ארכיון תגיות: שירה פרידמן

סיכום השנה שלנו

סופי שנה הם תמיד זמן טוב להתבוננות ולהרהור על השנה שעברה, על הטוב והרע שהיה בה ובשבילנו כמובן, על האמנות שפגשנו וריגשה אותנו. בשנה החולפת יצאנו מנבכי המגיפה, עולם האמנות הישראלי נתן את כל מה שיש בו גם בתקופה הזו ועל כך אין לנו אלא לומר – שאפו! כמה גאווה יש בעשייה האמנותית הישראלית.

בגזרה שלנו גם היו כמה שינויים מרגשים, נפרדנו מחברי צוות שליוו אותנו במשך תקופה ארוכה והיוו חלק משמעותי מהעשייה שלנו; ולצידם התווספו לנו חברים חדשים בארץ ובאירופה. השקנו את סיורי הלוקאלז שלנו – עשייה מבורכת שההזדמנות לה קרתה דווקא בזכות המגיפה או בהשפעתה. חזרנו לסייר בחו"ל עם קבוצות ישראליות שהתלוו אלינו לונציה, לא פחות מ120 אורחים ואורחות סקרנים שכיתתו רגליהם איתנו בין התעלות בתערוכת האמנות הטובה בעולם.

לצד כל זאת, כל אחד מאיתנו המשיך גם בעשייה האישית שלו, חתונות, ילדים, רילוקיישנים, תערוכות יחיד וקבוצתיות, תהליכי אוצרות שיצאו לפועל ועוד.

ובנימה זו של אופטימיות, עם חגיגת הטוב שהיה ובציפייה לעוד שנה מבורכת, נאחל לכל ידידינו שנה טובה, של אמנות מעולה!

כמדי שנה וכמיטב המסורת, הנה סיכום השנה החולפת מטעם חברי הצוות של Talking Art, שבחרו את אירוע השנה שלהם.

אנט מסאז'ה, מתוך 'תשוקה, הפרעה', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב – הבחירה של יונתן אולמן

מפגש בסטודיו עם אורן אליאב – הבחירה של שני ורנר

שני ורנר – מפגש מחודש עם יצירתו של אורן אליאב

כבר כתבתי בעבר, שאחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא מפגשי סטודיו והכרה קרובה יותר עם האמנים האהובים עליי. לא מזמן חזרו התיירים לבקר בארצנו, ועמם חזרו גם סיורי האמנות התפורים במיוחד עבורם. במסגרת זו, ביקרתי בסטודיו של האמן אורן אליאב, שאת עבודתו הכרתי היטב אך מרחוק. אורן אירח אותנו בנדיבות ובשמחה וחשף פן מרתק על העשייה שלו. מקורות ההשפעה הדיגיטליים והמגע שלהם עם מצע הציור הוותיק, ריגשו אותי מאוד וחיברו אותי באופן ישיר לאחד הנושאים החמים ביותר היום – אמנות וטכנולוגיה. תודה אורן!

נטע עשת – התערוכה 'בדלת אמות' של בתיה אפולו במוזיאון הרצליה

לא חסרות פנינים במחזור התערוכות הנוכחי שמוצג במוזיאון הרצליה. אני מצאתי את עצמי מתלהבת במיוחד מתערוכתה של בתיה אפולו. אפולו היא אמנית שלא פרצה לתודעת הקהל הרחב בחייה וכעת, ארבע שנים לאחר מותה, התערוכה הזו עושה שירות חשוב בלהביא את עבודתה לקדמת הבמה. אהבתי את סגנון הציור הפיגורטיבי שלה שהרגיש לי על התפר בין איור לציור. השילוב בין הצבעוניות לדימויים יצר משהו קצת קודר שהצליח לרגש אותי.

אלעד רוזן – התערוכה 'טעויות העתיד וכיבוד קל' של גיא גולדשטיין בארטפורט

כשרואים כל כך הרבה אמנות כל השנה, לפעמים כבר קצת קשה להיות מופתע. לכן שמחתי מאוד על ההפתעה הנעימה שחוויתי בכניסה לתערוכה המוצלחת של גיא גולדשטיין "טעויות העתיד וכיבוד קל" בגלריה של ארטפורט. אני מכיר את גולדשטיין כאמן רציני ואנליטי שתערוכותיו מעוררות מחשבה ונולדות מתוך מחקר מעמיק וארוך. היה זה גילוי משמח במיוחד לגלות תערוכה מלאת הומור עם המצאות ויזואליות וחיבורים מפתיעים בין אובייקטים. מצאתי את עצמי מסתובב בתערוכה עם חיוך על הפנים ובשבילי, כמי שלוקח הומור מאוד ברצינות – זו המחמאה הכי גדולה.

מימין: בתיה אפולו (פרט), מתוך תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה – הבחירה של נטע עשת
משמאל: ערבה אסף, מתוך תערוכת יחיד בגלריה לחם ושושנים – הבחירה של עמית רובין

משה שק במוזיאון ארצות המקרא

מיכל סופיה טוביאס – היכרות עם עבודתו של האמן משה שק

כחובבת פרהיסטוריה ידועה, התערוכה שהייתה עבורי חגיגה גדולה היא כמובן התערוכה ״חפירות – אמנות מזמן עכשיו״ שאצרה בחוכמה ובנדיבות שירה פרידמן במוזיאון ארצות המקרא. מעבר לשילוב הנהדר של עבודות אמנות עכשוויות המגיבות לרוח קדמונית לצד הממצאים הארכיאולוגיים הפנטסטיים של תצוגת הקבע, התרגשתי במיוחד מגילויו של אמן ופסל נפלא שלא הכרתי – משה שק. התערוכה הזאת כאילו נולדה כדי לשים עליו אלומה רכה של אור ולומר: לפעמים אפשר להתגעגע לזמן אחר במקום הזה. זה בהחלט משהו ללכת איתו הביתה.

עברי באומגרטן – התערוכה 'פני מזרח מאדימין' של הינדה וייס בארטפורט

השנה התלהבתי במיוחד מהתערוכה "פני מזרח מאדימין" של הינדה וייס בארטפורט. התערוכה בחנה את הנוזליות של הזמן וההיסטוריה מנקודת מבט ייחודית על תקופת המגפה בניו יורק. הינדה יוצאת מתוך עיסוק בחומרים תיעודיים למסע מרגש ומרתק בין הקולקטיבי לאישי. שווה גם לציין את רמת ההפקה הגבוהה של התערוכה שיצרה חלל מרשים עם הקרנות ענק שעטפו את הצופה ולקחו את החוויה עוד צעד קדימה.

לירון אלקולומברה – אירועי 'אוהבים אמנות – עושים אמנות' בתל אביב

מבחינתי האירוע של השנה היה "אוהבים אמנות עושים אמנות",  ובפרט התערוכה המרכזית – "אליהו" ביד אליהו. סופ״ש גדוש באמנות והזכות להדריך סיורים שם ולחשוף אמנות לקהל כל כך רחב. מרגש במיוחד היה בשבילי לחזור להדריך לראשונה מאז היציאה לחופשת לידה. החזרה לשטח הרגישה גם כמו הרפתקה חדשה אבל גם כמו לחזור הביתה.

יונתן אולמן – התערוכה 'תשוקה, הפרעה' של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב

השנה שמחתי מאוד על ההזדמנות לפגוש את התערוכה רחבת היריעה של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב לאמנות. אני אמנם מכיר את עבודתה של מסאז'ה כבר שנים רבות, אך מעולם לא הזדמן לי לפגוש תערוכה כל כך מקיפה שלה. בהמון מובנים, לדעתי, תערוכה שהציגה אמנות מעניינת בהרבה מהתערוכה המאוד מתוקשרת של יאיוי קוסמה (וזה מבלי להפחית בכלל מערכה של קוסמה) וחבל שעברה קצת 'מתחת לרדאר'.

הילה בן ארי בבית אנה טיכו – הבחירה של נועה מירו

דוד דובשני – 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל
זו תערוכה שהייתה ממש כפי ששמה מעיד – חגיגה של רישומים מהמאה האחרונה. מפול קליי ועד ויליאם קנטרידג'. בנוסף, בכניסה לתערוכה הייתה תערוכה אחרת שעסקה במגילת פירנצה. שני העולמות הכל כך שונים השלימו זה את זה והוכיחו שלא צריך יותר מפיסת נייר ודיו כדי לברוא עולמות.

נועה מירו – התערוכה 'קול הקורא אל עצמו' של הילה בן ארי בבית אנה טיכו

תערוכת השנה שלי היא תערוכתה של הילה בן ארי "קול הקורא אל עצמו" בבית אנה טיכו (אוצרת: תמנע זליגמן). לב התערוכה הוא מיצב הוידאו שיצרה בן ארי כמחווה לאמן מגזרות הנייר הנשכח משה רייפר. זוהי תערוכה חכמה ומלאת רגישות המשלבת בין המיצב של בן-ארי למגזרות הנייר של רייפר העשויות בדקדקנות מעוררת השתאות. מתוך האפלה מגיחות דמויות בודדות; ספק מתמזגות, ספק נאבקות במחול שדים עם יריעות נייר.  ההצבה בחלל מזמינה אותנו למעין מסע אל נבכי התת-מודע, למבט על גבולות ומגבלות הגוף והחומר, בין שברי הברות, בניסיון לברוא עולם יש מאין.

עמית רובין – התערוכה 'שתיהן אותה אחת' של ערבה אסף בגלריה לחם ושושנים

אחד מרגעי האמנות המרגשים ביותר שקרו לי בשנה האחרונה התרחשו בגלריית לחם ושושנים בתערוכת היחידה של ערבה אסף 'שתיהן אותה אחת'. האובייקטים והציורים היו מרגשים, אבל יותר מכל נגעה בי הקריאה בקלפים. לערבה יש מערכת קלפים, מצוירים בידה, שסביבם בנוי טקס עם קודים וחוקים לפתיחה. במסגרת התערוכה היא ערכה למבקרי ומבקרות התערוכה ואני ביניהם, טקסי פתיחת קלפים – אחת על אחת. לא אגלה מה שאלתי אבל הרמז היה מדויק ואפילו הספיק להתממש, ממליצה בחום לעקוב אחריה.

התערוכה 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל (הצילום באדיבות מוזיאון ישראל) – הבחירה של דוד דובשני

גיא גולדשטיין - 1 צילום - טל ניסים

גיא גולדשטיין, מתוך 'טעויות העתיד וכיבוד קל', תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום: טל ניסים

גיא ואן

ספיישל אחרי החגים א'. המלצות אמנות 7-9.10

אז אחרי חגים שמח לכולם, מקווים שנהניתם בחופש, והנה אנחנו כאן להחזיר אותנו לשגרה גם בכל מה שנוגע לגזרת האמנות המקומית. עולם האמנות הישראלי עוד לא הסתנכרן לאחר הסגרים שהיו, ופתיחות התערוכות לעתים קרובות מתנגשות זו בזו, אדרבא בשבוע כזה שמגיע מיד אחרי פגרה ארוכה. אם כן, השבוע יש שלל כזה מטורף של אירועי אמנות ותערוכות חדשות, שהחלטנו לפנק אתכם בשתי רשימות המלצות נפרדות (השנייה תתפרסם ביום רביעי). נוסיף ונאמר, שאנו עושים בדרך כלל סינון ראשוני ובוחרים את הטובים ביותר, והפעם – עוד בנוסף לכל מה שכן נכתוב עליו – יש המון. זה באמת אירוע יוצא דופן.

אז הנה לפניכם המלצות חלק א' בספיישל "אחרי החגים שלנו": תערוכה המפגישה שני ענקים מדורות שונים: ראובן רובין וסיגלית לנדאו; תערוכת יחיד לגיא און – אמן צעיר מסקרן ונועז, בגלריה רוזנפלד; תערוכת יחיד לאחת האמניות האהובות עלינו – הלא היא חן שיש; ולקינוח המלצה על תערוכה קטנה מבית היוצר של האוצר רון ברטוש שעוסקת במדיום הקולאז'.

מעניין כבר אמרנו?
מאחלים סופ"ש נעים לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art

חן שיש, זיקית בת מזל, 2021. מתוך התערוכה בגלריה נווה שכטר, תל אביב

"חומר אנושי", תערוכת יחיד לגיא און. אוצרת: מיה פרנקל טנא

זוכרים את הסרט "העור בו אני חי" של אלמודובר? מופע אימים של הסתרות וחשיפות, חילופי זהות מין ומגדר – והכל בסגנון האמנותי היפהפייה של אלמודובר. משהו ביצירה של גיא און מזכיר לנו את הניחוח האלמודוברי הזה. בראש ובראשונה, און עוסק בצילום – אבל הוא מעוות אותו ומשתמש בו בדרכים חדשות, מקלף שכבות מהתצלום המודפס, מקמט, מדביק על גוף אחר ומצלם שוב. הדימויים הסופיים ניחנים באותו בלבול מגדרי שדובר בו, אברי המין מתחלפים, הגוף מתפצל, זה סקסי ודוחה בו זמנית.

און הוא אמן שובב, צעיר ומסקרן, הוא מעז לגעת בדרכים חכמות מאוד בנושאים הכי קמאיים ושבמשך שנים רבות היו מודחקים בנפש האדם. בתקופה האחרונה הם צפים אל פני השטח ואון מתחבר לרוח העכשווית הזו. הבחירה שלו בצילום דווקא היא גם לא מפתיעה בהקשר זה שבין מציאות ובדיה, וביחס לתקופה שבה צילום הוא המדיום הכי רלוונטי שיש.

פתיחה: יום חמישי, 7.10.21, בשעה 19:00. גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב

אירוע פייסבוק

סיגלית לנדאו בבית ראובן

אנחנו אוהבים את הרעיון הזה של תערוכות חוצות זמן, חיבור בין שני אמנים גדולים כל כך מדורות שונים. תערוכות כאלה מאפשרות לבצע מחקר רוחב בתולדות האמנות, כלומר לא רק מחקר לינארי כרונולוגי, אלא בחינה של נושאים ותמות לאורך הזמן. במקרה של החיבור בין סיגלית לנדאו וראובן רובין אנחנו יכולים לחשוב על כמה מבטים כאלה שיעלו מן התערוכה. למשל השוואה בין תפישת המקום האידילית של רובין למבט הביקורתי הפוליטי של לנדאו; נושא ההגירה שאצל רובין סימן את הביוגרפיה שלו, ואצל לנדאו עולה ביחס לעקירה ותלישות של העם הפלשתיני ושל המהגרים העכשווים; ולבסוף גם הפעלה של מבט פנים אמנותי, פורמליסטי שישווה בין סגנון האמנות של ראשית המאה הקודמת לזה של ראשית המאה הזו.

פתיחה: יום חמישי , 7.10 בשעה 20:00. בית ראובן, רח' ביאליק 14, תל אביב. כניסה ברכישת כרטיסים מראש

שימו לב, זוהי תערוכה קצרה. נעילה:21.10.2021

רכישת כרטיסים בקישור

"זיקית בר מזל" תערוכת יחיד לחן שיש. אוצרת: דרורית גור אריה

כתבנו כאן לא פעם על הפעילות המעניינת של הגלריה במרכז נווה שכטר באוצרותה של שירה פרידמן הנהדרת. מקום מיוחד זה מצליח לקשור בין זיקתו המובהקת לערכי היהדות לבין אמנות עכשווית שמתאפיינת בדרך כלל דווקא בחילוניות. התערוכות במקום יכולות להתייחס לנושא באופן ישיר או מופשט, ובאוצרות של השנים האחרונות ניכרת פתיחות גדולה לתערוכות שהן גם ביקורתיות. כעת נפתחת במקום תערוכה של יקירת ליבנו – חן שיש, ונדמה שזו התאמה מושלמת. ציוריה צבעוניים, משקפים מחוות גוף גדולות, משיכות מכחול כמו ריקוד, עמוסים בסמלים, עיטורים, זהב, נוצצים ועוד, נדמה שיש משהו רוחני באמנות של שיש. בתערוכה הנוכחית שיש חוזרת אל שורשיה, אל בית אמא בצפת, על שלל מופעי הדת והמיסטיקה שנקשרו בו. היא מתמקדת בקמעות, ברכות, טקסטים וסמלים שליוו את ילדותה ומופיעים שוב גם עכשיו, כאישה שמבקשת לברך את עצמה, להביע את משאלותיה וכמו ליצור לעצמה קמע של אהבה.

פתיחה: יום חמישי 7.10 בשעה 19:00. גלריית שכטר, רחוב שלוש 42 פינת רחוב אילת נווה צדק, תל אביב-יפו

פרטים נוספים באתר הגלריה בקישור

פינת הבונוס: ״עשירים במקום אחר״ תערוכה קבוצתית. אוצר: רון ברטוש

בעידן של היום, בו יש זליגה מובהקת וטשטוש גבולות בין מדיומים שונים, תערוכה אשר מתרכזת במדיום אחד היא אולי מעט מיושנת. עם זאת, התערוכה החדשה בטרקלין האמנות בבית עלמא תתמקד בעיסוק בקולאז', וזהו מדיום כל כך קסום ומיוחד, שאולי ראוי לתת לו את הפוקוס למרות הכל. ניתן לראות בקולאז' עיסוק "עשיר" פחות מציור או פיסול למשל, זאת כיוון שהחומריות שבו דלה יותר. האוצר רון ברטוש דווקא רואה בקולאז' מדיום עשיר "יצירה של יש מתוך יש ולא יש מאין", ומתייחס לקולאז'ים שבתערוכה כמדרשים ופרשנויות חדשים של האמנים את המקור הויזואלי והחומרי.

אמנים משתתפים: דנה דרויש, שי זילברמן, רמי מימון, מלאכי סגן-כהן, רונית פורת, עירית תמרי

פתיחה: יום שישי 8.10 בשעה 11:00. בית עלמא שד"ל 6 פינת שד' רוטשילד, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

סיגלית לנדאו

סיגלית לנדאו, המסיק (סטילז מתוך וידאו). מתוך התערוכה בבית ראובן, תל אביב

גרגורי אבו

אל הרוח, אל המים אל האש. המלצות הסופ"ש חוזרות

ימים קשים עברו על האנושות בשנה האחרונה, ימים שאמנם עוד לא נגמרו אבל גם ההשפעה שלהם עוד תורגש בעתיד הקרוב והרחוק, וגם תיבחן בהתאם. גם על עולם האמנות עובר משהו, מוקדם מדי לדבר על הדבר כתופעה קולוסלית, אבל בהחלט ניתן לראות את ההשפעה של משבר הקורונה על העולם הפנימי, הסובייקטיבי והקטן של האמנים כמו של כל אחד מאיתנו. עולם האמנות עוד לא פונה לתערוכות דרמטיות ופוליטיות, אלא דווקא מתכנס ברגע הזה, ובנחמה שהוא יכול להציע. תערוכות השבוע עוסקות בתכנים דומים, הן מבקשות לתת מנוחה, לעצור לרגע ולנשום.

בגלריה של המרכז ליהדות נווה שכטר תפתח תערוכת יחיד לסימה מאיר שמשלבת את היומיומי והרוחני; תערוכת יחיד לגרגורי אבו שמגיעה לאחר פעולה שעשה במקום הנטוש בזמן הסגר הראשון; קמפוס האמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים עובר למרכז העיר ומציג תערוכה חדשה שתעסוק בהפרעות תקשורת; ובפינת הבונוס: ההזדמנות שלנו לעשות טוב בתערוכת המכירה השנתית למען גן לוינסקי.

כמה כיף לחזור לשגרת כתיבת ההמלצות,

שבת שלום ושלווה

שני ורנר וצוות Talking Art

"זמזומים" תערוכת יחיד לסימה מאיר. גלריה נווה שכטר

"זמזומים" תערוכת יחיד לסימה מאיר. אוצרת: שירה פרידמן

הרבה פעמים אמנות טובה מצטיינת בכך שהיא מצליחה ליצור תמהיל בין עולמות שונים, לשלב יחד את מה שנראה היה כבלתי ניתן לשילוב ולייצר עבור הצופים נקודת מבט חדשה על דברים שהם אולי מובנים מאליהם. כך הדבר גם בעבודותיה של סימה מאיר, ציירת ותיקה אשר מוכרת בעיקר בזכות ציורי הטושים שלה על גבי מצעים מן המוכן – ובעיקר פורמייקה ודלתות של ארונות. בחירת החומרים המאוד לא שגרתית מייצגת אולי עולם עכשווי שטוח ובו החומרים הם חיקויים פלסטיים לדבר האמיתי. על כן מפתיע ומעניין שהדימויים אותם היא מייצרת לקוחים דווקא מעולם אחר: גבוה, יוקרתי, היסטורי וטבעי.

תערוכתה החדשה של מאיר מוצגת בגלריה שכטר אשר נמצאת בתוך מרכז ליהדות ועל כן משלבת תכנים דומים בתערוכות ובוחנת את האופן בו הדתי והרוחני יכולים להתגלם באמנות עכשווית. עובדה זו מוסיפה נדבך נוסף ליצירה של מאיר.

גלריית שכטר, רחוב שלוש 42 פינת רחוב אילת נווה צדק, תל אביב

שעות פתיחה ופרטים נוספים באתר הגלריה בקישור

"ידעתיך" תערוכת יחיד לגרגורי אבו. אוצרות: בת-שבע גולדמן-אידה ויניב שפירא

בזמן הסגר הראשון, אי אז לפני שנה פחות או יותר, הוזמן האמן הצרפתי-ישראלי גרגורי אבו למשכן האמנות בעין חרוד, לבצע פעולה בחללים הסגורים של המוזיאון. זו היתה הזמנה מעניינת, אך לא מפתיעה – שכן זה בדיוק מסוג המקומות שאבו מגיב אליהם. בין כתלי המשכן והארכיטקטורה הייחודית לו, בין האורות והצללים, ביצע אבו את אחד מהמיצגים האישיים שלו, כאלה שלא נעשים אל מול קהל אך מתועדים ונערכים מאוחר יותר לעבודת וידאו. הפעולות של אבו, הן תצרף של פעולות כמעין טקס פרטי שמורכב ממערכת סימנים, כלים, תנועות ומוזיקה היוצרת את השפה הייחודית שלו שיש בה ניחוח מיסטי החושף עולם פנימי רגיש ועדין. בתערוכה החדשה תתווסף העבודה שנעשתה במשכן לסדרת פעולות דומות במקומות אחרים בארץ ובעולם.

החל מיום שלישי 23.2. המשכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד

עוד על התערוכה באתר של גרגורי אבו בקישור

אתר המשכן לאמנות בעין חרוד בקישור

שתי תערוכות ראשונות בגלריה לאמנות החדשה של מכללת סמינר הקיבוצים, אחד העם 9. אוצרת : דרורית גור אריה

בתוך הלימבו שהביא איתו משבר הקורונה קרו גם דברים מעודדים, בין היתר המעבר של הקמפוס לאמנות של מכללת סמינר הקיבוצים אל לב תל אביב והמינוי של יאיר ברק ודרורית גור אריה כדמויות מפתח בפרוייקט הזה. עם זאת, התערוכה הראשונה בגלריה החדשה לא אופטימית כל כך ותוקדש לשיבושי התקשורת של התקופה האחרונה. העבודות בתערוכה מגיבות לזמן הזה, בו המרחבים הדיגיטליים הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, ויצרו – לצד הניכור החברתי המתבקש – עולם חברתי מקביל ולו שפה ומערכת חוקים משלו. בכל זאת, כותבת אוצרת התערוכה :"בכל העבודות לצד ניתוץ הרצף הכרונולוגי והמרחב הסדור בולטת גם התשוקה אל המרחב האנושי ולהשבת הסדר על כנו".

שתי תערוכות קבוצתיות מקבילות: "שדר", "הפרעת תקשורת". החל מיום שלישי, 23.2. גלריה "אחד העם 9", רחוב אחד העם 9, תל אביב

מידע נוסף בדף הפייסבוק של סמינר הקיבוצים בקישור

פינת הבונוס: תערוכת המכירה השנתית למען ספריית גן לוינסקי. אוצרת: רווית הררי

החל משנת 2009 פועלת "ספריית גן לוינסקי" – פרוייקט קהילתי-חברתי-אמנותי שנוצר על ידי גופים ללא מטרות רווח, באזור דרום העיר, ליד התחנה המרכזית. היא מכילה ספרים ב-16 שפות, כולל עברית, ומתופעלת על ידי מתנדבים. מטרת הספרייה לגשר בין אוכלוסיות שונות באזור, לפתוח צוהר לפעילות תרבותית לעובדים הזרים ופליטים ולהקל על חייהם הקשים.

מדי שנה מתקיימת מכירת אמנות גדולה שמטרתה לקדם ולתמוך בפעילות הספרייה, כל ההכנסות הכספיות הינן מקור המימון המרכזי לפעילות הספרייה ומהוות בסיס כמעט בלעדי לפעילותה השוטפת. במכירה, תורמים אמנים מרקעים שונים ידועי שם לצד אמנים צעירים עולים את עבודותיהם למכירה.

תערוכה מקוונת בין התאריכים 24-24.2. בקישור

חניתה אילן, אופקים חדשים, 2016, תערוכת המכירה למען גן לוינסקי

טגיסט רון

על הנייר. המלצות הסופ"ש 3-5.9

טוב, זה באמת מוגזם, ככל הידוע לנו נפתחות בסופ"ש הזה קרוב ל-20 תערוכות חדשות ברחבי הארץ. מתוך השפע הזה באמת קשה לבחור (ואם אתם רוצים לקבל עוד המלצות מעבר למה שבחרנו כאן, מוזמנים להצטרף לקבוצת הוואטסאפ שלנו בקישור), ובכל זאת נתרכז השבוע בשלוש תערוכות בלבד, ובפינת הבונוס שתי תערוכות בוגרים.

בגלריה של נווה שכטר אסי משולם ואסתר כהן בשתי תערוכות שנוגעות בתכנים יהודיים, בדת, בפולחן ובאמונה בכלל; בגלריה זוזו תערוכה קבוצתית שמתמקדת במדיום הקולאז'; במוזיאון תל אביב תערוכת פרס שיף לטגיסט יוסף רון הזוכה לשנת 2019; ותערוכות הבוגרים בשנקר ובמדרשה יוצאות לדרך.

שיהיה סופ"ש נעים של חזרה לשגרה לכולם,

שני ורנר וצוות Talking Art

דורית פיגוביץ גודארד

דורית פיגוביץ גודארד, מתוך התערוכה "חתך בסכין מטבח", גלריה זוזו, עמק חפר

"חתך בסכין מטבח", תערוכה קבוצתית. אוצרת: רותי חינסקי אמיתי

בעידן של היום, בו יש זליגה מובהקת וטשטוש גבולות בין מדיומים שונים, תערוכה אשר מתרכזת במדיום אחד היא אולי מעט מיושנת. עם זאת, התערוכה החדשה בגלריה זוזו תתמקד בעיסוק בקולאז', וזהו מדיום כל כך קסום ומיוחד, שאולי ראוי לתת לו את הפוקוס למרות הכל. ניתן לראות בקולאז' עיסוק "עשיר" פחות מציור או פיסול למשל, זאת כיוון שהחומריות שבו דלה יותר. עם זאת, טכניקת הקולאז' היא בעלת היסטוריה ארוכה, וכבר עם הופעתה בראשית המודרניזם היא הציעה מבט סוריאליסטי על העולם וממד אוונגרדי בתוך שדה האמנות.

בהתאמה, "שם התערוכה הוא מחווה לפטומונטאז' האייקוני של אמנית ה"דאדא" הנה הוך, "לחתוך בסכין המטבח של הדאדא את תרבות הוויימאר הדשנה האחרונה של גרמניה"" (מתוך טקסט התערוכה).

פתיחה: שישי, 4.9, בשעה 10:00. גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר.

שעות ביקור בגלריה: שלישי 10:00-16:00, שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00.   אירוע פייסבוק

"הנייר הלבן שחור מבפנים", תערוכת יחיד לטגיסט יוסף רון. אוצרת: עמנואלה קלו

הנה תערוכה נוספת המתמקדת במדיום אחד, ובז'אנר ציורי אחד, ואף בשם התערוכה יש דמיון לזו הקודמת – כיוון שאף הוא לקוח מכותרת של סדרת עבודות של אמן אחר (במקרה זה, משה גרשוני). פרס שיף הוא אחד הפרסים הותיקים בשדה האמנות המקומי, והוא נתמך על ידי משפחת שיף ואוסף האמנות הפיגורטיבית – ריאליסטית שלה. מעניין לראות, איך בתוך הז'אנר הותיק הזה, ממשיכה להתקיים רב גוניות ושימוש שונה כל פעם. יוסף רון הנה אמנית ממוצא אתיופי, ובוגרת בצלאל ולימודי ציור נוספים. בתערוכה היא מציגה רישומי פחם וגרפיט בהם מתוארות סצנות מימי הקליטה שלה ושל משפחתה בארץ. יוסף רון עובדת בשיטה של ציור ומחיקה והחלקים הלבנים בציור הם למעשה מחיקה, כך שהטכניקה נקשרת גם בתכני הציור.

החל מרביעי, 2.9 (ללא אירוע פתיחה). מוזיאון תל אביב לאמנות. שד' שאול המלך 27.  עוד על התערוכה בקישור

"כל המתנות", תערוכת יחיד לאסי משולם, "בחינת שחרות", קיר אמנות לאסתר כהן. אוצרת: שירה פרידמן

הגלריה של נווה שכטר היא מאתגרת, גם מבחינת המבנה שלה, ובעיקר בשל היותה ממוקמת במרכז ליהודות עכשווית וכפופה לתכנים שלו. על כן, יש לשבח שוב את האוצרת שירה פרידמן שעושה נפלאות במקום, ומציעה ניסוח עכשווי וליברלי לתכני היהדות. הפעם תערוכה כפולה לשניים מהאמנים האהובים עלינו שפועלים היום. אסי משולם ממשיך בקו הכמעט חתרני שלו, אשר בוחן גבולות בין רוחניות גבוהה לאפלה, ומערער על סדרים מוכרים של מיתולוגיה, דת, טקסיות ועוד. אסתר כהן יצרה סדרה חדשה מותאמת מקום, אשר נרקחה במהלך ימי הסגר ומשלבת מוטיבים מקראיים עם ציורי הצמחים המוכרים שלה. ניתן לקרוא עוד על הסדרה של כהן בראיון שערכנו עמה בקישור הבא.

פתיחה: חמישי, 3.9 בשעה 19:30.

גלריית שכטר, מרכז נווה שכטר, רחוב שלוש 42 פינת רחוב אילת נווה צדק, תל אביב-יפו.  אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: תערוכות בוגרים 2020

ובכן השבוע נכנסים לזירה שני שחקנים ראשיים בתחום בתי הספר לאמנות: המדרשה ושנקר.

תערוכת הבוגרים במדרשה, המחלקה לאמנות. אוצרים: ברק רביץ ויצחק גולומבק
תוצג עד יום רביעי 10.9.20. שעות פתיחה: ימים א' – ה' 12:00 – 20:00 יום שישי 10:00 – 14:00

המדרשה לאמנויות קמפוס קלמניה, המכללה האקדמית בית ברל מידע נוסף

תערוכת בוגרים שנקר, בית הספר לאמנות רב-תחומית. בהובלת: גל ווינשטיין, חנוש פרוינד וגלעד אופיר

תוצג עד 17.9. שעות פתיחה: ימים א' – ה'  11:00 -20:00 יום שישי 10:00 – 13:00

בניין עלית, בית הספר לאמנות רב-תחומית. ז'בוטינסקי 8, רמת גן.   הרשמה לתערוכה בקישור

אסי משולם

אסי משולם, מתוך התערוכה "כל המתנות", גלריה שכטר, תל אביב

ויליאם קנטרידג'

התחדשות, המלצות הסופ"ש 6-8.2

בתמונה למעלה: "ביתר מתיקות נגנו את הריקוד", תערוכת יחיד של ויליאם קנטרידג'. מוזיאון תל אביב

האם אפשר להכריז על בוא האביב בתחילת פברואר, או שזו רק האופטימיות שלנו מדברת?
בכל מקרה, השמש שיצאה אחרי כמה שבועות סוערים עושה לנו חשק לעזוב הכל ולצאת לשוטט ברחבי העיר בעקבות אמנות טובה. מזל שזו העבודה שלנו!
האופטימיות הזו משתקפת גם בהמלצות, במה שמתאפיין בניחוח של התחדשות:
לראשונה במוזיאון תל אביב יציג האמן הבינלאומי ויליאם קנטרידג' מיצב וידאו מונומנטלי; גלריה ברוורמן עוברת דירה לחלל תצוגה חדש ברחוב אילת; בגלריה של נווה שכטר האמן הותיק גרי גולדשטיין פורץ את גבולות השפה המזוהה איתו; ובפינת הבונוס – האמנים שמעון פינטו ורפרם חדד יוצרים טקסי ט"ו בשבט המשלבים אמנות ומסורת בעליית הגג של בית הנסן בירושלים.
גם אצלנו מגמת התחדשות ואנו לא יכולים לשבת בשקט עם כל השינויים האלה, ולכן כדי לחגוג את המאורע אנו שמחים לבשר על סיור חדש בשכונת נווה צדק.

מאחלים לכולנו שבת משמחת, מרעננת ומבריקה
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

דינה גולדשטיין

מופע, המלצות הסופ"ש 14-16.3

התערוכות ואירועי האמנות השבוע אינם מסתפקים באמנות פסיבית על הקירות אלא מחזירים את האדם עצמו – המופיע, הרוקד או המדבר, למרכז הבמה, תרתי משמע.
בגלריה במרכז נווה שכטר, מציגה דינה גולשטיין קולאז'ים שהם שילוב של חדש וישן ומחייה אותם באמצעות הקרנת הדימויים בחלל תוך השתתפות הקהל; במרכז הקהילתי הגר"א, מציג חביב המערכת טל רוזן אליעזר מופע ניסיוני חדש שמהווה עוד חלק בחזון האמנותי שלו הכולל תנועה, גוף וירקות; בהיכל התרבות יערך אירוע פצ'ה קוצ'ה מספר 21 ויאפשר ליוצרים להציג את מרכולתם המגוונת; ובגלריה שבבית האדריכל ביפו, מוצגת תערוכה המחזירה את האדם וגופו לתוך האדריכלות אך באופן מחודש.

שיהיה סוף שבוע של תנועה משוחררת,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא