ארכיון תגיות: תערוכת יחיד

לקרוא תמונה, להרגיש מילה. המלצות הסופ"ש 12-14.23

בהמלצות הקודמות העלנו על נס את חשיבותו של החומר ביצירה האמנותית. תערוכות השבוע מפנות את מבטן דווקא לקשר שבין המילה הכתובה לאובייקט האמנותי. ואולי נכון יותר להגיד שהאמניות והאמנים המציגים מתייחסים למילה עצמה כחומר. לא סתם המילים "טקסט" ו-"טקסטורה" מגיעות מאותו השורש. תערוכות השבוע מזמינות אותנו לגלות איך מרגיש לגעת במילה.

בבית ראובן מיכל נאמן היא אורחת מפתיעה בחגיגות יום ההולדת לחיים נחמן ביאליק; בגלריה זומר עבודות מוקדמות של גיא בן נר מספקות הרחבה חשובה לרטרוספקטיבה שלו במוזיאון תל אביב; במוזיאון הרצליה, תערוכת אול סטארז משמחת שחוקרת את מקורותיו של הדימוי הנע. ובהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה שמפרקת ומרכיבה את הכיסא הפשוט ואת הדימוי שלו.

סוף שבוע נעים ושקט,
שני ורנר וצוות Talking Art

גיא בן נר, מתוך 'Meet me. Tie me. Wet me', תערוכת יחיד בגלריה זומר, תל אביב

'כיסוי וגילוי', תערוכת יחיד של מיכל נאמן. אוצרת: עדנה ארדה

חיים נחמן ביאליק, ראובן רובין ומיכל נאמן – הנה שלושה שמות שלא בהכרח חשבנו שנשמע יחד. השילוב בין הממלכתיות של המשורר הלאומי, הרומנטיקה המקומית של הצייר רובין יחד עם הקונספטואליזם האינטלקטואלית של נאמן הוא לא מובן מאליו בלשון המעטה. ובכל זאת, לכבוד חגיגות 150 שנה להולדתו של ביאליק, החליטו בבית ראובן רובין להציג תערוכה דווקא של נאמן. וכמו שקורה פעמים רבות במקרים כאלה, מה שהיה נשמע מופרך בשמיעה ראשונה פתאום נראה הגיוני ביותר וממש מתבקש. הרי כשמזיזים רגע הצידה את פזמוני הילדים (המעולים) של ביאליק, נזכרים שמדובר באחד מהמחדשים הגדולים של הפואטיקה העברית. המאמר שלו "גילוי וכיסוי בלשון", ששם התערוכה הוא פראפרזה עליו, הוא אחד הטקסטים המכוננים בחקר הספרות העברית. מיכל נאמן היא כמובן אחת האמניות שעושות את השילוב המבריק ביותר בין טקסט ודימוי באמנות הישראלית של העשורים האחרונים והחיבור המרתק הזה מאפשר להביט על עבודתה, כמו גם על הפואטיקה של ביאליק, באור חדש.

התערוכה מוצגת החל מיום רביעי 11.1, בית ראובן, רחוב ביאליק 14, תל אביב
פרטים נוספים באתר בית ראובן

`Meet me. Tie me. Wet me, תערוכת יחיד של גיא בן נר. אוצרת: ענת שביט-פנחסי

גלריות ומוזיאונים הם מוסדות אמנות שונים למדי, אך תלויים זה בזה. לכל אחד מסוגי המוסדות האלה יש את היתרונות והחסרונות שלו – מוזיאונים נהנים בדרך כלל מחללי תצוגה נרחבים, רוחב יריעה מחקרי ותקציבים נדיבים ואילו גלריות יכולות לפעול בחופשיות גדולה יותר ולהוציא פרוייקטים לפועל בזריזות יחסית. עם זאת, מערכת יחסים פעילה ודו צדדית בין עולם הגלריות הדינאמי למוזיאונים המבוססים היא סימן מובהק לעולם אמנות בריא וחי. יחסי גומלין כאלה מתרחשים כעת בין מוזיאון תל אביב לגלריה זומר בהצגת עבודותיו של האמן גיא בן נר. בימים אלו מוצגת במוזיאון תל אביב תערוכת רטרוספקטיבה נרחבת מאוד ומרשימה של אמן הוידאו החשוב הזה. על פני כמה וכמה מחללי המוזיאון מוצגות רוב עבודותיו המכוננות – החלל הנרחב נבנה במיוחד להן ונועד להציג את האמן במלוא הדרו. במקביל, נפתחת השבוע בגלריה זומר תערוכה צנועה הרבה יותר במימדיה, אך מרגשת וחשובה לא פחות, של עבודות קולאז' טקסטואליות מוקדמות של בן נר שמכילות בתוכן את הגרעין שמאוחר יותר יבשיל ויצמח למה שאפשר לראות במוזיאון. כדאי לבקר בשתי התערוכות ולקבל תמונה מלאה של האמן המרתק הזה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 12.1, 20:00, גלריה זומר, הרצל 16, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'על קולו של חוד', תערוכה קבוצתית. אוצר: בן הגרי. עוזרת לאוצר: עפרה לפיד

רגע, לפני שתקראו את ההמלצה, הציצו רגע למטה ברשימת המשתתפים בתערוכה… אתם מבינים באיזו רשימת כוכבים מדובר? ג'ספר ג'ונס, קארה ווקר, קיקי סמית, וויליאם קנטרידג' אם למנות רק חלק – לא רשימת השמות שאנחנו רגילים לראות במקומותינו בתערוכה קבוצתית, בוודאי מחוץ למוזיאונים הגדולים. בהחלט הישג מרשים למוזיאון הרצליה ולאוצר-אמן בן הגרי שיזם את התערוכה. התערוכה היא פרי מחקרו של הגרי בעקבות מקורותיו של הדימוי הנע – קולנוע, אנימציה וקרובי המשפחה המוקדמים שלהם. נדמה שהאוצר והאמנים והאמניות שמשתתפים בתערוכה מבקשים להביט שוב בתצוגה של דימוי נע כפלא טכנולוגי מפעים ומעורר השראה, אחרי שנים שכבר למדנו לקבל אותו כמובן מאליו. שיתוף הפעולה המשמח בין מוזיאון הרצליה לאוניברסיטת קולומביה הנחשבת בניו יורק אפשרה את השתתפותם של כמה מהאמנים והאמניות המרכזיים ביותר בעשורים האחרונים שהתייחסו לנושא וכך קיבלנו תערוכה שנותנת זווית מבט רחבה ועמוקה בצורה יוצאת דופן. תענוג.
בהשתתפות: דייוויד אולטמייד, ג'יימס סטיוארט בלקטון, ג'ואן ג'ונאס, ג'ספר ג'ונס, אליוט גרין, טרנטון דויל הנקוק, בן הגרי, תומס וו-דניאל, קארה ווקר, טרי וינטרס, ג'ורג' לוז ויינברג, שרה זי, רירקריט טיראוואניט, לן ליי, עפרה לפיד, ד"ר לקרה, לותר מגנדורפר, ג'ונאס מקאס, שאזיה סיקאנדר, קיקי סמית, אקי ססמוטו, בקמינסטר פולר, ויליאם קנטרידג', ג'ון קסלר, לוטה רייניגר, דשה שישקין

באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של אביבה אורי, איוון שוובל ורותם עמיצור
אירוע פתיחה: שבת, 14.1, 20:00, מוזיאון הרצליה, רחוב הבנים 4, הרצליה.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז Je suis la chaise

הכסא הצנוע הוא נקודת הפתיחה לתערוכה המסקרנת הזו – לכאורה אובייקט שימושי שצריך להיות יציב מספיק כדי להחזיק את משקל גופנו בנוחות, אבל אמנות טובה יכולה לקחת את הכיסא הזה ולהעלות אותו לדרגת רעיון ומשם לחשוב על החיים ומקומו של האדם בעולם. והכל בגלל כיסא קטן. גם רשימת האמנים בתערוכה הזו מבטיחה טובות ויש בה ענקים קלאסיים כמו הגאון פרנסיסקו גויה ורנה מגריט וגם כוכבים בינלאומיים עכשוויים כמו תומס הירשהורן ומונה חאתום ועוד. קומו מהכיסא ולכו לראות.

התערוכה מוצגת עד 4.2.23
בכתובת: Galerie Chantal Crousel, 10 Rue Charlot, 75003 Paris
שעות פעילות: שלישי עד שישי 10:00-18:00, שבת 11:00-19:00
פרטים נוספים באתר התערוכה.

מגיעים לפריז ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות או אמנות רחוב?
הכנסו לקישור ובחרו סיור

לוטה רייניגר, מתוך "על קולו של חוד", תערוכה קבוצתית במוזיאון הרצליה

הפרעות סדר. המלצות הסופ"ש 5-7.1.23

ההמלצות הראשונות של שנת 2023, איזה מעמד מחייב! ובעצם מה השתנה? אנחנו כמו תמיד מחפשים את האמנות הטובה ביותר, כלומר זו שתיגע בנו ובתקווה גם בכם. התחלה חדשה טומנת בחובה גם הזדמנות לשינוי של סדרים מוכרים, בין אם אלה סדרים אישיים שהכתיבו את אופן היצירה שלך, או גדולים יותר המכתיבים מישנה ממסדית. התערוכות המומלצות שלנו לשבוע זה, בוחנות את הסדר הקיים ומבלגנות אותו.

במוזיאון ישראל בירושלים מסתנן זוהר גוטסמן לקודש הקודשים של אגף הארכיאולוגיה; בבית בנימיני לוקחת אווה אבידר פניה לכיוון פיסול מופשט, אך נשארת במחוזות הכאב והיופי; בסדנאות האמנים עבודות שכמו נלקחו מתרבות לא נודעת; ובהמלצת הלוקאלז שלנו אמן האדמה האגדי ריצ'ארד לונג בתערוכה בלונדון.

שיפה ושונה תהא השנה (האזרחית) אשר מתחילה לה השבוע,
שני ורנר וצוות Talking Art

אווה אבידר, מתוך 'על החיים ועל המוות', תערוכת יחיד בבית בנימיני, תל אביב. צילום: מיטל קובו

'שכבה מופרעת' תערוכת יחיד של זוהר גוטסמן.  אוצרות: סאלי הפטל נוה וטלי שרביט

אגף הארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל הוא מעין מבצר שמור של ידע, בו מוצגים ממצאים יקרי ערך שנמצאו באזורנו וחושפים פן חשוב בהיסטוריה המקומית ובכלל. כמו כל מוסד מקטלג ודידקטי שכזה – ניתן לבקר בו, אך לא להתערב בנעשה בו. עד שהגיע זוהר גוטסמן. גוטסמן מוכר לחובבי האמנות המקומית כמי שמחזיק בשתי תכונות שהרבה פעמים לא מגיעות יחד – וירטואוזיות טכנית מפעימה וחוש הומור מושחז. גוטסמן אמנם התרחק מהדיקטים של דלות החומר הישראלי עד העיר קררה שבאיטליה שם השתלם בסיתות שיש ברמות הגבוהות ביותר – אבל בכל זאת שמר על חוש הומור צברי – פסל כמו יווני שחציו שיש וחציו מסטיקים לעוסים, פסלים מגולפים בגבינת פרמזן ומזרקה המורכבת מכלבלבים. גוטסמן הוכנס לקודש הקודשים של אגף הארכיאולוגיה ושבעה פסלים שלו ישולבו בתצוגת הקבע במעין הסתננות אמנותית שנועדה לפרוע את הסדר הקיים אך גם להשלים אותו בצורה שרק אמנות עכשווית יכולה לעשות.

התערוכה מוצגת עד 15.12.23, אגף הארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11 הקריה, ירושלים

פרטים נוספים באתר התערוכה

'על החיים ועל המוות', תערוכת יחיד של אווה אבידר. אוצרת: דליה מנור

אמנית הקרמיקה הותיקה אווה אבידר ידועה בפסלים הריאליסטיים עוכרי השלווה שלה – דמויות היפר ריאליסטיות ספק ישנות ספק מתות, בחימר שנראה כמו אבן עתיקה. בתערוכה שנפתחת השבוע בבית בנימיני נוטשת אבידר את הצורות וגם את חלק מהתהליכים המוכרים וניגשת ליצירה מזווית אחרת, מופשטת יותר, אך עדיין כזו שמעוגנת בטבע. אבידר מלקטת פרחי שדה ועשבים ומטביעה אותם בחומר הקרמי בשילוב עם אפוקסי ואפילו זהב. באמצעות הידע הטכני הרב שצברה במהלך השנים ונסיונה בעבודה עם התנור הקרמי, היא יוצרת פיצוצים מבוקרים ועיוותים נשלטים ומתוך ההרס יוצאות צורות חדשות ואובייקטים שהם גם מופשטים וגם מוכרים. כך, למרות היציאה מעולמות הריאליזם, ממשיכה אבידר לעסוק בחיים ובמוות, תנועה וקיפאון. תערוכה נוגעת ללב שמכילה יופי וכאב.

באותו ערב תפתח בגלריה גם התערוכה 'ספל' שאוצרות רעות רבוח ושלי שביט
אירוע פתיחה: יום חמישי, 5.1, 19:00, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
אירוע פייסבוק

'מתחת לאופק', תערוכת יחיד של יקירה אמנט. אוצר: איתן בוגנים

יקירה אמנט אך זה סיימה את התואר השני בבצלאל וכבר מציגה תערוכת יחיד ראשונה בסדנאות האמנים בתל אביב. מרשים, אך למען האמת לא כל כך מפתיע אחרי שראינו את תערוכת הסיום שלה שם – כבר אז אפשר היה לראות חזון אמנותי מובהק אך לא מפורש מדי לצד יכולות טכניות מרשימות וגיוון מדיומלי עשיר. הדימויים של אמנט נשענים על חלומות והזיות והשילוב החומרי בין פסלי חימר חידתיים לבין רישומי פחם גדולי מימדים נוסכת על העבודות אווירה של אובייקטים טקסיים או חפצי פולחן. באותו זמן שהיצירות של אמנט נראות כמו תוצריה של תרבות לא מוכרת, הצורות הזורמות והעגולות מזכירות לנו תהליכים שקורים בטבע לאורך זמן. התוצאה היא תערוכה שנמצאת על התפר שבין טבע ותרבות ומתקיימת היכן שהוא מחוץ לזמן. אנחנו תמיד מתרגשים לחוות את הרגעים הראשונים בקריירה של אמנים ואמניות וכאן נראה שיש בהחלט למה לצפות.

אירוע פתיחה: שבת, 7.1, 20:00, סדנאות האמנים, רחוב התבור 32, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Drinking the rivers of Dartmoor', תערוכת יחיד של Richard Long

ריצ'ארד לונג הוא מהאמנים החשובים ביותר בזרם "אמנות האדמה" שפרץ בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. אך בעוד שחבריו לזרם יצרו ויוצרים עבודות אדירות מימדים בהן הם משנים את הנוף ויוצרים מונומנטים שאפשר לראות מהחלל, לונג נוקט בגישה צנועה יותר. לונג יוצא אל השטח ומביא איתו חזרה את סיפור מסעותיו בדמות רשימות לאקוניות לכאורה או בצילום של נתיב כבוש בדריכות רגליים, או מעגל אבנים. התוצאה מצליחה לרגש למרות ואולי בגלל המינוריות שלה.

התערוכה מוצגת עד 4.2, בגלריה Lisson
בכתובת: Lisson Gallery, 27 Bell Street, London
שעות פתיחה: שלישי-שבת: 11:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים ללונדון ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות או אמנות רחוב?
הכנסו לקישור ובחרו סיור 

יקירה אמנט, מתוך 'מתחת לאופק', תערוכת יחיד בסדנאות האמנים, תל אביב. (פרט)

שני ורנר מדריכה בביאנלה בונציה 2022

2022 – היית גדולה מהחיים

סיכום השנה של שני ורנר
אני מסיימת את שנת 2022 בסערה קלה, בה חשש, תקווה והתרגשות מהולים אלה באלה. השנה הזו הביאה עמה הרבה מאוד אירועים גדולים, יותר ממה שהיה בשנים עברו. זו היתה שנה גדולה מהחיים – בפן האישי, העסקי, בעולם האמנות הישראלי, בתרבות המקומית ועוד.

2022 התאפיינה בתערוכות ענק, שוברות קופות. בזירה שלנו אנו יכולים לציין כמובן את קוסאמה במוזיאון תל אביב – תערוכה שפתחה לנו את השנה, ובה סיירנו עם מאות אורחים ולצידה את תערוכת היחיד של סיגלית לנדאו, איתה אנו סוגרים את השנה באופן דומה.
גם הביאנלה בונציה היתה אירוע משמעותי עבורי כיוון שזו הפעם הראשונה שיצאנו להדריך בה. הביאנלה שברה השנה את כל השיאים עם יותר מ800,000 מבקרים. אנחנו "תרמנו" 140 אורחים ב7 סיורים שהוצאנו לתערוכת הענק החשובה הזו.

השנה "מדברים אמנות" עברה גם מהפך מבפנים. האירוע המשמעותי ביותר היה ההשקה של סיורי אירופה שלנו ושל מותג Talking Art LOCALS. ערכתי עשרות ראיונות עם ישראלים שחיים בחו"ל עד הדיוק והמציאה של המדריכים הטובים ביותר עבורכם שימשיכו לקיים את הרוח של הסיורים שלנו גם במרחק. שמונה מדריכות ומדריכים חדשים הצטרפו לצוות שלנו, לצד מנהלת אדמיניסטרציה חדשה ואחראית הכשרות ובניית תכנים שנמצאת בלונדון – והשמחה רבה.

קרו גם כמה אירועים מדאיגים בעולם האמנות כאן. תערוכות שהוצגו בגופים ציבוריים וצונזרו בגלל שהכילו תכנים שסומנו כפוגעניים – עבודתו של דויד ריב והסערה סביבה במוזיאון רמת גן, הצגת תוכן "פוליטי מדי" במכללת ספיר ורק לאחרונה הורדה תערוכה בגלריה ביתא בירושלים בגלל שהציורים הציגו עירום נשי. נגיעת יד של שלטון בתחומי הרוח היא דבר מסוכן מאוד ועלינו להתייחס אליה בכובד ראש.

במרץ הקרוב אציין 10 שנים להקמה של Talking Art. בשנים האלה ראיתי את עולם האמנות הישראלי משתנה בצורה חסרת תקדים. ככל שתהליכי הגלובליזציה מעמיקים כך גם השדה המקומי, יוצא מהדלות שזוהתה בו כבר בשנות ה-1980 ומגיע על מחוזות חדשים, בינלאומיים, סקסיים – שתואמים סוף סוף את הלך הרוח העולמי. במקביל, התפתחה גם "תיירות אמנות". אם בתחילת הדרך, נחשבתי לעוף מוזר – חלק מקהילה קטנה של מסיירי אמנות, היום סיורי תרבות למיניהם הפכו לנחלת הכלל, ואמנות עכשווית אינה נתפסת כאליטיסטית ולא נגישה, אלא כחוויה המיועדת לקהל רב תחומי ורב דורי.
בכך, אני יכולה לומר שהחלום שחלמתי לפני עשור מתחיל להתגשם. שנת 2023 הולכת להיות כולה בסימן של חגיגות העשור!

ובנימה אופטימית זו גם אסיים. אני מודה לצוות המופלא שלי שבלעדיו 2022 לא היתה נראית כפי שהיא – צוות חכם, טוב, לויאלי ותומך שמניע יחד איתי את המיזם הזה קדימה כל הזמן.

השנה הזו גם לא היתה טובה כל כך לולא אתם – שוחרי האמנות, שממשיכים לבוא סקרנים ופתוחים, שנהנים מאמנות באמת ובוחרים בנו להביא אתכם אליה בדרך שלנו.
אני מאחלת לכולנו שנה אזרחית חדשה, טובה ומעשירה, רגועה, בריאה וכרגיל – מלאה באמנות משובחת. שלכם, שני ורנר

אני מאחלת לכולנו שנה אזרחית חדשה, טובה ומעשירה, רגועה, בריאה וכרגיל – מלאה באמנות משובחת.

שלכם,

שני ורנר

אלעד רוזן בית בנימיני

אלעד רוזן, מתוך התערוכה השלישי הנמנע בבית בנימיני. צילום שי בן אפרים

אלעד רוזן
השנה האמנותית שלי התחילה בצורה מרגשת במיוחד עם תערוכת יחיד שלראשונה הוקדשה כולה למדיום הקרמיקה בו אני עוסק לצד הציור בשנים האחרונות. האפשרות להציג את התערוכה במרכז הקרמיקה המוצלח 'בית בנימיני', שבו למדתי הרבה ממה שאני יודע על המדיום המרתק הזה, היתה מבחינתי סגירת מעגל אך גם פתיחה של מעגל וכיוון חדש. בשנה הזו ביליתי גם קיץ ארוך בברלין שבמהלכו אמנם לא יצרתי, אבל איפשרתי לעצמי לספוג את האמנות במוזיאונים ובגלריות. המנוחה הזו הוכיחה את עצמה ועם החזרה לסטודיו בארץ חזרתי גם לעשיה אינטנסיבית ואני מתחיל את 2023 עם להט יצירתי מחודש וכמה פרויקטים מרגשים בקנה.

מיכל סופיה טוביאס
2022 הייתה עבורי שנה מאד מרגשת. הרבה תהליכים שהתבשלו בסטודיו במשך זמן ארוך ראו אור במסגרת שלוש תערוכות מאוד יקרות לליבי (אחת מהן עדיין מוצגת במסגרת הביאנלה לרישום בירושלים). השילוב של שלושת המהלכים האלה יחד, איפשר לי לעשות שלום עם אירועים מורכבים מן העבר הקרוב והעבר הרחוק, ואני פותחת את שנת 2023 עם לב שמח.

עברי באומגרטן
זכיתי השנה לשהות כמעט שלושה חודשים עם בן זוגי בצרפת ובאיטליה. חוץ מאוכל מושלם, נופים מפעימים ואווירה משכרת זכיתי ללוות קבוצות של Talking Art בביאנלה המרהיבה של ונציה ולערוך תחקיר לקראת תערוכה היסטורית על חברת Olivetti האיטלקית (בקרוב בגלריית הויטרינה בHIT – חולון)!
אמן על כולנו בכל שנה….

יונתן אולמן
האירוע המשמעותי ביותר שקרה לי השנה הוא ש"קיבלתי" תערוכת יחיד "כמתנה" ליום ההולדת הארבעים שלי.
התערוכה 'אני רוצה את אמא' הוצגה בחלל המעבדה במהלך חודשי אוקטובר-נובמבר של השנה החולפת. לרגע היה נדמה שהתערוכה תיפתח ב-4 בנובמבר, שהוא גם היומולדת 40 האמיתי שלי.
התערוכה עסקה בלידה והיווצרות, ביצירה, באבהות וכמובן באמא (כי, איך אפשר שלא?). היא הייתה עבורי ציון דרך משמעותי בחיים וביצירה

עמית רובין
השנה האחרונה הייתה השנה הראשונה שלי ב- Talking Art וגיליתי אפילו יותר כמה אני נהנית לפגוש אנשים ולדבר על אמנות בצורה ישירה. יחד עם המשך לימודי התואר שני באוצרות בבצלאל, צללתי לעומקו של עולם האמנות העכשווית בארץ וגיליתי בו עושר גדול. עבדתי על הקמת פרויקט בית מדרש לאמנים שעומד לצאת לאור בקרוב ולאחרונה התחלתי לעבוד כעוזרת אוצר בחלל הפרויקטים 'פרטר'. השנה הזו הייתה מיוחדת מבחינה אמנותית גם בגלל שהספקתי לבקר במהלכה בביאנלה בונציה וגם בדוקומנטה בקאסל בהפרש זמן קצר, שניים מהאירועים החשובים ביותר בלוח השנה האמנותי הבינלאומי. אני מסיימת את השנה עם הרבה מאוד התרגשות וציפייה להמשך.

יונתן אולמן במעבדה

יונתן אולמן, מתוך התערוכה אני רוצה את אמא במעבדה. צילום טל ניסים

דע מאין באת. המלצות הסופ"ש 29-31.12

חלק ממסע ההתבגרות כולל בדרך כלל פרידה מהמקום ממנו הגענו, פרידה שמאפשרת להגדיר את עצמנו מחדש בצורה עצמאית. באופן אירוני, פעמים רבות סימניה של התבגרות אמיתית מגיעה מאוחר יותר, דווקא בשיבה למקורות מתוך המקום החדש ומבט מפויס ומפוכח על הבית שעזבנו. אמני ואמניות תערוכות השבוע מבקשים במידה מסויימת לחזור הביתה ולהאיר אותו באור האמנות.

גם אנחנו, רגע לפני הצלילה אל השנה האזרחית החדשה, מביטים אחורה אל השנה שהיתה ומכירים תודה על כל הטוב שחווינו בה. כמו תמיד, הרבה מהטוב הזה הוא בזכותכם והאפשרות לדבר אמנות איתכם בגלריות, במוזאונים, ברחוב ובכל מקום.
מאחלים שתסתיים השנה בטוב ותתחיל חדשה בטוב עוד יותר,
שנה טובה מכולנו.
שני ורנר וצוות Talking Art

ורה ולדמירסקי, מתוך 'קיר חול', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב

'קיר חול', תערוכת יחיד של ורה ולדימירסקי, זוכת פרס פרסר לצילום ישראלי. אוצרת: רז סמירה

צילום הוא המדיום הקלאסי לשימור של זיכרון. החל מאלבומי התמונות הישנים של סבתא, דרך צילומי עיתונות מרגעים היסטוריים מכריעים, ועד תמונות של הקרואסון ההוא שאכלנו בביקור האחרון בפריז. היכולת של הצילום להקפיא רגע בזמן בצורה אובייקטיבית לכאורה הפכה אותו לסוג של הרחבה של הזיכרון האישי והקולקטיבי. תנועה של צלמים עכשוויים מבקשת לבחון את התכונה הזו ובאותו זמן לערער על האובייקטיביות המדומה שלו. ורה ולדימירסקי ביקרה ביותר מ-25 הדירות בהן התגוררה בעבר וצילמה אותן, אך במקום להסתפק במזכרות מטיול שורשים, היא מדפיסה את הצילומים ומציבה אותם במבנים תלת ממדיים המדמים את מבנה הדירה ואז מצלמת את המבנה המלאכותי – הדימוי המוצג לצופה הוא קולאז' סובייקטיבי ואינטימי שנראה כמו, אבל הוא לא בדיוק – זיכרון היסטורי.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 28.12, 19:00, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מעגל תנועה', תערוכה זוגית של דוד (דוכי) כהן ועוזיאל רנחל. אוצר: ידידיה גזבר

יש שני דברים שאפשר לעשות עם דימויים של פולקלור מהתרבות ממנה באת – אפשר להתכחש אליהם ולהשליך אותם מעליך בתקווה להיטמע בתרבות המרכזית, או שאפשר לקחת עליהם בעלות ולספר את הסיפור שלך בעצמך. האמנים דוד (דוכי) כהן ועוזיאל רנחל בוחרים באפשרות השניה. השניים לוקחים אלמנטים מתוך התרבות הדתית-לאומית ממנה הם מגיעים – הכיפה הסרוגה, הריקוד המשותף, סנדלי השורש – והופכים אותם, כל אחד במדיום שלו, לאובייקטים אמנותיים. עוזיאל רנחל לוקח רגעים של התכנסות טקסית, כמו חתונות או תפילות והופך אותם להדפסים וציורים בעלי אווירה חלומית וערטילאית ואילו מהצד השני לוקח דוד (דוכי) כהן אובייקטים כמו נעלי בלנדסטון או סנדלי שורש המזוהים עם המגזר ויוצק אותם לתוך גושי בטון. האובייקטים האלה משתעשעים על חשבון הסטריאוטיפ המקובל של הדתי בסנדלים אך באותו זמן הופכים אותו לנוכחות מקורקעת שבלתי אפשרי להתעלם ממנה. צוהר אמנותי לעולם שלא תמיד נחשפים אליו בגלריות העכשוויות.
אירוע פתיחה: יום חמישי 29.12, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ , תל אביב
אירוע פייסבוק

'לצייר הווה ניצחי', תערוכת יחיד של  אורית אקטע. אוצר: יונתן הירשפלד

אורית אקטע היא יוצאת דופן בנוף הציור הריאליסטי המקומי – רבים מהציירים בתחום זה נוטים להציג סצינות יום יומיות מצויירות היטב אך לעתים קרובות נקיות מהיסטוריה וזהות – יותר מזה, נראה שחלק מהאידאולוגיה של הציור הריאליסטי כרוכה בהרחקה של היוצר מהיצירה במטרה "לתת לציור לדבר". הרגש והסיפור בציורים אלו מועברים פעמים רבות באמצעות דקויות הציור והטכניקה. אקטע בהחלט עושה שימוש וירטואוזי בכל היכולות הטכניות הללו, אך נראה שהיא מתמרדת כנגד הדרישה להסתתר מאחורי הציור. מעבר להיותם וירטואוזיים בצורה מפעימה, ציוריה של אקטע עמוסים בסימבוליזם ובאלמנטים מתוך ההיסטוריה האישית והתרבותית שלה. כלות תימניות בלבוש מסורתי מלא, לבנים נשיים על חבל כביסה\תליה כמו אומרים לנו – "נגמרו ימי ההסתרה, אני כאן – הביטו בי!"

אירוע פתיחה: יום שישי, 30.12, 12:00, גלריה זימאק, רחוב ה' באייר 68, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

'Out, Out, Brief Candle', תערוכת יחיד של Adel Abdessemed

זו אחת התחנות הקבועות בסיור הגלריות שלנו במארה בפריז ואפשר להבין למה – לא בכל יום רואים בגלריה דמות אנושית גדולה מהחיים שלהבת אש בוקעת ממנה. העבודות בתערוכה הזו מצליחות להיות בו זמנית גם מטרידות וגם משעשעות במידת מה. המראה שהן שמות מול מצב העולם כעת היא בהחלט מעוררת מחשבה. מומלץ.

התערוכה מוצגת עד 21.1, בגלריה Continua
כתובת: Galleria Continua, 87 rue du Temple, 75003 Paris

פרטים נוספים באתר התערוכה.

מגיעים לפריז ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות או אמנות רחוב?
הכנסו לקישור ובחרו סיור 

דוד (דוכי) כהן, מתוך 'מעגל תנועה', תערוכה זוגית עוזיאל רנחל בגלריה בנימין, תל אביב

חיפוש חומרי. המלצות הסופ"ש 22-24.12

אמנות טובה היא טמונה ביכולת להעביר רעיון באמצעים ויזואליים – חומריים. כשהדבר אינו צולח אנו נשארים עם דימוי לא מפתה, או רעיון לא מובן. במלים אחרות, יש משהו במסע שעובר דרך החומר שנותן לאמנות טובה את כוחה. האמניות המציגות בתערוכות השבוע יצאו כולן לחיפוש שמתחיל ונגמר בטיפול בחומר וכך הגיעו לעולם שלם ולא צפוי.

בגלריה רו ארט יוצרת אסתר שניידר מקדש לציור; נטעלי שלוסר מציגה בגלריה דביר אובייקטים חידתיים בעלי מקור מפתיע; במעבדה טווה אופירה שפיץ היסטוריה אישית וחברתית בחוט אדום. ובהמלצת הלוקאלז שלנו ציור שקופץ בין זמנים והקשרים בלונדון.

שני ורנר וצוות Talking Art

NASIM HANTEHZADEH

'Ray of Light', תערוכת יחיד של Nasim Hantehzadeh

'נושאת כלים', תערוכת יחיד של אסתר שניידר. אוצרת: מאיה במברגר

הציירת המוצלחת אסתר שניידר משלבת בעבודתה אלמנטים של מיסטיקה יהודית יחד עם ציור הנשען על ההיסטוריה של האמנות. במבט בציורים של שניידר לא ברור בדיוק האם הם התחילו מביטוי אישי אינטואיטיבי והגיעו למחוזות ארכיטיפיים ומיתולוגיים ואולי בדיוק להפך – הדימויים יצאו מתוך מיתולוגיה, פולקלור והיסטוריה ודרך ידה של האמנית התערבבו בשפתה האישית והמיוחדת. הציורים של שניידר הם גם אף פעם לא "רק ציור", היא משלבת בהם אלמנטים רקומים ושזורים כדי ליצור אובייקטים חידתיים. דוגמה טובה לכך ממוקמת במרכז התערוכה: במה או מזבח ממנה ניתן לצפות בציורים ולהכנס לתוך הטקס הדתי-אמנותי שהאמנית מבקשת להעביר אותנו. התערוכה כולה עוסקת בדמותה של אישה שספק מביטה במעשה הבריאה בפליאה מבחוץ וספק מתערבבת בתוכו נראה גם שזוהי העמדה שמתוכה יוצאת יצירתה של שניידר בכללותה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 20:00, גלריה רו-ארט, רחוב המרץ 3, תל אביב
אירוע פייסבוק

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 20:00, גלריה רו-ארט, רחוב המרץ 3, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'יקיצת הממלכה', תערוכת יחיד של נטעלי שלוסר

יש יצירות אמנות שהדרך אליהן ישירה וקצרה – דימוי מושך את העין, מכחול עם צבע, קנווס מתוח וציור היוצא מתוך פרשנותו של האמן. אלה עבודות בהן ניתן לראות נתיב ברור בין השראה ליצירה – זה לא המקרה בעבודות המוצגות בתערוכתה של נטעלי שלוסר בגלריה דביר. המבקר בתערוכה יפגוש אובייקטים מיסתוריים עשויים ברונזה המזכירים צלמיות אלים או מסכות עתיקות. אך למעשה מדובר במשהו אחר ועכשווי הרבה יותר. במהלך ביקוריה במדבר, צילמה האמנית סלעים ואבנים ועשתה מניפולציות דיגיטליות שונות על הדימויים כמו הכפלה ויצירת תמונת מראה. את הדימויים החדשים שנוצרו תרגמה לקבצים דיגיטליים אותם הדפיסה במדפסת תלת מימד והם בתורם נוצקו בברונזה. כך, בדרך הארוכה נוצרו אובייקטים שנראים כמו אלי מדבר עתיקים ואולי זו ההוכחה שדווקא הנתיב המפותל מוביל לאיזו אמת שהיתה מתפספסת בכל דרך אחרת.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 18:00, גלריה דביר, רחוב שוקן 27, קומה 3 (קוד בכניסה 02772), תל אביב

'מפסלת עיני חיה', תערוכת יחיד של אופירה שפיץ. אוצר: שרון תובל

דרום תל אביב הוא מרחב מגוון מאוד, במרחק קצר זה מזה ניתן למצוא מתפרה וגלריה לאמנות וגם מוסכים, מסעדות ומשרדים. המיצב שבונה אופירה שפיץ בחללים של המעבדה ובית האופנה קדם ששון ברחוב הרצל מבקש לחבר בין המרחבים השונים האלה ובין החוץ והרחוב לפנים. שפיץ עושה שימוש בחוטים אדומים שנמתחים בין חלל המעבדה לחלל האופנה וממלאים גם אותם וכך יוצרים שיבוש וערעור של צורתו של המרחב העירוני וכל אחד משני המרחבים האלה ביחד ולחוד. השימוש בחוט מתייחס להיסטוריה המשפחתית של האמנית שסבתה היתה תופרת של אופנה עילית – וגם להיסטוריה של התעשייה הזו כולה שעברה מעשייה ידנית לתפירה תעשייתית ואז חזרה לעבודת היד האמנותית על ידי יוצרים שביקשו להשיב את הנגיעה האישית. כך טווה שפיץ סיפור שהוא חברתי ופוליטי ובאותה עת אישי ואינטימי.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 19:30, בשני חללים: המעבדה, הרצל 119 ובית קדם ששון, הרצל 144, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Ray of Light', תערוכת יחיד של Nasim Hantehzadeh

האמן האיראני-אמריקאי נאסים האנטחזאדה עובד במגוון של מדיומים וחומרים ויוצר עבודות תוססות ומרתקות המרמזות על מגוון הקשרים, כולל ציורי מערות, אמנות ילידית ממקסיקו ושטיחים פרסיים עתיקים. העבודה של האנטחזאדה חושפת לעתים קרובות עניין מיוחד באמנות ובחפצי אמנות של תרבויות קדם איסלאמיות ואחרות, בהן היתה קיימת גישה פלואידית ומכילה יותר למגדר ומיניות.

ומעבר להכל העבודות של האנטחזאדה יפות ומלאות רגש ונראות כמו יצירות שמעבר לזמן ולמקום הנוכחיים.

התערוכה מוצגת עד 7.1.23 בגלריה Pippy Houldsworth

בכתובת Pippy Houldsworth Gallery, 6 Heddon Street, London

שעות פתיחה: שלישי-שישי: 10:00-18:00.

שבת: 11:00-18:00.

ראשון ושני: סגור.

פרטים נוספים באתר התערוכה

אופירה שפיץ, מתוך, 'מפסלת עיני חיה', תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב. צילום יובל חי

ארץ, ארץ, ארץ. המלצות הסופ"ש 15-17.12

כולנו מתנהלים ביום יום שלנו על האדמה, לא תמיד חושבים על מה שנמצא מתחת לרגלינו בזמן שאנחנו אצים רצים בעמל יומנו. כמו בכל דבר שלוקחים כמובן מאליו, שווה לפעמים לקחת רגע לגרד מעט מתחת לפני השטח כדי לנסות לגלות אמיתות שאינן חשופות בשגרה. תערוכות השבוע מעמיקות אל תוך האדמה ויוצרות זוויות מבט חדשות על השגרתי כביכול.

בגלריה 4 מציגה האמנית הצעירה שני אביבי תערוכה העוסקת בנושא תמים למראה אך למעשה נפיץ וטעון; במוזיאון פתח תקוה נפתחות לא פחות משמונה תערוכות יחיד העוסקות בהיבטים שונים של הזמן והמקום הנוכחי; בגלריה בגליל ניגשות פאולה עליון ונטלי קוסקי אל הדימוי המקומי כל כך של הצבר דווקא במבט מן החוץ. וגם אנחנו מציעים מבט שהוא גם מבפנים וגם מבחוץ על סצינות האמנות של ערי האמנות הגדולות באירופה עם סיורי הלוקאלז שלנו בחג המולד והשנה האזרחית החדשה.

שיהיה סוף שבוע נעים ומקורקע
שני ורנר וצוות Talking Art

שני אביבי, מתוך תערוכה בגלריה 4, תל אביב

'עצים מתחזים ליער: חלק א', תערוכת יחיד של שני אביבי. אוצרת: אורית מור

החורשות והיערות הישראליים הם מקור גאווה ויעד פופולארי לטיולי משפחות. כולנו בילינו על שולחנות הפיקניק בחניונים והשתתפנו באירועי נטיעות בט"ו בשבט. אך האם מתחת לכל הירוק הזה מסתתרת מציאות מורכבת? בתערוכת היחיד הראשונה שלה ניגשת האמנית הצעירה שני אביבי לטפל בנושא נפיץ במיוחד – השימוש שעשתה המדינה הצעירה בנטיעות וייעור כדי להסתיר את שרידיה של מלחמת העצמאות ואת הכפרים שננטשו. אביבי יצאה למסע מחקרי בין ארכיונים ויערות וחשפה אמיתות שגם אם אינן תמיד נוחות, הן מאירות עוד נדבך מחיינו במקום הזה. את שני אנחנו מכירים עוד מימיה כסטודנטית בביקורי סטודיו שערכנו אצלה וכבר אז התרשמנו מאמנית שכבר יש לה חזון אמנותי ונכונות להגשים אותו. בשיחותנו איתה זיהינו פוטנציאל רב שסיקרן אותנו, התערוכה הנוכחית שהיא תערוכת פרס לבוגרת מצטיינת – מעידה שאנחנו לא היחידים שזיהינו את אותו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.12, 19:00, גלריה 4, רחוב פלורנטין 6, תל אביב. אירוע פייסבוק

'אזורי מחיה' מחזור תערוכות חדש במוזיאון פתח תקווה. אוצרוּת: ד"ר אירנה גורדון,  דניאל צדקה-כהן ואייג'יי וויסבארד

מחזור תערוכות מוזיאלי שמוקדש כולו לנושא-על אחד מאפשר התעמקות שכנראה לא היתה מתאפשרת בתערוכה אחת – מקיפה ככל שתהיה. ריבוי הקולות מאפשר להביט על הנושא ממגוון רחב של זוויות ומרחיב את נקודת המבט שלנו כצופים. השבוע יפתחו במוזיאון פתח תקווה לא פחות משמונה תערוכות יחיד בו זמנית, כאשר כולן מציעות פרשנויות שונות לזמן והמרחב הנוכחיים, עם ההצפה החושית, תחושת העודפות שלו והחשש מהעתיד הלא ידוע. פיטר יעקב מלץ לוקח שאלות בנאליות ממנוע החיפוש של גוגל ומחזיר אותן לקנה מידה אנושי באמצעות הפעולה הרישומית. תומר ספיר מציג מיצב קולנועי מרשים ואפוקליפטי הנוגע בחוסר יכולתה של האנושות להתמודד עם האיום האקלימי המונח לפתחה. דינה גולדשטיין עושה שימוש באמצעים פשוטים לכאורה כמו קולאז' ומשחקי תאורה כדי ליצור עולמות פנטסטיים ומוזרים. עוד נפתחות תערוכות של אלכסנדרה צוקרמן, מאיה כהן לוי, עמי רביב, אלירן דהן ותערוכת מחווה לאנימטור גיל אלקבץ. שווה להגיע.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.12, 20:00, מוזיאון פתח תקווה, ארלוזורוב 30, פתח תקווה.  פרטים נוספים באתר המוזיאון

'ארץ / מולדת', תערוכה זוגית של פאולה עליון ונטלי קוסקי. אוצרת: הגר רבן

הצבר הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של החיים בארץ הזו. במהלך השנים אימץ לעצמו הישראלי השורשי את הכינו "צבר" כדי להעיד על עצמו כמחוספס וקוצני מבחוץ אך רך ועדין מבפנים. גם אמנים פלסטינים וערבים משתמשים בדימוי הצבר כסמל זהותי שבא לידי ביטוי גם בצמחים עצמם הגדלים בגבולות בין חלקות חקלאיות בכפרים. דימוי הצבר משמש תמיד כסמל לשורשיות ומקומיות, אך מה יחסם של מהגרים לדימוי הזה? האמניות פאולה עליון ונטלי קוסקי ניגשות לדימוי הטעון של הצבר דרך חוויית החיים שלהן כמהגרות – אל השורשיות שלו הן מגיעות ממקום תלוש, אל המקומיות שלו הן מגיעות דווקא מבחוץ. נראה שהאמניות לא מנסות בהכרח לנכס לעצמן את הצבר אלא דווקא לנסות לפרק, לטשטש ולעדן אותו מעט. את הערכים שהוא מייצג כמו העמקת שורשים והצמדות עקשנית לטריטוריה הן מבקשות אולי להחליף בגישה נזילה ומאפשרת יותר, כזו שתאפשר מקום למגוון רחב של תפיסות חיים.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 14.12, 18:00, גלריה בגליל, בניין קיי, ביה”ס לניהול ע”ש סר הארי סולומון, המכללה האקדמית גליל מערבי, עכו.  אירוע פייסבוק

סיורי כריסמס וסוף השנה באירופה
בתקופה הקסומה ביותר לבקר באירופה אנחנו יוצאים לסיורים במרכזי האמנות החשובים של היבשת.

לכבוד החורף והחגים תפרנו לכם כמה וכמה סיורי אמנות רחוב וגלריות בפריז, לונדון וברלין.

לצד השווקים המיוחדים והיין החם, אנחנו מזמינים אתכם לבוא לדבר אמנות באירופה, בעברית!

פרטים והרשמה בקישור

דינה גולדשטיין, מתוך תערוכה במוזיאון פתח תקווה

שכבות של זמן. המלצות הסופ"ש 8.12

תערוכות השבוע שלנו, עוסקות כולן בקשרים המרובדים בין העבר ההווה והעתיד. מובן מאליו שבחינת העבר היא חשובה ומלמדת, אבל באמנות כמו באמנות – הדברים צריכים להתגלם גם בחומר. האמנים והאמניות שבתערוכות השבוע, לוקחים את חומרי הגלם של העבר – בין אם הם פיזיים או מטפוריים, ומרכיבים אותם לכדי חומר חדש.
בארטפורט מציגים הצמד אפי ואמיר סדרת עבודות העוסקת במתח בין שפה פנימית לחיצונית; בגלריה של סמינר הקיבוצים במגדל שלום מלקטת עדן בנט מתוך שרידיו של עברו המפואר של הבניין; באטליה שמי בקיבוץ כברי שתי תערוכות עוסקות ביחסים בין פסל לגוף ובין אז לעכשיו. ובהמלצות הלוקאלז שלנו, מבט עדכני על מיתוס מכונן במוזיאון להיסטוריה יהודית בפריז.

שני ורנר וצוות Talking Art

אורי דובדבני, מתוך תערוכת יחיד באטליה שמי, קיבוץ כברי

'צבא של מאה שרירים', תערוכת יחיד לאפי ואמיר. אוצרת: ורדית גרוס
צמד האמנים אפי ואמיר חי ופועל באירופה בשנים האחרונות. רבות מהעבודות שלהם עוסקות בשאלות של מקום, שייכות וזרות. תערוכתם החדשה של הצמד עוסקת בקהילות שנבנות ומתאחדות סביב הדרך שבה משתמשים בשפה, עוד לפני ששואלים מה אומרים בשפה הזו. דוגמא ידועה מהתרבות היהודית הוא הסיפור המקראי על המלחמה בין בני גלעד לשבט אפרים והשימוש במילה "שיבולת" ודרך הגייתה על מנת לזהות בין הצדדים – זיהוי שהיו לו השלכות לחיים ולמוות. גם היום אנחנו רואים דוגמאות לכך, חלקן הרות גורל וחלקן אנקדוטליות יותר, אבל כולן מעידות על כוחה של השפה כמחוללת תרבות.  בעצם יש כאן שאלה על ההבדל בין הדרך שבה אנחנו שומעים את עצמנו לבין הדרך בה העולם שומע אותנו. התערוכה מורכבת משבע עבודות וידאו ומגיעה בעקבות השתתפותו של הצמד ברזידנסי הבינלאומי של ארטפורט.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.12, 20:00, ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב. אירוע פייסבוק

'פיל בקוף מחט', תערוכת יחיד של עדן בנט, אוצרת: דרורית גור אריה
מגדל שלום, או כמו שהותיקים יותר שבנינו עוד זוכרים אותו בשמו "כלבו שלום" הוא מקום מיתולוגי כמעט באותה מידה, אם לא יותר, מאשר ממשי. מה שהיה לזמן מה הבניין הגבוה ביותר באסיה כולה (!), הכיל בין קירותיו מוזיאון שעווה, פארק שעשועים וכמובן חנות כלבו אגדית – כל אלה היו סמלים של קדמה נוצצת בישראל של שנות השבעים והשמונים. היום כמובן הועם מאוד זוהרו של הבניין והוא שקע לתוך אפרוריות של משרדים, קופת חולים וסניף דואר מאובק. אל תוך הגלריה של סמינר הקיבוצים שממוקמת בבניין מגיעה האמנית עדן בנט – לא בדיוק להשיב עטרה ליושנה, אלא יותר לחטט ב"תל הארכיאולוגי" שהוא המגדל ולשלוף ממנו ממצאים. עדן בנט היא מה שאפשר לכנות "אמנית-לקטית". היא משוטטת במרחב המקומי ומבודדת אובייקטים, חיבורים ושילובי חומרים שיכולים לקרות רק במקום כאוטי ולא מתוכנן כמו ישראל. השילוב בין העין שלה לפרטים ובין אופיו הייחודי של המקום יוצרים מיצב יחודי וחדש פעמי שצריך לחוות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.12, 19:30, גלריה אחד העם 9, רחוב השחר 5, תל אביב

תערוכות חדשות באטליה שמי. אוצרת: סמדר שינדלר

זה לא סוד שאנחנו אוהבים את אטליה שמי שבקיבוץ כברי. קודם כל האטליה יושב באחד המקומות היפים בארץ ולכן מהווה עצירה משמחת במיוחד בכל טיול צפוני, או אפילו יעד לעליה מיוחדת לרגל. שנית מתקיים כאן השילוב האהוב עלינו כל כך בין חיבור עמוק להיסטוריה של האמנות המקומית לבין הכאן והעכשיו שלה. כעת נפתחות במקום שתי תערוכות של אמנים צעירים יחסית הפועלים בדרכים שממשיכות את אופיו של המקום אך גם לוקחות אותו למחוזות חדשים. אורי דובדבני הוא אמן הפועל על הציר שבין פיסול לתנועה ומופע, עבודותיו משרטטות פעמים רבות את הגבולות והחיבורים בין גופו שלו לאובייקט הפיסולי. גם בתערוכה הנוכחית הפוקוס נע בין החומר לגוף ובחזרה. עבודותיהן של קרולינה להן ורחל לויאן שואלות שאלות לגבי עצם מהותו של המעשה הפיסולי. באופן מעניין הן עושות זאת באמצעות וירטואוזיות טכנית ויצירת פסלים שהם מרהיבים ומרשימים באותה מידה שהם עדינים וצנועים.

אירוע פתיחה: שבת 10.12, 12:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי. אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

המוזיאון להיסטוריה ואמנות יהודית הוא אולי לא השם הראשון שעולה לראש כשחושבים על סיור גלריות פריזאי, אבל בפריז כמו בפריז – משתלם לחפור מתחת לפני השטח.

במוזיאון המכובד והבאמת מרגש הזה, שבו מוצגות גם כמה יצירות מופת של כמה מהאמנים הגדולין שעברו בעיר הזו והיו במקרה או שלא במקרה יהודים, מוצגת כעת תערוכה של הבמאית הישראלית-פריזאית מילי פרצ'ר. פרצ'ר עושה שימוש בגרפיקה ממוחשבת ובאסטתיקה שמזכירה משחק מחשב מתוחכם. באמצעות מיצב שאפתני שכולל כמה מסכים גדולי מימדים היא מספרת מחדש את סיפור תיבת נח התנכי. בידיה של פרצ'ר הופך הסיפור לאישי ומעט מוזר והחוויה היא לא בדיוק מה שמצפים כשנכנסים למוזיאון היסטורי.

התערוכה מוצגת עד 7.5.23

בכתובת Musée d’Art et d’Histoire du Judaïsme, Hôtel de Saint-Aignan, 71, rue du Temple, 75003 Paris

שעות פעילות: שלישי, רביעי, חמישי ושישי: 11:00-18:00, שבת וראשון: 10:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

עדן בנט, מתוך תערוכת יחיד בגלריה של סמינר הקיבוצים, תל אביב

על המדיום. המלצות הסופ"ש 17-19.11

תערוכות נשים השבוע – שתיהן מציגות עשייה מרובדת ומחשבה עמוקה על המדיום ותכונותיוץ

בגלריה רוטשילד תערוכה של בברלי ברקת שיוצאת מיצירת מופת אחת וחוזרת אליה שוב ושוב; במשכן האמנים בהרצליה משתמשת הצלמת לי אורפז בשבריריותו של הצילום ככח; ולנו יש מלא סיורים לכבוד כריסטמס וסוף השנה האזרחית בפריז, לונדון וברלין ואתם מוזמנים להצטרף

סוף שבוע נעים
שני ורנר וצוות Talking Art

מרים כבסה, מתוך 'Long way home', תערוכת יחיד בסדנאות האמנים, תל אביב

'Long way home', תערוכת יחיד של מרים כבסה. אוצר: איתן בוגנים

בעשורים האחרונים חיה ועבדה האמנית מרים כבסה בארצות הברית. במשך כל התקופה הארוכה הזו, כבסה נשארה אחת האמניות המוערכות בישראל ועבודותיה הוצגו כאן בתערוכות שונות בגלריות ובמוזיאונים. בשנים הללו היא גם המשיכה ליצור ולפתח את סגנון הציור הייחודי שלה, המערב גוף, ונשמה ונשימה, והוא טוטאלי ומזוהה עמה כל כך.
התרחבותה של האמנית בשנים האחרונות לציור על אובייקטים ושיתוף פעולה עם מעצבים יוצר חווית אמנות חובקת כל.
גם בתערוכתה החדשה בסדנאות האמנים בתל אביב יוצגו זה ליד זה גופי עבודות של ציור ופיסול, מה שיוצר חוויה אימרסיבית – בסגנון של כבסה.

באותו ערב תפתח בסדנאות האמנים גם תערוכת יחיד של גיא ברנרד רייכמן
אירוע פתיחה: יום שבת, 19.11, 20:00, סדנאות האמנים, התבור 32, תל אביב

'ללא היסוס', תערוכת יחיד של בברלי ברקת. אוצר: דורון לוריא

בביקורים שלנו בסטודיו היפה של ברקת אנחנו תמיד מתרשמים מרוחב היריעה של העשיה האמנותית שלה מהתייחסויות להיסטוריה של האמנות ועד מיצבים גדולי מימדים להעלאת המודעות לאיכות הסביבה. התערוכה שפותחת ברקת השבוע בגלריה רוטשילד אמנות היא פרי של שיתוף פעולה ודו שיח עם האוצר והרסטורטור המוערך דורון לוריא והיא עוסקת בנושא שמעסיק את תולדות האמנות משחר ההיסטוריה, אבל אולי מעט מפתיע בשביל אמנית ישראלית עכשווית לעסוק בו – הסוס ומערכת היחסים שלו עם האדם. נקודת המוצא לתערוכה הוא "יריד הסוסים" – ציור של האמנית הצרפתיה פורצת הדרך בת המאה ה-19 רוזה בונר (Bonheur). מתוך המחווה ליצירת מופת זו יצאו האמנית והאוצר למסע של פירוק הדימויים, הפשטה וחשיבה מחדש על החיה האצילית הזו ומקומה בעולם.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 17.11, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, יהודה הלוי 48, תל אביב

'טווס לבן', תערוכת יחיד של לי אורפז. אוצר: רן קסמי-אילן

טווס לבן הוא פלא כפול. הטווס בפני עצמו הוא כבר מחזה יוצא דופן ומלא הדר שלא רואים כל יום ואז יש את הטווס הלבקן, הטווס שכל צבעיו נעלמו ממנו ואיכשהו הוא אפילו מדהים יותר מהטווס הרגיל והססגוני. אולי זה מה שרומזת לנו הצלמת לי אורפז בשם תערוכתה, שעוסקת בלחפש משמעות ויופי דווקא בבלתי נראה ובמפורק. לצורך כך צוללת אורפז לתוך אלבומים משפחתיים ואוספי שקופיות שהזמן עשה בהם את אלו ופירק את הדימויים.
אנחנו מדברים פה הרבה על הדור החדש של הצלמים שפועל בתוך מדיום במשבר. נראה שהפתרון שמציעה לי אורפז טמון דווקא ברגישותו של הצילום כאובייקט – התמונות דוהות, סרט הצילום מתדרדר עם הזמן, השקופיות מתבלות – דווקא הפירוק הזה מחזיר את הצילום למעמד של אובייקט חד פעמי וכמו כל דבר חד פעמי, גם בר חלוף.

אירוע פתיחה: יום שבת, 19.11, 20:00, משכן האמנים, יודפת 7, הרצליה. אירוע פייסבוק

סיורי כריסטמס וסוף השנה באירופה

כריסטמס באירופה זה לא רק שווקים ויין חם, זה גם אמנות טובה בגלריות או ברחוב. נוסעים לאירופה בחג המולד, או לקראת ערב השנה האזרחית החדשה? הצטרפו לאחד מסיורי סוף דצמבר שלנו בפריז, לונדון וברלין!
פרטים והרשמה בקישור 

בברלי ברקת, מתוך 'ללא היסוס', תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד אמנות, תל אביב

כריסטמס באירופה

כוכבים מסביב לעולם. המלצות הסופ"ש 3-5.11

המלצות השבוע נראות כמו פרק מסעיר במיוחד בספר אמנות עכשווית. אין פה שמות בלתי מוכרים או אמנים צעירים ומבטיחים, אלא אמנים שהפכו לאגדה בחייהם וממשיכים לפתח את האגדה הזו בעוד ועוד אמנות טובה. יצאנו מתל אביב והמשכנו לבירות האמנות של אירופה בעקבות תערוכות יחיד של אמנים מהשורה הראשונה.

נוסעים לאחת הערים האלה בקרוב? אל תחמיצו את התערוכות האלה. רוצים להכיר את הצדדים הפחות מוכרים של סצינת האמנות המקומית בעיר אליה אתם מגיעים? הצטרפו אלינו לסיור אמנות עם אחד המקומיים שלנו. הכנסו לקישור, בחרו סיור ובואו לדבר איתנו אמנות באירופה!

בתל אביב תערוכה של אמנית הגוף הרדיקלית אורלאן; בפריז דיוייד הוקני מחפש ומוצא יופי בעולם שסביבו; בלונדון מחבר וויליאם קנטרידג' בין ידע ותאוריה לבין רגש ובפורטו אמנית התחפושות סינדי שרמן עושה זאת שוב.

סוף שבוע נעים ורגוע
שני ורנר וצוות Talking Art

דיוויד הוקני, מתוך תערוכת יחיד בפריז

תל אביב

'Pekin opera facing design and augmented reality', תערוכת יחיד של אורלאן

לפעמים נדמה שבימינו, הגוף שקיבלנו בלידה הוא רק המלצה. ניתוחים פלסטיים וזריקות למיניהן נחשבים לדרך מקובלת ולגיטמית להיאבק בסימני הזקנה; קעקועים הם כבר עניין כל כך שגרתי שנותנים אותם כמתנה ליום הולדת, יום נישואין ועוד רגע כבר לבר מצווה וסוגי פירסינג שונים ומשונים הולכים ונכנסים גם הם עמוק לתוך המיינסטרים. מתוך התקופה הזו שווה להביט אחורה לתקופות שמרניות יותר בהן עיסוק בשינוי הגוף היה רדיקלי ופורץ דרך. האמנית הקונספטואלית הצרפתיה אורלאן היתה שם פחות או יותר לפני כולם. עוד בשנות התשעים עברה האמנית סדרה של ניתוחים פלסטיים שהפכו את גופה שלה ליצירת אמנות. מאז ועד היום היא ממשיכה לפרוץ ולטשטש גבולות בין אמנות, תרבות וגוף. בתערוכתה החדשה בגלריה שלוש מציגה אורלאן עבודות המקבלות השראה ממסכות תאטרון יפני מסורתי. בדרכה פורצת הדרך היא משלבת בין אובייקטים ממשיים למציאות רבודה המאפשרת לחוות את העבודות במימד נוסף.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.11, 20:00, גלריה שלוש, הצורפים 15, תל אביב

פריז
'Twenty Flowers and Some Bigger Pictures תערוכת יחיד של דיוויד הוקני

"אני חושב שזה מה שאנחנו צריכים היום – תמונות חדשות ומרעננות של עולם יפה מאוד" משפט מעורר השראה של הצייר הנערץ דיוויד הוקני. ממרום מעמדו וגילו המכובדים, נראה שהוקני תימצת את תפקידו כאמן בשלב האחרון של חייו לכדי משימה אחת – למצוא יופי בעולם שסביבנו ולהנגיש אותו בכל האמצעים העומדים לרשותו. מה שאנחנו אוהבים בהוקני הוא שלא מדובר באמן זקן וסנטימנטלי שנח על זרי הדפנה של הקריירה המפוארת שלו ונתקע אי שם מאחור, אלא אמן שצועד עם הזמן ודואג להישאר מעודכן בטכנולוגיה העכשווית, עם הטוויסט שלו. בשנים האחרונות גילה הוקני את האייפד ככלי ציורי של ממש והוא יוצר בו ציורי נוף וטבע דומם מרהיבים ומלאי חיים. בתור מי שנחשב לאחד הציירים החיים החשובים ביותר, לא פלא שגם מהכלי הפשוט הזה שרובנו משתמשים בו כדי לראות נטפליקס לפני השינה, הוא מצליח להוציא ציור יפהפה ונוגע ללב.

התערוכה תוצג עד 22.12, בשני סניפי גלריה Lelong & Co, בכתובות
13 rue de Téhéran ו- 38 avenue Matignon, פריז

 פרטים נוספים באתר התערוכה

לונדון

'Oh To Believe in Another World', תערוכת יחיד של וויליאם קנטרידג'

תערוכותיו של האמן הדרום אפריקאי וויליאם קנטרידג' מורכבות תמיד משכבות על גבי שכבות של הקשרים, משמעויות והתייחסויות ליצירות תרבותיות, ביקורת חברתית והיסטוריה של האמנות. קנטרדיג' הוא מאגר כל כך עצום של ידע שהתערוכות שלו היו יכולות בקלות להפוך לדידקטיות ומשעממות. אבל בדרך נס כלשהי מצליח קנטרידג' לא רק שלא לשעמם, אלא ממש לתפוס את הצופה ולקחת אותו למסע רגשי בלתי נשכח. כנראה שסוד ההצלחה טמון בכך שקנטרידג' נשאר נאמן קודם כל לאמנות – תמיד עבודותיו יתחילו ממגע ישיר בחומר כמו פחם, נייר או צבע. העבודות גם לא נשארות במחוזות הידע והתאוריה בלבד, הכל מתחבר לחוויה האישית והרגש. כמו הביקורת על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה שמגיעה מתוך חוויות ילדות שלו עצמו. התערוכה הנוכחית שלו בגלריה גודמן החשובה נוגעת ליצירתו של המלחין שוסטקוביץ' וליצירה אמנותית תחת דיקטטורה (במקרה הזה הסובייטית), אבל היא בראש ובראשונה נוגעת ללב.

התערוכה מוצגת עד 12.11, בגלריה Goodman, בכתובת 26 Cork St, לונדון

פרטים נוספים באתר התערוכה

פורטו

'Metamorphosis’, תערוכת יחיד של סינדי שרמן

רגע אחרי ליל כל הקדושים הוא תזמון מצוין להמליץ על תערוכתה של סינדי שרמן שהיא מלכת התחפושות הבלתי מעורערת של עולם האמנות. במשך יותר משלושים שנה עובדת שרמן על סדרת צילומים בהם היא אמנם המצולמת, אבל כמו שאומרים "אפילו אמא שלה לא תכיר אותה". שרמן משתמשת בתלבושות, איפור, פאות ובשנים האחרונות גם מניפולציות דיגיטליות, כדי לשנות את דמותה לחלוטין וליצג עשרות ומאות דמויות מהתרבות הפופולרית ומהיומיום האמריקאי. דרך העבודה של שרמן גורמת לכך שהדמויות מרגישות מוכרות לכל מי שצורך תרבות (כלומר כולנו) אך מצד שני יש בהן משהו מלאכותי וגרוטסקי. אחרי שנים רבות כל כך, גוף העבודה המאסיבי הזה יוצר מבט יחודי ומרתק על העולם שבתוכו כולנו חיים ומעלה שאלות בנושא דימוי גוף, נשיות, תרבות פופולארית וצילום בפני עצמו. עם עבודות מכל שלבי הקריירה הארוכה של שרמן יחד עם עבודות שנוצרו עבור התערוכה הזו, מדובר בהזדמנות שווה במיוחד.

התערוכה מוצגת עד 16.4.23, במוזיאון Serralves, בכתובת Rua D. João de Castro, 210 4150—417, פורטו
פרטים נוספים באתר התערוכה

סינדי שרמן, מתוך תערוכת יחיד בפורטו

איזה יופי. המלצות הסופ"ש 27-29.10

בעולם האמנות העכשווי המילה "יפה" לפעמים יכולה להיחשב כעלבון. אמנים רבים, אם תגידו להם על עבודתם שהיא יפה יחרקו שיניים, כנראה יודו לכם בנימוס, אבל בלב ירגישו שאתם מתעלמים ממשמעויותיה העמוקות של היצירה ומשטיחים אותה לנראות בלבד. עושה רושם שהאמנים המציגים בתערוכות השבוע לוקחים בעלות על המילה הזו ולא בורחים ממנה. אבל באמנות כמו באמנות, גם מתחת ליופי רוחשות משמעויות נסתרות.

במגזין 3 ביפו מציג דוד עדיקא דיוקנאות של קולגות וטבע דומם בסגנונו הישיר והאסתטי; בגלריה רוזנפלד מחברת טל שוחט בין המיתולוגי לאישי; בגלריה ברוורמן, פסליה של רונית ברנגה מהממים במובן הקלאסי של המילה. ובהמלצת הלוקאלז שלנו הומאז' ביקורתי ויפה למיניאטורות איסלאמיות.

שיהיה סוף שבוע מלא ביופי,

שני ורנר וצוות Talking Art

דוד עדיקא, מתוך 'לדוד מזמור', תערוכת יחיד במגזין 3, יפו

'לדוד מזמור', תערוכת יחיד של דוד עדיקא. אוצרת: כרמית גלילי

את דוד עדיקא אין צורך להציג. מדובר באחד הצלמים ובכלל האמנים המוערכים ביותר שפועלים כרגע במחוזותינו. מתחילת דרכו התפרסם עדיקא כמי שהתעקש להביא לעולם הצילום האמנותי משהו שקצת חסר לו בזמנו – סקס אפיל וסטייל. אז והיום עדיקא מזגזג במכוון בין עולמות האמנות, האופנה והעיצוב ומטשטש את הגבולות ביניהם. זכורה במיוחד תמונת הפורטרט של הדוגמנית מירי בוהדנה שצילם והפכה לשער מגזין האמנות הנחשב "סטודיו". בתערוכתו החדשה בחלל האמנות 'מגזין 3' ביפו מוצג מהלך שניתן לחשוב עליו כהפוך לצילום של בוהדנה. במקום את הדוגמנית, עדיקא מצלם את הקולגות שלו הפועלים בסצינה המקומית. הוא משלב את הפורטרטים עם צילומי טבע דומם יפהפיים ויוצר את השילוב המאוד "עדיקאי" הזה בין יופי לבין אמירה חברתית מרומזת. עוד מהלך שראוי לשים לב אליו הוא התמהיל המעניין שנוצר בחלל האמנות החשוב 'מגזין 3' של הצגת אמנים מחו"ל לצד אמנים ישראלים משמעותיים. בתור פטריוטים אמנותיים אנחנו מברכים על המהלך הזה בכל פה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 20:00, מגזין 3, רחוב עולי ציון 34, יפו. אירוע פייסבוק

'כוכבים בחוץ', תערוכת יחיד של טל שוחט. אוצרת: מיה פרנקל טנא

כשאנחנו מבקרים בסיורים בשואו רום הפרטי של גלריה רוזנפלד, פעמים רבות עבודותיה של טל שוחט גונבות את ההצגה. עבודות הצילום המוקפדות שמציגות סצינות שנראות גם מקומיות מאוד אבל גם זרות לחלוטין, עם עצי הדר, שטיחים ודמויות מסתוריות תופסות את העין ומציתות את הדמיון. הזגזוג הזה בין המקומי לזר בא לידי ביטוי ביתר שאת בסדרת העבודות העוסקת במשפחתה של האמנית שתוצג בתערוכה שתפתח בסוף השבוע בגלריה רוזנפלד. התערוכה מורכבת מעבודות וידאו ומצילומי סטילס וכולם – כנהוג אצל שוחט – עשויים לעילא ומבוימים עד הפרט האחרון. הסיפור שנפרש בין העבודות הוא מחד של זהות, הגירה ולאום ומצד שני נוגע במיתולוגיות קמאיות ובסמלים עתיקים. באמצעים האמנותיים הוירטואוזיים העומדים לרשותה, יוצרת שוחט עבור משפחתה סיפור בריאה והתהוות אלטרנטיבי, במקום זה שנקטע בעקבות הגירה ותלישות. יש למה לצפות.

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים של הגלריה תערוכת יחיד של שמואל גולדשטיין

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

'Between Four Walls', תערוכת יחיד של רונית ברנגה. אוצרת: עדי גורה

בשפה העברית העכשווית, התואר "מהמם" כבר הפך לקלישאה של ממש והתנתק כמעט לחלוטין ממשמעותו המקורית. אבל כשנתקלים בעבודותיה של רונית ברנגה המילה הזו מקבלת בחזרה את הכבוד המגיע לה. כי פסלי הקרמיקה העשויים בוירטואוזיות ומציגים גופים היברידיים וסצינות סוריאליסטיות פשוט מהממים את הצופה שמנסה להבין מה ניצב מולו. ספלים עם פיות אנושיים פעורים בפתיינות על רגליים שהן למעשה אצבעות למרגלות פסל אישה ריאליסטי בגודל טבעי – אלה לא דברים שרואים כל יום ואין לך כצופה אלא להביט בהם פעור פה. תערוכתה של ברנגה בגלריה ברוורמן מסודרת כמעין דירה שהצופה מוזמן להציץ בה, אבל המחזה הנגלה הוא רחוק מלהיות "ביתי". הדמויות של ברנגה עסוקות בין לבין עצמן והן מרחפות על הגבול שבין הפתייני לדוחה. הריאליזם והגודל האנושי שלהן מגביר את האפקט עוכר השלווה של התערוכה ויוצר חוויה שלא תשכח במהרה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 19:00, גלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב

המלצת הלוקאלז – ברלין

מוחמד זישאן בגלריה Kristin Hjellegjerde

האמן הפקיסטני מתכתב בעבודותיו עם מסורת המיניאטורות האיסלאמית ארוכת השנים ויוצר סדרה של ציורים קטני מימדים אך מלאי התרחשות פנטסטית המשלבת דמויות מיתולוגיות, בעלי חיים וצמחים. מבט נוסף מגלה אלמנטים של ביקורת כלפי היחס של החברה ממנה הוא מגיע כלפי נשים ויחסי מגדר.

התערוכה מוצגת עד 12.11, בגלריה Kristin Hjellegjerde בכתובת: Linienstr. 130, 10115, Berlin

מידע נוסף באתר הגלריה

מגיעים לברלין ורוצים להכיר את סצינת האמנות התוססת של העיר? בחרו תאריך והצטרפו אלינו לסיור!
אין סיור בזמן שתהיו בעיר? נשמח לארגן לכם סיור פרטי.  כל הפרטים בקישור:

רונית ברנגה, מתוך 'Between Four Walls', תערוכת יחיד בגלריה ברוורמן, תל אביב