ארכיון תגיות: גלריה רו ארט

בקטנה. המלצות הסופ"ש 25-27.7

באוגוסט הקרוב אנחנו יוצאים להפסקה! לראשונה מזה 11 שנים מדור ההמלצות שלנו יצא לפגרה, כי באמת אנחנו זקוקים לזה הפעם. אנחנו בטוחים שתבינו.

אז באווירת סוף השנה הזו, כשהטמפרטורות עולות ופניכם ודאי גם להפוגות הקיץ שלכם, איגדנו מספר אירועים ותערוכות באופן קליל יותר מבדרך כלל.

במוזיאון תל אביב ממשיכים להתעמק בתקופה המודרניסטית עם תערוכה לצלם מוי-ור (משה רביב); בבית בנימיני תערוכה אלגנטית וחכמה לליאור גריידי; בגלריה רו ארט דוד דובשני מעמיק את המפגש בין הומור למציאות המורכבת בה אנו חיים; ובפינת הבונוס – האירוע השנתי בבית הספר הנביאים בחיפה.

מאחלים לכולנו חופשה נעימה עד כמה שאפשר

ושכולם יחזרו אלינו הביתה בשלום ובמהרה

שני ורנר וצוות Talking Art

אנה ורקין, מתוך התערוכה To The Studio, אירוע בבית הספר הנביאים חיפה

"ליד" תערוכת יחיד לליאור גריידי. אוצרת: שלומית באומן
למעשה זה לא אמור להפתיע אותנו שליאור גריידי מציג תערוכת קרמיקה. עשייה עם רמזים עמלנים וקראפטיים תמיד היתה נוכחת אצלו, ועוד יותר מכך – עיסוק מתמשך במושג של בית ברמה העמוקה והשורשית שלו. בהקשר הזה, קרמיקה יום יומית, שידות עץ בסגנון שנות ה-60 – מה שקראנו לו בבית "הויטרינה", שניהם מקבלים משמעות חדשה בחלל הגלריה. בתערוכת היחיד שלו בבית בנימיני גריידי מגיב לחלל הגלריה ולמיקום שלה בתוך קרית המלאכה. המפגש בין הלבן של המבנה עצמו ושל הקרמיקה ומה שהיא מייצגת, לבין השחור של דרום תל אביב, רמיזה לעוד נושא שהפך לחלק מהלקסיקון של גריידי. מההיכרות שלנו עם עולם הדימויים של גריידי צפויה לנו תערוכה אלגנטית, מדויקת ושקטה, כזו שמחלחלת לנשמה רק כמה זמן לאחר הצפייה.

פתיחה:  חמישי,  25.7.24 19:00, בית בנימיני רח' העמל 17 תל אביב
לצד תערוכתו של גריידי יפתחו גם תערוכות יחיד לאופיר נאור ולקובי רבר
פרטים נוספים באתר

"לחם דמעות" תערוכת יחיד לדוד דובשני
לדוד דובשני זרועות שלוחות לזירות שונות של עשייה אמנותית, ידו האחת באיור וכתיבה (למשל במדור שלו עם ג'וליה פרמנטו-צייזלר בעיתון הארץ)  וידו האחרת בתצוגה אמנותית בגלריות ומוזיאונים. הוא לא האמן הראשון שמשחק על שני התפקידים האלה, אפשר לחשוב על אבנר כץ ואפילו על יאיר גרבוז ששילב מחוות איוריות בציורים שלו. אבל נדמה כי אצל דובשני המעבר הזה יותר ישיר, שתי הזירות מתקיימות לא במקביל אלא כיצירה מתמשכת אחת. יכול להיות שזה מסמן שלב חדש, בעידן שבו אנחנו כל כך מוצפים במידע ויזואלי קשה ואולי גם מיותר לעשות הבחנה מדיומלית או קונטקסטואלית, זה אקדמי ואולי מיושן. באופן דומה פועלות גם העבודות עצמן, איגוד של השראות ויזואליות ממקורות שונים המתייחסות לאזור שלנו. בציורים הכל מותך יחד והופך למציאות בלתי אפשרית – כביכול.

אירוע פתיחה: יום חמישי 25.7 בשעה , 20:00. גלריה רו-ארט, תל אביב: המרץ 3 בניין 8 קומה 3
אירוע פייסבוק

"מודרניזם במעבר" תערוכת יחיד למוֹי וֶר/משה רביב. אוצרת: ד"ר רונה סלע
למוסד המוזיאלי יש כמה תפקידים, הוא אמור לאסוף, לשמר, לקטלג ולהציג אמנות ובסופו של דבר להיות מוסד חינוכי שמרחיב את ההשכלה האמנותית של מבקריו. מוזיאון טוב מצליח לעשות תמהיל בין תערוכות היסטוריות, תערוכות מחקריות ותערוכות עכשוויות. בהקשר הזה יש להוריד את הכובע בפני מוזיאון תל אביב שעושה את העבודה הזו נאמנה, מה שהפך אותו בעשור האחרון למוסד רלוונטי גם בזירה הבינן לאומית. השבוע תפתח במוזיאון תערוכה שמציגה את יצירתו הצילומית של מוי-ור, שהיה בין אלה שהביאו לארץ ישראל את הצילום האוונגרדי של אירופה בשנות ה1930. הצלמים האלה הצליחו ליצור קשר בין צילום חדשני לאידאלים מהפכניים (המהפכה ברוסיה או הרעיון הציוני). שיטות צילום ניסיוניות כמו החפפת דימויים (פוטומונטאז'), זוויות צילום חריגות, והדפסות קונטרסטיות – כל אלה לא רק שיקפו עולם דינמי ויצרני, אלא ביקשו גם להפוך את הצופה לדינמי ולו רק בעזרת הרחבת שדה הראייה שלו. ארכיון הצילומים של ור נחשף רק לפני כעשור וההבאה שלו למוזיאון היא נדבך חשוב במחקר של צילום ישראלי מהתקופה הזו, ושל צילום בכלל.

החל מ23.7. מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27 תל אביב
מידע נוסף באתר המוזיאון

פינת הבונוס: יום פתוח בבית הספר לאמנות הנביאים
העוקבים אחר המדור הזה יודעים ודאי שיש לנו פינה חמה בלב לחברינו החיפאים בביה"ס הנביאים. שחר סיון, עידו מרקוס, רותם עמיצור ועוד רבים וטובים שאחראים למהפכה הכל כך מיוחדת של הזירה האמנותית בחיפה. לכן אנחנו תמיד שמחים כשהם פותחים את דלתות הבית ומזמינים להתארח, להכיר, לקנות ולנשנש.

ביום הפתוח יהיו סיורים בסדנאות האמנים, שיעורי הדגמה, פתיחה של תערוכות, מכירת קרמיקה, מוזיקה. גוד וויבז מובטחים.
26.7 בין השעות 12:00-15:30. בית הספר הנביאים, יחיאל 3, חיפה
אירוע פייסבוק

משה וורוביצ'יק-רביב (מוֹי וֶר), מתוך התערוכה "מודרניזם במעבר", מוזיאון תל אביב

מאיה אטון, מתוך תערוכה יחיד בגלריה גבעון

שיבה הביתה. המלצות הסופ"ש 18-20.5

שיבה הביתה היא אף פעם לא עניין של מה בכך. זה יכול להיות אירוע מרגש ומשמח שמסמל התחלה חדשה. אך באותה מידה זה יכול לנבוע מטרגדיה ואובדן. תערוכות השבוע נעות על הציר הביתי הזה שבין התחלה לסוף. וכמו השיבה הביתה, גם הן מטלטלות, מרגשות ואי אפשר להתעלם.
בגלריה גבעון, תערוכת יחיד של מאיה אטון המנוחה עם עבודות עליהן עבדה עד מותה בטרם עת; גלריה קו 16 חוזרת אחרי שיפוץ ועם אוצרת חדשה; בגלריה רו-ארט חוזרת איוה כפרי לסטודיו הראשון שלה ודרכו לדימויים בראשיתיים. ובהמלצת הלוקאלז – תערוכה של יגאל עוזרי שמסמלת כיוון חדש.
שיהיה סוף שבוע של בית,
שני ורנר וצוות Talking Art

איוה כפרי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רו-ארט. באדיבות האמנית וגלריה רו-ארט

איוה כפרי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רו-ארט. באדיבות האמנית וגלריה רו-ארט (פרט)

'יד', תערוכת יחיד של מאיה אטון
לפני תשעה חודשים הזדעזע עולם האמנות המקומי ממותה המפתיע בטרם עת של האמנית האהובה והמוערכת מאיה אטון. כשאדם צעיר הולך לעולמו אנחנו מתאבלים על אובדן הפוטנציאל שהיה טמון בו. כשאמן או אמנית צעירים הולכים לעולמם, נוסף לכך גם הרובד של קטיעת העבודה האמנותית והאובדן של מה שהיה יכול להיות. בגבעון, גלריית הבית של אטון, תפתח השבוע תערוכת יחיד שבה תשולב סדרת עבודות עליה עבדה ממש עד ימיה האחרונים ושאותה לא הספיקה להשלים. בסדרה הזו נכנס, לראשונה מזה שנים, אלמנט של צבע לתוך עבודתה של האמנית והוא מסמן כיוון חדש מהתערוכה המונומנטלית שלה בגלריה מגזין 3. כיוון חדש שכמובן לעולם לא יושלם, מה שנותן לתערוכה הזו גוון חמוץ-מתוק. במותו של אמן, במיוחד אמנית פורה ומעמיקה כמו מאיה אטון, אפשר אולי להתנחם מעט בעובדה שעבודתה תמשיך לחיות איתנו עוד זמן רב.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.5, 20:00, גלריה גבעון, גורדון 35, תל אביב

'פחי צמרת' תערוכה זוגית של ירדן פישר ודבורה קולסי. אוצרת: עפרה חרנ"ם
גלריה קו 16, הממוקמת במרכז הקהילתי בשכונת נווה אליעזר בתל אביב, היא אחד ממוסדות האמנות העירוניים הותיקים. הגלריה מצליחה לשמור על רעננות בין השאר על ידי תחלופה של אוצרות, שהקדנציה שלהן נמשכת כחמש שנים ואז הן מפנות את מקומן לאוצרת חדשה עם חזון טרי ואחר. התערוכה החדשה בגלריה היא הראשונה תחת שרביטה של האוצרת החדשה עפרה חרנ"ם, שהיא אמנם חדשה בגלריה, אבל מגיעה עם רזומה עשיר של אוצרות, הן בגלריות והן בפרויקטים גדולים ושאפתניים. לא רק אוצרת חדשה, אלא זוהי גם תערוכה ראשונה אחרי שיפוץ מקיף של חלל התצוגה. אין ספק שמדובר בהתחלה חדשה ומבטיחה לגלריה ואנחנו כבר סקרנים לראות מה מצפה לנו. התערוכה מסקרנת גם בפני עצמה, מדובר בחיבור לא שגרתי בין צמד האמנים לבין מחלקת התברואה של העירייה. שילוב מסחרר כזה בין עולמות חייב להיות מעניין!
אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.5, 20:00, גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

'לבה', תערוכת יחיד של איוה כפרי
במהלך כחמש עשרה שנים של עבודה, יצרה איוה כפרי גוף עבודות המתבסס על פירוק מוחלט של הציור למרכיביו הראשוניים – קו, כתם, צבע – את אלה חילצה כפרי מתוך הבד המסורתי ובאמצעות הדבקות של ניירות ופיסות ניילון צבעוניות ברחבי חלל התצוגה, הוציאה את הציור ממסגרת הקנווס אל העולם. בתערוכתה החדשה חוזרת כפרי הביתה, במובן המטאפורי, אבל גם הקונקרטי ביותר. לאחר מות אימה חזרה האמנית לחדר נעוריה, זה שבו החלה את דרכה הציורית, ועשתה בו שימוש כסטודיו. החזרה הזו למקורות השפיעה אולי גם על אופי העבודות עצמן וניתן לראות שיבה לקנבס, לציור פיגורטיבי וגם לדימויים מההיסטוריה של האמנות. יש משהו בוגר ומאוד מעניין ברגע הזה שבו אמנית שבה הביתה – עם כל המטען שצברה במהלך השנים, ויוצרת משהו חדש.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.5, 20:00, גלריה רו-ארט, תל אביב, המרץ 3, תל אביב אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון
'London Stories', תערוכת יחיד של יגאל עוזרי
תמיד נחמד להמליץ כאן עם גאווה ישראלית. הצייר יגאל עוזרי ידוע בכשרון המפעים שלו ליצור ציורים היפר ריאליסטיים שנראים ממש כמו צילום. בדרך כלל, עושה עוזרי שימוש בכשרונו זה כדי ליצור סצינות חלומיות של עירום נשי מסוגנן. התערוכה הזו מסמנת מעבר לדימויים מסוג אחר, המבוססים על צילומים של נוף אנושי עירוני. השילוב בין הסגנון המלוטש לדימויים המחוספסים יוצר עניין ועומק ואנחנו מאוד סקרנים.
התערוכה מוצגת עד 4.6, בגלריה Pontone
בכתובת: Pontone Gallery, 74 Newman Street, W1T 3DB, London
שעות פעילות: שני-שבת: 10:00-18:00

ירדן קולסי ודברה פישר, מתוך תערוכה זוגית בגלריה קו 16. צילום: ירדן קולסי

ירדן קולסי ודברה פישר, מתוך תערוכה זוגית בגלריה קו 16. צילום: ירדן קולסי

חיפוש חומרי. המלצות הסופ"ש 22-24.12

אמנות טובה היא טמונה ביכולת להעביר רעיון באמצעים ויזואליים – חומריים. כשהדבר אינו צולח אנו נשארים עם דימוי לא מפתה, או רעיון לא מובן. במלים אחרות, יש משהו במסע שעובר דרך החומר שנותן לאמנות טובה את כוחה. האמניות המציגות בתערוכות השבוע יצאו כולן לחיפוש שמתחיל ונגמר בטיפול בחומר וכך הגיעו לעולם שלם ולא צפוי.

בגלריה רו ארט יוצרת אסתר שניידר מקדש לציור; נטעלי שלוסר מציגה בגלריה דביר אובייקטים חידתיים בעלי מקור מפתיע; במעבדה טווה אופירה שפיץ היסטוריה אישית וחברתית בחוט אדום. ובהמלצת הלוקאלז שלנו ציור שקופץ בין זמנים והקשרים בלונדון.

שני ורנר וצוות Talking Art

NASIM HANTEHZADEH

'Ray of Light', תערוכת יחיד של Nasim Hantehzadeh

'נושאת כלים', תערוכת יחיד של אסתר שניידר. אוצרת: מאיה במברגר

הציירת המוצלחת אסתר שניידר משלבת בעבודתה אלמנטים של מיסטיקה יהודית יחד עם ציור הנשען על ההיסטוריה של האמנות. במבט בציורים של שניידר לא ברור בדיוק האם הם התחילו מביטוי אישי אינטואיטיבי והגיעו למחוזות ארכיטיפיים ומיתולוגיים ואולי בדיוק להפך – הדימויים יצאו מתוך מיתולוגיה, פולקלור והיסטוריה ודרך ידה של האמנית התערבבו בשפתה האישית והמיוחדת. הציורים של שניידר הם גם אף פעם לא "רק ציור", היא משלבת בהם אלמנטים רקומים ושזורים כדי ליצור אובייקטים חידתיים. דוגמה טובה לכך ממוקמת במרכז התערוכה: במה או מזבח ממנה ניתן לצפות בציורים ולהכנס לתוך הטקס הדתי-אמנותי שהאמנית מבקשת להעביר אותנו. התערוכה כולה עוסקת בדמותה של אישה שספק מביטה במעשה הבריאה בפליאה מבחוץ וספק מתערבבת בתוכו נראה גם שזוהי העמדה שמתוכה יוצאת יצירתה של שניידר בכללותה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 20:00, גלריה רו-ארט, רחוב המרץ 3, תל אביב
אירוע פייסבוק

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 20:00, גלריה רו-ארט, רחוב המרץ 3, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'יקיצת הממלכה', תערוכת יחיד של נטעלי שלוסר

יש יצירות אמנות שהדרך אליהן ישירה וקצרה – דימוי מושך את העין, מכחול עם צבע, קנווס מתוח וציור היוצא מתוך פרשנותו של האמן. אלה עבודות בהן ניתן לראות נתיב ברור בין השראה ליצירה – זה לא המקרה בעבודות המוצגות בתערוכתה של נטעלי שלוסר בגלריה דביר. המבקר בתערוכה יפגוש אובייקטים מיסתוריים עשויים ברונזה המזכירים צלמיות אלים או מסכות עתיקות. אך למעשה מדובר במשהו אחר ועכשווי הרבה יותר. במהלך ביקוריה במדבר, צילמה האמנית סלעים ואבנים ועשתה מניפולציות דיגיטליות שונות על הדימויים כמו הכפלה ויצירת תמונת מראה. את הדימויים החדשים שנוצרו תרגמה לקבצים דיגיטליים אותם הדפיסה במדפסת תלת מימד והם בתורם נוצקו בברונזה. כך, בדרך הארוכה נוצרו אובייקטים שנראים כמו אלי מדבר עתיקים ואולי זו ההוכחה שדווקא הנתיב המפותל מוביל לאיזו אמת שהיתה מתפספסת בכל דרך אחרת.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 18:00, גלריה דביר, רחוב שוקן 27, קומה 3 (קוד בכניסה 02772), תל אביב

'מפסלת עיני חיה', תערוכת יחיד של אופירה שפיץ. אוצר: שרון תובל

דרום תל אביב הוא מרחב מגוון מאוד, במרחק קצר זה מזה ניתן למצוא מתפרה וגלריה לאמנות וגם מוסכים, מסעדות ומשרדים. המיצב שבונה אופירה שפיץ בחללים של המעבדה ובית האופנה קדם ששון ברחוב הרצל מבקש לחבר בין המרחבים השונים האלה ובין החוץ והרחוב לפנים. שפיץ עושה שימוש בחוטים אדומים שנמתחים בין חלל המעבדה לחלל האופנה וממלאים גם אותם וכך יוצרים שיבוש וערעור של צורתו של המרחב העירוני וכל אחד משני המרחבים האלה ביחד ולחוד. השימוש בחוט מתייחס להיסטוריה המשפחתית של האמנית שסבתה היתה תופרת של אופנה עילית – וגם להיסטוריה של התעשייה הזו כולה שעברה מעשייה ידנית לתפירה תעשייתית ואז חזרה לעבודת היד האמנותית על ידי יוצרים שביקשו להשיב את הנגיעה האישית. כך טווה שפיץ סיפור שהוא חברתי ופוליטי ובאותה עת אישי ואינטימי.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 19:30, בשני חללים: המעבדה, הרצל 119 ובית קדם ששון, הרצל 144, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Ray of Light', תערוכת יחיד של Nasim Hantehzadeh

האמן האיראני-אמריקאי נאסים האנטחזאדה עובד במגוון של מדיומים וחומרים ויוצר עבודות תוססות ומרתקות המרמזות על מגוון הקשרים, כולל ציורי מערות, אמנות ילידית ממקסיקו ושטיחים פרסיים עתיקים. העבודה של האנטחזאדה חושפת לעתים קרובות עניין מיוחד באמנות ובחפצי אמנות של תרבויות קדם איסלאמיות ואחרות, בהן היתה קיימת גישה פלואידית ומכילה יותר למגדר ומיניות.

ומעבר להכל העבודות של האנטחזאדה יפות ומלאות רגש ונראות כמו יצירות שמעבר לזמן ולמקום הנוכחיים.

התערוכה מוצגת עד 7.1.23 בגלריה Pippy Houldsworth

בכתובת Pippy Houldsworth Gallery, 6 Heddon Street, London

שעות פתיחה: שלישי-שישי: 10:00-18:00.

שבת: 11:00-18:00.

ראשון ושני: סגור.

פרטים נוספים באתר התערוכה

אופירה שפיץ, מתוך, 'מפסלת עיני חיה', תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב. צילום יובל חי

הקשרים. המלצות הסופ"ש. 22-24.9

בין תערוכות השבוע שלנו אין ממש חיבור מובהק או נושא משותף, אבל ניתן לומר שהן כולן מחפשות קשרים והקשרים. אם זה מכלול עבודתה של ציירת משפיעה, הקשר בין הציור עצמו לנושא שלו ואפילו הקשר בין העמים השונים החיים בארץ הזו – יצירת האמנות ובודאי מלאכת בניית התערוכה היא תמיד המסע הזה בעקבות ההקשרים.

שלוש גלריות תל אביביות במקביל מציגות תערוכות יחיד של האמנית החשובה לאה ניקל ומנסות לפתור את החידה של יצירתה; בגלריה רו ארט מצייר ערן וולקובסקי את לונדון אך למעשה פשוט מצייר; בגלריה השיתופית בקיבוץ כברי חוגגים עשור של פעילות ובהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה שמתחקה אחר השורשים הבארוקיים של דיסני.

שיהיה סוף שבוע של קשרים והקשרים
שני ורנר וצוות Talking Art

לאה ניקל, שלוש תערוכות יחיד בשלושה חללי אמנות שונים

לאה ניקל היא תופעה מעניינת בעולם האמנות הישראלי – מצד אחד היא אחת האמהות הגדולות של ציור ישראלי מודרני ומצד שני היא אף פעם לא היתה קלה לבליעה. הציור המופשט שלה מלא בסתירות פנימיות – עשיר ומלא בצבע עז וגם אוורירי וקליל, חסר אלמנט מובהק שבו העין יכולה להתמקד אבל גם עם קומפוזיציה ברורה. אולי החמקמקות הזו של ציוריה היא מה שהפכה אותה לדמות משפיעה במיוחד על דורות של אמנים מקומיים. את החידה שהיא לאה ניקל מבקשות כעת לפתור שלוש גלריות תל אביביות, הממוקמות במרחק הליכה קצר זו מזו ופותחות תערוכות מקבילות העוסקות בהיבט אחר של עבודתה. אנחנו מאוד אוהבים את המהלך הזה של גלריות המתאגדות לכדי "תערוכת על" של אמנים הראויים למבט העומק הזה (לאחרונה היה זה משה גרשוני שעבודותיו הוצגו בשלוש גלריות שונות). מסקרן יהיה לשוטט בין הגלריות ולהיחשף שוב לאמנית החשובה הזו.
כל הפתיחות יתקיימו ביום חמישי, 22.9 החל מהשעה 19:00
גלריה גבעון, גורדון 35, תל אביב.  אירוע פייסבוק גבעון
גלריה הלובי, ארלוזורוב 6, תל אביב.  אירוע פייסבוק הלובי 
חלל אמנות פרטר, פרישמן 37, תל אביב.  אירוע פייסבוק פרטר

'בקשר ללונדון', תערוכת יחיד של ערן וולקובסקי. אוצרת: מאיה במברגר

ערן וולקובסקי חייב לצייר, העובדה הזו ברורה לכל מי שמביט כמה דקות באחד מציוריו. שכבות עשירות של צבע אותו הוא יוצר לבד באמצעות ערבוב של פיגמנטים באמולסיה אקרילית, יוצרות פני שטח מורכבים ומלאי הבעה. וולקובסקי חייב לצייר ונדמה שזה לא באמת משנה מה הנושא שנבחר לציורים, אלא שהנושא הזה משמש כנקודת פתיחה שממנה נולד הציור. התערוכה שתפתח השבוע בגלריית הבית של וולקובסקי נוצרה בעקבות ביקוריו בלונדון במהלך כל קיץ. מתוך בית קרוביו שמשמש לו כבסיס פעילות, יוצא וולקובסקי לשיטוט בעיר וסביבותיה ומצייר את אשר רואות עיניו. אבל לא מדובר בציור נוף קלאסי, הצופה התמים לאו דווקא יבין שבלונדון עסקינן. אבל הנופים, הצבעים והצורות משמשות כקטליזטור לציור שמשתלב עם דימוים מתוך הדמיון והתת מודע של האמן. מזל שהעולם ממשיך לתת לוולקובסקי תירוצים לצייר, אנחנו הקהל רק מרוויחים.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.9, 20:00, גלריה רו-ארט, המרץ 3 בניין 8 קומה 3, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'רַנְדֵּווּ', תערוכה קבוצתית. אוצרת: תמר הורביץ ליבנה

כבר עשר שנים שבהן פעילה הגלריה השיתופית בקיבוץ  כברי שבצפון, עשור שבו יחסי יהודים וערבים בארץ הזו ידעו משברים לא פשוטים ועדיין באמנות וגם בחיים, השותפות נמשכת. הפילוסופיה של הגלריה השיתופית תמיד היתה להשתמש באמנות לא כדי להתעלם מאתגריו של הקיום המשותף, אלא כדי להתמודד איתם בצורה יצירתית וכנה. כיאה לתערוכה החוגגת עשור לגלריה, היא עוסקת בעצם הרעיון של מפגש ושיתוף. האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה נקראו לצאת מהסטודיו הבודד ולשתף פעולה עם קולגה. במקרה של תערוכה כזו, התהליך משמעותי לא פחות ואולי אף יותר מהתוצר, גם מפגש כושל ושותפות שהתפרקה מראים לנו משהו על טבעו של החיבור. בעיקר הם מלמדים אותנו שהחיים יחד הם אולי לא פיקניק אבל שווה לעבוד ולהשקיע בהם. ברכות לגלריה החשובה הזו ולחיי עשור נוסף לפחות.

בהשתתפות: סאהר מיעארי, זיו שר, דרורה דקל, אמירה קאסם זיאן, נעם ונטורה, ניר ונטורה, ג'וזיאן ונונו, דובי הראל, דב אור-נר, דועאא בסיס, יעל כנעני, מיקי צדיק, שלומי חגי, עדי בן חורין, יהלי בן חורין, פאיזה חדאד, אשרף פואח'רי, גבריאלה וילנץ, אורי רייזמן, יחיאל שמי.
אירוע פתיחה: שבת, 24.9, 13:00, הגלריה השיתופית בקיבוץ כברי.

המלצת הלוקאלז
'Inspiring Walt Disney'

הנה תערוכה שהיא מצד אחד מושלמת לביקור עם הילדים, אבל גם תשמח ותעניין כל מי שגדל על סרטי דיסני בילדותו (שזה בסופו של דבר כולנו). התערוכה, שנדדה ממוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, מראה את ההשראה שקיבלו האנימטורים של דיסני מהאמנות הדקורטיבית הצרפתית של המאה השמונה עשרה. רישומים מקוריים של אמני דיסני, לצד אובייקטים שנלקחו הישר משיאו של הבארוק הצרפתי, מה אפשר לבקש יותר מזה.
התערוכה פתוחה עד 16.10
Wallace Collection, Hertford House, Manchester Square, London

פרטים נוספים באתר התערוכה

דב אור-נר, מתוך 'רַנְדֵּווּ', תערוכה קבוצתית בגלריה השיתופית בקיבוץ כברי

התבוננות והקשבה. המלצות הסופ"ש 4-6.8

בעולם שלנו נראה שיש פחות ופחות מקום למבט בוחן ולהקשבה עמוקה. הכל מגיע מהר ובעוצמה גבוהה ומפנה את מקומו לדבר הבא כהרף עין. למי יש זמן להתבונן ולהקשיב כשחייבים למהר ולהספיק הכל. גם באמנות יש נטיה להעדיף את הגדול, הצבעוני והבומבסטי על פני הקטן והאינטימי. תערוכות השבוע מבקשות מאיתנו סוג מבט אחר, איטי יותר, סבלני יותר, קשוב יותר ומבטיחות לתגמל אותנו בחוויה עמוקה ועוצמתית בתמורה. קחו את הזמן.

בגלריה רו-ארט מציגים אמני המחזור השני של תוכנית החממה של הגלריה את תוצריה של השנה; בגלריה הלובי מציג בועז ברקני ציור שדורש התעמקות; בגלריית הסאונד של בית הנסן מיצב קולי מפרק את קולותיהם של מקהלה ונגן צ'לו; ובהמלצות הלוקאלז שלנו מיצב פנטסטי ועוטף בגלריה סרפנטיין הנחשבת בלונדון.

שיהיה סוף שבוע קשוב וסבלני,
שני ורנר וצוות Talking Art

בועז ברקני, מתוך 'חלומות חיטה', תערוכת יחיד בגלריה הלובי, תל אביב

'חלומות חיטה', תערוכת יחיד של בועז ברקני. אוצרת: אורית מור

הצייר בועז ברקני לא עושה חיים קלים לצופים בציוריו. הציורים שלו אינם מלאים בצבע והדימויים, אם יש כאלה, בדרך כלל מרומזים ונחבאים בתוך הקומפוזיציה. בדרך כלל גם לא מדובר בציור גדול מימדים שאפשר ללכת בתוכו לאיבוד, אלא בפורמט אחיד וצנוע בו עובד ברקני. למעשה, לעיתים נדמה שהציור עצמו מבקש להתחבא מהצופה ודורש ממנו לעבוד קשה כדי לפצח אותו. אבל כמו שקורה לא אחת בחיים ובודאי באמנות – המאמץ במקרה הזה משתלם. כאשר מתעכבים ומתעמקים בעבודותיו של ברקני מגלים ציור עשיר ומתוחכם שעשוי משכבות שהטיפול בהן מצביע על אמן בעל עין ויד מתוחכמות שיוצר מתוך עולם פנימי רחב ובעל הגיון משל עצמו. בעולם אמנות שהתמכר לסיפוקים מיידיים ולאפקט הוואו, יש משהו מעורר כבוד והערכה בציור שלא מאכיל את הצופים עם כפית אלא דורש מאמץ ומחשבה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 4.8, 20:00, גלריה הלובי, ארלוזורוב 6, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'עכשיו, כשהכל במקומו', מיצב סאונד של האנסמבל הקולי 'מדוזה' והצ'לן תום קליין. אוצרים: אמיר בולצמן וקבוצת סלה-מנקה

אמנות סאונד, היא מדיום יחסית איזוטרי של אמנות עכשווית. בסופו של דבר, אנחנו עדיין רגילים לחשוב על אמנות פלסטית כאובייקט המתקיים במציאות. לא לחינם קהל אמנות נקרא לא פעם "צופים", בעוד שאמנות היא בעצם חוויה כוללת הרבה יותר, גם אם מדובר "רק" בציור. בימים אלו חווה התחום סוג של רנסאנס זוטא, עם שתי גלריות המוקדשות לו בתל אביב וירושלים. בתל אביב זו גלריה "חדר 25" שהכניסה אליה מתאפשרת 24 שעות ביממה באמצעות קוד ואילו בירושלים נפתחה לאחרונה הגלריה בעלת השם היפה "בית התה" בתוך מתחם בית הנסן שאיכשהו מצליח לקבץ לתוכו עוד ועוד מיזמים אמנותיים מסקרנים ולא להתמלא. התערוכה הקרובה היא מיצב סאונד של ההרכב הקולי 'מדוזה' בשיתוף עם נגן הצ'לו תום קליין. המיצב משתמש במוזיקה שיצר ההרכב ומפרק אותה למרכיביה הראשוניים ממש. התערוכה, ואמנות סאונד בכלל, מזמינים אותנו לתת סוג אחר של קשב וסבלנות ולקבל חוויה ייחודית ועוצמתית בחזרה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 4.8, 19:30, בית התה , גלריית הסאונד בבית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים.  אירוע פייסבוק

'והעולם היה די נפלא', תערוכה קבוצתית. אוצרת: מאיה במברגר

קורס הקיץ שלנו, שמתחיל השבוע, מוקדש השנה לתוכניות שהות אמן ולחממות אמנים, מתוך הבנה של חשיבותם הרבה בשדה האמנות. התמיכה באמנים, תהיה זו כלכלית, מוראלית, או מקצועית, ובודאי לאמנים בתחילת דרכם, היא קריטית להתפתחותם ולהגעתם להישגים ממשיים. הדבר מקבל משנה תוקף בעולם המקדם יותר ויותר את הערך הכלכלי על פני כמעט כל אספקט אחר. בדרך כלל המימון לתוכניות האלה מגיע מגופים כמו הפיס, משרד התרבות או קרנות פילנתרופיות – לכן כאשר גלריה מסחרית כמו רו-ארט מחליטה לתחזק פרוייקט חממה לאמנים בתחילת דרכם, יש בזה משהו מרגש במיוחד. זוהי השנה השניה של פרוייקט 'שאטל', במסגרתו נבחרת קבוצה קטנה של אמנים צעירים אותם מלווים אוצרת הגלריה והצוות המקצועי שלה במטרה לקדם אותם מקצועית. ברוב המקרים לא מדובר באמנים אלמונים לחלוטין, אבל כאלה שמקפצה מסוג זה יכולה לעשות פלאים לקריירה שלהם. אנחנו כמובן שמחים במיוחד לראות ברשימה את דוד דובשני, מדריכנו המהולל והאמן המשובח וסקרנים לראות את תוצריה של התקופה המיוחדת הזו.

בהשתתפות: נטלי אילון, רון אסולין, דוד דובשני, אניעם דרעי, דנה נחמד, נגה פרחי

אירוע פתיחה: יום חמישי, 4.8, 20:00, גלריה רו-ארט, שביל המרץ 3, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

מיצב של דומיניק גונזלס פורסטר בגלריה סרפנטיין

האמנית דומיניק גונזלס פורסטר ידועה במיצבים גדולי המימדים שלה שלעתים קרובות משתלטים על כל חלל התצוגה, עוטפים את הצופה מכל עבר ונותנים חוויה של צלילה לתוך האמנות. המיצב הנוכחי שלה בגלריה סרפנטיין הנחשבת בלונדון הוא מחווה לאהבתה של האמנית למדע בדיוני קלאסי ומדמיין מה היה קורה אם חייזרים היו מגיעים לעולמנו עמוס הדימויים. חוויה שלא כדאי לפספס.

התערוכה מוצגת עד 4.9, Serpentine Gallery, Kensington Gardens, London

פרטים נוספים באתר הגלריה

מגיעים ללונדון ורוצים לחוות את אמנות הרחוב של שכונת שורדיץ' התוססת? הצטרפו לסיור פתוח עם הלוקאל הלונדוני שלנו והכירו את הסצינה מבפנים. יום שישי 19.8
פרטים והרשמה בקישור 

המלצת הלוקאל – דומיניק גונזלס פורסטר בלונדון

שפה שסועה. המלצות הסופ"ש 14-16.4

סוף השבוע של ההמלצות משתלב עם ליל הסדר וזו הזדמנות מצויינת לאחל לכם ולמשפחתכם פסח שמח וסדר נעים של התכנסות משפחתית מיטיבה ומשמחת. החג הוא גם "תירוץ" מצויין להגיד לכם שוב תודה על שאתם מדברים אמנות איתנו, ברחובות, בדיגיטל, ועכשיו גם באירופה. אף פעם לא נפסיק להתרגש מזה.

המצווה היסודית של פסח היא "והגדת לבנך", והיא מדגישה את היכולת של השפה והדיבור להעברת משמעות וערך. תערוכות הסופ"ש שנפתחות רגע לפני שירת ה"מה נשתנה", עוסקות בפירוק והרכבה של השפה המדוברת, הכתובה והציורית. כשהשפה עצמה היא החומר, המסע בעקבות המשמעות משתחרר ממגבלות ומגיע הכי רחוק שאפשר.

במקום לאמנות מחזור תערוכות חדש עוסק בשפה ובכתיבה כחומר גלם אמנותי; בגלריה רו ארט מציגה רקפת וינר עומר את הציור שלה שכולו שיבוש והפרעה; בגלריה חנינא מציגה רעות רבוח נסיון להשתהות ברגע שבין ההרס לבניה; ובהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה שמעמתת את המאסטר גוגן עם תפיסות חדשות לגבי עבודתו.

סוף שבוע נעים וחג שמח
שני ורנר וצוות Talking Art

רקפת וינר עומר, מתוך 'זיעת זהב', תערוכת יחיד

מחזור תערוכות חדש במקום לאמנות. אוצרוּת: יאיר ברק ונגה אור ים

התערוכות החדשות במקום לאמנות משתמשות בכתיבה ובשפה עצמה כמו שציירים ופסלים משתמשים בצבע, חימר ובד – כמו חומר גלם ומצע אמנותי. כך למשל, בעבודותיו של יונתן אולמן (המדריך והמרצה המהולל שלנו) המוצגות בתערוכה הקבוצתית בגלריה. בהן האותיות הופכות לאובייקטים וטוענות את המילים הפשוטות והקצרות במשמעות וסימבוליקה חדשות. בתערוכת היחיד הראשונה שלו עוסק האמן והמשורר עומרי דנינו בפירוק צורני וקונספטואלי של הטקסט הטעון של תפילת הקדיש הנקראת בעת הלווייה. שתי התערוכות מבקשות להראות לנו שמילה היא הרבה יותר מסך האותיות שלה.

התערוכה 'בנוגע לכתיבה' בהשתתפות: יונתן אולמן, ברכה גיא, גרי גולדשטיין, יוסי ברגר, פנינה רייכמן, אודליה אלחנני, לוסי אלקיויטי, אלי דינר, דפנה שרתיאל, ג׳ניפר בלוך

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 14.4, 20:00, מקום לאמנות, שביל המרץ 6 תל אביב.  אירוע פייסבוק

'זיעת זהב', תערוכת יחיד של רקפת וינר עומר. אוצרת: שלומית ברויר

קראנו פה כבר בעבר לרקפת וינר עומר "המלכה האם" של סגנון "הציור הרע" בארץ. ואכן וינר עומר שומרת כבר שנים לא מעטות על שפה אמנותית רהוטה ועקבית. זה אולי קצת מוזר בהתחשב בזה שהסגנון הציורי שלה הכי פראי, מבולגן וכאוטי. זרם 'הציור הרע' כולו עוסק בשיבוש השפה הציורית עצמה ובמרד נגד קונבנציות של טעם טוב ומסודר. אחד הדברים המייחדים את וינר עומר בתחום, מלבד כשרון ציורי בלתי ניתן לערעור, הוא ההכנסה של נושאים ומסרים לתוך הקלחת המבעבעת של הציור היצרי וכמעט גס שלה. כך נוצר שילוב שמפעיל בו זמנית את הראש, את הגוף ואת הלב. יהיה מעניין לראות את העבודות הלוהטות של וינר עומר בחלל המעונב של גלריה רו ארט.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.4, 20:00, גלריה רו-ארט, המרץ 3 תל אביב.  אירוע פייסבוק

'אבק ועננה', תערוכת יחיד של רעות רבוח. אוצר: אמנון עמוס
אחת היוזמות היפות של הגלריה השיתופית חנינא, היא התערוכה השנתית 'סלון חנינא' שמשמשת גם כתחרות שהזוכה בה מקבל את האפשרות להציג תערוכת יחיד בגלריה. זוהי דוגמא מעולה לדרך שבה גלריה עצמאית יכולה לתרום לקהילת האמנים והאמניות שסביבה ולעולם האמנות המקומי בכלל. בסוף השבוע הקרוב נפתחת שם תערוכתה של רעות רבוח שזכתה בפרס בשנת 2020. רבוח יוצאת מתוך נקודת המוצא התל אביבית כל כך – בור ענק שנפער ליד הבית במקום בו היה בניין ישן ועתיד להבנות מגדל חדש ומבקשת להשתהות ברגע הזה של בין לבין. רבוח יוצרת אובייקטים המשלבים את הגסות של שאריות אתר בניה עם העדינות של פורצלן בנסיון להחזיר יופי אל הפצע העירוני.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.4, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב.  אירוע פייסבוק

פינת הבונוס – המלצת הלוקאלז
'למה אתם כועסים?' תערוכה של פול גוגן המשולבת בעבודות של אמנים עכשוויים באלטה נציונל גלרי בברלין.

פול גוגן נודע בזכות ציוריו הפסטורליים מאיי טאהיטי שהציגו תמונה אידילית של חיי הילידים שם לעומת מה שהוא תפס כניוון של חיי המערב. בשנים האחרונות, לצד ההערכה לפועלו האמנותי קמים גם קולות ביקורתיים כלפי הגישה הפטרונית המערבית שהוא מייצג בהצגתו את המקומיים כפרימיטיביים ועצלים. התערוכה המסקרנת באלטה נציונל גלרי מציבה את עבודותיו של גוגן יחד עם עבודות של אמנים עכשוויים כדי לספק תמונה שלמה יותר.
רוצים לסייר בברלין או בעיר אחרת עם הלוקאלז שלנו? כל הפרטים בקישור

התערוכה מוצגת עד 10.7, Bodestraße 1-3, 10178 Berlin

פרטים ורכישת כרטיסים באתר התערוכה

רעות רבוח, מתוך 'אבק ועננה', תערוכת יחיד בגלריה חנינא, תל אביב. צילום: מיכאל שבדרון

אביגיל פריד

מחווה. המלצות הסופ"ש 28-30.10

אחרי שבועיים של אירועי אמנות ענקיים ומפוצצים כמו אוהבים אמנות וצבע טרי ורגע לפני שנכנס לטירוף המשמח של שבוע האיור (עדכונים ממש ממש בקרוב) החלטנו לחזור במדור לתערוכות קטנות וצנועות. תערוכות השבוע עוסקות כולן במחווה אמנותית – כזו שלוקחת השראה מעבודתם של אמנים גדולים מהעבר או שעושה שימוש באמנות ככלי להבעת אהבה וגעגוע. באקט המחווה יש משהו שהוא צנוע בבסיסו ועם כל האהבה שלנו לאפקט הוואו המפורסם, הצניעות הזו היא בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו.
בשואו-רום של גלריה רו-ארט תערוכה שכולה געגוע למבקרת האמנות המיתולוגית גליה יהב; בגלריה מרי חוזרים לפרקטיקה של העתקת עבודות אמנות גדולות; ובאטליה שמי חוגגים עשור של פעילות עם עבודותיהם של אמנים ששאבו השראה מיצירתו של יחיאל שמי.
בגזרה שלנו נזכיר לכם שיש לנו שני סיורים בנובמבר. סיור הורים ילדים המשלב אמנות רחוב וסדנת צילום בסמארטפון פרטים בקישור; וסיור חדש דנדש במלונות בוטיק באזור אלנבי בן יהודה. נשמע טוב? הצטרפו בקישור

שיהיה סופ"ש מלא השראה,
שני ורנר וצוות Talking Art

אוריאל מירון

אוריאל מירון, מתוך התערוכה "להסתכל רחוק ולנשום עמוק", אטליה שמי

"תזכיר אהבה", תערוכה קבוצתית
אין צורך להציג את גליה יהב בפני חובבי אמנות מקומיים. מי שהייתה מבקרת אמנות מושחזת שאמנים חיכו לביקורת שלה בפיק ברכיים אך גם בציפיה, מתוך ידיעה שכתיבתה תהיה חסרת רחמים אך כנה, אינטליגנטית ומלאת תובנות וידע. מותה המפתיע מסרטן אלים לפני חמש שנים הותיר חור של ממש במוסד ביקורת האמנות הישראלי שיש להודות שמתקשה להתאושש ממנו. חור נוסף נותר כמובן בחייהם וליבם של חבריה וקרוביה, אשר רבים מהם שייכים מטבע הדברים לעולם האמנות. כעת נפתחת בחלל השואו-רום של גלריה רו-ארט תערוכת זכרון צנועה שיזמו חבריה ואוהביה. יותר משהתערוכה הזו מבקשת להציג משנה אוצרותית סדורה, היא מבקשת לזכור באהבה את מי שהיתה ואינה.
בהשתתפות: גליה יהב, יורם קופרמינץ, ענת בצר, איתן בוגנים, דרור דאום, דנה דרויש, אורית חסון ולדר, סמדר לוי, עמית לוינגר, דלית מתתיהו, חנה סהר, שי לי עוזיאל, דורית פיגוביץ גודארד, הדס קידר, דנה רז, סוזי רזניק
באותו זמן תוצג בחלל המרכזי של הגלריה תערוכת יחיד של בויאן
אירוע פתיחה: יום שישי, 29.10, 11:00-14:00, השואו-רום של גלריה רו-ארט, שביל המרץ 3, תל אביב

״הומאז׳״, תערוכה קבוצתית. אוצר: אריה ברקוביץ׳

הפרקטיקה של העתקת יצירות מופת של אמנים גדולים היתה במשך רוב ההיסטוריה של האמנות הדרך המרכזית לרכישת טכניקה אמנותית הן כתלמיד והן בהמשך הדרך כאמן. במאה השנים האחרונות, עם עליית המודרניזם והמיתוס של האמן המקורי והחד פעמי, קיבלה הפרקטיקה הזו מוניטין מושמץ של העתקה וחוסר מקוריות. אך האמת היא כנראה שאין אמנות ללא השפעה והשראה והתערוכה החדשה בגלריה מרי מבקשת להחזיר את הכבוד להומאז' האמנותי. האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה פונים ליצירות אמנות גדולות – לפחות בעיניהם – כדי לקבל השראה. הם מבקשים ללמוד מהקודמים להם, לשלב רעיונות וטכניקות חדשים-ישנים בעבודותיהם ולהוסיף נדבך משלהם להיסטוריה הענפה של האמנות.

בהשתתפות: אלון אבן-פז, ג׳ודית אניס, הדסה בארי, יעל בוברמן-אטאס, רוני ברות, אלחנדרו אלכס גולדברג, יואל גילון (גולדשטיין), מירי גרמיזו, נעמי טנהאוזר, נחום מלצר, אביגיל פריד, שלמה סרי, רינה עזרוני, ריבה פינסקי-אוודיש, חנה קרומר, מאיר ראובן (זלבסקי), אורי ראושר

אירוע פתיחה: יום חמישי, 28.10, 19:00, גלריה מרי, רח' אגריפס 12 (הכניסה דרך סמטת אלבוחר), ירושלים
אירוע פייסבוק

"להסתכל רחוק ולנשום עמוק"  תערוכה קבוצתית לרגל עשור לאטליה שמי. אוצרת: סמדר שינדלר

הרעיון המרכזי העומד בבסיסה של הגלריה באטליה שמי בקיבוץ כברי הוא מחווה לפועלו האמנותי העצום של האמן יחיאל שמי. אם כבר מדברים על השפעה והשראה, הרי שיחיאל שמי הוא אחד מאותם ענקים של האמנות הישראלית שהתווה דרך לדורות של אמנים שהגיעו אחריו. כעת חוגגים באטליה עשור של פעילות (רק עשור?? המקום מרגיש כמו מוסד שהיה שם מאז ומעולם) ובאופן טבעי עושים זאת באמצעות תערוכה קבוצתית של אמנים שהציגו תערוכות במקום ושעבודותיהם מתכתבות בצורות כאלה ואחרות עם יצירתו של שמי. כמו תמיד, התצוגה של העבודות בתוך חלל העבודה של שמי עצמו, לצד יצירותיו ולצד כלי העבודה שלו מוסיפים רובד מיוחד לתערוכות במקום. העובדה כי מדובר באחד מחללי האמנות עם הנוף היפה בארץ הופכת את הביקור בתערוכה לטיול סתיו אידאלי.

בהשתתפות: יעקב דורצ'ין, רוני חג'ג', אירית חמו, שחר יהלום, אוריאל מירון, הילה טוני נבוק, אורלי סבר, שי עיד אלוני, מחמוד קייס, ענת קינן, אפרת קליפשטיין, מרב קמל וחליל בלבין, ברק רביץ, משה רואס, ליאוני שיין, עומר שיזף.

איפה ומתי: התערוכה תעמוד עד 26.2.22, שעות פתיחת האטליה: ימים שני-חמישי ושבת 11:00-15:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי

מידע נוסף באתר הגלריה בקישור

אושפיזין אמנותי – סדרת ראיונות עם אמנים ישראלים בחו"ל

כמו השם שלנו, זה די ברור שמה שאנחנו מאוד אוהבים לעשות הוא לדבר על אמנות. בתוך כך, אחד הדברים החשובים בעינינו הוא לדבר עם האמנים עצמם. לכבוד חג סוכות החלטנו לפתוח את הסוכה שלנו בפני אמנים ואמניות ישראלים שהעבירו את חייהם ועבודתם לחו"ל ולשמוע מהם על נוודות, ארעיות וזרות – מושגים שעומדים בבסיסו של החג הזה.
תפסנו חמישה אמנים ישראלים לשיחה קצרה על האופנים שבהם ההגירה השפיעה על היצירה שלהם, על התקופה האחרונה בהקשר הזה ועוד.

עינת עמיר. Photo by Colin Conces, courtsy of Bemis Center for Contemporary Art, 2016

עינת עמיר
איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
כרגע אני חיה בפינלנד (ומקווה להשאר כאן). אני עושה פה דוקטורט משולב באמנות ומדעי המוח. השילוב בין אמנות (בעיקר פרפורמנס) ומדעים (פסיכולוגיה ומדעי המוח הקוגניטיביים) זה עניין שאני עוסקת בו בשנים האחרונות ושמחתי על ההזדמנות לעסוק במחקר שמשלב בין השניים, וגם על ההזדמנות לחיות ולעבוד בארצות הצפון שאליהן אני נושאת עיניי בערגה כבר שנים רבות.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
אני חושבת שהרגע הזה קרה לפני למעלה מעשור, כשחייתי בניו יורק והתחלתי להציג בהרבה יותר תערוכות בחו”ל מאשר בישראל.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
הדבר שקרה בעקבות המעבר והקונטקסט שלו זה שאני כרגע עושה פחות אמנות (למרות שהצגתי לאחרונה פרפורמנס השתתפותי חדש) ויותר עוסקת במחקר וכתיבה, אבל זה זמני, אני מניחה.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
זו שאלה ממש חמודה:) אני חושבת שכל העבודות שלי מתאימות לקטגוריות האלה. למשל “מתי בפעם האחרונה” שהוצגה במוזיאון ישראל באגף הנוער ב2018. בתערוכה באוצרות שיר ימגוצ’י. התבקשתי לייצר עבודה השתתפותית שתתאים גם לילדים ויצרתי תאי שיחה ניידים שהאורחים הנכנסים אליהם מפעילים בעצמם.

וגם Coming Soon Near You שזו עבודה שהוצגה במוזיאונים שונים ברחבי העולם והיא סלון ארעי שמארח בכל פעם אדם אחד שיושב בו וצופה בסרט שיש לו משמעות עבורו בזמן שצוות המוזיאון מגיש לו כיבוד.

האתר של עינת עמיר בקישור

ניר סגל בתערוכתו בגלריה רו ארט, 2021

ניר סגל

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
מילדותי דמיינתי את עצמי גר בלונדון ולכן לקראת לימודי התואר הראשון באמנות הבנתי שאני מעוניין לעבור את הכשרתי כאמן מחוץ לגבולות ישראל מתוך רצון לעבוד בארץ ולהתפתח ממקום פחות מקומי. את התואר הראשון עשיתי בסלייד בלונדון ולאחריו נדדתי לשנה בברזיל ובסיומה רזינדסי של שלושה חודשים בתאילנד. את התואר השני כבר עשיתי בארץ בבצלאל, אבל המציאות המקומית, ותהליכי ההורות בפונדקאות של בן זוגי ושלי הובילו אותנו ב2014 להחלטה לצאת מהארץ שהשתלבה בסנכרון מושלם עם ההזמנה ללימודי הדוקטורט בסלייד שבלונדון. באופן קצת מרגש, מרכז פעילותי כאמן הוא בארץ ואני חי בחו"ל, ועובד משם על הפרוייקטים בארץ.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספר לנו על הרגע הזה.
לא היה רגע מפנה ספציפי, למרות שהמעבר השני לחו״ל היה הרבה יותר אקוטי עבורי. בשלב זה בחיינו לגדל משפחה בלונדון יותר מתאים בשבילנו, במיוחד מתוך הרצון לחיות כאחר בסביבה של אחרים, בסביבה הטרוגנית ופלורליסטית. מהרגע הראשון שבו נחתנו בלונדון הרגשנו את השינוי שהאיר וקידם במיוחד את תהליך ההורות שלנו. בנותינו אינן אזרחיות ישראליות מסיבות בירוקרטיות, ולכן מהולדת הבת הראשונה לונדון היתה עבורנו גם המקום היחיד בו אנו יכולים לגור כמשפחה.

האם אתה מרגיש שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
יש משהו ביציאה מהארץ שמאפשר סוג של שחרור מצד אחד והדהוד מצד אחר. היכולת להתבונן בעצמך בסביבה זרה היא נקיה ממניירות ומתודות מוכרות מה שאצלי תמיד הרגיש כמקום מלא פוטנציאל למידה. משהו בחוויה דווקא של לחזור לארץ בין שני התארים הראשון והדוקטורט שהרגיש בעל השפעה על האמנות. במהלך השנים בארץ ויתרתי יותר ויותר על ציור שהיה בבסיס כל היצירה שלי לטובת פרקטיקה שמתנהלת בדיאלוגים ואירועים. משהו שהתחדד והתפתח שוב במהלך הדוקטורט בלונדון.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכל לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
כמעט כל המונחים שמצוינים בשאלה זו נמצאים בפרקטיקה שלי ואולי לפני הכל הניסיון להסתכל על המעשה האמנותי כמשהו שנודד מחוץ לחללי האמנות אל העולם עצמו. העבודות שלי בשנים האחרונות בגלריה רו-ארט מתעסקות בתנאים למפגש ושותפות. השאלות שעולות בתהליך היצירה מתעסקות הרבה במונח ההזמנה, האירוע והאירוח. בתערוכה הנוכחית בגלריה רו-ארט 'מהם מים' טל אלפרשטיין ואני מנסים להרחיב את מונח ההזמנה והאירוח על ידי הזמנה אישית של קבוצות שלא היו מגיעות לגלריה בנסיבות אחרות ואנחנו מבצעים יחד איתם פעולה מחקרית המשתמשת במודל הגלריה כמקום למפגשים חברתיים לצד מסחריים. את באי הגלריה שנעצרים בדלת ללא יכולת כניסה אנו מארחים בבר מים שהוקם במיוחד עבורם כדי לשתות מים בחינם ולשאול על מקומם מחוץ לגלריה.

עוד על ניר סגל באתר גלריה רו ארט בקישור

עפרי כנעני

עפרי כנעני

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
נסעתי ללמוד תואר שני בהאנטר קולג' בניו יורק.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
מבחינה אישית זה לקח כמעט עשור, היה איזה רגע שהבנתי שעברתי הגירה מנטלית. זה גם הרגע שבו את מבינה שאין לך בית. כל מקום הוא גם אפשרות חדשה אבל גם אפשרות לזרות. מבחינה מקצועית, תמיד הצגתי גם בארץ אבל עבודות כמו שלי בדרך כלל מתפתחות מתוך דיאלוג. הסנריו שמישהו יראה את העבודות שלי וירצה אותו דבר בדיוק, פחות שכיח. לכן, בצורה טבעית, נוצרו יותר הזדמנויות מחוץ לישראל. לאו דווקא בניו יורק, דרך אגב.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
הייתי פרח אמנות כשעזבתי אז בודאי שכן. מה שאני עושה הוא תלוי שאלה או סביבת עבודה אז האמנות השתנתה כי התנאים השתנו והשאלות השתנו. גם ישראל השתנה מאוד וגם ניו יורק, מקום שחשבתי באיזשהו שלב שהוא הבית שלי והיום אני כבר לא מתגוררת בו.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
העבודה "Some people want to run things, other things want to run", היא פרפורמנס שעשיתי בונציה עם הכוריאוגרף פבריס מצליח. במשך יום שלם נשאנו דלת שנותרה לאחר פירוק ביתן בבינאלה – ניסינו לשנע אותה לכיוון אתר הפסולת אבל זה היה מסע ארוך בו פגשנו את כל המוציאים והמביאים של ונציה. כל פותחי השערים וסוגרי הדלתות, כל השוערים, הסוהרים, משלמי השלמונים, מקבלי הפנים, חותמי הטפסים ומסבירי הפנים. זו היתה עבודה על לעבור, על להיתקע, על מסע בירוקרטי ועל דלת בלי בית. נראה לי שזה מתאים.

האתר של עפרי כנעני בקישור

אסף עברון
איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
אני חי ועובד בין שיקגו ותל אביב כבר עשר שנים. הגעתי לכאן לעשות תואר שני באומנות, מאחר ולא הייתה לי השכלה פורמאלית באמנות הייתי סקרן מהם לימודי אומנות. אבל הלימודים היו בעצם תירוץ לחיות וליצור בסביבה אחרת ולהיות בשיח או בדיאלוג יותר רחב. בזמנו חשבתי שלעבור לניו יורק זה לא באמת לעזוב את ישראל אז העיר הגדולה הבאה אחרי ניו-יורק היא שיקגו. ואכן היא מאוד שונה.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
אני לא חושב שיש רגע כזה שבו הבנתי שמרכז הכובד של החיים שלי עבר לשיקגו. אף פעם לא הסתכלתי על עצמי כמהגר אבל כל שנה נשארנו עוד שנה. באופן מסויים אני דווקא מרגיש קשור לישראל אולי קשר שבבסיסו חווית האובדן שבהגירה. שאלות שגם מתבטאות בעבודה שלי כמו לדוגמה בתערוכה ״אבן חדשה״ באוצרותו של אודי אדלמו שמוצגת בימים אילו במרכז לאומנות דיגיטאלית בחולון שמתעסקת בפולחן אבנים במזרח הקדום.
-האם אתה מרגיש שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
אני חושב שהשאלות שמעניינות אותי בעבודה נשארו דומות אבל האפשרות לחקור אותם התרחבה מאוד. שאלות שהיו מוגבלות עבורי לצילום ישיר יכולות עכשיו להתממש בפיסול ובמיצב כמו גם שפתאום מצאתי את עצמי עובד במרחב הציבורי משהו שלא דמיינתי בעבר. אחד הדברים שהכי כייפיים בישראל היא המהירות שבה דברים קורים וזמן התגובה הזריז, גם של האומנות וגם של פלטפורמות התצוגה. אבל באופן מסויים יחד עם המהירות בא גם פולחן החדש באומנות מה שמייתר עבודות אומנות ברגע שהן יוצאות מהסטודיו של האמן. "חוויית הראינו." כאן מאחר שהמערכת כל כך גדולה ואיטית יש הזדמנות לעבוד בטווחי זמן גדולים ובנפחים גדולים יותר. זה מרגיש שלעבודה יש חיים יותר ארוכים ואפשר להציג עבודות דומות שוב ושוב ובאופן כזה גם העבודה מתפתחת והופכת ליותר מדוייקת וגם צוברת קונטקסט.

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכל לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
העבודה שאני רוצה לשתף היא בעצם התערבות צילומית בגורדי השחקים שתכנן בשיקגו אחד האדריכלים החשובים במאה העשרים – מיז ואן דר רוהה. בשנותיו באמריקה מיז התגורר בשיקגו, שם אני גר, והנוכחות שלו בעיר היא מרכזית.
העניין שלי במיז החל במחשבה מתוך החוויה שלי של בהגירה, עניין בתרגום וקריאה של דימויים וטרנספורמציה של שפה חזותית. נקודת הכניסה שלי היא סדרת קולאז'ים שהוא התחיל לעשות בשנת 1938 כשהיגר לארה"ב. כשמסתכלים על החומריות של הקולאז' של מיז רואים שכדי לבטא את התפיסה הקונספטואלית של החלון הוא לוקח צילומי נוף גוזר ומדביק אותם בתוך מסגרת החלון. וכאן העבודה שלי מתחילה מתוך העניין בשימוש שלו בצילום בקולאז'. המחשבה שלי הייתה לקחת את אסטרטגיית הקולאז' של מיז ולהפעיל אותה על הבניינים שלו. לקחת את את המודל או הייצוג של האדריכלות ולהפגיש אותו עם האדריכלות עצמה.
ובעצם בעבודות אלו התקנתי צילומי נוף שלי לתוך החלונות של הבניינים של מיז. כמו לדוגמה בעבודה זו שבה מותקן צילום של המצוק של נחל מערות בכרמל, אתר מגורי מערות פרה היסטורי על ״מכונת המגורים הורטיקלית״ שתכנן מיז במאה העשרים.

האתר של אסף עברון בקישור

ג'ניפר אבסירה

ג'ניפר אבסירה

איך הגעת לחיות ולעבוד בחו"ל?
נולדתי בפארי ובגיל שבע וחצי היגרתי עם הוריי לישראל. בשנת 2016 שהיתי חצי שנה ברזידנסי של הסיטה בפארי. התחברתי ממקום אחר לחלק הצרפתי שבי ומאז אני באין ספור הלוך חזור בינה לבין תל אביב. כשהבית שלי, שעבורי הוא גם הסטודיו – או יותר נכון עמוד תווך – נמצא בתל אביב.

האם היה רגע מפנה שבו הרגשת שמרכז הכובד של חייך עבר לחו"ל? ספרי לנו על הרגע הזה.
כן, לקראת סיום שהות חצי השנה בסיטה הבנתי כמה תל אביב מצומצמת ועד כמה ההליכות הארוכות בפארי מולידות עוד ועוד צימאון לחיות. התחלתי בפינג פונג בין שתי הערים. כשהמטוס ביניהן הפך לחלק היחיד שבו הרגשתי איזון. תמיד שואלים אותי למה אני לא חיה בפארי? כעת אני עונה בוודאות שהיופי של פארי משתק אותי ואני מעדיפה לבוא אליה ולהתבונן בה כמו חלון ראווה ולשוב לתל אביב – בה צריך לחפש את היופי. הנוחות של פארי לא מספיק מאתגרת אותי לעומת החיפוש התמידי שתל אביב כופה עליי.

האם את מרגישה שהאמנות שלך השתנתה בעקבות המעבר? איך?
לחיות בין שתי ערים הופך להכרחי עבורי. בייחוד כשיש ביניהן הבדל כה קיצוני. מאז ומתמיד הרגשתי שמתקיימת בתוכי דואליות מאד חזקה סטייל ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד והזגזוג בין הערים איפשר לפייס את הסתירה. אני עדיין לומדת לקבל את הסטירה שאני מקבלת כל פעם מחדש כשאני נוחתת מפארי ל"ארץ יצורי הפרא", ככה אני מכנה את ישראל…

חג הסוכות מתקשר אצלנו למושגים של נדידה, הגירה, ארעיות וגם להכנסת אורחים וכו'. תוכלי לשתף אותנו ביצירה שלך שמגיבה לנושאים האלה?
באופן אימפולסיבי, אינני מפרידה בין חיי לבין היצירה שלי ועל מנת שיבינו אותי יותר טוב, חשוב לי שיראו את הבית שלי. אותו אני מכנה בונקר, משום שהוא מתפקד עבורי כמו בועה. מזה שש שנים, של הלוך חזור, 90% מהמזוודות שלי מלאות בספרים שאני "צדה" בשווקי פשפשים ובחנויות ספרים באירופה. וכך אני מתענגת לראות את ביתי מתמלא בספרים שמסמלים עבורי עוגן ממשי כשכל העשייה שלי במשך שנים מרחפת ברשת.

האתר של ג'ניפר אבסירה בקישור

יערה צח

אלטרנטיבי ומיינסטרים. המלצות הסופ"ש 29-31.11

עולם האמנות מדשדש חזרה לחיים לאחר הסגר האחרון ויש איזו תחושה דיסוננסית – בין העולם הישן, המוסדי והמוכר לבין עשייה חדשנית וניסיונית שלא בטוח אם תצלח ותשנה את עולם האמנות, או שתעלם כליל.

כבר כתבנו בעבר שתערוכות אמנות בחללים אלטרנטיביים הן הדבר החם באמנות העכשווית, וכעת עם משבר הקורונה – חללי התצוגה חייבים לעבור אדפטציה נוספת. כך אנו מתחילים לראות יותר ויותר תערוכות שנפתחות במרחבים ציבוריים ופתוחים. במקביל ממשיכה הפעילות של אמנים עצמאיים ופתיחה של תערוכות ואירועי אמנות במקומות לא צפויים. לצד אלה, אנו שמחים לבשר שגם עולם הגלריות הותיק והממוסד חוזר לפעולה עם פתיחה מחודשת של מרבית הגלריות בתל אביב.

גם אצלנו מתחילה פריחה מחודשת ויש לנו שני סיורים חדשים ומרגשים עבורכם בנובמבר הקרוב.

מאחלים לכולנו סוף שבוע נעים ושקט,

שני ורנר וצוות Talking Art

רון אסולין

"המעלית והנוכל", תערוכת יחיד לרון אסולין, חלל "אופנובנק"

"בחזרה אל הטבע" תערוכה קבוצתית. אוצרת: הדס מאור

המחשבה על מיקום תערוכת אמנות בתוך הגן הבוטני בירושלים היא מסקרנת ומרגשת במיוחד. מעבר לפתירת הסוגיות הטכניות יש כאן עניין במפגש של אמנות וטבע וכל השאלות על קיימות שהופכות רלוונטיות יותר ויותר וגם האמנות העכשווית עוסקת בהן רבות. התערוכה החדשה באוצרותה של לא אחרת מהדס מאור הנהדרת והיא כוללת כ-15 עבודות פיסול גדולות של אמנים עכשוויים מובילים שהותאמו במיוחד לתנאי התצוגה בגן. בין האמנים: מנשה קדישמן, דני קרוון, ציבי גבע, יהודית סספורטס, סיגלית לנדאו ועוד.

כמובן שאנחנו לא יכולים לשבת בשקט כשיש כזו תערוכה מופתית בשטח ולכן אנו שמחים לבשר שיש לנו סיור חד פעמי בתערוכה. פרטים בסוף הרשימה

הגן הבוטני האוניברסיטאי גבעת רם בירושלים. שעות פתיחה: ראשון עד שבת 09:00 – 18:00. הכניסה לתערוכה כלולה במחיר הכניסה לגן

מידע נוסף על התערוכה בקישור

"המעלית והנוכל", תערוכת יחיד לרון אסולין. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

עוד אלטרנטיבה לחללי התצוגה המוכרים מתפתחת בשנים האחרונות בזכות עשייה עצמאית של אמנים. אלה לוקחים את היוזמה, ההפקה, התקצוב וכמובן התוכן לידיים שלהם ומקימים גלריות שיתופיות, פרוייקטים ציבוריים (דוגמת "המפעל" בירושלים), ותערוכות בהפקה עצמאית. כך עשו האמנים יואב וינפלד ועומר שיזף שהחליטו להפריש חלק מחלל הסטודיו המשותף שלהם לטובת גלריה קטנה בה הם מארחים אמנים ליצירה תלוית מקום. לתערוכה החדשה של רון אסולין יש אופי אפלולי למדי אשר לוקח אסתטיקה משרדית יום יומית ואפורה וטומן בתוכה אלימות והרס. כך למשל בפסל שעשוי ממאפרות זולות שמותכות יחד למעין גולגולת, פיר מעלית שמוביל לשום מקום ורישומים של רולטה מאיימת. לשוחרי האמנות הוותיקים בינינו אנו ממליצים לבקר גם בחללים מסוג זה, אשר מאפשרים תערוכות אמנות אלטרנטיביות שחורגות מהשיח השחוק ומאירים פנים נוספים בעשיית האמנות העכשווית בארץ.

סופ"ש פתיחה: יום ו', 29.10, 11:00-14:00, יום ש', 30.10, 11:00-14:00.

אופנובנק חלל פרויקטים, בן יהודה 71, קומה 3

הביקור בפתיחה בהרשמה מראש בלינק,  או במייל: offnobank@gmail.com.   אירוע פייסבוק 

הגלריות בתל אביב – פתוחות

להלן כמה מהגלריות שחזרו לפעילות מלאה והתערוכות המוצגות בהן:

"אוד" תערוכת יחיד לרונית גולדשמיט
גלריה עינגע וליזה גרשוני, בר יוחאי 7,  תל אביב

"אריק" תערוכת יחיד לשגיא אזולאי
גלריה רו ארט, שביל המרץ 3, תל אביב

"מוזיאון היחידה לצילום האזרח" תערוכה לקבוצת הסלון 5
גלריה רוזנפלד שביל המפעל 1, תל אביב. בתיאום מראש באמצעות המייל rg@rg.co.il

"יום ולילה" תערוכת יחיד לגלעד אפרת ו"מלאך על פי הבאר" תערוכת יחיד ליעקב דורצ'ין
מתחם גלריה גורדון, הזרם 5 והפלך 7, תל אביב

הסיורים הקרובים שלנו

6.11  סיור אמנות רחוב וצילום סלולרי להורים וילדים

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

21.11 "בחזרה אל הטבע" סיור בתערוכה

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

גלעד אפרת

"יום ולילה" תערוכת יחיד לגלעד אפרת, גלריה גורדון

ביאנקה אשל גרשוני

קצרים. המלצות הסופ"ש 10-12.9

בשבוע שעבר התלהבנו מהעובדה שנפתחו כל כך הרבה תערוכות בבת אחת, והנה השבוע תיבת האימייל שלנו שוב מפוצצת בהזמנות לתערוכות חדשות. מה נעשה שקשה כל כך לבחור? אם בפעם הקודמת התמקדנו בשלוש תערוכות, הפעם נביא לכם יותר – ובפורמט מקוצר ותמציתי. עכשיו האחריות עליכם – לאן תלכו?

שיהיה בהצלחה עם זה,

שני ורנר וצוות Talking Art

*ממליצים להתעדכן מראש לגבי ההנחיות לכל פתיחה

שגיא אזולאי

שגיא אזולאי, מתוך התערוכה "אריק", גלריה רו ארט, תל אביב

"אריק" תערוכת יחיד לשגיא אזולאי. אוצרת: מאיה במברגר

אחרי היצירה של שגיא אזולאי אנו עוקבים כבר כמה זמן, ואף ביקרנו אצלו בסטודיו עם כמה מהקבוצות שלנו. בתערוכה החדשה מתמקד אזולאי בדמותו של אריק מרחוב סומסום, או יותר נכון ברגע אחד בו אריק נתקע לבדו בעת הפסקת חשמל, הוא מביט מהחלון אל החשכה. הרגע הזה של הבדידות הפך למנוע לסדרת ציורים חדשה, עם אותן איכויות פיסוליות וחומריות המאפיינות את הציור של אזולאי.

פתיחה: חמישי, 10.9, בשעה 20:00. גלריה רו ארט, שביל המרץ 3, תל אביב.  אירוע פייסבוק בקישור

"התכנסות", שלוש תערוכות חדשות במוסררה

לא צריך הרבה – כשאומרים לנו שדיוי בראל מציג בתערוכה, אנחנו יודעים שזה יהיה טוב. ההומור והיצירתיות של בראל, הם תמיד סיבה מספקת ללכת לתערוכה. מעבר לכך, בית הספר מוסררה משלב וידאו, סאונד וצילום ובהתאמה גם התערוכה הזו, אשר מתמקדת בהשפעות הקורונה. בכך היא הופכת אולי לתערוכה הרלוונטית ביותר.

פתיחה: חמישי 10.9 בשעה 19:00. הגלריה החדשה במוסררה, הבניין ההיסטורי, רחוב הע"ח 9, ירושלים.

אירוע פייסבוק

 ״245״ תערוכת יחיד לאנה פרומצ'נקו. אוצר: יאיר ברק

נקודת המוצא לסדרת העבודות החדשה של פרומנצ'קו היא ההתקלות המקרית שלה בכוורת מס' 245, כוורת שמתה, ונזנחה בשולי הדרך. העיסוק במפגש הדורסני של האדם והטבע הוא אחד הנושאים החמים היום באמנות העכשווית, ומעניין לראות את הפרשנויות והטיפולים השונים שהנושא מקבל. פרומ'צנקו תציג עבודות פיסול, צילום ווידאו ארט.

פתיחה: שישי  11.9 בשעה 12:00. חלל הפרוייקטים של גלריה ברוורמן, הכניסה מרחוב אילת 33 / סמטת שלוש 6

Free Standing, תערוכת יחיד לאבנר לוינסון. אוצר: ירון הרמתי

אבנר לוינסון ידוע בזכות הפסלים גדולי הממדים שלו, ענקיים אפשר לומר. פסלי חמר (בעיקר) המתארים דמויות אנוש מעוותות, מגולדות ומגוידות. מה שכבש אותנו בתערוכה הזו, הוא דווקא השם שלה – מין משחק מלים על המושג נפילה חופשית – שבמקומו קבלנו "עמידה חופשית". זה הולם את הפסלים הכבדים כל כך, המטים לנפול, העומדים בכל זאת.

פתיחה: חמישי 10.9 בשעה 20:00. גלריה זימאק לאמנות עכשווית, ה׳ באייר 68, תל אביב.  אירוע פייסבוק

"בית פתוח", תצוגה ומכירת עבודות של ביאנקה אשל גרשוני

מותה של ביאנקה אשל גרשוני לפני כמה חודשים היה די מפתיע והותיר אחריו חלל עצוב. מאז מותה עושה המשפחה והגלריה המייצגת אותה את מרב המאמצים לשמר את שמה ואת מורשתה של האמנית הגדולה הזו. ביתה של גרשוני היה לכשעצמו יצירת אמנות, מין שעטנז של העבודות שלה ואוספים שליקטה במהלך השנים, וכולם חיו ונשמו איתה. אמנם, ממקורות יודעי דבר הבית כבר אינו במצבו הקודם, ובכל זאת זו הזדמנות נדירה להציץ אל מרחב המחיה / סטודיו / מוזיאון חי של אמנית חשובה כל כך.

לשני סופי שבוע בלבד, החל מחמישי 10.9. חנקין 4, רעננה.  אירוע פייסבוק

רוצים עוד? הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו וקבלו המלצות על כל התערוכות הכי חמות, ישירות לטלפון שלכם.  בקישור

אבנר לוינסון

אבנר לוינסון, Free Standing, גלריה זימאק, תל אביב