ארכיון תגיות: סיור גרפיטי

Michalis Zacharias and Maria Louizou at the Ileana Tounta Contemporary Art Center

מדריך לחובבי האמנות המבקרים באתונה

יש שחושבים שעל אף שאתונה מתהדרת בכמה מהמונומנטים הקלאסיים החשובים בעולם, היא אינה מצטיינת באמנות מתקופות עכשוויות יותר. יש בזה מן האמת, ביחס לשכנותיה האירופאיות, ביוון נוכחים עדיין מאוד הקשר לעבר והאוירה הים תיכונית ושני אלה מקבלים ביטוי גם באמנות מן הסתם. אבל בכל זאת אפשר למצוא כאן כמה מוזיאונים קטנים ואיכותיים מאוד (רובם אגב בבעלות של אספנים פרטיים) ולצדם גם סצנה של גלריות ותיקות וגלריות ניסיוניות יותר.

לפניכם רשימה של כמה מהמקומות ששווה לבקר בהם אם אתם בעניין של אמנות מודרנית ועכשווית.

ההמלצות בעריכת שני ורנר – גרה באתונה, יוזמת ומקימת  Talking Art
מדריכה סיורי אמנות בארץ ובחו"ל

רוצים סיור עם שני במוקדי האמנות השווים בעיר?

דברו איתנו

סיור גלריות, אתונה

סיור גלריות, אתונה

 

Basil & Elise Goulandris Foundation
זהו אחד המוזיאונים היפים בעיר, קטן ואיכותי שמאכלס בעיקר את האוסף של זוג התורמים. תוכלו למצוא כאן כמה מיצירות המופת של המודרניזם כמו פסלים של דגה וג'קומטי, וציורים של פיקאסו גוגן ואחרים. לצדם גם יצירות מודרניות של אמנים מיוון ומעט עבודות עכשוויות. בדרך כלל מוצגת גם תערוכה מתחלפת (בתשלום נוסף).  המוזיאון ממוקם במבנה יפהפיה והוא שמור ומושקע, בקיצור – שווה.

ועוד טיפ קטן, ממש מעבר לכביש תוכלו למצוא את בית ההמבורגרים The Smashers ולצידו את בית הקפה  Fixers שבו טעמנו את עוגת השכבות הטובה ביותר ביקום.

Basil & Elise Goulandris Foundation,  Eratosthenous 13, Athina 116 35

סצנת הגלריות בשכונת קולונאקי

כמו דברים רבים באתונה, גם עולם האמנות המקומי נע במתח שבין הישן והחדש, בין העכשווי למודרני, בין עושר לעוני, בין הדור השמרני והממוסד לדור הצעיר שמבקש ליצור לעצמו עתיד עצמאי. בשכונות השונות של מרכז העיר ישנם כמה מרכזי אמנות שלכל אחד מהם אופי שונה וכולם מבטאים את אותם מתחים. בשכונת קולונקי היוקרתית, בין בתי המעצבים הגדולים ומלונות היוקרה נמצא כמה מהגלריות הותיקות והעשירות בעיר שמייצגות את קהל תושבי השכונה והטעם שלו. כמה גלריות מומלצות הן: Allouche Βenias Gallery, הסניף המקומי של גלריה גגוזיאן, Kalfayan Galleries וגלריה רומא.

מרכז Ileana Tounta  

כמה מחללי האמנות המעניינים והפעילים ביותר כרגע בעולם הם כאלה ששימשו בעבר לצרכים תעשייתיים, ולאחר שננטשו ועברו הזנחה מתמשכת – שופצו והפכו לבית לאמנות. זה מאוד הגיוני ומתבקש – מפעלי תעשייה כבדה הולכים ומפנים את מקומם מאירופה ומשאירים אחריהם חללים מרשימים שבעזרת מעט חזון (ולא מעט כסף) יכולים להפוך לחלל תצוגה אידאלי. על הדרך מרוויחים גם מבט מעט אחר על האמנות שנמצאת בתפאורה בלתי שגרתית. מרכז Ileana Tounta  הוא דוגמה מצויינת לכך. החלל התעשייתי בו הוא שוכן ננטש ובשנות השמונים שינה יעוד והפך למרכז אמנות שוקק ושופע פעילות. הגלריסטית מייצגת כמה מהשמות המעניינים בסצנה הצעירה בעיר, שווה לעקוב אחריה.

עם זאת, המקום נמצא באמצע שום מקום בערך ולא הכי נגיש להגעה. יש בחלל מסעדה קטנה ולפעמים אירועים מעניינים, אבל כדאי לתכנן את הנסיעה לשם מראש ולא להיות ספונטניים.
Ileana Tounta Contemporary Art Center 48 Armatolon-Klefton st. 114 71, Athens – GR

הגלריה הלאומית

כמו להרבה ערי בירה באירופה גם כאן יש גלריה לאומית שמציגה את אוספי האמנות הרשמיים של המדינה מהמאה ה-19 והלאה (עם תצוגה קטנטנה של אמנות ביזנטית). הגלריה עברה שיפוץ מסיבי (שוב על ידי תורמים פרטיים) ונפתחה מחדש לקהל בשנת 2021. קשה לומר שזה המבנה המרשים ביותר שראיתי או שהאוסף יוצא מן הכלל, ובכל זאת יש משהו שובה לב בתצוגה בגלריה. ראשית, זו דרך מעולה ללמוד על התרבות היוונית דרך האמנות שלה, אשר השתנתה ביחס לשינויים דמוגרפים, כלכלים וחברתיים. אזור הדיוקנאות מקסים, ומעניין לראות את חיי היום יום משתקפים בהם, וכמה הם שונים ממה שתואר במרכזי האמנות של אותה תקופה.

הגלריה הלאומית, Leof. Vasileos Konstantinou 50, Athina 115 25

רוצים סיור במוקדי האמנות השווים בעיר?
דברו איתנו

 

Bokoros Christos (1956) Naked Couple Lying on the Bed, 1989
הגלריה הלאומית באתונה

Bokoros Christos (1956)
Naked Couple Lying on the Bed, 1989
הגלריה הלאומית באתונה

פטריות אחרי הגשם. המלצות הסופ"ש 21-23.12

זה כאילו נשמע הזוי, שבימים כאלה תהיה כזו חגיגה של אמנות ישראלית, ובעצם (לנו לפחות) זה מובן מאליו. בתור נציגים פעילים בעולם האמנות המקומי, אנחנו יכולים לומר שחווינו על בשרנו כמה הממסד והממשלה לא מבינים את חשיבותן של האמנות והתרבות, ברגע שיש משבר אנחנו יורדים לתחתית סולם החשיבות. עם זאת, ולמזלנו הרב אנחנו פעילים בסצנה שמורכבת מאנשים עם אופי שרדני ואת עולם האמנות הישראלי יהיה קשה מאוד לעצור.

כך קורה שדווקא עכשיו, בלבה של המלחמה הארורה הזאת, יש כזה שפע פתיחות של תערוכות חדשות, שמשימת הבחירה ביניהן לטובת ההמלצות היא כמעט בלתי אפשרית.

מאחלים לכם ולנו להישאר בתודעת השפע הזו

שכל החטופים יוחזרו בשלום

וסופ"ש שקט ונעים

שני ורנר וצוות Talking Art

מתוך ספר האמנית VENICE, מרב שין בן-אלון. גלריה אלפרד, תל אביב

"קשה לשכוח שם כזה" תערוכת יחידה למרב שין בן-אלון. אוצרת: ליאן וולף

יש לנו רומן מתמשך עם מרב שין בן אלון (באמת קשה לשכוח שם כזה!), זה התחיל בסיור הראשון של התכנית השנתית אי פעם, והמשיך בעשרות ביקורי סטודיו במהלך השנים, וכמובן תערוכות, שיתופי פעולה וחברות שנרקמה עם הזמן. בשנים האלה אנחנו עוקבים אחר היצירה של בן אלון ואחר הקריירה שלה ששתיהן עברו התפתחות משמעותית ומעניינת. בתערוכה החדשה נראה שהדברים מתרחבים ומזדקקים באותה העת. אחרי שהתרגלנו לאיורים המינימליסטיים של בן אלון ולאחר מכן גם לטקסט שנלווה אליהם בספרי האמנית שלה, כעת מחזירה אותנו התערוכה למדיומים קודמים ביצירה שלה כמו ציורי שמן וקולאז'ים. לצד זאת, אחרי שלושה עשורים של יצירה, ניתן לעשות תערוכות רוחביות שחוצות את השנים ושולפות עבודות שנושאן הוא אחד, והפעם ההתמקדות כרוכה בספר האמנית שיושק בתערוכה שעוסק בפגיעה מינית של בחורה צעירה שנוסעת לביאנלה בונציה.

באירוע הפתיחה יושק ספר האמנית החדש של מרב שין בן-אלון: VENICE
פתיחה: יום חמישי 21.12, בשעה 20:00. גלריה אלפרד, שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב. מידע נוסף באתר

 "פולחן צהוב" תערוכת יחידה לפלורה דבורה. אוצרת: עדי דהן

יש מקרים שבהם שינוי קיצוני ובלתי צפוי פותח דלת למשהו חדש, למשל כשאילוץ פיזי מבקש מהגוף להמציא פתרונות, כשהמוגבלות הופכת ליתרון. כשמאטיס הזדקן ולא יכל עוד לצייר בביטחון, הוא עבר למגזרות הנייר שהולידו פרק חדש ומרהיב ביצירה שלו. פלורה דבורה נאלצה להיות מרותקת במיטה במשך חודשים לאחר שהתגלתה אצלה מחלת ה"ליים". גילוי מאוחר שנבע מזלזול של רופאים גברים בכאב נשי, מצב שבין עירות ושינה, ומגבלה פיזית – הולידו את סדרת העבודות החדשה של דבורה. מפיסול פיזי מאוד, היא עוברת לרישומים וציורי פסטל קטנים יחסית, ומדימויים ריאליסטיים (גם אם מקוטעים), היא עוברת לעולם חלומי סויראליסטי, רוחני; בו הגוף מרחף, צולל, נשטף, נחשף.
מהיכרותנו עם עדי דהן, סביר להניח שיתלווה לתערוכה טקסט מעולה.

פתיחה: חמישי 21.12, בשעה 19:00. גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6 תל אביב. מידע נוסף באתר

תערוכות נוספות שנפתחות השבוע ושווה לראות

שתי תערוכות חדשות במוזיאון תל אביב

"לגופם של דברים", תערוכת יחיד לשלום סבא. אוצרת : נעמה בר-אור

"שמיני עצרת", תערוכה קבוצתית בעקבות אירועי 7 באוקטובר מתוך אוסף האמנות הישראלית.

אוצרת: דלית מתתיהו

שדרות שאול המלך 27, תל אביב, ישראל. מידע נוסף באתר

שלוש תערוכות יחיד חדשות בגלריה החדשה טדי, ירושלים

"קמע-ציור" אלה כהן ונסובר, "ברעש נפילת הענפים" נדיה עדינה רוז, "שהות – קטמונים" נורית ירדן

אצטדיון טדי, שער 22, דרך אגודת ספורט בית"ר 1, ירושלים. מידע נוסף באתר

מאיר פיצ'חדזה : עבודות משנות ה-80-90  

גלריה חזי כהן, רחוב לילינבלום 33, תל אביב. מידע נוסף באתר

תערוכות חדשות במקום לאמנות

"כלב חוצות" ברוך רפיח, "Days of Glory" ג'ניפר בלוך, "מקום. קדוש. מסע בין קברי צדיקים בגליל" חני קריסטל

גלריה מקום אמנות, שביל המרץ 6 תל אביב. מידע נוסף באתר

"צבעי הסוואה" תערוכה קבוצתית בגלריה פריסקופ

חן פייפר, ג'יין לבטון, מיה דנציגר ולילך וישנבסקי. אוצרות התערוכה: שרי פארן ונירית דהן

גלריה פריסקופ, בן יהודה 176 תל אביב. מידע נוסף באתר

מתוך תערוכה למאיר פיצ'חדזה, עבודות משנות ה-80-90. גלריה חזי כהן,תל אביב

בתוך הסבך. המלצות הסופ"ש 14-16.12

את השם לרשימה שלנו השבוע שאלנו מכותרת תערוכתה של נעמי מנדל אשר תפתח בגלריה חנינא. אנו משתמשים בו כמטפורה למצב העכשווי, שכל שבוע אנחנו כמובן מתייחסים אליו, וגם היום. אין מה לומר, גם בחג החנוכה, חג האור והניסים קשה למצוא נחמה אמתית. אבל אנחנו מאמינים בלב שלם, שאמנות יכולה להוציא אותנו קצת מזה, ולו לרגע קט. כי לראות אמנות טובה, זה אויר לנשימה, זה אויר לנשמה – וכולנו צריכים את זה עכשיו.

בגלריה נגא תפתח תערוכת יחיד לציירת הקוסמת ענת בצר; בחנינא תערוכת יחיד שיש בה תמהיל ריאליסטי בין היומיומי לאפל; פסטיבל מנופים הירושלמי במתכונת מותאמת; ואצלנו כמו תמיד, בשביל הלב – חולמים כבר על היום שאחרי ועל ונציה.

שיהיה סופ"ש חמים לכולם,

שכל החטופים יוחזרו כבר

שני ורנר

וצוות Talking Art

"תודעה אחורית", תערוכת יחיד לענת בצר, גלריה נגא (פרטי מתוך ציור)

"תודעה אחורית", תערוכת יחיד לענת בצר

אמניות כמו ענת בצר, הן חשובות לעולם האמנות כי הן משמרות דבר מה שעוד יש לנו צורך בו – את היופי. הצינים או הריאליסטים מאוד שבינינו יוכלו לטעון שהציורים של בצר גובלים בקיטש, אבל מבט שחוצה את חזות המפגש הראשוני יוכל למצוא עומק רב בפתיינות של היופי. כמו בסדרות קודמות שלה, גם הפעם ישנו מוטיב חוזר שהוא יפה, מסתורי וכמעט בלתי מושג. בעבר היה זה טווס לבן, פרחים אקזוטיים, ומוטיבים שנדמים כמו מעולם אגדות, וכעת זהו דיוקן אישה המצוירת מאחור. העורף החשוף יש בו עונג ותשוקה, יש בו גם פגיעות מצמררת שכן האישה המצוירת מאחור כאילו לא יודעת שמסתכלים בה, ויש בו גם עוצמה בהיותו משורג בצמחייה ונובע ממנה.

עולם הניגודים הזה נוגע ללב ומעורר מחשבה, במיוחד בימים אלה – כמו הכל.

פתיחה: שישי 15.12 בשעה 12:00 גלריה נגא, אחד העם 60 תל אביב

מידע נוסף באתר הגלריה

"בתוך הסבך" תערוכת יחידה לנעמי מנדל. ליווי אוצרותי: גליה גור-זאב

בשנים האחרונות עולה הציור הריאליסטי שוב לכותרות, החל מפרס שיף החשוב והאוסף שממנו הוא נובע, ועד גלריות ייעודיות ושוק הולך וגדל. ציור ריאליסטי הוא אחד הז'אנרים הוותיקים בתולדות האמנות אך מהרגע שהשאיפה לריאליזם הוגשמה הוא ירד מגדולתו; וכשהוא חוזר באמנות עכשווית, הוא צריך להתאים את עצמו לרוח הדברים, או במלים אחרות – הוא צריך להיות שקול מאוד בהחלטה על מה הוא מתבונן. בציוריה הריאליסטיים של נעמי מנדל יש משהו מן העכשווי והיומיומי, התעשייתי, ההמוני, אך גם המבשר רעות או לפחות מעיד על מצב לא שליו. השתקפויות כלואות בערמת בקבוקי פלסטיק, פירות צבעוניים חנוקים בתוך שקיות מכולת קשורות, דיוקנאות מעוותים במראה ועוד. בסדרה החדשה מציגה מנדל סבכים ושיחים, אך המראה הטבעי שהיה יכול להיות פסטורלי, נראה יותר כמו סבך להסתתר או להכלא בתוכו. שוב, אי אפשר לראות את הציורים הללו ולא לחשוב על אירועי מסיבת הנובה. כי הכל עכשיו ככה

במקביל לתערוכה של מנדל תפתח התערוכה "I Wish" של שירי חנה לס. אוצרת: חגית אונמני רובינשטיין

פתיחה: יום שישי, 15.12 בשעה 11:00, גלריה חנינא שביל המרץ 5, קומה 1, תל אביב

פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים

כבר כתבנו לא פעם על פסטיבל מנופים הירושלמי, אשר מדי שנה משתלט על עיר הקודש והופך אותה למרכז אמנות רלוונטי ומעניין. אחד הדברים החשובים במנופים הוא העובדה שהוא אינו "סטרילי" הוא לא פועל במנותק מהעיר אלא מתערבב בה ונוגע בכל הרבדים והקשיים שלה, בקיצור – עושה מה שאמנות טובה אמורה לעשות. גם השנה, ולאחר שנדחה בשל המצב, הוחלט לקיים אותו בכל זאת ותוך התחשבות בדברים וכמו שמצהירות יוזמות האירוע " כדי לאפשר לתרבות להיות למרפא, למחשבה ולמקום שיכול להכיל בו זמנית קשת רחבה של רגשות ומורכבויות".

הפסטיבל, שזוהי לו השנה ה-15 הוא ללא ספק אירוע האמנות החשוב של השנה הירושלמית ואחד המרכזיים בארץ. במהלך הפסטיבל יפתחו ברחבי העיר עשרות תערוכות, יתקיימו מגוון רחב של אירועים כמו מפגשי אמן, סדנאות, הופעות והרצאות, וגם רצועה המוקדשת לילדים.

כל הפרטים ותוכניית האירועים בקישור

ההרשמה לסיורים בביאנלה בונציה 2024 בעיצומה

הביאנלה בונציה היא אירוע האמנות החשוב ביותר בעולם ואנחנו נהיה שם גם ב-2024!

בעקבות ההצלחה המסחררת של סיורי הביאנלה הקודמת, אנחנו חוזרים לעיר התעלות והאמנות כדי לחוות את הביאנלה השישים במספר

הצטרפו אלינו לסיורים עמוקים, עשירים ואינטנסיביים בביאנלה עצמה, בביתנים של המדינות השונות, ובתערוכות הלוויין המדוברות אשר מתקיימות סביב אירועי הביאנלה.

מועדי הסיורים

24-26.4.2024
21-24.6.2024
26-29.6.2024

הסיורים מיועדים לקבוצה קטנה של עד 20 אורחים.

לפרטים – התקשרו 052-8792935 נטע עשת

או במייל infotalkingart@gmail.com

לחצו כאן להשארת פרטים ונחזור אליכם בהקדם

פרט מתוך עבודה של אילנה הופמן, פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים

בית ישן חדש. המלצות הסופ"ש 7-9.12

נדמה לנו שאין צורך להכביר במלים על הכותרת שבחרנו לתת לרשימת ההמלצות השבוע. מושג הבית הפך עבור כולנו למושג טעון, שמתחוללים ביחס אליו תהיות, פחדים, אהבה וכאב. תערוכות השבוע מוצגות כולן במקומות שהם בית עבור אמנות ואמנים, מקומות שהקדישו את עצמם לעשייה שאינה תלוייה בדבר עשייה ערכית, מקומות הכרחיים לקיומה של תרבות עשירה.
כמה טוב שהעשייה ממשיכה גם בימים החשוכים האלה, ושהבתים של האמנות המקומית עוד ממשיכים לקיים אותה.

מקבץ תערוכות חדש ויפה בבית האמנים בירושלים; תערוכה של אמנית קיבוץ כיסופים שציוריה מקבלים משמעות חדשה ב"סטודיו משלך" בירושלים; ותערוכת קרמיקה עדינה אך מטלטלת בבית בנימיני; ואצלנו, כרגיל, בשביל לשמור על הלב – מפגש מיוחד עם יונתן אולמן ונטליה זורבובה על הברביזון הישן והחדש.

מאחלים לכולנו סופ"ש של בשורות טובות

ושכל החטופים יחזרו אלינו בשלום ובמהרה

שני ורנר

וצוות Talking Art

מתוך התערוכה "כיסופים", רעות ישעיהו. בית משלך, ירושלים

"לְעִתִּים כְּאַבְּסְטְרַקְט מִצְטַיֵּר גּוֹרָל" תערוכת יחידה למיה בלוך. אוצרת: דרורית גור אריה

את הציורים של מיה בלוך אנחנו כבר מזמן מעריכים מאוד – יש בהם מהאפלוליות והמסתורין לצד יכולות טכניות גבוהות ביותר, שמשכו את תשומת ליבנו. בתערוכה החדשה שלה בירושלים, יוצגו יחד ציורי שמן ורישומי גרפיט, כיוון שאצל אמניות מהסוג הזה הטכניקה חשובה וכשהיא מקבלת פרשנויות שונות בחומר מעניין יהיה לראות אותם אלה לצד אלה. הציור הפיגורטיבי של בלוך מציע גוף שהגבולות שלו רכים – מבחינה פיזית ורגשית. נחשפים בציור רגעים אינטימיים ששמורים לחשכה בדרך כלל, הגופים נוזלים זה לתוך זה ואל בכלל, והכל נדמה כמו מתקיים במתח שבין ערות לשינה, תשוקה ומוות.

לצד התערוכה ייפתחו התערוכות: שלמה אלפנדרי "קצוות פרומים" אוצר: אילן ויזגן, עינב צייכנר "מִנְשָׁךְ" אוצרת: מאשה יוזפפולסקי, אסף אלקלעי – זוכה הפרס לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה לשנת 2023 אוצרת: הדס מאור

מידע נוסף באתר

פתיחה: שבת 9.12 בשעה 12:00, בית האמנים, רח’ שמואל הנגיד 12, ירושלים

"כיסופים" תערוכת יחידה לרעות ישעיהו. אוצרת: ליטל מרקוס מורין

כבר כתבנו בעבר שמאז ה7 לאוקטובר קשה לנו לראות אמנות כמו פעם, הכל נצבע בצבעים אחרים ואסוציאציות ויזואליות שולחות אותנו למקומות שלא ידענו שקיימים עד לפני חודשיים. בתערוכה "כיסופים" הקשר הוא ישיר לחלוטין ומצמרר במיוחד. סבה וסבתה של האמנית רעות ישעיהו היו ממקימי קיבוץ כיסופים, ונופי הקיבוץ היו מחוזות ילדותה. בציורים שלה הנופים האלה מופיעים שוב ושוב, לצד סצנות ביתיות וזכרונות מהקיבוץ. כמובן שכעת, הציורים מקבלים משמעות חדשה ונוגעת ללב. העבודות המוצגות הן למכירה במטרה לסייע עבור קמפיין גיוס תרומות למען שיקום הקיבוץ. ניתן לתרום בלי קשר גם כאן

פתיחה: שישי 8.12 בשעה 11:00,  גלריה "סטודיו משלך" כ"ט בנובמבר 10, ירושלים

"אתנחתא" תערוכה קבוצתית. אוצרת: שלומית באומן

החומר הקרמי, הלבן הקריר או האדמתי הרטוב, יש בו משהו מרגיע, בכלים – גם אם נשרפו בחום לוהט – יש משהו מנחם, יציב יומיומי ויפה. בבית בנימיני ביקשה האוצרת ליצור תערוכה שאמנם מושפעת כמובן מהמצב אבל לאו דווקא מגיבה אליו באופן ישיר. כותבת באומן: "התערוכה אתנחתא היא מחווה לריפוי, להפוגה, וליופי. זו תערוכה קבוצתית אשר מתמקדת בהצגת קרמיקה איכותית המאפשרת נשימה, ובחירה דווקא ברגעים אלו באנושי, במנחם, בחומל ובאופטימי. זו תערוכה שמבקשת לתת הפוגה לחיטוט עצמי בפצע, בקושי ובכאב, ולהציג סוג של אסקפיזם איכותי".

עם זאת, במהלך שנועד לערער מעט את השקט הקרמי, העבודות מוצגות בגובה נמוך, אשר מסכן אותן ושם אותנו הצופים בעמדה לא נוחה. זו תערוכה שמציעה נחמה, אבל לא מוחלטת.

בהשתתפות: עירית אבא, מאירה אונא, נעם אינה קיש, מעיין בן יונה, אברהם בן שושן, אלון גיל, מור גפן, נועם דובר ומיכל צדרבאום, יובל הראל, אילת זהר, רונן ימין, אליה לוי יונגר, רחל מנשה דור, אמנון עמוס, גור ענבר, יעל עצמוני, אילה צור, אודי צ'רקה, ג'קרנדה קורי, יבגניה קירשטיין, מרתה ריגר, שני רכס

פתיחה: שישי 8.12 בשעה 11:00,  בית בנימיני, רח העמל 17, תל אביב

22.12  הברביזון הישן והחדש – הרצאה ומפגש בסטודיו

על חשיבותה של קבוצת "הברביזון החדש" באמנות הישראלית אין עוררין. חברות הקבוצה אימצו לעצמן גישה ציורית היסטורית (להלן: הברביזון ה"ישן") ונתנו לה פרשנות עכשווית. ציור מהתבוננות שמפנה את המבט הפיוטי שלו אל עבר המציאות הנוקשה דווקא, ובתוך כך חושף עוולות חברתיות. לא מפתיע כי כל חברות הברביזון הן יוצאות מדינות בריה"מ לשעבר והן מייצגות גם את הדור הצעיר של העולים, אשר התבגר כאן אבל יש בו גם משם, ועוד נושא עמו את קשיי המפגש הבין תרבותי. לאחר ההרצאה נבקר בסטודיו של האמנית נטליה זורבובה מחברות הקבוצה. זורבובה היא ציירת עזת מבע, וגם הציור שלה מבקש לתאר מציאות ישירה ומיידית של החיים הסובבים אותה, לצד זיכרונות וסיפורים שליוו את חייה כמהגרת.

פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

נועם קיש, מתוך התערוכה "אתנחתא", בית בנימיני

אולד מאסטרז ניו מאסטרז. המלצות הסופ"ש 30.11-2.12

בשבוע שעבר כתבנו על תחושת הציפה, להיות בין שמיים ומים ולשמור על הגוף יציב. התחושה הזאת של תקופת מעבר עדיין מורגשת, המלחמה עוד כאן אבל איכשהו "נוכחת" פחות, התמונות כואבות אחרת, יש איזה אופק ותקווה. לא ברור

תערוכות השבוע עוסקות כולן במתחים ובמפגשים בין העבר וההווה, בחינה של אמנות "ותיקה" באור חדש, ציטוטים מתולדות האמנות לצד רפרנסים מקראיים, והרבה נוסטלגיה למקום קריר ושקט יותר, ולטבע, ולשלווה. דברים שנראים עכשיו רומנטיים ורחוקים כל כך.

במעבדה של שרון תובל האמנית הרוסיה אליזבטה גוסבה מציגה חקירה קרמית ונופים מדומיינים; יונתן הירשפלד בסדרת עבודות חדשה המתייחסת לסיפורו התנ"כי של יוסף; בגלריה שלוש מחווה לציון שני עשורים למותה של המאסטרית פמלה לוי; ואצלנו, כדי לחמם את הלב – סיור נוסף בגורדון ביצ'.

מאחלים לכולנו קצת שקט,

שכל החטופים יחזרו – כולם, במהרה.

שני ורנר

וצוות Talking Art

יונתן הירשפלד, יוסף פותר את חלום שר המשקים, 2023, תערוכה בגלריה גבעון, תל אביב

"חיי יוסף" תערוכת יחיד ליונתן הירשפלד

מה נגיד על יונתן הירשפלד? עוף מוזר? יציר כלאיים, זה שנודד הולך ושוב בין העבר וההווה, מרצה בחסד, מספר סיפורים, אמן מהסוג המיוחד הזה שמצליח לשלב תאוריה ופרקטיקה בכל מעשיו. בסדרת הציורים החדשה שלו – עליה עבד בשנתיים האחרונות, מקבל תפקידו של "מספר הסיפורים" מקום מרכזי. כמו תמיד, הביוגרפיה האישית של הירשפלד נמהלת בציורים בדיוקן עצמי בתפקידים שונים. כעת הירשפלד מגלם במובן מסוים את תפקידו של יוסף המקראי וסצנות דתיות שצוירו בציורי האולד מאסטרז והרנסנס מקבלות חיים חדשים, עכשוויים וישראלים. בתוך התמהיל הכמעט לא הגיוני הזה משתלבים גם הפסים הקופפרמנים שנוכסו כבר מזמן לציורים של הירשפלד, ואלה נראים לעתים כמו כותנת פסים של יוסף, ושל היהודים במחנות הריכוז. כמו תמיד, אנו צופים לתערוכה אינטנסיבית, גדושה, הנעה בין המופשט, הלירי, המיסטי, וההיסטורי.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 12:00 גבעון גלריה לאמנות גורדון 35, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

"גיא בן הינום", תערוכת יחידה לפמלה לוי. אוצרת: נירה יצחקי

מאז מעברה למשכן החדש ביפו, גלריה שלוש לא מאכזבת, עם רצף של תערוכות יחיד עמוקות, מושקעות, עשירות. על אף הוותק של הגלריה והיכולות המפתיעות תמיד של נירה יצחקי, נראה שהמעבר ליפו ולמבנה המיוחד והמחייב בו היא שוכנת כעת, הקפיץ את הגלריה לרמה אחרת. השבוע תפתח תערוכת יחיד שתציין שני עשורים למותה של פמלה לוי הנהדרת – מהאמניות הבולטות באמנות הישראלית החל מסוף המאה ה-20. לוי תמיד הציעה משהו שונה מעט ואולי אף מקדים את זמנו לשדה האמנות. כבר בשנות השבעים עסקה לוי ביצירה בעלת אופי פמיניסטי, בדומה לאמניות נוספות בתקופה, עם זאת היא הצליחה לרתום את הציור הפיגורטיבי – שנחשב עד אז לנאיבי – לטובת אמנות פוליטית מובהקת. כעת, כעשרים שנה לאחר מותה וכשציור פיגורטיבי ואמנות פוליטית הם חלק מרכזי באמנות העכשווית, מעניין לראות את ציוריה של לוי ולבחון אותם שוב לאור התקופה.

פתיחה: שבת 2.12 בשעה 12:00. גלריה שלוש, הצורפים 15, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 "חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. אוצר : שרון תובל

רוח קרירה ומרעננת מגיעה מהתערוכה החדשה שתפתח השבוע במעבדה של שרון תובל בתל אביב. כחלל ייעודי שחרט על דגלו להתנסות בחקירה אמנותית ולא בתצוגה קונבנציונלית, מוצגות בו לעתים קרובות תערוכות שמשרטטות קווי מחשבה, כמעין סטודיו פתוח, ולאו דווקא תוצרים מוגמרים ומהודקים. אליזבטה גוסבה היא אמנית רב תחומית שהגיעה מרוסיה לישראל בעקבות המלחמה עם אוקראינה, ונחתה כאן למציאות כואבת לא פחות. בתערוכה החדשה היא תפתח סטודיו לקרמיקה שיקיף את חלל הגלריה ויהיו בו עמדות שונות שבכל אחת מתפתח תהליך שמרכזו עבודה קרמית. גוסבה מתחברת לפן הטבעי שעוד קיים בקרמיקה וחימר ויוצרת באמצעותו כמו נופים אלטרנטיביים, כאלה המזכירים לה את מחוזות עברה.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 11:00 (ללא אירוע) המעבדה, הרצל 119, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 8.12, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 10:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור

"חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. תערוכה ב"המעבדה" תל אביב

צפים. המלצות הסופ"ש 23-25.11

לא מזמן הוצאנו סיורים מודרכים בתערוכה של סיגלית לנדאו במוזיאון ישראל. באחד הטקסטים שהתלוו לתערוכה התייחסה לנדאו לתחושת הציפה בים המלח: בין חיים למוות; הגוף הצף נרגע מצד אחד אך חרד בו זמנית בשל כל טיפת מי מלח שעלולה להיכנס לעיניים או לצרוב את הפצעים. התיאור הזה מתאים לנו עכשיו. כולנו מדברים על חזרה לשגרה, אך יודעים בליבנו שהיא לא אפשרית לחלוטין, יש בנו את הצורך לחזור לחיים, להמשיך, להתגבר, אבל הלב כואב ואנו יודעים שזה לא נגמר עדיין באמת.

התערוכות שבחרנו להציג בהמלצות השבוע מתייחסות באופן כזה או אחר למים, אבל מטלטלות את הגוף הצף. בכלל נדמה שלראות אמנות אחרי ה-7 לאוקטובר, זה כבר לא אותו הדבר, הכל נצבע באירועי היום הזה והכל מקבל משמעות נוספת לאור המצב.

אבל הגוף רוצה לצוף, והנשמה רוצה לראות אמנות, ואמנים רוצים להישמע, והעולם ממשיך.

מאחלים לכולנו ימים שקטים במהרה,

שיחזרו כל החטופים שלנו

ושיהיה סוף שבוע הכי נעים שאפשר.

שני ורנר,

וצוות Talking Art

יעל הוניג, מתוך התערוכה "והים איננו מלא", גלריה אלפרד

"בריכה עירונית", תערוכה קבוצתית, אוצרת: מיכל קרסני

מה יש בה בבריכה הציבורית שמרתק כל כך את היוצרים לאורך השנים? כנראה משהו במפגש בין הציבורי והחשוף לרגע האינטימי כל כך של הגוף, המאמץ, התגובה הפיזית והרגשית לתחושה של המים. התערוכה החדשה ב"ארטורה" שבעמק חפר שוזרת יחד יצירות שונות שנעשו בהשראת הבריכה, תחת הכותרת השאולה מהספר של אדוה בולה "בריכה עירונית". בטקסט של התערוכה מציעה האוצרת שהיא: "פותחת בפנינו את האפשרות להתבונן בחלל (בריכת השחייה) כמרחב בטוח המאפשר ניתוק, כלי קיבול להרהורים ושיחות פנימיות נוקבות, לבחון מקרוב את התנועה המדיטטיבית והאקט המרפא בשהייה במים ובשחייה".
קשה לחשוב בימים האלה על טבילה ממשית וחופשית בבריכה, אבל התחושות שלה עוד נוכחות בגוף ובזיכרון של כולנו, ונדמה כי תחת צל המלחמה, אלה מקבלים משמעות חדשה.

בהשתתפות: אווה אבידר, תום ברטוב, יונתן גולד, ינון גל-און, שרון גלזברג, רעות דפנא, אילנית שרף ויגודסקי, אדיר כהן, חן כהן, מורן לוי, ניר ג'ייקוב יונסי, אורלי מונטג, עידו מרקוס, אבשלום פולק, שונית פלקו-זריצקי, אילת רוזנברג, טליה רז, אדם שפי גל.

פתיחה: שישי 24.11 בשעה 11:00. גלריה ארטורה, קמפוס רופין, עמק חפר

פרטים נוספים באתר הגלריה

"והים איננו מלא", תערוכת יחידה ליעל הוניג

בשנים האחרונות פועלת גלריה אלפרד על פי מתכונת מעניינת לפיה לכל שנת תערוכות יש כותרת רעיונית שמוצגת כקול קורא אליו מגיבים אמנים שונים. שנת 23-24 נפתחה תחת הכותרת בין השמשות: סוף – סף – מוסף. השנים האחרונות לא היו יציבות בלשון המעטה, ביציאה ממשבר הקורונה נדמה שרודפים אותנו אסונות ומשברים גלובליים ולאומיים, הקרקע לא יציבה וכולם מרגישים את זה. בין השמשות, כעת של שינוי או מעבר מתקופה לתקופה, ממצב תודעתי כזה לאחר, והימים הנוכחים מדגישים זאת ביתר שאת. בתערוכה שתפתח השבוע מציגה יעל הוניג עבודות וידאו המתחקות אחר ציורי הטיפטיך של הרנסנס המוקדם ובמיוחד אחר ציורים של ברויגל ובוש. בתוך השפה החזותית המובהקת שלהם – ערבוב סמלים, רמזים דתיים, אימרות ופתגמים, חוסר היררכיה ושפע – משחקת הוניג עם סמלים מקומיים וציוניים בפרט. מעניין לראות את הגבוה והנמוך, החילוני והדתי מתערבבים, וכמובן כמו כל אמנות בזמן האחרון – גם לקרוא אותה ביחס למצב העכשווי.

פתיחה: יום חמישי, 30.11 בשעה 20:00, גלריה אלפרד שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב

"רוחות", תערוכת יחיד לדניאל קיצ׳לס, אוצר: אמיר בולצמן 

כבר כתבנו כאן בעבר על חשיבותה של אמנות הסאונד בתוך האמנות העכשווית ועל חלקה בצרכי הקהל המשתנים בתקופה בה גירויים ויזואליים כבר מתחילים להישחק. לא מזמן עבר מבנה בית התה מהחצר של וילה שרובר השכנה אל בית הנסן. כמבנה לשימור הוא לא שינה את צורתו אך תפקידו השתנה, ובמיוחד ביחס לאקוסטיקה המיוחדת שנוצרת בו. עבודת הסאונד של קיצ'לס שתוצג/תושמע במקום היא מיצב המורכב משני פסי קול שחוברו יחד. קיצ'לס השתמש בראיון מוקלט של יצחק רבין משנת 1994, והרכיב עליו פס קול של מקהלת גברים עכשווית. רבין של שנת 1994 – שנה לפני הרצח, משרטט בראיון את דעותיו לגבי בסיס הקיום, הקונפליקט והשבר של החברה הישראלית. כמעט 30 שנה מאוחר יותר, בתוך בית התה ובליווי המוזיקלי הופך הראיון לעדות מטלטלת של מי שחזה אולי את המקום שבו אנו נמצאים היום.

פתיחה: יום חמישי, 23.11 בשעה 19:00, בית התה – גלריית סאונד בבית הנסן, רח' גדליהו אלון 14, ירושלים

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 24.11 בצהריים, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 13:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור

בית התה בבית הנסן, צילום דור קדמי

אורן פישר, איור הזמנה לאירוע בתדר

לנסות לאחות את הפצע. המלצות הסופ"ש 16-18.11

בשבועות האחרונים כתבנו על התגובה המיידית של עולם האמנות לאירועי ה-7.10 והמלחמה. רוב התגובות היו של ניסיון לעזור ולאחר מכן של התאוששות חלקית, והשבוע הגיע זמנה של הנחמה, הניסיון להחלים לאט לאט מהשבר העמוק שכולנו חווים. התערוכות השבוע מציעות אור חדש לתערוכות שנשרפו, לאמנים שנפגעו, למחשבות אינטואיטיביות על המצב וגם ללב של כולנו.

מאחלים לכולנו סופ"ש שקט
והלוואי שהחטופים יחזרו כבר
שני ורנר, וצוות Talking Art

עידו גורדון, עזאזל, גלריה תער

עידו גורדון, עזאזל, גלריה תער

צל של ציפור חולפת. תערוכת יחיד לאסנת בן דב. אוצרת סופי ברזון־מקאי
אז נתחיל את ההמלצות בחדשות שמחות באופן יחסי, או מנחמות לפחות. עולם האמנות נאלם בזעזוע באותה שבת, כאשר ראינו ברשתות החברתיות את זעקותיה של האמנית סופי ברזון מקי ששידרה אות חיים מפוחד בעודה מסתגרת בממ"ד בקיבוץ בארי (תוכלו לקרוא עוד על כך בקישור הזה). בהקלה גדולה גילינו שהיא ושותפתה זיוה ילין ניצלו שתיהן מהטבח, אבל הגלריה בבארי נשרפה כליל. כמובן שגם התערוכה שהוצגה במקום (שבאופן מזעזע המלצנו עליה רק שבוע קודם לכן, כשכולנו עוד לא צפינו מן הסתם את העומד להגיע). כעת, לאחר חיפוש אחר בית חדש, התערוכה והגלריה מתארחות באופן זמני במוזיאון ינקו-דאדא עין הוד שפתח עבורן את דלתותיו.
תערוכתה של בן דב שוחזרה, כל הצילומים הופקו מחדש וכך גם ספר האמנית שמתלווה לתערוכה. זאת בתמיכה נדיבה של כמה מגופי האמנות וקרנות מקומיים.
התערוכה תהיה פתוחה החל משבת 18.11 ואירוע פתיחה יתקיים בשבת 9.12, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.
אתר המוזיאון בקישור

עוטף ליבי, תערוכה קבוצתית. אוצרת: קרן בר-גיל
למעשה, בדרום הארץ התקיימה סצנת אמנות שוקקת, שהיוותה אלטרנטיבה ראויה לבועה המרכזית ופועלים שם עשרות אמנים משובחים וגלריות. לא פעם נסענו לאזור הזה בנופשונים שלנו, והמלצנו על תערוכות. גלריה קטנה נוספת בעוטף עזה היא הבית הלבן בניר עוז אשר הוקמה על ידי חבר הקיבוץ חיים פרי, חיים בן השמונים הוא בין החטופים בעזה. הגלריה אמנם שרדה אך הלב נשבר.
האוצרת קרן בר-גיל אספה יצירות של אמנים שיצרו והציגו בעוטף עזה, ביניהן סופי ברזון מקי ואסנת בן דב שכתבנו עליהן קודם, וגם דיוקן מצמרר של חיים פרי עם נכדתו שצולם על ידי האמנית שרון דרעי.
התערוכה תוצג בעזריאלי שרונה, באותו מבנה בו נמצאים גם משרדי אמאזון שעובד החברה שלה סשה טרופנוב נמנה גם הוא בין החטופים. מעניין אם סשה וחיים נמצאים עכשיו יחד, אנחנו מקווים שהשלום להם עד כמה שניתן.
פתיחה: חמישי, 16.11 בשעה 19:00. עזריאלי שרונה. קומת כניסה של שרונה

הטור השביעי – סדרת תערוכות בזק בגלריה "תער"
תערוכה ראשונה: עידו גורדון, עזאזל. אוצרים: יואב וינפלד, עומר שיזף, ליילה רוז ברי
כבר כתבנו לא פעם על הפעילות של צמד הלוליינים יואב וינפלד ועומר שיזף, וגם על החלל החדש שקיבלו לידיהם ונקרא "תער" (ניתן לקרוא עוד על הגלריה כאן). כגלריה שמטרתה להשתלב בחיי היום יום של תושבי השכונה, אין זה מן הנמנע שהיא תגיב גם למצב הנוכחי. כותבים האוצרים: " גלריה תער הזמינה אמנים לפעול דווקא מתוך המצב הזה, מתוך העכשווי, שאין לו עבר ועוד לא ברור לו העתיד, ולייצר פעולות מהירות, רגעיות, לחלל הגלריה ולחלון הראווה הפונה לגינה. מתוך מחשבה על הפעולה של האמנים ככזאת הנוצרת מתוך העכשיו ולמען העכשיו, בלתי מתוכננת, קצרת מועד ואינטואיטיבית".
סדרה זו של תערוכות בזק היא תגובה ראשונית ומהירה למצב, היא מנסחת שאלות, מעלה כאבים, אין בה יומרה לתת תשובה. אנחנו אוהבים את זה.
בין התאריכים 14-18.11. גלריה תער, גינת אלוף בצלות, סמוך לרחוב הרצל 53, תל אביב
פרטים ושעות פתיחה בקישור

מוזיקה, לצייר אותה. אירוע של תדר ות"א תרבות המחוגה
אנחנו אוהבים את בית רומנו ואת הפעילות שמתקיימת בו – בחסות פרטית ובחסות עירונית, השילוב טוב שם.
הפעם הקהל מוזמן לסדנת יצירה חופשית וקהילתית אשר תלווה על ידי האמנים אורן פישר, רותי דה פריס, אולגה קונדינה, ובר זוטרא. במקביל יתקלטו בחצר זיו, מיכל גפן, שאקטי סאונדסיסטם טריו, צח בר, תאי רונה.
כל זאת תחת כיפת השמיים ועם הפיצה המושלמת של התדר – נשמע מושלם לימים האלה.
שבת 18.11 החל מהשעה 12:00. כניסה חופשית
אירוע פייסבוק

דיוקן שרון דרעי, של חיים פרי עם נכדתו דריה

דיוקן שרון דרעי, של חיים פרי עם נכדתו דריה

דברים שקורים. המלצות הסופ"ש 9-11.11

תשמעו, אין על עולם האמנות בארץ, באמת. כולנו עדים לכך שבשבועות האחרונים העם הישראלי מוכיח את עצמו שוב כעם סגולה – ההתנדבות, החיבוק ובגדול הרוח הישראלית שהופכת אותנו למקשה מורכבת אבל מיוחדת מאוד. בתוך כך, גם עולם האמנות לא מאכזב; מתחילת ימי הלחימה ראינו תגובות למצב מאת מיטב האמנים (זויה צ'רקסקי היא דוגמה מצוינת), אבל גם יוזמות לעשייה יצירתית משותפת, סדנאות וארגון התרמות.

כנראה שדי קשה לשבור את הרוח שלנו, והנה לאחר שבשבועות האחרונים כתבנו על מקומות שנפתחים טיפין טיפין, השבוע יש כל כך הרבה דברים שקורים שכמעט התקשינו לבחור על מה לכתוב כאן. שוק איכרים בגלריה גורדון, מכירת אמנות לגיוס תרומה למרכזי האמנות שנפגעו במלחמה, שתי תערוכות יחיד נפתחות בגלריה מנשר ובבית הנסן, מיצב מטלטל בגלריה בעין הוד, והרצאה שלנו על בנקסי.
המלצות הסופ"ש לפניכם

מאחלים לימים שקטים
שני ורנר וצוות Talking Art

ספק סביר. תערוכת יחיד ללימור צרור. גלריה מנשר, תל אביב

בית חכם בגוף טיפש. תערוכת יחיד לגיא גולדשטיין. אוצרת ורדית גרוס
תערוכת היחיד החדשה של גיא גולדשטיין משלימה פרק נוסף במה שמתחיל להתהוות כמעין רומן עתידני דיסטופי בשפה החזותית המיוחדת כל כך שלו. בשנים האחרונות מקבלת היצירה של גולדשטיין תפנית או יותר נכון הידוק – כשהיא עוברת ממיצב יחיד (נוכל לקרוא לזה שורה בטקסט, או משפט מוזיקלי אחד), למיצב תלוי חלל, כוללני, שמצליח לייצר עולם בפני עצמו (סיפור, פרטיטורה). העולמות שנוצרים מורכבים מאלפי פרטים קטנים כגדולים שגולדשטיין אוסף – חפצים מוכרים ויום יומיים שעוברים טרנספורמציה, קיטוע וחיבור, הרכבה על מנוע, המחזה, הזרה, האנשה ועוד ועוד. חוט סמוי נקשר בין העבר ההווה והעתיד, בין כמיהה לטכנולוגיה והפחד מההתממשות שלה. איך יראו בתי העתיד?
ראוי לציין גם את תהליכי האוצרות ואת הטקסט המלווה את התערוכה. כשנה וחצי לאחר התערוכה בגלריה ארטפורט, גיא גולדשטיין וורדית גרוס עושים זאת שוב, החיבור המושלם בין אמן גאוני ואוצרת משכילה ורהוטה עובד להם.
החל מיום שני, 6.11. בית הנסן רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים
מידע נוסף באתר

ספק סביר. תערוכת יחיד ללימור צרור. ליווי אוצרותי ברק רביץ
כבר כמה שנים שהסירה של לימור צרור שטה על מים סוערים. פסל הסירה שיוצג בתערוכה הקרובה הוצג בעבר במוזיאון רמת גן, לשבועיים בלבד – רגע לפני שנסגר המוזיאון בסערת הצנזורה שכבר שכחה בינתיים. לאחר מכן היתה אמורה להיות מוצגת שוב בגלריה מנשר, אך הפתיחה נדחתה לאור המצב בחודש האחרון – והנה כעת היא מקבלת הזדמנות נוספת להיראות, וזאת לאחר שהתערוכה עמדה בגלריה הסגורה כל הזמן הזה. אולי זה לא מפתיע, יש משהו בסירות (ובמיצבים בכלל) של צרור שיש בהם מעין נבואה שחורה שמגשימה את עצמה שוב ושוב. הסירות שלה שבורות, טבועות בשמן שרוף, המפרש הוא רשת חוטים דקיקה כקורי עכביש, הפסלים שלה מדממים זפת נוזלת. תמיד מדובר במראה מלא עוצמה וחסר און בו זמנית.
אנו סקרנים לראות אילו וריאציות תעבור ההצבה החדשה לאור החלל החדש והחלל המחודש (אחרי כל הזמן שהגלריה היתה סגורה)
נ.ב – ממליצים להסתכל בקישור הבא על התערוכה של צרור שהוצגה בגלריה בארי רק לפני שנה.

החל מיום שישי 9.11. גלריה מנשר, דוד חכמי 18, תל אביב
מידע נוסף באתר

21 באנידרות ל-21 הילדים היתומים. מיצב פיסולי קרמי של הגר פונדק
יש כאלה שמגיבים למצב קטסטרופלי רק חודשים אחרי, ויש כאלה שהתגובה היא מיידית יותר. יכול להיות שזה נובע מזיקה אישית, או מרגישות של האמן.ית, ואולי ספונטניות בלתי ניתנת לעצירה. בכל מקרה, מה שאפשר לזהות הוא שהתגובה המיידית היא לרוב טעונה מאוד ומצמררת יותר, במיוחד לאור העובדה שהצופים במקרה שלנו גם הם עדיין בהלם מהמצב. בימים אלה מוצגת בגלריה המחודשת בעין הוד התערוכה "כאילו חיכו לנו אלף שנים – מקום מפלט", שמגיבה להסטוריה הטעונה של המקום, ומקבלת כמובן אור חדש לאחר אירועי ה7.10. לצד התערוכה הוצב במקום הפרוייקט החדש והמטלטל של הגר פונדק המורכב מ21 אמבטיות קטנות ביציקות קרמיות וברמות שריפה וטיפול שונות. 21 אמבטיות לילדים שנותרו יתומים בעקבות מתקפת הטרור. נדמה שאין צורך להכביר במלים על העבודה הזו שזועקת את הכאב של כולנו.
גלריה לאמנות עין הוד, כיכר מרכזית עין הוד
מידע נוסף באתר

אירוע
שוק איכרים של תושבי הצפון והדרום, תמיכה ביצרנים ישראליים
כולל אירוח של הצוות של אסף גרניט שיבשלו מנות מהתוצרת שמוצעת למכירה
יום שישי, 10.11, 9:00-14:00. גן הפסלים של גלריה גורדון. המנוע 4, תל אביב
הרצאה
האמן השנוי במחלוקת – בנקסי, הרצאה מקוונת
בין האמת לבדיה, בין אמנות לפוליטיקה, כסף, חוק וסדר. בואו להכיר את העשיה של אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בעולם.
9.11 בשעה 18:00, הרצאה של Talking Art בהנחיית יונתן אולמן
פרטים נוספים
מכירת אמנות
קרן אמנות עם שחר Foundation Israel’s Art at Dawn למען קהילת האמנות הישראלית שנפגעה במלחמה, מכירת התרמה אונליין בין התאריכים 9-15 בנובמבר
האתר יפתח ביום ה׳, 9.11, בשעה 10:00ה

בית חכם בגוף טיפש. תערוכת יחיד לגיא גולדשטיין. בית הנסן, ירושלים

לא שגרה, ובכל זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.11

אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה, לא אחרי מה שעברנו כולנו רק לפני שבועות מעטים ולא כאשר המלחמה עדיין מתרחשת והעתיד לוט בערפל. ועדיין החיים כנראה חייבים להמשך ולאט לאט גלריות ומרכזי אמנות חוזרים להיפתח. אנחנו תמיד אומרים ולגמרי עומדים מאחורי זה – תרבות ואמנות אינן מותרות, אלא כורח המציאות. אנחנו קוראים – אם זה מרגיש לכם נכון ובטוח – דווקא עכשיו, לכו לראות אמנות!

שימו לב ששעות הפתיחה של הגלריות צומצמו והשתנו בהתאם למצב. כמובן שכדאי גם להיות קשובים להנחיות פיקוד העורף ולבדוק עם הגלריות עצמן לפני הביקור. לא בכל הגלריות יש מרחבים מוגנים

מאחלים לכולנו סוף שבוע של שקט יחסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

גילית לוין רונן, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'על החיים ועל המוות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע גל-עצמון
אין שם יותר סמלי מזה לתקופה העגומה שנפלה עלינו וגם נושא התערוכה מתאים כמו כפפה ליד. "ממנטו מורי" הוא זרם עתיק באמנות העוסקת במה שכולנו מנסים להדחיק – עובדת היותנו בני תמותה. עבודות האמנות בזרם הזה מזכירות לנו – גם ברגעים החזקים והשמחים מאין באנו ולאן אנו הולכים. התערוכה מציגה כמה מהאמנים המרכזיים בזרם הזה בארץ – כמו יצחק ליבנה עם ציורי הגולגלות שלו; דינה שנהב עם יצירות הספוג השבריריות שלה; ורוני לנדה שהפסלים דמויי הפורצלן שלה מסתירים תוך של בשר חי. אפשר לומר אולי שאמנות הממנטו מורי מבקשת לשבור לנו את הקונספציה שאנחנו בלתי פגיעים ובטוחים תמיד. קונספציה שכולנו התעוררנו ממנה בצורה האכזרית ביותר בתחילת אוקטובר.
בהשתתפות: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב
גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. שעות פתיחה: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'בזיליקה קיבוצית', תערוכת יחיד של זהר טל ענבר. אוצרת: עינת סיני-פסטרנק
כנראה שכל שם של תערוכה יראה לנו סמלי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כזה שיש בו את המילה קיבוץ. התערוכה הזו של זהר טל ענבר יוצרת חיבור כמעט בלתי אפשרי בין שני עולמות לכאורה מרוחקים זה מזה – העולם הקיבוצי ואיקונוגרפיה נוצרית. במחשבה שניה אולי המרחק לא כזה גדול, לפחות לא בהקשר המקומי. איקונוגרפיה נוצרית עוסקת במיתולוגיה של ראשית הנצרות ודרכה ליצור זהות ואתוס שעזרו לבסס את הנצרות בכל העולם. בהקשר המקומי וכמובן הצנוע הרבה יותר, גם הקיבוצים הם סוג של מיתולוגיה ואתוס שסיפוריהם שזורים בזהות הישראלית ללא התר. אחרי שבשנים האחרונות נחשבו הקיבוצים לישובים כפריים, מנומנמים ופריבילגיים, החזירו אירועי השביעי לאוקטובר, בצורה הנוראה ביותר, את אתוס הגבורה הישן של הקיבוצים לקדמת הבמה.
במשכן מוצגות גם תערוכות של צבי לחמן ושל חיה גרץ-רן
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד פרטים נוספים באתר המשכן

'תיקון', תערוכת יחיד של גילית לוין רונן. אוצר: יאיר ברק
פירוק בית ההורים ומיון החפצים שלהם לאחר מותם הוא אירוע מורכב ולא פשוט שדורש תעצומות נפש גדולות, לכל אחד יש את דרכו שלו להתמודד עם הרגע הכואב הזה. במקרה של גילית לוין רונן היתה זו האמנות ששימשה לה כלי להתמודדות ונחמה. בתערוכתה במקום לאמנות בקריית המלאכה היא מציגה את תוצריו של המסע שערכה בנבכי המגירות והארונות של הוריה. מכתבים רשמיים, מסמכים שעבר זמנם, מרשמים לתרופות ועוד ועוד, הופכים למעין דיוקן של אנשים שאינם, אך גם של תקופה שאיננה. את הכל מעבירה לוין רונן דרך פילטר האמנות ומוסיפה להם צבע, דימויים וחיבורים מפתיעים. היום, כאשר אנחנו עומדים מול מספר בלתי נתפס של בתים מפורקים שתכולתם פזורה לכל עבר, האמנות מציעה אולי קצה חוט לתחילתו של תיקון.
בגלריה מוצגות כרגע גם תערוכות יחיד של ג'רי שי שריג ושל איילת עמרני נבון
מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המטפלת הפצועה', תערוכת יחיד של עדי בצלאל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
המונח "המטפל הפצוע" הנותן לתערוכה את שמה מגיע מעולם הפסיכואנליזה והוא מתייחס לרעיון כי המטפל או המטפלת עוסקים בפצעים שלהם עצמם תוך כדי ובאמצעות הטיפול במטופל. יש המייחסים לאמנים ולאמנות בדיוק דרך המשקפיים של תאוריה זו, כי הרי מה היא האמנות אם לא נסיון של האמן לטפל בפצעיו תוך כדי יצירת עבודת אמנות שיכולה גם להביא את הצופה למבט מחודש ואחר על העולם, אם זה העולם שבחוץ או עולמו הפנימי שלו. עבודותיה של עדי בצלאל משלבות בין ציור לצילום ומנסות להיות גם הפצע וגם התרופה בו זמנית. בעולם שאחרי טבח הקיבוצים של 7.10, צירוף המילים "המטפלת הפצועה" מעביר רעד של צמרמורת בגב. אך בעולם של אחרי, הרעיון של פצועים שמרפאים פצועים מציע גם סוג של נחמה.
בבית האמנים מוצגות גם תערוכה קבוצתית של חברי הבית החדשים ותערוכות יחיד של עדן בצלאל חבס ושל ים עמרני
בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים פרטים נוספים באתר הגלריה

עדי בצלאל, מתוך תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. המלצות הסופ"ש 26-28.10

אחרי שבועיים של הלם, עולם האמנות מתחיל לאט לאט להרים שוב את הראש. אמנם כולנו מבינים שדברים כנראה לא יחזרו להיות בדיוק כפי שהיו, בודאי לא כל כך מהר. אבל לרגע הזה ועם ההבנה והאמונה בחשיבות של אמנות, חלק מהגלריות והמוזיאונים מתחילים להיפתח מחדש. אמנות בשעה הקשה הזו יכולה להיות הרבה דברים – היא יכולה להוות נחמה, לתת רגע של אסקפיזם אבל גם לתת מראה, לפעמים לא פשוטה, שתאפשר לעבד את מה שקרה. בכל מקרה, גם כשהתותחים רועמים, אסור למוזות לשתוק וחייבים להמשיך לנגן.

שיהיה סוף שבוע של שקט ונחמה,
שני ורנר וצוות Talking Art

סשה סרבר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גורדון, תל אביב

"בית" תערוכת יחיד של סשה סרבר

סשה סרבר הוא פסל וירטואוזי שמשתמש ביכולות הטכניות המפעימות שלו כדי ליצור מחדש אובייקטים של תרבות פופולרית אבל "עם טוויסט" מיוחד ולעתים קרובות אפל שמשנה את המשמעות שלהם. מרשימה במיוחד היכולת של סרבר לתת לפסלים שלו את התחושה שהם עשויים מאבן, עץ ומתכת בעוד שלמעשה הם נוצרו מפלסטיק, קלקר וחומרים דומים אחרים. גם בימים כתיקונם העבודות של סשה סרבר יכולות לצמרר ולהטריד – הוא כבר יצר בעבר אחוזות קבר מזויפות להוריו בחלל הגלריה ועובד שנים רבות עם דימוי של פינוקיו לא ילדותי ולא תמים – אבל התערוכה שתפתח בסוף השבוע הקרוב בגלריה גורדון בתל אביב עוכרת שלווה באופן אקטואלי ומצמרר במיוחד. המיצב "בית" מדמה שיירים שרופים ומפוחמים של בית בתוכו ניתן למצוא עדויות לחיים שהיו ואינם כמו סוס עץ שרוף או שוב אותו פינוקיו לא בדיוק ילדותי. כשמראות כאלה ניבטים אלינו מיישובי העוטף במסכים, התערוכה של סרבר הופכת לאקטואלית ורלבנטית מתמיד. קחו בחשבון שזה עשוי להיות קשה לעיכול.

גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'האם ייתכנו הדברים?', תערוכה קבוצתית. אוצרת: אתי שוורץ

אין ספק, דברים פשוטים מקבלים משמעות חדשה וכואבת בתקופה זו, גם שמות של תערוכות. המשפט "האם יתכנו הדברים?" שנותן לתערוכה בגלריה באצטדיון טדי את שמה, מהדהד את השאלה שאנו שואלים את עצמנו שוב ושוב בתדהמה אל מול זרם החדשות והעדכונים המחרידים של התקופה. התערוכה, שנפתחת מחדש אחרי הפסקה לרגל המצב, מציגה צילום שמביט על הגבול הדק שבין האישי לפוליטי והציבורי ועל הצורך לתעד אותם. משפט תמים לכאורה מתוך טקסט התערוכה כמו "החיבור בין העבודות קושר את המקומי אל שבריריותם של החיים. המאבק על גבולות, המשתנה שוב ושוב מאז הקמת המדינה, עובר מגבולות הארץ החיצוניים לתוך העורף האזרחי." מקבל גם הוא משמעות חדשה וכואבת לאחר אירועי השבועות האחרונים. מה שבטוח הוא שהצורך לתעד את הנעשה סביבנו ולחבר בין האישי לציבורי הפך רק לדחוף יותר.

בהשתתפות:  שירה אבולעפיה, רלי אברהמי, גסטון צבי איצקוביץ, מתי אלמליח, תומר אפלבאום, עודד בלילטי, סופי ברזון מקאי, טליה הופמן, פבל וולברג, קרן זלץ, אנה ים, פראנס לבה נדב, אלכס ליבק, סג׳א קוטינה, מיקי קרצמן, אלדד רפאלי, אתי שוורץ.

הגלריה החדשה של סדנאות האמנים בטדי, אצטדיון טדי (שער 22), ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

תערוכות במוזיאון וילפריד

גם התערוכות במוזיאון וילפריד נפתחות מחדש לקהל הרחב ונותנות יעד מוצלח לטיול התאווררות ואסקפיזם. כמו תמיד במוזיאון המוצלח הזה, התערוכות משלבות בין יחס יחודי לטבע, מבט מפתיע על קראפט, חשיפה של תרבות מזרח אסיה ושילוב שלה בנעשה כאן ועכשיו. האובייקטים הקרמיים שיוצר אודי צ'רקה משלבים בין חימר שחור וגס שנראה כמו בולע פורצלן לבן ועדין ומתכתבים עם האובייקטים האסייתיים מאוספי המוזיאון. אורית ליבנה עושה שימוש בתהליך עבודה ארוך וסיזיפי של הספגת נייר בדיו באמצעות צמר גפן במהלך מדיטטיבי שיכול להמשך גם שנה שלמה ובסופו נוצרים פרחים שחורים מרהיבים. ותערוכה נוספת משלבת בין מגילות יפניות עתיקות לבין עבודתו של צלם יפני עכשווי. השילוב הזה בין טבע מרגיע לארצות רחוקות הוא בדיוק מה שצריך בשביל מנת אסקפיזם בריאה שתאפשר לנו לעבור עוד שבוע.

מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת מזרח אסיה, קיבוץ הזורע
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'Shape the Beauty', תערוכה קבוצתית. אוצרת: דרורית גור אריה

זו לא המלצת הלוקאלז כי אין לנו שם מדריכים ואפילו אי אפשר להמליץ להגיע לשם בגלל המצב הבטחוני ועדיין זה סיפור מעורר השראה על כוחה של האמנות שלא יכולנו לוותר עליו.
בשבוע הבא תפתח הביאנלה העשירית של איסטנבול. האוצרת המוערכת דרורית גור אריה הוזמנה להציג בה תערוכה אליה צירפה את שחר מרקוס ונאזקת אקיצ'י, רן סלווין ולי ינור. כל הקלפים נטרפו עם מאורעות ה-7.10 שאיתם הגיעה גם אזהרת מסע חמורה לאיסטנבול. אל מול מצב שנראה על פניו בלתי אפשרי, בחרה גור אריה בקולה של האמנות. כשהאוצרת  והאמנים לא יכולים להגיע להקים את התערוכה, ישלחו עבודות הוידאו בצורה דיגיטלית יחד עם הוראות הצבה מדויקות, אותן יבצעו אנשי הביאנלה עצמם שיקימו את התערוכה בהעדר הצוות הישראלי. כך יגיע קולה של האמנות הישראלית גם לאיסטנבול, דווקא עכשיו. המסר ברור – קולה של האמנות הישראלית לא יושתק והיא תמשיך ליצור גשרים גם בימים בהם הדבר נראה בלתי אפשרי. ישר כח!

אורית ליבנה, מתוך תערוכה במוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע