ארכיון תגיות: גלריה רו ארט

אביגיל פריד

מחווה. המלצות הסופ"ש 28-30.10

אחרי שבועיים של אירועי אמנות ענקיים ומפוצצים כמו אוהבים אמנות וצבע טרי ורגע לפני שנכנס לטירוף המשמח של שבוע האיור (עדכונים ממש ממש בקרוב) החלטנו לחזור במדור לתערוכות קטנות וצנועות. תערוכות השבוע עוסקות כולן במחווה אמנותית – כזו שלוקחת השראה מעבודתם של אמנים גדולים מהעבר או שעושה שימוש באמנות ככלי להבעת אהבה וגעגוע. באקט המחווה יש משהו שהוא צנוע בבסיסו ועם כל האהבה שלנו לאפקט הוואו המפורסם, הצניעות הזו היא בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו.
בשואו-רום של גלריה רו-ארט תערוכה שכולה געגוע למבקרת האמנות המיתולוגית גליה יהב; בגלריה מרי חוזרים לפרקטיקה של העתקת עבודות אמנות גדולות; ובאטליה שמי חוגגים עשור של פעילות עם עבודותיהם של אמנים ששאבו השראה מיצירתו של יחיאל שמי.
בגזרה שלנו נזכיר לכם שיש לנו שני סיורים בנובמבר. סיור הורים ילדים המשלב אמנות רחוב וסדנת צילום בסמארטפון פרטים בקישור; וסיור חדש דנדש במלונות בוטיק באזור אלנבי בן יהודה. נשמע טוב? הצטרפו בקישור

שיהיה סופ"ש מלא השראה,
שני ורנר וצוות Talking Art

אוריאל מירון

אוריאל מירון, מתוך התערוכה "להסתכל רחוק ולנשום עמוק", אטליה שמי

"תזכיר אהבה", תערוכה קבוצתית
אין צורך להציג את גליה יהב בפני חובבי אמנות מקומיים. מי שהייתה מבקרת אמנות מושחזת שאמנים חיכו לביקורת שלה בפיק ברכיים אך גם בציפיה, מתוך ידיעה שכתיבתה תהיה חסרת רחמים אך כנה, אינטליגנטית ומלאת תובנות וידע. מותה המפתיע מסרטן אלים לפני חמש שנים הותיר חור של ממש במוסד ביקורת האמנות הישראלי שיש להודות שמתקשה להתאושש ממנו. חור נוסף נותר כמובן בחייהם וליבם של חבריה וקרוביה, אשר רבים מהם שייכים מטבע הדברים לעולם האמנות. כעת נפתחת בחלל השואו-רום של גלריה רו-ארט תערוכת זכרון צנועה שיזמו חבריה ואוהביה. יותר משהתערוכה הזו מבקשת להציג משנה אוצרותית סדורה, היא מבקשת לזכור באהבה את מי שהיתה ואינה.
בהשתתפות: גליה יהב, יורם קופרמינץ, ענת בצר, איתן בוגנים, דרור דאום, דנה דרויש, אורית חסון ולדר, סמדר לוי, עמית לוינגר, דלית מתתיהו, חנה סהר, שי לי עוזיאל, דורית פיגוביץ גודארד, הדס קידר, דנה רז, סוזי רזניק
באותו זמן תוצג בחלל המרכזי של הגלריה תערוכת יחיד של בויאן
אירוע פתיחה: יום שישי, 29.10, 11:00-14:00, השואו-רום של גלריה רו-ארט, שביל המרץ 3, תל אביב

״הומאז׳״, תערוכה קבוצתית. אוצר: אריה ברקוביץ׳

הפרקטיקה של העתקת יצירות מופת של אמנים גדולים היתה במשך רוב ההיסטוריה של האמנות הדרך המרכזית לרכישת טכניקה אמנותית הן כתלמיד והן בהמשך הדרך כאמן. במאה השנים האחרונות, עם עליית המודרניזם והמיתוס של האמן המקורי והחד פעמי, קיבלה הפרקטיקה הזו מוניטין מושמץ של העתקה וחוסר מקוריות. אך האמת היא כנראה שאין אמנות ללא השפעה והשראה והתערוכה החדשה בגלריה מרי מבקשת להחזיר את הכבוד להומאז' האמנותי. האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה פונים ליצירות אמנות גדולות – לפחות בעיניהם – כדי לקבל השראה. הם מבקשים ללמוד מהקודמים להם, לשלב רעיונות וטכניקות חדשים-ישנים בעבודותיהם ולהוסיף נדבך משלהם להיסטוריה הענפה של האמנות.

בהשתתפות: אלון אבן-פז, ג׳ודית אניס, הדסה בארי, יעל בוברמן-אטאס, רוני ברות, אלחנדרו אלכס גולדברג, יואל גילון (גולדשטיין), מירי גרמיזו, נעמי טנהאוזר, נחום מלצר, אביגיל פריד, שלמה סרי, רינה עזרוני, ריבה פינסקי-אוודיש, חנה קרומר, מאיר ראובן (זלבסקי), אורי ראושר

אירוע פתיחה: יום חמישי, 28.10, 19:00, גלריה מרי, רח' אגריפס 12 (הכניסה דרך סמטת אלבוחר), ירושלים
אירוע פייסבוק

"להסתכל רחוק ולנשום עמוק"  תערוכה קבוצתית לרגל עשור לאטליה שמי. אוצרת: סמדר שינדלר

הרעיון המרכזי העומד בבסיסה של הגלריה באטליה שמי בקיבוץ כברי הוא מחווה לפועלו האמנותי העצום של האמן יחיאל שמי. אם כבר מדברים על השפעה והשראה, הרי שיחיאל שמי הוא אחד מאותם ענקים של האמנות הישראלית שהתווה דרך לדורות של אמנים שהגיעו אחריו. כעת חוגגים באטליה עשור של פעילות (רק עשור?? המקום מרגיש כמו מוסד שהיה שם מאז ומעולם) ובאופן טבעי עושים זאת באמצעות תערוכה קבוצתית של אמנים שהציגו תערוכות במקום ושעבודותיהם מתכתבות בצורות כאלה ואחרות עם יצירתו של שמי. כמו תמיד, התצוגה של העבודות בתוך חלל העבודה של שמי עצמו, לצד יצירותיו ולצד כלי העבודה שלו מוסיפים רובד מיוחד לתערוכות במקום. העובדה כי מדובר באחד מחללי האמנות עם הנוף היפה בארץ הופכת את הביקור בתערוכה לטיול סתיו אידאלי.

בהשתתפות: יעקב דורצ'ין, רוני חג'ג', אירית חמו, שחר יהלום, אוריאל מירון, הילה טוני נבוק, אורלי סבר, שי עיד אלוני, מחמוד קייס, ענת קינן, אפרת קליפשטיין, מרב קמל וחליל בלבין, ברק רביץ, משה רואס, ליאוני שיין, עומר שיזף.

איפה ומתי: התערוכה תעמוד עד 26.2.22, שעות פתיחת האטליה: ימים שני-חמישי ושבת 11:00-15:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי

מידע נוסף באתר הגלריה בקישור

אושפיזין אמנותי – סדרת ראיונות עם אמנים ישראלים בחו"ל

כמו השם שלנו, זה די ברור שמה שאנחנו מאוד אוהבים לעשות הוא לדבר על אמנות. בתוך כך, אחד הדברים החשובים בעינינו הוא לדבר עם האמנים עצמם. לכבוד חג סוכות החלטנו לפתוח את הסוכה שלנו בפני אמנים ואמניות ישראלים שהעבירו את חייהם ועבודתם לחו"ל ולשמוע מהם על נוודות, ארעיות וזרות – מושגים שעומדים בבסיסו של החג הזה.
תפסנו חמישה אמנים ישראלים לשיחה קצרה על האופנים שבהם ההגירה השפיעה על היצירה שלהם, על התקופה האחרונה בהקשר הזה ועוד.

עינת עמיר. Photo by Colin Conces, courtsy of Bemis Center for Contemporary Art, 2016

עינת עמיר
איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
כרגע אני חיה בפינלנד (ומקווה להשאר כאן). אני עושה פה דוקטורט משולב באמנות ומדעי המוח. השילוב בין אמנות (בעיקר פרפורמנס) ומדעים (פסיכולוגיה ומדעי המוח הקוגניטיביים) זה עניין שאני עוסקת בו בשנים האחרונות ושמחתי על ההזדמנות לעסוק במחקר שמשלב בין השניים, וגם על ההזדמנות לחיות ולעבוד בארצות הצפון שאליהן אני נושאת עיניי בערגה כבר שנים רבות.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
אני חושבת שהרגע הזה קרה לפני למעלה מעשור, כשחייתי בניו יורק והתחלתי להציג בהרבה יותר תערוכות בחו”ל מאשר בישראל.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
הדבר שקרה בעקבות המעבר והקונטקסט שלו זה שאני כרגע עושה פחות אמנות (למרות שהצגתי לאחרונה פרפורמנס השתתפותי חדש) ויותר עוסקת במחקר וכתיבה, אבל זה זמני, אני מניחה.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
זו שאלה ממש חמודה:) אני חושבת שכל העבודות שלי מתאימות לקטגוריות האלה. למשל “מתי בפעם האחרונה” שהוצגה במוזיאון ישראל באגף הנוער ב2018. בתערוכה באוצרות שיר ימגוצ’י. התבקשתי לייצר עבודה השתתפותית שתתאים גם לילדים ויצרתי תאי שיחה ניידים שהאורחים הנכנסים אליהם מפעילים בעצמם.

וגם Coming Soon Near You שזו עבודה שהוצגה במוזיאונים שונים ברחבי העולם והיא סלון ארעי שמארח בכל פעם אדם אחד שיושב בו וצופה בסרט שיש לו משמעות עבורו בזמן שצוות המוזיאון מגיש לו כיבוד.

האתר של עינת עמיר בקישור

ניר סגל בתערוכתו בגלריה רו ארט, 2021

ניר סגל

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
מילדותי דמיינתי את עצמי גר בלונדון ולכן לקראת לימודי התואר הראשון באמנות הבנתי שאני מעוניין לעבור את הכשרתי כאמן מחוץ לגבולות ישראל מתוך רצון לעבוד בארץ ולהתפתח ממקום פחות מקומי. את התואר הראשון עשיתי בסלייד בלונדון ולאחריו נדדתי לשנה בברזיל ובסיומה רזינדסי של שלושה חודשים בתאילנד. את התואר השני כבר עשיתי בארץ בבצלאל, אבל המציאות המקומית, ותהליכי ההורות בפונדקאות של בן זוגי ושלי הובילו אותנו ב2014 להחלטה לצאת מהארץ שהשתלבה בסנכרון מושלם עם ההזמנה ללימודי הדוקטורט בסלייד שבלונדון. באופן קצת מרגש, מרכז פעילותי כאמן הוא בארץ ואני חי בחו"ל, ועובד משם על הפרוייקטים בארץ.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספר לנו על הרגע הזה.
לא היה רגע מפנה ספציפי, למרות שהמעבר השני לחו״ל היה הרבה יותר אקוטי עבורי. בשלב זה בחיינו לגדל משפחה בלונדון יותר מתאים בשבילנו, במיוחד מתוך הרצון לחיות כאחר בסביבה של אחרים, בסביבה הטרוגנית ופלורליסטית. מהרגע הראשון שבו נחתנו בלונדון הרגשנו את השינוי שהאיר וקידם במיוחד את תהליך ההורות שלנו. בנותינו אינן אזרחיות ישראליות מסיבות בירוקרטיות, ולכן מהולדת הבת הראשונה לונדון היתה עבורנו גם המקום היחיד בו אנו יכולים לגור כמשפחה.

האם אתה מרגיש שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
יש משהו ביציאה מהארץ שמאפשר סוג של שחרור מצד אחד והדהוד מצד אחר. היכולת להתבונן בעצמך בסביבה זרה היא נקיה ממניירות ומתודות מוכרות מה שאצלי תמיד הרגיש כמקום מלא פוטנציאל למידה. משהו בחוויה דווקא של לחזור לארץ בין שני התארים הראשון והדוקטורט שהרגיש בעל השפעה על האמנות. במהלך השנים בארץ ויתרתי יותר ויותר על ציור שהיה בבסיס כל היצירה שלי לטובת פרקטיקה שמתנהלת בדיאלוגים ואירועים. משהו שהתחדד והתפתח שוב במהלך הדוקטורט בלונדון.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכל לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
כמעט כל המונחים שמצוינים בשאלה זו נמצאים בפרקטיקה שלי ואולי לפני הכל הניסיון להסתכל על המעשה האמנותי כמשהו שנודד מחוץ לחללי האמנות אל העולם עצמו. העבודות שלי בשנים האחרונות בגלריה רו-ארט מתעסקות בתנאים למפגש ושותפות. השאלות שעולות בתהליך היצירה מתעסקות הרבה במונח ההזמנה, האירוע והאירוח. בתערוכה הנוכחית בגלריה רו-ארט 'מהם מים' טל אלפרשטיין ואני מנסים להרחיב את מונח ההזמנה והאירוח על ידי הזמנה אישית של קבוצות שלא היו מגיעות לגלריה בנסיבות אחרות ואנחנו מבצעים יחד איתם פעולה מחקרית המשתמשת במודל הגלריה כמקום למפגשים חברתיים לצד מסחריים. את באי הגלריה שנעצרים בדלת ללא יכולת כניסה אנו מארחים בבר מים שהוקם במיוחד עבורם כדי לשתות מים בחינם ולשאול על מקומם מחוץ לגלריה.

עוד על ניר סגל באתר גלריה רו ארט בקישור

עפרי כנעני

עפרי כנעני

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
נסעתי ללמוד תואר שני בהאנטר קולג' בניו יורק.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
מבחינה אישית זה לקח כמעט עשור, היה איזה רגע שהבנתי שעברתי הגירה מנטלית. זה גם הרגע שבו את מבינה שאין לך בית. כל מקום הוא גם אפשרות חדשה אבל גם אפשרות לזרות. מבחינה מקצועית, תמיד הצגתי גם בארץ אבל עבודות כמו שלי בדרך כלל מתפתחות מתוך דיאלוג. הסנריו שמישהו יראה את העבודות שלי וירצה אותו דבר בדיוק, פחות שכיח. לכן, בצורה טבעית, נוצרו יותר הזדמנויות מחוץ לישראל. לאו דווקא בניו יורק, דרך אגב.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
הייתי פרח אמנות כשעזבתי אז בודאי שכן. מה שאני עושה הוא תלוי שאלה או סביבת עבודה אז האמנות השתנתה כי התנאים השתנו והשאלות השתנו. גם ישראל השתנה מאוד וגם ניו יורק, מקום שחשבתי באיזשהו שלב שהוא הבית שלי והיום אני כבר לא מתגוררת בו.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
העבודה "Some people want to run things, other things want to run", היא פרפורמנס שעשיתי בונציה עם הכוריאוגרף פבריס מצליח. במשך יום שלם נשאנו דלת שנותרה לאחר פירוק ביתן בבינאלה – ניסינו לשנע אותה לכיוון אתר הפסולת אבל זה היה מסע ארוך בו פגשנו את כל המוציאים והמביאים של ונציה. כל פותחי השערים וסוגרי הדלתות, כל השוערים, הסוהרים, משלמי השלמונים, מקבלי הפנים, חותמי הטפסים ומסבירי הפנים. זו היתה עבודה על לעבור, על להיתקע, על מסע בירוקרטי ועל דלת בלי בית. נראה לי שזה מתאים.

האתר של עפרי כנעני בקישור

אסף עברון
איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
אני חי ועובד בין שיקגו ותל אביב כבר עשר שנים. הגעתי לכאן לעשות תואר שני באומנות, מאחר ולא הייתה לי השכלה פורמאלית באמנות הייתי סקרן מהם לימודי אומנות. אבל הלימודים היו בעצם תירוץ לחיות וליצור בסביבה אחרת ולהיות בשיח או בדיאלוג יותר רחב. בזמנו חשבתי שלעבור לניו יורק זה לא באמת לעזוב את ישראל אז העיר הגדולה הבאה אחרי ניו-יורק היא שיקגו. ואכן היא מאוד שונה.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
אני לא חושב שיש רגע כזה שבו הבנתי שמרכז הכובד של החיים שלי עבר לשיקגו. אף פעם לא הסתכלתי על עצמי כמהגר אבל כל שנה נשארנו עוד שנה. באופן מסויים אני דווקא מרגיש קשור לישראל אולי קשר שבבסיסו חווית האובדן שבהגירה. שאלות שגם מתבטאות בעבודה שלי כמו לדוגמה בתערוכה ״אבן חדשה״ באוצרותו של אודי אדלמו שמוצגת בימים אילו במרכז לאומנות דיגיטאלית בחולון שמתעסקת בפולחן אבנים במזרח הקדום.
-האם אתה מרגיש שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
אני חושב שהשאלות שמעניינות אותי בעבודה נשארו דומות אבל האפשרות לחקור אותם התרחבה מאוד. שאלות שהיו מוגבלות עבורי לצילום ישיר יכולות עכשיו להתממש בפיסול ובמיצב כמו גם שפתאום מצאתי את עצמי עובד במרחב הציבורי משהו שלא דמיינתי בעבר. אחד הדברים שהכי כייפיים בישראל היא המהירות שבה דברים קורים וזמן התגובה הזריז, גם של האומנות וגם של פלטפורמות התצוגה. אבל באופן מסויים יחד עם המהירות בא גם פולחן החדש באומנות מה שמייתר עבודות אומנות ברגע שהן יוצאות מהסטודיו של האמן. "חוויית הראינו." כאן מאחר שהמערכת כל כך גדולה ואיטית יש הזדמנות לעבוד בטווחי זמן גדולים ובנפחים גדולים יותר. זה מרגיש שלעבודה יש חיים יותר ארוכים ואפשר להציג עבודות דומות שוב ושוב ובאופן כזה גם העבודה מתפתחת והופכת ליותר מדוייקת וגם צוברת קונטקסט.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכל לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
העבודה שאני רוצה לשתף היא בעצם התערבות צילומית בגורדי השחקים שתכנן בשיקגו אחד האדריכלים החשובים במאה העשרים – מיז ואן דר רוהה. בשנותיו באמריקה מיז התגורר בשיקגו, שם אני גר, והנוכחות שלו בעיר היא מרכזית.
העניין שלי במיז החל במחשבה מתוך החוויה שלי של בהגירה, עניין בתרגום וקריאה של דימויים וטרנספורמציה של שפה חזותית. נקודת הכניסה שלי היא סדרת קולאז'ים שהוא התחיל לעשות בשנת 1938 כשהיגר לארה"ב. כשמסתכלים על החומריות של הקולאז' של מיז רואים שכדי לבטא את התפיסה הקונספטואלית של החלון הוא לוקח צילומי נוף גוזר ומדביק אותם בתוך מסגרת החלון. וכאן העבודה שלי מתחילה מתוך העניין בשימוש שלו בצילום בקולאז'. המחשבה שלי הייתה לקחת את אסטרטגיית הקולאז' של מיז ולהפעיל אותה על הבניינים שלו. לקחת את את המודל או הייצוג של האדריכלות ולהפגיש אותו עם האדריכלות עצמה.
ובעצם בעבודות אלו התקנתי צילומי נוף שלי לתוך החלונות של הבניינים של מיז. כמו לדוגמה בעבודה זו שבה מותקן צילום של המצוק של נחל מערות בכרמל, אתר מגורי מערות פרה היסטורי על ״מכונת המגורים הורטיקלית״ שתכנן מיז במאה העשרים.

האתר של אסף עברון בקישור

ג'ניפר אבסירה

ג'ניפר אבסירה

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
נולדתי בפארי ובגיל שבע וחצי היגרתי עם הוריי לישראל. בשנת 2016 שהיתי חצי שנה ברזידנסי של הסיטה בפארי. התחברתי ממקום אחר לחלק הצרפתי שבי ומאז אני באין ספור הלוך חזור בינה לבין תל אביב. כשהבית שלי, שעבורי הוא גם הסטודיו – או יותר נכון עמוד תווך – נמצא בתל אביב.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
כן, לקראת סיום שהות חצי השנה בסיטה הבנתי כמה תל אביב מצומצמת ועד כמה ההליכות הארוכות בפארי מולידות עוד ועוד צימאון לחיות. התחלתי בפינג פונג בין שתי הערים. כשהמטוס ביניהן הפך לחלק היחיד שבו הרגשתי איזון. תמיד שואלים אותי למה אני לא חיה בפארי? כעת אני עונה בוודאות שהיופי של פארי משתק אותי ואני מעדיפה לבוא אליה ולהתבונן בה כמו חלון ראווה ולשוב לתל אביב – בה צריך לחפש את היופי. הנוחות של פארי לא מספיק מאתגרת אותי לעומת החיפוש התמידי שתל אביב כופה עליי.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
לחיות בין שתי ערים הופך להכרחי עבורי. בייחוד כשיש ביניהן הבדל כה קיצוני. מאז ומתמיד הרגשתי שמתקיימת בתוכי דואליות מאד חזקה סטייל ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד והזגזוג בין הערים איפשר לפייס את הסתירה. אני עדיין לומדת לקבל את הסטירה שאני מקבלת כל פעם מחדש כשאני נוחתת מפארי ל"ארץ יצורי הפרא", ככה אני מכנה את ישראל…

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
באופן אימפולסיבי, אינני מפרידה בין חיי לבין היצירה שלי ועל מנת שיבינו אותי יותר טוב, חשוב לי שיראו את הבית שלי. אותו אני מכנה בונקר, משום שהוא מתפקד עבורי כמו בועה. מזה שש שנים, של הלוך חזור, 90% מהמזוודות שלי מלאות בספרים שאני "צדה" בשווקי פשפשים ובחנויות ספרים באירופה. וכך אני מתענגת לראות את ביתי מתמלא בספרים שמסמלים עבורי עוגן ממשי כשכל העשייה שלי במשך שנים מרחפת ברשת.

האתר של ג'ניפר אבסירה בקישור

יערה צח

אלטרנטיבי ומיינסטרים. המלצות הסופ"ש 29-31.11

עולם האמנות מדשדש חזרה לחיים לאחר הסגר האחרון ויש איזו תחושה דיסוננסית – בין העולם הישן, המוסדי והמוכר לבין עשייה חדשנית וניסיונית שלא בטוח אם תצלח ותשנה את עולם האמנות, או שתעלם כליל.

כבר כתבנו בעבר שתערוכות אמנות בחללים אלטרנטיביים הן הדבר החם באמנות העכשווית, וכעת עם משבר הקורונה – חללי התצוגה חייבים לעבור אדפטציה נוספת. כך אנו מתחילים לראות יותר ויותר תערוכות שנפתחות במרחבים ציבוריים ופתוחים. במקביל ממשיכה הפעילות של אמנים עצמאיים ופתיחה של תערוכות ואירועי אמנות במקומות לא צפויים. לצד אלה, אנו שמחים לבשר שגם עולם הגלריות הותיק והממוסד חוזר לפעולה עם פתיחה מחודשת של מרבית הגלריות בתל אביב.

גם אצלנו מתחילה פריחה מחודשת ויש לנו שני סיורים חדשים ומרגשים עבורכם בנובמבר הקרוב.

מאחלים לכולנו סוף שבוע נעים ושקט,

שני ורנר וצוות Talking Art

רון אסולין

"המעלית והנוכל", תערוכת יחיד לרון אסולין, חלל "אופנובנק"

"בחזרה אל הטבע" תערוכה קבוצתית. אוצרת: הדס מאור

המחשבה על מיקום תערוכת אמנות בתוך הגן הבוטני בירושלים היא מסקרנת ומרגשת במיוחד. מעבר לפתירת הסוגיות הטכניות יש כאן עניין במפגש של אמנות וטבע וכל השאלות על קיימות שהופכות רלוונטיות יותר ויותר וגם האמנות העכשווית עוסקת בהן רבות. התערוכה החדשה באוצרותה של לא אחרת מהדס מאור הנהדרת והיא כוללת כ-15 עבודות פיסול גדולות של אמנים עכשוויים מובילים שהותאמו במיוחד לתנאי התצוגה בגן. בין האמנים: מנשה קדישמן, דני קרוון, ציבי גבע, יהודית סספורטס, סיגלית לנדאו ועוד.

כמובן שאנחנו לא יכולים לשבת בשקט כשיש כזו תערוכה מופתית בשטח ולכן אנו שמחים לבשר שיש לנו סיור חד פעמי בתערוכה. פרטים בסוף הרשימה

הגן הבוטני האוניברסיטאי גבעת רם בירושלים. שעות פתיחה: ראשון עד שבת 09:00 – 18:00. הכניסה לתערוכה כלולה במחיר הכניסה לגן

מידע נוסף על התערוכה בקישור

"המעלית והנוכל", תערוכת יחיד לרון אסולין. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

עוד אלטרנטיבה לחללי התצוגה המוכרים מתפתחת בשנים האחרונות בזכות עשייה עצמאית של אמנים. אלה לוקחים את היוזמה, ההפקה, התקצוב וכמובן התוכן לידיים שלהם ומקימים גלריות שיתופיות, פרוייקטים ציבוריים (דוגמת "המפעל" בירושלים), ותערוכות בהפקה עצמאית. כך עשו האמנים יואב וינפלד ועומר שיזף שהחליטו להפריש חלק מחלל הסטודיו המשותף שלהם לטובת גלריה קטנה בה הם מארחים אמנים ליצירה תלוית מקום. לתערוכה החדשה של רון אסולין יש אופי אפלולי למדי אשר לוקח אסתטיקה משרדית יום יומית ואפורה וטומן בתוכה אלימות והרס. כך למשל בפסל שעשוי ממאפרות זולות שמותכות יחד למעין גולגולת, פיר מעלית שמוביל לשום מקום ורישומים של רולטה מאיימת. לשוחרי האמנות הוותיקים בינינו אנו ממליצים לבקר גם בחללים מסוג זה, אשר מאפשרים תערוכות אמנות אלטרנטיביות שחורגות מהשיח השחוק ומאירים פנים נוספים בעשיית האמנות העכשווית בארץ.

סופ"ש פתיחה: יום ו', 29.10, 11:00-14:00, יום ש', 30.10, 11:00-14:00.

אופנובנק חלל פרויקטים, בן יהודה 71, קומה 3

הביקור בפתיחה בהרשמה מראש בלינק,  או במייל: offnobank@gmail.com.   אירוע פייסבוק 

הגלריות בתל אביב – פתוחות

להלן כמה מהגלריות שחזרו לפעילות מלאה והתערוכות המוצגות בהן:

"אוד" תערוכת יחיד לרונית גולדשמיט
גלריה עינגע וליזה גרשוני, בר יוחאי 7,  תל אביב

"אריק" תערוכת יחיד לשגיא אזולאי
גלריה רו ארט, שביל המרץ 3, תל אביב

"מוזיאון היחידה לצילום האזרח" תערוכה לקבוצת הסלון 5
גלריה רוזנפלד שביל המפעל 1, תל אביב. בתיאום מראש באמצעות המייל rg@rg.co.il

"יום ולילה" תערוכת יחיד לגלעד אפרת ו"מלאך על פי הבאר" תערוכת יחיד ליעקב דורצ'ין
מתחם גלריה גורדון, הזרם 5 והפלך 7, תל אביב

הסיורים הקרובים שלנו

6.11  סיור אמנות רחוב וצילום סלולרי להורים וילדים

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

21.11 "בחזרה אל הטבע" סיור בתערוכה

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

גלעד אפרת

"יום ולילה" תערוכת יחיד לגלעד אפרת, גלריה גורדון

ביאנקה אשל גרשוני

קצרים. המלצות הסופ"ש 10-12.9

בשבוע שעבר התלהבנו מהעובדה שנפתחו כל כך הרבה תערוכות בבת אחת, והנה השבוע תיבת האימייל שלנו שוב מפוצצת בהזמנות לתערוכות חדשות. מה נעשה שקשה כל כך לבחור? אם בפעם הקודמת התמקדנו בשלוש תערוכות, הפעם נביא לכם יותר – ובפורמט מקוצר ותמציתי. עכשיו האחריות עליכם – לאן תלכו?

שיהיה בהצלחה עם זה,

שני ורנר וצוות Talking Art

*ממליצים להתעדכן מראש לגבי ההנחיות לכל פתיחה

שגיא אזולאי

שגיא אזולאי, מתוך התערוכה "אריק", גלריה רו ארט, תל אביב

"אריק" תערוכת יחיד לשגיא אזולאי. אוצרת: מאיה במברגר

אחרי היצירה של שגיא אזולאי אנו עוקבים כבר כמה זמן, ואף ביקרנו אצלו בסטודיו עם כמה מהקבוצות שלנו. בתערוכה החדשה מתמקד אזולאי בדמותו של אריק מרחוב סומסום, או יותר נכון ברגע אחד בו אריק נתקע לבדו בעת הפסקת חשמל, הוא מביט מהחלון אל החשכה. הרגע הזה של הבדידות הפך למנוע לסדרת ציורים חדשה, עם אותן איכויות פיסוליות וחומריות המאפיינות את הציור של אזולאי.

פתיחה: חמישי, 10.9, בשעה 20:00. גלריה רו ארט, שביל המרץ 3, תל אביב.  אירוע פייסבוק בקישור

"התכנסות", שלוש תערוכות חדשות במוסררה

לא צריך הרבה – כשאומרים לנו שדיוי בראל מציג בתערוכה, אנחנו יודעים שזה יהיה טוב. ההומור והיצירתיות של בראל, הם תמיד סיבה מספקת ללכת לתערוכה. מעבר לכך, בית הספר מוסררה משלב וידאו, סאונד וצילום ובהתאמה גם התערוכה הזו, אשר מתמקדת בהשפעות הקורונה. בכך היא הופכת אולי לתערוכה הרלוונטית ביותר.

פתיחה: חמישי 10.9 בשעה 19:00. הגלריה החדשה במוסררה, הבניין ההיסטורי, רחוב הע"ח 9, ירושלים.

אירוע פייסבוק

 ״245״ תערוכת יחיד לאנה פרומצ'נקו. אוצר: יאיר ברק

נקודת המוצא לסדרת העבודות החדשה של פרומנצ'קו היא ההתקלות המקרית שלה בכוורת מס' 245, כוורת שמתה, ונזנחה בשולי הדרך. העיסוק במפגש הדורסני של האדם והטבע הוא אחד הנושאים החמים היום באמנות העכשווית, ומעניין לראות את הפרשנויות והטיפולים השונים שהנושא מקבל. פרומ'צנקו תציג עבודות פיסול, צילום ווידאו ארט.

פתיחה: שישי  11.9 בשעה 12:00. חלל הפרוייקטים של גלריה ברוורמן, הכניסה מרחוב אילת 33 / סמטת שלוש 6

Free Standing, תערוכת יחיד לאבנר לוינסון. אוצר: ירון הרמתי

אבנר לוינסון ידוע בזכות הפסלים גדולי הממדים שלו, ענקיים אפשר לומר. פסלי חמר (בעיקר) המתארים דמויות אנוש מעוותות, מגולדות ומגוידות. מה שכבש אותנו בתערוכה הזו, הוא דווקא השם שלה – מין משחק מלים על המושג נפילה חופשית – שבמקומו קבלנו "עמידה חופשית". זה הולם את הפסלים הכבדים כל כך, המטים לנפול, העומדים בכל זאת.

פתיחה: חמישי 10.9 בשעה 20:00. גלריה זימאק לאמנות עכשווית, ה׳ באייר 68, תל אביב.  אירוע פייסבוק

"בית פתוח", תצוגה ומכירת עבודות של ביאנקה אשל גרשוני

מותה של ביאנקה אשל גרשוני לפני כמה חודשים היה די מפתיע והותיר אחריו חלל עצוב. מאז מותה עושה המשפחה והגלריה המייצגת אותה את מרב המאמצים לשמר את שמה ואת מורשתה של האמנית הגדולה הזו. ביתה של גרשוני היה לכשעצמו יצירת אמנות, מין שעטנז של העבודות שלה ואוספים שליקטה במהלך השנים, וכולם חיו ונשמו איתה. אמנם, ממקורות יודעי דבר הבית כבר אינו במצבו הקודם, ובכל זאת זו הזדמנות נדירה להציץ אל מרחב המחיה / סטודיו / מוזיאון חי של אמנית חשובה כל כך.

לשני סופי שבוע בלבד, החל מחמישי 10.9. חנקין 4, רעננה.  אירוע פייסבוק

רוצים עוד? הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו וקבלו המלצות על כל התערוכות הכי חמות, ישירות לטלפון שלכם.  בקישור

אבנר לוינסון

אבנר לוינסון, Free Standing, גלריה זימאק, תל אביב

פאטמה אבו רומי

שלוש תערוכות יחיד. המלצות הסופ"ש 30.7-1.8

בסופ"ש הקרוב בו מצויין ט' באב יש מעט מאד פעילות בגזרה האמנותית. עם זאת נפתחות כאן 3 תערוכות יחיד של אמנים משובחים שכדאי לצאת ולראות.
בגלריה דביר חוזרת האמנית הצעירה שי-לי הורודי עם מיצב פיסולי שמהתל בקהל ומורכב מעבודות שממש מנסות להיות בלתי מובנות, אך מצליחות איכשהו לגעת בלב; בגלריה רו ארט תפתח תערוכת יחיד לאמן הוורסטילי ערן וולקובסקי; ובגלריה גורדון תערוכת יחיד לפאטמה אבו רומי המייצגת קול נועז וביקורתי כאמנית אישה מהמגזר הערבי.

מאחלים לכולכם סופ"ש נעים,

שני ורנר וצוות Talking Art

ערן וולקובסקי

ערן וולקובסקי, מתוך התערוכה "תומאס", גלריה רו ארט, תל אביב

"סרט מת", תערוכת יחיד לשי-לי הורודי
הורודי היא אמנית צעירה שפרצה כהרף עין לתודעה מיד עם סיום לימודי האמנות שלה. היא ידועה בעיקר בשל פסליה המבוססים רדי מייד ושנמהלת בהם מידה של הומור, גסות, תחכום וביקורת. כך למשל בסדרה של עבודות קיר קטנות אשר עשויות מנגזרות של שטרות ומערערות על ערך היצירה והאמנות בכלל; או עבודות הפאזל שלה המורכבות מחלקי פאזלים שונים ויוצרות תמונה חדשה, אלה מעלות שאלות של זיכרון, שייכות, חינוך ואסתטיקה. בעבודות הוידאו שלה משחקת האמנית עצמה וחשיפת עובדת היותה טרנסג'נדרית מוסיפה נדבך נוסף של סקרנות. התערוכה החדשה מסתמנת כחידתית ומורכבת בהתאמה, ומסקרן לראות אילו עבודות תציג הפעם.
פתיחה: שישי 31.7 בשעה 10:00. גלריה דביר, ראשית חכמה 14, תל אביב

"נרקמת", תערוכת יחיד לפאטמה אבו רומי
פאטמה אבו רומי נמנית עם ז'אנר הציירים הישראלים העכשוויים שלוקחים את הציור הפיגורטיבי הקלאסי ומביאים אותו למחוזות עכשוויים – ביקורתיים ופוליטיים. מתחילת דרכה האמנותית התאפיינה אבו רומי בקול נועז הבוחן ומבקר את מעמד האישה במגזר הערבי. בציורים קודמים תיארה נשים בכיסויי פנים שונים, סצנות מחיי היום יום ובמקביל יצרה מטפחות שרקום בתוכן שיער נשי אמיתי. בציורים החדשים היא משלבת רישומי עפרון עם ציור שמן וכך נוצר פורטרט חצי צבעוני וחצי לבם, מעניין מאד, ונוגע ללב.
פתיחה: שישי 31.7 בשעה 10:00. גלריה גורדון, הפלך 6, תל אביב

"תומאס" תערוכת יחיד לערן וולקובסקי. אוצרת: מאיה במברגר
ערן וולקובסקי הוא אמן פורה במיוחד, כל תערוכה שלו גדושה בציורים וחושפת סגנונות ציור שונים. ייתכן שזה כרוך בעובדה שלצד עיסוקו האמנותי, וולקובסקי פועל כמעצב גרפי וכמאייר עבור עיתון "הארץ" – משהו מהתכונה האיורית עובר גם לציוריו גדולי הממדים. בתערוכה החדשה נמזגות יחד סצנות עירוניות שהוא רושם בעת שיטוטיו, לצד סצנות פנטסטיות השואבות השראה מספרים וקומיקס. על שום כך נקראת התערוכה "תומאס" – כיוון שהוא משלב בציורים דמויות מהסדרה המצוירת "תומאס הקטר וחברים", ושואב השראה מדמותו הפרפורמטיבית של פליקס קרול מספרו של תומאס מאן "וידויו של מאחז-עיניים" (1955). בכל אופן, אם להסתמך על ניסיון העבר, צפויה למבקר בתערוכה חוויה צבעונית וגדושה. 
פתיחה: חמישי, 30.7 בשעה 20:00. גלריה רו-ארט, שביל המרץ 3, בניין 8, תל אביב. אירוע פייסבוק

מקומות אחרונים בקורסי הקיץ שלנו
קורסי הקיץ שלנו כבר הפכו לשם דבר, והם נתפרים במיוחד ביחס לתערוכות והאירועים של התקופה הקרובה. לאור הביקוש פתחנו קבוצה נוספת בימי חמישי בבוקר ונותרו מקומות מועטים בקבוצה של יום שישי.
לפרטים נוספים בקישור
להרשמה: יעל בן ארי infotalkingart@gmail.com 054-8087082

שי-לי הורודי,

שי-לי הורודי, פרט מתוך ציור קיר, גלריה דביר, תל אביב

 

דיוי בראל

היום שאחרי? המלצות הסופ"ש 2-4.7

סוף השבוע הקרוב מרגיש כמו פעם, שלל אירועים, פתיחות, מיצגים, שיחי גלריה ועוד – כמו חגיגה גדולה של היום שאחרי (טפו טפו). בראש ובראשונה יתקיים בסופ"ש הקרוב אירוע Gallery Weekend שנוצר ביוזמת גלריה רו ארט ובחסות יריד צבע טרי ועיריית תל אביב. אירוע בסדר גודל כזה מזכיר לנו את הימים הטובים ונקווה שהוא מסמן את יריית הפתיחה של חזרה לשגרת אירועי תרבות בעיר ובכלל.
בהרצליה אפשר לבקר בימים האחרונים לתערוכה האחרונה בגלריה בסיס; ברמלה תפתח תערוכה קבוצתית של ארבע אמניות נשים העוסקות בנשיות ומגדר ביצירה שלהן; וגם אנחנו מצטרפים לחגיגת החזרה לשגרה עם סיור חדש בנושא פיסול ישראלי.
שיהיה סופ"ש פסטיבי ובטוח לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art
להמשיך לקרוא

דניאלה מרוז

גאוות נשים. המלצות הסופ"ש 18-20.6

כיף לנו לחזור ולכתוב המלצות! כיף שצריך לבחור מתוך שפע, וכיף שיש כל כך הרבה תערוכות יחיד לאמניות נשים – כל אחת מיוחדת בדרכה שלה.
במשכן לאמנות בעין חרוד תפתחנה חמש תערוכות חדשות ומתוכן אנו מתמקדים במיצב הכולל של מריה סאלח מחאמיד ובפיסול הלירי של אורנה בן עמי; בגלריה רו ארט תערוכה לאיוה כפרי הבוחנת את גבולות הציור והאפשרות שלו למפגש תלת ממדי עם הצופה; בגלריה של מרכז רוטשילד תערוכת אמנים צעירים מאוד אשר בוחנים פוליטיקה קווירית; ובפינת הבונוס תערוכה מעבודותיה של ביאנקה אשל גרשוני אותה אצר ברגישות בנה אורי.

גו גירלז גו!
סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

אסתר שניידר

כמו פטריות אחרי הגשם, המלצות הסופ"ש 9-11.1

בניגוד לסערות ממשיות, שיכולות להביא לתוצאות קשות ואף טרגיות, סערות אמנותיות מביאות להצפה של רעיונות, מחשבות וזוויות מבט חדשות. סוף השבוע הקרוב בקריית המלאכה נראה סוער במיוחד ולא רק מסיבות מטאורולוגיות – המון המון תערוכות נפתחות בקריה עצמה וברחובות הסמוכים לה. כידוע לכם, אופייה הקומפקטי של קריית המלאכה מאפשר לשוחרי האמנות השאפתנים לעשות סיבוב פתיחות עמוס במיוחד. רק לא לשכוח מטרייה ומגפיים.
בגזרה שלנו, אנו שמחים לבשר שנותרו מקומות אחרונים בהחלט לסיור הבוטיק בירושלים. 30-31.1 יומיים של אמנות משובחת ופינוקים, פרטים בקישור
בנוסף, למקרה שפספסתם את סיכום השנה שלנו – הנה הוא בקישור.

שיהיה סופ"ש עמוס בכל טוב,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

ציור טוב, המלצות הסופ"ש 25-27.7

השבוע שייך לאוהבי הציור. המדיום המושמץ אך הקריטי הזה שוב חוגג את עוצמתו עם תערוכות שחלקן מציגות צדדים שונים של העכשווי מאוד וחלקן – נעז לומר שהן תערוכות היסטוריות של ממש. אשר הביקור בהן הוא חסר תחליף למבקשים להתעמק ולחקור את סצנת האמנות המקומית.
בגלריה רו-ארט הציירת אביב בן מבקרת אותנו ממקום מושבה בשיקגו עם ציור שמגיב בהיקסמות ואימה אל מול עולם משתנה; בגדה השמאלית מציג עידן ארז ציור מינורי ואנין טעם העוסק במפגש שבין התעלות לחולין; בגלריה גורדון תערוכה חשובה ואפילו חינוכית של עבודות מוקדמות של רפי לביא מאוסף בנו כלב; ובמוזיאון אשדוד שיח בין שתי אמניות הממוקמות משני צידיו של הספקטרום ההיסטורי המקומי.
מאחלים לכולנו סופ"ש מעולה,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

קרן ציטר

קוקטייל, המלצות הסופ"ש 2-4.5

התערוכות השבוע מסרבות לקטלוג והחלוקה למדיומים שנוחה לצופים ולמבקרים, האמניות והאמנים המשתתפים בהן אוהבים לערבב – פיסול עם מוזיקה, קדרות עם מחול, ציור עם וידאו. וכמו קוקטייל טוב, התוצאה של הערבוב הזו היא מתוקה, מרעננת ומרחיבת אופקים.
במרכז לאמנות עכשווית מציגה קרן ציטר תערוכה שהיא אישית מאוד וספוגה בשפת האמנות הייחודית שלה; בגלריה רו ארט הופך רוני חג'ג' פסלי ספוג גדולי ממדים לאלמנטים אקוסטיים שמנהלים מערכת יחסים עם עבודות הסאונד בתערוכה; ובבית בנימיני סוף שבוע של קרמיקה שמשחקת עם כל המדיומים שנראים הכי רחוקים ממנה.

שיהיה סוף שבוע מעורבב ומרענן לכולם
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא