יעל ברתנא

הבחירה של נטע עשת: "קישוטי מלחמה", תערוכת יחידה לטל מצליח, מוזיאון תל אביב לאמנות
התערוכה של טל מצליח השאירה אותי ברגשות מעורבים ומטלטלים. הציורים של מצליח כל כך מרשימים בצבעוניות, באלמנטים ובכמויות הפרטים שבהם. יש בהם משהו חזק ומושך, אני מהססת לומר, אבל יש בהם גם הרבה יופי. טל מצליח היא ילידת כפר עזה, ובשבעה באוקטובר היא היתה נצורה בממ"ד במשך שעות רבות. כמו תמיד, היא משלבת בציורים שלה חוויות אישיות וקולקטיביות וסמלים מעולם הדימויים הציבורי. הדיסוננס בין היופי והעוצמה למול הנושא הקשה, החוויות המתוארות בהם והאירועים הכואבים כל כך יצר חוויה נוגעת ללב ותופסת בשנה הקשה הזו.
עוד על התערוכה

הבחירה של אלעד רוזן: "נוטה להישכח", תערוכת יחיד לאבי סבח, מוזיאון תל אביב לאמנות
כאבא לילד בן קצת יותר משנה, יש לי הרבה פחות זמן בעבר לראות תערוכות. לאחרונה הגשמתי חלום ולקחתי את בני למוזיאון תל אביב. הילד עשה לי (ולשומרות המוזיאון המתמוגגות) הרבה נחת, כשהתרוצץ באולמות התצוגה והצביע על עבודות שמשכו את עיניו. עד שהגענו לתערוכתו המעולה של אבי סבח 'נוטה להשכח' (אוצרת: דלית מתיתיהו), הוא כבר נרדם, כמנהגם של פעוטות. יש משהו מתבקש בהרדמות הזו דווקא שם. לא חלילה כי זו תערוכה משעממת – מדובר בתערוכה מהממת במובן הפשוט והמקורי של המילה. אבל תערוכתו של סבח היא דוגמה מושלמת לציור שמתקיים במרחב המהבהב שבין ערות לחלימה והיא מרגישה לעתים כמו מה שקורה כאשר נרדמים בפינה שקטה של מוזיאון אירופאי מפואר וכל ההיסטוריה של אמנות המערב נמסכת לתוך תת המודע הישראלי והופכת לשדה קרב מדמם. תצוגת ציור מרהיבה ומטלטלת.
עוד על התערוכה

 "קישוטי מלחמה", תערוכת יחידה לטל מצליח, מוזיאון תל אביב לאמנות

"קישוטי מלחמה", תערוכת יחידה לטל מצליח, מוזיאון תל אביב לאמנות

הבחירה של עברי באומגרטן : "לימינלי", תערוכת יחיד של פייר וויג, אוסף פינו, ונציה
השנה הדרכתי שבע קבוצות בביאנלה בונציה, במסגרת הסיורים שלנו ביקרנו גם בתערוכה המדוברת של וויג. כמדריך אני חווה את התערוכה כמה פעמים, בדרכים שונות. אני צופה, אני לומד, אני מדריך ואני חווה את התערוכה שוב דרך העיניים של המשתתפים בסיור. במקרה הזה, הרגשתי שכל השלבים ובמיוחד האחרון, היו שונים מתערוכות אחרות. פייר וויג הצליח ליצור חוויה אימרסיבית וטוטאלית שהתפרסה על כל החלל היפה של הפונטה דה לה דוגנה בונציה. כל התערוכה הוצגה בחושך כמעט מוחלט והצופים הוזמנו להתמסר לחשכה ולעולם שוויג יצר לנו. בעבודות בתערוכה וויג מחבר אותנו לטבע בצורה חדשה שמשלבת את הטכנולוגיה החדישה ביותר, אפילו השיח השחוק על AI מקבל אינטרפרטציה מעניינת. התערוכה מעוררת מחשבה על עולם פוסט אנושי, על גוף משולב מכונה ואינטליגנציה מלאכותית, נושא חשוב בימים האלה.
עוד על התערוכה

"לימינלי", תערוכת יחיד של פייר וויג, אוסף פינו, ונציה

"לימינלי", תערוכת יחיד של פייר וויג, אוסף פינו, ונציה

הבחירה של עמית רובין: " שלוש שריטות ומכתב אהבה" תערוכת יחידה לאיזבלה וולובניק, מוזיאון הרצליה
ממש אהבתי את התערוכה של איזבלה וולבניק במוזיאון הרצליה. היצירה של וולבניק מרתקת, מלאה בפרטים וסמלים שלכל אחד מהם יש חשיבות. בבסיס היצירה שלה וולבניק מבצעת פעולה של ריקלימינג (ניכוס מחדש). היא מזהה תופעות תרבותיות – בדרך כלל ביחס לנשיות, מיניות ומגדר והופכת את המשמעות שלהן. למשל היא מזהה דרך השפה ודרך מיתוסים שונים את החיבור שעושים בין נשיות לחייתיות כייצוגים שנמצאים כמעט בכל מקום. מוזיקה קולנוע, תרבויות שוליים, ספרות, תנך, ושפה – מילים מושגים ביטויים כינויי גנאי וסלנג. איזבלה מארגנת מחדש את ההיסטוריה והופכת את החיבור החייתי לעוצמתי דווקא, ואת האישה החיה לחזקה ויצרית. הציורים עמוסים בפרטים, כל רפרנס מוביל לעולם אינסופי של הקשרים תרבותיים והיסטוריים. וולבניק היא מסוג היוצרות שברור שיש מחקר שלם, עמוק וחכם מעבר ליצירה שלה, והתערוכה היתה מסע מהפנט לתוך עולם דמיוני וחדש.
עוד על התערוכה

