ארכיון תגיות: סלה-מנקה

מתוך הפירוק, בונים יחד. המלצות הסופ"ש 15-17.2

שני דברים היכו בנו בעוצמה אדירה מאז השבעה באוקטובר. אחד מהם היה המהירות המחרידה שבה מתפרקים קונספציות וגם מבנים פיזיים שהיו לנו ברורים מאליהם ויציבים. יקח לנו כנראה שנים להתאושש מהגילוי הזה – גם פיזית וגם נפשית. הדבר השני שגילינו הוא כוחו של הביחד. הקלישאה של "ביחד ננצח"  הוכיחה את עצמה, הבנו שהיכולת להתאגד יחד היא מפת הדרכים להתאוששות, ריפוי וצמיחה מחדש. תערוכות השבוע עוסקות בשני הקצוות של הספקטרום הזה בפירוק וההתאגדות יחד כדי לבנות מחדש. הלוואי שנדע ללמוד מהן.

בגלריה של עין הוד, תערוכה שמאגדת כמה מקבוצות האמנות החשובות – אך גם הנשכחות שפעלו ופועלות פה; בגלריה הקוביה בירושלים תערוכה שעוסקת בהתפרקות; ובמרכז אדמונד דה רוטשילד תערוכה שחוקרת את האופן שבו המרכז העירוני מספק לנו מקלט. גם אנחנו חוזרים לסיור האהוב שלנו באוסף דובי שיף לאמנות במלון גורדון ביץ' בתל אביב.

שתהיה שבת של שלום,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

.ניר ג'ורג'יו לוין, נמל לילי (הדמיה), מתוך תערוכה קבוצתית במרכז אדמונד דה רוטשילד, תל אביב

'שחקני נשמה – קולקטיבים באמנות הישראלית', מקבץ תערוכות קבוצתיות. אוצרת: צאלה קוטלר הדרי

קבוצות אמנות היוו חלק מסצינת האמנות המקומית החל מתחילת הדרך. בתוך עולם אמנות שיכול להיות אינדיבידואליסטי ובודד, השתייכות לקבוצה היא דרך לפעול בצורה שיתופית יותר וגם להגדיל את ההשפעה והתהודה של יצירת האמנות. שנאמר, השלם גדול מסך חלקיו. מאז תחילתה של יצירת אמנות בארץ ועד היום קבוצות אמנים שונות נוצרו, השפיעו, הפכו לאיקוניות וגם התפרקו בקול רעש גדול. כעת מארחת הגלריה בעין הוד – בעצמה מרכז של קהילת אמנות שהיתה פעם ציר מרכזי של עולם האמנות הישראלי – תערוכה מונומנטלית בנושא זה. התערוכה מאגדת כמה מהקבוצות החשובות ביותר בנוף המקומי, אז והיום. בהשאלה מעולם הלהקות, אפשר לקרוא לזה "סופר גרופ" של קבוצות האמנות בארץ. התערוכה בוחנת שאלות על הערך של קבוצה וגם מה גורם לחלקן להכנס לקאנון ולחלקן להישכח כלא היו.

בהשתתפות חברי וחברות הקבוצות האמנותיות: אנייה, גלריה בנימין, הנביאים, הברביזון החדש, עין הוד, 10+, סלה–מנקה, SIRA

אירוע פתיחה: שבת, 17.2, 12:00, הגלריה לאמנות עין הוד
פרטים נוספים באתר התערוכה

'המרכז אינו יכול להחזיק', תערוכה קבוצתית. אוצר: רון קונר

בימים אלו, השורה ״דברים מתפרקים, המרכז אינו יכול להחזיק״, נשמעת כאילו נלקחה מהחדשות. למעשה מדובר בציטוט משירו הנודע של המשורר האירי הגדול ויליאם בטלר ייטס. השיר 'ההתגלות השנייה' נע בין חורבן לתקווה ואילו התערוכה מתמקדת דווקא בשורה השלישית מהשיר העוסקת בהתפרקות. במקרה הזה התפרקותו של הדימוי אל תוך הפשטה וקומפוזיציות שבורות וסוריאליסטיות. הינדה וייס מציגה קולאז' וידאו שמפרק סצינות עירוניות לכדי דימויים שכמו נלקחו מציור של אשר או מגריט. אירית חמו יוצרת קומפוזיציות מאבק שנחת על הנייר ודורצ'ין מציג את פסלי הפלדה הקרועה שהפכו למזוהים איתו. אלה ושאר משתתפים בתערוכה מציגים חורבות והריסות שאינן מתפתות לאסתטיקה רומנטית, אלא מביטות להרס ולפירוק בעיניים ומבקשות למצוא דרכים להתמודד איתם. בימים אלו של התפרקות ושבר זו יכולת שאנחנו זקוקים לה נואשות.

בהשתתפות: יעקב דורצ'ין, אפרת קליפשטיין, הינדה וויס, פנינה רייכמן, אירית חמו, טמיר חן

אירוע פתיחה: יום שישי, 16.2, 11:00, הקוביה, רחוב יהושע ייבין 13, ירושלים
אירוע פייסבוק

'עיר מקלט', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רעות ברנע; אוצרת משנה: יעל יעקבס

תל אביב, אבל גם ערים גדולות באופן כללי הופכות במשך הזמן לסוג של "עיר מקלט". האופי המכיל והמקבל שלהן, בשילוב עם הזדמנויות תעסוקה ותרבות מגוונות מזמנות אליהן "פליטים" ממקומות קטנים וקרתניים יותר. אחרי השבעה באוקטובר הפך המונח "עיר מקלט" לטעון הרבה יותר, כשערים ומקומות רבים ברחבי הארץ – תל אביב ביניהם – הפכו לאתרי מחסה לפליטי האסון בדרום והמפונים מגבול הצפון. התערוכה, ששמה ניתן לה לפני השבעה באוקטובר, ביקשה לשאול שאלות פילוסופיות יותר על הדרך שבה אנחנו מוצאים מקלט בתוך מרקם החיים העירוני. אחרי השבעה באוקטובר ובשיאה של מלחמה אכזרית שסופה לא נראה באופק, התערוכה באל כורחה נוגעת גם באופיו הליטרלי והפיזי מאוד של מקלט ומחסה. יש פשוט מילים שלעולם לא יחזרו להיות מה שהיו.

בהשתתפות: אופיר קרין (מיטלפונקט), אורי שיפרין ענבי, אורן רוזנסל, הגר ליברזון, מישל בוגינסקי, נועם שתרוג, ניר ג'ורג'יו לוין, רבאב אבו סעדה, תום מאור

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.2, 20:00, מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
אירוע פייסבוק

סיור חדש – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' בתל אביב 1.3

הסיור המיוחד שלנו במסדרונות של מלון "גורדון ביץ'" חוזר! בואו לגלות את אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים. הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף.

פרטים והרשמה בקישור 

אפרת קליפשטיין, מתוך תערוכה קבוצתית בקוביה, ירושלים

אמת חבויה. המלצות הסופ"ש 27-29.4

אמת חבויה. המלצות הסופ"ש 27-29.4

בזמן האחרון נדמה לפעמים שהאמת היא רעיון שיצא מהאופנה. בין מציאות מדומה לבינה מלאכותית לפוטושופ ולפייק ניוז – אי אפשר כבר לסמוך על מראה עיניים או על משמע אוזניים ואנחנו נשארים מול עולם מורכב ומבלבל. יכול להיות שהגיעה העת לחשוב על מודלים חדשים ואחרים של חתירה לאמת, כאלה שלאו דווקא עוברים בקו ישר. תערוכות השבוע טוענות שאמנות יכולה וצריכה להציע מודל ונתיב כאלה.

בגלריית הלובי חושף סאהר מיעארי את האמת שחבויה ביסודות הבניין; בגלריה אלמסן תערוכה הנוגעת למתח בין מציאות ממשית למציאות מסונתזת; במרכז מעמותה בבית הנסן ממשיך האמן הותיק מאוד דב אור נר להלחם במפלצות של חייו באמצעות אמנות; ובהמלצות הלוקאלז – קפיצה קטנה למדריד.

סופ"ש אמיתי ונעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

אנה מירקין וקתרינה טרודזינסקי, מתוך תערוכה זוגית בגלריה אלמסן, יפו

'שמש שקרנית', תערוכה זוגית של אנה מירקין וקתרינה טרודזינסקי. אוצרות: יולנדי גווס והלן סופי מאייר

התקופה האחרונה מאופיינת ביחס האמביוולנטי שלה למציאות הממשית שסביבנו. עם עלייתם של כלים כמו בינה מלאכותית המסוגלת ליצור דימויים מלאכותיים שנעשה קשה להבדיל בינם לבין דימויים אמיתיים, בשילוב עם מושגים כמו "פייק ניוז" או "עובדות אלטרנטיביות" המופצות במהירות. נדמה שקשה יותר ויותר להבחין בין המציאות הממשית לזו המומצאת. התערוכה בגלריה אלמסן המוצלחת משתמשת בדימוי של "שמש שקרנית". כך גם הדימויים בתערוכה שמערבבים בין מציאות ממשית לדימויים דיגיטליים ומערערים את התפיסה שלנו על מה אמיתי ומה לא. התערוכה היא המשך של תערוכה שהוצגה בגלריה בברלין ושני חלקי התערוכה מתייחסים לסביבה המיידית של שתי הגלריות וכך מתערבבים חוץ ופנים ודמיון דיגיטלי ומציאות. תערוכה ברוח התקופה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.4, 20:00, גלריה אלמסן, רחוב הפנינים 1, יפו. אירוע פייסבוק

'טוברג׳י', תערוכת יחיד של סאהר מיעארי. אוצרת: אורית מור

המילה "טוברג'י" בערבית מתייחסת לפועל הבניין העוסק בטפסנות, זהו הפועל שאחראי לסדר קרשים ולקשור אותם זה לזה כדי לייצר את התבנית אליה יוצקים את הבטון שעליו מתבסס הבניין כולו. האמן סאהר מיעארי, שבעברו שימש כטפסן בעצמו מתייחס באירוניה ובביקורתיות למונח הטעון והגזעני "עבודה ערבית". מדובר במונח שמסמל עבודה גרועה וחובבנית, אך בפועל הרוב המוחלט של הבניינים בארץ נבנו באמצעות עבודתם של פועלים פלסטיניים. העבודות של מיעארי הן הצבות תלויות מקום שעושות שימוש בשפה החומרית של עבודות בניין עם חומרים כמו בטון, חוטי ברזל, שמן וצינורות. הם מנכיחים בתוך החלל הסטרילי של הגלריה את מה שרוחש מתחת לפני השטח. בפראפרזה על מילות השיר של מאיר אריאל "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה" מיעארי בעצם אומר לנו – בבסיסו של כל בניין במדינה היהודית, יושב פועל ערבי שאחראי על יציקת היסודות. מעורר מחשבה

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.4, 20:00, הלובי, ארלוזורוב 6, תל אביב. אירוע פייסבוק

'עבודות חדשות', תערוכת יחיד של דב אור נר. אוצרים: סלה-מנקה

מפתה להתייחס לקרבת הזמנים בין פתיחת תערוכתו החדשה של דב אור נר ליום הזיכרון לשואה ולגבורה שאך זה חלף. האמן הוותיק (מאוד. בחודש שעבר חגג 96 ועוד הזרוע נטויה) התפרסם בשנים האחרונות בזכות ההתייחסויות הפרובוקטיביות והשנויות במחלוקת להיטלר ולשואה (חלקן בשיתוף יקיר המערכת גיל יפמן). אבל האמת שאור נר, מראשוני האמנות המושגית בארץ, הוא הרבה יותר מאמנות הנוגעת לשואה. בתערוכה החדשה שלו במרכז מעמותה שבבית הנסן בירושלים מוצגות עבודות חדשות ממגוון מדיומים כמו ציור, קולאז' זירוקס ואפילו עבודת סאונד, שרבות מהן עוסקות בקורונה והשפעתה, בדרכו ושפתו המיוחדת של אור נר. נראה שדב אור נר שם לו למטרה להתמודד עם המפלצות בהן נתקל במהלך חייו הארוכים – יהיו אלה צוררים נאציים או מגפות כלל עולמיות – בכלים של אמנות, אירוניה והומור. האם מצאנו כאן את הסוד לאריכות ימים? בכל מקרה מצאנו כאן מאגר בלתי נדלה של אמנות משובחת ויוצאת דופן.

ביום הפתיחה תתקיים גם הופעה של איתן חביב בשעה 12:45

אירוע פתיחה: יום שישי, 28.4, 12:00, מרכז מעמותה, בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים. אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז –  מדריד

רטרוספקטיבה של לוסיאן פרויד

אמנם עדיין אין לנו סיורים במדריד (אנחנו עובדים על זה ויהיו בקרוב), אבל מהתערוכה הזו לא יכולנו להתעלם!

רטרוספקטיבה של לוסיאן פרויד, אחד הציירים החשובים ביותר של המאה העשרים ותחילת העשרים ואחת. כמה מהקלאסיקות של האמן הבריטי המוערך שבין השאר צייר דיוקן של המלכה וידוע בציורי המודל הכנים ומלאי ההבעה שלו. אם אתם בשכונה, אסור לפספס.

פרטים נוספים באתר התערוכה

איפה כן יש לנו סיורים? פריז, לונדון, פורטו ועוד! הכנסו לקישור, בחרו עיר ומועד ובואו נדבר אמנות באירופה!

סאהר מיעארי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה הלובי, תל אביב

נשים 2021. המלצות הסופ"ש 24-26.6

מה זו אמנות נשית ב2021? האם אפשר או יש צורך עדיין לאפיין אמנות כזו? בכל ניסיון לתת מענה קונקרטי לשאלות האלה יהיה איזה ניחוח אנכרוניסטי. ועם זאת, שלוש אמניות מציגות בתערוכות המומלצות הפעם שיש בהן כמה מאפיינים משותפים. שילוב בין חקירה מעמיקה לבין תוצר אסתטי ומלוטש; חיבור חסר פשרות בין האישי לפוליטי; והקבלה בין ארכיטקטורה לגוף. מובן שאין בזה כל ניסיון לסיכום או לניסוח תשובה מוחלטת אבל אולי בחינת הקשרים האלה יכולה לתת מענה כלשהו או לפחות להניע התחלה של מחקר עכשווי בנושא. אנחנו בכל מקרה שמחים להמליץ על תערוכות של שלוש אמניות מעולות עם בונוס חשוב שכולן מוציאות אותנו מתל אביב, אל מחוץ למרכז העניינים המובן מאליו, עם דגש על ירושלים שמתחילה להסתמן כיעד חם לאמנות עכשווית.

במרכז מעמותה בבית הנסן מציגה שגית מזמר מהלך אמנותי רחב ועמוק הנוגע בנושא כואב; בסדנאות האמנים בירושלים מביטה אורית ישי על ירושלים ורואה גוף פצוע; במוזיאון וילפריד נבט יצחק חוזרת אל מעלליה הישנים, מפרקת ומרכיבה את אוסף המוזיאון במיצב וידאו מונומנטלי; ובפינת הבונוס גלריה שיתופית חדשה ומסקרנת בבית אליאנס בירושלים.

מאחלים לכולנו סוף שבוע של כוח נשי ובכלל,

שני ורנר וצוות Talking Art

"זהב חלוד", תערוכת יחיד של אורית ישי. סדנאות האמנים, ירושלים

"אמא אופיום", תערוכת יחיד של שגית מזמר. אוצרות: סלה-מנקה

להגיד על שגית מזמר שהיא אמנית רב תחומית זה אנדרסטייטמנט. בין השאר עובדת מזמר בציור, רישום, פיסול ו-וידאו. בנוסף היא עוסקת גם באוצרות, ואם כל זה לא מספיק אז היא גם פסיכולוגית מוסמכת. כך שאפשר להבין שהיא ניגשת ליצירת תערוכה מהזווית הרחבה ביותר שאפשר. הפעם בוחנת מזמר את הנושא הכואב והנפיץ של התמכרות לסמים ועושה זאת במגוון הכלים המעניין שרכשה. נקודת המוצא שלה היא מחקר שערכה בשימוש היסטורי וטקסי באופיום וגם בראיונות ושיחות עם מכור לסם. השילוב עם קולקטיב האמנות הרדיקלי והוותיק סלה-מנקה הוא מתבקש ומסקרן. התוצאה מבטיחה להיות רחבת היקף ומעמיקה, אך גם רגישה ונוגעת ללב.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 23.06, 19:00 מרכז מעמותה בבית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים. אירוע פייסבוק

"זהב חלוד", תערוכת יחיד של אורית ישי. אוצר: דביר שקד

העיר ירושלים היא כבר מזמן לא "ירושלים של מעלה". העיר הקדושה שמכונה במקורות "משוש תבל" עוברת תהליך אינטנסיבי של חידוש עירוני אחרי שנים של הזנחה והתוצאה בשטח היא אתר בניה אחד גדול. אורית ישי מתבוננת בעיר הפצועה ורואה בה גוף חי, כזה ששלל הסכסוכים שהיא עומדת במרכזם – הדתי, הלאומי והפוליטי – עושים בו כבשלהם ולא נותנים לו מנוחה. באמצעות צילום מטופל וקולאז'ים צילומיים מציגה ישי "ירושלים של מטה" כזו שמושפעת מאוד מהחיים עצמם שרוחשים בה מתחת ומעל לפני השטח. התזמון עם מה שעבר על כולנו לפני כחודש נותן לתערוכה טאץ' אקטואלי מצמרר. המזל הוא שהמגע הייחודי של ישי הופך הכל לאסתטי ומרהיב ומספק בכל זאת איזושהי נחמה קטנה.

באותו ערב תפתח במתחם גם התערוכה "ארץ פצועה" של האמנית אריאן ליטמן, באוצרות גליה בר אור.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 23.6, 20:00, סדנאות האמנים, רחוב האומן 26, קומה 3, אזור התעשייה תלפיות, ירושלים. אירוע פייסבוק

״זיכרון דברים״, תערוכת יחיד של נבט יצחק. אוצרת: שיר מלר-ימגוצ׳י

אם דיברנו בהמלצה הקודמת על החיבור בין אסתטי למצמרר, אין הרבה שעושים את השילוב הזה בצורה מדוייקת כל כך כמו נבט יצחק. עבודות המיצב המונומנטליות, המשלבות בין וידאו לאובייקט, כבר היו לשם דבר וקנו ליצחק פרסום עולמי. כעת היא מגיעה למוזיאון וילפריד היפה בקיבוץ הזורע, משתלטת על כל חלליו והופכת את אוסף המוזיאון עצמו לחומר גלם בעבודה חדשה ושאפתנית. מערכת היחסים ההיסטורית בין מוזיאון לאספן ידועה כטעונה והיא נוגעת בפוליטיקה של אמנות, כסף וכמובן לא מעט אגו. כמוזיאון שהתבסס בהקמתו על אוספיו של אספן ספציפי, מערכת היחסים הזו עומדת בתשתיתו של מוזיאון וילפריד ישראל עוד מתחילתו. כעת מבקשת יצחק לפרק ולהרכיב מחדש את הקשר הסבוך הזה ועושה זאת בדיוק בשפתה הייחודית הנעה בין המרהיב למעורר המחשבה. מעניין לחשוב על התערוכה הזו גם ביחס לטלטלה שעבר המוזיאון עם הפריצה והפגיעה באוסף שהתרחשה לא מזמן.

אירוע פתיחה: יום שישי, 25.6, 12:00, מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע. אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: "גן בעדן", תערוכה קבוצתית והשקת גלריה "תפוז". אוצרים: טליה פרי ודוד (דוכי) כהן

קבוצת בוגרות ובוגרים של בית הספר הגבוה לאמנות "פרדס" החליטו לא לחכות שיעשו להם מקום בעולם האמנות של אחרי האקדמיה, אלא ליצור את המקום הזה בעצמם והקימו את הגלריה השיתופית "תפוז". גלריות עצמאיות ושיתופיות תמיד מרגשות אותנו ואופיו המיוחד של בית הספר מבטיח שהתפוז לא יפול רחוק מדי מהעץ. יהיה מעניין

בהשתתפות: מירב אל-עיני, טל אקשטיין, חמוטל בר כהן, ריקה גרינפלד, דוד (דוּכי) כהן, שלומית לב-רן, אלקנה לוי, הילה מדינה אמיר, אימרי פניאל, טליה פרי וקלוד משה קמון
באותו ערב יציינו בבית אליאנס את פתיחת אירועי הקיץ של מתחם התרבות הפועל במקום עם עוד תערוכות ואירועים.
אירוע פתיחה: יום רביעי, 23.6, 20:00, בית אליאנס, כי"ח 5, ירושלים
אירוע פייסבוק פתיחת גלריה תפוז
אירוע פייסבוק אירועי קיץ בבית אליאנס

״זיכרון דברים״, תערוכת יחיד של נבט יצחק. מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע