ארכיון תגיות: תל אביב

שירה ריימן

חייבות אמנות. המלצות הסופ"ש 12-14.11

איך אומרים באנגלית? When it rains it pours, הגשם מוביל למבול. אם בשבועות האחרונים דברנו בהססנות על חזרה כלשהי לשגרת אמנות, הסופ"ש הקרוב מוכיח שתל אביב היא באמת עיר ללא הפסקה ושהתרבות והאמנות הן חיוניות לא פחות מדברים אחרים. ביום חמישי ייפתחו אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות" אשר הפכו בשנים האחרונות לאירוע המרכזי בתחום האמנות שנתמך על ידי העירייה. כמובן שהשנה היו צריכים הדברים להשתנות מעט בשל המצב, ועם זאת נראה שמגבלות יכולות להיות גם דבר מפרה – במיוחד באמנות. הסופ"ש הקרוב עמוס לעייפה באירועים מעניינים, שונים ומפתיעים לצד פתיחה של תערוכות חדשות.

בהמלצות הסופ"ש לא נרחיב על התערוכה המרכזית של האירוע, כיוון שעל כך תוכלו לשמוע בסיורים שלנו, שכן אנחנו נוביל השנה את הסיורים הרשמיים מטעם העירייה (כולם התמלאו בין רגע, אבל יש סיור פתוח נוסף בקישור). בחרנו להציע רשימה של קצרים משלל האירועים שיתקיימו בסופ"ש בין היתר פתיחת תערוכה משותפת לאניסה אשקר ומשה גרשוני, קבוצת פרוטקטיב אדג' שיוצאת לישון במוסדות תרבות סגורים, ערבי הקרנות וידאו ארט, סדנה מקוונת ליצירת עששיות ועוד.

זה הזמן לנעול נעליים נוחות ולצאת לראות אמנות – איזה כיף!

שני ורנר וצוות Talking Art

מיכל ארז

מיכל ארז, מתוך התערוכה "כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת", סטודיו בנק

תערוכות

תערוכה מקבילה לאניסה אשקר ומשה גרשוני. אוצרת : אורית מור

בשנת 1970 כתב משה גרשוני על אחד מרישומיו את המשפט "הנייר נראה לבן מבחוץ, אבל בפנים הוא שחור". במשפט זה הוא מסמן את המתח בין הזהויות השחורה והלבנה, ואת העמל "השחור" שמסתתר מאחורי הנייר הלבן. משפט תמים לכאורה, אך פוליטי במובהק. יצירתו של גרשוני נחשבת לאחת המכוננות באמנות הישראלית וחשוב לזכור שהיא גם משתייכת לדור שבו המחאה הפוליטית החלה לראשונה להופיע בארץ, וגם באמנות המקומית. החיבור עם אניסה אשקר הוא מעניין בהקשר זה, כמייצגים שני דורות שונים של אמירה דומה. מעבר לכך, יש קשר סגנוני וצורני בין שני היוצרים ומעניין לראות תערוכה שתכיל בתוכה וודאי אקספרסיביות רבה ועוצמה ציורית.

פתיחה: יום חמישי, 12.11 בשעה 20:00, הלובי מקום לאמנות. ארלוזורוב 6, תל אביב.  אירוע פייסבוק

"חומר אפל מאוד" תערוכת יחידה לשירה ריימן. אוצרת: הגר רבן

איכויותיו של הפיסול הישראלי הן דבר שיש לחקור אותו יותר לעומק, נדמה שמשהו מתזת "דלות החומר" המכוננת, דבק עדיין באמנות המקומית בכלל ובפיסול בפרט. אכן, קשה ליצור בארץ פיסול מונומנטלי נוסח אירופה בברונזה או אבן, ואנו עדים בעיקר לפיסול המשתמש בחומרים זמינים יותר ובתוך כך בהרבה חומרים מן הנמצא ומן המוכן. עבודותיה של ריימן הן תחביר מסתורי ואפלולי של אותם חומרים פשוטים. גזירי עץ, חבלים, עצמות של פרה – כרוכים יחד במעין תחבושות פלסטית שחורה ודמוית זפת. מושג "החומר האפל" נלקח כאן בהשאלה מעולם המדע ונראה שהוא מתאים מעין כמוהו, כשאלה מהו אותו דבר מסתורי ולא ברור שהופך את מחבר הדברים לטעון כל כך.

פתיחה: חמישי 12.11, 17:00-23:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב.   אירוע פייסבוק

האתר של שירה ריימן בקישור

"כוסות רוח יעזרו כמו בנקאי למת" תערוכה קבוצתית. אוצרת: יוליה יבלונסקי

כשמה כן היא, תערוכה מורכבת. סטודיו בנק הוא מתחם אמנות שהוקם בחסות העירייה במבנה ששכן בו בעבר בנק ועתיד להפוך למלון חדש. כיאה לתהליכי הג'נטריפיקציה בעיר – האמנות משמשת ככלי לשיבוח עירוני בתקופת המעבר שבין שני המוסדות הכלכליים. יש בכך הרבה טוב, אך תמיד אפשר לזהות במהלכים כאלה גם בעייתיות נדל"נית, כלכלית וערכית. כך או כך, התערוכה עוקבת אחר דמויות מפתח בבוהמה התל אביבית של המאה הקודמת ובניסיון שלהן להעיר את השדה המקומי, ובבעיות דומות שמתקיימות גם היום. כפי שנכתב בטקסט התערוכה "העבודות המוצגות עוסקות במתח שבין המיתולוגי לעכשווי; בין שימור האתוס לקריאה מחודשת של ההיסטוריה".

פתיחה: חמישי, 12.11, 19:00. סטודיו בנק, בן יהודה 71, תל אביב.   אירוע פייסבוק

אירועים

ארט בי אנד בי – עולם התרבות הלך לישון, מופע שינה של קבוצת פרוטקטיב אדג'

לאט ובנחישות קבוצת האמנים המגוונת הזו חודרת לתודעה, בזכות המיצגים מעוררי המחשבה שלהם. כעת, בפעולה פשוטה יחסית הם יצאו לישון (באמת לישון) על במות היכלי התרבות הנטושות.

ההופעות והשינה יוקרנו על קיר חיצוני של תיאטרון הקאמרי בלייב סטרימינג כמו גם ברשתות החברתיות.

אירוע פייסבוק.    לייב סטרימינג

"חייבים אמנות" סדרת אירועים בחסות הגלריות השיתופיות בעיר

כיאה לגלריות האלטרנטיביות בעיר, הן מובילות מחאה וביקורת על המצב הקשה שעולם האמנות נתון בו בימים אלו. בהתאמה, כל האירועים יהיו בעלי אופי ביקורתי על המצב. בין היתר: סדנה מקוונת ליצירת עששיות "לך" ו"חייבים אמנות" (בהנחיית רותם ריטוב) ותהלוכה לאחר מכן; מיצב חוצות של גל ורדי, העוסק בהריון ולידה בזמן סגר הקורונה;  מיצב "אירוע לבבי" של רותם רשף במעבדה לאמנות; "המולה וזעם" – הקרנת אסופה של עבודות וידאו. אוצר: יאיר ברק

יש עוד הרבה אירועים. מומלץ להתעדכן באירוע הפייסבוק על כל האירועים והפרטים

אבנר פינצ'ובר

אבנר פינצ'ובר, הקרנת וידאו ארט במסגרת "חייבים אמנות"

ענבל הופמן 1

יצירה טרייה. ראיון עם ענבל הופמן

משבר הקורונה שינה את פרוייקט הגמר של ענבל הופמן. מה שהתחיל בתור יצירה עם אופי חברתי מאוד, כבר לא התאים ובמקום זאת חפצי היום יום מהמרחב הביתי, הרכיבו את המיצב הסופי.
שני ורנר בראיון שני בסדרה "יצירה טרייה" עם בוגרי בתי הספר לאמנות של שנה"ל הנוכחית.

ספרי קצת על מי את ומה את עושה
שמי ענבל הופמן, אני עוסקת באמנות משנת 2012, לפני כן עסקתי הרבה שנים בעיצוב ואיור. גרה בתל אביב, שני ילדים, שלושה חתולים, מעלית וחניה. אני חושבת על עצמי בתור אמנית 'רב תחומית' כי לפעמים יוצאת לי איזו עבודת וידאו, אבל אני בעיקר פסלת, בעיקר מיצב, בעיקר תלוי מקום….עד היום כל הפרויקטים שעשיתי והצגתי התייחסו, ועל פי רוב גם צמחו מתוך התאמה לחלל נתון בו הוצגה העבודה.
איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים להגיע למעמד תערוכת הגמר?
עברו עלי שנתיים לא פשוטות במחלקה לאמנות, את התואר הראשון עשיתי בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, ובין התואר הראשון לשני צברתי שנות עבודה, שנות סטודיו ודי הרבה פרויקטים.
קיוויתי שהלימודים יתנו דגש על תאוריה עכשווית, ניתוח טקסטים וניתוח עבודות אמנות, קריאה ביקורתית והעמקת השיח בנושאים תיאורטיים – שזה צד אצלי שהיה בחסר וקיוויתי שישלים את הצד המעשי של עבודתי. אולם התברר לי שהתכנית מבוססת בעיקר על עבודה עצמאית בפורמט של ביקורי סטודיו, אז העמקתי בצד התיאורטי כמה שניתן בעצמי (ממש עפתי על כתיבת העבודות העיוניות…).
בנוסף היה קושי בהתכוונות לפרקטיקה תלוית מקום, כי אתה עובד בסטודיו ללא אופק תצוגה, בלי לדעת מה יהיו התנאים הפיזיים שתקבל במועד ההגשה של הפרויקט, מה שאילץ אותי לשנות את אופי העבודה שלי במהלך התואר ,  וזה גם השפיע על ההיערכות לפרויקט הגמר, מאחר וקיבלנו שיבוצי תצוגה הרבה אחרי שהפרויקטים כבר היו מגובשים.
היום יש נטייה אצל מרבית האמנים ובכללם הסטודנטים, לעשות עבודות שמגיבות לחללי התצוגה מתערבות הם ומפעילות אותם, והניתוק מנתוני התצוגה במהלך העבודה הוא דבר שצריך להתמודד איתו. בנוסף רוב השנה השנייה גם עבדתי על תערוכת יחיד שהייתה מיועדת להיפתח בסוף מאי במוזיאון ישראל, כך שעבדתי מאוד קשה לסיים את העבודות לתערוכה ולתואר במקביל.
אלו היו שנתיים קשות, ועבורי זו הקלה גדולה לסיים את התואר, חיכיתי שזה יהיה מאחורי.
האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
היציאה לסגר שינתה את התוכניות שלי לחלוטין, תחילה הורחקנו מהסטודיואים ועברנו ללמידה בזום. בשלב הזה התחלתי להבין שהפרויקט שתכננתי, שהיה גם תלוי מקום וגם התבסס על שיתוף הקהל והיה לו אופי מאוד 'SOCIAL' אין לו היתכנות במציאות של סגרים וריחוק חברתי. בנוסף, כל התפיסה 'תלוית המקום' שמאפיינת את היצירה שלי בדרך כלל לא הייתה רלוונטית כיוון שהבניין בו היינו אמורים להציג היה מיועד להריסה (בתאריך סיום הלימודים המקורי). לסיום, מאחר שכאמנית אני מגיבה למה שאני חווה, מצאתי את עצמי מתחילה תהליך עבודה על פרויקט חדש כראקציה למצוקת הבידוד ולמהדורות החדשות, זה הפרויקט שבסופו של דבר הצגתי בתערוכת הגמר.

ענבל הופמן 3

פרוייקט הגמר של ענבל הופמן. בצלאל תואר שני 2020

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?
הצגתי מיצב מותאם חלל, שפירק את פנים הבית שלנו בימי הסגר והרכיב אותו מחדש. בפרויקט היו ייצוגים של בני המשפחה דרך חפצים אישיים, והרבה התייחסות לזמן שהולך לאיבוד כאשר הוא מושקע בפעולות תחזוקה ביתיות שונות. המיצב הפיסולי שבניתי יצא מתוך רגעי הבהלה והשעמום שאפיינו את ימי הסגר, כדי להזיז את הזמן בכוח קדימה התחלתי להתעסק עם כל אספקט של שאריות חיינו בבית: כביסה, כלים, הכנת ואגירת מזון, ניקיונות וצריכה מוגזמת של אלכוהול (מול מהדורות החדשות המדכאות) כל אלו הפכו לאיברים מתוך יצירה פיסולית טוטלית שמאכלסת את חלל התערוכה בצורה שתלטנית מרצפה עד תקרה.
הצורך לשנות וללוש מחדש את המציאות לצורה של פסל, ולכפות את הפסל הזה על החלל בתערוכה, היו הדרך שלי לייצר אשליה של שליטה על חיי ועל המרחב שלי, בתקופה בה כולנו הרגשנו שאיבדנו כל ריבונות על חיינו למול הנגיף ופעולות הממשלה.
מה החלום? איך את רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
למען האמת החלום כבר כמעט התגשם במאי, מאחר והתכוננתי לתערוכת יחיד במוזיאון ישראל במקביל לסיום התואר. נכון לעכשיו המוזיאון טרם חזר לפעילות מלאה כך שהתערוכה ממתינה בארגזים, אז אני מאוד מקווה שהחלק הזה יסתיים בקרוב ויהיה תאריך פתיחה חדש. מלבד זה אני מקווה להמשיך ולהציג בתכיפות פרויקטים מעניינים; אני מרגישה שהיכולת שלי הולכת ומשתכללת, הולכת ומתמקצעת מהתקנה להתקנה, ומחלל לחלל. אז אני מקווה להמשיך את המגמה לכיוון של bigger and better, להמשיך וליצור דברים מעניינים יותר ומאתגרים יותר כל הזמן.
מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
כדי לענות על כך צריך פרספקטיבה של זמן, שעדיין אין כי אנחנו עוד בתוך זה. אני לא יודעת אם יגיע גל של אמנות פוליטית שתזעק את זעקת אי השוויון, או שהאמנות המקוונת תתפוס תפקיד יותר משמעותי בשל תנאי הריחוק.; ואולי בכלל להפך, שהמחאה ברחובות תהפוך בעצמה למצע לגילויים של אמנות. דבר אחד בטוח, תסיסה רוחבית בכזה סדר גודל לא נראתה כבר שנים, הקריאה לסדר חדש, ההתפקחות מהסקטור הניהולי ברמה לאומית ואוניברסלית, יעביר טלטלה את דור היוצרים הנוכחי, כי אמנות במהותה היא מתמר ( transducer ) של רוח הזמן.

ענבל הופמן 2

פרוייקט הגמר של ענבל הופמן. בצלאל תואר שני 2020

מיכאל ליאני

צבע טרי, המלצות הסופ"ש 30.5-1.6

רק לפני שבועיים כתבנו כאן בשבחה של השגרה והנה כמעט בלי שהרגשנו מגיע האירוע הגדול ביותר בלוח השנה של האמנות המקומית – יריד צבע טרי. אז עם כל הכבוד לשגרה, צבע טרי הוא מסיבת האמנות הכי חמה בעיר. בעשר השנים בהן הוא מתקיים, שימש היריד כפלטפורמה למאות אמנים ואמניות צעירים והיווה במה לעשרות פרויקטים אמנותיים שאפתניים. אפשר להגיד על ירידי אמנות מסחריים כמו צבע טרי הרבה דברים, אבל אין ספק שמבחינת חשיפה של אמנות ועיצוב מקומיים מדובר באחת הבמות החשובות, אם לא החשובה שבהן. אפשר לאהוב אותו ואפשר לשנוא אותו, אבל אין אפשרות להתעלם ממנו.
השנה, לכבוד תחילתו של עשור פעילות חדש, החליטו ביריד על ריענון הפורמט – בנוסף למתחם היריד עצמו בגני התערוכה, יתקיים גם "סוף שבוע גלריות" במסגרתו יצאו שאטלים לרחבי העיר ויבקרו בגלריות השונות, היציאה הזו החוצה, מגדילה למעשה את היריד פי כמה וכמה ומוסיפה עושר ועניין לאירוע שהוא גם ככה מלא וגדוש.
כרגיל באירועים בסדר גודל כזה, אין לנו פה אפשרות לסקור את כל ההיצע האדיר וננסה להצביע על כמה אירועים ואמנים שנראים לנו מעניינים במיוחד. אנחנו ממליצים בנוסף לבקר באתר היריד ובעמודי הפייסבוק בכדי לבנות תכנית משלכם. וכמובן לא לשכוח להזמין כרטיסים
מאחלים לכם סופ"ש נפלא,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

קלון

בתנועה מתמדת, המלצות הסופ"ש 31.1-2.2

הפעם הזרקור שלנו מופנה אל הגלריות עצמן, ואל נטייה מרעננת של שינויים ומיקומים לא קונבנציונליים לתצוגת אמנות. בשדה אמנות דינמי ומשתנה כמו זה שלנו, קפיאה על השמרים אינה אופציה וכשהמטרה היא לפרוץ את גבולות האמנות, שום מקום אינו מחוץ לתחום.
בגלריה חזי כהן פותחים תערוכה חדשה לאמן הרחוב Klone שתחנוך את המעבר המפתיע של הגלריה אל צפון העיר דווקא; מזרחה לאיילון, או כמו שהתל אביבי הממוצע יאמר "מעבר להרי החושך" נפתחת עונת תערוכות חדשה בחלל האמנות הביתי Third Floor on the left; ובגלריה הביתית הותיקה של שרה ארמן מכניסות משתתפות התערוכה הקבוצתית מיצגים ומיצבים בנושא הגוף הנשי אל תוך המרחב הביתי האינטימי.
מאחלים לכולנו סופ"ש רענן ומגוון,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

מיכל סופיה טוביאס.

These are a few of my favorite things, המלצות הסופ"ש 24-26.1

אחרי הטון הנוגה והמורבידי של המלצות השבוע שעבר, החלטנו לעודד את עצמנו ולהתמקד בדברים שמשמחים אותנו בעבודה. האמת צריכה להיאמר שאנחנו מאוד נהנים ממה שאנחנו עושים, היכולת לקום בבוקר ולנשום, לאכול ולשתות אמנות ישראלית היא פריבילגיה שלא מפסיקה לרגש אותנו. ובכל זאת בתוך כל הטוב הזה יש דברים שמשמחים אותנו במיוחד – כמו לעבוד עם צוות מדריכים שרובם גם אמנים פעילים בשדה האמנות וללכת לראות תערוכות שלהם. כמו לראות שאמן מצליח ומבוסס בוחר לצאת מאזור הנוחות שלו ולהתנסות בתחום אחר מהצפוי ממנו, או להיות עדים למסורת שפורחת מתוך הפינות החביבות עלינו במפת הסיורים שלנו.
בסדנאות האמנים בתל אביב מציגה האמנית מיכל סופיה טוביאס – שהיא גם התוספת הטריה ביותר לצוות ההדרכה שלנו – תערוכה הממשיכה את העיסוק שלה בקשר שבין פיסול לגוף האנושי; בגלריה ברבור גוסטבו סגורסקי הידוע בעיסוקו בצילום, מפתיע בתערוכת ציור המרחיבה את המנעד היצירתי שלו; ובחלל אלטרנטיבי בדרום תל אביב, פסטיבל הפנזינים המחתרתי שהתחיל את דרכו בתוך הכאוס של התחנה המרכזית החדשה האהובה עלינו כל כך, חוגג את שנתו השמינית.
מאחלים לכולנו סופ"ש של אהבות קטנות וגדולות,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

גוף מכונה ונפש – המלצות הסופ"ש 12-14.5.16 (ותחילת השבוע הבא)


אלי גור אריה, "מנועי צמיחה", מוזיאון תל אביב לאמנות

אנחנו ממשיכים בשבועות מעט מנומנמים בגלל כל החגים והמועדים. בכל זאת, השבוע צפויות לנו פתיחות לשתי תערוכות שבאופן מפתיע עוסקות בנושאים דומים – האנושות, הגוף האנושי, חיים ומוות, ומכונות החייאה. בסוף השבוע הקרוב תוכלו ליהנות גם ממפגש נוסף בסדרה "שיחות סלון" במקום לאמנות, ויש לנו גם הנחה מיוחדת למופע של תאטרון מסתורין, וסיורים המתקרבים ובאים. כל הפרטים עכשיו:

להמשיך לקרוא

סיורי ינואר של Talking Art

DSC02930-Reduced
סיור אדריכלות בשוק הפשפשים

גם בחודשים הקרים, אנחנו לא מפסיקים לראות אמנות, וחוזרים עם שני סיורי "שישי קולטורה" פתוחים לקהל.
סיור האדריכלות בשוק הפשפשים שזכה לביקורות נלהבות, חוזר במתכונת חורפית וכולל כניסה לבתים באזור השוק, ויש לנו סיור חדש ומיוחד ברחבי אוניברסיטת תל אביב.
בואו לדבר אמנות אתנו.

*הסיורים מיועדים לקבוצות של עד 25 משתתפים
*כל הסיורים הם של שעה וחצי וכוללים הליכה ברגל
להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר

22.1.16 קצוות פרומים; מרקם שוק הפשפשים וסביבתו
שוק הפשפשים הוא אחד המקומות המעניינים ביותר בעיר – רווי במצבים משתנים, ביופי ובכיעור, אינטנסיבי ומלא בקסם ובמסתורין.
השוק, אשר החל את דרכו במאה ה-19 תחת השלטון העות'מאני עבר מן הסתם שינויים רבים. בעשור האחרון, הפך להיות למתחם שוקק של חנויות, מסעדות ומרכזי תרבות. עליאל קיי, מדריכת הסיור הייתה חלק מהמשרד האחראי לשיפוצו ושיקומו. בסיור נשוטט בשוק, נדבר על העקרונות התכנוניים אשר עמדו מאחורי שיקומו, ננסה להבין מה האופי האמתי של המקום ומה תכנון אדריכלי מאפשר.

להמשיך לקרוא

יום חמישי, יום חגיגי. הנה כמה תערוכות שנפתחות הערב בגלריות בתל אביב


דיווי בראל, גלריה אינדי

ראשית, שתי תערוכות ציור לשתי אמניות ותיקות ומרתקות. כל אחת מהן יוצרת ציור אקספרסיבי וחושני, המשלב תוכן אישי ובדיוני, אגדתי וקומי
"כלה טוניסאית", תערוכת יחיד, חן שיש
גלריה גורדון, בן יהודה 95
אירוע פייסבוק
עבודות חדשות, תערוכת יחיד, טל מצליח
גלריה אלון שגב, רוטשילד 6
אירוע פייסבוק

להמשיך לקרוא

חמישה חשבונות אינסטגרם שכדאי לעקוב אחריהם

האינסטגרם היא רשת חברתית שיש לה חוקים משלה. רק תמונות, מעט מאוד טקסט, כל אחד יכול לראות את התמונות שלך ולהגיב, וקל מאוד לעקוב אחרי חשבונות האינסטגרם של אנשים וגם שיעקבו אחרייך. ההגדרות האלה הופכות את אינסטגרם לכלי זמין מאוד לצריכה של דימויים יפים ולהכרת אמנים חדשים מכל העולם, השפע פשוט עצום. אם כן, בנוסח האינסטגרם אשאיר את העבודה לתמונות. הנה כמה חשבונות ששווה לעקוב אחריהם:

והאינסטגרם שלי ..

 

ארבע תערוכות שממש שווה לראות באזור רוטשילד


שרון יערי, גלריה זומר

וואו! תשמעו, התערוכות שנפתחות בזמן האחרון מעולות – אחת אחת. בתערוכות המוצגות כעת באזור רוטשילד תוכלו למצוא עושר של סגנונות ונושאים, מעיסוק בהיסטוריה, להיבטים אישיים ופסיכולוגיים, לשאלות פנים אמנותיות ובחינה מעניינת של טכניקות ומדיומים. בתוך כך, הציור זוכה למבט מעמיק ומרגש מציור ריאליסטי, לציור שבוחן את עצמו, קורע את עצמו, משחק ומפעים. פשוט תענוג. הנה ארבע תערוכות שאני ממליצה בחום רב ללכת לראות, כולן בגלריות הוותיקות באזור שדרות רוטשילד:

"גחליליות", תערוכת יחיד למאיה גולד
גלריה אלון שגב, רוטשילד 6, תל אביב. מוצגת עד 26.12.15
מאיה גולד חוקרת בציורים שלה נקודות מבט ואופניי צפייה – כמו למשל כשהשתמשה במבט ממעוף הציפור בסדרת הציורים הקודמת שלה, ומנסה לשבור את אופן הצפייה הקונבנציונלי שאנו רגילים בו בדימויים ריאליסטיים (ציור וצילום). אבל מעבר לכך, בציורים של מאיה גולד תמיד יש משהו קצת מטריד ומציצני. פרויד הגדיר את זה כ"אל-ביתי" משהו שנדמה כזר ומנוכר ואז מתגלה כדבר שחבוי בתוכך. כך למשל העזנו לפנטז מיהי הדמות שמסתתרת מתחת למטריה (אותה ראינו מלמעלה כאמור), וכך גם בציורים החדשים שמוצגים בתערוכה. הפעם דרך החלונות המעוטרים והמצוירים בקפידה, אנו מציצים אל תוך בתים. לפעמים דמותנו "משתקפת" בחלון המצויר, ולעתים אלה דמויות בדיוניות השאולות מתקופה אחרת.

"TAKE", תערוכה קבוצתית
גלריה זומר לאמנות עכשווית, רוטשילד 13, תל אביב. מוצגת עד 12.12.15
תערוכות קבוצתיות בגלריות הן תמיד מעט בעייתיות, בעיקר כי כוונתן בדרך כלל היא להציג עבודות של אמני הגלריה, וברוב המקרים ההקשר אינו זוכה למחקר אוצרותי מעמיק והתערוכה נדמית דלה בהקשר זה. גם הפעם המצב דומה, התערוכה עניינה בשכפול ושעתוק בעידן העכשווי (נושא חם מאוד בימינו), ואמנם העבודות המוצגות נוגעות כולן בנושא אבל הצגת עבודה אחת מתוך מערך העבודות של אמן אינה מעידה בהכרח על עיסוק גורף. כך למשל בצילום של יעל ברתנא המוצג בתערוכה, בו היא לבושה במדים של קצין SS, בטקסט (הרצוף שגיאות כתיב, דרך אגב) נכתב כי היא מבלבלת בין זהויות בעודה מנסה לשכפל את עצמה לתוך זהות אחרת, נכון אבל ממש לא מעיד על עניינה האמנותי באופן כללי, הדבר דומה גם לגבי עבודתו של הצלם שרון יערי. בכל אופן, מוצגות בתערוכה עבודות מצוינות ששווה לראות, בין היתר עבודת קיר גדולה של ליהי תורג'מן המופלאה, שכל הזדמנות לראות עבודות שלה, היא ראויה לציון.

להמשיך לקרוא