איזבלה וולובניק, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון הרצליה

הבחירה של מיטל כץ מינרבו: ״העובדות הנחוצות לנו״ תערוכת יחידה של מאיה שמעוני בסטודיו משלך, ירושלים
האמת היא שקשה לי למנות ולזכור את התערוכות שראיתי בשנה המורכבת הזאת. אבל יש תערוכה קטנה שמאוד הפתיעה אותי ונגעה לי במקום מאוד חי, לאור האירועים של השנה האחרונה. התערוכה מוצגת עכשיו בסטודיו משלך בירושלים, הגלריה עצמה היא מיזם אמנותי מפתיע ומעניין שממוקם בסטודיו של הצייר המנוח פנחס ליטבינובסקי. מאיה מייצרת עבודה תלויית חלל שמורכבת משני דוקומנטים על נייר, האחד הוא טפט ענק שהיא יצרה באופן ידני והשני הוא קלף עם כתיבת סת"ם שהיא ייצרה בעצמה לאחר שלמדה את המלאכה. שתי העבודות מגיבות להסיטוריה של המבנה, לסיפורו של הצייר ולעבר תרבותי ירושלמי וישראלי. עבודת הטפט הגדולה היא ציור מורכב שמשלב אלמנטים דקורטיביים מתקופות שונות, אבל באזורים מסויימים הצורות מתעוותות בתוך הטפט עד שהן נדמות למפלצות. בעבודה השנייה, היא משלבת את כתיבת הסת"ם על הקלף הכשר עם טקסט שהוא למעשה תיאור פסק הדין של עיזבון האמן.
השילוב הזה בין נרטיבים, הפירוק של ההיסטוריה ובחינה של מוטיבים ששייכים לתרבות אחת בתוך האחרת, אלה נושאים שמעניינים אותי גם ביצירה שלי. גם השאלה שעולה משם התערוכה נגעה בי, במיוחד בתקופה המאתגרת הזו.
עוד על התערוכה

״העובדות הנחוצות לנו״ תערוכת יחידה בסטודיו משלך, ירושלים

״העובדות הנחוצות לנו״ תערוכת יחידה בסטודיו משלך, ירושלים

בקטנה. המלצות הסופ"ש 25-27.7

באוגוסט הקרוב אנחנו יוצאים להפסקה! לראשונה מזה 11 שנים מדור ההמלצות שלנו יצא לפגרה, כי באמת אנחנו זקוקים לזה הפעם. אנחנו בטוחים שתבינו.

אז באווירת סוף השנה הזו, כשהטמפרטורות עולות ופניכם ודאי גם להפוגות הקיץ שלכם, איגדנו מספר אירועים ותערוכות באופן קליל יותר מבדרך כלל.

במוזיאון תל אביב ממשיכים להתעמק בתקופה המודרניסטית עם תערוכה לצלם מוי-ור (משה רביב); בבית בנימיני תערוכה אלגנטית וחכמה לליאור גריידי; בגלריה רו ארט דוד דובשני מעמיק את המפגש בין הומור למציאות המורכבת בה אנו חיים; ובפינת הבונוס – האירוע השנתי בבית הספר הנביאים בחיפה.

מאחלים לכולנו חופשה נעימה עד כמה שאפשר

ושכולם יחזרו אלינו הביתה בשלום ובמהרה

שני ורנר וצוות Talking Art

אנה ורקין, מתוך התערוכה To The Studio, אירוע בבית הספר הנביאים חיפה

"ליד" תערוכת יחיד לליאור גריידי. אוצרת: שלומית באומן
למעשה זה לא אמור להפתיע אותנו שליאור גריידי מציג תערוכת קרמיקה. עשייה עם רמזים עמלנים וקראפטיים תמיד היתה נוכחת אצלו, ועוד יותר מכך – עיסוק מתמשך במושג של בית ברמה העמוקה והשורשית שלו. בהקשר הזה, קרמיקה יום יומית, שידות עץ בסגנון שנות ה-60 – מה שקראנו לו בבית "הויטרינה", שניהם מקבלים משמעות חדשה בחלל הגלריה. בתערוכת היחיד שלו בבית בנימיני גריידי מגיב לחלל הגלריה ולמיקום שלה בתוך קרית המלאכה. המפגש בין הלבן של המבנה עצמו ושל הקרמיקה ומה שהיא מייצגת, לבין השחור של דרום תל אביב, רמיזה לעוד נושא שהפך לחלק מהלקסיקון של גריידי. מההיכרות שלנו עם עולם הדימויים של גריידי צפויה לנו תערוכה אלגנטית, מדויקת ושקטה, כזו שמחלחלת לנשמה רק כמה זמן לאחר הצפייה.

פתיחה:  חמישי,  25.7.24 19:00, בית בנימיני רח' העמל 17 תל אביב
לצד תערוכתו של גריידי יפתחו גם תערוכות יחיד לאופיר נאור ולקובי רבר
פרטים נוספים באתר

"לחם דמעות" תערוכת יחיד לדוד דובשני
לדוד דובשני זרועות שלוחות לזירות שונות של עשייה אמנותית, ידו האחת באיור וכתיבה (למשל במדור שלו עם ג'וליה פרמנטו-צייזלר בעיתון הארץ)  וידו האחרת בתצוגה אמנותית בגלריות ומוזיאונים. הוא לא האמן הראשון שמשחק על שני התפקידים האלה, אפשר לחשוב על אבנר כץ ואפילו על יאיר גרבוז ששילב מחוות איוריות בציורים שלו. אבל נדמה כי אצל דובשני המעבר הזה יותר ישיר, שתי הזירות מתקיימות לא במקביל אלא כיצירה מתמשכת אחת. יכול להיות שזה מסמן שלב חדש, בעידן שבו אנחנו כל כך מוצפים במידע ויזואלי קשה ואולי גם מיותר לעשות הבחנה מדיומלית או קונטקסטואלית, זה אקדמי ואולי מיושן. באופן דומה פועלות גם העבודות עצמן, איגוד של השראות ויזואליות ממקורות שונים המתייחסות לאזור שלנו. בציורים הכל מותך יחד והופך למציאות בלתי אפשרית – כביכול.

אירוע פתיחה: יום חמישי 25.7 בשעה , 20:00. גלריה רו-ארט, תל אביב: המרץ 3 בניין 8 קומה 3
אירוע פייסבוק

"מודרניזם במעבר" תערוכת יחיד למוֹי וֶר/משה רביב. אוצרת: ד"ר רונה סלע
למוסד המוזיאלי יש כמה תפקידים, הוא אמור לאסוף, לשמר, לקטלג ולהציג אמנות ובסופו של דבר להיות מוסד חינוכי שמרחיב את ההשכלה האמנותית של מבקריו. מוזיאון טוב מצליח לעשות תמהיל בין תערוכות היסטוריות, תערוכות מחקריות ותערוכות עכשוויות. בהקשר הזה יש להוריד את הכובע בפני מוזיאון תל אביב שעושה את העבודה הזו נאמנה, מה שהפך אותו בעשור האחרון למוסד רלוונטי גם בזירה הבינן לאומית. השבוע תפתח במוזיאון תערוכה שמציגה את יצירתו הצילומית של מוי-ור, שהיה בין אלה שהביאו לארץ ישראל את הצילום האוונגרדי של אירופה בשנות ה1930. הצלמים האלה הצליחו ליצור קשר בין צילום חדשני לאידאלים מהפכניים (המהפכה ברוסיה או הרעיון הציוני). שיטות צילום ניסיוניות כמו החפפת דימויים (פוטומונטאז'), זוויות צילום חריגות, והדפסות קונטרסטיות – כל אלה לא רק שיקפו עולם דינמי ויצרני, אלא ביקשו גם להפוך את הצופה לדינמי ולו רק בעזרת הרחבת שדה הראייה שלו. ארכיון הצילומים של ור נחשף רק לפני כעשור וההבאה שלו למוזיאון היא נדבך חשוב במחקר של צילום ישראלי מהתקופה הזו, ושל צילום בכלל.

החל מ23.7. מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27 תל אביב
מידע נוסף באתר המוזיאון

פינת הבונוס: יום פתוח בבית הספר לאמנות הנביאים
העוקבים אחר המדור הזה יודעים ודאי שיש לנו פינה חמה בלב לחברינו החיפאים בביה"ס הנביאים. שחר סיון, עידו מרקוס, רותם עמיצור ועוד רבים וטובים שאחראים למהפכה הכל כך מיוחדת של הזירה האמנותית בחיפה. לכן אנחנו תמיד שמחים כשהם פותחים את דלתות הבית ומזמינים להתארח, להכיר, לקנות ולנשנש.

ביום הפתוח יהיו סיורים בסדנאות האמנים, שיעורי הדגמה, פתיחה של תערוכות, מכירת קרמיקה, מוזיקה. גוד וויבז מובטחים.
26.7 בין השעות 12:00-15:30. בית הספר הנביאים, יחיאל 3, חיפה
אירוע פייסבוק

משה וורוביצ'יק-רביב (מוֹי וֶר), מתוך התערוכה "מודרניזם במעבר", מוזיאון תל אביב

גדולים מהחיים. המלצות הסופ"ש 11-13.7

השבוע ייפתח קורס הקיץ שלנו "מפגש בין כוכבים", קורס שמפגיש בין מאסטרים מתולדות האמנות עם אמנים ואמניות עכשוויים שהושפעו מהם. זה די מגניב שבאותו מומנטום נפתחים השבוע גם אירועים ותערוכות שאפשר להגדיר אותם כענקים, מעוררי השראה, פורצי דרך, או כאלה שבאמת שינו משהו בעולם האמנות ובעולם בכלל.

במוזיאון תל אביב תערוכת בלוק באסטר על האימפרסיוניסטים הגדולים; במוזיאון הנגב תערוכה שמגיבה למצבי מלחמה, ובתוך כך גם תערוכת יחיד מיוחדת למיכה אולמן; בירושלים פסטיבל מנופים האגדי פותח שעריו לאחר שנדחה מאוקטובר; ואם כבר ציינו את קורס הקיץ, אז גם מידע על התכניות שלנו לשבועות הקרובים.

קחו לכם רגע לנשום,

שני ורנר, וצוות Talking Art

פסטיבל מנופים, רפאת חטאב, שטיח סרוג, קרדיט צילום דניאל חנוך

לתפוס רגע חולף: 150 שנה לאימפרסיוניזם. אוצרות: נטלי אנדריאשביץ' והילארי רידר
מוזיאון תל אביב חוגג 150 שנה להולדתה של תנועת האימפרסיוניזם – אותו זרם אמנותי שפרץ את גבולותיו של הסלון הפריזאי המיושן ופתח את הדלת לענקים כמו דגה, רנואר, מונה, פיסארו ועוד רבים רבים וטובים מאוד. זה כמובן לא נגמר רק בהם והתנועה היוותה השראה לדורות של אמניות ואמנים וכנראה אחראית במידה רבה לאופן שבו ציור ואמנות בכלל נראים בימינו. לאחר חודשים רבים שבהם הרבה מהיצירות באוסף ירדו למחסנים בשל האיום שמאז ה7.10, הן עולות לאור שוב, והתערוכה תכלול אוצרות מאוסף המוזיאון עם כמה שחקני חיזוק מאוספים אחרים.

חלק מהחידוש שהציעו האימפרסיוניסטים היה חיבור בלתי אמצעי עם הטבע הסובב אותם. אנחנו נבקר בתערוכה הזו כחלק מסיור שיבחן את הקשר בין האדם לטבע כפי שהוא בא לידי ביטוי בתערוכות השונות המוצגות כעת במוזיאון תל אביב – בין הקלאסיקות של האימפרסיוניזם לאמנות עכשווית מקומית. פרטים נוספים על הסיור בקישור

התערוכה החל מתאריך 10.7, מוזיאון תל אביב לאמנות שדרות שאול המלך 27 תל אביב

להאמין Believe إرتياء. תערוכה קבוצתית, במסגרת פסטיבל מנופים. אוצרת: רינת אדלשטיין
אנחנו תמיד כותבים על פסטיבל מנופים הירושלמי, בגלל שהוא ללא ספק אירוע האמנות החשוב של השנה הירושלמית ואחד המרכזיים בארץ. זה גם אירוע שהצליח לחולל שינוי אמיתי במרקם התרבותי של העיר, ולפצח את הדרך להנגיש אמנות לקהילות שונות ולא להשאר "סטרילי". אבל הפעם אנחנו רוצים לשים את הדגש על התערוכה המרכזית שתוצג במבנים שונים שנמצאים במתחם הר ציון בעיר העתיקה. הר ציון הוא מקום שיש בו אתרים קדושים לשלוש הדתות, הוא גם מקום שמצד אחד עומד כנגד מהלכי הזמן ובאותה נשימה מהווה גם סממן לתקופות משתנות – בעיקר לנוכח משברים שחוזרים שוב ושוב באזור המסוכסך והפצוע שלנו. התערוכה (כמו גם הפסטיבל כולו השנה) היתה אמורה להפתח באוקטובר האחרון, ומן הסתם עברה כמה שינויים והתאמות לאור אירועי הזמן האחרון. עם המטען הזה, היא מבקשת לשקף את כוחה של אמנות ליצור שינוי, להביא נחמה, להאמין.

ערב הפתיחה של "פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית ירושלים"  ייערך  ביום שלישי , 9.7 עם פתיחת התערוכה המרכזית מופע של מקהלת גיא בן הינום בכנסיית הדורמיציון.
מידע נוסף על התערוכה ועל אירועי הפסטיבל באתר

אשמורת ראשונה, תערוכת יחיד למיכה אולמן. אוצר: רון ברטוש

1973, מלחמת יום כיפור היא נקודת המוצא למערך התערוכות החדש במוזיאון הנגב, 50 שנה של חיים בין מלחמות, 50 שנה של יצירה בין מלחמות. גולת הכותרת היא תערוכת היחיד של מיכה אולמן – המאסטר המקומי שלנו, חתן פרס ישראל וזה שעבודותיו מוצגות בכל העולם. אולמן מוכר במיוחד בזכות המיצבים תלויי המקום שלו, ברוב המקרים (לפחות בשנים האחרונות) הם עשויים אדמה והם ברי חלוף. לא מפתיע שרון ברטוש בוחר להציג דבר מה אחר לגמרי, זה מאוד מתאים לו כאוצר שאוהב לחשוף עבודות שנשכחו, וגם בהיותו חובב רישום והדפס ידוע. אם כן, ברטוש בוחר להציג דווקא את "רישומי מחנה", סדרה שאולמן יצר בזמן מלחמת יום כיפור. מעניין לבחון את נקודות המפגש והשוני בין סוגי המדיום שאולמן משתמש בהם, ובמיוחד מעניינת השפעת המלחמה והשירות הצבאי על האמן המיוחד הזה, שהיה אז בן 34 בלבד.

במקביל תפתח גם התערוכה הקבוצתית "73-23 סלון וידאו בין שתי מלחמות" באוצרות הצוות המנצח של זומו המוזיאון שבדרך – אוצרות: מילנה גיצין אדירם מעין שלף ושחר בן־נון

החל מתאריך 15.7, מוזאון הנגב לאמנות רח' העצמאות 60, באר שבע

מידע נוסף באתר המוזיאון

קורסי קיץ 2024

קורס סיורים בהדרכת עברי באומגרטן ועמית רובין
כמיטב המסורת, גם השנה אנו מזמינים אתכם להצטרף לקורס קיצי של סיורי אמנות עכשוויים. סדרה בת ארבעה מפגשים שתוביל אותנו אל אתרי תרבות שונים ותפגיש אותנו עם מיטב אנשי האמנות הפועלים היום.
השנה, נשוטט על צירים שונים של תולדות האמנות – מהאימפרסיוניסטים, לציור פיגורטיבי ישראלי, למרחב הציבורי ולאמנות העכשווית הבועטת ביותר.

מידע נוסף

מפגש בין כוכבים תולדות האמנות נושקות לאמנות ישראלית היום. בהנחיית יונתן אולמן
סדרה ייחודית זו משלבת בין הרצאות בנושאי חתך מתולדות האמנות לבין מפגשי סטודיו אצל אמנים ואנשי מקצוע מובילים בשדה האמנות העכשווית בארץ. כל מפגש יתחיל בהרצאה פרונטאלית בליווי מצגת שקופיות אשר נוגעת בסוגיות בוערות בשיח האמנותי המודרני והעכשווי; בחלק השני נעבור למפגש עם אמנים עכשוויים, אוצרים ואספנים מהשורה הראשונה, אשר מגיבים או שיצירתם נקשרת לאותה התופעה או תקופה שנבחנה בהרצאה.

מידע נוסף

מוזיאון הנגב, מיכה אולמן, רישומי מחנה, 1978

מתוך פרוייקט חפץ מעבר. צילום שונית פלקו זריצקי

להמיר כאב ליופי. המלצות הסופ"ש 6-8.6

מאז השבעה באוקטובר ידענו כל כך הרבה כאב. בעת כתיבת שורות אלו אנחנו מתבשרים על מותם של עוד חטופים בשבי החמאס. ביניהם חיים פרי שהקים והפעיל גלריה ומרכז אמנות במבנה היסטורי בשדות של ניר עוז – אקט כל כך מלא השראה ותקווה שהסתיים בצורה אכזרית כל כך. בתוך כל הכאב הבלתי נסבל הזה, חייבים למצוא גם יופי כדי להמשיך. תערוכות השבוע מנסות כולן להתמיר כאב לאמונה ויופי – ואנחנו איתן.
בגלריה אינדי משיקים חלל חדש ומביטים השמימה; במוזיאון יפו יעל סלומה מחפשת תקווה במוזיקה; פרויקט מרגש מחדש חפצים בעלי משמעות שנהרסו בשבעה באוקטובר ובפינת הבונוס – מיצב סאונד מסקרן בירושלים.

שיהיה סופ"ש של יופי מתוך הכאב,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

אילן כרמי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה אינדי, תל אביב

אילן כרמי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה אינדי, תל אביב

'בראשית ברא', תערוכת יחיד של אילן כרמי. ליווי אוצרותי: ג׳ניפר בלוך
ישנו גרפיטי נפוץ המתנוסס על קירות תל אביב בשנים האחרונות ושואל "הסתכלת היום לשמים?" זוהי קריאה להתעלות מעל היום יום הכאוטי והמשתנה אל משהו שמעבר – עקבי, בלתי תלוי, נצחי. מי שמביט בכל יום אל השמים מבעד לעדשת המצלמה הוא אילן כרמי, שתערוכת היחיד שלו תשיק את החלל החדש של גלריית הצילום אינדי בקריית המלאכה. במהלך השנים האחרונות מצלם כרמי את השמים כל יום, אם מהקרקע ואם ממטוס, אם בשקיעה ואם בזריחה, עננים ושמים צלולים, חורף וקיץ. אל התמונות הפסטורליות האלה מצרף כרמי כותרת מאירועי היום. כך הופכים השמים הניטרליים והמנותקים לסוג של יומן לאירועים המתרחשים תחתם. כשמסתכלים על עננים לבנים יחד עם המשפט "הרוצחים חוסלו" או שמים אדומים בצירוף "מבחן בג"צ" נטענים אירועי היומיום משמעות מיתית מיוחדת. ואולי בעצם השמים דווקא שופטים אותנו על "השטויות" שבהן אנחנו מתעסקים פה למטה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.6, 20:00, גלריה אינדי, התנופה 6 (המפעל 5), קומה 4, תל אביב
אירוע פייסבוק

'הרועה', תערוכת יחידה של יעל סלומה. אוצר: יואב וינפלד; ייעוץ אמנותי: הדסה כהן
איך שומרים על אמונה בזמנים קשים? זו שאלה שהפכה לאקוטית במיוחד בימים אלה. זו גם השאלה שעומדת בבסיסה של תערוכתה של יעל סלומה במוזיאון יפו. בתערוכה מביטה סלומה אל מקום בלתי צפוי בחיפושה אחר האמונה – המוזיקה הפופולרית. ואולי זה לא כל כך בלתי צפוי. בעידן העכשווי, מחליפה פעמים רבות המוזיקה את התפילה ומשמשת ככלי לחיבור בלתי אמצעי ואינטימי עם אלוהים, הבריאה, או הרוח. בתערוכה מוצב מיצב וידאו שאפתני בן שישה ערוצים שמציגים קטעים משירים ו-וידאו קליפים בהם מופיעים פסוקים מ-מ"מזמור לדוד" מספר תהילים. בעבודת וידאו נוספת מנסה מוזיקאי במשך שש שעות להלחין מחדש ולשיר את המזמור האיקוני בסגנונות מוזיקליים שונים. החזרתיות בשתי העבודות עושה תפקיד כפול – היא מנתקת את הפסוקים מהקשרם הרוחני אך בה בעת יוצקת לתוכם משמעות חדשה של רוחניות עכשווית

אירוע פתיחה: יום שישי 7.6, 12:00, מוזיאון יפו, טיילת מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה
אירוע פייסבוק

'חפץ מעבר', תערוכה ופרויקט שיקום. אוצרת: מיכל קרסני
כשחושבים על השבעה באוקטובר, מייד חושבים על האובדן המחריד והבלתי נתפס של חיי אדם, הרס של קהילות שלמות וכמובן גורלם שובר הלב של החטופים. בתוך כל האובדנים הגדולים והכבדים האלה, חפצים ורהיטים שנהרסו ונשרפו נחשבים לנזק אגבי ומשני לעומת כל השאר. אבל החפצים שאנחנו אוספים סביבנו במהלך השנים והדורות הם מה שמרכיב ובונה את חיינו, את הזכרונות, את הקשר שלנו עם הבית והמשפחה. פרויקט 'חפץ מעבר' מחבר בין מעצבים ואנשי קראפט לתושבי העוטף בכדי לשפץ ולשחזר חפצים ורהיטים שניזוקו במתקפה. במקרים בהם החפץ ניזוק מעבר לתיקון, יוצרים ממנו המעצבים חפץ חדש שמכיל בתוכו את זכרונו של הישן. בתור אנשים של אמנות ועיצוב, יש ביוזמה הזו משהו שנכנס לנו עמוק בלב ומוכיח את מה שאנחנו מרגישים מזמן – אמנות ועיצוב הם לא רק חלק מהחיים – הם בעצמם החיים.
פתיחה שקטה: יום רביעי, 5.6, בין השעות 18:30-20:00 גלריה ADA בעזריאלי שרונה, דרך בגין 121, קומה 2, תל אביב. התערוכה תוצג כחודש.
שעות פתיחה א'-ה' 10:00-18:00, יום ו' 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס 
'Cisterns of Mercy', מיצב סאונד של זוהר שפיר. אוצר: אמיר בולצמן
המוזיקאית זוהר שפיר (הידועה בסצינה האלטרנטיבית בשם הבמה Nico Teen) מציגה בגלריית הסאונד הירושלמית 'בית התה' יצירה קולית שהיא תוצר של שנים של חיפוש מוזיקלי בלתי מתפשר. המקהלה ביצירתה של שפיר משתמשת באלמנטים וקונבנציות של תרבות הפופ, אך משבשת אותם במתכוון כדי ליצור משהו חדש ואחר. לדבריה של שפיר, ״ההיגיון אִכזב שוב ולכן נפנה לו עורף ונצעד עמוק יותר לעולם פנימה״. ואכן, השהיה במבנה היפה והמיוחד של 'בית התה', שהפך לגלריה ייעודית לעבודות סאונד בחצר בית הנסן, היא חוויה חלומית, מדיטטיבית ומיוחדת.
העבודה תוצג עד 30.7 בבית התה – גלריית סאונד בבית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
שעות פתיחה: ב׳–ה׳: 10:00–22:00, ו׳: 10:00–14:00
ביום חמישי, 6.6, 19:30, יערך במקום שיח עם האמנית והאוצר על תהליך העבודה, והאזנה משותפת לעבודה.
פרטים נוספים באתר המיצב

יעל סלומה, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון יפו

יעל סלומה, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון יפו

פואטיקה. המלצות הסופ"ש 16-18.5

אם להשתמש במטאפורה משפחתית, אפשר לומר ששירה היא אחותה הגדולה והמיושבת של האמנות. יש משהו באינטימיות של מילה כתובה בספר שקשה לשחזר באמצעים המקובלים של האמנות הפלסטית, שתופסים מקום בחלל ומעמתים את הצופה עם הצורה, הצבע והמימדים שלהם. תערוכות השבוע יוצאות מתוך שירה כנקודת הפתיחה שלהן, ומבקשות לשמר משהו מהאינטימיות והעדינות שיש לאחות הפואטית.

בערש התרבות הישראלית המתגלם בבית ביאליק בתל אביב, מחברת האוצרת ד"ר סמדר שפי בין הטבעי למעובד; בגלריה החדשה באצטדיון טדי אוצרת האמנית איילה לנדאו תערוכה על התבגרות והתגברות; בגלריה רוטשילד אסנת בן דב משוררת באמצעות מצלמה ופילם; והמלצת הלוקאלז שלנו הפעם בונציה עם טקסט יפהפה ועטור ציטוטי שירה שנכתב על ידי לקוחה ותיקה שהצטרפה אלינו לסיור.

שיהיה סוף שבוע פיוטי במיוחד,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

עופר ללוש, מתוך תערוכה קבוצתית בבית ביאליק, תל אביב. צילום: תום פורת

'אור וערגה', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ד"ר סמדר שפי
המפגש הטעון בין טבע ותרבות עומד בבסיס תערוכה חדשה בבית ביאליק. העבודות המשתתפות בתערוכה נשזרות לתוך אחד הבתים היפים בתל אביב, שלאחרונה עבר תהליכי שיפוץ ושימור מאסיביים. העץ הטבעי והגולמי בעבודתן של סיגלית לנדאו ושיר סניור פוגש את הרהיטים המכובדים של חדר האוכל ומזכיר להם מאיפה הגיעו; עופר ללוש ממשיך את העיסוק שלו בפני השטח של פני הדיוקן; מעיין אליקים הופך את החדר בראש המבנה למעין מגדלור שעושה שימוש בטכניקות מעולם עיצוב הספרים וחנאן אבו חוסיין משתמשת במוטיבים מוכרים מעבודתה כמו שיבולים וצבע זהב כדי ליצור מעין שדה שהוא ממשי באותה מידה שהוא פואטי. סמדר שפי מצליחה בכל פעם מחדש להתערב בתוך בית ביאליק בצורות מפתיעות, ובכלל הרעיון הזה של שילוב בין אדריכלות, שירה ואמנות – היסטורי והווה, הוא גילום של מה שמעניין היום והוא שבירת גבולות בין זמנים ומדיומים – כי השלם גדול מסך חלקיו.

בהשתתפות: סיגלית לנדאו ושיר סניור, עופר ללוש, חנאן אבו חוסיין, מעיין אליקים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 19:30, בית ביאליק, רחוב ביאליק 22, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

‘Girls Just Wanna’, תערוכה קבוצתית. אוצרת: איילה לנדאו
יש שרואים בילדות שלהם גן עדן נשכח, אחרים יכולים לזכור אותה כמקום פצוע או כואב. נדמה שכך או כך, כולנו נסכים שגם בבגרותנו הילדות עדיין מפעמת בנו ומעצבת את גורלנו במידה רבה. בתערוכה החדשה שהיא אוצרת בגלריה באצטדיון טדי, מבקשת האמנית איילה לנדאו לבחון את הדרכים העדינות והנסתרות בהן נוכחת הילדות בחיינו כעת. לנדאו בוחרת לעשות זאת באמצעות אנסמבל נשי מרשים של אמניות מעולות המתייחסות לחוויית ההתבגרות הנשית, אך עושות זאת בדרכים שאינן דווקא "נשיות" במובהק. ההשראה לתערוכה מגיעה מסרט תיעודי על חייה של האמנית הענקית לואיז בורז'ואה שהיתה מאסטרית בלשזור את סיפור חייה והתבגרותה אל תוך אמנות מתוחכמת ומרגשת. שמה של התערוכה כמובן מרמז לשיר הידוע של סינדי לאופר, אך בניגוד אליו שקובע שבנות רוצות רק לכייף, השם המקוצץ פותח את טווח האפשרויות באופן מסקרן.

בהשתתפות: עדן אורבך עפרת, ריקי אלקיים, ביאנקה אשל גרשוני, ענת בצר, איזבלה וולובניק, סיון לביא, יעל מאירי, אילה נצר, גליה פסטרנק, ניל וקרין רומנו, ליאור שור.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של יאיר חובב
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 20:00, הגלריה החדשה טדי, אצטדיון טדי (שער 22), ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

'נור', תערוכת יחיד של אסנת בן דב
שלא כמו שתי התערוכות האחרות בהמלצות, תערוכתה של הצלמת המשובחת אסנת בן דב אינה יוצאת משיר או פזמון. אבל כשמביטים בעבודותיה הוירטואוזיות והעדינות של בן דב אפשר לומר בפה מלא כי היא כותבת שירה באמצעות מצלמה. כמו בשירה מינימליסטית אמיתית, לוקחת בן דב חפצים, פירות, ירקות ופרחים והופכת אותם באמצעות אור, זמן חשיפה והדפסה לרגעים פואטיים ונעז ונאמר אפילו – נשגבים. העבודות בתערוכה נוצרו סביב הפרידה של האמנית מאמה, שנפטרה לפני שנים ספורות – דרך חפצים שהיו שייכים לאם ודרך אלמנטים סמליים מחייה, שוזרת בן דב שיר אהבה לאמה המנוחה ואיתה לכל אם שהלכה ולבית שאבד. אמנות גדולה המחלצת שירה מהיומיומי ויופי מהכאב.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, משה מאור 2, קומה ראשונה, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – ונציה
מלכה מהולל היא לקוחה ותיקה שלנו ואישה שאנחנו אוהבים מאוד. אפשר לומר שהיא מלווה את שני ורנר כמעט מתחילת הדרך ועם השנים הפכה להיות גם חברה, ומישהי להתייעץ איתה, וכמובן אורחת מבורכת בסיורים השונים.
בנוסף לכל, היא גם כותבת מחוננת וצלמת! מלכה הצטרפה לסיור האחרון שלנו בונציה ואנחנו משתפים אתכם ברשימה היפה שכתבה על החוויה. ממש כאן בקישור 

הכתיבה היפה עשתה לכם חשק? נותרו עוד מקומות בסיורי יוני הקרובים שלנו שכבר מגיעים מעבר לפינה! פרטים בקישור

ניל וקרין רומנו, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה החדשה באצטדיון טדי, ירושלים

זר לא יבין זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.5

גלריה שנפתחת מחדש לאחר אירוע טראומתי, אמנית שלוקחת את עבודתה עוד צעד קדימה ואמנים שמשתמשים בחוויותיהם האישיות כדי לספר סיפור רחב יותר. את כל אלה קשה לראות במבט חיצוני והם דורשים הכרות מעמיקה יותר עם שדה האמנות והדמויות המרכיבות אותו. המלצות השבוע הן הנסיון שלנו להכניס אתכם בסוד העניינים.
גלריה בארי פותחת את הסניף התל אביבי המיוחל שלה עד שתחזור למקומה הטבעי בקיבוץ; במעבדה מפרקת לילי כהן פרח-יה את הציור למרכיביו הראשוניים; ובגלריה רוזנפלד מציג הצמד נוי ותמיר תערוכה אישית מאוד וציבורית מאוד בו זמנית. בהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה לעאישה עראר בגלריה דביר בפריז.

ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

לילי כהן פרח-יה, מתוך תערוכת יחידה במעבדה, תל אביב

'ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי', תערוכת יחיד של מתי אלמליח והשקה של גלריה בארי בתל אביב. אוצרת: סופי ברזון מקאי

כמה חיכינו להמלצה הזו. בתוך ים שברון הלב של השבעה באוקטובר, התמונה של גלריה בארי שרופה עד היסוד דקרה לנו בלב במיוחד. אחרי חודשים שבהם תערוכות הגלריה התארחו בחללי אמנות ברחבי הארץ, סוף סוף היא משיקה את החלל החדש, וכפי שהם מדגישים, הזמני – בתל אביב!  נדמה שאין מתאימה מתערוכתו של מתי אלמליח כדי להשיק את חלל הגלריה החדש – הצילום של אלמליח מציג דיוקנאות עצמיים שלו מלאי עדינות ושבריריות בתוך חללים שנראים כחדרי מלון וחדרי המתנה. השילוב בין החשיפה האינטימית של אלמליח לבין החדרים הזרים מסמל אולי במשהו את הגלריה שנעקרה ממקומה. ובעיקר התמונות מזקקות מבט עדין ומלא חמלה על זהות, מגדר, גוף וגיל. אלה ימים שקשה לדבר בהם על ניצחון. המילה המפוארת הזו קיבלה משמעות אחרת ומורכבת יותר אחרי מאורעות השבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם. ובכל זאת, נצחונות אפשר וצריך לחגוג, גם אם הם לא מושלמים. הקמתה המחודשת של גלריה בארי, במיוחד כשנעשתה באמצעות סולידריות של קהילת האמנות הישראלית כולה, היא בהחלט ניצחון כזה. ברכות חמות לצוות גלריה בארי, מתרגשים איתכם עד השיבה הביתה ואחריה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תנשמי', תערוכת יחידה של לילי כהן פרח-יה. אוצר: שרון תובל

בתערוכה החדשה שלה במעבדה של שרון תובל ברחוב הרצל בתל אביב, ממשיכה לילי כהן פרח-יה לאתגר את המצע הציורי כפי שהיא עושה באופן עקבי בעבודותיה בשנים האחרונות. אנחנו עוקבים במשך שנים ארוכות אחרי עבודותיה של כהן פרח-יה ולא נדיר למצוא אותה מציירת על ניירות פרגמנט, או הדפסים בפורמטים לא שגרתיים ועוד דרכים לאתגר את המדיום. כעת היא פורצת גבולות חדשים ומפרקת את הציור לחלוטין לאלמנטים פיסוליים נפרדים שממלאים את חלל הגלריה ומאפשרים לצופה להיטמע בתוך יצירת האמנות. גם כאן, לא מסתפקת האמנית בפירוק הציור בלבד, אלא גם עושה שימוש בחומרים ואלמנטים לא שגרתיים כמו נייר מכווץ, ניילון ואלמנטים פיסוליים אחרים בכדי לייצג את חלקיו השונים של הציור המפורק. המסע הארוך שלנו בעקבות עבודתה של לילי כהן פרח-יה לאורך השנים תמיד הניב רגעים מרתקים ונראה שזה עוד אחד מהם. יש למה לחכות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

'בפרקים הקודמים', תערוכת יחיד של נוי ותמיר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

מה שמחבר קהילה למקום הוא אוסף של סיפורים. לפעמים הסיפורים האלה מרגישים פרטיים ואישיים, אבל ברגע שמספרים אותם למישהו אחר מגלים שהוא או היא חיו סיפור דומה מאוד. כך נוצר בית. צמד האמנים הצעיר יחסית נוי ותמיר הספיקו כבר לעשות לא מעט בקריירה הקצרה שלהם וכעת בתעוזה שלא לומר מעט חוצפה בריאה האופיינית להם הם עורכים סוג של "רטרוספקטיבה בתערוכתם הראשונה בגלריה רוזנפלד. נוי ותמיר יוצרים תערוכה שהיא בו זמנית גם אינטימית ואישית מאוד, אבל גם ממקמת אותם בתוך קהילות רחבות יותר ובתוך הזמן בו הם חיים. כך אנחנו מקבלים נקודות מבט ייחודיות על החוויה של נוער קווירי בארץ, על אקטיביזם מתמשך, על החיים לצד ובתוך מלחמה שאינה נגמרת ועוד. כמעט כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בתוך אחד מהתרחישים הללו. שלבו את זה עם הסגנון הבלתי ניתן לחיקוי של הצמד והחיבה שלהם לפיסול לא שגרתי ותקבלו קרנבל מאוד ישראלי ועכשווי. תענוג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

 ‘There was love, there was death, and there was you’ תערוכת יחידה של עאישה עראר

תערוכת יחידה של אמנית פלסטינית בגלריה ישראלית בפריז – בימים אלו זה נשמע מינימום כמו "ואריה עם גדי ירבץ" והנה זה בדיוק מה שקורה כרגע בסניף הפריזאי של גלריה דביר. האמנות של עאישה עראר לא משדרת מייד פוליטיקה, אבל היא בהחלט זועקת מעומק הלב זהות, נשיות ואחרוּת. הציור הפראי והיצרי של עראר הולך כנגד כל סטריאוטיפ שננסה להלביש על הסיטואציה ואולי דרך שבירת המוסכמות הצפויות נצליח ליצור גשר בר קיימא בין תרבויות.

התערוכה מוצגת עד 15.6, בגלריה דביר, פריז
בכתובת: Dvir Gallery, 13, rue des Arquebusiers, Paris
פרטים נוספים באתר התערוכה

נוי ותמיר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב