ארכיון תגיות: מוזיאון הרצליה

איזבלה וולובניק, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון הרצליה

הבטחה. המלצות הסופ"ש 11-13.4

העולם לא בהכרח שייך לצעירים (אולי אנחנו כותבים את זה כי אנחנו בעצמנו כבר לא בדיוק נערים). הוכחה לכך קיבלנו דווקא עם מותם בשבוע שעבר של שני אמנים ענקים – ריצ'רד סרה ודב אור-נר – שניהם היו פעילים עד ימיהם האחרונים, עמוק בתוך העשורים התשיעי והעשירי לחייהם. ובכל זאת יש משהו בנעורים, ברגע הראשיתי הזה של הבטחה רעננה, שיש לו פוטנציאל להכניס חיים חדשים ועניין לכל העולם שסביבו. תערוכות השבוע שייכות למבטיחים ולכאלה שנמצאים בשלבים הראשונים של קיום ההבטחה.

במוזיאון הרצליה מציגה האמנית הצעירה והמסקרנת איזבלה וולובניק תערוכה שמפלרטטת עם עולמות החלום; במכון הצרפתי דניאל אוקסנברג חולם על פריז; בגלריה תער, היודאיקה החתרנית של שני פרינס פוגשת את העולם האמיתי. ובהמלצת הלוקאל, הישג מרשים לאמנית ישראלית בברלין.

שיהיה סופ"ש של קיום הבטחות,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

שני פרינס, מתוך תערוכת יחידה בגלריה תער, תל אביב

שני פרינס, מתוך תערוכת יחידה בגלריה תער, תל אביב

'שלוש שריטות ומכתב אהבה', תערוכת יחיד של איזבלה וולובניק. אוצרות: אילנית קונופני, איה לוריא

קודם כל, חשוב לציין, במוזיאון הרצליה נפתח מחזור תערוכות מרשים של שבע תערוכות שאפשר היה להקדיש רק לו בלבד את המלצות הסופ"ש השבוע. מתוך המבחר הבאמת מהמם של אמניות ואמנים המציגים במחזור הנוכחי, בחרנו להתמקד באיזבלה וולובניק. וולובניק משתייכת לאותו זן נדיר למדי של אמניות ואמנים, שלמרות גילם הצעיר נראה שהגיעו כבר לחזון אמנותי מגובש ובעל הגיון פנימי שכוחו נובע מהבטחון העצמי של האמנית ביצירתה. עבודותיה של וולובניק עוסקות בעולם החייתי והפראי לצד עולם החלום, אבל מביאות את המחוזות הפנטסטיים האלה אל מציאות יום יומית. כך למשל הן נטועות עמוק גם בתרבות האינטרנטית העכשווית, שמוסיפה להן עוד שכבה של אקטואליות ומיידיות לעבודות. וולובניק פרצה לעולם האמנות כבוגרת מדרשה צעירה רק לפני שנים מעטות וכבר מציגה תערוכת יחיד מוזיאלית – הישג מרשים ביותר ובמקרה שלה – לגמרי מוצדק.

באותו יום יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של אירית חמו, להלי פרילינג, חביב קפצון, נועה תבורי, ותערוכה קבוצתית שאוצרת: ניבי להבי

אירוע פתיחה: יום שבת, 13.4, 10:00, מוזיאון הרצליה, רחוב הבנים 4, הרצליה
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דניאל בפריז', תערוכת יחיד של דניאל אוקסנברג. אוצרת: נעמה ערד

במדינה קטנה ופריפריאלית כמו ישראל, אמנים ואמניות רבים נושאים את עיניהם לחו"ל לצורך קבלת השראה, הגדלת החשיפה לעבודותיהם, וקידום הקריירה שלהם, אבל גם ולא פחות חשוב שינוי אווירה בסביבה אחרת. אחד הכלים המרכזיים ליציאה הזו לעולם הוא תוכניות שהות אמן, רזידנסי בינלאומיות. המציאות הנוכחית הפכה הכל להרבה יותר מורכב – מצד אחד, מעולם לא היה מפתה יותר לצאת להתאווררות בחו"ל ומצד שני העולם נראה עוין ולא מזמין במיוחד לאמנים ישראלים. דניאל אוקסנברג, אמן צעיר בעל שפה ציורית עשירה ומסקרנת, חזר לאחרונה מהרזידנסי הנחשק של "הסיטה" בפריז וכעת הוא מציג תערוכה שמלהטטת בין המציאות הקשה בישראל לבין הרצון להביט החוצה אל עולם שמרגיש אולי שפוי יותר. השילוב בין העבודות הצבעוניות של אוקנסברג עם השיק של חלל התצוגה במכון הצרפתי יוצרים תערוכה מרעננת שבעצמה מרגישה כמו קפיצת התרעננות קלה במקום אחר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 11.4, 20:00, המכון הצרפתי, רוטשילד 7, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דמעה מתוקה', תערוכת יחידה של שני פרינֶס. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

מאחורי שני פרינֶס יש רקורד עשיר יותר ממשתתפי ההמלצות האחרים, עם תצוגה במספר לא מבוטל של תערוכות קבוצתיות וזכיה בפרסים. אבל התערוכה החדשה בגלריה 'תער' היא תערוכת היחיד הראשונה של פרינס, המגיעה מעולם העיצוב והצורפות. יש בעבודות הקרמיקה היחודיות של פרינס משהו רענן ושונה. העבודות מתכתבות עם עולמות הצורפות והיודאיקה והן נראות כמו מה שאפשר לדמיין שקורה לפריט עיצובי יוקרתי כאשר הוא יוצא מהגלריה הממוזגת אל הרחוב הישראלי הלוהט. ספל שהותש ונשכב עם הלשון בחוץ, פמוט עצבני ונר גרוטסקי. כל העבודות מלאות הומור ומשחקיות, אך גם מכילות שכבה נוספת ואפלולית יותר. בטקסט התערוכה שכתבו צמד האוצרים וינפלד ושיזף, הם היטיבו לתאר את עבודתה של פרינס בשורה יפהפיה ופיוטית: …"דימויים אלה מסתתרים בתוך מעטה שוקולדי עגול של מתיקות אך במרכזם ליקר שחור של צער". השורה הזו מתארת את העבודות בתערוכה, אבל נראה שהיא גם מתארת את ההוויה התל אביבית ואולי את החיים כאן בכלל בחודשים האחרונים.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 11.4, 20:00, גלריה תער, גינת אלוף בצלות, תל אביב

המלצת הלוקאל – ברלין

נעמה צבר במוזיאון המבורגר באנהוף

לא מזמן שיתפנו בגאווה את ההישג של האמנית הצרפתיה-ישראלית נתנאל הרבלין שהגיעה לתערוכה במוזיאון האורסיי בפריז. כעת אנחנו שמחים לספר על הישג מרשים נוסף של אמנית ישראלית במוזיאון אירופאי והפעם בחזית הברלינאית. נעמה צבר, אמנית ישראלית שחיה בברלין בשנים האחרונות וידועה במיצבים המסקרנים שלה המשלבים פיסול ומוזיקה, מציגה תערוכת יחידה במוזיאון המבורגר באנהוף – כמו האורסיי, גם כאן מדובר בתחנת רכבת לשעבר שהפכה למוזיאון בעל שם וגם כן מדובר בהישג מרשים מאוד לאמנית ישראלית בלב הממסד של האמנות האירופאית. כל הכבוד נעמה!

התערוכה תפתח ביום שישי, 12.4 ותוצג עד 22.9 בהמבורגר באנהוף,
בכתובת  Invalidenstraße 50, 10557 Berlin

שעות פתיחה: שבת וראשון 11:00-18:00, יום שני סגור, שלישי ורביעי 10:00-18:00 חמישי 10:00-20:00, שישי 10:00-18:00 פרטים נוספים באתר התערוכה

דניאל אוקסנברג, מתוך תערוכת יחיד במכון הצרפתי, תל אביב

דניאל אוקסנברג, מתוך תערוכת יחיד במכון הצרפתי, תל אביב (פרט)

איור במוזיאון. המלצות הסופ"ש 20-22.7

בשנים האחרונות אצר יובל סער את שבוע האיור של תל אביב. אירוע אמנות ואיור מרשים ושאפתני שהשתלט על כל העיר ואפילו על חלקים משכנותיה. הפסטיבל השנתי הזה כלל עשרות תערוכות בהשתתפות מאות מאיירים בחגיגה אמיתית של איור מקומי ועולמי. גם אנחנו השתתפנו בחלקנו הקטן עם הדרכה של סיורים והנגשה לקהל. השנה לא התקיים שבוע האיור ובעוד שאנחנו הצטערנו לשמוע, יובל סער כבר היה עסוק בתכנונים אחרים. כמקום שבוע האיור – תערוכה במוזיאון. אבל לא רק תערוכה אחת אלא השתלטות של ממש. מחזור התערוכות שיפתח במוזיאון הרצליה השבוע מוקדש כולו לאיור ישראלי וכמה שזה משמח ומרגש. המשפט הידוע אומר – כשנסגרת דלת נפתח חלון. נראה שזה משפט שכתוב ליובל סער מעל שולחן העבודה.

