מפה. מערכת סימנים שנועדה לתרגם שטחים ממשיים אל מצע דו ממדי, ולאפשר הבנה של נוף, הבחנה בין סוגי מתאר, הבהרה של משעולי דרך וגם המשגה של גבולות בין מדינות, בין ערים, בין שכונות, בין בתים. זו מערכת סימנים שכולנו למדנו לקרוא אותה, והיא שפה שאנו מקבלים כמובן מאליו. כולנו יודעים לסמן את עצמנו ביחס למפה בסגנון "אתה נמצא כאן". הרגישים שבינינו יאחזו מפה ויחושו את עיוורונה לפרטים החיים במשעולים שהיא מסמנת, ולעובדה שהיא לא יכולה להעביר את תחושת האדמה תחת רגלינו או את מחנק הנשימה בגבהים.
ארכיון פוסטים מאת: שני ורנר
כתיבת תגובה
תפתחו יומנים, זה הולך להיות אחד השבועות העמוסים באמנות מ-ע-ו-ל-ה
המופע "MIND THE GAP", תיאטרון מיסתורין
רוחה של השנה החדשה כבר מנשבת ומביאה עמה התרגשות ותחושת פריחה. אירועי סוף השנה מבשרים טובות לשנת האמנות שבפתח. זה הולך להיות פוסט ארוך מהרגיל, ולו רק בשל העובדה שזה עומד להיות שבוע עמוס במיוחד, שמתחיל בסופ"ש רווי גם הוא. עבודת הסלקציה לגבי אירועים נבחרים, הייתה קשה הפעם מהרגיל.
פיתחו את היומן, ורק תבחרו.
ציור ריאליסטי על קצה המזלג. או: למה אני אוהבת לסייר במלון מרינה
אורית אקטע
תחשבו רגע על ציורי מערות קדומים. מה היה שם בעצם? אחד מציורי המערות המעניינים שראיתי (לא במקור כמובן) הוא דימוי של כף יד אנושית. הצייר הניח את כף ידו על קיר המערה ופיזר סביבה צבע כך שנוצרה הטבעה של כף ידו על הקיר. זהו סימן אינדקסלי, עקבה, עדות לכך שכף ידו אכן היתה שם, שהוא היה שם –פורטרט עצמי מהזן הבסיסי והטהור ביותר. סוג אחר של ציורי מערות, המוכר לנו הוא תיעוד של חיות וציד, זהו ניסיון ראשון להעתקה של המציאות. אנשי המערות תיעדו את חייהם על הקיר. מדוע טרחו הקדמונים לעשות זאת? אינני מומחית בנושא, אך בעיניי יש כאן עדות לצורך אנושי בסיסי – להבין את המציאות שאדם חי בה, לתעד וגם לפאר אותה. אעז לומר שזהו מקורו הקמאי של מעשה האמנות; וצורך זה ליווה אותה לאורך זמן רב. היכולות הטכניות הלכו והשתכללו ועמן אמצעי המבע, ובתקופת הרנסנס השאיפה לתיאור ריאליסטי ככל הניתן הגיע לשיאו כפי שניתן לראות בכל הז'אנרים של הציור והפיסול מהתקופה.
הסיורים הקרובים שלנו
מאיה זר, סיור אמנות במלון מרינה
אני יוצאת לחופשת קיץ קצרה, אבל רגע לפני, כבר אפשר לסמן ביומן את שני הסיורים הקרובים והחגיגיים שלנו, וגם להתחיל להירשם. קבלו אותם – סיורי ספטמבר של Talking Art
מה עושים בסופ"ש – המלצות אמנות 13-15.8
רונן רז, גלרייה זימאק לאמנות עכשווית
אין ספק שזה אחד מהקיצים הלוהטים שיצא לי לחוות כאן – מבחינת אמנות כמובן
באופן יחסי, יש הרבה תערוכות ואירועים מעניינים, וגם בסופ"ש הקרוב, הנה ההמלצות שלי.
"חמישי בטי" במוזיאון תל אביב לאמנות
כל חמישי במהלך אוגוסט בין השעות 21:00-חצות, שד' שאול המלך 27
אני אמנם קצת משוחדת כי אני עובדת במוזיאון, אבל האירוע הזה הוא באמת מדליק. שיתוף פעולה בין המוזיאון לחברת קסטרו הניב קולקציית חולצות נחמדה עם דימויים של יצירות מתוך אוסף המוזיאון. אבל עיקר העניין שלי הוא דווקא באירועי "חמישי בטי". מעבר לכך שהמוזיאון פתוח לקהל ללא תשלום (בשעות האירוע), יהיו גם שלל הרצאות, סיורים מודרכים, מפגשים עם אוצרים, סדנאות והקרנות וידאו מיוחדות. מרבית התכנים מוגשים על ידי חבריי לאגף החינוך ואני יכולה לערוב לכך שהם יהיו משובחים במיוחד.
הערב, 13.8.15 האירוע בנושא "סדר / אי סדר", בין היתר תוכלו לשמוע הרצאה על אמנות רחוב בישראל, לפגוש את נועה רוזנברג אוצרת התערוכה "ציירת המתחילה מהסוף", ולהשתתף בסדנת רישום אקרובטים מעופפים, בחיי!
אירוע פייסבוק
תערוכות חדשות
לחזור למקורות
שדה האמנות בישראל, אנחנו רואים שפע עצום ומרהיב של אמנות עכשווית – פוליטית, בועטת, כועסת ומבקרת. אמנות שמתפתחת מבחינה טכנולוגית ומתנסה במגוון מדיומים כגון וידאו ארט ואמנות מחשב, ואמנות שנושקת לתחומים אחרים כגון מוזיקה תאטרון ועוד. האמנות העכשווית הולכת ונהיית יותר ויותר מהוקצעת ואסתטית, אמנות שהולכת על מקסימום. זה יוצר שיח מעניין ורלוונטי, אך הרבה פעמים הוא נשאר הרמטי בתוך עצמו, ולפעמים אף חסר התייחסויות מלומדות על מה שקדם לו. אם כן, כשעולה תערוכה שמציעה חזרה אחורה בזמן, והזדמנות לדון במודרניזם – במובן הטהור שלו, זה ראוי לציון.
חדש! סיורי אדריכלות מבית Talking Art
בתמונה: אדריכלות תל אביבית, מתוך הסיור המסע הקצר ביותר – סיור אדריכלות תל אביבי
כמה מרגש ש- Talking Art גדל והופך להיות מקום לדבר בו על אמנות, ובית למדריכים חדשים שמצטרפים אלינו.
כבר המון זמן שאני רוצה לעשות סיורי אדריכלות בתל אביב, וחיפשתי את האדם הנכון שיעשה את זה איתי. אני כל כך שמחה שעליאל קיי הנהדרת מצטרפת אלינו כמדריכת הבית בתחום הזה.
את עליאל הכרתי די מזמן במסגרת תערוכה שאצרתי בשם CITYISM (יחד עם עדי ארצי, בגלריה שלוש לאמנות עכשווית). חברי קבוצה וכו', שעליאל היא אחת מהמקימים שלה, תרמו פרויקט יפהפה בו "שתלו" בתים מנייר שעוצבו על פי דגם מגדלי אקירוב. הפרוייקט הזה היווה המשך לשימוש באותם דגמי נייר במהלך המחאה החברתית, ומאז אני עוקבת אחר פעולות הקבוצה שהולכות ומשתבחות עם הזמן.
עליאל תעביר אצלנו סיורים שונים ברחבי תל אביב (בינתיים. יש עוד תכניות על האש), והסיור הראשון שלה "שוליים תל אביביים; פלורנטין ושכונת לוינסקי" כבר יוצא לדרך. כך היא מספרת על הסיור:
"ננסה לגלות את הקסם ולפצח את הסודות בשכונה המתעוררת של תל אביב.
דרך סגנונות אדריכליים שונים וייחודיים, צפיפות והזנחה, תעשייה ומלאכה לצד מגורים, בנייה חדשה ושימור הקיים.
נציץ לחצרות הפנימיות של הבלוק הפלורנטיני, נראה מיחזור ואופני שימוש שונים בחללים בעיר ובמרחבים הציבוריים.
דרך השיטוט ברחובות הראשיים והסמטאות הצדדיות נראה את התמורות הרבות שעוברת השכונה ונכיר את אישיותה – הישנה והחדשה ונגיע עד לקצה המבדל את עצמו ׳שכונת ושוק לוינסקי׳ – הריחות, המבנים, הקהילה והאנשים."
מחטים רבות בערימה של שחת – תערוכת בוגרי המחלקה לאמנות רב תחומית, שנקר
גל ברייר
לימודי האמנות הם חוויה מיוחדת. הסטודנטים מתמסרים לתוך עולם חברתי ואמנותי הרמטי שהרבה פעמים מתקיים רק בתוך עצמו. יש בו חוקים, פוליטיקה ותחרות פנימית, ובה בעת משהו מגונן המאפשר לסטודנט לחקור במשך ארבע שנים את מאווי ליבו ואת נטייתו האמנותית. התהליכים שמתקיימים במהלך הלימודים אינם חשופים לעיני הקהל ולכן ליתר חברי הקבוצה, למוסד הלימודי ובעיקר למורים יש תפקיד חשוב בהבניית אישיותו האמנותית של כל תלמיד. לבסוף מסתמן שבתי ספר מסוימים מתאפיינים בקו מנחה שנוכח בדרך כלל ביצירתם של מרבית הבוגרים – בצלאל מתאפיין בטיפוח אמנות פוליטית ואסתטית ומהוקצעת בה בעת, המדרשה מתאפיינת עדיין בשייריה העייפים של האסתטיקה הדלה והמושגית, ונוטה לדחות ציור, ובפרט ציור "עשיר".
כך קורה, שתערוכות הבוגרים של בתי הספר לאמנות שמציעות שפע עצום של אמנים "טריים", נוטות לרוב לשעמם ולהיות צפויות מראש. השנה בלטה בשונותה תערוכת סוף השנה של בוגרי המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר. מחלקה צעירה יחסית שהוקמה בשנת 2008 ולמן ההתחלה סימנה אופק חדש בשדה לימודי האמנות בארץ, דווקא בשל בוסריותה וחפותה מהיצמדות לקו מנחה שנוטה כאמור להיות מסרס ולאו דווקא מפרה. אך יתרה מכך, תערוכת בוגרי שנקר היא כמשב רוח מרענן לא רק במערך תערוכות הבוגרים כי אם בשדה האמנות השבע בארץ.
חמישה אירועי אמנות לסופ"ש 16-18.7.15
אולגה קונדינה, קבוצת הברביזון החדש, גלריה רוזנפלד
אז נכון, בשבוע שעבר אמרתי שהקיץ מתקרב ואנחנו הולכים להתנמנם פה בביצת האמנות, ובכל זאת גם בסופ"ש הקרוב יש מה לעשות. נראה כמה זמן זה עוד יחזיק, אבל בינתיים נראה שנותנים פה פוש אחרון לפני החופשה, משובח במיוחד. אז הנה חמישה אירועים שכדאי לחוות בסופ"ש הקרוב:
לראות אמנות
פתיחת תערוכה חדשה של קבוצת הברביזון החדש
אמניות מציגות: נטליה זורבוב, אסיה לוקין, אנה לוקשבסקי, זויה צ'רקסקי, אולגה קונדינה
חמישי, 16.7, בשעה 20:00. גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1
קבוצת הברביזון החדש היא ללא ספק אחת הקבוצות המעניינות שפועלות כרגע בארץ, ולו רק בשל העובדה שהן מחזירות לשיח פעולה אמנותית קדומה, של אמנים הפועלים יחד כקבוצה בעלת מאפיינים וזיקות דומות. חברות הקבוצה יוצאות אל השטח ועוסקות בציור מהתבוננות, פעולה שאינה שגורה עוד בשדה, הבחירה שלהן במושאי ההתבוננות יוצרת נקודת מבט ביקורתית ופוליטית על המציאות בארץ כיום. בתערוכה יציגו האמניות עבודות חדשות על נייר.
פרטים נוספים
חמישה אירועי אמנות לסופ"ש הקרוב 9-11.7.15
יונתן אולמן, גלריית בינימין
עונת התערוכות עומדת להסתיים ורגע לפני שכולנו יוצאים לפגרת קיץ, ונוטשים את סצנת האמנות לטובת בירות על החוף, יש כמה דברים מעניינים שקורים בשבועות הקרובים וכדאי להספיק ולראות.
להלן אירועי הסופ"ש הקרוב שאסור לפספס:
להספיק לראות את התערוכה היפה של גידי גילעם (הלא הוא Signor Gi) לפני שהיא ננעלת (יום אחרון: שבת, 11.7.15)
בתערוכה משולבים ציורי שמן, מיצב, איורים ועבודת וידאו, כולם באותו ניחוח מסתורי של גילעם. העבודות מתארות חברה שחוקה זייפנית ומורבידית המשתקפת גם באמנות הרחוב הייחודית שלו.
“Note to Self”, כיכר קדומים 8, יפו העתיקה. אוצרת: הגר בריל
אירוע פייסבוק