ארכיון תגיות: סיור גרפיטי בתל אביב

שלוש ציירות. המלצות הסופ"ש 1-3.2

מקריות משמחת גרמה לכך שכל תערוכות השבוע נוצרו על ידי ציירות נשים מוכשרות במיוחד. נכון, השנה היא 2024 ולא אמור להיות משנה מי אוחז במכחול – גבר או אישה. ועדיין יש ייחוד מסוים במבט הנשי; לפעמים הוא יודע להתמקד בשולי ובמינורי ולחלץ ממנו אמירות אמנותיות בעלות משמעות ויופי רב. לכן אנחנו תופסים את ההזדמנות שנקרתה בדרכנו בשתי ידיים ומקשיבים למה שיש לציור לספר לנו.

בגלריה דביר מציגה עלמה יצחקי מגילות ארוכות מלאות בסצינות שוליים של ריקבון וצמיחה; במוזיאון חיפה מציירת נטליה זורבובה את פנים הבית; בגלריה חזי כהן תערוכה של אחת האמהות הגדולות של הציור הישראלי – לאה ניקל. ובהמלצת הלוקאלז שלנו רטרוספקטיבה לאחת האמניות החשובות ביוון.

שיהיה סוף שבוע שקט ושנדע להאזין לקולות מושתקים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום
שני ורנר וצוות Talking Art

עלמה יצחקי, מתוך תערוכה בגלריה דביר, תל אביב

'גלמים', תערוכת יחידה של עלמה יצחקי

עלמה יצחקי היא ציירת שוליים. לא במובן של ציירת המתקיימת בשוליים – עם פרסים חשובים מתחת לחגורה ותערוכת יחיד במוזיאון תל אביב בעברה, יצחקי היא אחת הציירות המצליחות והמוערכות בארץ. הכוונה היא שמאז תחילת הקריירה שלה ממקדת יצחקי את מבטה בשוליים, אם אלה החברתיים ואם אלה שוליו של המרחב העירוני והמפגש שלו עם הטבע. נראה שמה שמעניין את יצחקי באיזורי השוליים האלה הוא מצב ההתפרקות והשינוי שבו הם נמצאים תמיד – השוליים אף פעם אינם יציבים. בפאתי העיר מצטברת פעמים רבות אשפה ופסולת, הבתים והבניינים אינם מתוחזקים באותה מידה, אל תוך ההתפרקות האורבנית הזו חודר הטבע שהוא כולו שינוי, התפרקות, ריקבון ובניה מחדש. את השינוי הזה חוקרת יצחקי בתערוכה חדשה בסדרה של ציורי מגילה ארוכים שמהדהדים ציורים בודהיסטיים יפנים וסיניים עתיקים – ההישענות על המקורות העתיקים כמו מבקשת ללמד אותנו, מתוך הפירוק והרקבון תמיד מגיעה צמיחה חדשה ופריחה.

אירוע פתיחה: יום שישי, 2.2, 11:00, גלריה דביר, רחוב שוקן 27, תל אביב, קומה 3, קוד בכניסה 02772
פרטים נוספים באתר התערוכה

'חיה בציור', תערוכת יחידה של נטליה זורבובה. אוצר: ד"ר קובי בן-מאיר

לאורך ההיסטוריה של הציור, פורמטים גדולים היו שמורים לתיאור של אירועים היסטוריים ודרמות רבות רושם. הציור בגדול עזר להכניס את הצופים לתוך הקומפוזיציה וגרם להם להרגיש שהם נמצאים בתוך הסיטואציה – קרב חשוב, סיפור מיתולוגי או בקרבתו של מנהיג או מצביא נפוח מחשיבות. הציור של נטליה זורבובה חותר תחת הקונבנציה הזו, ציוריה גדולי מימדים, לעתים מאוד, אבל הסצינות המתוארות בהם בדרך כלל יומיומיות – נערה יושבת במיטה וגוללת בטלפון, בחור יושב ליד שולחן, ערימת כביסה על כיסא – ממש לא סצינות מלאות פאתוס ותודעה היסטורית. הציור של זורבובה לא מנסה לשכנע אותנו שהסצינות האלה הן גדולות מהחיים, אלא להפך, שהחיים כמו שהם, על המינוריות והכמעט סתמיות שלהם הם בדיוק מספיקים. בימים שבהם רעיונות גדולים ובומבסטיים מביאים למוות וכאב, הרעיון שמה שיש לנו בבית הוא חשוב ומספק, ממלא אותנו בהשלמה ושלווה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 1.2, 19:00, מוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26 חיפה
פרטים נוספים באתר התערוכה

'50 שנות יצירה', תערוכת יחידה של לאה ניקל

לא שאלנו אותן, אבל אנחנו די בטוחים שאם נשאל את נטליה זורבובה ועלמה יצחקי מי היו האמניות שהשפיעו עליהן, לאה ניקל תופיע ברשימה. ניקל היא אחת האמהות הגדולות של הציור הישראלי והציור עז המבע שלה בצבעי אקריליק ושמן דשנים ובוהקים, ממשיך להיות רלבנטי גם היום. שמה של התערוכה "חמישים שנות יצירה" נותן מושג על רוחב היריעה של הקריירה העשירה של ניקל, במהלכה היתה אחת ממי שניסחו את השפה של ציור מופשט בארץ ובכלל איך נראה ציור ישראלי. גלריה חזי כהן ממשיכה במסורת המבורכת של הצגת אמנים ואמניות שהם מנכסי צאן הברזל של האמנות הישראלית ומאפשרים לקהל לחוות את יצירתם באופן בלתי אמצעי, ולעתים קרובות יותר מאשר המתנה לתערוכה מוזיאלית מעונבת. איזה כיף!

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 1.2, 11:00, גלריה חזי כהן, לילינבלום 33, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – אתונה

ביקור במוזיאון לאמנות מודרנית אתונה EMST

כשנבחרה צ'צ'יליה אלמני לאצור את הביאנלה הקודמת בונציה (2022), היא החליטה לשים את הזרקור שניתן לה על קולות ואמנים שהודחקו עד אותה עת, ובעיקר אמניות נשים מאזורים שונים בעולם – כאלה שלא הצליחו להכנס לקאנון שהוגדר עד עכשיו בעיקר על ידי גברים, לבנים ואמידים. זה היה רגע מכונן בתולדות האמנות העכשווית. ולמה אנחנו מספרים את כל זה? מאז הביאנלה אנחנו רואים יותר ויותר תערוכות שעוסקות בנשים האלה, ובאמנות נשים בכלל – וזה מבורך ומשמח. בימים אלה במוזיאון לאמנות מודרנית באתונה מוצגת רטרוספקטיבה ענקית לאמנית היווניה לדה פפה קונסטנטינו, שעסקה במיניות, מגדר ופמיניזים והביאה אל יוון השמרנית קולות עדכניים ואוונגרדים. לצדה מוצגת תערוכת אוסף מרשימה של אמניות נשים מתקופות ומקומות שונים – מרהיבה ומרגשת מאוד. לא לפספס בביקור הבא בעיר (מוצגת עד אפריל)

פרטים בקישור

כבר הגעתם לאתונה? הצטרפו לסיור גלריות מיוחד עם שני ורנר! 9.2

פרטים והרשמה בקישור

על החיים ועל המוות. המלצות הסופ"ש 25-27.1.2024

תערוכות השבוע נעות על הציר שבין "החיים עצמם" ו-"ממנטו מורי" (זכור את המוות). אפשר לומר שזהו הציר שבו פועלת האמנות מאז ומעולם וזהו ערכה הגדול – לעזור לבני האדם להתמודד עם התחנות השונות בחייהם ולמצוא הגיון, משמעות ואפילו יופי גם ברגעים הקשים ביותר בחייהם האישיים וגם במישור הלאומי. בימים אלו אנחנו צריכים את זה יותר מתמיד.

בגלריה גבעון תערוכה של עבודותיו האחרונות של האמן המוערך פסח סלבוסקי; בסדנאות האמנים ירושלים דנה דרוויש מפרקת ומרכיבה; במוזיאון לאמנות השואה ביד ושם מכניס שי אזולאי צבע למקומות השחורים ביותר. ואנחנו מנסים להכניס מעט אור בדמות סיור חדש.

שתהיה שבת של שלום והלוואי וכולם וכולן יחזרו בשלום עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

פסח סלבוסקי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גבעון, תל אביב

'עבודות אחרונות', תערוכת יחיד של פסח סלבוסקי

פסח סלבוסקי היה סוג של נזיר ציור מקומי. מתוך סטודיו קטן וסגפני בירושלים הוא יצר בתהליך סיזיפי עבודות שמאתגרות את הקונבנציות המקובלות של קנבס. המסגרות מעוותות, עקומות, תלת מימדיות, הבד עמוס בצבע מציור עמלני לפעמים של שנים ועל גבי הבד נכתבים לפעמים חלקי בדיחות ומשפטים שמובנים בעיקר לאמן. (כדאי לצפות בסרטון הקצר והיפה שיצרו עליו בבית האמנים הירושלמי. בקישור סלבוסקי גם חלק את משנתו האמנותית בספרים נוגעים ללב ושנונים ובהוראת דורות של אמנים בבצלאל. בשנת 2019 הלך סלבוסקי לעולמו לאחר מאבק במחלה. כעת מוצגת בגלריית הבית שלו גבעון תערוכה של עבודותיו מהשנים האחרונות לחייו, אשר בחלקן כבר ידע כי מותו קרב. יש משהו מצמרר בשהיה בנוכחות עבודות שנוצרו בידיעת המוות, הן יכולות לשמש לנו כשער אל העולם שמעבר. ובעבודותיו של סלבוסקי תמיד מסתתרת איזו חידה לפצח.

אירוע פתיחה: יום שישי, 26.1, 12:00, גלריה גבעון, גורדון 35, תל אביב.
אירוע פייסבוק

'הרס כל האמנות', תערוכת יחיד של דנה דרויש. אוצרת: אילנית קונופני

כחובבי אמנות מושבעים, שמה של התערוכה הזו "הרס כל האמנות" צובט בלב, שלא לומר, נותן אגרוף בבטן. מה פתאום להרוס אמנות? ועוד את כולה? בזכרון עולות התמונות הקשות של ארגון הטרור דאע"ש מחריב יצירות אמנות חסרות תחליף בשם איזו קנאות דתית חשוכה. איך יכול להיות שהמשפט הזה מגיע מאמנית ומעטר את תערוכתה? מי שמכיר את עבודתה של דנה דרויש יודע כי מדובר באמנית חדת מבט ועדינת מבע, כזו שהמרחק בינה לבין הרס הוא כרחוק מזרח ממערב. דרויש משתמשת בעבודותיה במדיום המונטאז' – צילומים של יצירות אמנות נחתכות ומורכבות מחדש. לאור זה שם התערוכה כבר נקרא אחרת – לא עוד הרס לשם ההרס, אלא פירוק והרכבה מחדש. במקום המשמעות השלילית המקורית, משמעות פוזיטיבית שמבקשת להשתמש בשרידי הישן כדי לבנות משהו חדש ועדכני יותר. לזה אנחנו כבר יכולים הרבה יותר להתחבר.

אירוע פתיחה: יום שישי, 26.1, 12:00, ​סדנאות האמנים ירושלים, רחוב האומן 26, קומה 3, ירושלים.  אירוע פייסבוק

'גדול ממני', תערוכת יחיד של שי אזולאי. אוצרת: אליעד מורה-רוזנברג

הצייר המוערך שי אזולאי ידוע בציוריו הצבעוניים ועתירי הדמיון וההומור, לא בדיוק האמן שעולה לראש כשחושבים על "אמנות שואה". ועדיין, התערוכה החדשה במוזיאון לאמנות השואה ביד ושם היא תוצר של רזידנסי בן חודשיים של אזולאי במהלכם חקר את האוספים השונים של יד ושם ויצר בהשראתם סדרה של ציורים על קנבס וגם התערבויות ציוריות בחלל המוזיאון עצמו. בימים שאחרי השבעה באוקטובר, שהדהד בצורה הקשה ביותר את הימים הנוראים ההם, עבודתו של אזולאי מקבלת משנה תוקף ומשנה משמעות. התערוכה יוצרת חיבור בין שני האירועים הטראומתיים ומשלבת ביניהם לאור חווית חייו של אזולאי כאמן דתי. מול כל אלה, פתאום הבחירה באזולאי נראית מתבקשת ומאירה את המקומות החשוכים ביותר באמצעות אור וצבע.

התערוכה מוצגת החל מיום שישי 26.1, במוזיאון לאמנות השואה, יד ושם, ירושלים
שעות פעילות: ראשון-חמישי 09:00-16:00, יום שישי וערבי חג 09:00-13:00

סיור חדש – תת תרבות או תרבות עילית: מפאנק לגלאם 2.2

בשנים האחרונות אנו עדים לפתיחות ועניין גוברים בתרבות שוליים ובקבוצות חברתיות שנדחקו מן השיח ההגמוני עד כה. נדמה שהביאנלה האחרונה בונציה היתה כמעין מגדלור שנתן אשרה ממסדית לעיסוק בקולות אלה. גם בארץ אנו עדים לתנועה בנושא עם תערוכות שעוסקות במגדר, גלריות לאמנות נשים, ובתל אביב נפתחו לאחרונה שתי גלריות שעוסקות באמנות קווירית. בסיור זה נבחן את הקווים העדינים שסימנו עד לא מזמן את הגבול שבין תת תרבות לתרבות גבוהה. סיור מרתק ומסקרן.

פרטים והרשמה בקישור

דנה דרויש, מתוך תערוכת יחידה בסדנאות האמנים, ירושלים

דניאל צ'צ'יק מתוך תערוכת יחיד במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

כאן לא כאן. המלצות הסופ"ש 18-20.1.2024

במערכון הקלאסי של רחוב סומסום, הילד התמים "רוצה להיות שם", הוא רץ הלוך ושוב אבל אף פעם לא מצליח "להיות שם" הוא תמיד תמיד כאן. אלה ימים קשים מאוד להיות כאן, משהו בלב מבקש לברוח – "להיות שם" – ולו לשעה קלה. בשבועות האחרונים כתבנו הרבה על אמנות אסקפיסטית שנותנת מפלט ובריחה, אבל תערוכות השבוע הן לא כאלה. תערוכות השבוע מביטות במציאות נכוחה אבל עושות זאת במבט עדין וחומל שמשאיר אותנו כאן אבל עוזר לנו לראות את הכאן הזה באור אחר.

במוזיאון ארץ ישראל מציג דניאל צ'צ'יק מבט צילומי שמפרק אבל בו זמנית גם ממקד; במוזיאון תל אביב מביט אורי גרשוני על בית חדש וישן; במרכז ההנצחה בטבעון הציור של מתן בן טולילה מייצר מרחב חלומי אבל גם מאוד מאוד קונקרטי. ואנחנו מוציאים סיור VIP מיוחד לונציה כי חייבים לנסות לנשום.

שיהיה סוף שבוע שקט ושיחזרו כולם וכולן בשלום ועכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

מתן בן טולילה. מתוך תערוכת יחיד במרכז ההנצחה בטבעון. צילום: יאיר חובב (פרט)

מתן בן טולילה. מתוך תערוכת יחיד במרכז ההנצחה בטבעון. צילום: יאיר חובב (פרט)

'אבק ודמעות', תערוכת יחיד של דניאל צ'צ'יק. אוצרת: סופי ברזון מקאי
בימים אלו, חלק מההודעות לעיתונות שאנחנו מקבלים על תערוכות מכילות את המשפט המצמרר – "היתה אמורה להיפתח בגלריה בבארי". מייד עולה בראש תמונתה של הגלריה בבארי שרופה עד היסוד והלב צונח, יש דימויים כאלה שישארו איתנו. הצלם דניאל צ'צ'יק – שתערוכתו שנפתחת השבוע במוזיאון ארץ ישראל היתה אמורה להפתח בגלריה בבארי – הוא מומחה ביצירת דימויים כאלה איקוניים, שנשארים. צ'צ'יק מצלם רגעים ואובייקטים ספציפיים, אבל דרך עדשת המצלמה שלו הם הופכים למופשטים ובעלי איכויות מיתולוגיות. הדימויים המפורקים של צ'צ'יק לא יכולים שלא להיראות בימים אלו כמו תיעוד של חורבות או אולי כמו נופי חלום אליהם אפשר להמלט בשעת הדחק. בשבוע שעבר המלצנו על תערוכת הצילום של סופי ברזון מקאי – האוצרת של גלריה בארי ואמנית מצוינת בעצמה. סופי אוצרת את התערוכה של דניאל צ'צ'יק ומעניין לחשוב על שני האמנים האלה, המשחקים בדימויים, עובדים יחד.
יקח כנראה עוד זמן רב עד שנצליח לראות אמנות בלי לחשוב עליה בהקשר של השבעה באוקטובר. טוב שיש אמנים כמו דניאל צ'צ'יק (וגם סופי ברזון מקאי) שיודעים לצקת לתוך כל זה יופי.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.1, 19:00, מוזיאון ארץ ישראל, רחוב חיים לבנון 2, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'אל מקום אחד', תערוכת יחיד של אורי גרשוני. אוצרת: דלית מתתיהו
בימים אלו נדמה שאין כמעט מי שלא חושב בצורה כזו או אחרת על הגירה. זה יכול להיות מי שמאמין שאין לנו ארץ אחרת ואחרים שכבר עשו את הסידורים המתאימים כדי לעבור למקום בתקווה למצוא שם שקט ושלווה. השאלה של מקום אחר – כן או לא מלווה אותנו, כך נראה משחר ההיסטוריה שלנו כעם. אורי גרשוני עבר עם משפחתו לספרד בשנים האחרונות ותערוכתו החדשה במוזיאון תל אביב מציגה מבט מפוצל על הבית שעזב ועל זה החדש שיצר לעצמו. גרשוני, בן לאחת ממשפחות האמנות הישראלית המכובדות ביותר, נדמה שבא חשבון בתערוכה זו עם הבית בו גדל. התערוכה מציגה צילומים של אדמה ומטוסים – קרקע ושמים – אלגוריה כנראה לתחושת הארעיות המגיעה עם הגירה. הבחירה לצלם את העבודות בתערוכה באמצעות מצלמות פשוטות השייכות לבנו הקטן מסמלות גם הן רצון להתחיל שוב בעיניים חדשות.
החל מיום רביעי, 17.1, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'שיר ארץ', תערוכת יחיד של מתן בן-טולילה. אוצרת: מיכל שכנאי יעקבי
משהו מעניין קורה כאשר מביטים בציורים של מתן בן טולילה. הציורים מציגים נוף אבסטרקטי, חלומי, זר ומוזר – אך באותו זמן ברור מאוד שמדובר בנוף ישראלי. אולי זה האור הבהיר הנובע מהם ואולי זה מסוקי הקרב, בכל מקרה, אי אפשר לטעות. אם חושבים על זה, יש בזה משהו גם מאופיו של המקום הזה שבו אנחנו חיים – סוד קסמו ואולי גם שורש הטרגדיה שלו – שהוא חציו מקום ממשי וחציו חלום ופנטזיה. אבל לפני ואחרי הכל, מתן בן טולילה הוא צייר מחונן שיוצר קומפוזיציות מפעימות ומלאות צבע והשראה. התערוכה המקיפה במרכז ההנצחה בטבעון תציג ציורים מהעשור האחרון שנראים עכשיו באור חדש ולצידם עשרות רישומים שרבים מהם צוירו בימים אלו. צפו למראה חודרנית על רוח התקופה ובעיקר לחגיגה לחובבי הציור.
אירוע פתיחה: יום שישי, 19.1, 11:00, הגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה קרית טבעון, רחוב המגדל, קרית טבעון
פרטים נוספים באתר הגלריה

סיור VIP מיוחד בביאנלה בונציה 28.4-1.5.24, 2-5.5.24
שני ורנר, מייסדת ומנהלת Talking Art ביחד עם ענת מרוק כהן, אמנית ומעצבת מולטימדיה שחיה כיום בפריז וגרה בעבר בונציה. רקמו יחד סיור מיוחד במינו לרגל הביאנלה בונציה. זהו סיור שינוע בין ישן וחדש, בין הביאנלה שמייצגת את הקצה העכשווי למסורת והשימור, וההיסטוריה של ונציה.
בסיור המיוחד הזה, שמספר המשתתפים בו מוגבל מאוד, נפגוש אמנים מקומיים, נבקר במתחמי אמנות שסגורים לקהל, ועוד כל מני הפתעות שאפשר לחוות רק עם מי שמכירים את העיר המסתורית הזו מבפנים.
הצטרפו אל שני וענת לחוויה חד פעמית בין הסמטאות והתעלות – כל הפרטים בקישור
להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

אורי גרשוני, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. צילום באדיבות האמן וגלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל-אביב

אורי גרשוני, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. צילום באדיבות האמן וגלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל-אביב

סיור לביאנלה בונציה, 2022

ונציה של היום: בין מסורת לקידמה. סיור VIP בעיר היפה בעולם

ונציה של היום: בין מסורת לקידמה.
סיור VIP בעיר היפה בעולם
28.4-1.5.24

ונציה, עיר התענוגות, היופי והמסתורין, עיר שחוגגת את העבר ופניה לעתיד. בין הסמטאות, במבנים העתיקים, בארמונות ובגנים בתוך ההיסטוריה, שם מתקיימת תערוכת האמנות העכשווית החשובה ביותר בעולם – הביאנלה של ונציה.

את הביאנלה אוצר השנה אדריאנו פדרוסה מהמוזיאון לאמנות בסאו פאולו ברזיל, והוא נתן לה את שמה "זרים בכל מקום". פדרוסה מדבר על עולם שנתון בכמה משברים בעת ובעונה אחת ובודק את תחושת הזרוּת הטבועה בכל אחד מאיתנו. הבחירה בנושא הזה, הופכת את הביאנלה לרלוונטית מתמיד, מגדלור לספינות האמנות שיפליגו בשנים הקרובות. כיוון שזוהי שנתה ה-60 של התערוכה אנו צופים אוירה חגיגית במיוחד עוד מעבר לאירועים הרגילים. כמדי שנתיים העיר לובשת חג וכל מתחמי האמנות מציגים את התערוכות הטובות ביותר, במקביל לתערוכה המרכזית.

לצד הקדימה וראיית העתיד, ישנה גם ונציה העתיקה – חובקת הסוד. בסיור מיוחד זה נזכה להכיר את האנשים שחיים בעיר ועוסקים בשימור המסורת, ההיסטוריה והתרבות שלה. נפגוש אמנים מקומיים בסטודיות שלהם, נבקר במתחם הרזידנסי הראשון בעיר ונכיר אמנים מקומיים שמייצגים את דור העתיד, נפגוש את מעצב המוזיאון היהודי אשר נמצא בשיפוצים וסגור כעת לקהל, נכיר אנשים שעוסקים במלאכת השימור של נכסי תרבות ועוד.

זהו סיור VIP שלוקח אותנו אל עומקי האמנות העכשווית הטובה בעולם ואל אחורי הקלעים של התרבות הונציאנית. הסיור שלנו ינוע בין העתיק לעכשווי, נבקר בתערוכת האמנות המרכזית בארסנלה, בביתני המדינות השונים בג'רדיני, ובתערוכות הלווין ברחבי העיר; ולצד זאת נגלה יחד כיצד משמרים מסורת בעולם משתנה ואיזה שינויים עוברות אמנות ותרבות במהלך השנים.

הסיור בהדרכת
שני ורנר
יוזמת ומקימת  Talking Art גרה כיום באתונה. מדריכה ותיקה של סיורי אמנות בארץ ובעולם.
בוגרת לימודי תואר שני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה ולימודי תואר ראשון בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה". חוקרת ומבקרת אמנות. בעבר מדריכה במוזיאון תל אביב לאמנות, ומרצה בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה" ובמוזיאון תל אביב לאמנות.
ענת מרוק כפן
אמנית ומעצבת מולטימדיה שחיה כיום בפריז וגרה בעבר בונציה. אחראית מולטימדיה וחומרים אינטראקטיביים דיגיטליים במוזיאוני אורסיי ואורנז'רי בפריז. בוגרת לימודי תואר שני במדעי הלמידה בעידן הדיגיטלי מאוניברסיטת סורבון ותואר ראשון בעיצוב תיאטרון ותולדות האמנות מהאקדמיה לאמנויות יפות בוונציה.

פרטים
מועד הסיור 28.4-1.5.24
עלות הסיור 1200 יורו
המחיר נתון לשינויים קלים בהתאם לשער היורו ותוכנית הסיור
10 אחוז על דמי הקדימה לנרשמים מוקדם!
עלות הסיור כוללת
ארבעה ימי הדרכה מלאים
כניסות לתערוכות הביאנלה ולמוזיאונים
כל הסיורים המודרכים, המפגשים והפעילויות המצוינים בתכנית הסיור
כרטיס Venezia Unica אישי, המיועד לתחבורה ציבורית
המחיר אינו כולל
טיסות, לינה, ארוחות וכלכלה אישית, ביטוח בריאות ונסיעות (חובה, ובאחריות כל משתתף), נסיעות עירוניות, מיסים עירוניים (משולמים באופן עצמאי במלון בעת הצ'ק אאוט)
*תנאי הרשמה וביטול יימסרו טופס נפרד

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

סיור בביאנלה בונציה, 2022

סיור בביאנלה בונציה, 2022

מתחילים שנה, אחרת. המלצות הסופ"ש 4-6.1.24

2023 נגמרת ומתחילה 2024 הלוואי שתהיה שנה טובה יותר. שנה של יצירה ולא של הרס. שנשקיע באמנות ולא בנשק ושנדבר אמנות ואהבה ולא פילוג ושנאה. והלוואי הלוואי שישובו כולם וכולן הביתה בשלום ונתחיל תהליך של ריפוי אמיתי.

אנחנו מתנחמים באמנות מעולה שמתחילה את השנה הזו ובידיעה שגם עכשיו – המוזות לא שותקות – אסור להן לשתוק.
לאחל שנה טובה קשה, נאחל שתהיה לפחות עדינה ושקטה יותר.
שלכם תמיד ❤️
שני ורנר וצוות Talking Art

ורד אהרונוביץ', מתוך תערוכה קבוצתית במרכז לחינוך סביבתי, פארק המיחזור חירייה. צילום: אנצ׳ו גוש

ורד אהרונוביץ', מתוך תערוכה קבוצתית במרכז לחינוך סביבתי, פארק המיחזור חירייה. צילום: אנצ׳ו גוש

'אני, עפרון', תערוכת יחיד של בן הגרי

בתערוכתו החדשה בגלריה גורדון מביט בן הגרי על תהליך הייצור של העיפרון – כנראה כלי העבודה היסודי ביותר של האמן. הגרי מביט בתהליך היצור הזה בהזדהות גדולה כל כך עד שהוא הופך ממש לעפרון בעצמו. בעבודת וידאו סוריאליסטית ונוגעת ללב עובר האמן טרנספורמציה להיבריד אדם-עיפרון ורוקד עם ילדה. לצד הרגעים האלה מוצגים גם אלמנטים מתוך תהליך הייצור ההמוני של עפרונות. השילוב הזה בין אינטימיות גדולה לבין תהליך הייצור הלא אישי מציגים אמירה מעניינת על החיים בעולם המודרני שבו גם הרגעים האינטימיים ביותר עטופים בתהליכים העצומים של הגלובליזציה והתיעוש. נדמה שהגרי לא מנסה להימלט מהחיים בעידן העכשווי אלא להפך – הוא מנסה לנסח דרכי התמודדות והכנסת האנושי אל תוך הממוכן והמלאכותי. בן הגרי תמיד נוגע בנקודות הגבול שבין מגע היד הייחודי לבין מכניות חסרת פנים. מרתק ורלבנטי.

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של מאיה כהן לוי
אירוע פתיחה: יום שישי, 5.1.24, 11:00-14:00 גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב.
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תחנת מעבר', תערוכה קבוצתית. אוצר: עדי יקותיאלי

אלו ימים של המְתנה- ממתינים לשובם של החטופים, ממתינים לסוף המלחמה, ממתינים לשמוע מה ילד יום ולמרבה האימה והצער – גם ממתינים לשמוע את אותם שמות כואבים "שהותרו לפרסום". מאז השבעה באוקטובר כולנו במעין מצב ביניים לא ברור ואין פלא שרבים מתפלאים שהחלה שנה חדשה כאשר אוקטובר בכלל עוד לא נגמר. אתר פינוי ומיון האשפה המיתולוגי חירייה הוא מרחב ביניים אליו מגיעה הפסולת של גוש דן בדרכה להטמן באדמה או להתמחזר ולהפוך למשהו חדש. במרכז החינוך הסביבתי של המתחם נפתחת כעת תערוכה שעוסקת בזמני ומרחבי ביניים ומעבר. יקירת המערכת ורד אהרונוביץ' עוסקת בילדות והזקנה שהם שלבי המעבר של החיים; טיגיסט יוסף רון ואנה לוקשבסקי יצרו עבודות הנוגעות לחוויית ההגירה ויחד איתן עוד רבות וטובות עוסקות בנושא מזוויות שונות. תערוכה מסקרנת בחלל ייחודי.

בהשתתפות: נורית דויד, טיגיסט יוסף רון, אנה לוקשבסקי, דודי זיסר, ורד אהרונוביץ', תמר ברניצקי, כרמל אילן, ליזבט ביגר, סרחיו דניאל צ'רטקוף, אלקנה לוי

שימו לב – הביקור באתר לא כרוך בתשלום אבל דורש הרשמה מראש.
אירוע פתיחה:  יום שישי, 5.1, 11:00, המרכז לחינוך סביבתי, פארק המיחזור חירייה
פרטים נוספים והרשמה לביקור באתר התערוכה

אשכול תערוכות חדש בגלריה לאמנות אום אל פאחם

הגלריה לאמנות אום אל פאחם היא לא מוסד בעל כח כמו המוזיאונים בתל אביב או בירושלים ולא ממוקמת במרכז העניינים כמו הגלריות בקריית המלאכה. אבל יחד עם זאת ניתן לומר שהגלריה לאמנות באום אל פאחם היא אולי חלל האמנות החשוב ביותר בארץ. הגלריה היפה שחרטה על דגלה דו קיום ושיתוף פעולה בין אמנים ואמניות יהודים וערבים בליבה של אום אל פאחם מייצרת שינוי אמיתי בעולם בלי לעסוק יותר מדי בפוליטיקה מלאכותית. כעת נפתחת הגלריה מחדש עם אשכול תערוכות שלאחר כל המילים הגדולות והיפות הן פשוט תערוכות מעולות. מומלץ מאוד לבקר, להינות מאמנות טובה ולתמוך בקולות של תקווה ושפיות.

במסגרת אשכול התערוכות מוצגות תערוכות יחיד של מאירה גרוסינגר, תמר לב און, סופי אבו שקרה, נירוואנה דבאח, לאה דיין ומקבץ תערוכות במסגרת חממת אמניות של אירם אגבאריה, בלודאן מרעי, לואה ג'בארה, סוהיילה אבו הדבה מונייר ורוזאן בטחיש

התערוכות מוצגות עד ספטמבר 2024 בגלריה לאמנות אום אל פאחם. שעות פתיחה: ראשון עד חמישי, 8:00 – 13:00, שישי –  סגור, שבת  8:00 – 13:00.
פרטים נוספים באתר הגלריה

פינת הבונוס – השקת אתר אינטרנט חדש לספרי אמן – מדף

עלייתם של ספרי האמן כמדיום אמנותי מרכזי הוא אחד הטרנדים המשמחים ביותר בעולם האמנות של השנים האחרונות. יש משהו ממש כיף בלרכוש יצירת אמנות במחיר שווה לכל נפש ולדפדף בה בבית. נראה שכיום אין כמעט אמן או אמנים שמכבדים את עצמם שלא מוציאים ספר אמן ונוצרו כבר כמה מוסדות של ממש סביב התופעה. שניים מהמוסדות האלה הם ארטפורט, שתרמו רבות לעליית הטרנד עם יריד ספרי האמן המושקע שלהם והבלוג "מעלעלת" של האמנית שירז גרינבאום שסוקר ספרי אמן נבחרים. כעת מתאחדים ארטפורט ומעלעלת יחד עם "מבואות" קרן הרעיונות ע"ש יואב בראל כדי ליצור את "מדף" אתר אינטרנט חדש שמוקדש כולו לספרי אמן. האתר מבקש להיות מאגר מקיף של המדיום המגוון הזה ועושה זאת בצורה מרהיבה ומאירת עיניים. שווה לבקר

לחצו כאן לביקור באתר מדף 

3. בלודאן מרעי, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות אום אל פאחם. צילום:  אדם שופאני

3. בלודאן מרעי, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות אום אל פאחם. צילום: אדם שופאני

 

Michalis Zacharias and Maria Louizou at the Ileana Tounta Contemporary Art Center

מדריך לחובבי האמנות המבקרים באתונה

יש שחושבים שעל אף שאתונה מתהדרת בכמה מהמונומנטים הקלאסיים החשובים בעולם, היא אינה מצטיינת באמנות מתקופות עכשוויות יותר. יש בזה מן האמת, ביחס לשכנותיה האירופאיות, ביוון נוכחים עדיין מאוד הקשר לעבר והאוירה הים תיכונית ושני אלה מקבלים ביטוי גם באמנות מן הסתם. אבל בכל זאת אפשר למצוא כאן כמה מוזיאונים קטנים ואיכותיים מאוד (רובם אגב בבעלות של אספנים פרטיים) ולצדם גם סצנה של גלריות ותיקות וגלריות ניסיוניות יותר.

לפניכם רשימה של כמה מהמקומות ששווה לבקר בהם אם אתם בעניין של אמנות מודרנית ועכשווית.

ההמלצות בעריכת שני ורנר – גרה באתונה, יוזמת ומקימת  Talking Art
מדריכה סיורי אמנות בארץ ובחו"ל

רוצים סיור עם שני במוקדי האמנות השווים בעיר?

דברו איתנו

סיור גלריות, אתונה

סיור גלריות, אתונה

 

Basil & Elise Goulandris Foundation
זהו אחד המוזיאונים היפים בעיר, קטן ואיכותי שמאכלס בעיקר את האוסף של זוג התורמים. תוכלו למצוא כאן כמה מיצירות המופת של המודרניזם כמו פסלים של דגה וג'קומטי, וציורים של פיקאסו גוגן ואחרים. לצדם גם יצירות מודרניות של אמנים מיוון ומעט עבודות עכשוויות. בדרך כלל מוצגת גם תערוכה מתחלפת (בתשלום נוסף).  המוזיאון ממוקם במבנה יפהפיה והוא שמור ומושקע, בקיצור – שווה.

ועוד טיפ קטן, ממש מעבר לכביש תוכלו למצוא את בית ההמבורגרים The Smashers ולצידו את בית הקפה  Fixers שבו טעמנו את עוגת השכבות הטובה ביותר ביקום.

Basil & Elise Goulandris Foundation,  Eratosthenous 13, Athina 116 35

סצנת הגלריות בשכונת קולונאקי

כמו דברים רבים באתונה, גם עולם האמנות המקומי נע במתח שבין הישן והחדש, בין העכשווי למודרני, בין עושר לעוני, בין הדור השמרני והממוסד לדור הצעיר שמבקש ליצור לעצמו עתיד עצמאי. בשכונות השונות של מרכז העיר ישנם כמה מרכזי אמנות שלכל אחד מהם אופי שונה וכולם מבטאים את אותם מתחים. בשכונת קולונקי היוקרתית, בין בתי המעצבים הגדולים ומלונות היוקרה נמצא כמה מהגלריות הותיקות והעשירות בעיר שמייצגות את קהל תושבי השכונה והטעם שלו. כמה גלריות מומלצות הן: Allouche Βenias Gallery, הסניף המקומי של גלריה גגוזיאן, Kalfayan Galleries וגלריה רומא.

מרכז Ileana Tounta  

כמה מחללי האמנות המעניינים והפעילים ביותר כרגע בעולם הם כאלה ששימשו בעבר לצרכים תעשייתיים, ולאחר שננטשו ועברו הזנחה מתמשכת – שופצו והפכו לבית לאמנות. זה מאוד הגיוני ומתבקש – מפעלי תעשייה כבדה הולכים ומפנים את מקומם מאירופה ומשאירים אחריהם חללים מרשימים שבעזרת מעט חזון (ולא מעט כסף) יכולים להפוך לחלל תצוגה אידאלי. על הדרך מרוויחים גם מבט מעט אחר על האמנות שנמצאת בתפאורה בלתי שגרתית. מרכז Ileana Tounta  הוא דוגמה מצויינת לכך. החלל התעשייתי בו הוא שוכן ננטש ובשנות השמונים שינה יעוד והפך למרכז אמנות שוקק ושופע פעילות. הגלריסטית מייצגת כמה מהשמות המעניינים בסצנה הצעירה בעיר, שווה לעקוב אחריה.

עם זאת, המקום נמצא באמצע שום מקום בערך ולא הכי נגיש להגעה. יש בחלל מסעדה קטנה ולפעמים אירועים מעניינים, אבל כדאי לתכנן את הנסיעה לשם מראש ולא להיות ספונטניים.
Ileana Tounta Contemporary Art Center 48 Armatolon-Klefton st. 114 71, Athens – GR

הגלריה הלאומית

כמו להרבה ערי בירה באירופה גם כאן יש גלריה לאומית שמציגה את אוספי האמנות הרשמיים של המדינה מהמאה ה-19 והלאה (עם תצוגה קטנטנה של אמנות ביזנטית). הגלריה עברה שיפוץ מסיבי (שוב על ידי תורמים פרטיים) ונפתחה מחדש לקהל בשנת 2021. קשה לומר שזה המבנה המרשים ביותר שראיתי או שהאוסף יוצא מן הכלל, ובכל זאת יש משהו שובה לב בתצוגה בגלריה. ראשית, זו דרך מעולה ללמוד על התרבות היוונית דרך האמנות שלה, אשר השתנתה ביחס לשינויים דמוגרפים, כלכלים וחברתיים. אזור הדיוקנאות מקסים, ומעניין לראות את חיי היום יום משתקפים בהם, וכמה הם שונים ממה שתואר במרכזי האמנות של אותה תקופה.

הגלריה הלאומית, Leof. Vasileos Konstantinou 50, Athina 115 25

רוצים סיור במוקדי האמנות השווים בעיר?
דברו איתנו

 

Bokoros Christos (1956) Naked Couple Lying on the Bed, 1989
הגלריה הלאומית באתונה

Bokoros Christos (1956)
Naked Couple Lying on the Bed, 1989
הגלריה הלאומית באתונה

פטריות אחרי הגשם. המלצות הסופ"ש 21-23.12

זה כאילו נשמע הזוי, שבימים כאלה תהיה כזו חגיגה של אמנות ישראלית, ובעצם (לנו לפחות) זה מובן מאליו. בתור נציגים פעילים בעולם האמנות המקומי, אנחנו יכולים לומר שחווינו על בשרנו כמה הממסד והממשלה לא מבינים את חשיבותן של האמנות והתרבות, ברגע שיש משבר אנחנו יורדים לתחתית סולם החשיבות. עם זאת, ולמזלנו הרב אנחנו פעילים בסצנה שמורכבת מאנשים עם אופי שרדני ואת עולם האמנות הישראלי יהיה קשה מאוד לעצור.

כך קורה שדווקא עכשיו, בלבה של המלחמה הארורה הזאת, יש כזה שפע פתיחות של תערוכות חדשות, שמשימת הבחירה ביניהן לטובת ההמלצות היא כמעט בלתי אפשרית.

מאחלים לכם ולנו להישאר בתודעת השפע הזו

שכל החטופים יוחזרו בשלום

וסופ"ש שקט ונעים

שני ורנר וצוות Talking Art

מתוך ספר האמנית VENICE, מרב שין בן-אלון. גלריה אלפרד, תל אביב

"קשה לשכוח שם כזה" תערוכת יחידה למרב שין בן-אלון. אוצרת: ליאן וולף

יש לנו רומן מתמשך עם מרב שין בן אלון (באמת קשה לשכוח שם כזה!), זה התחיל בסיור הראשון של התכנית השנתית אי פעם, והמשיך בעשרות ביקורי סטודיו במהלך השנים, וכמובן תערוכות, שיתופי פעולה וחברות שנרקמה עם הזמן. בשנים האלה אנחנו עוקבים אחר היצירה של בן אלון ואחר הקריירה שלה ששתיהן עברו התפתחות משמעותית ומעניינת. בתערוכה החדשה נראה שהדברים מתרחבים ומזדקקים באותה העת. אחרי שהתרגלנו לאיורים המינימליסטיים של בן אלון ולאחר מכן גם לטקסט שנלווה אליהם בספרי האמנית שלה, כעת מחזירה אותנו התערוכה למדיומים קודמים ביצירה שלה כמו ציורי שמן וקולאז'ים. לצד זאת, אחרי שלושה עשורים של יצירה, ניתן לעשות תערוכות רוחביות שחוצות את השנים ושולפות עבודות שנושאן הוא אחד, והפעם ההתמקדות כרוכה בספר האמנית שיושק בתערוכה שעוסק בפגיעה מינית של בחורה צעירה שנוסעת לביאנלה בונציה.

באירוע הפתיחה יושק ספר האמנית החדש של מרב שין בן-אלון: VENICE
פתיחה: יום חמישי 21.12, בשעה 20:00. גלריה אלפרד, שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב. מידע נוסף באתר

 "פולחן צהוב" תערוכת יחידה לפלורה דבורה. אוצרת: עדי דהן

יש מקרים שבהם שינוי קיצוני ובלתי צפוי פותח דלת למשהו חדש, למשל כשאילוץ פיזי מבקש מהגוף להמציא פתרונות, כשהמוגבלות הופכת ליתרון. כשמאטיס הזדקן ולא יכל עוד לצייר בביטחון, הוא עבר למגזרות הנייר שהולידו פרק חדש ומרהיב ביצירה שלו. פלורה דבורה נאלצה להיות מרותקת במיטה במשך חודשים לאחר שהתגלתה אצלה מחלת ה"ליים". גילוי מאוחר שנבע מזלזול של רופאים גברים בכאב נשי, מצב שבין עירות ושינה, ומגבלה פיזית – הולידו את סדרת העבודות החדשה של דבורה. מפיסול פיזי מאוד, היא עוברת לרישומים וציורי פסטל קטנים יחסית, ומדימויים ריאליסטיים (גם אם מקוטעים), היא עוברת לעולם חלומי סויראליסטי, רוחני; בו הגוף מרחף, צולל, נשטף, נחשף.
מהיכרותנו עם עדי דהן, סביר להניח שיתלווה לתערוכה טקסט מעולה.

פתיחה: חמישי 21.12, בשעה 19:00. גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6 תל אביב. מידע נוסף באתר

תערוכות נוספות שנפתחות השבוע ושווה לראות

שתי תערוכות חדשות במוזיאון תל אביב

"לגופם של דברים", תערוכת יחיד לשלום סבא. אוצרת : נעמה בר-אור

"שמיני עצרת", תערוכה קבוצתית בעקבות אירועי 7 באוקטובר מתוך אוסף האמנות הישראלית.

אוצרת: דלית מתתיהו

שדרות שאול המלך 27, תל אביב, ישראל. מידע נוסף באתר

שלוש תערוכות יחיד חדשות בגלריה החדשה טדי, ירושלים

"קמע-ציור" אלה כהן ונסובר, "ברעש נפילת הענפים" נדיה עדינה רוז, "שהות – קטמונים" נורית ירדן

אצטדיון טדי, שער 22, דרך אגודת ספורט בית"ר 1, ירושלים. מידע נוסף באתר

מאיר פיצ'חדזה : עבודות משנות ה-80-90  

גלריה חזי כהן, רחוב לילינבלום 33, תל אביב. מידע נוסף באתר

תערוכות חדשות במקום לאמנות

"כלב חוצות" ברוך רפיח, "Days of Glory" ג'ניפר בלוך, "מקום. קדוש. מסע בין קברי צדיקים בגליל" חני קריסטל

גלריה מקום אמנות, שביל המרץ 6 תל אביב. מידע נוסף באתר

"צבעי הסוואה" תערוכה קבוצתית בגלריה פריסקופ

חן פייפר, ג'יין לבטון, מיה דנציגר ולילך וישנבסקי. אוצרות התערוכה: שרי פארן ונירית דהן

גלריה פריסקופ, בן יהודה 176 תל אביב. מידע נוסף באתר

מתוך תערוכה למאיר פיצ'חדזה, עבודות משנות ה-80-90. גלריה חזי כהן,תל אביב

בתוך הסבך. המלצות הסופ"ש 14-16.12

את השם לרשימה שלנו השבוע שאלנו מכותרת תערוכתה של נעמי מנדל אשר תפתח בגלריה חנינא. אנו משתמשים בו כמטפורה למצב העכשווי, שכל שבוע אנחנו כמובן מתייחסים אליו, וגם היום. אין מה לומר, גם בחג החנוכה, חג האור והניסים קשה למצוא נחמה אמתית. אבל אנחנו מאמינים בלב שלם, שאמנות יכולה להוציא אותנו קצת מזה, ולו לרגע קט. כי לראות אמנות טובה, זה אויר לנשימה, זה אויר לנשמה – וכולנו צריכים את זה עכשיו.

בגלריה נגא תפתח תערוכת יחיד לציירת הקוסמת ענת בצר; בחנינא תערוכת יחיד שיש בה תמהיל ריאליסטי בין היומיומי לאפל; פסטיבל מנופים הירושלמי במתכונת מותאמת; ואצלנו כמו תמיד, בשביל הלב – חולמים כבר על היום שאחרי ועל ונציה.

שיהיה סופ"ש חמים לכולם,

שכל החטופים יוחזרו כבר

שני ורנר

וצוות Talking Art

"תודעה אחורית", תערוכת יחיד לענת בצר, גלריה נגא (פרטי מתוך ציור)

"תודעה אחורית", תערוכת יחיד לענת בצר

אמניות כמו ענת בצר, הן חשובות לעולם האמנות כי הן משמרות דבר מה שעוד יש לנו צורך בו – את היופי. הצינים או הריאליסטים מאוד שבינינו יוכלו לטעון שהציורים של בצר גובלים בקיטש, אבל מבט שחוצה את חזות המפגש הראשוני יוכל למצוא עומק רב בפתיינות של היופי. כמו בסדרות קודמות שלה, גם הפעם ישנו מוטיב חוזר שהוא יפה, מסתורי וכמעט בלתי מושג. בעבר היה זה טווס לבן, פרחים אקזוטיים, ומוטיבים שנדמים כמו מעולם אגדות, וכעת זהו דיוקן אישה המצוירת מאחור. העורף החשוף יש בו עונג ותשוקה, יש בו גם פגיעות מצמררת שכן האישה המצוירת מאחור כאילו לא יודעת שמסתכלים בה, ויש בו גם עוצמה בהיותו משורג בצמחייה ונובע ממנה.

עולם הניגודים הזה נוגע ללב ומעורר מחשבה, במיוחד בימים אלה – כמו הכל.

פתיחה: שישי 15.12 בשעה 12:00 גלריה נגא, אחד העם 60 תל אביב

מידע נוסף באתר הגלריה

"בתוך הסבך" תערוכת יחידה לנעמי מנדל. ליווי אוצרותי: גליה גור-זאב

בשנים האחרונות עולה הציור הריאליסטי שוב לכותרות, החל מפרס שיף החשוב והאוסף שממנו הוא נובע, ועד גלריות ייעודיות ושוק הולך וגדל. ציור ריאליסטי הוא אחד הז'אנרים הוותיקים בתולדות האמנות אך מהרגע שהשאיפה לריאליזם הוגשמה הוא ירד מגדולתו; וכשהוא חוזר באמנות עכשווית, הוא צריך להתאים את עצמו לרוח הדברים, או במלים אחרות – הוא צריך להיות שקול מאוד בהחלטה על מה הוא מתבונן. בציוריה הריאליסטיים של נעמי מנדל יש משהו מן העכשווי והיומיומי, התעשייתי, ההמוני, אך גם המבשר רעות או לפחות מעיד על מצב לא שליו. השתקפויות כלואות בערמת בקבוקי פלסטיק, פירות צבעוניים חנוקים בתוך שקיות מכולת קשורות, דיוקנאות מעוותים במראה ועוד. בסדרה החדשה מציגה מנדל סבכים ושיחים, אך המראה הטבעי שהיה יכול להיות פסטורלי, נראה יותר כמו סבך להסתתר או להכלא בתוכו. שוב, אי אפשר לראות את הציורים הללו ולא לחשוב על אירועי מסיבת הנובה. כי הכל עכשיו ככה

במקביל לתערוכה של מנדל תפתח התערוכה "I Wish" של שירי חנה לס. אוצרת: חגית אונמני רובינשטיין

פתיחה: יום שישי, 15.12 בשעה 11:00, גלריה חנינא שביל המרץ 5, קומה 1, תל אביב

פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים

כבר כתבנו לא פעם על פסטיבל מנופים הירושלמי, אשר מדי שנה משתלט על עיר הקודש והופך אותה למרכז אמנות רלוונטי ומעניין. אחד הדברים החשובים במנופים הוא העובדה שהוא אינו "סטרילי" הוא לא פועל במנותק מהעיר אלא מתערבב בה ונוגע בכל הרבדים והקשיים שלה, בקיצור – עושה מה שאמנות טובה אמורה לעשות. גם השנה, ולאחר שנדחה בשל המצב, הוחלט לקיים אותו בכל זאת ותוך התחשבות בדברים וכמו שמצהירות יוזמות האירוע " כדי לאפשר לתרבות להיות למרפא, למחשבה ולמקום שיכול להכיל בו זמנית קשת רחבה של רגשות ומורכבויות".

הפסטיבל, שזוהי לו השנה ה-15 הוא ללא ספק אירוע האמנות החשוב של השנה הירושלמית ואחד המרכזיים בארץ. במהלך הפסטיבל יפתחו ברחבי העיר עשרות תערוכות, יתקיימו מגוון רחב של אירועים כמו מפגשי אמן, סדנאות, הופעות והרצאות, וגם רצועה המוקדשת לילדים.

כל הפרטים ותוכניית האירועים בקישור

ההרשמה לסיורים בביאנלה בונציה 2024 בעיצומה

הביאנלה בונציה היא אירוע האמנות החשוב ביותר בעולם ואנחנו נהיה שם גם ב-2024!

בעקבות ההצלחה המסחררת של סיורי הביאנלה הקודמת, אנחנו חוזרים לעיר התעלות והאמנות כדי לחוות את הביאנלה השישים במספר

הצטרפו אלינו לסיורים עמוקים, עשירים ואינטנסיביים בביאנלה עצמה, בביתנים של המדינות השונות, ובתערוכות הלוויין המדוברות אשר מתקיימות סביב אירועי הביאנלה.

מועדי הסיורים

24-26.4.2024
21-24.6.2024
26-29.6.2024

הסיורים מיועדים לקבוצה קטנה של עד 20 אורחים.

לפרטים – התקשרו 052-8792935 נטע עשת

או במייל infotalkingart@gmail.com

לחצו כאן להשארת פרטים ונחזור אליכם בהקדם

פרט מתוך עבודה של אילנה הופמן, פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים

בית ישן חדש. המלצות הסופ"ש 7-9.12

נדמה לנו שאין צורך להכביר במלים על הכותרת שבחרנו לתת לרשימת ההמלצות השבוע. מושג הבית הפך עבור כולנו למושג טעון, שמתחוללים ביחס אליו תהיות, פחדים, אהבה וכאב. תערוכות השבוע מוצגות כולן במקומות שהם בית עבור אמנות ואמנים, מקומות שהקדישו את עצמם לעשייה שאינה תלוייה בדבר עשייה ערכית, מקומות הכרחיים לקיומה של תרבות עשירה.
כמה טוב שהעשייה ממשיכה גם בימים החשוכים האלה, ושהבתים של האמנות המקומית עוד ממשיכים לקיים אותה.

מקבץ תערוכות חדש ויפה בבית האמנים בירושלים; תערוכה של אמנית קיבוץ כיסופים שציוריה מקבלים משמעות חדשה ב"סטודיו משלך" בירושלים; ותערוכת קרמיקה עדינה אך מטלטלת בבית בנימיני; ואצלנו, כרגיל, בשביל לשמור על הלב – מפגש מיוחד עם יונתן אולמן ונטליה זורבובה על הברביזון הישן והחדש.

מאחלים לכולנו סופ"ש של בשורות טובות

ושכל החטופים יחזרו אלינו בשלום ובמהרה

שני ורנר

וצוות Talking Art

מתוך התערוכה "כיסופים", רעות ישעיהו. בית משלך, ירושלים

"לְעִתִּים כְּאַבְּסְטְרַקְט מִצְטַיֵּר גּוֹרָל" תערוכת יחידה למיה בלוך. אוצרת: דרורית גור אריה

את הציורים של מיה בלוך אנחנו כבר מזמן מעריכים מאוד – יש בהם מהאפלוליות והמסתורין לצד יכולות טכניות גבוהות ביותר, שמשכו את תשומת ליבנו. בתערוכה החדשה שלה בירושלים, יוצגו יחד ציורי שמן ורישומי גרפיט, כיוון שאצל אמניות מהסוג הזה הטכניקה חשובה וכשהיא מקבלת פרשנויות שונות בחומר מעניין יהיה לראות אותם אלה לצד אלה. הציור הפיגורטיבי של בלוך מציע גוף שהגבולות שלו רכים – מבחינה פיזית ורגשית. נחשפים בציור רגעים אינטימיים ששמורים לחשכה בדרך כלל, הגופים נוזלים זה לתוך זה ואל בכלל, והכל נדמה כמו מתקיים במתח שבין ערות לשינה, תשוקה ומוות.

לצד התערוכה ייפתחו התערוכות: שלמה אלפנדרי "קצוות פרומים" אוצר: אילן ויזגן, עינב צייכנר "מִנְשָׁךְ" אוצרת: מאשה יוזפפולסקי, אסף אלקלעי – זוכה הפרס לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה לשנת 2023 אוצרת: הדס מאור

מידע נוסף באתר

פתיחה: שבת 9.12 בשעה 12:00, בית האמנים, רח’ שמואל הנגיד 12, ירושלים

"כיסופים" תערוכת יחידה לרעות ישעיהו. אוצרת: ליטל מרקוס מורין

כבר כתבנו בעבר שמאז ה7 לאוקטובר קשה לנו לראות אמנות כמו פעם, הכל נצבע בצבעים אחרים ואסוציאציות ויזואליות שולחות אותנו למקומות שלא ידענו שקיימים עד לפני חודשיים. בתערוכה "כיסופים" הקשר הוא ישיר לחלוטין ומצמרר במיוחד. סבה וסבתה של האמנית רעות ישעיהו היו ממקימי קיבוץ כיסופים, ונופי הקיבוץ היו מחוזות ילדותה. בציורים שלה הנופים האלה מופיעים שוב ושוב, לצד סצנות ביתיות וזכרונות מהקיבוץ. כמובן שכעת, הציורים מקבלים משמעות חדשה ונוגעת ללב. העבודות המוצגות הן למכירה במטרה לסייע עבור קמפיין גיוס תרומות למען שיקום הקיבוץ. ניתן לתרום בלי קשר גם כאן

פתיחה: שישי 8.12 בשעה 11:00,  גלריה "סטודיו משלך" כ"ט בנובמבר 10, ירושלים

"אתנחתא" תערוכה קבוצתית. אוצרת: שלומית באומן

החומר הקרמי, הלבן הקריר או האדמתי הרטוב, יש בו משהו מרגיע, בכלים – גם אם נשרפו בחום לוהט – יש משהו מנחם, יציב יומיומי ויפה. בבית בנימיני ביקשה האוצרת ליצור תערוכה שאמנם מושפעת כמובן מהמצב אבל לאו דווקא מגיבה אליו באופן ישיר. כותבת באומן: "התערוכה אתנחתא היא מחווה לריפוי, להפוגה, וליופי. זו תערוכה קבוצתית אשר מתמקדת בהצגת קרמיקה איכותית המאפשרת נשימה, ובחירה דווקא ברגעים אלו באנושי, במנחם, בחומל ובאופטימי. זו תערוכה שמבקשת לתת הפוגה לחיטוט עצמי בפצע, בקושי ובכאב, ולהציג סוג של אסקפיזם איכותי".

עם זאת, במהלך שנועד לערער מעט את השקט הקרמי, העבודות מוצגות בגובה נמוך, אשר מסכן אותן ושם אותנו הצופים בעמדה לא נוחה. זו תערוכה שמציעה נחמה, אבל לא מוחלטת.

בהשתתפות: עירית אבא, מאירה אונא, נעם אינה קיש, מעיין בן יונה, אברהם בן שושן, אלון גיל, מור גפן, נועם דובר ומיכל צדרבאום, יובל הראל, אילת זהר, רונן ימין, אליה לוי יונגר, רחל מנשה דור, אמנון עמוס, גור ענבר, יעל עצמוני, אילה צור, אודי צ'רקה, ג'קרנדה קורי, יבגניה קירשטיין, מרתה ריגר, שני רכס

פתיחה: שישי 8.12 בשעה 11:00,  בית בנימיני, רח העמל 17, תל אביב

22.12  הברביזון הישן והחדש – הרצאה ומפגש בסטודיו

על חשיבותה של קבוצת "הברביזון החדש" באמנות הישראלית אין עוררין. חברות הקבוצה אימצו לעצמן גישה ציורית היסטורית (להלן: הברביזון ה"ישן") ונתנו לה פרשנות עכשווית. ציור מהתבוננות שמפנה את המבט הפיוטי שלו אל עבר המציאות הנוקשה דווקא, ובתוך כך חושף עוולות חברתיות. לא מפתיע כי כל חברות הברביזון הן יוצאות מדינות בריה"מ לשעבר והן מייצגות גם את הדור הצעיר של העולים, אשר התבגר כאן אבל יש בו גם משם, ועוד נושא עמו את קשיי המפגש הבין תרבותי. לאחר ההרצאה נבקר בסטודיו של האמנית נטליה זורבובה מחברות הקבוצה. זורבובה היא ציירת עזת מבע, וגם הציור שלה מבקש לתאר מציאות ישירה ומיידית של החיים הסובבים אותה, לצד זיכרונות וסיפורים שליוו את חייה כמהגרת.

פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

נועם קיש, מתוך התערוכה "אתנחתא", בית בנימיני

אולד מאסטרז ניו מאסטרז. המלצות הסופ"ש 30.11-2.12

בשבוע שעבר כתבנו על תחושת הציפה, להיות בין שמיים ומים ולשמור על הגוף יציב. התחושה הזאת של תקופת מעבר עדיין מורגשת, המלחמה עוד כאן אבל איכשהו "נוכחת" פחות, התמונות כואבות אחרת, יש איזה אופק ותקווה. לא ברור

תערוכות השבוע עוסקות כולן במתחים ובמפגשים בין העבר וההווה, בחינה של אמנות "ותיקה" באור חדש, ציטוטים מתולדות האמנות לצד רפרנסים מקראיים, והרבה נוסטלגיה למקום קריר ושקט יותר, ולטבע, ולשלווה. דברים שנראים עכשיו רומנטיים ורחוקים כל כך.

במעבדה של שרון תובל האמנית הרוסיה אליזבטה גוסבה מציגה חקירה קרמית ונופים מדומיינים; יונתן הירשפלד בסדרת עבודות חדשה המתייחסת לסיפורו התנ"כי של יוסף; בגלריה שלוש מחווה לציון שני עשורים למותה של המאסטרית פמלה לוי; ואצלנו, כדי לחמם את הלב – סיור נוסף בגורדון ביצ'.

מאחלים לכולנו קצת שקט,

שכל החטופים יחזרו – כולם, במהרה.

שני ורנר

וצוות Talking Art

יונתן הירשפלד, יוסף פותר את חלום שר המשקים, 2023, תערוכה בגלריה גבעון, תל אביב

"חיי יוסף" תערוכת יחיד ליונתן הירשפלד

מה נגיד על יונתן הירשפלד? עוף מוזר? יציר כלאיים, זה שנודד הולך ושוב בין העבר וההווה, מרצה בחסד, מספר סיפורים, אמן מהסוג המיוחד הזה שמצליח לשלב תאוריה ופרקטיקה בכל מעשיו. בסדרת הציורים החדשה שלו – עליה עבד בשנתיים האחרונות, מקבל תפקידו של "מספר הסיפורים" מקום מרכזי. כמו תמיד, הביוגרפיה האישית של הירשפלד נמהלת בציורים בדיוקן עצמי בתפקידים שונים. כעת הירשפלד מגלם במובן מסוים את תפקידו של יוסף המקראי וסצנות דתיות שצוירו בציורי האולד מאסטרז והרנסנס מקבלות חיים חדשים, עכשוויים וישראלים. בתוך התמהיל הכמעט לא הגיוני הזה משתלבים גם הפסים הקופפרמנים שנוכסו כבר מזמן לציורים של הירשפלד, ואלה נראים לעתים כמו כותנת פסים של יוסף, ושל היהודים במחנות הריכוז. כמו תמיד, אנו צופים לתערוכה אינטנסיבית, גדושה, הנעה בין המופשט, הלירי, המיסטי, וההיסטורי.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 12:00 גבעון גלריה לאמנות גורדון 35, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

"גיא בן הינום", תערוכת יחידה לפמלה לוי. אוצרת: נירה יצחקי

מאז מעברה למשכן החדש ביפו, גלריה שלוש לא מאכזבת, עם רצף של תערוכות יחיד עמוקות, מושקעות, עשירות. על אף הוותק של הגלריה והיכולות המפתיעות תמיד של נירה יצחקי, נראה שהמעבר ליפו ולמבנה המיוחד והמחייב בו היא שוכנת כעת, הקפיץ את הגלריה לרמה אחרת. השבוע תפתח תערוכת יחיד שתציין שני עשורים למותה של פמלה לוי הנהדרת – מהאמניות הבולטות באמנות הישראלית החל מסוף המאה ה-20. לוי תמיד הציעה משהו שונה מעט ואולי אף מקדים את זמנו לשדה האמנות. כבר בשנות השבעים עסקה לוי ביצירה בעלת אופי פמיניסטי, בדומה לאמניות נוספות בתקופה, עם זאת היא הצליחה לרתום את הציור הפיגורטיבי – שנחשב עד אז לנאיבי – לטובת אמנות פוליטית מובהקת. כעת, כעשרים שנה לאחר מותה וכשציור פיגורטיבי ואמנות פוליטית הם חלק מרכזי באמנות העכשווית, מעניין לראות את ציוריה של לוי ולבחון אותם שוב לאור התקופה.

פתיחה: שבת 2.12 בשעה 12:00. גלריה שלוש, הצורפים 15, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 "חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. אוצר : שרון תובל

רוח קרירה ומרעננת מגיעה מהתערוכה החדשה שתפתח השבוע במעבדה של שרון תובל בתל אביב. כחלל ייעודי שחרט על דגלו להתנסות בחקירה אמנותית ולא בתצוגה קונבנציונלית, מוצגות בו לעתים קרובות תערוכות שמשרטטות קווי מחשבה, כמעין סטודיו פתוח, ולאו דווקא תוצרים מוגמרים ומהודקים. אליזבטה גוסבה היא אמנית רב תחומית שהגיעה מרוסיה לישראל בעקבות המלחמה עם אוקראינה, ונחתה כאן למציאות כואבת לא פחות. בתערוכה החדשה היא תפתח סטודיו לקרמיקה שיקיף את חלל הגלריה ויהיו בו עמדות שונות שבכל אחת מתפתח תהליך שמרכזו עבודה קרמית. גוסבה מתחברת לפן הטבעי שעוד קיים בקרמיקה וחימר ויוצרת באמצעותו כמו נופים אלטרנטיביים, כאלה המזכירים לה את מחוזות עברה.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 11:00 (ללא אירוע) המעבדה, הרצל 119, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 8.12, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 10:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור

"חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. תערוכה ב"המעבדה" תל אביב