פרטים נוספים באתר המוזיאון

אוצר: יובל סער, אוצרות שותפות: שוע בן ארי וענבל ראובן
בהשתתפות: סרגיי איסקוב, זאב אנגלמאיר, אראלה, גל בולקא, נינו ביניאשוילי, אלון ברייאר, שירה גלעדי, ענבל גרי, אורי גרינברג, רן דסקל, שני יסמין, מעיין כהן, נועה כהנא, אביב כץ, נעה כ”ץ, קרן כץ, שמואל כץ, שלי לבבי, בן מולינה, מרב סלומון, גלעד סליקטר, גאי ספרן לולאי, עפרה עמית, עדן פוקסיניאנו, רוני פחימה, רות צרפתי, בתיה קולטון, מירי קונצמן, מישל קישקה, יעל רוזן קרן, לילך רז, ניב תשבי.

כל התערוכות נפתחות ביום שבת, 22.7, 10:00-14:00, מוזיאון הרצליה, הבנים 4, הרצליה
הנה כמה שמעניינות אותנו במיוחד.

שיהיה סוף שבוע של חלונות נפתחים,
שני ורנר וצוות Talking Art

ניב תשבי, מתוך 'הקרנבל'. צילום: דניאל חנוך

'ההיסטוריה המטורפת של האיור הישראלי', תערוכה קבוצתית. אוצר: יובל סער

כמו האמנות הישראלית, ההיסטוריה של האיור הישראלי קצרה למדי ביחס למקבילותיה בעולם. כסצינה צעירה, היא גם חסרה את הרומנטיקה של סצינות שהתחילו את דרכן אי שם בהיסטוריה לצד מלכים ואפיפיורים, בזמן מלחמות גרנדיוזיות ונפילתן של אמפריות. מזל שכח העל של מאיירים הוא לקחת מציאות אפרפרה ולהדגיש אותה בצבעים זוהרים. כך מקבלים אירועים מכוננים בתולדות סצינת האיור הישראלית פרשנות פומפוזית מתובלת בהומור. ואנחנו מקבלים היסטוריה אלטרנטיבית עסיסית. בהשתתפות: זאב אנגלמאיר, לילך רז, קרן כץ

'הקרנבל', תערוכת יחיד של ניב תשבי. אוצר: יובל סער

את ניב תשבי הכרנו באחד משבועות האיור לפני כמה שנים, כשעוד היה יחסית טרי בסצינה. כבר אז התרשמנו מהשפה הגרפית המגובשת והתרגום שלה לפיסול גדול מימדים ומלא הבעה. איכשהו עבודותיו של תשבי מצליחות להיות גם מתקתקות, ורדרדות ועשויות בקו נקי, וגם גרוטסקיות, עוכרות שלווה ומטרידות. התערוכה החדשה של תשבי שואבת השראה ממצעדים צבאיים וקרנבליים ומציגה אלימות מצופה בשכבה דקה מאוד של סוכר.

'אבן, בד ומספריים', תערוכה קבוצתית. אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער

בנוסף להמון איור צעיר, מחזור התערוכות במוזיאון עושה כבוד גם לאמהות והאבות המייסדים של התחום בארץ, אלא שחקוקים אצל רבים בעקבות ספרי הילדות הקלאסיים. שלושה כאלה הם אראלה, שמואל כץ, רות צרפתי שיחד ולחוד ניסחו את השפה האיורית הישראלית לאורך השנים. איורים לספרים כמו "דירה להשכיר" של כץ; "דודי שמחה" של צרפתי ו-"איה הג'ינג'ית" של אראלה הפכו כבר לנכס צאן ברזל ויזאולי של כולנו. בתערוכה הזו, במקום להסתמך על הקלאסיקות, נחשפים מהלכים אמנותיים בלתי מוכרים של השלושה בתחומים המשיקים לאיור כמו קרמיקה, טקסטיל ופיסול. כך נחשף עוד נדבך בעבודתם של המאיירים החשובים האלה. בהשתתפות: אראלה, שמואל כץ, רות צרפתי

'ספרו לי עוד: בעקבות הרומן הגרפי', תערוכה קבוצתית. אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער

התערוכה, שנותנת למחזור התערוכות את שמו, מבקשת מכמה מהיוצרים החשובים ביותר בעולם האיור והקומיקס הישראלי לעשות בדיוק את זה – לספר לנו עוד על הרומנים הגרפיים שהוציאו. אבל כמובן לא פשוט רק לספר לנו על זה, אלא להתבונן יחד איתנו ביצירתם מזווית שונה. התוצאה היא יציאה מהספר והנייר למידיומים חדשים, אבל גם לצורות הבעה וזוויות סיפור שונות. מדליקה במיוחד תצוגת השושקות של אנגלמאייר שאסף ממעריצים וקולגות ונותנות ריבוי גרסאות של הדמות האהובה.

בהשתתפות: זאב אנגלמאיר, נינו בניאשוילי, אלון ברייאר, נעה כ"ץ, קרן כץ, גלעד סליקטר, עפרה עמית, מישל קישקה

שמואל כץ, מתוך 'אבן, בד ומספריים'

הקיץ מתחמם. המלצות הסופ"ש 1-3.6

עכשיו כשחג שבועות מאחורינו אפשר כבר להגיד שאנחנו רשמית "אחרי החגים". אמנם עוד רגע נגמרת עונת התערוכות הבלתי רשמית ואנחנו נכנסים אל השקט היחסי של הקיץ, אבל בינתיים אפשר עוד להנות מאמנות מצויינת (ומזגן). אספנו לכם כמה תערוכות ואירועים שיכניסו אתכם לאווירה הקיצית.

במוזיאון פתח תקווה נפתח מחזור תערוכות חדש גדוש בכל טוב; בגלריה 2 מציגה ילנה רוטנברג אג'וקו עבודות המציגות עולם אפור עם קריצה; במוזיאון הרצליה משיקה רותם עמיצור ספר אמנית חדש. ובהמלצת הלוקאלז שלנו פסטיבל סופ"ש הגלריות השנתי של לונדון.

שיהיה סוף שבוע קריר,
שני ורנר וצוות Talking Art

איילה לנדאו, מתוך תערוכה במוזיאון פתח תקווה, צילום: רועי יהודה

מחזור תערוכות חדש במוזיאון פתח תקווה

אפשר היה להקדיש מדור המלצות שלם רק למחזור התערוכות החדש של מוזיאון פתח תקוה. בערב אחד יפתחו תחת גג אחד לא פחות משמונה תערוכות חדשות של 13 אמנים ואמניות. ועוד איזה אמנים – באמת נראה שהמוזיאון התעלה על עצמו הפעם. אם להתייחס רק לחלק מהתערוכות – מריה סאלח מחאמיד, נעה יקותיאלי, ציבי גבע מתעקשים על דרך משותפת דווקא בתקופה שברירית ומקוטבת כל כך. גרי גולדשטיין הותיק והמעולה ממשיך לשתף את השפה המיוחדת כל כך לו של עבודה ישירות על ספרים, כיסוי וגילוי שלהם. איילה לנדאו יוצרת עולם מקביל שבמבט ראשון הוא ילדי ושובב אבל מבט נוסף חושף שהוא אינו תמים כלל. ענבל הופמן במהלך שהוא לא פחות ממבריק מכניסה טירה מתנפחת אל תוך בית יד לבנים שבמתחם המוזיאון ומערבת צחוק ודמע – ממש כמו הסיפור של המקום בו אנו חיים. חוץ מאלה מוצגות גם תערוכות של רפאלה קריספינו והנס דמולנארה, שי זילברמן והאנה הוך, נועה גרוס ואורי נועם ומרדכי מורה. באמת שאסור וגם ממש לא כדאי להחמיץ.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 1.6, 19:30, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, ארלוזורוב 30, פתח תקווה

'בוכות', תערוכת יחיד של ילנה רוטנברג אג'וקו. אוצרת: שרון גולן

בשנות השבעים והשמונים פרץ לחיינו האיירבראש – מברשת האוויר. פיית התזה המחוברת לקומפרסור ומתיזה את הצבע על כל מה שאפשר להעלות על הדעת – בנעורינו היו אלה חולצות, או תמונות בסגנונות פסיכדליים. במקביל לעליית הגרפיטי שגם בבסיסו היה מיכל הספריי, ציור האיירבראש התמצב כמשהו קליל, צעיר ושובב. האמנית ילנה רוטנברג אג'וקו, שאך לפני שבועיים זכתה בפרס אמן צעיר של משרד התרבות, לוקחת את הטכניקה הזו וממציאה אותה מחדש. במקום שובבות קלת דעת, רוטנברג אג'וקו יוצקת לעבודותיה אווירה של מלנכוליה טעונה. העבודות יוצרות עולם מנוכר ואפור. הדמויות בפורטרטים שלה כמעט שקופות ונעלמות אל הרקע, והנופים ריקים ועזובים. בתוך כל זה, עדיין מצליח הסגנון הייחודי הזה להביא גם את הקריצה המיוחדת שלו לסצינות האפרפרות. השילוב הזה בין מלנכוליה לחיוך מריר הוא מה שנותן לעבודתיה של רוטנברג אג'וקו את כוחן.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 1.6, 20:00, גלריה II, משה מאור 2 תל אביב, קומה 1

'הארץ השטוחה', השקת ספר אמנית של רותם עמיצור

אנחנו אוהבים את עבודתה של רותם עמיצור, כתבנו על כך כמה פעמים פה במדור. הסגנון המיוחד שלה שעושה שימוש בטכניקות קולאז' בניירות צבעוניים כדי ליצור את הגרסה שלה ליצירות מופת מההיסטוריה של האמנות. השנה של עמיצור בהחלט התחילה טוב עם שתי תערוכות יחיד מקבילות, אחת בגלריה רוטשילד לאמנות והשניה במוזיאון הרצליה. התערוכה בגלריה רוטשילד כבר הספיקה לרדת וגם זו במוזיאון הרצליה כבר יורדת עוד כשבועיים. רגע לפני משיקה עמיצור ספר אמנית שמציג סדרה של עבודות שנעשו בדו שיח עם עבודתו של ענק הרנסאנס אנדראה מנטנייה. בנוסף לעבודות יכלול הספר גם תמונות של תהליך העבודה המרתק וגם שיחה מתומללת עם אחד ממוריה של האמנית. באירוע ההשקה תתקיים הרצאה של אוצר התערוכה עידו מרקוס ושיחה בין האוצרת הראשית של המוזיאון ד"ר איה לוריא והאמנית. הזדמנות מצויינת לתפוס את התערוכה רגע לפני סיום ולהתחדש בספר אמנית מרהיב.

איפה ומתי: שבת, 3.6, 11:00, מוזיאון הרצליה, הבנים 4, הרצליה
פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

המלצת הלוקאלז – לונדון

סופ"ש הגלריות של לונדון 2-4.6

אירועי סופ"ש אמנות הפכו לפופולאריים מאוד בשנים האחרונות והם מציעים לחובבי האמנות יומיים-שלושה אינטנסיביים שבהם גלריות מרחיבות את שעות הפעילות שלהן, אמנים פותחים את הסטודיות שלהם, ומתקיימים מופעים ושיחות מיוחדים. בדרך כלל גם הרחוב סביב הגלריות מתעורר ונוצר פסטיבל שלם. כשכל זה קורה באחד ממרכזי האמנות הגדולים והחשובים בעולם זו חגיגה של ממש. האתר המושקע מציע מסלולים מומלצים ומקיימים גם סיורים פתוחים לקהל. אסור להחמיץ אם אתם בעיר.

פרטים נוספים באתר הפסטיבל

מגיעים ללונדון ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות, אמנות רחוב, או ביקור במוזיאון הטייט מודרן?הכנסו לקישור ובחרו סיור

רותם עמיצור, השקת ספר אמנית במוזיאון הרצליה

כל מיני. המלצות הסופ"ש 2-4.2.23

בדרך כלל אנחנו מנסים לאגד את המלצות הסופ"ש תחת נושא-על, אבל יש שבועות שבהם התערוכות לא מתחברות זו לזו תחת מטריה אחת, אלא שהן פשוט תערוכות טובות ומסקרנות. כאלה שנרצה לשלב בסיורים שלנו, וזה האנידיקטור הטוב ביותר מבחינתנו.

בגלריה רוטשילד מציגה רותם עמיצור תערוכה משלימה לתערוכתה במוזיאון הרצליה; בגלריה המדרשה מתארח פרוייקט האמנות הנודד "אופנובנק" עם חקירה אמנותית על אופיה של תעמולה; בגלריה בגבעת חביבה מציגים משתתפי שהות אמן את תוצרי השהות. ובהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכת רישומים מקיפה של אחד מחשובי האמנים במאה העשרים.

שיהיה סוף שבוע של תגליות חדשות,
שני ורנר וצוות Talking Art

דניאל קגנוב, מתוך תערוכת יחיד בגלריה המדרשה במסגרת פרויקט "אופנובנק", תל אביב

'האיים השטוחים', תערוכת יחיד של רותם עמיצור. אוצר: עידו מרקוס

נראה שאפשר להכריז על הטרנד האמנותי המשמח של ראשית 2023 – תערוכות יחיד מקבילות בגלריות ומוזיאונים. אם זו דרורה דומיני במוזיאון תל אביב וגבעון, גיא בן נר במוזיאון תל אביב וגלריה זומר ורות שלוס גם היא במוזיאון תל אביב ובגלריה אום אל פחם – בשבועות האחרונים אנחנו מתלהבים כאן מהאפשרות לחוות נתח רחב מיצירתו של אמן בהקשרים שונים, גם המוזיאלי וגם הגלריסטי. גם השבוע מזדמנת לנו אפשרות כזו, עם תערוכתה החדשה של רותם עמיצור, שרק לפני שבועיים פתחה תערוכה במוזיאון הרצליה והנה נפתחת לה גם תערוכה בגלריה רוטשילד אמנות. עמיצור צעירה יותר מהאמנים והאמניות האחרות ברשימה, אך היא מפצה על גילה בשפה אמנותית מגובשת ועשירה ובטכניקה יחודית של קולאז' שמשתלבת היטב עם היכרותה העמוקה והניכרת לעין עם ההיסטוריה של האמנות. שווה לבקר בגלריה וגם במוזיאון ולהכיר לעומק את האמנית המוצלחת הזו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.2, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, יהודה הלוי 48, תל אביב.  אירוע פייסבוק 

גם אנחנו נבקר בתערוכה היפה הזו ובעוד תערוכות מוצלחות נוספות, במסגרת הסיור הקלאסי שלנו סביב שדרות רוטשילד. יום שישי 3.3 – הצטרפו אלינו!
פרטים והרשמה בקישור 

'Debris Station', תערוכת יחיד של דניאל קגנוב. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

אנחנו עוקבים אחרי פרויקט האמנות "אופנובנק" בסקרנות כבר כמה שנים. הכל התחיל בפינה בסטודיו של יואב וינפלד ועומר שיזף בפרוייקט הרזידנסי "סטודיו בנק", המשיך לחלל קטן בסטודיו החדש שלהם כשנאלצו להתפנות מהסטודיו הקודם – וכעת כשוינפלד ושיזף פונו שוב מהסטודיו שלהם הפך "האופנובנק" לפרוייקט אמנות נודד שמתארח בחללי אמנות קיימים. בפעם הקודמת היה זה בסדנאות האמנים בתל אביב וכעת הם מתארחים בגלריה המדרשה. אנחנו אוהבים ומעריכים את ההתעקשות הזו על תצוגת אמנות, גם אם החלל מצומצם ואפילו אם אין חלל בכלל. עוד אנחנו מעריכים את הסולידריות שמגלים חללי האמנות האחרים באירוח הפרויקט אצלם.
תערוכת היחיד של דניאל קגנוב היא מיצב וידאו מסקרן שמתבסס על מחקר אמנותי שעשתה האמנית על תעמולה פוליטית בישראל ודרכי הייצוג שלה בסרטוני רשת ובשופרות הרשמיים. מעניין ורלבנטי מאוד לימים אלו.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.2, 20:00, גלריה המדרשה, הירקון 19, תל אביב

'AIR 1 – Artists In Residency', תערוכה קבוצתית. אוֹצרוֹת: קלודט זורע וענת לידרור
כבר כתבנו פה בעבר על חיבתנו לגבעת חביבה ולגלריה שלה. המקום היחיד במינו הזה המשלב בין חינוך, דו קיום ויצירה, מרגיש לפעמים כמו מדע בדיוני במרחב המסוכסך בו אנו חיים. ובכל זאת לא מדובר במדע בדיוני אלא במקום של ממש ובסוף השבוע הקרוב תפתח בו תערוכה קבוצתית חדשה. התערוכה מציגה את תוצריה של תוכנית שהות האמן שפועלת במקום בחודשים האחרונים ומאגדת קבוצה של אמנים ואמניות צעירים, יהודים וערבים השוהים במקום ופועלים בו. העבודות בתערוכה אינן משותפות, האמניות והאמנים עוסקים, כמו אמנים צעירים רבים בשאלות של זהות, גוף, שונות, ומקום, אך דומה שהשהות והעבודה המשותפת במקום המיוחד הזה שולחת אותם למחוזות חדשים ובלתי צפויים. מקומות כמו גבעת חביבה ממלאים אותנו באופטימיות וזה מצרך שאנחנו תמיד שמחים לקבל עוד ממנו.
בהשתתפות: רואן אבו עסא, טימו אלט-הבל, דועאא בסיס, יעלה ברזילי, האז'ר ח'אטר, מאריה חטיב, סטניסלב טיטוב, נעם שלמה יזרעאלי, תמימה פרידמן, דנה רוסלר.
אירוע פתיחה: יום שישי, 3.2, 11:00, גלריה גבעת חביבה לאמנות, גבעת חביבה.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'40 שנה של רישום', תערוכת יחיד של ג'וזף בויס
ג'וזף בויס הוא אחד האמנים המשפיעים ביותר של המאה העשרים ובהחלט אחד מפורצי הדרך שבהם. עבודתו של בויס משתרעת בין מיצג, פיסול, רישום ועד עבודת חינוך כאמנות. כעת מוצגת בסניף הלונדוני של גלריה תדאוש רופאק הנחשבת תערוכה מקיפה של למעלה ממאה עבודות על נייר המסכמות 40 שנות רישום של האמן החשוב הזה. תערוכה שהיא סוג של שיעור בהיסטוריה של אמנות מודרנית.
התערוכה מוצגת עד 22.3.23 בגלריה Thaddaeus Ropac
בכתובת: London Ely House, 37 Dover Street, London
שעות פתיחה: שלישי-שבת: 10:00-18:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

אין מקום טוב יותר ללמוד על אמנות מודרנית מאשר מוזיאון "טייט מודרן" הלונדוני ואין דרך טובה יותר להכיר את המוזיאון החשוב הזה מאשר בסיור עם הלוקאלז שלנו! הצטרפו לסיור באחד המוזיאונים החשובים בעולם ביום שבת 25.2
פרטים והרשמה בקישור 

יעלה ברזילי, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה בגבעת חביבה

לקרוא תמונה, להרגיש מילה. המלצות הסופ"ש 12-14.23

בהמלצות הקודמות העלנו על נס את חשיבותו של החומר ביצירה האמנותית. תערוכות השבוע מפנות את מבטן דווקא לקשר שבין המילה הכתובה לאובייקט האמנותי. ואולי נכון יותר להגיד שהאמניות והאמנים המציגים מתייחסים למילה עצמה כחומר. לא סתם המילים "טקסט" ו-"טקסטורה" מגיעות מאותו השורש. תערוכות השבוע מזמינות אותנו לגלות איך מרגיש לגעת במילה.

בבית ראובן מיכל נאמן היא אורחת מפתיעה בחגיגות יום ההולדת לחיים נחמן ביאליק; בגלריה זומר עבודות מוקדמות של גיא בן נר מספקות הרחבה חשובה לרטרוספקטיבה שלו במוזיאון תל אביב; במוזיאון הרצליה, תערוכת אול סטארז משמחת שחוקרת את מקורותיו של הדימוי הנע. ובהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה שמפרקת ומרכיבה את הכיסא הפשוט ואת הדימוי שלו.

סוף שבוע נעים ושקט,
שני ורנר וצוות Talking Art

גיא בן נר, מתוך 'Meet me. Tie me. Wet me', תערוכת יחיד בגלריה זומר, תל אביב

'כיסוי וגילוי', תערוכת יחיד של מיכל נאמן. אוצרת: עדנה ארדה

חיים נחמן ביאליק, ראובן רובין ומיכל נאמן – הנה שלושה שמות שלא בהכרח חשבנו שנשמע יחד. השילוב בין הממלכתיות של המשורר הלאומי, הרומנטיקה המקומית של הצייר רובין יחד עם הקונספטואליזם האינטלקטואלית של נאמן הוא לא מובן מאליו בלשון המעטה. ובכל זאת, לכבוד חגיגות 150 שנה להולדתו של ביאליק, החליטו בבית ראובן רובין להציג תערוכה דווקא של נאמן. וכמו שקורה פעמים רבות במקרים כאלה, מה שהיה נשמע מופרך בשמיעה ראשונה פתאום נראה הגיוני ביותר וממש מתבקש. הרי כשמזיזים רגע הצידה את פזמוני הילדים (המעולים) של ביאליק, נזכרים שמדובר באחד מהמחדשים הגדולים של הפואטיקה העברית. המאמר שלו "גילוי וכיסוי בלשון", ששם התערוכה הוא פראפרזה עליו, הוא אחד הטקסטים המכוננים בחקר הספרות העברית. מיכל נאמן היא כמובן אחת האמניות שעושות את השילוב המבריק ביותר בין טקסט ודימוי באמנות הישראלית של העשורים האחרונים והחיבור המרתק הזה מאפשר להביט על עבודתה, כמו גם על הפואטיקה של ביאליק, באור חדש.

התערוכה מוצגת החל מיום רביעי 11.1, בית ראובן, רחוב ביאליק 14, תל אביב
פרטים נוספים באתר בית ראובן

`Meet me. Tie me. Wet me, תערוכת יחיד של גיא בן נר. אוצרת: ענת שביט-פנחסי

גלריות ומוזיאונים הם מוסדות אמנות שונים למדי, אך תלויים זה בזה. לכל אחד מסוגי המוסדות האלה יש את היתרונות והחסרונות שלו – מוזיאונים נהנים בדרך כלל מחללי תצוגה נרחבים, רוחב יריעה מחקרי ותקציבים נדיבים ואילו גלריות יכולות לפעול בחופשיות גדולה יותר ולהוציא פרוייקטים לפועל בזריזות יחסית. עם זאת, מערכת יחסים פעילה ודו צדדית בין עולם הגלריות הדינאמי למוזיאונים המבוססים היא סימן מובהק לעולם אמנות בריא וחי. יחסי גומלין כאלה מתרחשים כעת בין מוזיאון תל אביב לגלריה זומר בהצגת עבודותיו של האמן גיא בן נר. בימים אלו מוצגת במוזיאון תל אביב תערוכת רטרוספקטיבה נרחבת מאוד ומרשימה של אמן הוידאו החשוב הזה. על פני כמה וכמה מחללי המוזיאון מוצגות רוב עבודותיו המכוננות – החלל הנרחב נבנה במיוחד להן ונועד להציג את האמן במלוא הדרו. במקביל, נפתחת השבוע בגלריה זומר תערוכה צנועה הרבה יותר במימדיה, אך מרגשת וחשובה לא פחות, של עבודות קולאז' טקסטואליות מוקדמות של בן נר שמכילות בתוכן את הגרעין שמאוחר יותר יבשיל ויצמח למה שאפשר לראות במוזיאון. כדאי לבקר בשתי התערוכות ולקבל תמונה מלאה של האמן המרתק הזה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 12.1, 20:00, גלריה זומר, הרצל 16, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'על קולו של חוד', תערוכה קבוצתית. אוצר: בן הגרי. עוזרת לאוצר: עפרה לפיד

רגע, לפני שתקראו את ההמלצה, הציצו רגע למטה ברשימת המשתתפים בתערוכה… אתם מבינים באיזו רשימת כוכבים מדובר? ג'ספר ג'ונס, קארה ווקר, קיקי סמית, וויליאם קנטרידג' אם למנות רק חלק – לא רשימת השמות שאנחנו רגילים לראות במקומותינו בתערוכה קבוצתית, בוודאי מחוץ למוזיאונים הגדולים. בהחלט הישג מרשים למוזיאון הרצליה ולאוצר-אמן בן הגרי שיזם את התערוכה. התערוכה היא פרי מחקרו של הגרי בעקבות מקורותיו של הדימוי הנע – קולנוע, אנימציה וקרובי המשפחה המוקדמים שלהם. נדמה שהאוצר והאמנים והאמניות שמשתתפים בתערוכה מבקשים להביט שוב בתצוגה של דימוי נע כפלא טכנולוגי מפעים ומעורר השראה, אחרי שנים שכבר למדנו לקבל אותו כמובן מאליו. שיתוף הפעולה המשמח בין מוזיאון הרצליה לאוניברסיטת קולומביה הנחשבת בניו יורק אפשרה את השתתפותם של כמה מהאמנים והאמניות המרכזיים ביותר בעשורים האחרונים שהתייחסו לנושא וכך קיבלנו תערוכה שנותנת זווית מבט רחבה ועמוקה בצורה יוצאת דופן. תענוג.
בהשתתפות: דייוויד אולטמייד, ג'יימס סטיוארט בלקטון, ג'ואן ג'ונאס, ג'ספר ג'ונס, אליוט גרין, טרנטון דויל הנקוק, בן הגרי, תומס וו-דניאל, קארה ווקר, טרי וינטרס, ג'ורג' לוז ויינברג, שרה זי, רירקריט טיראוואניט, לן ליי, עפרה לפיד, ד"ר לקרה, לותר מגנדורפר, ג'ונאס מקאס, שאזיה סיקאנדר, קיקי סמית, אקי ססמוטו, בקמינסטר פולר, ויליאם קנטרידג', ג'ון קסלר, לוטה רייניגר, דשה שישקין

באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של אביבה אורי, איוון שוובל ורותם עמיצור
אירוע פתיחה: שבת, 14.1, 20:00, מוזיאון הרצליה, רחוב הבנים 4, הרצליה.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז Je suis la chaise

הכסא הצנוע הוא נקודת הפתיחה לתערוכה המסקרנת הזו – לכאורה אובייקט שימושי שצריך להיות יציב מספיק כדי להחזיק את משקל גופנו בנוחות, אבל אמנות טובה יכולה לקחת את הכיסא הזה ולהעלות אותו לדרגת רעיון ומשם לחשוב על החיים ומקומו של האדם בעולם. והכל בגלל כיסא קטן. גם רשימת האמנים בתערוכה הזו מבטיחה טובות ויש בה ענקים קלאסיים כמו הגאון פרנסיסקו גויה ורנה מגריט וגם כוכבים בינלאומיים עכשוויים כמו תומס הירשהורן ומונה חאתום ועוד. קומו מהכיסא ולכו לראות.

התערוכה מוצגת עד 4.2.23
בכתובת: Galerie Chantal Crousel, 10 Rue Charlot, 75003 Paris
שעות פעילות: שלישי עד שישי 10:00-18:00, שבת 11:00-19:00
פרטים נוספים באתר התערוכה.

מגיעים לפריז ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות או אמנות רחוב?
הכנסו לקישור ובחרו סיור

לוטה רייניגר, מתוך "על קולו של חוד", תערוכה קבוצתית במוזיאון הרצליה

סיכום השנה שלנו

סופי שנה הם תמיד זמן טוב להתבוננות ולהרהור על השנה שעברה, על הטוב והרע שהיה בה ובשבילנו כמובן, על האמנות שפגשנו וריגשה אותנו. בשנה החולפת יצאנו מנבכי המגיפה, עולם האמנות הישראלי נתן את כל מה שיש בו גם בתקופה הזו ועל כך אין לנו אלא לומר – שאפו! כמה גאווה יש בעשייה האמנותית הישראלית.

בגזרה שלנו גם היו כמה שינויים מרגשים, נפרדנו מחברי צוות שליוו אותנו במשך תקופה ארוכה והיוו חלק משמעותי מהעשייה שלנו; ולצידם התווספו לנו חברים חדשים בארץ ובאירופה. השקנו את סיורי הלוקאלז שלנו – עשייה מבורכת שההזדמנות לה קרתה דווקא בזכות המגיפה או בהשפעתה. חזרנו לסייר בחו"ל עם קבוצות ישראליות שהתלוו אלינו לונציה, לא פחות מ120 אורחים ואורחות סקרנים שכיתתו רגליהם איתנו בין התעלות בתערוכת האמנות הטובה בעולם.

לצד כל זאת, כל אחד מאיתנו המשיך גם בעשייה האישית שלו, חתונות, ילדים, רילוקיישנים, תערוכות יחיד וקבוצתיות, תהליכי אוצרות שיצאו לפועל ועוד.

ובנימה זו של אופטימיות, עם חגיגת הטוב שהיה ובציפייה לעוד שנה מבורכת, נאחל לכל ידידינו שנה טובה, של אמנות מעולה!

כמדי שנה וכמיטב המסורת, הנה סיכום השנה החולפת מטעם חברי הצוות של Talking Art, שבחרו את אירוע השנה שלהם.

אנט מסאז'ה, מתוך 'תשוקה, הפרעה', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב – הבחירה של יונתן אולמן

מפגש בסטודיו עם אורן אליאב – הבחירה של שני ורנר

שני ורנר – מפגש מחודש עם יצירתו של אורן אליאב

כבר כתבתי בעבר, שאחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא מפגשי סטודיו והכרה קרובה יותר עם האמנים האהובים עליי. לא מזמן חזרו התיירים לבקר בארצנו, ועמם חזרו גם סיורי האמנות התפורים במיוחד עבורם. במסגרת זו, ביקרתי בסטודיו של האמן אורן אליאב, שאת עבודתו הכרתי היטב אך מרחוק. אורן אירח אותנו בנדיבות ובשמחה וחשף פן מרתק על העשייה שלו. מקורות ההשפעה הדיגיטליים והמגע שלהם עם מצע הציור הוותיק, ריגשו אותי מאוד וחיברו אותי באופן ישיר לאחד הנושאים החמים ביותר היום – אמנות וטכנולוגיה. תודה אורן!

נטע עשת – התערוכה 'בדלת אמות' של בתיה אפולו במוזיאון הרצליה

לא חסרות פנינים במחזור התערוכות הנוכחי שמוצג במוזיאון הרצליה. אני מצאתי את עצמי מתלהבת במיוחד מתערוכתה של בתיה אפולו. אפולו היא אמנית שלא פרצה לתודעת הקהל הרחב בחייה וכעת, ארבע שנים לאחר מותה, התערוכה הזו עושה שירות חשוב בלהביא את עבודתה לקדמת הבמה. אהבתי את סגנון הציור הפיגורטיבי שלה שהרגיש לי על התפר בין איור לציור. השילוב בין הצבעוניות לדימויים יצר משהו קצת קודר שהצליח לרגש אותי.

אלעד רוזן – התערוכה 'טעויות העתיד וכיבוד קל' של גיא גולדשטיין בארטפורט

כשרואים כל כך הרבה אמנות כל השנה, לפעמים כבר קצת קשה להיות מופתע. לכן שמחתי מאוד על ההפתעה הנעימה שחוויתי בכניסה לתערוכה המוצלחת של גיא גולדשטיין "טעויות העתיד וכיבוד קל" בגלריה של ארטפורט. אני מכיר את גולדשטיין כאמן רציני ואנליטי שתערוכותיו מעוררות מחשבה ונולדות מתוך מחקר מעמיק וארוך. היה זה גילוי משמח במיוחד לגלות תערוכה מלאת הומור עם המצאות ויזואליות וחיבורים מפתיעים בין אובייקטים. מצאתי את עצמי מסתובב בתערוכה עם חיוך על הפנים ובשבילי, כמי שלוקח הומור מאוד ברצינות – זו המחמאה הכי גדולה.

מימין: בתיה אפולו (פרט), מתוך תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה – הבחירה של נטע עשת
משמאל: ערבה אסף, מתוך תערוכת יחיד בגלריה לחם ושושנים – הבחירה של עמית רובין

משה שק במוזיאון ארצות המקרא

מיכל סופיה טוביאס – היכרות עם עבודתו של האמן משה שק

כחובבת פרהיסטוריה ידועה, התערוכה שהייתה עבורי חגיגה גדולה היא כמובן התערוכה ״חפירות – אמנות מזמן עכשיו״ שאצרה בחוכמה ובנדיבות שירה פרידמן במוזיאון ארצות המקרא. מעבר לשילוב הנהדר של עבודות אמנות עכשוויות המגיבות לרוח קדמונית לצד הממצאים הארכיאולוגיים הפנטסטיים של תצוגת הקבע, התרגשתי במיוחד מגילויו של אמן ופסל נפלא שלא הכרתי – משה שק. התערוכה הזאת כאילו נולדה כדי לשים עליו אלומה רכה של אור ולומר: לפעמים אפשר להתגעגע לזמן אחר במקום הזה. זה בהחלט משהו ללכת איתו הביתה.

עברי באומגרטן – התערוכה 'פני מזרח מאדימין' של הינדה וייס בארטפורט

השנה התלהבתי במיוחד מהתערוכה "פני מזרח מאדימין" של הינדה וייס בארטפורט. התערוכה בחנה את הנוזליות של הזמן וההיסטוריה מנקודת מבט ייחודית על תקופת המגפה בניו יורק. הינדה יוצאת מתוך עיסוק בחומרים תיעודיים למסע מרגש ומרתק בין הקולקטיבי לאישי. שווה גם לציין את רמת ההפקה הגבוהה של התערוכה שיצרה חלל מרשים עם הקרנות ענק שעטפו את הצופה ולקחו את החוויה עוד צעד קדימה.

לירון אלקולומברה – אירועי 'אוהבים אמנות – עושים אמנות' בתל אביב

מבחינתי האירוע של השנה היה "אוהבים אמנות עושים אמנות",  ובפרט התערוכה המרכזית – "אליהו" ביד אליהו. סופ״ש גדוש באמנות והזכות להדריך סיורים שם ולחשוף אמנות לקהל כל כך רחב. מרגש במיוחד היה בשבילי לחזור להדריך לראשונה מאז היציאה לחופשת לידה. החזרה לשטח הרגישה גם כמו הרפתקה חדשה אבל גם כמו לחזור הביתה.

יונתן אולמן – התערוכה 'תשוקה, הפרעה' של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב

השנה שמחתי מאוד על ההזדמנות לפגוש את התערוכה רחבת היריעה של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב לאמנות. אני אמנם מכיר את עבודתה של מסאז'ה כבר שנים רבות, אך מעולם לא הזדמן לי לפגוש תערוכה כל כך מקיפה שלה. בהמון מובנים, לדעתי, תערוכה שהציגה אמנות מעניינת בהרבה מהתערוכה המאוד מתוקשרת של יאיוי קוסמה (וזה מבלי להפחית בכלל מערכה של קוסמה) וחבל שעברה קצת 'מתחת לרדאר'.

הילה בן ארי בבית אנה טיכו – הבחירה של נועה מירו

דוד דובשני – 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל
זו תערוכה שהייתה ממש כפי ששמה מעיד – חגיגה של רישומים מהמאה האחרונה. מפול קליי ועד ויליאם קנטרידג'. בנוסף, בכניסה לתערוכה הייתה תערוכה אחרת שעסקה במגילת פירנצה. שני העולמות הכל כך שונים השלימו זה את זה והוכיחו שלא צריך יותר מפיסת נייר ודיו כדי לברוא עולמות.

נועה מירו – התערוכה 'קול הקורא אל עצמו' של הילה בן ארי בבית אנה טיכו

תערוכת השנה שלי היא תערוכתה של הילה בן ארי "קול הקורא אל עצמו" בבית אנה טיכו (אוצרת: תמנע זליגמן). לב התערוכה הוא מיצב הוידאו שיצרה בן ארי כמחווה לאמן מגזרות הנייר הנשכח משה רייפר. זוהי תערוכה חכמה ומלאת רגישות המשלבת בין המיצב של בן-ארי למגזרות הנייר של רייפר העשויות בדקדקנות מעוררת השתאות. מתוך האפלה מגיחות דמויות בודדות; ספק מתמזגות, ספק נאבקות במחול שדים עם יריעות נייר.  ההצבה בחלל מזמינה אותנו למעין מסע אל נבכי התת-מודע, למבט על גבולות ומגבלות הגוף והחומר, בין שברי הברות, בניסיון לברוא עולם יש מאין.

עמית רובין – התערוכה 'שתיהן אותה אחת' של ערבה אסף בגלריה לחם ושושנים

אחד מרגעי האמנות המרגשים ביותר שקרו לי בשנה האחרונה התרחשו בגלריית לחם ושושנים בתערוכת היחידה של ערבה אסף 'שתיהן אותה אחת'. האובייקטים והציורים היו מרגשים, אבל יותר מכל נגעה בי הקריאה בקלפים. לערבה יש מערכת קלפים, מצוירים בידה, שסביבם בנוי טקס עם קודים וחוקים לפתיחה. במסגרת התערוכה היא ערכה למבקרי ומבקרות התערוכה ואני ביניהם, טקסי פתיחת קלפים – אחת על אחת. לא אגלה מה שאלתי אבל הרמז היה מדויק ואפילו הספיק להתממש, ממליצה בחום לעקוב אחריה.

התערוכה 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל (הצילום באדיבות מוזיאון ישראל) – הבחירה של דוד דובשני

גיא גולדשטיין - 1 צילום - טל ניסים

גיא גולדשטיין, מתוך 'טעויות העתיד וכיבוד קל', תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום: טל ניסים

טיול לצפון. המלצות הסופ"ש 3-5.2

אולי זה הקור, אולי זו התקופה ואולי זה סתם שבוע כזה, אבל סוף השבוע המתקרב מעט דליל מבחינת פתיחות. זה בדיוק הזמן לקפוץ לאוטו, להצטייד במעיל חם ואולי תרמוס קפה או מרק ולצאת לטיול בצפון. אחרי הסערה האחרונה יש שלג בחרמון, מים בנחלים והאמנות פורחת. הנה כמה תחנות שוות במיוחד.
התרכזנו הפעם בחללים מוזיאליים מרכזיים, גם כי הם מרכזים כמה תערוכות תחת גג אחד וגם כי במקרה של גשם אפשר להסתתר בהם עד יעבור זעם.
מדובר על מסלול שאפתני וכנראה לא תספיקו את כולו ביום אחד, אבל כל אחת מהתחנות האלו מעידה על העושר התרבותי העצום שמחכה מחוץ לעיר הגדולה ועושה לנו חשק לצאת לדרך.

שיהיה סופ"ש של הרפתקאות,
שני ורנר וצוות Talking Art

עבודה של האמן ח׳דר וחאח מתוך התערוכה בגלריה לאמנות, אום אל פחם. צילום יגאל פרדו

תחנה ראשונה – מוזיאון הרצליה
הנה על ההתחלה חשפנו איזה תל אביבים אנחנו – כותרת הפוסט היא 'טיול לצפון' והתחנה הראשונה היא הרצליה! אז קודם כל – אנחנו באמת תל אביבים והרצליה זה באמת צפונית לנו. שנית, גם מסע ארוך מתחיל בצעד קטן ועם מוזיאון הרצליה קשה לפספס. סבב התערוכות הנוכחי מרגש במיוחד גם אם אקלקטי באופן יחסי לאוצרות במוזיאון. תערוכה מוצלחת שסוקרת את הפיסול הקרמי המקומי; תערוכה נרחבת של האמנית החידתית רות דורית יעקבי, שעד פטירתה יצירה אמנות יחודית ומרתקת בהאנגר בערד ששימש לה כסטודיו. גם התערוכות האחרות במחזור הזה מצוינות ומעוררות שאלות על הסיפורים שלימדו אותנו על ההיסטוריה של אמנות ויצירה חומרית בישראל. שווה.
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, רחוב הבנים 4, הרצליה. שעות פתיחה: ראשון – סגור, שני-שבת: 10:00-14:00 10:00 – 14:00, ימים שלישי וחמישי גם ב- 16:00 – 20:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

תחנה שנייה – הגלריה לאמנות אום אל-פחם
אנחנו מאוד אוהבים את הגלריה לאמנות באום אל-פחם, מיזם אמנות חשוב כל כך. בנוסף להיותו פלטפורמה לאמנות פלסטינית וערבית עכשווית היא הרבה יותר מזה – מרחב בו מתקיים דו קיום תרבותי בין ערבים ליהודים שהוא מבחינתנו המקור לאופטימיות ותקווה למקום הזה. בדרך להגשמת האידאל הזה אין אף פעם פשרה על איכות האמנות והתערוכות בגלריה תמיד משובחות. בימים אלו למשל מוצגות רטרוספקטיבה של הקרמיקאית והפסלת המוערכת רינה פלג (אפרופו תערוכת הפיסול הקרמי בתחנה הראשונה שלנו בהרצליה) תערוכה של יסמין חוג'רת הקושרת בין מושגים של ארעיות ונצחיות ובין המוות בתרבות המוסלמית; ותערוכת ציור לא שגרתית של ח׳דר ושאח, המצייר דיוקנאות משפחתיים ואחרים על עורות בעלי חיים. בנוסף מוצגת בגלריה תערוכה קבוצתית שהיא תוצר של תוכנית הרזידנסי שהתקיימה במקום בשנה האחרונה.
הגלריה לאמנות אום אל פחם, שעות פתיחה : ראשון-חמישי, שבת: 8:00-15:00, שישי: סגור
פרטים נוספים באתר הגלריה

תחנה שלישית – משכן לאמנות עין חרוד
המשכן לאמנות וסביבתו כל כך יפים מבחוץ שכמעט אין צורך להכנס פנימה. אבל חבל לפספס את מה שקורה בפנים – תערוכות מעולות שמשקפות את הטעם הטוב וההיסטוריה העשירה של מוסד האמנות המכובד הזה.  הפעם זה באמת מטמון אמיתי: שלושה ציירים מעולים – אורית חופשי, עמית קבסה ואמיר נווה – מציגים כל אחד תערוכת יחיד שהיא אירוע ציורי עוטף וטוטאלי. חוויה מטלטלת שנותנת כבוד למדיום. לצידם מציגה נועה בן נון תערוכת צילומים שנראית שקטה ושלווה במבט ראשון, אך מבט נוסף חושף נוף שהוא ריק מדי ושקט מדי ומרמז על קטסטרופה.
משכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד, שעות פתיחה: ימי ראשון: סגור, ימים שני – חמישי: 9:00-16:00
ימי שישי: 10:00-13:00, ימי שבת: 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר המשכן

תחנה רביעית ואחרונה – מוזיאון בר דוד
מוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם הוא המוזיאון הצפוני ביותר שלנו ואחד מחללי האמנות הצפוניים במדינה. הריחוק והנוף הפסטורלי לא גורמים לו להתנמנם על השמרים, אלא להפך, נראה שיש שם רצון ליצור תערוכות שיגרמו לאנשים להגיע מרחוק. אחת התערוכות המוצגות שם כעת בוחנת את היחסים בין האמנות העכשווית לעולם הקולנוע והיא מגייסת לשם כך כמה אמנים ואמניות מעולים שעושים עבודה טובה בלשבור את החלוקה המסורתית בין תרבות גבוהה לנמוכה ובין הוליווד לעולם הגלריות. שווה להצפין.
מוזיאון בר דוד, קיבוץ ברעם, שעות פתיחה:  א' – ה' 10:00-16:00 , שישי ושבת: 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

אורית חופשי, מתוך 'יציבה רעועה' במשכן לאמנות עין חרוד, 2021

האמנות שעשתה לי את השנה

שני ורנר מסכמת את 2021

התבקשתי על ידי אלעד, מנהל התוכן של Talking Art וידידי היקר, לכתוב סיכום לשנת 2021. איך אפשר לעשות סיכום לשנה שכל הגדרות הזמן שבה היו נזילות כל כך? מרגיש לי שהשנתיים האחרונות הן בועת זמן אחת, האירועים התגבשו להם יחד למעין בליל שאין לו היררכיה פנימית, ולא התחלה או סוף.
כניסת הקורונה לחיינו היתה ועודנה אירוע משמעותי ומאתגר שטרף את כל חוקי המשחק; ובכל זאת כשאני מסתכלת אחורה על השנה האחרונה אני נרגשת וגאה כל פעם מחדש מכמות הפעילות שהצלחנו לייצר למרות הכל. שמונה קבוצות מלאות של התכנית השנתית, ארבעה נופשונים של יומיים שיצאו לאזורים שונים בארץ, עשרות סיורים פרטיים וסיורים פתוחים לקהל, שיתופי הפעולה השנתיים שלנו עם שבוע האיור ועם עיריית תל אביב בסיורי "אוהבים אמנות", שני מדריכים חדשים, מיתוג מחדש, חציית גבולות חשיפה ברשתות החברתיות שלנו, ועוד המון דברים שמתרחשים כל הזמן.
אבל הכי חשוב אלפי אנשים סיירו איתנו בשנה האחרונה, ראו אמנות ישראלית משובחת, פגשו אמנים, אוצרים ואנשי רוח, ודיברו אמנות איתנו בכל הזדמנות. זה ממש לא מובן מאליו שגם בימים טרופים אלה, אתם ממשיכים להצביע ברגליים. הבחירה שלכם באמנות היא התגשמות החזון שלי, ואני אנצל את הפלטפורמה הזו שניתנה לי בשביל לומר לכם – האורחים הנלהבים בסיורים, העוקבים ברשתות החברתיות, החברים בקבוצות הוואטסאפ – תודה.
וכעת לבחירות שלי, האמנות שעשתה לי את השנה. בעבודה כמו שלי, אני נחשפת כל הזמן לאמנות ואמנים חדשים שלא הכרתי. השנה – אולי גם בהשפעת הקורונה (ועל כך אתן את הדעת בפעם אחרת) הכרתי הרבה מאוד אמנים ואמניות צעירים ומעניינים, ואת הבחירות שלי הפעם אקדיש להם. אם כן, קבלו אותם – ארבעה אמנים צעירים שעשו לי את השנה.

דימוי עבודה של גיא און- מתוך התערוכה מסיבת תחפושות

מריה סאלאח מחמיד

את מריה פגשתי במסגרת הנופשון שערכנו לצפון באוקטובר האחרון, בו אירחה אותנו ברוחב לב ובנדיבות בסטודיו שלה בעין מאהל. מובן שהכרתי את עבודותיה קודם, אבל המפגש האישי הפך אותה למיוחדת עוד יותר בעיניי. מריה מייצרת ציורים גדולי ממדים עשויים בפחם בעיקר, כיוון שהיא מציירת על הרצפה המצע הופך למעין שטיח והגוף כולו הופך למכחול. בנחישות, עמלנות והרבה עוצמה היא מביאה אל הנייר או הבד את עולמה הפרטי – על מורכבויותיו העדינות, אשר מקבל משמעות ורובד נוספים במפגש עם החומר והטכניקה העוצמתיים.

עמוד האינסטגרם של מריה עוד על מריה באתר של ארטפורט 

שני אביבי

שני אביבי היא דוגמה עכשווית למה שאפשר לקרוא לו "כוכב עולה". שני התארחה בסיור של התכנית השנתית "איך לומדים אמנות" בקמפוס סמינר הקיבוצים ובהובלת יאיר ברק. בפרזנטציה קצרה יחסית הצליחה שני להעביר לנו מעט מעולמה היצירתי, ומהעיסוק שלה בנשיות וגבריות ובנרטיבים הכרוכים בשני המושגים האלה. כך למשל יצרה עבודת פרפורמנס מצולמת בה היא מתגוררת בתוך טנק נטוש – אישה שכובשת כלי כיבוש, מרחב נשי בתוך עולם גברי. בעבודה אחרת היא יושבת מול אביה והם מתבוננים זה בעיני זו – בדומה למיצג המפורסם של מרינה אברמוביץ'. העבודות של שני נשענות על עולם דימויים ונרטיבים מיושן, ומצליחות להפיח בו חיים חדשים, רעננים ורלוונטיים עדיין.

עמוד האינסטגרם של שני האתר של שני

מיכאל ליאני מתוך פרוייקט האהבה הלהטבקית שלו

גיא און

כשנפתחה תערוכת היחיד של גיא און בגלריה רוזנפלד מוקדם יותר השנה, השוויתי את היצירה שלו לסרט "העור בו אני חי" של אלמודובר, כי משהו ביצירה שלו מזכיר את הניחוח האלמודוברי – בין אפלה ליופי מושלם. בראש ובראשונה, און עוסק בצילום – אבל הוא מעוות אותו ומשתמש בו בדרכים חדשות, מקלף שכבות מהתצלום המודפס, מקמט, מדביק על גוף אחר ומצלם שוב. הדימויים הסופיים ניחנים באותו בלבול מגדרי שדובר בו, אברי המין מתחלפים, הגוף מתפצל, זה סקסי ודוחה בו זמנית.
און הוא אמן שובב, צעיר ומסקרן, הוא מעז לגעת בדרכים חכמות מאוד בנושאים הכי קמאיים שבמשך שנים רבות היו מודחקים בנפש האדם. בתקופה האחרונה הם צפים אל פני השטח ואון מתחבר לרוח העכשווית הזו. הבחירה שלו בצילום דווקא היא גם לא מפתיעה בהקשר זה שבין מציאות ובדיה, וביחס לתקופה שבה צילום הוא המדיום הכי רלוונטי שיש.
דרך אגב – גיא אירח אותנו במסגרת הסיור שלנו ביפו, ועשה לנו הדגמה חיה של תהליך העתקת הדימויים שלו על הגוף – זה היה מדהים!

עמוד האינסטגרם של גיא האתר של גיא און

מריה סאלח מחמיד מארחת אותנו בסטודיו שלה

מיכאל ליאני
איך נהניתי להדריך בתערוכה "הכלכלול" של מיכאל ליאני שהוצגה במוזיאון הרצליה. העבודות של ליאני תמיד התאפיינו בהומור, ססגוניות ואפילו קיטש, ובתערוכה הזו הוא לקח את הכל צעד אחד קדימה, אל השיא – כיאה לחווית התיירות באילת שהיתה נושא התערוכה. ליאני הוא אמן רב תחומי, ובתערוכה שלו שולבו עבודות וידאו, צילום, מיצב וסוג של פיסול. זכורה במיוחד עבודת הוידאו "אילת ממי" שהתבססה על סגנון מוקמונטרי ותיארה חווית נופש באילת בסגנון הכל כלול.
ליאני הצליח לפרוט על נימי הנוסטלגיה ובה בעת להיות ביקורתי ומדוייק בכך שחשף את האשליה, החומרנות והריקנות שמתקיימות בנהייה שלנו אחר חופשה חלומית, ובעצם בחיים העכשווים באופן כללי.
עמוד האינסטגרם של מיכאל ליאני האתר של מיכאל

לסיכום, זו הייתה שנה מוצלחת למרות הכל. התחלתי את הכתיבה שלי במחשבה על תקופה שאין בה עוגני זמן ואין לה תחושה של התחלה וסוף. עם זאת, המחשבה על אמנים צעירים שמצליחים דווקא בתקופה הזו לנסח לעצמם קול ייחודי, פורץ דרך בתוך עולם שחוק, היא מחשבה מעודדת ומחזקת.
איזה כיף
אני מאחלת לכולנו שנה חדשה, טובה, שגרתית, וגם ברוכה בעשייה יצירתית בועטת. שלא יצנזרו אותנו, שלא יעצרו אותנו, וששדה האמנות הישראלי ימשיך לפרוח ולשגשג – למרות כל הקשיים.
שלכם,

שני.

שני אביבי, מתוך עבודתה 'בדרכה'

מפגש מחודש. המלצות הסופ"ש 25-27.3

אחרי הפסח המרוחק חברתית של שנה שעברה, יש לנו הרגשה שסעודת הסדר השנה תהיה החגיגה הרשמית של היציאה מהסגר. סוף סוף אפשר להפגש שוב עם משפחה וחברים ולחגוג יחד. כמובן שאנחנו חוגגים גם את המפגש המחודש עם האמנות עם פתיחתם של הגלריות והמוזיאונים. כפי שאתם רואים, שורה עלינו רוח אופטימית ואנחנו מזמינים אתכם להדבק בה. שיהיה חג אביב שמח ופורח לכולם.

בגלריה היפה של מכללת סמינר הקיבוצים מציג גילי אבישר מיצב טקסטיל השואב השראה מעולמות התאטרון הנודד; בגלריה אינדי ממשיכות חגיגות העשור עם תערוכת ספרי צילום; במוזיאונים ובמרכזי האמנות ברחבי הארץ מציעים מגוון פעילויות לכל המשפחה בעקבות התערוכות המוצגות בהם; וגם אנחנו מפנקים עם שני סיורים חדשים שכדאי למהר להירשם אליהם.

שיהיה לכולנו סופ"ש נעים,

שני ורנר וצוות Talking Art

אן שימין מתוך התערוכה "הפוֹטוֹבוּק". גלריה אינדי, תל אביב

"משחקי אצבעות", תערוכת יחיד של גילי אבישר. אוצרות: דרורית גור אריה וטל שוורץ
בתערוכתו החדשה ממשיך גילי אבישר את עיסוקו בתיאטרליות ותפאורה. כמו בתיאטרון הנודד ממנו הוא שואב השראה, גם מיצבי הטקסטיל המאסיביים של אבישר עוטפים את הצופה ומשגרים אותו לתוך מציאות אלטרנטיבית, אך באותו זמן הם יכולים להתקפל בכל רגע לתוך מזוודה ולהמשיך לתחנה הבאה שם יופיעו בצורה אחרת. הגלריה של מכללת סמינר הקיבוצים במשכנה החדש במרכז תל אביב קיימת רק כמה חודשים, אבל כבר הספיקה לארח כמה פרוייקטים מעניינים, כיף לראות את ההתחדשות שלאחר תקופת הקורונה ובמיוחד שבתי ספר לאמנות עוד קיימים ומתפתחים.
הכניסה בהתאם לתקנות קורונה מותנית בהרשמה מראש באמצעות הקישור

פתיחה: יום חמישי, 25.3, 19:30, גלריה אחד העם 9 של סמינר הקיבוצים (הכניסה לגלריה מרחוב השחר 5, תל אביב)

"הפוֹטוֹבוּק", תערוכה קבוצתית לכבוד עשור לגלריה אינדי. אוצרת: דניאל גורודנציק

ספרי אמן נמצאים במרכז עיסוקה של האוצרת הצעירה דניאל גורודנציק בשנים האחרונות. כעת היא מקבצת יחד כמה מהשמות המעניינים ביותר בצילום העכשווי החוקרים את המדיום עצמו ואת יחסיו לגוף האנושי. בתערוכה יוצגו ספרי צילומים שנערכו ע"י המשתתפים והקהל יוזמן לבחור צילומים מתוכם בכדי לייצר "פוטובוק" בהזמנה אישית אותו ניתן לקחת הביתה. גם תערוכה מסקרנת וגם אפשרות לצאת עם מתנה לחג. מה עוד אפשר לבקש?

בהשתתפות: אופיר ברק, אורי גרשוני, אן שימין, הגר ציגלר, הסלון 5, יעל מאירי, ליהי ברוש, מַאִייְל, עוז ברק, שירי רוזנברג.

פתיחה: יום חמישי, 25.3, 19:00, גלריה אינדי,  צ׳לנוב 42, תל אביב.   אירוע פייסבוק

אירועי חול המועד במוזיאונים ברחבי הארץ

לכבוד פסח מציעים המוזיאונים ומרכזי האמנות שלל פעילויות להורים וילדים, אספנו עבורכם כמה מעניינות במיוחד. לחצו על הלינקים השונים לפרטים מלאים והרשמה.

במוזיאון תל אביב – מבחר ערכות הפעלה ויצירה לילדים בעקבות תערוכותיהם של אלכסנדר קאלדר ומלך ברגר. וגם כתב חידה בלשי לכל המשפחה בחיפוש אחר יצירות אמנות נחבאות במוזיאון.
מידע נוסף והרשמה בקישור:

במוזיאון הרצליה – ערכות יצירה יקחו את המבקרים לסיבוב עצמאי של גילוי משחק ויצירה ברחבי המוזיאון וגן הפסלים שבחוץ.   קישור לרכישת ערכות

במוזיאון בת ים – פעילות חווייתית בעקבות תערוכת איורי "אגדות אמיתיות" העוסקת בחמישה גיבורי תרבות – ממלחינים מפורסמים ועד מקימת האוניברסיטה הראשונה בעולם.   קישור לרכישת כרטיסים לפעילות

במשכן לאמנות בעין חרוד – ליוצאים מחוץ לעיר מציעים במשכן היפה פעילות בעקבות תערוכתו של גרגורי אבו שתכלול יצירת פסיפס ועוד תחנות יצירה.   הפעילות מותנית בהרשמה מראש באתר

ובנוסף לכל הטוב הזה גם אנחנו מצטרפים עם סיורים חדשים!

10.4 ציור, קצב וזמן: סיור וסדנה להורים וילדים בעקבות יעקב אגם

סיור לילדים בכיתות ב'-ו' בהדרכת מיכל סופיה טוביאס

הזדמנות מצוינת להכיר מקרוב את עבודותיו של האמן הישראלי האיקוני יעקב אגם וגם ליצור בהשראת עבודותיו הצבעוניות והייחודיות.   פרטים נוספים והרשמה

23.4 סיור גלריות בשד' רוטשילד. בהדרכת מיכל סופיה טוביאס

ה-סיור הקלאסי שלנו, עם טוויסט עכשווי. נעבור בין גלריות ותיקות וחדשות סביב שדרות רוטשילד ונראה מה השתנה במרכז האמנות המסורתי של העיר.  אורך הסיור כשעה וחצי והוא כולל הליכה ברגל.   פרטים נוספים והרשמה

חן לב, דארוין באיי גלפגוס. אגדות של פסח במוזיאון בת ים

מותאמים למצב (#2). המלצות הסופ"ש און ליין 1-3.10

הימים נוקפים, והסגר ממשיך. אך לאט לאט, בלי שנשים לב הוא כבר יהיה מאחורינו, ונקווה שהפעם זה יהיה לתמיד. בינתיים, אנו ממשיכים במסגרת ההמלצות המותאמות למצב שלנו, ומציעים לכם מבחר אירועים ותכנים מקוונים שיכולים להנעים את זמנכם.

השנה נצטרך לוותר על החוויה הקסומה שהציע פסטיבל הסרטים בחיפה ולעבור למתכונת מקוונת, שמרככת ולו במעט את הגעגועים לקולנוע; בחטיבת הפודקאסטים נמליץ על שניים חדשים שמונחים על ידי כמה מהקולות המעניינים והעמוקים בארץ: איתי מאוטנר, יונתן אמיר ורונן אידלמן; ורד אהרונוביץ'  האהובה משיקה הדסטארט למימון ספר אמן מושקע במיוחד; וסיור וירטואלי בתערוכה של אבנר לוינסון בגלריה זימאק.

בהזדמנות זו נעדכן כי אנו יוצאים לפגרה של שבועיים. כשנשוב יהיו המון תערוכות להמליץ עליהן – אמן!

גמר חתימה טובה לכולם,

שני ורנר וצוות Talking Art

איתי מאוטנר

עכשיו מה. בהגשת איתי מאוטנר. עיצוב כרזה: גבריאלה מלול

פסטיבל הסרטים הבינ"ל ה-36 חיפה

יש פורמטים שקשה לדמיין אותם עוברים לאון ליין. כל מי שהיה בפסטיבל הסרטים בחיפה יודע, שמעבר לתכנים המעולים, יש משהו מיוחד באווירה שנרקמת סביב הפסטיבל. בתי הקפה הקטנים, שדרות האורנים, ובתי המלון הבוטיקיים – כולם רוקמים איזו אווירת חג, ונוצרת תחושה של ביקור אירופאי שכזה. כך או כך, בשל המצב, הפסטיבל הוותיק עובר השנה למתכונת מקוונת וכעת תוכלו ליהנות ממאות סרטים איכותיים על המסך הביתי שלכם, גם טוב. משיטוט מהיר בתוכניית הסרטים, נראה שאין הבדל גדול מגרסאות העבר, הרבה סרטים זרים, כולם חדשים וזוכי תחרויות כאלה ואחרות, ונדמה שגם בגרסה המקוונת יכול להיות מזור לגעגועים לקולנוע. יהיו גם אירועים מקוונים, כמו למשל מפגש אונליין חי עם סאווריו קוסטנזו – במאי "החברה הגאונה" ועוד. הכרטיסים לסרטים בעלות של 25 ₪, לפני הנחות ומנויים. 3-10.10. אתר הפסטיבל בקישור

״עכשיו מה?״ מיני סדרה של תוכניות אודיו בהגשת איתי מאוטנר

אנחנו ממש אוהבים את איתי מאוטנר, ואמרנו את זה כבר לא פעם ולא פעמיים. שיתוף הפעולה שלנו איתו הוביל את קבוצות התכנית השנתית שלנו לכמה מהמקומות המעניינים ביותר בירושלים וגם השנה נסייר איתו. מבחינת הפעילות שלו בשטח, זכורה לטובה תכנית התרבות שהגיש בערוץ "כאן", וכמובן אוצרות והגשת ה"פצ'ה קוצ'ה". כעת הוא חובר לרדיו של "התדר" ומגיש סדרת שיחות והגיגים עם אנשי תרבות, שעוסקת כולה במגיפה ובהשלכות שלה. בינתיים עלו לאתר השיחות עם רננה רז ועם ד״ר עמליה רוזנבלום, אבל צפויות לעלות עוד בקרוב. קישור

לשם שמיים – פודקאסט תרבות חדש של בית הנסן ומגזין ערב רב

פודקאסט טוב תלוי רבות באופי המנחים אותו. כמו הקודם, גם זה מונחה על ידי קולגות שאנו מעריכים מאוד. גם את יונתן אמיר אירחנו לא פעם כמנחה בתכנית השנתית שלנו, ואנו ממש אוהבים את הפרשנות החכמה, המתוחכמת והברורה שלו את הדברים. רונן אידלמן הוא מורה, אקטיביסט, הוגה ואמן, ושניהם יחד הקימו ועורכים את "ערב רב". בעונה הראשונה של הפודקאסט הם ישוחחו עם יוצרים ויוצרות מקומיים על הצלחה, כישלון ומה שביניהם. בין האורחים: המחזאי, הבמאי והמשורר יונתן לוי; מו״ל הוצאת ״תשע נשמות״ אוריאל קון; האמנית זויה צ'רקסקי; המאיירות בתיה קולטון ורותו מודן; היוצרים נטע אלקיים ועמית חי כהן; אמנית הסאונד מאיה דוניץ; הכריאוגרפית יסמין גודר והמעצב והאוצר רמי טריף. קישור
הפודקאסט הוא תוצר של ״בית הנסן – מרכז לעיצוב ומדיה בירושלים״ 

פינת הבונוס: שעון הקוקיה ספר אמן. פרוייקט הדסטארט של ורד אהרונוביץ'

ורד אהרונוביץ' היא אחת מאמניות הדור הצעיר הטובות שפועלות כאן, היצירות שלה נוגעות ללב, חושפות פצעים וזיכרונות, וקשה מאוד להתעלם מהן. כך למשל פרוייקט "שעון הקוקיה" שהוצג בשנה שעברה במוזיאון הרצליה, שהיה בלתי נשכח בכל מובן. כעת, מבקשת אהרונוביץ' להפוך את הבית המשוגע ועמוס הדמויות שהוצג במוזיאון, לספר פופ אפ (בו האיורים קופצים מהדף). רק המחשבה על זה מעבירה בנו צמרמורת, ואנחנו רוצים לעשות הכל כדי לעזור לה להגשים את החלום. ניתן לתמוך בהפקת הספר דרך פרוייקט הדסאטרט, יש גם תשורות מדליקות. מומלץ קישור

פינת הבונוס: סיור וירטואלי בתערוכה של אבנר לוינסון בגלריה זימאק

כבר המלצנו על התערוכה של לוינסון באחד המדורים הקודמים, וכעת בשל המצב נמליץ עליה שוב – במתכונת הוירטואלית שלה. אבנר לוינסון ידוע בזכות הפסלים גדולי הממדים שלו, ענקיים אפשר לומר. פסלי חמר (בעיקר) המתארים דמויות אנוש מעוותות, מגולדות ומגוידות. הצפייה דרך מסך המחשב לא עושה חסד עם המונמנטליות של הפסלים, אבל היא בהחלט נותנת טעימה ומפתה לראות את התערוכה האמתית כשנחזור לשגרה. קישור

קונטורה חיפה

קונטורה. בימוי: אנשול צ'אוהן. פסטיבל הסרטים, חיפה 2020