ארכיון תגיות: תערוכת יחידה

זר לא יבין זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.5

גלריה שנפתחת מחדש לאחר אירוע טראומתי, אמנית שלוקחת את עבודתה עוד צעד קדימה ואמנים שמשתמשים בחוויותיהם האישיות כדי לספר סיפור רחב יותר. את כל אלה קשה לראות במבט חיצוני והם דורשים הכרות מעמיקה יותר עם שדה האמנות והדמויות המרכיבות אותו. המלצות השבוע הן הנסיון שלנו להכניס אתכם בסוד העניינים.
גלריה בארי פותחת את הסניף התל אביבי המיוחל שלה עד שתחזור למקומה הטבעי בקיבוץ; במעבדה מפרקת לילי כהן פרח-יה את הציור למרכיביו הראשוניים; ובגלריה רוזנפלד מציג הצמד נוי ותמיר תערוכה אישית מאוד וציבורית מאוד בו זמנית. בהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה לעאישה עראר בגלריה דביר בפריז.

ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

לילי כהן פרח-יה, מתוך תערוכת יחידה במעבדה, תל אביב

'ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי', תערוכת יחיד של מתי אלמליח והשקה של גלריה בארי בתל אביב. אוצרת: סופי ברזון מקאי

כמה חיכינו להמלצה הזו. בתוך ים שברון הלב של השבעה באוקטובר, התמונה של גלריה בארי שרופה עד היסוד דקרה לנו בלב במיוחד. אחרי חודשים שבהם תערוכות הגלריה התארחו בחללי אמנות ברחבי הארץ, סוף סוף היא משיקה את החלל החדש, וכפי שהם מדגישים, הזמני – בתל אביב!  נדמה שאין מתאימה מתערוכתו של מתי אלמליח כדי להשיק את חלל הגלריה החדש – הצילום של אלמליח מציג דיוקנאות עצמיים שלו מלאי עדינות ושבריריות בתוך חללים שנראים כחדרי מלון וחדרי המתנה. השילוב בין החשיפה האינטימית של אלמליח לבין החדרים הזרים מסמל אולי במשהו את הגלריה שנעקרה ממקומה. ובעיקר התמונות מזקקות מבט עדין ומלא חמלה על זהות, מגדר, גוף וגיל. אלה ימים שקשה לדבר בהם על ניצחון. המילה המפוארת הזו קיבלה משמעות אחרת ומורכבת יותר אחרי מאורעות השבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם. ובכל זאת, נצחונות אפשר וצריך לחגוג, גם אם הם לא מושלמים. הקמתה המחודשת של גלריה בארי, במיוחד כשנעשתה באמצעות סולידריות של קהילת האמנות הישראלית כולה, היא בהחלט ניצחון כזה. ברכות חמות לצוות גלריה בארי, מתרגשים איתכם עד השיבה הביתה ואחריה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תנשמי', תערוכת יחידה של לילי כהן פרח-יה. אוצר: שרון תובל

בתערוכה החדשה שלה במעבדה של שרון תובל ברחוב הרצל בתל אביב, ממשיכה לילי כהן פרח-יה לאתגר את המצע הציורי כפי שהיא עושה באופן עקבי בעבודותיה בשנים האחרונות. אנחנו עוקבים במשך שנים ארוכות אחרי עבודותיה של כהן פרח-יה ולא נדיר למצוא אותה מציירת על ניירות פרגמנט, או הדפסים בפורמטים לא שגרתיים ועוד דרכים לאתגר את המדיום. כעת היא פורצת גבולות חדשים ומפרקת את הציור לחלוטין לאלמנטים פיסוליים נפרדים שממלאים את חלל הגלריה ומאפשרים לצופה להיטמע בתוך יצירת האמנות. גם כאן, לא מסתפקת האמנית בפירוק הציור בלבד, אלא גם עושה שימוש בחומרים ואלמנטים לא שגרתיים כמו נייר מכווץ, ניילון ואלמנטים פיסוליים אחרים בכדי לייצג את חלקיו השונים של הציור המפורק. המסע הארוך שלנו בעקבות עבודתה של לילי כהן פרח-יה לאורך השנים תמיד הניב רגעים מרתקים ונראה שזה עוד אחד מהם. יש למה לחכות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

'בפרקים הקודמים', תערוכת יחיד של נוי ותמיר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

מה שמחבר קהילה למקום הוא אוסף של סיפורים. לפעמים הסיפורים האלה מרגישים פרטיים ואישיים, אבל ברגע שמספרים אותם למישהו אחר מגלים שהוא או היא חיו סיפור דומה מאוד. כך נוצר בית. צמד האמנים הצעיר יחסית נוי ותמיר הספיקו כבר לעשות לא מעט בקריירה הקצרה שלהם וכעת בתעוזה שלא לומר מעט חוצפה בריאה האופיינית להם הם עורכים סוג של "רטרוספקטיבה בתערוכתם הראשונה בגלריה רוזנפלד. נוי ותמיר יוצרים תערוכה שהיא בו זמנית גם אינטימית ואישית מאוד, אבל גם ממקמת אותם בתוך קהילות רחבות יותר ובתוך הזמן בו הם חיים. כך אנחנו מקבלים נקודות מבט ייחודיות על החוויה של נוער קווירי בארץ, על אקטיביזם מתמשך, על החיים לצד ובתוך מלחמה שאינה נגמרת ועוד. כמעט כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בתוך אחד מהתרחישים הללו. שלבו את זה עם הסגנון הבלתי ניתן לחיקוי של הצמד והחיבה שלהם לפיסול לא שגרתי ותקבלו קרנבל מאוד ישראלי ועכשווי. תענוג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

 ‘There was love, there was death, and there was you’ תערוכת יחידה של עאישה עראר

תערוכת יחידה של אמנית פלסטינית בגלריה ישראלית בפריז – בימים אלו זה נשמע מינימום כמו "ואריה עם גדי ירבץ" והנה זה בדיוק מה שקורה כרגע בסניף הפריזאי של גלריה דביר. האמנות של עאישה עראר לא משדרת מייד פוליטיקה, אבל היא בהחלט זועקת מעומק הלב זהות, נשיות ואחרוּת. הציור הפראי והיצרי של עראר הולך כנגד כל סטריאוטיפ שננסה להלביש על הסיטואציה ואולי דרך שבירת המוסכמות הצפויות נצליח ליצור גשר בר קיימא בין תרבויות.

התערוכה מוצגת עד 15.6, בגלריה דביר, פריז
בכתובת: Dvir Gallery, 13, rue des Arquebusiers, Paris
פרטים נוספים באתר התערוכה

נוי ותמיר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

אובייקט סדרתי. המלצות הסופ"ש 18-20.4

אמנות עכשווית רצינית היא במידה רבה מבוססת מחקר. האמן או האמנית חוקרים רעיון, או חומר או דימוי – באמצעים האמנותיים העומדים לרשותם. כמו בתחומים אחרים, גם אמנות טובה זקוקה פעמים רבות לחזור על "הניסוי" בכדי ללמוד ולהסיק מסקנות. בעולם האמנות זה מתבטא ביצירת סדרות – רצף של עבודות המשחזרות אלמנט מסוים, יהיה זה קונספטואלי, חומרי או צורני, במטרה למצות מתוכם משהו שמעניין אותם. תערוכות השבוע מוקדשות לעבודה סדרתית כזו בה הכמות מוסיפה לאיכות.

בגלריה חזי כהן, נחום טבת מזכיר לנו למה הוא נחשב לאחד מאבות המזון של האמנות הישראלית העכשווית; בגלריה זוזו סדרות של אמנים שונים מתערבבות זו בזו; בגלריה פריסקופ גליה חי מתעתעת בצופה. ואנחנו לוקחים נשימה של שפיות ויוצאים לנופשון אמנות חדש באתונה!

שתהיה שבת של שלום,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

נחום טבת, מתוך תערוכת יחיד בגלריה חזי כהן, תל אביב. צילום: אלעד שריג

'רצפות', תערוכת יחיד של נחום טבת

נחום טבת הוא אמן מוערך ומורה כריזמטי שהשפיע על דורות רבים של אמנים ישראלים לאורך השנים. אי אפשר להתבלבל כשפוגשים בעבודות שלו – פיסול עץ מינימליסטי וצבעוני שמפלרטט במכוון עם נגרות תעשייתית. אמנות גבוהה ואנינה שצריך יותר ממבט אחד בכדי להתוודע אליה ולהבין אותה. הסגנון הכל כך מזוהה עם טבת נולד מתוך זירה ישראלית וממשיך לבטא שפה שהיא עכשווית מאוד עדיין. כמובן שהשימוש בעץ ודיקט זורק אותנו אל המקורות שנטועים עמוק בזרם "דלות החומר" המקומי. אבל הביצוע המוקפד, החומריות והצבעוניות – ממקמים את העבודה בעולמות המינימליזם והפופ הבינ"ל. זוהי תערוכת היחיד הראשונה מזה עשור של טבת בישראל ומצטרפת אליה תערוכה זוגית שלו עם הענק סול לוויט בגלריה הר-אל בשבת. בקיצור, צלילת עומק מרגשת אל נכסי צאן הברזל של האמנות הישראלית העכשווית והכל סביב עבודתו המרגשת של אמן אחד.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.4, 19:00,  גלריה חזי כהן, רחוב לילינבלום 33, תל אביב.

פרטים נוספים באתר התערוכה

ביום שבת 20.4, בשעה 12:00, תפתח בגלריה הר-אל, אליזבט ברגנר 8, יפו, תערוכה משותפת של נחום טבת וסול לוויט

'הלך הרוח הסדרתי', תערוכה קבוצתית. אוצרת: כרמל גופר

האמנים בתערוכה הזו, כפי שאפשר להבין משמה, עוסקים בעבודה סדרתית ויוצרים גופי עבודה בהם השלם עולה על סך חלקיו. כל אחד ואחת עושים זאת בשפה יחודית שלהם, אך לכולם משותפת הנטיה לחקירה ממושכת שאינה מסתפקת בעבודה אחת בעיסוק בנושא כלשהו. למשל יקיר המערכת שחר סיון (אותו ביקרנו רבות בסיורינו החיפאיים), יוצר את מה שהוא מכנה "קהילות" של פסלי עץ בעלי מראה גולמי ומחוספס שאת פני השטח שלהם מעטרים חריצים עמוקים; מג'די חלבי הוא אמן קליגרפיה סופי שיוצר עבודות ששואבות השראה מהעולם העשיר והמסתורי של האיסלאם הסופי ואילו מירי ספקטור צ'רניץ מסתמכת על טקסט שהיא עצמה יצרה. הסדרות בתערוכה מתערבבות זו בזו ומוסיפות רבדים מרתקים של משמעות אחת לשניה. כל זה קורה בגלריה זוזו שתמיד משמח לבקר בה.

בהשתתפות: סאלח אלקרא, אורה בריל, מג׳די חלבי, שחר סיון, מירי ספקטור צ’רניץ

אירוע פתיחה: יום שישי, 19.4, 10:00, גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר.

פרטים נוספים באתר התערוכה

'סירנות', תערוכת יחידה של גליה חי. אוצרת: רותם ריטוב

העבודות של גליה חי מתעתעות ומבלבלות בכמה וכמה רבדים. חי נשענת על אמנות יוונית עתיקה ובמבט ראשון האובייקטים שלה נראים מוכרים לכל מי שדימויים מכוננים של תרבות המערב אינם זרים לו – כדים מעוטרים, מחצלות וקישוטי מערות קבורה – אך מבט נוסף מגלה שמדובר באובייקטים עכשוויים מאוד בצבעי פסטל אופנתיים ובצורות שמתרחקות מהמקור העתיק. אבל פה מגיע עוד טוויסט שהופך את כל העסק למעניין הרבה יותר – למרות שהאובייקטים מאוד עכשוויים במראה שלהם, הם כולם עשויים בעבודת יד ומחומרים מפתיעים – הכדים העתיקים תפורים ורקומים ביד מבדים צבעוניים; שורות של פמוטים בצורת משאיות אחידות עשויים כל אחד בעבודה ידנית עמלנית. יש כאן שיבוש על גבי שיבוש של הציפיות של הצופה ואנחנו מאוד אוהבים את זה. מסוג הדברים שאפשר למצוא על קו התפר שבין עיצוב לאמנות רק בגלריות כמו פריסקופ המוצלחת.

אירוע פתיחה: יום שישי, 19.4, 11:00, גלריה פריסקופ לעיצוב עכשווי, רחוב בן יהודה 176, תל אביב.

פרטים נוספים באתר התערוכה

נופשון אמנות חדש באתונה! 19-22.6.24

בואו לגלות את סצינת האמנות העכשווית הפורחת של אתונה עם לא אחרת מאשר שני ורנר, בנופשון אמנות מפנק, מעשיר וכיפי כמיטב המסורת של Talking Art.

שני מתגוררת באתונה ומכירה לעומק את הסצנה המקומית, יחד נגיע למקומות שתיירים בדרך כלל פשוט לא מגיעים אליהם. נפגוש אוצרים, נבקר בסטודיות של אמנים ואמניות מהשורה הראשונה, נבקר במוסדות אמנות פרטיים וציבוריים, חתרניים ושמרנים. נכיר את פינות החמד, הגלריות הנחבאות במקומות לא שגרתיים, הגרפיטי על הקירות ועוד.

לא כדאי לפספס!

פרטים והרשמה בקישור

מירי ספקטור צ’רניץ, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה זוזו, עמק חפר. צילום: יגאל פרדו (פרט)

איזבלה וולובניק, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון הרצליה

הבטחה. המלצות הסופ"ש 11-13.4

העולם לא בהכרח שייך לצעירים (אולי אנחנו כותבים את זה כי אנחנו בעצמנו כבר לא בדיוק נערים). הוכחה לכך קיבלנו דווקא עם מותם בשבוע שעבר של שני אמנים ענקים – ריצ'רד סרה ודב אור-נר – שניהם היו פעילים עד ימיהם האחרונים, עמוק בתוך העשורים התשיעי והעשירי לחייהם. ובכל זאת יש משהו בנעורים, ברגע הראשיתי הזה של הבטחה רעננה, שיש לו פוטנציאל להכניס חיים חדשים ועניין לכל העולם שסביבו. תערוכות השבוע שייכות למבטיחים ולכאלה שנמצאים בשלבים הראשונים של קיום ההבטחה.

במוזיאון הרצליה מציגה האמנית הצעירה והמסקרנת איזבלה וולובניק תערוכה שמפלרטטת עם עולמות החלום; במכון הצרפתי דניאל אוקסנברג חולם על פריז; בגלריה תער, היודאיקה החתרנית של שני פרינס פוגשת את העולם האמיתי. ובהמלצת הלוקאל, הישג מרשים לאמנית ישראלית בברלין.

שיהיה סופ"ש של קיום הבטחות,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

שני פרינס, מתוך תערוכת יחידה בגלריה תער, תל אביב

שני פרינס, מתוך תערוכת יחידה בגלריה תער, תל אביב

'שלוש שריטות ומכתב אהבה', תערוכת יחיד של איזבלה וולובניק. אוצרות: אילנית קונופני, איה לוריא

קודם כל, חשוב לציין, במוזיאון הרצליה נפתח מחזור תערוכות מרשים של שבע תערוכות שאפשר היה להקדיש רק לו בלבד את המלצות הסופ"ש השבוע. מתוך המבחר הבאמת מהמם של אמניות ואמנים המציגים במחזור הנוכחי, בחרנו להתמקד באיזבלה וולובניק. וולובניק משתייכת לאותו זן נדיר למדי של אמניות ואמנים, שלמרות גילם הצעיר נראה שהגיעו כבר לחזון אמנותי מגובש ובעל הגיון פנימי שכוחו נובע מהבטחון העצמי של האמנית ביצירתה. עבודותיה של וולובניק עוסקות בעולם החייתי והפראי לצד עולם החלום, אבל מביאות את המחוזות הפנטסטיים האלה אל מציאות יום יומית. כך למשל הן נטועות עמוק גם בתרבות האינטרנטית העכשווית, שמוסיפה להן עוד שכבה של אקטואליות ומיידיות לעבודות. וולובניק פרצה לעולם האמנות כבוגרת מדרשה צעירה רק לפני שנים מעטות וכבר מציגה תערוכת יחיד מוזיאלית – הישג מרשים ביותר ובמקרה שלה – לגמרי מוצדק.

באותו יום יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של אירית חמו, להלי פרילינג, חביב קפצון, נועה תבורי, ותערוכה קבוצתית שאוצרת: ניבי להבי

אירוע פתיחה: יום שבת, 13.4, 10:00, מוזיאון הרצליה, רחוב הבנים 4, הרצליה
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דניאל בפריז', תערוכת יחיד של דניאל אוקסנברג. אוצרת: נעמה ערד

במדינה קטנה ופריפריאלית כמו ישראל, אמנים ואמניות רבים נושאים את עיניהם לחו"ל לצורך קבלת השראה, הגדלת החשיפה לעבודותיהם, וקידום הקריירה שלהם, אבל גם ולא פחות חשוב שינוי אווירה בסביבה אחרת. אחד הכלים המרכזיים ליציאה הזו לעולם הוא תוכניות שהות אמן, רזידנסי בינלאומיות. המציאות הנוכחית הפכה הכל להרבה יותר מורכב – מצד אחד, מעולם לא היה מפתה יותר לצאת להתאווררות בחו"ל ומצד שני העולם נראה עוין ולא מזמין במיוחד לאמנים ישראלים. דניאל אוקסנברג, אמן צעיר בעל שפה ציורית עשירה ומסקרנת, חזר לאחרונה מהרזידנסי הנחשק של "הסיטה" בפריז וכעת הוא מציג תערוכה שמלהטטת בין המציאות הקשה בישראל לבין הרצון להביט החוצה אל עולם שמרגיש אולי שפוי יותר. השילוב בין העבודות הצבעוניות של אוקנסברג עם השיק של חלל התצוגה במכון הצרפתי יוצרים תערוכה מרעננת שבעצמה מרגישה כמו קפיצת התרעננות קלה במקום אחר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 11.4, 20:00, המכון הצרפתי, רוטשילד 7, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דמעה מתוקה', תערוכת יחידה של שני פרינֶס. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

מאחורי שני פרינֶס יש רקורד עשיר יותר ממשתתפי ההמלצות האחרים, עם תצוגה במספר לא מבוטל של תערוכות קבוצתיות וזכיה בפרסים. אבל התערוכה החדשה בגלריה 'תער' היא תערוכת היחיד הראשונה של פרינס, המגיעה מעולם העיצוב והצורפות. יש בעבודות הקרמיקה היחודיות של פרינס משהו רענן ושונה. העבודות מתכתבות עם עולמות הצורפות והיודאיקה והן נראות כמו מה שאפשר לדמיין שקורה לפריט עיצובי יוקרתי כאשר הוא יוצא מהגלריה הממוזגת אל הרחוב הישראלי הלוהט. ספל שהותש ונשכב עם הלשון בחוץ, פמוט עצבני ונר גרוטסקי. כל העבודות מלאות הומור ומשחקיות, אך גם מכילות שכבה נוספת ואפלולית יותר. בטקסט התערוכה שכתבו צמד האוצרים וינפלד ושיזף, הם היטיבו לתאר את עבודתה של פרינס בשורה יפהפיה ופיוטית: …"דימויים אלה מסתתרים בתוך מעטה שוקולדי עגול של מתיקות אך במרכזם ליקר שחור של צער". השורה הזו מתארת את העבודות בתערוכה, אבל נראה שהיא גם מתארת את ההוויה התל אביבית ואולי את החיים כאן בכלל בחודשים האחרונים.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 11.4, 20:00, גלריה תער, גינת אלוף בצלות, תל אביב

המלצת הלוקאל – ברלין

נעמה צבר במוזיאון המבורגר באנהוף

לא מזמן שיתפנו בגאווה את ההישג של האמנית הצרפתיה-ישראלית נתנאל הרבלין שהגיעה לתערוכה במוזיאון האורסיי בפריז. כעת אנחנו שמחים לספר על הישג מרשים נוסף של אמנית ישראלית במוזיאון אירופאי והפעם בחזית הברלינאית. נעמה צבר, אמנית ישראלית שחיה בברלין בשנים האחרונות וידועה במיצבים המסקרנים שלה המשלבים פיסול ומוזיקה, מציגה תערוכת יחידה במוזיאון המבורגר באנהוף – כמו האורסיי, גם כאן מדובר בתחנת רכבת לשעבר שהפכה למוזיאון בעל שם וגם כן מדובר בהישג מרשים מאוד לאמנית ישראלית בלב הממסד של האמנות האירופאית. כל הכבוד נעמה!

התערוכה תפתח ביום שישי, 12.4 ותוצג עד 22.9 בהמבורגר באנהוף,
בכתובת  Invalidenstraße 50, 10557 Berlin

שעות פתיחה: שבת וראשון 11:00-18:00, יום שני סגור, שלישי ורביעי 10:00-18:00 חמישי 10:00-20:00, שישי 10:00-18:00 פרטים נוספים באתר התערוכה

דניאל אוקסנברג, מתוך תערוכת יחיד במכון הצרפתי, תל אביב

דניאל אוקסנברג, מתוך תערוכת יחיד במכון הצרפתי, תל אביב (פרט)

אנשים שפגשנו. המלצות הסופ"ש 14-16.3

אחד הדברים המרגשים בעובדה שמאחורינו יותר מעשור של פעילות אינטנסיבית בטופ של האמנות הישראלית, הוא האמנים והאמניות שפגשנו בדרך. אנחנו לא מתביישים להגיד שאנחנו יודעים לזהות איזה טרנדים יהיו מעניינים ואיזה אמנים.ות יפרצו את הדרך, ובאמת מאלה שפגשנו בדרך ניתן להרכיב ממש "דרים טים" של אמנות. תערוכה קבוצתית מהחלומות או סוף שבוע שלם של פתיחות שכל אחת עשר. זה בדיוק מה שקרה הפעם – כל התערוכות השבוע הן של אמניות ואמנים שפגשנו בסיורים, התארחנו בסטודיו שלהם או שביקרנו במרכזים אותם הם מפעילים. ועכשיו גם אתם יכולים להנות.

במוזיאון על התפר, אסי משולם היחיד במינו מציג עוד נדבך בחזון האפלולי והמתוחכם שלו; בטרקלין האמנות של בית עלמא, מתארח מוזיאון בר דוד שפונה מקיבוץ ברעם הצפוני עם תערוכה של יעל סרלין; בגלריה חנינא תערוכה קבוצתית על הגבול הדק שבין מזל טוב לגורל מר. ובפינת הבונוס שלנו חגיגות יום הולדת למרכז ת"א תרבות ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

שיהיה סוף שבוע של מפגשים משמחים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

ליאב מזרחי, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא, תל אביב

'תֹּפֶת', תערוכת יחיד של אסי משולם. אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי

תערוכתו החדשה של אסי משולם במוזיאון על התפר בירושלים ממוקמת בקומת המרתף של המוזיאון ויש בכך משהו מתאים. לא חלילה בגלל שעבודתו המעולה לא ראויה לחללים מרכזיים ומוארים (בהם היא מוצגת לא מעט), אלא בגלל שמשולם מבקש בעבודתו להציג את תת המודע האפל של התרבות. העבודות, שלעתים קרובות מכילות דימויים מעוררי אימה ופחד כמו שוכנות בעצמן באיזו קומת מרתף אליה הוגלו על ידי התרבות המהוגנת ומשם הן מתכננות את השתלטותן. אסי משולם, שמגיע מרקע של לימודי ארכיאולוגיה יצר במהלך השנים מעין מיתולוגיה פרטית שלקוחה מדתות ומסורות רוחניות של המזרח הקדום ומפגיש אותה עם אסתטיקה שמזכירה לעתים סרטי אימה מודרניים. הפעולה הזו מבקשת לתת כלים להתמודדות עם עולם עכשווי שנראה שנכנס למערבולת של חוסר רציונליות וטירוף.

באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של מרסל הנסלאר, נלי אגסי והרי אומיי ותערוכה קבוצתית שאצר ד״ר דוד שפרבר, כולן במסגרת הביאנלה של ירושלים – אירוע אמנות משמח ושאפתני שמקיף את כלל חללי האמנות בבירה וגם כאלה שלא ידעו שהם כאלה. פרטים נוספים בקישור

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 19:00, מוזיאון על התפר, רחוב חיל הנדסה 4, ירושלים.  אירוע פייסבוק

'ארץ אחרת', תערוכת יחידה של יעל סרלין. אוצרוּת: אבי איפרגן ומיטל מנור

כבר כתבנו פה רבות על הסמליות המיוחדת שנטענת בעבודות האמנות בימים שאחרי השבעה באוקטובר. מוזיאון בר דוד שוכן בקיבוץ ברעם שעל גבול הלבנון ומטבע הדברים פונה בתחילת המלחמה. כעת, באקט של סולידריות של עולם האמנות, הוא מתארח בחלל היפה של טרקלין האמנות בבית עלמא בתל אביב. כדי ליצור את עבודותיה מלקטת סרלין חפצים ותמונות מקהילות יהודיות שהתפוררו עם השנים, הקולאז'ים שהיא יוצרת מבקשים לתת עדות וקול לקהילות שאבדו. באופן סמלי ומעט מצמרר, סרלין מגיעה במקור מקיבוץ צפוני הסמוך לקיבוץ ברעם ולגבול לבנון, שגם הוא מפונה כעת. העיסוק בקהילות יהודיות שנעקרו ונמחקו, שהיה עד לא מזמן היסטורי בעיקרו, הפך לעדכני וקרוב הביתה באופן טרגי. התערוכה, שהיתה אמורה להפתח במוזיאון הצפוני, נפתחת במרכז תל אביב ומבקשת להזכיר לא רק את ההיסטוריה הרחוקה, אלא גם את המתרחש בימים אלו ממש, לא רחוק מכאן.

אירוע פתיחה: יום שישי, 15.3, 11:00, טרקלין האמנות עלמא,, רחוב שד"ל 6, פינת רוטשילד, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מזל טוב', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענבל מארי כהן

טרגדיות גדולות מזכירות לנו פעמים רבות את חשיבותו של מזל בחיים – השרירותיות של ההבדל בין חיים למוות ובין צער לשמחה יכולה להיות בלתי נסבלת לפעמים. ברכת יום ההולדת הקלאסית "מזל טוב" משמשת את ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן ושירה ריימן כדי לחקור את קו הגבול השברירי הזה. התערוכה מביטה על פרקטיקות מקובלות של חגיגת יומולדת ישראלית – נרות, לבוש לבן, זר פרחים, כיבוד – ומראה את הקרבה המצמררת שלהם למנהגי אבלות. זר יום ההולדת הופך לזר אבל, הנר על העוגה הופך לנר נשמה והחולצה הלבנה החגיגית הופכת לתכריכים. בימים אלו שבהם כל שמחה נראית כאסקפיזם במקרה הטוב וכאצבע בעין במקרה הרע, אמני התערוכה מבקשים להראות את מרחק חוט השיערה שבין החיים למוות.

בהשתתפות: ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן, שירה ריימן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –  יום הולדת למרכז 'ת"א תרבות' ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

קריית המלאכה היא איזור שנמצא בשינוי מתמיד, אך נדמה שבשנים האחרונות השינוי קיבל מבער אחורי ועבר למצב טורבו. חוץ מצורתם האיקונית של הבניינים, כמעט ואין קשר כבר בין קריית המלאכה שהכרנו כשהתחלנו את סיורנו שם לאיך שהיא היום. אחת התוספות המבורכות לקריה הוא מרכז 'ת"א תרבות' – מרכז אמנות המיועד לקהילת האמנות המקומית ונועד לשרת אותה. גם אנחנו הספקנו כבר לעשות בו שימוש, להתארח בו ולקיים בו הרצאות ואירועים. כעת המקום חוגג שנתיים וכך הקריה לובשת חג בדמות עשרות חללי סטודיו פתוחים ופעילויות נוספות. מי יתן והאיזור המיוחד הזה ימשיך להשתנות יחד ולטובת קהילת האמנות הרוחשת בו.

האירועים יתקיימו במהלך הסופ"ש של שישי-שבת 15-16.3 בשעות 10:00-14:00, במרכז ת"א תרבות, המרץ 5, תל אביב ובכל רחבי הקריה.
כדאי להתעדכן במתרחש בקישור

אסי משולם, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון על התפר, ירושלים

מחקר חומרי. המלצות הסופ"ש 22-24.2

אנחנו נסתכן באמירה קצת בוטה, אבל עם כל הכבוד לרוח ולקונספט, בלי חומר אין אמנות. ואם להסתכן באמירה קצת פואטית, ניתן לומר אולי שאמנות היא שירת החומר. משחר ההיסטוריה ידעו אמניות ואמנים מנוסים לחלץ אמירות נוגעות ללב ומעוררות מחשבה מתוך גושי אבן, פיסות עץ ושלוליות צבע. בתערוכות השבוע עובר החומר וחקירה האמנותית שלו למרכז הבמה. מרתק ומאיר עיניים לשפוך אור על מערכת היחסים הזו בין אמן לחומרי יצירתו.

בבית בנימיני מותח מארק צצולה את גבולותיו של הפורצלן האצילי; במקום לאמנות מתחברים יחדיו דרך החומר העבר והעתיד של קריית המלאכה; ובגלריה אינדי בוחנות שתי אמניות את יסודותיו של הצילום. ובהמלצת הלוקאלז שלנו – תערוכה חשובה באתונה.

שיהיה סופ"ש נעים ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

יבגניה גוטרמן, מתוך תערוכה זוגית עם מיכל שני בגלריה אינדי, תל אביב

'התפוררות', תערוכת יחיד של מארק צצולה. אוצרת: שלומית באומן

 פורצלן הוא האציל שבחומרים הקרמיים. כאשר אנחנו שומעים את המילה פורצלן מייד עולים לראש כלים יפניים עדינים או סרוויסים אירופאיים מפוארים, ובכל מקרה נחשוב על טכניקה וירטואוזית ומעודנת. אין דבר רחוק יותר כאשר הדברים אמורים בעבודתו של האמן הפולני-ישראלי מארק צצולה. בעוד שאין ספק שצצולה הוא וירטואוז – אחרי עשורים של עבודה בכל האספקטים של אמנות וייצור קרמיים כולל עשרים שנה כמקים ומנהל המחלקה לקרמיקה בבית הספר היוקרתי פרסונס בניו יורק. – אבל מעדינות נראה שצצולה נמלט כמו מאש. האובייקטים המוצגים בתערוכה בבית בנימיני נשענים על עיצובים קלאסיים שרבים מאיתנו זוכרים מבית הסבתא, אך הם נראים ככאלה שעברה עליהם טראומה – שברים, ריקבון וקורוזיה מעוותים וחורצים את פני השטח העדינים ליצירת חפצים שהם מצד אחד מוכרים וביתיים ומצד שני זרים, מוזרים ומעוררי אי נוחות ושאלות.

באותו יום תפתח בבית בנימיני גם תערוכת יחיד של זיו גנל
אירוע פתיחה: שישי, 23.2, 10:00, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
אירוע פייסבוק

'אינטליגנציה חומרית: מחקר גישוש'. אוצרוּת: יאיר ברק ושירה שובל

כל מי שהיה איתנו בסיור בקריית המלאכה, יודע שהמקום האהוב עלינו בתל אביב נולד כאיזור תעשייה עירונית זעירה ואיגד במתחם מפעלים קטנים כמו מרפדיות, נגריות, בתי יציקה, בתי דפוס ועוד. עם השנים ובעקבות תהליכים גלובליים ומקומיים, פינו את מקומם רבים מבעלי המלאכה ובמקומם הגיעו האמנים והגלריות שמאפיינים את המתחם כיום. במהלך יפה ומרתק שהוא פרי שיתוף פעולה בין מקום לאמנות למרכז ת"א תרבות מתחברים שני הפנים הללו של קריית המלאכה לתערוכה מרגשת אחת. שישה אמנים ואמניות שיתפו פעולה במהלך החודשים האחרונים עם ארבעה בעלי מלאכה מסורתיים ויצרו שיתופי פעולה שנותנים מקום לחוזקות של שני העולמות – הדמיון והחופש של האמנות העכשווית יחד עם הטכניקה והיצירתיות של בעלי המלאכה. התוצאה שמהדהדת את העבר ומראה את ההווה ואולי מסמנת את הדרך לעתיד של המתחם המיוחד הזה. איזה כיף

בהשתתפות: דבורה מורג בשיתוף עם רקמת שפרה, תמר אור בשיתוף עם סריגי פילטקס, חן פלמנבאום בשיתוף עם אלעד יציקות, ענבל כהן חמו בשיתוף עם יציקות ג'וני, יובל חי , יפעת זיו

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחידה של גלית ראוכווגר
אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.2, 20:00, מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

'נמוג', תערוכה זוגית של מיכל שני ויבגניה גוטרמן. ליווי אוצרותי: חן תמיר

קוראים וקוראות צעירים לא בהכרח יבינו את הקשר בין תערוכת צילום לבין מחקר חומרי – הרי בימינו צילום הוא דיגיטלי לחלוטין, כמה לחיצות כפתור בטלפון ועשרות תמונות עולות באופן מיידי לענן האינטרנטי. אבל כמובן שהותיקים יותר מבינינו זוכרים היטב כי צילום אנלוגי היה תלוי מאוד בתהליכים כימיים מורכבים, בהם איכות החומר וסוגו ואפילו רמת האור וכמות הזמן שהנייר מבלה באמבטיית החומר משנים דרמטית את התוצאה. מיכל שני, המציגה בתערוכה זוגית שתפתח השבוע בגלריה אינדי יחד עם יבגניה גוטרמן, משתמשת באספקטים החומריים של הצילום כדי ליצור את עבודותיה. כדי לפתח ולהדפיס את הצילומים שלה היא משתמשת בעיקר בחומרים מצויים או טבעיים, כמו נוזלי פיתוח על בסיס צמחי וניירות צילום שפג תוקפם. השימוש בחומרים הלא סטנדרטיים הללו מכניס מעט כאוס בריא ומקריות מסעירה לתוך מה שאמור להיות תהליך כימי מדויק ונשלט. יחד עם גוטרמן האמניות בוחנות את יסודות המעשה הצילומי ושואלות שאלות על הדרך שבה נוצרים דימויים.

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 22.2, 20:00, גלריה אינדי, צ'לנוב 42, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – אתונה

'תהום', תערוכת יחידה של Renée Revah

לא הרבה אנשים מכירים את השלוחה העכשווית של מוזיאון בנקי, וחבל. זה מוזיאון קטן ואיכותי שבדרך כלל מוצגות בו תערוכות טובות. בימים אלה מוצגת בו תערוכה של Renée Revah – אמנית יווניה יהודיה שחוזרת לשורשים של משפחתה בזמן מלחה"ע השנייה. למעשה אלה השורשים של אביה ששרד, בזמן שכל משפחתו נספתה בשואה.

התערוכה היא תיעוד של מסע שערכה האמנית לאושוויץ, והיא מורכבת בעיקר מצילום שחור לבן ומעט וידאו. מעבר לסיפור המצמרר והמוכר, נדמה שהדבר החזק ביותר בתערוכה הוא דווקא השקט שלה, והאסתטיקה הפיוטית שנחשפת בצילומים. זה תמיד צורב מחדש, לגלות כמה יופי אפשר למצוא, גם במקומות כאלה שנגועים בכל כך הרבה רוע והמון המון עצב.

הנושא של השואה עלה באינספור יצירות במדיומים שונים אבל הוא מעולם לא נשחק, והתערוכה הזו רלוונטית, נוגעת ללב וחשובה. תמיד, ובמיוחד היום.

התערוכה מוצגת עד 19.5 במוזיאון Benaki
בכתובת: Koumpari 1, Athens 106 74
שעות פתיחה: חמישי וראשון: 10:00-18:00, שישי ושבת: 10:00-22:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

דבורה מורג, מתוך תערוכה קבוצתית במקום לאמנות, תל אביב

ממעמקים. המלצות הסופ"ש 8-10.2

בתרבות ובאמנות המילה 'מעמקים' יכולה לשמש כמטאפורה בעלת משמעות כפולה – התעמקות וירידה לפרטים יכולה להוות גם צלילה אל מעמקי הייאוש והפחד. אם תרצו, הקו הדק שבין תקווה לייאוש. תערוכות השבוע, שחלקן עושות שימוש במטאפורות ימיות של ממש משחקות את המשחק הכפול הזה בכישרון ורגישות וכמו דולי פנינים, מביאות לנו מן המעמקים משמעות ויופי.

בגלריה גורדון מציגה טל ירושלמי ציור שהתפרק והתאחה מחדש; בגלריה נגא יוצר יונתן צופי עבודות וירטואוזיות באמצעים הפשוטים ביותר; במעבדה מציג הלוקאל הלונדוני שלנו (לשעבר) מיצב מבריק ומפתיע. ובפינת הבונוס תערוכה ששמה עומד לנו על הלשון כבר חודשים.

שיהיה סוף שבוע של העמקה,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

טל ירושלמי, מתוך תערוכת יחידה בגלריה גורדון, תל אביב

'מצולות', תערוכת יחידה של טל ירושלמי

בשבוע שעבר דיברנו על מקריות שאיגדה יחד שלוש ציירות מעולות. אם באופן מקרי תערוכתה של טל ירושלמי היתה מתקיימת בשבוע שעבר במקום השבוע, היא לגמרי היתה נכנסת לרשימה. בעיננו (ולגמרי לא רק בעיננו) מדובר על אחת הציירות המשובחות במקומותינו. ירושלמי יוצרת ציורים שנראים בעת ובעונה אחת גם כמו חלום סוריאליסטי וגם כמו אסופה של חפצים כמעט רנדומליים שאפשר אולי למצוא בכיס של ילדה הרפתקנית או בתחתית של מגירה ישנה. נרות, חבלים, שברי חרסים וציפורים אקזוטיות מתערבבים בחלל שהוא שילוב בין ביצה קדמונית לתוהו ובוהו מיתולוגי. אי אפשר שלא להביט בציורים האלה בעיניים אחרות אחרי השבעה באוקטובר – מרחבים מפורקים מנוקדים בשברי חפצים יומיומיים. גם ירושלמי מתייחסת לנושא ומדברת על עבודות שכמעט ניבאו את האסון ועל קומפוזיציות שהתפרקו וסירבו להתאחות. בסופו של דבר מצאו הציירת והציורים את דרכם החוצה מהפירוק אל תוך איחוי וריפוי – הלוואי שנצליח גם אנחנו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.2, 19:00, גלריה גורדון, הזרם 5, תל אביב

פרטים נוספים באתר התערוכה

'הרישום הנושם', תערוכת יחיד של יונתן צופי

תערוכתו החדשה של יונתן צופי נקרא 'הרישום הנושם', אבל יש להודות שהמילה "רישום" בהקשר של העבודות בתערוכה היא מעט מטעה. עבודותיו של צופי לא נוצרו על ידי עפרון או פחם וגם לא על ידי מכחול וצבע. צופי יוצר את עבודותיו בעזרת חול, יציקות של דבק פלסטי והטבעה של חפצים. באמצעים הפשוטים לכאורה האלה שנשמעים קצת כאילו נלקחו משיעור מלאכה בבית הספר מצליח יונתן צופי ליצור עבודות וירטואוזיות ומלאות יופי מפעים. העבודות הנקיות והמינימליסטיות האלה משדרות מצד אחד רוגע ושקט, אבל במבט נוסף נראה שהכל נובע מריקנות ובדידות בתוך מרחבים שאין בהם נפש חיה. יש לנו הערכה גדולה לאמנים שמצליחים באמצעים הפשוטים ביותר ליצור עבודות מעוררות מחשבה ומלאות יופי.

 אירוע פתיחה: יום שישי 9.2, 12:00, גלריה נגא, אחד העם 60, תל אביב

'נְפִיל', תערוכת יחיד של אלעד ארגמן. אוצר: שרון תובל

יש להודות שאנחנו מעט משוחדים במקרה הזה – לפני שחזר לארץ משהות ארוכה בלונדון, היה אלעד ארגמן אחד הלוקאלז המוצלחים שלנו – מדריך ששילב ידענות עמוקה והיכרות עם הסצינה יחד עם קסם אישי וכריזמה. מה אפשר עוד לבקש. כך גם אלעד פועל כיוצר – שילוב מעורר השראה של ידענות וטכניקה עם ברק מחשבתי ונטיה לחיבורים מפתיעים. תערוכתו החדשה של אלעד למשל, מקבלת השראה מהתופעה הזואולוגית שבה לאחר מותו של לווייתן משמשת גופתו כמקור מזון רב שכבתי  וכמעט בלתי נדלה למגוון רחב של יצורים ימיים. את התופעה הזואולוגית הזו מחבר אלעד לתופעה האנושית מאוד של קרבות ירושה והשפעתם על המשפחה. את החיבור הזה הוא עושה באמצעות מיצב קינטי של צלחות שכמו משוחחות זו עם זו. בקיצור, לא משהו שרואים כל יום. מומלץ להגיע למעבדה ולהתאהב באלעד – כמו שקרה לנו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.2, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –

'הואווו האאא אהההו', תערוכת פופ אפ זוגית של ענת גרינברג ואיה סריג. אוצרת: קרין מנדלוביץ

הרבה זמן לא נתקלנו בשם תערוכה שמייצג בצורה כל כך מדויקת את איך שאנחנו מרגישים בפנים.
ברצינות, מי מאיתנו לא רצה במהלך החודשים האחרונים לקפוץ לאוטו, לנסוע ליער או חורשה קרובים ולנהום שם כמו חיה פצועה את כל התסכול, הכאב והזעזוע שאנחנו חיים בתוכם?
בין הציורים הרישומיים והמעודנים של ענת גרינברג לפיסול המפורק ומאוחה מחדש של איה סריג, אפשר למצוא כאן גם מראה לתקופה וגם נחמה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.2, 20:00, גלריה נולובז, רחוב זבולון 19, תל אביב
התערוכה תהיה פתוחה במהלך סוף השבוע בלבד. בערב הפתיחה עד 23:00 ואז בשישי-שבת בשעות 10:00-17:00

אירוע פייסבוק

אלעד ארגמן, מתוך תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב

שלוש ציירות. המלצות הסופ"ש 1-3.2

מקריות משמחת גרמה לכך שכל תערוכות השבוע נוצרו על ידי ציירות נשים מוכשרות במיוחד. נכון, השנה היא 2024 ולא אמור להיות משנה מי אוחז במכחול – גבר או אישה. ועדיין יש ייחוד מסוים במבט הנשי; לפעמים הוא יודע להתמקד בשולי ובמינורי ולחלץ ממנו אמירות אמנותיות בעלות משמעות ויופי רב. לכן אנחנו תופסים את ההזדמנות שנקרתה בדרכנו בשתי ידיים ומקשיבים למה שיש לציור לספר לנו.

בגלריה דביר מציגה עלמה יצחקי מגילות ארוכות מלאות בסצינות שוליים של ריקבון וצמיחה; במוזיאון חיפה מציירת נטליה זורבובה את פנים הבית; בגלריה חזי כהן תערוכה של אחת האמהות הגדולות של הציור הישראלי – לאה ניקל. ובהמלצת הלוקאלז שלנו רטרוספקטיבה לאחת האמניות החשובות ביוון.

שיהיה סוף שבוע שקט ושנדע להאזין לקולות מושתקים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום
שני ורנר וצוות Talking Art

עלמה יצחקי, מתוך תערוכה בגלריה דביר, תל אביב

'גלמים', תערוכת יחידה של עלמה יצחקי

עלמה יצחקי היא ציירת שוליים. לא במובן של ציירת המתקיימת בשוליים – עם פרסים חשובים מתחת לחגורה ותערוכת יחיד במוזיאון תל אביב בעברה, יצחקי היא אחת הציירות המצליחות והמוערכות בארץ. הכוונה היא שמאז תחילת הקריירה שלה ממקדת יצחקי את מבטה בשוליים, אם אלה החברתיים ואם אלה שוליו של המרחב העירוני והמפגש שלו עם הטבע. נראה שמה שמעניין את יצחקי באיזורי השוליים האלה הוא מצב ההתפרקות והשינוי שבו הם נמצאים תמיד – השוליים אף פעם אינם יציבים. בפאתי העיר מצטברת פעמים רבות אשפה ופסולת, הבתים והבניינים אינם מתוחזקים באותה מידה, אל תוך ההתפרקות האורבנית הזו חודר הטבע שהוא כולו שינוי, התפרקות, ריקבון ובניה מחדש. את השינוי הזה חוקרת יצחקי בתערוכה חדשה בסדרה של ציורי מגילה ארוכים שמהדהדים ציורים בודהיסטיים יפנים וסיניים עתיקים – ההישענות על המקורות העתיקים כמו מבקשת ללמד אותנו, מתוך הפירוק והרקבון תמיד מגיעה צמיחה חדשה ופריחה.

אירוע פתיחה: יום שישי, 2.2, 11:00, גלריה דביר, רחוב שוקן 27, תל אביב, קומה 3, קוד בכניסה 02772
פרטים נוספים באתר התערוכה

'חיה בציור', תערוכת יחידה של נטליה זורבובה. אוצר: ד"ר קובי בן-מאיר

לאורך ההיסטוריה של הציור, פורמטים גדולים היו שמורים לתיאור של אירועים היסטוריים ודרמות רבות רושם. הציור בגדול עזר להכניס את הצופים לתוך הקומפוזיציה וגרם להם להרגיש שהם נמצאים בתוך הסיטואציה – קרב חשוב, סיפור מיתולוגי או בקרבתו של מנהיג או מצביא נפוח מחשיבות. הציור של נטליה זורבובה חותר תחת הקונבנציה הזו, ציוריה גדולי מימדים, לעתים מאוד, אבל הסצינות המתוארות בהם בדרך כלל יומיומיות – נערה יושבת במיטה וגוללת בטלפון, בחור יושב ליד שולחן, ערימת כביסה על כיסא – ממש לא סצינות מלאות פאתוס ותודעה היסטורית. הציור של זורבובה לא מנסה לשכנע אותנו שהסצינות האלה הן גדולות מהחיים, אלא להפך, שהחיים כמו שהם, על המינוריות והכמעט סתמיות שלהם הם בדיוק מספיקים. בימים שבהם רעיונות גדולים ובומבסטיים מביאים למוות וכאב, הרעיון שמה שיש לנו בבית הוא חשוב ומספק, ממלא אותנו בהשלמה ושלווה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 1.2, 19:00, מוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26 חיפה
פרטים נוספים באתר התערוכה

'50 שנות יצירה', תערוכת יחידה של לאה ניקל

לא שאלנו אותן, אבל אנחנו די בטוחים שאם נשאל את נטליה זורבובה ועלמה יצחקי מי היו האמניות שהשפיעו עליהן, לאה ניקל תופיע ברשימה. ניקל היא אחת האמהות הגדולות של הציור הישראלי והציור עז המבע שלה בצבעי אקריליק ושמן דשנים ובוהקים, ממשיך להיות רלבנטי גם היום. שמה של התערוכה "חמישים שנות יצירה" נותן מושג על רוחב היריעה של הקריירה העשירה של ניקל, במהלכה היתה אחת ממי שניסחו את השפה של ציור מופשט בארץ ובכלל איך נראה ציור ישראלי. גלריה חזי כהן ממשיכה במסורת המבורכת של הצגת אמנים ואמניות שהם מנכסי צאן הברזל של האמנות הישראלית ומאפשרים לקהל לחוות את יצירתם באופן בלתי אמצעי, ולעתים קרובות יותר מאשר המתנה לתערוכה מוזיאלית מעונבת. איזה כיף!

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 1.2, 11:00, גלריה חזי כהן, לילינבלום 33, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – אתונה

ביקור במוזיאון לאמנות מודרנית אתונה EMST

כשנבחרה צ'צ'יליה אלמני לאצור את הביאנלה הקודמת בונציה (2022), היא החליטה לשים את הזרקור שניתן לה על קולות ואמנים שהודחקו עד אותה עת, ובעיקר אמניות נשים מאזורים שונים בעולם – כאלה שלא הצליחו להכנס לקאנון שהוגדר עד עכשיו בעיקר על ידי גברים, לבנים ואמידים. זה היה רגע מכונן בתולדות האמנות העכשווית. ולמה אנחנו מספרים את כל זה? מאז הביאנלה אנחנו רואים יותר ויותר תערוכות שעוסקות בנשים האלה, ובאמנות נשים בכלל – וזה מבורך ומשמח. בימים אלה במוזיאון לאמנות מודרנית באתונה מוצגת רטרוספקטיבה ענקית לאמנית היווניה לדה פפה קונסטנטינו, שעסקה במיניות, מגדר ופמיניזים והביאה אל יוון השמרנית קולות עדכניים ואוונגרדים. לצדה מוצגת תערוכת אוסף מרשימה של אמניות נשים מתקופות ומקומות שונים – מרהיבה ומרגשת מאוד. לא לפספס בביקור הבא בעיר (מוצגת עד אפריל)

פרטים בקישור

כבר הגעתם לאתונה? הצטרפו לסיור גלריות מיוחד עם שני ורנר! 9.2

פרטים והרשמה בקישור

פטריות אחרי הגשם. המלצות הסופ"ש 21-23.12

זה כאילו נשמע הזוי, שבימים כאלה תהיה כזו חגיגה של אמנות ישראלית, ובעצם (לנו לפחות) זה מובן מאליו. בתור נציגים פעילים בעולם האמנות המקומי, אנחנו יכולים לומר שחווינו על בשרנו כמה הממסד והממשלה לא מבינים את חשיבותן של האמנות והתרבות, ברגע שיש משבר אנחנו יורדים לתחתית סולם החשיבות. עם זאת, ולמזלנו הרב אנחנו פעילים בסצנה שמורכבת מאנשים עם אופי שרדני ואת עולם האמנות הישראלי יהיה קשה מאוד לעצור.

כך קורה שדווקא עכשיו, בלבה של המלחמה הארורה הזאת, יש כזה שפע פתיחות של תערוכות חדשות, שמשימת הבחירה ביניהן לטובת ההמלצות היא כמעט בלתי אפשרית.

מאחלים לכם ולנו להישאר בתודעת השפע הזו

שכל החטופים יוחזרו בשלום

וסופ"ש שקט ונעים

שני ורנר וצוות Talking Art

מתוך ספר האמנית VENICE, מרב שין בן-אלון. גלריה אלפרד, תל אביב

"קשה לשכוח שם כזה" תערוכת יחידה למרב שין בן-אלון. אוצרת: ליאן וולף

יש לנו רומן מתמשך עם מרב שין בן אלון (באמת קשה לשכוח שם כזה!), זה התחיל בסיור הראשון של התכנית השנתית אי פעם, והמשיך בעשרות ביקורי סטודיו במהלך השנים, וכמובן תערוכות, שיתופי פעולה וחברות שנרקמה עם הזמן. בשנים האלה אנחנו עוקבים אחר היצירה של בן אלון ואחר הקריירה שלה ששתיהן עברו התפתחות משמעותית ומעניינת. בתערוכה החדשה נראה שהדברים מתרחבים ומזדקקים באותה העת. אחרי שהתרגלנו לאיורים המינימליסטיים של בן אלון ולאחר מכן גם לטקסט שנלווה אליהם בספרי האמנית שלה, כעת מחזירה אותנו התערוכה למדיומים קודמים ביצירה שלה כמו ציורי שמן וקולאז'ים. לצד זאת, אחרי שלושה עשורים של יצירה, ניתן לעשות תערוכות רוחביות שחוצות את השנים ושולפות עבודות שנושאן הוא אחד, והפעם ההתמקדות כרוכה בספר האמנית שיושק בתערוכה שעוסק בפגיעה מינית של בחורה צעירה שנוסעת לביאנלה בונציה.

באירוע הפתיחה יושק ספר האמנית החדש של מרב שין בן-אלון: VENICE
פתיחה: יום חמישי 21.12, בשעה 20:00. גלריה אלפרד, שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב. מידע נוסף באתר

 "פולחן צהוב" תערוכת יחידה לפלורה דבורה. אוצרת: עדי דהן

יש מקרים שבהם שינוי קיצוני ובלתי צפוי פותח דלת למשהו חדש, למשל כשאילוץ פיזי מבקש מהגוף להמציא פתרונות, כשהמוגבלות הופכת ליתרון. כשמאטיס הזדקן ולא יכל עוד לצייר בביטחון, הוא עבר למגזרות הנייר שהולידו פרק חדש ומרהיב ביצירה שלו. פלורה דבורה נאלצה להיות מרותקת במיטה במשך חודשים לאחר שהתגלתה אצלה מחלת ה"ליים". גילוי מאוחר שנבע מזלזול של רופאים גברים בכאב נשי, מצב שבין עירות ושינה, ומגבלה פיזית – הולידו את סדרת העבודות החדשה של דבורה. מפיסול פיזי מאוד, היא עוברת לרישומים וציורי פסטל קטנים יחסית, ומדימויים ריאליסטיים (גם אם מקוטעים), היא עוברת לעולם חלומי סויראליסטי, רוחני; בו הגוף מרחף, צולל, נשטף, נחשף.
מהיכרותנו עם עדי דהן, סביר להניח שיתלווה לתערוכה טקסט מעולה.

פתיחה: חמישי 21.12, בשעה 19:00. גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6 תל אביב. מידע נוסף באתר

תערוכות נוספות שנפתחות השבוע ושווה לראות

שתי תערוכות חדשות במוזיאון תל אביב

"לגופם של דברים", תערוכת יחיד לשלום סבא. אוצרת : נעמה בר-אור

"שמיני עצרת", תערוכה קבוצתית בעקבות אירועי 7 באוקטובר מתוך אוסף האמנות הישראלית.

אוצרת: דלית מתתיהו

שדרות שאול המלך 27, תל אביב, ישראל. מידע נוסף באתר

שלוש תערוכות יחיד חדשות בגלריה החדשה טדי, ירושלים

"קמע-ציור" אלה כהן ונסובר, "ברעש נפילת הענפים" נדיה עדינה רוז, "שהות – קטמונים" נורית ירדן

אצטדיון טדי, שער 22, דרך אגודת ספורט בית"ר 1, ירושלים. מידע נוסף באתר

מאיר פיצ'חדזה : עבודות משנות ה-80-90  

גלריה חזי כהן, רחוב לילינבלום 33, תל אביב. מידע נוסף באתר

תערוכות חדשות במקום לאמנות

"כלב חוצות" ברוך רפיח, "Days of Glory" ג'ניפר בלוך, "מקום. קדוש. מסע בין קברי צדיקים בגליל" חני קריסטל

גלריה מקום אמנות, שביל המרץ 6 תל אביב. מידע נוסף באתר

"צבעי הסוואה" תערוכה קבוצתית בגלריה פריסקופ

חן פייפר, ג'יין לבטון, מיה דנציגר ולילך וישנבסקי. אוצרות התערוכה: שרי פארן ונירית דהן

גלריה פריסקופ, בן יהודה 176 תל אביב. מידע נוסף באתר

מתוך תערוכה למאיר פיצ'חדזה, עבודות משנות ה-80-90. גלריה חזי כהן,תל אביב

בית ישן חדש. המלצות הסופ"ש 7-9.12

נדמה לנו שאין צורך להכביר במלים על הכותרת שבחרנו לתת לרשימת ההמלצות השבוע. מושג הבית הפך עבור כולנו למושג טעון, שמתחוללים ביחס אליו תהיות, פחדים, אהבה וכאב. תערוכות השבוע מוצגות כולן במקומות שהם בית עבור אמנות ואמנים, מקומות שהקדישו את עצמם לעשייה שאינה תלוייה בדבר עשייה ערכית, מקומות הכרחיים לקיומה של תרבות עשירה.
כמה טוב שהעשייה ממשיכה גם בימים החשוכים האלה, ושהבתים של האמנות המקומית עוד ממשיכים לקיים אותה.

מקבץ תערוכות חדש ויפה בבית האמנים בירושלים; תערוכה של אמנית קיבוץ כיסופים שציוריה מקבלים משמעות חדשה ב"סטודיו משלך" בירושלים; ותערוכת קרמיקה עדינה אך מטלטלת בבית בנימיני; ואצלנו, כרגיל, בשביל לשמור על הלב – מפגש מיוחד עם יונתן אולמן ונטליה זורבובה על הברביזון הישן והחדש.

מאחלים לכולנו סופ"ש של בשורות טובות

ושכל החטופים יחזרו אלינו בשלום ובמהרה

שני ורנר

וצוות Talking Art

מתוך התערוכה "כיסופים", רעות ישעיהו. בית משלך, ירושלים

"לְעִתִּים כְּאַבְּסְטְרַקְט מִצְטַיֵּר גּוֹרָל" תערוכת יחידה למיה בלוך. אוצרת: דרורית גור אריה

את הציורים של מיה בלוך אנחנו כבר מזמן מעריכים מאוד – יש בהם מהאפלוליות והמסתורין לצד יכולות טכניות גבוהות ביותר, שמשכו את תשומת ליבנו. בתערוכה החדשה שלה בירושלים, יוצגו יחד ציורי שמן ורישומי גרפיט, כיוון שאצל אמניות מהסוג הזה הטכניקה חשובה וכשהיא מקבלת פרשנויות שונות בחומר מעניין יהיה לראות אותם אלה לצד אלה. הציור הפיגורטיבי של בלוך מציע גוף שהגבולות שלו רכים – מבחינה פיזית ורגשית. נחשפים בציור רגעים אינטימיים ששמורים לחשכה בדרך כלל, הגופים נוזלים זה לתוך זה ואל בכלל, והכל נדמה כמו מתקיים במתח שבין ערות לשינה, תשוקה ומוות.

לצד התערוכה ייפתחו התערוכות: שלמה אלפנדרי "קצוות פרומים" אוצר: אילן ויזגן, עינב צייכנר "מִנְשָׁךְ" אוצרת: מאשה יוזפפולסקי, אסף אלקלעי – זוכה הפרס לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה לשנת 2023 אוצרת: הדס מאור

מידע נוסף באתר

פתיחה: שבת 9.12 בשעה 12:00, בית האמנים, רח’ שמואל הנגיד 12, ירושלים

"כיסופים" תערוכת יחידה לרעות ישעיהו. אוצרת: ליטל מרקוס מורין

כבר כתבנו בעבר שמאז ה7 לאוקטובר קשה לנו לראות אמנות כמו פעם, הכל נצבע בצבעים אחרים ואסוציאציות ויזואליות שולחות אותנו למקומות שלא ידענו שקיימים עד לפני חודשיים. בתערוכה "כיסופים" הקשר הוא ישיר לחלוטין ומצמרר במיוחד. סבה וסבתה של האמנית רעות ישעיהו היו ממקימי קיבוץ כיסופים, ונופי הקיבוץ היו מחוזות ילדותה. בציורים שלה הנופים האלה מופיעים שוב ושוב, לצד סצנות ביתיות וזכרונות מהקיבוץ. כמובן שכעת, הציורים מקבלים משמעות חדשה ונוגעת ללב. העבודות המוצגות הן למכירה במטרה לסייע עבור קמפיין גיוס תרומות למען שיקום הקיבוץ. ניתן לתרום בלי קשר גם כאן

פתיחה: שישי 8.12 בשעה 11:00,  גלריה "סטודיו משלך" כ"ט בנובמבר 10, ירושלים

"אתנחתא" תערוכה קבוצתית. אוצרת: שלומית באומן

החומר הקרמי, הלבן הקריר או האדמתי הרטוב, יש בו משהו מרגיע, בכלים – גם אם נשרפו בחום לוהט – יש משהו מנחם, יציב יומיומי ויפה. בבית בנימיני ביקשה האוצרת ליצור תערוכה שאמנם מושפעת כמובן מהמצב אבל לאו דווקא מגיבה אליו באופן ישיר. כותבת באומן: "התערוכה אתנחתא היא מחווה לריפוי, להפוגה, וליופי. זו תערוכה קבוצתית אשר מתמקדת בהצגת קרמיקה איכותית המאפשרת נשימה, ובחירה דווקא ברגעים אלו באנושי, במנחם, בחומל ובאופטימי. זו תערוכה שמבקשת לתת הפוגה לחיטוט עצמי בפצע, בקושי ובכאב, ולהציג סוג של אסקפיזם איכותי".

עם זאת, במהלך שנועד לערער מעט את השקט הקרמי, העבודות מוצגות בגובה נמוך, אשר מסכן אותן ושם אותנו הצופים בעמדה לא נוחה. זו תערוכה שמציעה נחמה, אבל לא מוחלטת.

בהשתתפות: עירית אבא, מאירה אונא, נעם אינה קיש, מעיין בן יונה, אברהם בן שושן, אלון גיל, מור גפן, נועם דובר ומיכל צדרבאום, יובל הראל, אילת זהר, רונן ימין, אליה לוי יונגר, רחל מנשה דור, אמנון עמוס, גור ענבר, יעל עצמוני, אילה צור, אודי צ'רקה, ג'קרנדה קורי, יבגניה קירשטיין, מרתה ריגר, שני רכס

פתיחה: שישי 8.12 בשעה 11:00,  בית בנימיני, רח העמל 17, תל אביב

22.12  הברביזון הישן והחדש – הרצאה ומפגש בסטודיו

על חשיבותה של קבוצת "הברביזון החדש" באמנות הישראלית אין עוררין. חברות הקבוצה אימצו לעצמן גישה ציורית היסטורית (להלן: הברביזון ה"ישן") ונתנו לה פרשנות עכשווית. ציור מהתבוננות שמפנה את המבט הפיוטי שלו אל עבר המציאות הנוקשה דווקא, ובתוך כך חושף עוולות חברתיות. לא מפתיע כי כל חברות הברביזון הן יוצאות מדינות בריה"מ לשעבר והן מייצגות גם את הדור הצעיר של העולים, אשר התבגר כאן אבל יש בו גם משם, ועוד נושא עמו את קשיי המפגש הבין תרבותי. לאחר ההרצאה נבקר בסטודיו של האמנית נטליה זורבובה מחברות הקבוצה. זורבובה היא ציירת עזת מבע, וגם הציור שלה מבקש לתאר מציאות ישירה ומיידית של החיים הסובבים אותה, לצד זיכרונות וסיפורים שליוו את חייה כמהגרת.

פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

נועם קיש, מתוך התערוכה "אתנחתא", בית בנימיני

אולד מאסטרז ניו מאסטרז. המלצות הסופ"ש 30.11-2.12

בשבוע שעבר כתבנו על תחושת הציפה, להיות בין שמיים ומים ולשמור על הגוף יציב. התחושה הזאת של תקופת מעבר עדיין מורגשת, המלחמה עוד כאן אבל איכשהו "נוכחת" פחות, התמונות כואבות אחרת, יש איזה אופק ותקווה. לא ברור

תערוכות השבוע עוסקות כולן במתחים ובמפגשים בין העבר וההווה, בחינה של אמנות "ותיקה" באור חדש, ציטוטים מתולדות האמנות לצד רפרנסים מקראיים, והרבה נוסטלגיה למקום קריר ושקט יותר, ולטבע, ולשלווה. דברים שנראים עכשיו רומנטיים ורחוקים כל כך.

במעבדה של שרון תובל האמנית הרוסיה אליזבטה גוסבה מציגה חקירה קרמית ונופים מדומיינים; יונתן הירשפלד בסדרת עבודות חדשה המתייחסת לסיפורו התנ"כי של יוסף; בגלריה שלוש מחווה לציון שני עשורים למותה של המאסטרית פמלה לוי; ואצלנו, כדי לחמם את הלב – סיור נוסף בגורדון ביצ'.

מאחלים לכולנו קצת שקט,

שכל החטופים יחזרו – כולם, במהרה.

שני ורנר

וצוות Talking Art

יונתן הירשפלד, יוסף פותר את חלום שר המשקים, 2023, תערוכה בגלריה גבעון, תל אביב

"חיי יוסף" תערוכת יחיד ליונתן הירשפלד

מה נגיד על יונתן הירשפלד? עוף מוזר? יציר כלאיים, זה שנודד הולך ושוב בין העבר וההווה, מרצה בחסד, מספר סיפורים, אמן מהסוג המיוחד הזה שמצליח לשלב תאוריה ופרקטיקה בכל מעשיו. בסדרת הציורים החדשה שלו – עליה עבד בשנתיים האחרונות, מקבל תפקידו של "מספר הסיפורים" מקום מרכזי. כמו תמיד, הביוגרפיה האישית של הירשפלד נמהלת בציורים בדיוקן עצמי בתפקידים שונים. כעת הירשפלד מגלם במובן מסוים את תפקידו של יוסף המקראי וסצנות דתיות שצוירו בציורי האולד מאסטרז והרנסנס מקבלות חיים חדשים, עכשוויים וישראלים. בתוך התמהיל הכמעט לא הגיוני הזה משתלבים גם הפסים הקופפרמנים שנוכסו כבר מזמן לציורים של הירשפלד, ואלה נראים לעתים כמו כותנת פסים של יוסף, ושל היהודים במחנות הריכוז. כמו תמיד, אנו צופים לתערוכה אינטנסיבית, גדושה, הנעה בין המופשט, הלירי, המיסטי, וההיסטורי.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 12:00 גבעון גלריה לאמנות גורדון 35, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

"גיא בן הינום", תערוכת יחידה לפמלה לוי. אוצרת: נירה יצחקי

מאז מעברה למשכן החדש ביפו, גלריה שלוש לא מאכזבת, עם רצף של תערוכות יחיד עמוקות, מושקעות, עשירות. על אף הוותק של הגלריה והיכולות המפתיעות תמיד של נירה יצחקי, נראה שהמעבר ליפו ולמבנה המיוחד והמחייב בו היא שוכנת כעת, הקפיץ את הגלריה לרמה אחרת. השבוע תפתח תערוכת יחיד שתציין שני עשורים למותה של פמלה לוי הנהדרת – מהאמניות הבולטות באמנות הישראלית החל מסוף המאה ה-20. לוי תמיד הציעה משהו שונה מעט ואולי אף מקדים את זמנו לשדה האמנות. כבר בשנות השבעים עסקה לוי ביצירה בעלת אופי פמיניסטי, בדומה לאמניות נוספות בתקופה, עם זאת היא הצליחה לרתום את הציור הפיגורטיבי – שנחשב עד אז לנאיבי – לטובת אמנות פוליטית מובהקת. כעת, כעשרים שנה לאחר מותה וכשציור פיגורטיבי ואמנות פוליטית הם חלק מרכזי באמנות העכשווית, מעניין לראות את ציוריה של לוי ולבחון אותם שוב לאור התקופה.

פתיחה: שבת 2.12 בשעה 12:00. גלריה שלוש, הצורפים 15, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 "חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. אוצר : שרון תובל

רוח קרירה ומרעננת מגיעה מהתערוכה החדשה שתפתח השבוע במעבדה של שרון תובל בתל אביב. כחלל ייעודי שחרט על דגלו להתנסות בחקירה אמנותית ולא בתצוגה קונבנציונלית, מוצגות בו לעתים קרובות תערוכות שמשרטטות קווי מחשבה, כמעין סטודיו פתוח, ולאו דווקא תוצרים מוגמרים ומהודקים. אליזבטה גוסבה היא אמנית רב תחומית שהגיעה מרוסיה לישראל בעקבות המלחמה עם אוקראינה, ונחתה כאן למציאות כואבת לא פחות. בתערוכה החדשה היא תפתח סטודיו לקרמיקה שיקיף את חלל הגלריה ויהיו בו עמדות שונות שבכל אחת מתפתח תהליך שמרכזו עבודה קרמית. גוסבה מתחברת לפן הטבעי שעוד קיים בקרמיקה וחימר ויוצרת באמצעותו כמו נופים אלטרנטיביים, כאלה המזכירים לה את מחוזות עברה.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 11:00 (ללא אירוע) המעבדה, הרצל 119, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 8.12, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 10:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור

"חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. תערוכה ב"המעבדה" תל אביב